ודבר הַשֵּׁם הגיע אליי ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק ב׳
זכר הנאמנות וחשש החטא, בגידת האבות והטעויות של עם ישראל
השם מזכיר את תקופת הצעירות והאהבה של ישראל, ומפרט את רצף הבגידות במצוות ובעזיבת הדרך הישנה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו ב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זכר הנאמנות וחשש החטא
לך וקרא באוזני ירושלים ואמור: כך אומר הַשֵּׁם, אני זוכר לך את חסד נעירותך, את אהבת כריתת הברית שלך, את ההליכה אחריי במדבר, בארץ שלא זרעו בה.
הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃קדושת ישראל היא של הַשֵּׁם, ראשית התוצר שלה. כל האוכלים ממנה יחטאו. רע יבוא עליהם, נאמר הַשֵּׁם.
קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)שמעו את דברי הַשֵּׁם, בית יעקב וכל משפחות בית ישראל.
שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה בֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְכָֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃בגידת אבות ישראל
כך אומר הַשֵּׁם: מה מצאו אבותיכם בי, מה רע עשו? הם התרחקו ממני והלכו אחרי הבל, וזה הפך אותם לריק.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָחֲק֖וּ מֵעָלָ֑י וַיֵּֽלְכ֛וּ אַחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ׃והם לא שאלו: איפה הַשֵּׁם, זה שהעלה אותנו מארץ מצרים, שהוביל אותנו במדבר, בארץ צחיחה ויבשה, בארץ חמה וצלו של חום, בארץ שאיש לא עבר בה ולא גר בה אדם?
וְלֹ֣א אָמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא־עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם׃הבאתי אתכם לארץ פורייה וטובה, ארץ הכרמים, אבל הגעתם וחיללתם את ארצי, והפכתם את נחלתִי לדבר מרע.
וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה׃הכהנים לא שאלו: איפה הַשֵּׁם? אלו שמחזיקים בתורה לא הכירו אותי. הרועים עברו עליי, והנביאים ניבאו על בועל והלכו אחריו בלי תועלת.
הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִיאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃הטעויות של עם ישראל
לכן אני עוד אתווכח איתכם, נאמר ה', ואני אתווכח גם עם בני בניכם.
לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב׃עברו האיים של כיתים וראו, ושלחו את קדר ובדקו היטב, וראו - הנה זה קרה.
כִּ֣י עִבְר֞וּ אִיֵּ֤י כִתִּיִּים֙ וּרְא֔וּ וְקֵדָ֛ר שִׁלְח֥וּ וְהִֽתְבּוֹנְנ֖וּ מְאֹ֑ד וּרְא֕וּ הֵ֥ן הָיְתָ֖ה כָּזֹֽאת׃האם עם אחר מחליף את אלוהיו, כשאינם אלוהים באמת? ועמי החליף את כבודו בדבר שלא יועיל.
הַהֵימִ֥יר גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וְעַמִּ֛י הֵמִ֥יר כְּבוֹד֖וֹ בְּל֥וֹא יוֹעִֽיל׃הקשיבו לשמים בגלל זה, ותחרדו מאוד, נאמר ה'.
שֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם עַל־זֹ֑את וְשַׂעֲר֛וּ חָרְב֥וּ מְאֹ֖ד נְאֻם־יְהוָֽה׃בגידת ישראל והשלכותיה
כי עמי עשה שתי רעות: עזבו אותי, מקור מים חיים, כדי לחצוב לעצמם בורות, בורות שבורים שלא יכולים להחזיק מים.
כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר ׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם׃האם עבד הוא ישראל, או בן בית? מדוע הוא הפך לבוז?
הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז׃האויבים שואגים עליו כמו גורים, הם קולעים את קולם, והם הפכו את ארצו לשממה ואת עריה למקום נטוש ללא יושבים.
עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֤יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו נצתה [נִצְּת֖וּ] מִבְּלִ֥י יֹשֵֽׁב׃גם הציפורים והחיות הקטנות יחרשו לך את הקרקע.
גַּם־בְּנֵי־נֹ֖ף ותחפנס [וְתַחְפַּנְחֵ֑ס] יִרְע֖וּךְ קָדְקֹֽד׃האשמה על עזיבת ה׳
האם זה לא מה שעשית לעצמך? עזבת את ה׳ אלוהייך כשסלל לך את הדרך.
הֲלוֹא־זֹ֖את תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עָזְבֵךְ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מוֹלִיכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃ועכשיו, מה לך בדרך מצרים כדי לשתות ממים שחורים, ומה לך בדרך אשור כדי לשתות ממי נהר?
וְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר׃הרע שלך יסר אותך והסטייתך תוכח אותך. דעי וראי שהרע והמר זה עזיבת ה׳ אלוהייך, ולא פחדת אליי, נא אדוני ה׳ צבאות.
תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ וּמְשֻֽׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּי־רַ֣ע וָמָ֔ר עָזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃כי משם עולם שברתי את עולך, וניתקו מוסרותיך, ואמרת לא אעבוד. על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, את צועה זונה.
כִּ֣י מֵעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מוֹסְרֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א אעבד [אֶעֱב֑וֹר] כִּ֣י עַֽל־כָּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה׃בגידת ישראל והשינוי של הגפן
ואני שתלתי אותך כגפן טהורה, מלאה בזרעים אמיתיים. איך הפכת להיות לי גפן זרה ומרדנית?
וְאָֽנֹכִי֙ נְטַעְתִּ֣יךְ שֹׂרֵ֔ק כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י סוּרֵ֖י הַגֶּ֥פֶן נָכְרִיָּֽה׃כי אם תכבסי את עצמך בנתר ותרבי בבורית, העוון שלך נשאר גלוי לפניי, כך אומר הדובר, ה' .
כִּ֤י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֤ם עֲוֺנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃על המילים
ה' - ה tetragrammaton
איך תוכלי לומר 'לא טמאתי אחרי הבעלים, לא הלכתי'? תראי את דרכך בעמקים, דעי מה עשית; את חרמשת בקלות ומרחק רחוק מאוד בדרכייך.
אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ׃חמור פרא שגדל במדבר, שמשתוקקת לנשימה, מחפשת תאווה; מי יחזיר אותה? כל המחפשים אחריה לא יתעייפו, ובחדש ימצאוה.
פֶּ֣רֶה ׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת נפשו [נַפְשָׁהּ֙] שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כָּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחָדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ׃בְּגִידַת יְהוּדָה וְהַמִּשְׁמַע הַכְּבָרִי
תִּירְדִי מֵעַצְמְךְ, מִמָּקום שֶׁהוּא יָבֵשׁ, וּמִמָּקום שֶׁהוּא צָמֵא. וְאָמַרְתְּ: "לֹא, כִּי אֶהַב זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ".
מִנְעִ֤י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף וגורנך [וּגְרוֹנֵ֖ךְ] מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ׃כְּמוֹ שֶׁמּוֹצֵאּים גַּנָּב וַעוֹשִׂים לוֹ בּוּשָׁה, כֵּן הִבְיִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; הַמְּלָכִים שֶׁלָּהֶם, הַשַּׂרִים, הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים שֶׁלָּהֶם.
כְּבֹ֤שֶׁת גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א כֵּ֥ן הֹבִ֖ישׁוּ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם וְכֹהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִיאֵיהֶֽם׃הֵם אוֹמְרִים לָעֵץ: "אַבִּי אַתָּה", וְלָאֶבֶן: "אִמָּא יִלַּדְתְּ אוֹתִי", כִּי הֵם הִפְנוּ אֶת גַּפָּם מִמֶּנִּי וְלֹא פָּנוּ פָנִים. וּבְעֵת רָעָה הֵם יֹאמְרוּ: "קוּמָה וְהוֹשִיעֵנוּ".
אֹמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ ילדתני [יְלִדְתָּ֔נוּ] כִּֽי־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֤ת רָֽעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ׃וְאֵיפֹה הָאֱלֹהִים שֶׁלָּךְ שֶׁהִכְנַתָּ לָךְ? הֵם יָקוּמוּ, אִם יוּכלוּ לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָךְ בְּעֵת רָעָתֵךְ, כִּי כָּל עָרֵי יְהוּדָה הָיוּ אֱלֹהֶיךָ.
וְאַיֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ יָק֕וּמוּ אִם־יוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָעָתֶ֑ךָ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָֽה׃ (ס)חוסר נאמנות ישראל לה'
למה אתם מוסיפים על החטא שלי, כולכם? בוגשתם בי, נא הַשֵׁם.
לָ֥מָּה תָרִ֖יבוּ אֵלָ֑י כֻּלְּכֶ֛ם פְּשַׁעְתֶּ֥ם בִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃בחינם הכיתי את בניכם, הם לא לקחו מוסר. החרב שלכם אכלה את הנביאים שלכם, כמו אריה משמיד.
לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית׃הדור הזה, תראו את דברי הַשֵׁם: האם הייתי מדבר, מדבר לישראל? האם הפכתי לארץ חשוכה? למה עמי אמר, בואו נעזוב, לא נבוא אליך יותר?
הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר־יְהוָ֔ה הֲמִדְבָּ֤ר הָיִ֙יתִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֤וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ לֽוֹא־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ׃האם בתולה שוכחת את נעוריה, או כלה את קשריה? אבל עמי שוכח אותי, וימים רבים הם ששכחו.
הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃האשמה על בגידה ודיבור שקר
מה אפשר לעשות כדי לשפר את הדרך שלך בחיפוש אחר אהבה? בגלל זה למדתי את הדרכים שלך, גם את הדרכים הרעות.
מַה־תֵּיטִ֥בִי דַּרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת למדתי [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃גם בכנפיים שלך נמצא דם של נפשות עניים וטהורות, ולא מצאת אותם בקרב מלחמה, כי זה קרה בגלל כל הדברים האלה.
גַּ֤ם בִּכְנָפַ֙יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל־כָּל־אֵֽלֶּה׃ואמרת: אני טהורה! והכעס שלו ממך פסק. הנה, אני תם מול דבריך, לא חטאתי.
וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אָמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃כמה את משתדלת לשנות את הדרך שלך! אפילו ממצרים תתבוישי, בדיוק כפי שהתביישת מאשור.
מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּב֔וֹשִׁי כַּאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר׃האכזבה בברית
גם מצד זה תצאי, ותשימי את ידייך על ראשך, כי ה' סירב לבטוח בך, ולכן לא תצליחי איתם.
גַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי־מָאַ֤ס יְהֹוָה֙ בְּמִבְטַחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זכר הנאמנות וחשש החטא
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃
קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ (פ)
שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה בֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְכָֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
בגידת אבות ישראל
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָחֲק֖וּ מֵעָלָ֑י וַיֵּֽלְכ֛וּ אַחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ׃
וְלֹ֣א אָמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא־עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם׃
וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֙אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה׃
הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִיאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃
הטעויות של עם ישראל
לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב׃
כִּ֣י עִבְר֞וּ אִיֵּ֤י כִתִּיִּים֙ וּרְא֔וּ וְקֵדָ֛ר שִׁלְח֥וּ וְהִֽתְבּוֹנְנ֖וּ מְאֹ֑ד וּרְא֕וּ הֵ֥ן הָיְתָ֖ה כָּזֹֽאת׃
הַהֵימִ֥יר גּוֹי֙ אֱלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה לֹ֣א אֱלֹהִ֑ים וְעַמִּ֛י הֵמִ֥יר כְּבוֹד֖וֹ בְּל֥וֹא יוֹעִֽיל׃
שֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם עַל־זֹ֑את וְשַׂעֲר֛וּ חָרְב֥וּ מְאֹ֖ד נְאֻם־יְהוָֽה׃
בגידת ישראל והשלכותיה
כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר ׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם׃
הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז׃
עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֤יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו נצתה [נִצְּת֖וּ] מִבְּלִ֥י יֹשֵֽׁב׃
גַּם־בְּנֵי־נֹ֖ף ותחפנס [וְתַחְפַּנְחֵ֑ס] יִרְע֖וּךְ קָדְקֹֽד׃
האשמה על עזיבת ה׳
הֲלוֹא־זֹ֖את תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עָזְבֵךְ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מוֹלִיכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃
וְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר׃
תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ וּמְשֻֽׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּי־רַ֣ע וָמָ֔ר עָזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃
כִּ֣י מֵעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מוֹסְרֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א אעבד [אֶעֱב֑וֹר] כִּ֣י עַֽל־כָּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה׃
בגידת ישראל והשינוי של הגפן
וְאָֽנֹכִי֙ נְטַעְתִּ֣יךְ שֹׂרֵ֔ק כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י סוּרֵ֖י הַגֶּ֥פֶן נָכְרִיָּֽה׃
כִּ֤י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֤ם עֲוֺנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ׃
פֶּ֣רֶה ׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת נפשו [נַפְשָׁהּ֙] שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כָּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחָדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ׃
בְּגִידַת יְהוּדָה וְהַמִּשְׁמַע הַכְּבָרִי
מִנְעִ֤י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף וגורנך [וּגְרוֹנֵ֖ךְ] מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ׃
כְּבֹ֤שֶׁת גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א כֵּ֥ן הֹבִ֖ישׁוּ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם וְכֹהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִיאֵיהֶֽם׃
אֹמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ ילדתני [יְלִדְתָּ֔נוּ] כִּֽי־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֤ת רָֽעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ׃
וְאַיֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ יָק֕וּמוּ אִם־יוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָעָתֶ֑ךָ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָֽה׃ (ס)
חוסר נאמנות ישראל לה'
לָ֥מָּה תָרִ֖יבוּ אֵלָ֑י כֻּלְּכֶ֛ם פְּשַׁעְתֶּ֥ם בִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית׃
הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר־יְהוָ֔ה הֲמִדְבָּ֤ר הָיִ֙יתִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֤וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ לֽוֹא־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ׃
הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
האשמה על בגידה ודיבור שקר
מַה־תֵּיטִ֥בִי דַּרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת למדתי [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃
גַּ֤ם בִּכְנָפַ֙יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל־כָּל־אֵֽלֶּה׃
וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אָמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃
מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּב֔וֹשִׁי כַּאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר׃
האכזבה בברית
גַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי־מָאַ֤ס יְהֹוָה֙ בְּמִבְטַחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את התקופה שבה ישראל הלכו אחרי ה' וזוכרים את נאמנותם, אל מול הבגידה והחזרה לעבודה זרה.
זכר הנאמנות וחשש החטא
הנביא ירמיהו מביא את דברי הַשֵּׁם לירושלים. הַשֵּׁם מזכיר לעם את נאמנותם וחיבתם לו בתקופת הנעורים במדבר, כשהלכו אחריו בארץ לא מעובדת. עם זאת, הוא מזהיר כי קדושת ישראל מחייבת וכל האוכלים מתוצריה יחטאו, ורע יבוא עליהם.
בגידת אבות ישראל
הפסוקים מתארים את הנטישה של עם ישראל והכהנים את הַשֵּׁם. האבות התרחקו אחרי הבל, והדורות שאחריהם לא זכרו את ההצלה ממצרים ולא שמרו על הברית, במקום לכך שהמנהיגים הרוחניים יחזיקו בתורה וייתרקו לעבודה זרה.
הטעויות של עם ישראל
הנביא ירמיהו מבהיר כי ה' ימשיך להתווכח עם עם ישראל וצאצאיהם על בגידתם. הוא קורא לעמים אחרים לבחון את המצב, שכן בניגוד לעמים שאינם אלוהים, ישראל עזבו את כבוד ה' לטובת דבר חסר תועלת. על כך השמיים צריכים להזדעזע ולהתרגז.
בגידת ישראל והשלכותיה
הפסוקים מתארים את בגידת עם ישראל בבור המים החי, עזיבתו את ה' לטובת בורות שבורים שאינם מועילים. כתוצאה מכך, ישראל הופך לבוז, ארצו הופכת לשממה וערים נטושות, ואף בעלי חיים קטנים יחרשו את האדמה המופקרת.
האשמה על עזיבת ה׳
הנבואה מפרטת את מעשי העוולה של עם ישראל, שעזב את ה׳ וחיפש משענת אצל מעצמות זרות כמו מצרים ואשור. הנביא מזהיר שהתוצאות של מעשי הרע והעבודה הזרה יבואו על העם, שפר את עולו של אלוהים ורדף אחר עבודות זרות בכל מקום.
בגידת ישראל והשינוי של הגפן
הנביא ירמיהו מאשים את עם ישראל בכך שהיה פעם כגפן טהורה וזרועה באמת, אך הפך למרדנית וזרה. למרות ניסיונות הטיה העוון באמצעות ניקוי חיצוני, העוון נשאר גלוי. עם ישראל מתואר כחמור פרא שחופש תאווה ללא שליטה, ואינו יכול להפסיק לרדוף אחר עבודות זרות.
בְּגִידַת יְהוּדָה וְהַמִּשְׁמַע הַכְּבָרִי
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת הַבְּגִידָה שֶׁל יְהוּדָה בַּהַשֵּׁם. הָעָם וּמַעֲרַכְתּוֹ הַמְּשֻׁלֶּבֶת מִתְחַבְּרִים לָעֲבוֹדָה הַכְּלָלִית וּלְעֵצִים וְלַאֲבָנִים שֶׁהֵם בְּעַצְמָם חַיָּתִים, וְנוֹטִים לַסְּמָכִים כְּבָרִים וּלְמִשְׁמַע כְּבָרִים שֶׁל הַלֵּא. הָעָם מִתְעַלֶּה בְּכָסֵף וּבְכֹחַ הַבְּעָלִים הַזָּרִים, וְסוֹף סוֹף מִתְבַּטֵּל לַאֱלֹהֵי הַכְּלָל.
חוסר נאמנות ישראל לה'
הנביא ירמיהו מוכיח את עם ישראל על הרבבה של החטאים והבגידה בה'. הקדוש ברוך הוא טוען כי המוסר לא הועיל לדורות, וכי העם התנהג כמי ששוכח את הקשר ההיסטורי והרוחני עם בוראו, בדומה לבתולה ששוכחת את נעוריה.
האשמה על בגידה ודיבור שקר
הפסוקים מתארים את מצבה של יהודה, שחיפשה אהבה בדרכים רעות וגרמה למותו של חפים מפשע. היא טוענת לשלמות מוסרית וטחת, אך התנבואה מבהירה שהיא לא צודקת. בסופו של דבר, ניסיונותיה לשנות את דרכה וקשריה החיצוניים יביאו להשפלה מול מעצמות כמו מצרים ואשור.
האכזבה בברית
הנביא מתאר את תוצאת הברית הלא נאמנה. עם ישראל יוצא למלחמה מול אויבים, אך ימצא כי ניסיונותיו יתכווצו. מכיוון שה' אינו מאשר את הביטחון של העם בבעלות אחרות, המאמצים הללו לא יצליחו והעמידה מולם תהיה ללא תועלת.
הפסוקים מסתיימים בתיאור האכזבה מהברית שנעקרה ומהשינוי בנאמנות העם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַגּוֹזֵר עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר וְהַבְטָחוֹת הַיְשׁוּעָה
״הלכה: דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵינָן רוֹאִין לְעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ. יִתַּמּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְשָׁם יָמוּתוּ לְעָתִיד לָבוֹא.״
הַהֲלָכָה בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי מְבַקֶּשֶׁת לְהַבְהִיר אֶת גּוֹזֵר הַדּוֹר. הַמִּקְרָא מְצַטֵּט פְּסָקִים עִם הַבְטָחוֹת לְהַחְזִיר אֶת עַמֵּי הַמִּדְבָּר, אַךְ הַמְפַרְשִׁים מְצַיְנִים כְּבָר בַּמִּקְרָא כְּבָר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּתַּמּוּ בַּמִּדְבָּר. הַפֵּרוּשׁ בַּיְרוּשְׁלְמִי בְּסֵמֶךְ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מַנִיחַ אֶת הַכְּלָל שֶׁהַשְּׁבָטִים הָאֲבֻדִּים, כְּמוֹ עֶשְׂרַת הַשְּׁבָטִים בְּאַשּׁוּר וְהַנִּדְחִים בְּמִצְרַיִם, כְּאִלּוּ הֵם בְּעוֹד דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. הַמְפַרְשִׁים מְסַבְּלִים אֶת הַסְּתִירָה בֵּין הַבְטָחוֹת הַנִּבְטַחוּ לְיִשׁוּעָה לְבֵין הַדּוֹר הַמּוּת בַּמִּדְלָר עַצְמוֹ. הַתַּלְמוּד מְבִיא דִּבְרֵי רַבָּן עֲקִיבָה וְרַבָּן יְהוֹשֻׁעַ עַל כְּוַוְיָהּ, כְּדֵי לְהַסְבִּיר שֶׁנִּקְצָר הַזְּמַן שֶׁהַמִּדְבָּר נִשְׁאָר, וְשֶׁהַמְּחִיר לַחֲזָרַת הַשְּׁבָטִים הוּא הַקְּדָשָׁה מֵחָדָשׁ בְּיְרוּשָׁלַיִם. הַתַּלְמוּד מְצַיֵּן שֶׁהַשְּׁבָטִים הָאֲבֻדִּים יִשׁוּבוּ לַיהֹוָה, אֲנִי כְּבָר בְּמַצָּב שֶׁכְּבָר נֶעֶקְרוּ מֵהַבְטָחָה לְעוֹלָם הַבָּא כְּדּוֹר הַמִּדְבָּר, אַךְ הַתּוֹקֶף שֶׁלָּהֶם יִתְקַיֵּם בְּעֵת הַשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:ד׳:ב׳ ↗בגידה כבחירת כיוון
״שְׁקוּלָה כִּשְׁתַּיִם, וּמַאי נִיהוּ — עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים״, וּכְתִיב בְּהוּ:״
בקטע זה מובא דיון חזָ"ל מתוך מסכת תענית על משמעות המילה "שתי רעות" המופיעה בירמיהו. המפרשים מסבירים שהעבודה הזרה של עם ישראל אינה רק טעות, אלא החלפה מכוונת של דבר בעל ערך בדבר חסר תועלת. המשווה כאן בין מקור מים חיים לבין בורות שבורים שאינם יכולים להחזיק מים, ומראה כיצד העם זהר בטוב וחיפש חלופה ריקה. הפרשנות מדגישה את חומרת ההחלפה: העם בחר בהחלפת כבוד הַשֵּׁם בכבוד של אלוהים אחרים, שהם בכלל אינם אלוהים. הדיון מתבסס על הפסוקים בירמיהו המתארים כיצד העם התבונן בכיסויים ובכדים של גויים, אך למרות המאמץ להבין ולהחליף, לא קיבל שום תועלת מהשינוי הזה. הפורמט של המקור מציג זאת כהשוואה בין שתי רעות, שבהן אחת היא עבודה זרה מוחלטת.
תענית ה׳ ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ההתעקשות של הַשֵּׁם להוכיח
״עוד אריב. טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע"י נביאי אע"פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את דברי הנביא ירמיהו ומסביר כי הַשֵּׁם ממשיך לנסות להגיע אל העם באמצעות נביאים. לפי רש"י, הַשֵּׁם לא הפסיק להתווכח עם בני ישראל, למרות שהוא כבר שלח נביאים רבים לאורך שנים רבות כדי להזהיר אותם. הפרשן מדגיש את המתמשכות של הניסיון האלוהי להביא את העם לתשובה. למרות שהעם התרחק, הַשֵּׁם לא ויתר על הדיאלוג עם הנביאים, וכל זאת לפני שהרע הגדול והאמיתי יבוא עליהם.
רש״י על ירמיהו 2:9:1 ↗האלים של הערים
״מספר עריך היו אלהיך. בכל עיר ועיר אלוה אחר:״
בפסוק זה, ירמיהו הנביא פונה אל העם ומציין כי בכל עיר ועיר היו לאנשים אלים אחרים. הנביא מדגיש את המצב שבו כל יישוב עסק בפולחן משלו, מה שמראה על פיזור של עבודת אלוהים ורדיפה אחר אלים זרים. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר כי בכל עיר ועיר היו אלוהים אחרים ששימשו את התושבים. לפי פירושו, הכוונה היא שכל עיר וכל יישוב התעסקו בפולחן של אל אחר, דבר שהדגיש את חוסר הנאמנות של עם ישראל להשם.
רש״י על ירמיהו 2:28:1 ↗המשכיות הדין מדור לדור
״לכן עוד אריב אתכם. מלבד מה שהוכחתי את אבותיכם על רשעם הנה עוד אריב אתכם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי האשמה הזאת תלך״
בקטע זה מובא פירוש מצודת דוד על דברי הנביא ירמיהו. המפרש מסביר כי המחלוקת והדין של הַשֵּׁם אינם מוגבלים רק לאבות, אלא ימשיכו גם לבניהם של בני ישראל. לפי המצודת דוד, התוכחה והמריבה הופכות לתהליך מתמשך שבו האשמה עוברת מדור לדור, וכל הדורות הבאים ראויים לדין בגלל חטא אבותיהם. הפרשן מדגיש כי הוכחת האשמה על האבות היא רק התחלה, וכי הדין החדש יכלול גם את הצאצאים. הגישה כאן מתמקדת בהמשכיות של אחריות ובתהליך משפטי שבו הדין נשאר רלוונטי לכל הדורות הבאים, כחלק מההתמודדות של הַשֵּׁם עם רשעות העם.
מצודת דוד על ירמיהו 2:9:1 ↗החיפוש אחר עזרה שלא קיימת
״ואיה. ר״ל והנה אשיב לך איה אלהיך אשר עשית לך בפועל ידיך ינסו הם ויקומו אם יכלו להושיע לך בעת בא עליך הרעה:״
בפסוק זה, ירמיהו פונה לעם ישראל בשאלה נוקבת וביקורתית. הוא קורא להם להסתכל על האלוהים שהם יצרו לעצמם במוסר ידיהם. הנביא מציב תרחיש של מצוקה, שבו הרע בא על העם, ושואל אם האלוהים הללו יוכלו לעזור או להציל אותם. הפנייה מפרקת את תחושת הביטחון המדומה של העם בכנות רבה. המצודת דוד מסביר שהנביא מציב את האלוהים הללו כבדיון. הוא טוען שאם הם באמת כוח שיכול להושיע, הם צריכים לקום ולהציל את העם ברגע הקשה. הפירוש מדגיש שהנביא מראה לעם שהאלים שהם בנו אינם יכולים לעשות דבר בעת צרה, וכי אין להם כל כוח אמיתי להציל.
מצודת דוד על ירמיהו 2:28:1 ↗