הדבר שהיה לירמיהו מאת ה׳, כששלח אליו המלך צדקיהו את פַשְׁחוּר בן מלכיה ואת צְפַנְיָה בן מעשיה הכהן, כדי לומר:
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה בִּשְׁלֹ֨חַ אֵלָ֜יו הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ אֶת־פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־מַלְכִּיָּ֔ה וְאֶת־צְפַנְיָ֧ה בֶן־מַעֲשֵׂיָ֛ה הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק כא׳
הבקשה לתפילה ותשובת הנביא
צדק המלך שולח שליחים אל ירמיהו בבקשה לתפילה, ותשובת הנביא המבשרת על איומי ה' על ירוות ירושלים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבקשה לתפילה ותשובת הנביא
נא תשאל עבורנו את ה׳, כי נבוכדצרצר מלך בבל נלחם עלינו. אולי ה׳ יעשה עבורנו פלאים ויעלה מעלינו.
דְּרָשׁ־נָ֤א בַעֲדֵ֙נוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֛י נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל נִלְחָ֣ם עָלֵ֑ינוּ אוּלַי֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֤ה אוֹתָ֙נוּ֙ כְּכָל־נִפְלְאֹתָ֔יו וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלֵֽינוּ׃ (ס)ויש אמר אליהם ירמיהו: כך תאמרו לצדקיהו:
וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֲלֵיהֶ֑ם כֹּ֥ה תֹאמְרֻ֖ן אֶל־צִדְקִיָּֽהוּ׃כך אמר ה׳ אלוהי ישראל: הנה אני הופך את כלי המלחמה שבידיכם, שבהם אתם נלחמים נגד מלך בבל ונגד הכשדים התוקפים אתכם מחוץ לחומות, ואסוף אותם לתוך העיר הזאת.
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֣י מֵסֵב֮ אֶת־כְּלֵ֣י הַמִּלְחָמָה֮ אֲשֶׁ֣ר בְּיֶדְכֶם֒ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם נִלְחָמִ֣ים בָּ֗ם אֶת־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַצָּרִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם מִח֖וּץ לַֽחוֹמָ֑ה וְאָסַפְתִּ֣י אוֹתָ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ הָעִ֥יר הַזֹּֽאת׃האיום על ירושלים והבחירה בדרכים
אני אילחם בכם ביד נטויה ובזרוע חזקה, בכעס, בזעם ובזעם גדול.
וְנִלְחַמְתִּ֤י אֲנִי֙ אִתְּכֶ֔ם בְּיָ֥ד נְטוּיָ֖ה וּבִזְר֣וֹעַ חֲזָקָ֑ה וּבְאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֥צֶף גָּדֽוֹל׃ואכה את יושבי העיר הזאת, את האדם ואת הבהמה, וכל כך שהם ימותו במגפה גדולה.
וְהִכֵּיתִ֗י אֶת־יֽוֹשְׁבֵי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָדָ֖ם וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה בְּדֶ֥בֶר גָּד֖וֹל יָמֻֽתוּ׃ואחרי כך, כך אומר ה', את צדקיהו מלך יהודה, את עבדיו, את העם ואת השאר בתוך העיר הזאת, מהמגפה, מהחרב ומהרעב, ביד נבוכדדצר מלך בבל וביד אויביהם וביד אלה שמחפשים את נפשם; אכה אותם בחרב, והוא לא יחוס עליהם, לא ירחם ולא ירחם.
וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹֽא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃ואל העם הזה תגידו: כך אמר ה': הנה אני מניח לפניכם את דרך החיים ואת דרך המוות.
וְאֶל־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֤י נֹתֵן֙ לִפְנֵיכֶ֔ם אֶת־דֶּ֥רֶךְ הַחַיִּ֖ים וְאֶת־דֶּ֥רֶךְ הַמָּֽוֶת׃אזהרת ה' לירושלים ולבית יהודה
מי שיישאר בעיר הזאת ימות בחרב, ברעב ובמגפה. אבל מי שיוצא ונופל בגלל הכשדים שנותנים לכם מכה, הוא יחיה ונוכל לשמור את חייו.
הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיּוֹצֵא֩ וְנָפַ֨ל עַל־הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עֲלֵיכֶם֙ יחיה [וְחָיָ֔ה] וְהָֽיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֖וֹ לְשָׁלָֽל׃כי התכוונתי להביא רעה לעיר הזאת ולא לטובה, כך אומר ה'. היא תימסר ליד מלך בבל ותישרף באש.
כִּ֣י שַׂ֣מְתִּי פָ֠נַי בָּעִ֨יר הַזֹּ֧את לְרָעָ֛ה וְלֹ֥א לְטוֹבָ֖ה נְאֻם־יְהוָ֑ה בְּיַד־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ תִּנָּתֵ֔ן וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ (ס)ולבית מלך יהודה, שמעו את דברי ה'.
וּלְבֵית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃הנה אומר ה' על בית דוד: שפטו בבוקר בצדק, והצילו את הנלקח מיד המונע. אם לא תעשו זאת, תצא אש של כעס ושרפה ממעשים הרעים שלכם, שאף אחד לא יוכל לכבות אותה.
בֵּ֣ית דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה דִּ֤ינוּ לַבֹּ֙קֶר֙ מִשְׁפָּ֔ט וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מעלליהם [מַעַלְלֵיכֶֽם׃]הענישה על מעשי ירושלים
הנה, אני יושבת עליך, עמק צור המישור, אומר הַשֵׁם, על מי הכל נלחם נגדנו? ומי יכנס למקומות המחסה שלנו?
הִנְנִ֨י אֵלַ֜יִךְ יֹשֶׁ֧בֶת הָעֵ֛מֶק צ֥וּר הַמִּישֹׁ֖ר נְאֻם־יְהוָ֑ה הָאֹֽמְרִים֙ מִֽי־יֵחַ֣ת עָלֵ֔ינוּ וּמִ֥י יָב֖וֹא בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃אני אעניש אתכם על מעשיכם, אומר הַשֵׁם, ואדליק אש ביער, ואש תאכל את כל הסביבה.
וּפָקַדְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם כִּפְרִ֥י מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּיַעְרָ֔הּ וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֶֽיהָ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבקשה לתפילה ותשובת הנביא
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה בִּשְׁלֹ֨חַ אֵלָ֜יו הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ אֶת־פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־מַלְכִּיָּ֔ה וְאֶת־צְפַנְיָ֧ה בֶן־מַעֲשֵׂיָ֛ה הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃
דְּרָשׁ־נָ֤א בַעֲדֵ֙נוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֛י נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל נִלְחָ֣ם עָלֵ֑ינוּ אוּלַי֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֤ה אוֹתָ֙נוּ֙ כְּכָל־נִפְלְאֹתָ֔יו וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלֵֽינוּ׃ (ס)
וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֲלֵיהֶ֑ם כֹּ֥ה תֹאמְרֻ֖ן אֶל־צִדְקִיָּֽהוּ׃
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֣י מֵסֵב֮ אֶת־כְּלֵ֣י הַמִּלְחָמָה֮ אֲשֶׁ֣ר בְּיֶדְכֶם֒ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם נִלְחָמִ֣ים בָּ֗ם אֶת־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַצָּרִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם מִח֖וּץ לַֽחוֹמָ֑ה וְאָסַפְתִּ֣י אוֹתָ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ הָעִ֥יר הַזֹּֽאת׃
האיום על ירושלים והבחירה בדרכים
וְנִלְחַמְתִּ֤י אֲנִי֙ אִתְּכֶ֔ם בְּיָ֥ד נְטוּיָ֖ה וּבִזְר֣וֹעַ חֲזָקָ֑ה וּבְאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֥צֶף גָּדֽוֹל׃
וְהִכֵּיתִ֗י אֶת־יֽוֹשְׁבֵי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָדָ֖ם וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה בְּדֶ֥בֶר גָּד֖וֹל יָמֻֽתוּ׃
וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹֽא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃
וְאֶל־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֤י נֹתֵן֙ לִפְנֵיכֶ֔ם אֶת־דֶּ֥רֶךְ הַחַיִּ֖ים וְאֶת־דֶּ֥רֶךְ הַמָּֽוֶת׃
אזהרת ה' לירושלים ולבית יהודה
הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיּוֹצֵא֩ וְנָפַ֨ל עַל־הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עֲלֵיכֶם֙ יחיה [וְחָיָ֔ה] וְהָֽיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֖וֹ לְשָׁלָֽל׃
כִּ֣י שַׂ֣מְתִּי פָ֠נַי בָּעִ֨יר הַזֹּ֧את לְרָעָ֛ה וְלֹ֥א לְטוֹבָ֖ה נְאֻם־יְהוָ֑ה בְּיַד־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ תִּנָּתֵ֔ן וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ (ס)
וּלְבֵית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃
בֵּ֣ית דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה דִּ֤ינוּ לַבֹּ֙קֶר֙ מִשְׁפָּ֔ט וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מעלליהם [מַעַלְלֵיכֶֽם׃]
הענישה על מעשי ירושלים
הִנְנִ֨י אֵלַ֜יִךְ יֹשֶׁ֧בֶת הָעֵ֛מֶק צ֥וּר הַמִּישֹׁ֖ר נְאֻם־יְהוָ֑ה הָאֹֽמְרִים֙ מִֽי־יֵחַ֣ת עָלֵ֔ינוּ וּמִ֥י יָב֖וֹא בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃
וּפָקַדְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם כִּפְרִ֥י מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּיַעְרָ֔הּ וְאָכְלָ֖ה כָּל־סְבִיבֶֽיהָ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתאר את פניית המנהיגות לירמיהו ואת הנבואה המרה שהנביא מוסר על גורל העיר.
הבקשה לתפילה ותשובת הנביא
המלך צדקיהו שולח שליחים לנביא ירמיהו בבקשה לבדוק את רצון ה׳ מול המצור הבבלי. ירמיהו מעביר את תשובת ה׳, לפיה כלי המלחמה של היהודים יופנו נגדם, וכלי המלחמה של האויבים יובאו לתוך העיר.
האיום על ירושלים והבחירה בדרכים
הנבואה מתארת את העונש העתידי על ירושלים באמצעות מלחמה, מגפה ורעב ביד בבל. ה' מבהיר כי יותרו רק שרידים שייכלאו ביד האויב, וקורא לעם לבחור בין דרך החיים לדרך המוות.
אזהרת ה' לירושלים ולבית יהודה
הנביא ירמיהו מוסר מסר של חורבן לעיר ירושלים, אשר תימסר ליד בבל ותישרף. הוא מזהיר את בית מלך יהודה שחייבים לבצע צדק ולהציל את הנעקשים, אחרת כעס אלוהי יהיה בלתי ניתן לעצירה.
הענישה על מעשי ירושלים
הנבואה מדברת על פגיעת הַשֵּׁם בעמק צור המישור כתוצאה ממעשיהם של האנשים. הַשֵּׁם מבטיח להעניש את העם על מעשיהם הרעים. הוא משתמש בדימוי של אש ששורפת יער וכל הסביבה כדי לתאר את חורבן המקום.
הפסוקים מסיימים באזהרה על העונש שממתין לעיר בשל מעשיה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצורך בצדק כדי למנוע הרס
״דִּכְתִיב: ״בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רוֹעַ מַעַלְלֵיהֶם וְגוֹ׳״.״
בַּמְקוֹר הַמּוּצָג, הַגְּמָרָא מְצַטְטֶת פְּסוּק מִבֵּית דָּוִד, שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם מְצַוֶּה לִבְצע מִשְׁפָּט צָדוּק בַּבֹּקֶר. הַמַּטָּרָה הוּא לְהַצִּיל אֶת הַגְּזֵל מִיַּד הָעוֹשֵׁק. הַפְּסוּק מַתְרִיע שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה צֶדֶק, כִּכָּר הַכַּעַס הָאֵשׁ תִּצְעַק וְתִשְׂרֹף הַכֹּל, וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיּוּכַל לְכַבּוֹת אוֹתָהּ בִּגְלַל הָרָעוֹת שֶׁעָשׂוּ. הַפֵּרוּשׁ הַמּוּצָג כָּאן מְתַקֵף אֶת הַחֲשִׁינוּת שֶׁל הַצְּדָק הַחֶלְטָטִי. הַמְפרשים רוֹאִים בַּמִּשְׁפָּט הַמְּהִירוּ וּבְהַשְׁבַּת הַגְּזֵל אֶת הַכְּלִי לְמְנִיעַ אָסוֹן אֲסוֹן. הַתּוֹכֶן מַדְגִּישׁ שֶׁהַתּוֹצָעוֹת הַקּוֹשׁוֹת הָעוֹלִים בַּסּוֹף הֵן תּוֹצָאָה שֶׁל חֹסֶר צֶדֶק שֶׁבְּמַעֲשֵׂי הָעָם.
שבת נ״ה א:ג׳ ↗דין בבוקר ודברי חכמה
״דָּרַשׁ רַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק״ – וְכִי בַּבֹּקֶר״
בְּפֶרֶק הַזֶּה בַתַּלְמוּד, בִּסדר סַנֶּדְרִין, דָּרְשׁוּ הַחֲכָםִים אֶת הַמִּלִּים: "בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר הַשֵּׁם, דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק". הַשְּׁאֵלָה הַמְּרַכזִית הִיא: לָמָּה הַתּוֹרָה מְדַגֶּשֶׁת עַל הַבֹּקֶר? הַתַּעֲנוּת הַמַּקְדִּימָה הִיא שֶׁאִם הַדָּבָר בָּרוּר וְוַדַּאי כַּבֹּקֶר, עָלֵיךָ לְדַיֵּן וּלְהַכְרִיז עָלָיו. אֲבָל אִם הַדָּבָר מְעֻרְעַר, עָלֶיךָ לְהַחְמִיר וְלֹא לְדַבֵּר. רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאַף רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְסַבִּים שֶׁהַמִּשְׁפָּט הַבָּרוּר עָלֵיךָ לְהַגִּיד. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא מְקַשֵּׁר זֶה גַּם לַמִּשְׁאָה: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אֶתְּ". הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאִם הָאֱמֶת בְּרוּרָה כְּמוֹ אֲחֹתְךָ שֶׁאֲסוּרָה לְךָ, אָז עָלֶיךָ לְדַבֵּר בָּהּ. אֶלָּא אִם הַדָּבָר אֵינוֹ בָּרוּר, עָלֶיךָ לְהִשָּׁמֵר וְלֹא לְהוֹצִיא דְבָרִים לְלֹא וַדָּאוּת.
סנהדרין ז׳ ב:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הסכנה שבחומות העיר
״ואספתי אותם. כלי מלחמה אל תוך העיר הזאת שאשחית אתכם בדבר ע"י מלאך המות שהוא מן השרים העליונים וכן מפורש בענין בדבר גדול ימותו:״
בפרק זה מירימיהו, המלך צדקיהו שולח שליחים אל הנביא ירמיהו כדי לבקש עזרה מהשם מול המצור של בבל. הנביא מוסר לו שהשם יפנה נגדם. התפילות לא יביאו רגיעה, כי ה' יחליט להילחם נגד העיר עצמה. התקווה להגנה מול כלי המלחמה נעלמת. רש"י מסביר שהשם יכניס את כלי המלחמה אל תוך העיר כדי להשמיד את התושבים. הוא מציין שהחורבן יבוא באמצעות מלאך המות, שהוא אחד השרים העליונים. לפי פירוש זה, המלחמה היא לא רק פיזית אלא גם כוח רוחני שנועד להביא את מיתתם של השליטים והעיר.
רש״י על ירמיהו 21:4:2 ↗הקריאה לצדק והעונש הבא
״ואין מכבה. שלא ימלט לכם שריד:״
בפרק זה מירימיה הנביא מביא דברים שנאמרו למלך צדקיה, בזמן ששלח אליו אנשים לבקש את הַשֵּׁם. הנביא מציג את התנאים והתוצאות של המלחמה מול צדקיה ועם יהודה. הוא מסביר שהַשֵּׁם יכול לשנות את גורל העיר, אך מזהיר שהעונש על חטאי העם הוא בלתי נמנע. הטקסט מציג את האפשרות של חרטה כדרך להימנע מכיבוש, אך גם מדגיש שאין מנוס מהדין אם לא יתנהג העם בצדק. רש״י בפירושו על הפסוקים הללו מציין שהאזהרה מפני הרע כוללת גם את המחשבה שלא יוכל להימלט אף שריד מהחורבן הצפוי.
רש״י על ירמיהו 21:12:2 ↗חוסר אונים מול גזרת הַשֵּׁם
״ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם:״
הפסוק מפרש את דברי ירמיהו לגבי המצור על ירושלים. המצודת דוד מסביר שהאויב יצליח להכניס את כלי המצור ואת המכשירים המלחמתיים אל תוך העיר. לפי פירוש זה, הכוח של ירושלים יהיה מוגבל מאוד ולא יוכל למנוע את כניסתם של הדברים הללו אל תוך העיר. הפרשן מדגיש את חוסר היכולת של תושבי העיר לעצור את מה שנקבע. ההסבר מתמקד בפרטים הטכניים של המצור ובחוסר האונים הצבאי, מבלי לשנות את משמעות המילים המקוריות של הנבואה.
מצודת דוד על ירמיהו 21:4:2 ↗התוכנית של הַשֵּׁם כלפי ירושלים
״שמתי פני. שמתי מחשבותי בעיר הזאת להרע לה וכו׳:״
בפרק זה מידי ירמיה הנביא, אנו שומעים את פניית המלך צדקיהו אל הנביא. המלך מבקש מהַשֵּׁם לבקש נס ולהציל את ירושלים מידי הבבלים. המפרש מצודת דוד מסביר על פסוק עשיים, שהַשֵּׁם קבע את מחשבותיו ומכוונותיו כלפי העיר הזאת כדי להרע לה. הדבר מלמד שהעונש על העיר אינו מקרי, אלא תכנון אלוהי מוסד. המצודת דוד מפרש כי הַשֵּׁם הכין את הצרות מראש כתוצאה מהמעשים השונים. הפרשנות מתמקדת בכך שהשינוי בתוכנית מגיע בשל חטאי העיר, ולא כשינוי של רצון הַשֵּׁם במידת הצדק.
מצודת דוד על ירמיהו 21:10:1 ↗