הדבר שהיה על ירמיהו לכל עם יהודה, בשנה הרביעית למלך יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, שהיא השנה הראשונה לנבוכדדצר מלך בבל.
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ירמיהו · פרק כה׳
התעלמות מנבואות ירמיהו וגזר הדין על האומות
ירמיהו מזהיר את יהודה מכיבוש בבל, קורא לתשובה, ומתאר את גביע הזעם של הַשֵּׁם שייצא על בבל ועל כל העמים שסביבה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התעלמות מנבואות ירמיהו
מה שדיבר הנביא ירמיהו לכל עם יהודה ולכל יושבי ירושלים כדי לומר:
אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כָּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃משלוש עשרה שנים למלך יהויקים בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה, כבר עברו עשרים ושלוש שנים שדברי ה' היו אליי, ודיברתי אליכם בבוקר ובערב ולא שמעתם.
מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וָאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃וה' שלח אליכם את כל עבדיו הנביאים, שדיברו אליכם בבוקר ובערב, אבל לא שמעתם ולא נטתם את אוזניכם להקשיב.
וְשָׁלַח֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כָּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹֽא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אָזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃קריאה לתשובה
תגידו: בבקשה תחזרו לדרך הרעה שלכם ולמעשים הלא טובים שלכם. תחזרו לאדמה שהשם נתן לכם ולאבותיכם לנצח ועד עולם.
לֵאמֹ֗ר שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָֽרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ואל תלכו אחרי אלוהים אחרים כדי לעבוד אותם ולהשתחוות להם. אל תכעסו אותי במעשי ידיכם, כדי שלא יקרה לכם רע.
וְאַל־תֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃ולא שמעתם לי, נא ה׳, כדי להכעיס אותי במעשי ידיכם, מה שהביא לכם רע.
וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה לְמַ֧עַן הכעסוני [הַכְעִיסֵ֛נִי] בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ (ס)לכן אמר ה׳ צבאות: בגלל שלא שמעתם את דברי.
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי׃גּוֹזֶר הַשֵּׁם עַל בָּבֶל וַעַל הַמַּמְלָכָה
הנה אני שולח ולקחתי את כל המשפחות מצפון, נאמר ה׳, ואת נבוכדנאצר מלך בבל עבדי, ואביא אותם על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל העמים האלה מסביב, ואשמיד אותם ואהפוך אותם לשממה, לחורבן ולחורבן נצחי.
הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כָּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהוָ֗ה וְאֶל־נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחָרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃ואשמיד מהם את קול הששון ואת קול השמחה, את קול החתן ואת קול הכלה, את קול הטחנה ואת אור הנר.
וְהַאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה ק֥וֹל רֵחַ֖יִם וְא֥וֹר נֵֽר׃וכל הארץ הזאת תהיה חרבה ושממה, והעמים האלה יעבדו את מלך בבל שבעים שנה.
וְהָֽיְתָה֙ כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחָרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃וכשתסתיימו שבעים שנה, אעניש את מלך בבל ואת העם הזה על עונם, נאמר ה׳, ועל ארץ כשדים אהפוך אותה לשממה נצחית.
וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהוָ֛ה אֶת־עֲוֺנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃גזרת העמים וגביע היין
אני אBring אל אותה הארץ את כל דברי שדיברתי עליה, את כל מה שכתוב בספר הזה שנבוא על כל העמים על ידי ירמיהו.
והבאיתי [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כָּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֤ת כָּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃כי גם הם, עמים רבים ומלכים גדולים, עבדו אותם, ואני אשלם להם בדיוק לפי מעשיהם ולפי מה שעשו.
כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֤ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפָעֳלָ֖ם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם אלוהי ישראל אליי: קח את כוס היין החם הזה מידדי, ותשקה אותו לכל העמים שאני שולח אותך אליהם.
כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃והם ישתו, יסערו ויתרוגנו בגלל החרב שאני שולח בתוכם.
וְשָׁת֕וּ וְהִֽתְגֹּֽעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֹתָֽם׃השקיית העמים בכוס הזעם
לקחתי את הכוס מיד ה׳ והשקית את כל העמים שה׳ שלח אותי אליהם.
וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהוָ֑ה וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃את ירושלים, את ערי יהודה, את מלכיה ואת שריה, כדי לתת אותם לחורבן, לשממה, לשריפה ולקללה כמו היום הזה.
אֶת־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחָרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃את פרעה מלך מצרים, את עבדיו, את שריו ואת כל עמו.
אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כָּל־עַמּֽוֹ׃את כל עיראק, את כל מלכי ארץ אדו, את כל מלכי ארץ פלשת, ואת אשקלון, ועזה, ועקרון ואת שארית אשדוד.
וְאֵת֙ כָּל־הָעֶ֔רֶב וְאֵ֕ת כָּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כָּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְאֶת־אַשְׁקְל֤וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד׃על המילים
העוץ היא ארץ אדום
רשימת העמים שייענשו
את אדום, את מואב ואת בני עמון.
אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ואת כל מלכי צור, ואת כל מלכי צידון, ואת מלכי האי שנמצאים מעבר לים.
וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם׃את דדן, את תימא, את בוס ואת כל קצוות האדמה.
וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי המערב שגרים במדבר.
וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃גזר הדין על המלכים והאומות
וגם את כל מלכי זמר, ואת כל מלכי עילם, ואת כל מלכי מדי.
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי׃וגם את כל מלכי הצפון, הקרובים והרחוקים, איש לאחיו, ואת כל ממלכות הארץ שנמצאות על פני האדמה, ומלך ששך ישתה אחריהם.
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֤ים וְהָֽרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו וְאֵת֙ כָּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ יִשְׁתֶּ֥ה אַחֲרֵיהֶֽם׃ותגיד להם: כך אמר ה' צבאות, אלוהי ישראל: שבו, שתו, קומו ופלו, ולא תקומו מפני החרב שאני שולח בתוכם.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם (ס) כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם׃ויהיה אם תסרבו לקחת את הכוס מידך כדי לשתות, ותגיד להם: כך אמר ה' צבאות: שתתשתו תשתו.
וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַֽחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃הכרזת החרב והמשפט על הארץ
כי הנה, בעיר שקראתי עליה את שמי, אני מתחיל להרע, ואתם תנקו ותטהרו, אבל לא תנקו. כי אני חרב שקורא על כל יושבי הארץ, נא ה׳ צבאות.
כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ואתה תנבא להם את כל הדברים האלה, ותומר להם: ה׳ ממעל מעון קדושו ייתן קולו, וישא קולו בצרחה על משכנו, ויתייעץ כעננים על כל יושבי הארץ.
וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהוָ֞ה מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַֽעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃רעש מגיע עד קצה הארץ, כי ה׳ רב עם הגויים, והוא שופט את כל הבשר, והרשעים הוא נותן לחרב, נא ה'.
בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)כך אומר ה׳ צבאות: הנה רע יצא מעם אחד לעם אחר, וסער גדול יתעורר ממקצות הארץ.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃גורל הרועים והעדר ביום השמדון
ביום הזה, האנשים שיהרגו בגלל ה׳ יהיו מקצה הארץ ועד קצה הארץ. הם לא יבכו, לא יאספו אותם ולא יקבורו אותם על פני האדמה.
וְהָי֞וּ חַֽלְלֵ֤י יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּפְד֗וּ וְלֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃הרועים יצעקו, המנהיגים של העדר יתפרעו, כי ימייכם התמלאו בשחיטה, אתם תתפזרו ותפלו כמו כלי יקר ומת.
הֵילִ֨ילוּ הָרֹעִ֜ים וְזַעֲק֗וּ וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן כִּֽי־מָלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְב֑וֹחַ וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה׃אין לא ימצאו מקום לברוח מן הרועים, ואין שארית למנהיגי העדר.
וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָֽרֹעִ֑ים וּפְלֵיטָ֖ה מֵאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן׃זה קול זעקת הרועים ובכי המנהיגים, כי ה׳ משחית את המרעה שלהם.
ק֚וֹל צַעֲקַ֣ת הָֽרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם׃חורבן המקומות השקטים
מקומות של שלווה יהיו שקטים בגלל הזעם של ה' .
וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהוָֽה׃סוכו ננטשה כמו מקום חרב, כי הארץ שלה הפכה לשממה בגלל זעם היונים ובגלל חמתו .
עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ (פ)על המילים
הביטוי "זעם היונים" מתייחס לכעס או להרס מקיף.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התעלמות מנבואות ירמיהו
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כָּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃
מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וָאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃
וְשָׁלַח֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כָּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹֽא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אָזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃
קריאה לתשובה
לֵאמֹ֗ר שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָֽרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
וְאַל־תֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃
וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה לְמַ֧עַן הכעסוני [הַכְעִיסֵ֛נִי] בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ (ס)
לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי׃
גּוֹזֶר הַשֵּׁם עַל בָּבֶל וַעַל הַמַּמְלָכָה
הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כָּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהוָ֗ה וְאֶל־נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחָרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃
וְהַאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה ק֥וֹל רֵחַ֖יִם וְא֥וֹר נֵֽר׃
וְהָֽיְתָה֙ כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחָרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהוָ֛ה אֶת־עֲוֺנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃
גזרת העמים וגביע היין
והבאיתי [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כָּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֤ת כָּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֤ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפָעֳלָ֖ם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ (ס)
כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃
וְשָׁת֕וּ וְהִֽתְגֹּֽעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֹתָֽם׃
השקיית העמים בכוס הזעם
וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהוָ֑ה וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃
אֶת־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחָרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כָּל־עַמּֽוֹ׃
וְאֵת֙ כָּל־הָעֶ֔רֶב וְאֵ֕ת כָּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כָּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְאֶת־אַשְׁקְל֤וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד׃
רשימת העמים שייענשו
אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם׃
וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃
וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃
גזר הדין על המלכים והאומות
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי׃
וְאֵ֣ת ׀ כָּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֤ים וְהָֽרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו וְאֵת֙ כָּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ יִשְׁתֶּ֥ה אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם (ס) כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם׃
וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַֽחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃
הכרזת החרב והמשפט על הארץ
כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהוָ֞ה מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַֽעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃
בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃
גורל הרועים והעדר ביום השמדון
וְהָי֞וּ חַֽלְלֵ֤י יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּפְד֗וּ וְלֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
הֵילִ֨ילוּ הָרֹעִ֜ים וְזַעֲק֗וּ וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן כִּֽי־מָלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְב֑וֹחַ וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָֽרֹעִ֑ים וּפְלֵיטָ֖ה מֵאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן׃
ק֚וֹל צַעֲקַ֣ת הָֽרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם׃
חורבן המקומות השקטים
וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהוָֽה׃
עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את האזהרות שאינן נשמעות ואת גזר הדין העתידי על ממלכת יהודה ועל האומות השכנות לה.
התעלמות מנבואות ירמיהו
הפסוקים מתארים את התקופה שבה ירמיהו הנביא מזהיר את יהודה וירושלים. הוא מציין שמשך עשרים ושלוש שנים דברי ה' מגיעים אליו, אך העם והמנהיגים מסרבים להקשיב לנביאים שנשלחו אליהם בכל עת.
קריאה לתשובה
הנביא ירמיהו מביא את דברי ה' המדגישים את הצורך של עם ישראל לחזור מדרכיהם הרעות, להפסיק את עבודת האלילים ולשמוע לקול הנביאים, כדי למנוע את העונש שבאה בעקבות אי-ההיענות.
גּוֹזֶר הַשֵּׁם עַל בָּבֶל וַעַל הַמַּמְלָכָה
הַנָּבִיא יִרְמְיָהּ מַבְעִיר אֶת הַמַּטָּרִים הַנָּבִיאִים שֶׁל הַשֵּׁם: הַשֵּׁם יִשְׁלַח אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר לְכַבּוֹשׁ אֶת הָעַמִּים מֵהַצָּפוֹן, לְהַשְׁמִיד אֶת הַמְּגֵרִים וְאֶת הַשִּׂמְחָה בָּאָרֶץ. הַכְּלוּּלִים יַעַבְדוּ אֶת בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאַחֲרֵי כָּךְ הַשֵּׁם יַעֲנִישׁ גַּם אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת אַרְץ כַּשְׁדִּים עַל עֲונָם.
גזרת העמים וגביע היין
העונש על עבודת האלוהים הכדורים. ירמיהו מנבא כי כל מה שנכתב על העמים יתקיים, כי הם עבדו את אלוהים זר. הַשֵּׁם מצווה לקחת כוס יין ולשפוך אותה על כל העמים שיסבלו מהחרב שתשלח עליהם.
השקיית העמים בכוס הזעם
הנביא מתאר חזון שבו הוא לוקח את כוס הזעם מיד ה׳ ומשקה בה את כל העמים שהנביא נשלח אליהם. הכוס תביא לחורבן, לשממה ולכיליון ירושלים ויהודה, מלכי מצרים, ערי פלשת, עיראק, אדום ושארית אשדוד.
רשימת העמים שייענשו
הפסוקים מפרטים את רשימת העמים והמלכים שייכללו בגלגל העונש שהנביא ממהר. הרשימה כוללת את עממי מזרח ודרום, מלכי כנרת ואיים מעבר לים, וכן את מלכי המדבר והאזורים המרוחקים ביותר.
גזר הדין על המלכים והאומות
הנבואה מתארת את גזר הדין של ה' על מלכי זמר, עילם, מדי, מלכי הצפון וכל ממלכות הארץ, כולל מלך ששך. הנביא מזהיר שהם ימותו בחרב שאלוח בתוכם, וגם אם יסרבו לשתות את כוס הגזר הדין, הם בכל זאת יאלצו לשתות אותה.
הכרזת החרב והמשפט על הארץ
הנבואה על הענישה הכללית של הארץ. אלו דברי ה׳ צבאות המתארים את החרב שתבוא על ירושלים ועל כל יושבי הארץ. הנביא נקרא להכריז על צעקת ה׳ ועל המשפט שבו הרשעים יישלמו ורע יתפשט בין העמים.
גורל הרועים והעדר ביום השמדון
תיאור גורלם של הקורבנות והמנהיגים ביום השמדון. הנבואה מתארת שרשרת של חורבן: אנשים יירצחו ללא קבורה, מנהיגי העדר יתפרעו בגלל השחיטה והפיזור, והשם יחריב את המרעה, כך שלא תהיה למנהיגים בריחה מהרועים.
חורבן המקומות השקטים
הפסוקים מתארים את השקט המבשר חורבן, כאשר מקומות שהיו פעם שלווים יהפכו לשקטים ודוממים בגלל זעמו של ה'. הארץ של סוכו תהפוך לשממה ונטושה, כתוצאה מהחמה וההרס שיושרו עליה בגלל חמתו של האל.
הפסוקים מפרטים את רשימת העמים שייענשו ואת חורבן המקדם והמצודות בשל חרב הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מִשְׁפְּחוֹת הַסּוֹפְרִים וְזִכְרוֹן הָאָבוֹת
״"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"״
הַטֶּקְסְט מֵהַסְּפַרִּי מְסַבֵּל בִּבְחִינַת הַזֶּה, כְּאִלּוּ הַמַּעֲשֶׂה קָרָה כְּבָר הַיּוֹם. הַסְּפַרִּים מְפַרְטֵר אֶת הַשְּׁמוֹת שֶׁל חֹבָב, חֹתֵן מֹשֶׁה, וְהַמּוֹעֲצִים מִמִּשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים, וְנוֹתֵן לְכָל שֵׁם פֵּשֶׁר וְהֶסְבֵּרָה אֶת מָצוֹא מִמְּקוֹרוֹת הַכְּתובִים. יֵשׁ כַּמָּה דַּעות בַּסְּפַּרִּים עַל שְׁמוֹ שֶׁל חֹבָב: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסִי מַחֲלִיפִים בָּאִם שְׁמוֹ הָיָה רְעוּאֵל אוֹ חֹבָב. רַבִּי דּוֹסְתַאי וְרַבִּי יוֹסִי מְלַכְלְכִים אֶת הַשֵּׁם קִינִי מִסְמֶן הַקִּנְאָה אוֹ רֶוֶה הַתּוֹרָה. הַסְּפַרִּים גַּם מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּיַעְבֵּץ לְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַמִּצְווֹת.
ספרי במדבר ע״ח:א׳ ↗ההבדל בין כוונה למחשבה רגעית
״״בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמׇלְכוֹ״! אָמַר רָבָא: מַאי ״כְּשֶׁבֶת״, לְאַחַר שֶׁנִּתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ. אָמַר: בֵּלְשַׁצַּר חַשֵּׁב וּטְעָה, אֲנָא חָשֵׁיבְנָא וְלָא טָעֵינָא.״
במגילה י"א ב:ו׳, רבא דוחק בביטוי המופיע בתורה לגבי זמן תחילת מלכותו של מלך. הוא בוחן את המילה "כְּשֶׁבֶת" ומסביר שהיא מתארת מצב שבו המלך כבר התייצב והחליט בדעתו, ולא רק רגע שהמחשבה עברה לו. לפי רבא, המילה הזו מרמזת שהמלך כבר אי 싶 לו דעה קבועה. הפרשנות של רבא מדגישה את ההבדל בין מי שחושב וטועה לבין מי שחושב נכון. הוא משתמש בדוגמה של בלשאצר, שהיה מחשב אך טועה, כדי להדגיש שאת המצב של המלך בתחילת תקופתו אנו מבינים כחשיבה מחושבת שאינה טועה.
מגילה י״א ב:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
החורבן והשבת הכל למקומו
״אור נר. סימן משתה כך שנינו בסנהדרין:״
בפרק זה מירוח הנביא ירמיהו, הַשֵּׁם מבהיר כי תקופת השעבוד לבבל תהיה ארוכה ועגומה. הנביא מתאר דימוי של חורבן מוחלט, שבו בתי אדם ובתים יתפרקו, וכל המעטפת המוכרת של החיים תתמוסס. זהו תיאור של משבר עמוק שבו גם הכלים המקודשים והרעש של החיים יפסיקו להתקיים. עם זאת, הדימוי אינו נשאר רק בתיאור ההרס. ישנה הבטחה עתידית שבה הכל יחזור למקומו. רש"י, בפירושו על הפסוקים הללו, מסביר את המשמעות של החורבן המוחלט והשינוי המזעזע שייגרם למבנה החיים והחברה, תוך התבססות על הדיון בסנהדרין לגבי עומק ההרס.
רש״י על ירמיהו 25:10:2 ↗האבל על החורבן
״על נוהו. מתאבל על חורבן ביתו:״
בפסוק זה, רש"י מסביר כי הנביא ירמיה מתאבל על חורבן בית המקדש. לפי פירושו, המעשה אינו רק דיווח על אירוע היסטורי, אלא ביטוי של צער עמוק על אובדן המקום הקדוש. הפרשן מתמקד ברגש של ירמיה, המבטא את הכאב על החורבן שעתיד להתרחש. גישה זו מדגישה את הקשר הרגשי של הנביא לעם ולמקדש, ורואה בנבואה גם מקור לאבלות על מה שהיה ועל מה שעתיד להיה.
רש״י על ירמיהו 25:30:1 ↗השבויים סביב ארץ ישראל
״סביב. היושבים סביבות א״י:״
הפירוש על פסוק תשע בירמיהו, מתוך מצודת דוד, מסביר מי הם העמים שמוזכרים בנבואה כמי שיבואו לכבוש את הארץ. המצודת דוד מפרש את הביטוי "סביב" כעמים היושבים סביב גבולות ארץ ישראל. הפרשן מתמקד בהגדרה הגיוגרפית של העמים המקיפים את הארץ. הוא מראה כיצנות הנבואה מתייחסת לאויבים שנמצאים בקרבת גבולותיה של ישראל, כחלק מהתוכנית שנגלתה לימים.
מצודת דוד על ירמיהו 25:9:3 ↗השם בתוך העיר
״אשר נקרא שמי עליה. להיות נקראה עיר ה׳:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ עַל הַפַּעֲמוּם שֶׁל הַשֵּׁם בְּתוֹךְ הָעִיר. הַמְּצוּדַת דָּוִד מַסְבִּיר שֶׁהַמַּעֲמָד שֶׁל הָעִיר כְּדָבָר שֶׁקָּרוּ לוֹ "עִיר הַשֵּׁם" נוֹבֵעַ מֵעֶצֶם הַקְּרִיאָה שֶׁהַשֵּׁם קָרָא לָהּ. הַמַּטּוֹת הַשּׁוֹרְשִׁיִּים שֶׁל הַשֵּׁם בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם הֵם הַבְּסִיס לַזִּכּוּי הַזֶּה. הַפֵּרוּשׁ מַתְרִים אֶת הַקֶּשֶׁר הַמּוּגְמָר שֶׁל הַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַמָּקוֹם. הַמְּסֹרֶת שֶׁל הַמְּצוּדַת דָּוִד מַתְרִים שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמְּקוֹר לַזִּיהוּי שֶׁל הָעִיר, וְהַשֵּׁם הַמְּתֻקָּן הוּא הַסּוֹד לְהַגְדָּרַת הַתְּכוּנָה שֶׁל הָעִיר כְּעִיר הַשֵּׁם.
מצודת דוד על ירמיהו 25:29:1 ↗