כך אמר ה׳: לך וקנה כד חרס, וקח את זקני העם ואת זקני הכהנים.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הָל֛וֹךְ וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּ֖ק יוֹצֵ֣ר חָ֑רֶשׂ וּמִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וּמִזִּקְנֵ֖י הַכֹּהֲנִֽים׃ירמיהו · פרק יט׳
ההתראה על החורבן והכד השבור
ירמיהו מקבל ציווי להשתמש בכד שבור כדי להמחיש את גזרת החורבן שעתידה לבוא על ירושלים ויהודה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו יט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הציווי על ירמיהו להזהיר את ירושלים
צא לעמק בן-הנם, שנמצא פתח שער הכדריות, וקרא שם את הדברים שאני אומר לך.
וְיָצָ֙אתָ֙ אֶל־גֵּ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֕ר פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר החרסות [הַֽחַרְסִ֑ית] וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ואמרת: שמעו את דברי ה׳, מלכי יהודה וישבי ירושלים. כך אמר ה׳ צבאות, אלוהי ישראל: הנה אני מביא רע על המקום הזה, עד שכל מי שישמע אותו אוזניו יצlyנו.
וְאָֽמַרְתָּ֙ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֔ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּל־שֹׁמְעָ֖הּ תִּצַּ֥לְנָה אָזְנָֽיו׃הסיבה היא שעזבתי אותם, והם הפכו את המקום הזה למקום של עבודה זרה לאלים אחרים, שאותם לא הכירו גם הם וגם אבותיהם וגם מלכי יהודה, ומילאו את המקום הזה בדם חפים.
יַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָבֻ֗נִי וַֽיְנַכְּר֞וּ אֶת־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וַיְקַטְּרוּ־בוֹ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יְדָע֛וּם הֵ֥מָּה וַאֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם וּמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמָֽלְא֛וּ אֶת־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה דַּ֥ם נְקִיִּֽם׃גזרת החורבן על ירושלים
הם בנו את המקדשים של בעל כדי לשרוף את הילדים שלהם באש כמקרה של עולה לבעל, דבר שלא צוויתי, לא אמרתי ולא עלה על דעתי.
וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ (פ)לכן, הנה יבואו ימים, כך אומר ה', ושלא יקראו למקום הזה יותר לתפת או לגֵיא בן-נחום, אלא לגֵיא הטבח.
לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְלֹא־יִקָּרֵא֩ לַמָּק֨וֹם הַזֶּ֥ה ע֛וֹד הַתֹּ֖פֶת וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם כִּ֖י אִם־גֵּ֥יא הַהֲרֵגָֽה׃אני אסיים את התוכנית של יהודה וירושלים במקום הזה, ואפיל אותם בחרב בפני אויביהם, ואת גופותיהם אשאיר למאכל לעוף השמיים ולבהמות הארץ.
וּ֠בַקֹּתִי אֶת־עֲצַ֨ת יְהוּדָ֤ה וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהִפַּלְתִּ֤ים בַּחֶ֙רֶב֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃אני אהפוך את העיר הזאת לשממה וארץ צחיחה, וכל העובר דרכה ידהים ויצרוק בגלל כל המכות שקרו לה.
וְשַׂמְתִּי֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְשַׁמָּ֖ה וְלִשְׁרֵקָ֑ה כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכֹּתֶֽהָ׃שבירת הכד ונבואת החורבן
הם יאכלו את בשר בניהם ואת בשר בנותיהם, וכל אדם יאכל את בשר חברו, במצור ובלחם המצר, כפי שמתקיים עליהם רצון אויביהם שמבקשים את נפשם.
וְהַֽאֲכַלְתִּ֞ים אֶת־בְּשַׂ֣ר בְּנֵיהֶ֗ם וְאֵת֙ בְּשַׂ֣ר בְּנֹתֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ בְּשַׂר־רֵעֵ֖הוּ יֹאכֵ֑לוּ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֧יקוּ לָהֶ֛ם אֹיְבֵיהֶ֖ם וּמְבַקְשֵׁ֥י נַפְשָֽׁם׃את הכד תשבור לפני עיני האנשים ההולכים איתך.
וְשָׁבַרְתָּ֖ הַבַּקְבֻּ֑ק לְעֵינֵי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַהֹלְכִ֖ים אוֹתָֽךְ׃ותגיד להם כך אמר ה': ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת, בדיוק כפי ששוברים כלי של כרת יצר, שלא יוכל להימלט או להשתקם יותר, ובתופת יקברו, כי לא יהיה מקום לקבור.
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ וְאֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֤ר יִשְׁבֹּר֙ אֶת־כְּלִ֣י הַיּוֹצֵ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יוּכַ֥ל לְהֵרָפֵ֖ה ע֑וֹד וּבְתֹ֣פֶת יִקְבְּר֔וּ מֵאֵ֥ין מָק֖וֹם לִקְבּֽוֹר׃על המילים
המקור מציין את הכלים של היוצר כסמל לריסוק בלתי הפיך.
כך אעשה למקום הזה וליושביו, נעם ה': ואתן את העיר הזאת כתופת.
כֵּֽן־אֶעֱשֶׂ֞ה לַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה נְאֻם־יְהוָ֖ה וּלְיֽוֹשְׁבָ֑יו וְלָתֵ֛ת אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את כְּתֹֽפֶת׃הכרזה על חורבן ירושלים
הבתים בירושלים ובבתי מלכי יהודה יהיו כמו המקום הטמא של התופת, עבור כל הבתים שבהם שרפו קטורת על הגגות עבור כל צבא השמיים והקריבו מנחות לאלי אחרים.
וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבָתֵּי֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה כִּמְק֥וֹם הַתֹּ֖פֶת הַטְּמֵאִ֑ים לְכֹ֣ל הַבָּתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר קִטְּר֜וּ עַל־גַּגֹּֽתֵיהֶם֙ לְכֹל֙ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְהַסֵּ֥ךְ נְסָכִ֖ים לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ (פ)ירמיהו הגיע מהתופת, למקום שבו שלח אותו הַשֵּׁם לנבא, ועמד בחצר בית הַשֵּׁם ואמר לכל העם.
וַיָּבֹ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֨ר שְׁלָח֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁ֖ם לְהִנָּבֵ֑א וַֽיַּעֲמֹד֙ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֶל־כָּל־הָעָֽם׃ (ס)כך אמר הַשֵּׁם צבאות, אלוהי ישראל: הנה אני מביא אל העיר הזאת ואל כל עריה את כל הרע שדיברתי עליה, כי הם הקשיחו את צוואריהם כדי שלא לשמוע את דבריי.
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מבי [מֵבִ֜יא] אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כָּל־עָרֶ֔יהָ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֤י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הציווי על ירמיהו להזהיר את ירושלים
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הָל֛וֹךְ וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּ֖ק יוֹצֵ֣ר חָ֑רֶשׂ וּמִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וּמִזִּקְנֵ֖י הַכֹּהֲנִֽים׃
וְיָצָ֙אתָ֙ אֶל־גֵּ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֕ר פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר החרסות [הַֽחַרְסִ֑ית] וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
וְאָֽמַרְתָּ֙ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֔ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּל־שֹׁמְעָ֖הּ תִּצַּ֥לְנָה אָזְנָֽיו׃
יַ֣עַן ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָבֻ֗נִי וַֽיְנַכְּר֞וּ אֶת־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וַיְקַטְּרוּ־בוֹ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יְדָע֛וּם הֵ֥מָּה וַאֲבֽוֹתֵיהֶ֖ם וּמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּמָֽלְא֛וּ אֶת־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה דַּ֥ם נְקִיִּֽם׃
גזרת החורבן על ירושלים
וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֙יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ (פ)
לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְלֹא־יִקָּרֵא֩ לַמָּק֨וֹם הַזֶּ֥ה ע֛וֹד הַתֹּ֖פֶת וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֑ם כִּ֖י אִם־גֵּ֥יא הַהֲרֵגָֽה׃
וּ֠בַקֹּתִי אֶת־עֲצַ֨ת יְהוּדָ֤ה וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהִפַּלְתִּ֤ים בַּחֶ֙רֶב֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־נִבְלָתָם֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ׃
וְשַׂמְתִּי֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְשַׁמָּ֖ה וְלִשְׁרֵקָ֑ה כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל־כָּל־מַכֹּתֶֽהָ׃
שבירת הכד ונבואת החורבן
וְהַֽאֲכַלְתִּ֞ים אֶת־בְּשַׂ֣ר בְּנֵיהֶ֗ם וְאֵת֙ בְּשַׂ֣ר בְּנֹתֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ בְּשַׂר־רֵעֵ֖הוּ יֹאכֵ֑לוּ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֧יקוּ לָהֶ֛ם אֹיְבֵיהֶ֖ם וּמְבַקְשֵׁ֥י נַפְשָֽׁם׃
וְשָׁבַרְתָּ֖ הַבַּקְבֻּ֑ק לְעֵינֵי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַהֹלְכִ֖ים אוֹתָֽךְ׃
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ וְאֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֤ר יִשְׁבֹּר֙ אֶת־כְּלִ֣י הַיּוֹצֵ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יוּכַ֥ל לְהֵרָפֵ֖ה ע֑וֹד וּבְתֹ֣פֶת יִקְבְּר֔וּ מֵאֵ֥ין מָק֖וֹם לִקְבּֽוֹר׃
כֵּֽן־אֶעֱשֶׂ֞ה לַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה נְאֻם־יְהוָ֖ה וּלְיֽוֹשְׁבָ֑יו וְלָתֵ֛ת אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את כְּתֹֽפֶת׃
הכרזה על חורבן ירושלים
וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבָתֵּי֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה כִּמְק֥וֹם הַתֹּ֖פֶת הַטְּמֵאִ֑ים לְכֹ֣ל הַבָּתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר קִטְּר֜וּ עַל־גַּגֹּֽתֵיהֶם֙ לְכֹל֙ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְהַסֵּ֥ךְ נְסָכִ֖ים לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ (פ)
וַיָּבֹ֤א יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵֽהַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֨ר שְׁלָח֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁ֖ם לְהִנָּבֵ֑א וַֽיַּעֲמֹד֙ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֶל־כָּל־הָעָֽם׃ (ס)
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מבי [מֵבִ֜יא] אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כָּל־עָרֶ֔יהָ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֤י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את ההתראה של ירמיהו לתושבי ירושלים ואת השימוש בסמל חומרי כדי להעביר את הנבואה על ההרס.
הציווי על ירמיהו להזהיר את ירושלים
השם מצווה את ירמיהו לקנות כד חרס ולהביא את זקני העם והכהנים לעמק בן-הנם. שם עליו להכריז על הרע שיבוא על ירושלים, כעונש על עבודת האלילים והשפיכת דם חפים במקום.
גזרת החורבן על ירושלים
הנבואה מתארת את תוצאות עבודת הבעל והקרבות הנוראים. ה' מצהיר כי המקומות הקדושים יהפכו לשדה טבח, וכי ירושלים תושמד ותהפוך לשממה, כאשר גופות הרוגים יתנו לחיות הארץ, כעונש על חטיאת העם.
שבירת הכד ונבואת החורבן
נבואת חורבן ירושלים ויהודה באמצעות שבירת כד ודימוי לכלי יוצר שאינו ניתן לתיקון. הנבואה מתארת גורל איום של רעב, מוות ללא קבורה והפיכת העיר למקום חורבן כמו תופת.
הכרזה על חורבן ירושלים
ירמיהו מגיע מהתופת אל חצר בית הַשֵּׁם כדי להזהיר את העם. הנביא מצהיר כי בגלל דחיית דברי האל והעבודה הזרה, הַשֵּׁם יביא על ירושלים ועל כל עריה את כל הרע שנובא עליה.
הפסוקים מסתיימים בתיאור המצב של ירושלים ובית המלך כשהם הופכים לשממה בשל מעשיהם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁעָרֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכַּוָּנָה הַשְּׁמָיתִית
״נִיחָא בְשִׁילוֹ וּבְבֵית עוֹלָמִים. דָּמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר רַב יצְחָק. כַּמָּה יָגְעוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים לַעֲשׂוֹת שַׁעַר הַמִּזְרָחִי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְצַמְצֶמֶת בּוֹ בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת״
בְּתַלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי, בְּסֵפֶר עֵרוּכִין, מְסֻרֶת לָנוּ עַל הַמַּעֲלָה הָרוֹחָנִית שֶׁבְּמִקְדָּשׁ שִׁילוֹ. הַמַּרְאֶה כֹּחַ בְּבֵית הָעוֹלָמִים מְסַבֵּל אֶת הַמַּאֲמָץ הַכְּבֵד שֶׁל הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהִשְׁקִיעוּ בְּבִנְיַת הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי, כְּדֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּהְיֶה מְצֻמְצֶמֶת בּוֹ בְּעֵת טֵבֵת וּבְעֵת תַּמּוּז. הַתַּלְמוּד מְפַרְטֵר שִׁבְעָה שְׁמוֹת שׁוֹנִים לַשַּׁעַר הַזֶּה, וּמְסַבֵּל לְכָל שֵׁם כַּוָּנָה פְּנימוּתִית אוֹ פְּרָטִים הֲלָכִיִּים. לְמָשָׁל, בְּשַׁעַר הַיְּסוֹד הָיוּ מְיַסְּדִים אֶת הַהֲלָכָה, וּבְשַׁער חֲרִיסִית הַכַּוָּנָה הִיא כְּנֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. הַקְּרִיאָה לְשַׁער הָאֵיתוֹן כְּכַנְסָה וְיצִיאָה, אוֹ הַזִּכּוּר שֶׁבְּשַׁער חָדָל שׁוֹנְנוּ הַסּוֹפְרִים, מַדְגִּישִׁים אֶת הַקְּדֻשָּׁה הַמְּשֻׁלֶּבֶת בְּכָל קֶצֶע וְקֶצֶע שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. הַמַּבָּט הַתַּלְמוּדִי מַתְכַּוֵּן לְמַעֲלָה, אֶל שַׁער הָעֶלְיוֹן שֶׁמְּפוֹרֵס מֵעַל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְעֶזְרַת הַנָּשִׁים, וּמַדְגִּישׁ אֶת הַמְּעַלָּה הַיְתֵרָה שֶׁבְּבֵית הָעוֹלָמִים.
תלמוד ירושלמי עירובין ה׳:א׳:ט״ו ↗סודות הכתיבה והקריאה
״אלו כותבין וי"ו וקוראין יו"ד (אסורים) [אסורי] אבוגיל אנועך אולי אושר ארוצם בעוני (ביד) [בור] בהליכתם החפשות (דרכי) התעיף (המכעיסנו) [הכעסוני] הישר הנתינים המבינים ברזות״
הקטע מתוך מסכת סופרים עוסק בפרטים הטכניים והלכתיים של כתיבת ספרי תורה ותפיסת האותיות. המקור מפרט מקרים שבהם יש לשנות את אופן הכתיבה או הקריאה, כמו כתיבת האות ו"ו וקריאתה כיו"ד. הטקסט מציג רשימה ארוכה ומורכבת של מילים, אותיות ומושגים הקשורים למלאכת הכתיבה, המבנה הלשוני והדיוק הנדרש בכל פרט ופרט. הטקסט מציג רשימה של מונחים הלכתיים וטכניים, חלקם עוסקים בשינויי כתיבה וחלקם במושגים הקשורים למבנה האותיות והמילים. אין כאן הסבר רחב על המשמעות הרוחנית, אלא פירוט של כללים מדויקים עבור הסופרים. הגישה כאן היא של ריכוז נתונים טכניים בלבד, ללא פרשנות נוספת מעבר למה שכתוב במקור.
מסכת סופרים ז׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
השבר של עמק הגינויים
״וינכרו. עשאוהו נכרי לפני:״
בפרק זה מירומית, אלוהים מצווה על ירמיהו לקחת שרת של קדר לקנות את כד הברזל. ירמיהו מראה לעם את השבר של הכד כסמל למשהו שאי אפשר לתקן. הנבואה מתארת איך העם עזב את הַשֵּׁם ועבד פסלים, מה שגרם שהמקום הזה יהפוך למקום של חורבן וזעזוע. האדמה המקודשת הופכת למקום של דמים ורע, וכמו שהכד נשבר, כך גם הכל יתפרק. רש"י מסביר את הפסוק על עמק הגינויים ואומר שהעובדים עבודה זרה יהיו נחשבים כזרים לעם. הוא מפרש שהחטא גרם לכך שהם יתנהגו כאילו הם אינם חלק מהברית. ההסבר של רש"X יתמקד בתוצאה הרוחנית של הניתוק מהאלוהים, אך חשוב לזכור שזהו פרשנות רבנית על הטקסט המקורי.
רש״י על ירמיהו 19:4:1 ↗החורבן הבלתי נמנע של ירושלים
״(אשר לא יוכל להרפה. אהעם קאי אבל העיר אעש' כתופת ואטהר לעתיד):״
בפרק זה של ספר ירמיהו, הנביא מציג חזון קשה על חורבן העיר ירושלים. הַשֵּׁם מורה לירמיהו להכין כלי טבח מחרֶס ולהלך אל גיא בן-חנן. שם יכריז הנביא שהעיר תהפוך למקום של הרס, בדומה לתפחת, שהיא מקום של זבחים וטומאה. החורבן הזה מופיע כתוצאה ממעשים רעים, וקשה מאוד לדמיין מקום כזה שמתקן את עצמו. רש"י מפרש על הפסוק הקובע שהחורבן לא יוכל להרפות, כי העיר תהפוך לתפחת. לפי פירושו, בעוד שהעם עצמו עשוי לשרוד, העיר ירושלים עצמה תהפוך למקום של הרס וטומאה כהשלכה על מעשיה. רש"י מתמקד בשינוי המעמד של העיר עצמה כתוצאה מהחטאים.
רש״י על ירמיהו 19:11:1 ↗הסיבה למעשים הרעים
״יען. בעבור אשר עזבו אותי:״
בפסוק זה, ירמיה הנביא מציג את הסיבה שהעם עזב את הַשֵּׁם. לפי הפירוש במצודת דוד, העם התנתק מהאל בגלל מעשיהם הרעים. הם בחרו בדרכים אחרות והפסיקו לשמור על הברית. הפרשן מסביר שהעזבה אינה רק מעשה של רגע, אלא תוצאה של התנהגות ששינתה את הקשר עם הַשֵּׁם. המצודת דוד מדגיש שהסיבה למעשי הריסון היא העזיבה המכוונת של הדרך האמיתית.
מצודת דוד על ירמיהו 19:4:1 ↗השבר הבלתי הפיך
״ככה אשבור. כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וכו׳:״
בפסוק זה, אלוהים משתמש בדימוי חזק מאוד כדי לתאר את גורל ירושלים. הנביא ירמיהו מביא את המעשה של שבירת כד הבקק, כדי להראות שהשבר של העם והעיר יהיה כה עמוק, עד שלא ניתן יהיה לתקן אותו או להחזיר אותו למצבו הקודם. זהו דימוי של הרס מוחלט וסופי. המצודת דוד מסביר שההשוואה בין שבירת הכד לשבירת העם היא ישירה. כפי שהכד נהרס ואינו יכול להתאחות שוב, כך גם העם והעיר יתפרקו ויתפרקו בצורה שלא תאפשר תיקון. המפרש מתמקד בתוצאה הבלתי הפיכה של האירוע הלאומי המתואר בנבואה.
מצודת דוד על ירמיהו 19:11:1 ↗