פשחור בן אִמֶר הכהן, שהיה אחראי על הנהגת בית ה׳, שמע את הנבואות האלה של ירמיהו.
וַיִּשְׁמַ֤ע פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־אִמֵּ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְהֽוּא־פָקִ֥יד נָגִ֖יד בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ נִבָּ֖א אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ירמיהו · פרק כ׳
רדיפת ירמיהו וייסוריו
הנביא ירמיהו מתמודד עם רדיפה, כיליון וקשיים פנימיים בעת הנבואה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו כ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
רדיפת ירמיהו ודברי ה׳
פשחור הכה את ירמיהו הנביא והשליך אותו על המשטח בפתח בנימין העליון, שנמצא בבית ה׳.
וַיַּכֶּ֣ה פַשְׁח֔וּר אֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיִּתֵּ֨ן אֹת֜וֹ עַל־הַמַּהְפֶּ֗כֶת אֲשֶׁ֨ר בְּשַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃למחרת, פשחור הוציא את ירמיהו מהמשטח, וירמיהו אמר לו: "לא פשחור קרא לך ה׳, אלא אתה רק גורם לי לפחד מסביב".
וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּצֵ֥א פַשְׁח֛וּר אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִן־הַמַּהְפָּ֑כֶת וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו יִרְמְיָ֗הוּ לֹ֤א פַשְׁחוּר֙ קָרָ֤א יְהוָה֙ שְׁמֶ֔ךָ כִּ֖י אִם־מָג֥וֹר מִסָּבִֽיב׃ (פ)כי כך אמר ה׳: הנה אני נותן אותך וכל האוהבים אותך למצוקה, ועיניך יראו איך אויביכם נופלים בחרב, ואת כל יהודה אני מסר ליד מלך בבל, וביבלה בבל ותכה בחרב.
כִּ֣י כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה הִנְנִי֩ נֹתֶנְךָ֨ לְמָג֜וֹר לְךָ֣ וּלְכָל־אֹהֲבֶ֗יךָ וְנָֽפְל֛וּ בְּחֶ֥רֶב אֹיְבֵיהֶ֖ם וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֑וֹת וְאֶת־כָּל־יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִגְלָ֥ם בָּבֶ֖לָה וְהִכָּ֥ם בֶּחָֽרֶב׃חֻרְבַּן הָעִיר וְקַעְקַע הַנָּבִיא
אֲני אֶתְּנֶה אֶת כָּל עֹז הָעִיר הַזֹּאת, אֶת כָּל מַאֲמָצֶיהָ, אֶת כָּל יִקָּרָהּ, וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה לְיַד אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁיַּבְזוּ אוֹתָם, יִקְחוּ אוֹתָם וְיַבִּיאּוּ אוֹתָם לְבָבֶל.
וְנָתַתִּ֗י אֶת־כָּל־חֹ֙סֶן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־כָּל־יְגִיעָ֖הּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָ֑הּ וְאֵ֨ת כָּל־אוֹצְר֜וֹת מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְזָזוּם֙ וּלְקָח֔וּם וֶהֱבִיא֖וּם בָּבֶֽלָה׃וְאַתָּה, פַשְׁחוּר, וְכָל יוֹשְׁבֵי בֵיתְךָ תֵּלְכוּ בַּשְּׁבִי. בָּבֶל תָּבֹא, וְשָׁם תָּמוּת, וְשָׁם תֵּקָבֵר אַתָּה וְכָל אֲהֻבֶּיךָ שֶׁנִּבֵּאת לָהֶם בַּשֶּׁקֶר.
וְאַתָּ֣ה פַשְׁח֗וּר וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֔ךָ תֵּלְכ֖וּ בַּשֶּׁ֑בִי וּבָבֶ֣ל תָּב֗וֹא וְשָׁ֤ם תָּמוּת֙ וְשָׁ֣ם תִּקָּבֵ֔ר אַתָּה֙ וְכָל־אֹ֣הֲבֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נִבֵּ֥אתָ לָהֶ֖ם בַּשָּֽׁקֶר׃ (ס)הַשֵּׁם פִּתָּה אוֹתִי וְנָתַן לִי כֹּחַ. הִחְזַקְתָּנִי וְיָכֹלְתִּי, אַךְ הָיִיתִי לְלֶעֶג כָּל הַיּוֹם, וְכֻלָּם לֹאֲגִים לִי.
פִּתִּיתַ֤נִי יְהוָה֙ וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר, אֲנִי צוֹעֵק: חָמָס וְשֹׁד! כִּי דְבַר הַשֵּׁם הָיָה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם.
כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם׃הַמאִבֵּק כְּבַעַל הַנְּבִיאָה
אָמַרְתִּי לֹא אֶזְכֹּר אוֹתּוֹ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בְּשֵׁמוֹ, אֲבָל בַּלֵּב שֶׁלִּי זֶה כְּמוֹ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת שֶׁעֲצוּרָה בְּעַצְמוֹתַי, וְנִבְלֵיתִי מִכֹּל וְלֹא אוּכַל.
וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל׃כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי רַבִּים שֶׁגָּרִים סָבִיב: "תַּגִּידוּ וְנַגִּיד לוֹ". כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁבְּשָׁלוֹם שֶׁלִּי, אֵלֶּה שֶׁמְּשַׁמְּרִים עַל צִדִּי, אולי יַעֲזֹבוּ אוֹתִי וְנַצְלִיחַ לוֹ וְנִקַּח אֶת נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ.
כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֮ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֙ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּ֚ל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלוֹמִ֔י שֹׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֤י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ׃אֲבָל הַשֵּׁם כְּגִבּוֹר עַז בְּעָלַי, לָכֵן הָרוֹדְפִים שֶׁלִּי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יוּכְלוּ. הֵם יֵבֹשׁוּ מְאֹד כִּי לֹא הִבְחִינוּ, וּכְלִמָּה שֶׁל עוֹלָם לֹא תִּשָּׁכַח.
וַֽיהוָ֤ה אוֹתִי֙ כְּגִבּ֣וֹר עָרִ֔יץ עַל־כֵּ֛ן רֹדְפַ֥י יִכָּשְׁל֖וּ וְלֹ֣א יֻכָ֑לוּ בֹּ֤שׁוּ מְאֹד֙ כִּֽי־לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ כְּלִמַּ֥ת עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃וַיהוָה צְבָאוֹת, הַבוֹחֵן צֶדֶק, רוֹאֶה כְלִיּוֹת וְלֵב, אֶרְאֶה אֶת נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ הִגִּישְׁתִּי אֶת מִלְחַמְתִּי.
וַיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ (ס)שירת הודיה וקשי שירתו של ירמיהו
שירו להשם, הללו את השם, כי הוא הציל את נפשו של אבייון מיד הרעים.
שִׁ֚ירוּ לַֽיהוָ֔ה הַֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּ֥י הִצִּ֛יל אֶת־נֶ֥פֶשׁ אֶבְי֖וֹן מִיַּ֥ד מְרֵעִֽים׃ (ס)ארור היום שבו נולדתי, היום שאמי ילדה אותי, שלא יהיה מבורך.
אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃ארור האיש שבישר לאבי ואמר לו: נולד לך בן זכר, ושמח אותו בשמחה.
אָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֤ר אֶת־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמֳּחָֽהוּ׃והאיש הזה יהיה כמו הערים שהשם הפך ולא התחרט, ושמע זעקה בבוקר וקריאה בצהריים.
וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּֽעָרִ֛ים אֲשֶׁר־הָפַ֥ךְ יְהוָ֖ה וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֤ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צָהֳרָֽיִם׃ייסורי ירמיהו
שלא מתתי ברחם, והיא הייתה לי לאמא ולקבר, ורחם שהם חרדה לנצח.
אֲשֶׁ֥ר לֹא־מוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃למה יצאתי מהרחם כדי לראות עמל וצער, וכל ימיי מסתיימים בבושת פנים?
לָ֤מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
רדיפת ירמיהו ודברי ה׳
וַיִּשְׁמַ֤ע פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־אִמֵּ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְהֽוּא־פָקִ֥יד נָגִ֖יד בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ נִבָּ֖א אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
וַיַּכֶּ֣ה פַשְׁח֔וּר אֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיִּתֵּ֨ן אֹת֜וֹ עַל־הַמַּהְפֶּ֗כֶת אֲשֶׁ֨ר בְּשַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃
וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּצֵ֥א פַשְׁח֛וּר אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִן־הַמַּהְפָּ֑כֶת וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו יִרְמְיָ֗הוּ לֹ֤א פַשְׁחוּר֙ קָרָ֤א יְהוָה֙ שְׁמֶ֔ךָ כִּ֖י אִם־מָג֥וֹר מִסָּבִֽיב׃ (פ)
כִּ֣י כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה הִנְנִי֩ נֹתֶנְךָ֨ לְמָג֜וֹר לְךָ֣ וּלְכָל־אֹהֲבֶ֗יךָ וְנָֽפְל֛וּ בְּחֶ֥רֶב אֹיְבֵיהֶ֖ם וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֑וֹת וְאֶת־כָּל־יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִגְלָ֥ם בָּבֶ֖לָה וְהִכָּ֥ם בֶּחָֽרֶב׃
חֻרְבַּן הָעִיר וְקַעְקַע הַנָּבִיא
וְנָתַתִּ֗י אֶת־כָּל־חֹ֙סֶן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־כָּל־יְגִיעָ֖הּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָ֑הּ וְאֵ֨ת כָּל־אוֹצְר֜וֹת מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֶתֵּן֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְזָזוּם֙ וּלְקָח֔וּם וֶהֱבִיא֖וּם בָּבֶֽלָה׃
וְאַתָּ֣ה פַשְׁח֗וּר וְכֹל֙ יֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֔ךָ תֵּלְכ֖וּ בַּשֶּׁ֑בִי וּבָבֶ֣ל תָּב֗וֹא וְשָׁ֤ם תָּמוּת֙ וְשָׁ֣ם תִּקָּבֵ֔ר אַתָּה֙ וְכָל־אֹ֣הֲבֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נִבֵּ֥אתָ לָהֶ֖ם בַּשָּֽׁקֶר׃ (ס)
פִּתִּיתַ֤נִי יְהוָה֙ וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃
כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם׃
הַמאִבֵּק כְּבַעַל הַנְּבִיאָה
וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל׃
כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֮ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֙ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּ֚ל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלוֹמִ֔י שֹׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֤י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ׃
וַֽיהוָ֤ה אוֹתִי֙ כְּגִבּ֣וֹר עָרִ֔יץ עַל־כֵּ֛ן רֹדְפַ֥י יִכָּשְׁל֖וּ וְלֹ֣א יֻכָ֑לוּ בֹּ֤שׁוּ מְאֹד֙ כִּֽי־לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ כְּלִמַּ֥ת עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃
וַיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ (ס)
שירת הודיה וקשי שירתו של ירמיהו
שִׁ֚ירוּ לַֽיהוָ֔ה הַֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּ֥י הִצִּ֛יל אֶת־נֶ֥פֶשׁ אֶבְי֖וֹן מִיַּ֥ד מְרֵעִֽים׃ (ס)
אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃
אָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֤ר אֶת־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמֳּחָֽהוּ׃
וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּֽעָרִ֛ים אֲשֶׁר־הָפַ֥ךְ יְהוָ֖ה וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֤ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צָהֳרָֽיִם׃
ייסורי ירמיהו
אֲשֶׁ֥ר לֹא־מוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃
לָ֤מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המאבק של ירמויה מול השליטים ואת הקושי הנפשי שלו.
רדיפת ירמיהו ודברי ה׳
הפסוקים מתארים את רדיפת הנביא ירמיהו על ידי פשחור הכהן, שהשליך אותו על המשטח בבית ה׳. ירמיהו מגיב לכך בכך שהתנכלות זו אינה רצון ה׳, אלא גורמת לו למצוקה. ה׳ מנבא כי פשחור ואוהביו יחוו אימה, וכי יהודה תימסר לבבל שתכה את אויביה.
חֻרְבַּן הָעִיר וְקַעְקַע הַנָּבִיא
הַפֶּסוּקִים מַתְחִיל בְּחֶזְיוֹן עַל חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם וְשׁוֹבֵי בָּבֶל, וְנִסְבָּכים בְּקַעְקַעְע הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ. הַנָּבִיא מְבַעֵר אֶת כְּאֵבוֹ מִפְּנֵי הַמִּסְיוֹר וְהַלֶּעֶג שֶׁהוּא חוֹוֶה כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם.
הַמאִבֵּק כְּבַעַל הַנְּבִיאָה
הַנְּבִיאָה יִרְמְיָהּ מְתַאַר בְּמַאֲמָץ לְהַשְׁתֵּק אֶת הַנְּבִיאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁמַּרְגִּישָׁה כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת. הוּא מַתְעִיק עַל הַלַּחַץ הַחִיצוֹנִי מִן הָרַבִּים וּמֵהַמְּשַׁמְּרִים, אַךְ מְבַטֵּחַ שֶׁהַשֵּׁם הוּא גִּבּוֹר עַז שֶׁיַּצִּיל אוֹתוֹ וְיִקְפַּע בְּרוֹדְפָיו.
שירת הודיה וקשי שירתו של ירמיהו
הפסוקים מתחילים בשיר הלל על הצלת אבייון מיד רעיו, אך מיד לאחר מכן מופיעה תוכחת הצרות של ירמיהו. הנביא מקלל את יום לידתו ואת הבשורה שהגיעה לאביו, ומקווה שהמבשר יחווה חורבן כפי שחוו הערים שהשם הפך.
ייסורי ירמיהו
ירמיהו מתאר את הסבל הנפשי העצום שלו. הוא מרגיש שהלידה שלו לא הייתה התחלה של חיים, אלא תחילתה של סבל ובושה. הוא משווה את אמו לקבר ומתאר את הרחם כמקום של כאב נצחי, שרק הביא לו לראות עמלו וצערו בעולם.
הפרק מסתיים בתיאור הייסורים העמוקים של הנביא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העדר המודעות והפרדת המשפחות
״אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ פְּסוּל אֵין מְדַקְדְּקִין אַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵן״
בַּמִדְרָשׁ הַמְּבוּא בְּתַלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי (יְבָמוֹת), רַבִּי יוֹחָנָן וְחֲבֵרוֹ מְדַבְּרִים עַל הַמַּצָּב שֶׁבְּדֶלֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ בְּעַצְמָן וְלֹא הֻכְרְזוּ, הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת נֶהְלֶכֶת כְּמִשְׁפָּחָה פְּסוּלָה, וְלֹא מְחַפְשִׁים אַחֲרֶיהָ. הַמַּעֲשֶׂה מְדַקְדֵּק בַּמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁהָיוּ רְחוֹקוֹת אוֹ קְרוֹבוֹת מִצִּיּוֹן, אַךְ הֶחָכָמִים לֹא הִפְקִידוּ אוֹתָן לַיִּדַּעַת הַכְּלָל, אֶלָּא רַק בְּמִדָּה מְצֻמְצֶמֶת. הַמְּקוֹר מְבִיא דֻּגְמָנוֹת עַל כֹּחַ הַמַּעֲמָד, כְּמוֹ עֲבָדִים שֶׁהָיוּ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה אַךְ נֶעֶלְמוּ מֵהַדּוֹר, וְעָרוֹת שֶׁנֶּעֶלְמוּ בְּיְמֵי הַשְּׁמָד. הַפְּרָשׁ הַמְּבִיא אֶת הַדָּברים מַצִּיעַ כְּאוֹד מַדְגִּים לְחֶסְרוֹן הַמַּדָּע וְהַהַכָּרָה שֶׁהוֹבִילוּ לְהַפְרָדָה וּלְחֶרְדָּן, וְלֹא מְצַיֵּן בְּדִיּוּק אֵיזוֹ תַּהֲלִיךְ הִיא הַפְרָדָה זוֹ, אֶלָּא מַדְגִּישׁ אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַחֶסְרוֹן בַּהַכְרָה.
תלמוד ירושלמי יבמות ח׳:ג׳:י״א ↗הפירוש של רב אליעזר על המילה זנה
״[ו] ר' אליעזר אומר, מנין שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה? נאמר כאן "זמה" ונאמר להלן "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה״
בפרשה זו, רב אליעזר מפרש מילה שנכתבה בויקרא. הוא מנסה להבין מה המשמעות של הביטוי "זנה" בהקשר של קשר אסור בין אדם לאישה ולאמה. לפי רב אליקעזר, המילה הזו מלמדת על חומרת המעשה ועל כך שהאדם הופך ל"ענוש" בפני ה'. הוא משתמש בטכניקה של השוואת פסוקים כדי להוציא משמעות מתוך המילה. רב אליעזר מסביר שהמילה "זנה" מופיעה כאן וגם בהקשר של איסור דומה בויקרא. הגישה שלו היא למצוא את עומק החטא דרך דיוק בלשון התורה. חשוב לציין שזהו פרשנות חז"ל על הטקסט המקראי ולא המשמעות הפשוטה של הפסוק בלבד.
ספרא, קדושים, פרק ז ו׳ ↗בעקבות המפרשים
התמודדות עם שר ורדיפה
״לא פשחור קרא ה' שמך וגו'. לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג) וכן״
הקטע עוסק בפרק עשרים לספר ירמיהו, המתאר את המצוקה של ירמיהו הנביא מול פשחור, איש המקדש. הנביא מתאר כיצד פשחור מתעמת עמו ומתריע מפני עונש אלוהי. רש"י מסביר את משמעות השם פשחור כרמז למצבו של הנביא או כתיאור של אדם בעל השפעה, תוך בחינת המקור הלשוני של השם והקשר שלו לכאב או לגודל. \nההסבר של רש"י מנסה לפענח את המניע מאחורי בחירת השם בטקסט המקראי. הוא מציע אפשרויות שונות למשמעות המילה, בין אם מדובר בתיאור של אדם חשוב ובין אם מדובר בשימוש במילים המזכירות דכדוך או עומק. הפרשן אינו טוען שזו רק פרשנות אחת, אלא מציג אפשרויות לשון המצביעות על העומק של השם בסיפור.
רש״י על ירמיהו 20:3:2 ↗הַכְּאֵב שֶׁל יִרְמְיָהוּ
״ארור היום אשר ילדתי בו. פוא"י אינייניר"ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג״
בַּקְּטעַת הַמִּקְרָא, יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מְבַטֵּא אֶת הַכְּאֵב הַכְּבִיד שֶׁלּוֹ. הוּא מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נוֹלַד. הַמַּצָּעָה הַזֹּאת מַרְאָה אֶת הַקּוֹשִׁי הַנֶּפֶקִי שֶׁלּוֹ וְאֶת הַסִּבְלוֹת שֶׁהוּא חוֹוֶה. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל הַנָּבִיא בְּתוֹךְ הַמִּצְעָרִים שֶׁהוּא מְנַבֵּא. רַשִׁי מְסַבֵּל אֶת הַסְּבָרָה עַל הַמַּצָּב הַמְּיוּלֵד בְּיוֹם הַלְּקִיָּה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלָּה "פואי" מְצַייֶנת שֶׁעֶת הַהֵרָיו הָיְתָה בְּאונס, כִּי אָבִיו שֶׁמֶשׁ חִלֵּק אֶת מִטְּתוֹ בְּיּוֹם שֶׁבּוֹ בָּרַח מִפְּנֵי מְנַשֶּׁה. רַשִׁי מְקַשֵּׁר אֶת הַמּוֹעֶד לְזְמַן שֶׁל בְּריְחָה מִפְּנֵי רֶצַח הַנְּבִיאִים.
רש״י על ירמיהו 20:14:1 ↗החשיפה והתפילה של ירמיהו
״לך. אותך אתן ולכל אוהביך:״
בפרק עשרים של ספר ירמיהו, אנו רואים את הנביא מתמודד עם רדיפה פיזית ונפשית. פסטוס, אחד השומרים, מעמיד את ירמיהו בפרסות כדי להעניש אותו על דבריו. המפרש מצודת דוד מסביר על הפסוק הרביעי, לפיו הקללה שירמיהו נוהג לומר כלפי אויביו, תתקיים עליהם. הוא מציין שהקלונה תופנה ישירות אל האנשים שאוהבים את הנביא ומתנגדים למסר שלו. הטקסט מציג את המתח בין היותו שליח של הַשֵּׁם לבין הסבל האישי שהוא חווה. ירמיהו מרגיש את הכאב של דבריו הופכים למקור של רדיפה. הפירוש מתמקד במידת הדיוק של הקללה כפי שהיא מופנית אל האוהבים את הנביא, מבלי לשנות את תוכן הנבואה המקורי.
מצודת דוד על ירמיהו 20:4:2 ↗הַכְּאֵב שֶׁל הַלֵּדָה
״אשר ילדתני אמי. זה יום הלידה המיוחס לבד לאם:״
הַפֶּסוּק הַזֶּה מַתְחִיל אֶת הַקְּשָׁיִים הַכְּבֵדִים שֶׁל יִרְמְיָהוּ בְּשִׁיר הַיָּגוֹן שֶׁלּוֹ. הַנָּבִיא מְתָאֵר רֶגֶשׁ עָמוֹק שֶׁל אַכזָּבָה וְעֶצֶב, כְּאִילוּ הַמַּתָּס הַנָּבִיאִי שֶׁלּוֹ הָיָה תַּהֲלִיךְ שֶׁל לֵדָה כְּואֶבֶת שֶׁאֵין לָהּ סוֹף. בְּמַצּוּת דָּוִד, הַפֵּרוּשׁ הַנִּתָּן לַמִּלִּים "אֲשֶׁר יָלַדְתֵּנִי אִמִּי" הוּא שֶׁהַיּוֹם הַסְּפִיק שֶׁל יִרְמְיָהוּ הָיָה יוֹם הַלֵּדָה הַמּוּתָּר לָאִמּוֹ בִּלְבַד. הַמְּפרֵשׁ מַתְקֵן אֶת הַהֲבָנָה הַפְּשׁוּטָה וּמְסַבֵּל שֶׁהַדָּבָר מְתַקֵּף אֶת הַקֶּשֶׁר הַמַּדְויּק שֶׁל הַנָּבִיא לַמַּצָּב שֶׁלּוֹ.
מצודת דוד על ירמיהו 20:14:3 ↗