הדבר שהיה לירמיהו מֵאֵת הַשֵּׁם ולומר:
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק יח׳
הַיֹּצֵר וְהַחֶלֶם
מֵשָׁל הַבַּיִת הַיּוֹצֵר מְתָאֵר אֶת כּוֹחַ הַשִּׁנּוּי וְאֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִתְבַּטֵּל מִתַּכְנִית הַבְּרָכָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו יח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
המשל בבית היוצר
קום ורד לבית היוצר, ושם אשמיע לך את דבריי.
ק֥וּם וְיָרַדְתָּ֖ בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֖מָּה אַשְׁמִֽיעֲךָ֥ אֶת־דְּבָרָֽי׃ורדתי לבית היוצר, והנה הוא עובד על האבנים.
וָאֵרֵ֖ד בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר והנהו [וְהִנֵּה־] [ה֛וּא] עֹשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה עַל־הָאָבְנָֽיִם׃וכלי שהיה היוצר עושה בחימר נשחת בידו של היוצר, והוא שוב עושה אותו כלי אחר, כפי שנראה טוב בעיני היוצר לעשות.
וְנִשְׁחַ֣ת הַכְּלִ֗י אֲשֶׁ֨ר ה֥וּא עֹשֶׂ֛ה בַּחֹ֖מֶר בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֗ב וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּלִ֣י אַחֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַיּוֹצֵ֖ר לַעֲשֽׂוֹת׃ (פ)היצירה מחדש של עם ישראל
דבר ה’ הגיע אליי ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֽוֹר׃האם אני לא יכול לעשות אתכם כך כמו היוצר הזה עושה? אומר ה’, בית ישראל. הנה, כמו החמר ביד היוצר, כך אתם בידיי, בית ישראל.
הֲכַיּוֹצֵ֨ר הַזֶּ֜ה לֹא־אוּכַ֨ל לַעֲשׂ֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)ברגע אחד אני אדבר על עם ועל ממלכה, כדי לעקור, לשבור ולהשמיד.
רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּֽלְהַאֲבִֽיד׃ואם אותו עם יחזור ממעשיו הרעים עליהם דיברתי, אני אנתח על הרע שחשבתי לעשות לו.
וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖בְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לֽוֹ׃ (ס)התנתקות מתוכנית הברכה
ברגע שאדבר על עם או על ממלכה, לבנות או לשתול.
וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִבְנֹ֖ת וְלִנְטֹֽעַ׃ואם הוא יעשה רע בעיניי ולא יקשיב לדברי, אני אצטער על הטוב שהבטחתי לעשות לו.
וְעָשָׂ֤ה הרעה [הָרַע֙] בְּעֵינַ֔י לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלִ֑י וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָמַ֖רְתִּי לְהֵיטִ֥יב אוֹתֽוֹ׃ (ס)ועכשיו, אמרו לאיש יהודה ולאנשי ירושלים: כך אומר ה', הנה אני מתכנן לכם רע וחושב עליכם תוכנית. אנא, שובו מדרככם הרעה ותקנו את דרכיכם ומעשיכם.
וְעַתָּ֡ה אֱמָר־נָ֣א אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה֩ וְעַל־יוֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤ר עֲלֵיכֶם֙ רָעָ֔ה וְחֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם מַֽחֲשָׁבָ֑ה שׁ֣וּבוּ נָ֗א אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וְהֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַעַלְלֵיכֶֽם׃והם אמרו: אין לנו תקווה, כי לפי מחשבותינו נמשיך ללכת, וכל מי שבלבו רע ימשיך לעשות רע.
וְאָמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֖ע נַעֲשֶֽׂה׃ (ס)חֲרֹן הַנְּבִיאָה עַל בְּגִידַת יִשְׂרָאֵל
לכן, כך אומר ה׳: תשאלו בבקשה בין העמים, אם מי שמע דברים כאלה? ישראל עשתה רע מאוד.
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַֽׁאֲלוּ־נָא֙ בַּגּוֹיִ֔ם מִ֥י שָׁמַ֖ע כָּאֵ֑לֶּה שַֽׁעֲרֻרִת֙ עָשְׂתָ֣ה מְאֹ֔ד בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃האם צוק ההרים ינטוש את השלג שלו, או שהמים הקרים והזרים יפסיקו לזלוג?
הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּתְשׁ֗וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים׃כי עמי שכח אותי לשווא, והם נחלשים ונופלים בדרכיהם, בדרכים עתיקות, בדרכים שלא נסללו.
כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֤וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י עוֹלָ֔ם לָלֶ֣כֶת נְתִיב֔וֹת דֶּ֖רֶךְ לֹ֥א סְלוּלָֽה׃כדי להפוך את ארצם למשממה, ולשריקות עבר, כך שכל שעובר דרכה יתפלא וינהג בראשו.
לָשׂ֥וּם אַרְצָ֛ם לְשַׁמָּ֖ה שרוקת [שְׁרִיק֣וֹת] עוֹלָ֑ם כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֖ם וְיָנִ֥יד בְּרֹאשֽׁוֹ׃הקשר נגד ירמיהו ותפילת הנביא
כמו רוח מזרח שתפזר אותם מול האויב, אני אראה את גבם ולא את פניהם ביום אסונם.
כְּרֽוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם בְּי֥וֹם אֵידָֽם׃ (ס)ואמרו: בואו ונחשוב נגד ירמיהו. הרי התורה מהכהן, העצה מחכם והדבר מנביא לא יאבדו. בואו ונעניש אותו בלשון ולא נקשיב לכל דבריו.
וַיֹּאמְר֗וּ לְכ֨וּ וְנַחְשְׁבָ֣ה עַֽל־יִרְמְיָהוּ֮ מַחֲשָׁבוֹת֒ כִּי֩ לֹא־תֹאבַ֨ד תּוֹרָ֜ה מִכֹּהֵ֗ן וְעֵצָה֙ מֵֽחָכָ֔ם וְדָבָ֖ר מִנָּבִ֑יא לְכוּ֙ וְנַכֵּ֣הוּ בַלָּשׁ֔וֹן וְאַל־נַקְשִׁ֖יבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָֽיו׃הקשב, ה', אליי, ושמע את קול רבותי.
הַקְשִׁ֥יבָה יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וּשְׁמַ֖ע לְק֥וֹל יְרִיבָֽי׃האם יחליפו רע בטוב? כי הם חפרו בור לנפשי. זכור שעמדתי לפניך כדי לדבר עליהם טוב ולהשיב את חמתך מהם.
הַיְשֻׁלַּ֤ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּֽי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר ׀ עָמְדִ֣י לְפָנֶ֗יךָ לְדַבֵּ֤ר עֲלֵיהֶם֙ טוֹבָ֔ה לְהָשִׁ֥יב אֶת־חֲמָתְךָ֖ מֵהֶֽם׃העונש על התוכניות הרעות
לכן, תן את ילדיהם לרעב, והעלה אותם על חרב, ונשותיהם יהיו מופרזות ואלמנות, וגבריהם יהיו הרוגים בצעירותם, פגיעות חרב במלחמה.
לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֮ עַל־יְדֵי־חֶרֶב֒ וְתִֽהְיֶ֨נָה נְשֵׁיהֶ֤ם שַׁכֻּלוֹת֙ וְאַלְמָנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁיהֶ֔ם יִֽהְי֖וּ הֲרֻ֣גֵי מָ֑וֶת בַּח֣וּרֵיהֶ֔ם מֻכֵּי־חֶ֖רֶב בַּמִּלְחָמָֽה׃צעקה תישמע מבתיהם, כי תביא עליהם צבא פתאום, כי הם חפרו בור ללכדני ופחים טמנו לרגלי.
תִּשָּׁמַ֤ע זְעָקָה֙ מִבָּ֣תֵּיהֶ֔ם כִּֽי־תָבִ֧יא עֲלֵיהֶ֛ם גְּד֖וּד פִּתְאֹ֑ם כִּֽי־כָר֤וּ שיחה [שׁוּחָה֙] לְלָכְדֵ֔נִי וּפַחִ֖ים טָמְנ֥וּ לְרַגְלָֽי׃ואתה, ה' , ידעת את כל תוכניותיהם נגדי למוות. אל תסלח לעוון שלהם ולא לחטאתם מולך, אל תמחק אותם, ויהיו כשיסבו לפניך בזמן כעסך, עשה בהם כך.
וְאַתָּ֣ה יְ֠הוָה יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כָּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תֶּ֑מְחִי והיו [וְיִהְי֤וּ] מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
המשל בבית היוצר
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
ק֥וּם וְיָרַדְתָּ֖ בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֖מָּה אַשְׁמִֽיעֲךָ֥ אֶת־דְּבָרָֽי׃
וָאֵרֵ֖ד בֵּ֣ית הַיּוֹצֵ֑ר והנהו [וְהִנֵּה־] [ה֛וּא] עֹשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה עַל־הָאָבְנָֽיִם׃
וְנִשְׁחַ֣ת הַכְּלִ֗י אֲשֶׁ֨ר ה֥וּא עֹשֶׂ֛ה בַּחֹ֖מֶר בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֑ר וְשָׁ֗ב וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּלִ֣י אַחֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַיּוֹצֵ֖ר לַעֲשֽׂוֹת׃ (פ)
היצירה מחדש של עם ישראל
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֽוֹר׃
הֲכַיּוֹצֵ֨ר הַזֶּ֜ה לֹא־אוּכַ֨ל לַעֲשׂ֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה כַחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּ֥ם בְּיָדִ֖י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּֽלְהַאֲבִֽיד׃
וְשָׁב֙ הַגּ֣וֹי הַה֔וּא מֵרָ֣עָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלָ֑יו וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖בְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לֽוֹ׃ (ס)
התנתקות מתוכנית הברכה
וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר עַל־גּ֖וֹי וְעַל־מַמְלָכָ֑ה לִבְנֹ֖ת וְלִנְטֹֽעַ׃
וְעָשָׂ֤ה הרעה [הָרַע֙] בְּעֵינַ֔י לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלִ֑י וְנִֽחַמְתִּי֙ עַל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָמַ֖רְתִּי לְהֵיטִ֥יב אוֹתֽוֹ׃ (ס)
וְעַתָּ֡ה אֱמָר־נָ֣א אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה֩ וְעַל־יוֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤ר עֲלֵיכֶם֙ רָעָ֔ה וְחֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם מַֽחֲשָׁבָ֑ה שׁ֣וּבוּ נָ֗א אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וְהֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַעַלְלֵיכֶֽם׃
וְאָמְר֖וּ נוֹאָ֑שׁ כִּֽי־אַחֲרֵ֤י מַחְשְׁבוֹתֵ֙ינוּ֙ נֵלֵ֔ךְ וְאִ֛ישׁ שְׁרִר֥וּת לִבּֽוֹ־הָרָ֖ע נַעֲשֶֽׂה׃ (ס)
חֲרֹן הַנְּבִיאָה עַל בְּגִידַת יִשְׂרָאֵל
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַֽׁאֲלוּ־נָא֙ בַּגּוֹיִ֔ם מִ֥י שָׁמַ֖ע כָּאֵ֑לֶּה שַֽׁעֲרֻרִת֙ עָשְׂתָ֣ה מְאֹ֔ד בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּתְשׁ֗וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים׃
כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֤וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י עוֹלָ֔ם לָלֶ֣כֶת נְתִיב֔וֹת דֶּ֖רֶךְ לֹ֥א סְלוּלָֽה׃
לָשׂ֥וּם אַרְצָ֛ם לְשַׁמָּ֖ה שרוקת [שְׁרִיק֣וֹת] עוֹלָ֑ם כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשֹּׁ֖ם וְיָנִ֥יד בְּרֹאשֽׁוֹ׃
הקשר נגד ירמיהו ותפילת הנביא
כְּרֽוּחַ־קָדִ֥ים אֲפִיצֵ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב עֹ֧רֶף וְלֹֽא־פָנִ֛ים אֶרְאֵ֖ם בְּי֥וֹם אֵידָֽם׃ (ס)
וַיֹּאמְר֗וּ לְכ֨וּ וְנַחְשְׁבָ֣ה עַֽל־יִרְמְיָהוּ֮ מַחֲשָׁבוֹת֒ כִּי֩ לֹא־תֹאבַ֨ד תּוֹרָ֜ה מִכֹּהֵ֗ן וְעֵצָה֙ מֵֽחָכָ֔ם וְדָבָ֖ר מִנָּבִ֑יא לְכוּ֙ וְנַכֵּ֣הוּ בַלָּשׁ֔וֹן וְאַל־נַקְשִׁ֖יבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָֽיו׃
הַקְשִׁ֥יבָה יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וּשְׁמַ֖ע לְק֥וֹל יְרִיבָֽי׃
הַיְשֻׁלַּ֤ם תַּֽחַת־טוֹבָה֙ רָעָ֔ה כִּֽי־כָר֥וּ שׁוּחָ֖ה לְנַפְשִׁ֑י זְכֹ֣ר ׀ עָמְדִ֣י לְפָנֶ֗יךָ לְדַבֵּ֤ר עֲלֵיהֶם֙ טוֹבָ֔ה לְהָשִׁ֥יב אֶת־חֲמָתְךָ֖ מֵהֶֽם׃
העונש על התוכניות הרעות
לָכֵן֩ תֵּ֨ן אֶת־בְּנֵיהֶ֜ם לָרָעָ֗ב וְהַגִּרֵם֮ עַל־יְדֵי־חֶרֶב֒ וְתִֽהְיֶ֨נָה נְשֵׁיהֶ֤ם שַׁכֻּלוֹת֙ וְאַלְמָנ֔וֹת וְאַ֨נְשֵׁיהֶ֔ם יִֽהְי֖וּ הֲרֻ֣גֵי מָ֑וֶת בַּח֣וּרֵיהֶ֔ם מֻכֵּי־חֶ֖רֶב בַּמִּלְחָמָֽה׃
תִּשָּׁמַ֤ע זְעָקָה֙ מִבָּ֣תֵּיהֶ֔ם כִּֽי־תָבִ֧יא עֲלֵיהֶ֛ם גְּד֖וּד פִּתְאֹ֑ם כִּֽי־כָר֤וּ שיחה [שׁוּחָה֙] לְלָכְדֵ֔נִי וּפַחִ֖ים טָמְנ֥וּ לְרַגְלָֽי׃
וְאַתָּ֣ה יְ֠הוָה יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כָּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תֶּ֑מְחִי והיו [וְיִהְי֤וּ] מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנְּבִיאָה יִרְמְיָהוּ מְקַבֵּל מִשְׁאָה מֵהַשֵּׁם עַל יְכוֹלְתּוּת הַשִּׁנּוּי שֶׁל הַיּוֹצֵר וְעַל בְּגִידַת הָעָם.
המשל בבית היוצר
הנביא ירמיהו יורד לבית היוצר ומחזיק במראה ויזואלי של מלאכת הקדר. היוצר משנה את צורת הכלי שנשחת כדי ליצור כלי חדש וטוב כרצונו.
היצירה מחדש של עם ישראל
ה’השם משווה את ישראל לחמר ביד היוצר, המנהיג את גורלם. כחלק מתהליך זה, ה’השם מבהיר כי הוא יכול להחליט על הרס של אומות וממלכות, אך אם הן ישתנו לטובה ויתרו של מעשיהן הרעים, הוא ישנה את גזרתו וימנע את הרע שתכנן.
התנתקות מתוכנית הברכה
הנביא מזהיר את יהודה וירושלים מפני הרע שמתכנן ה', ומקריא קריאה לתשובה ושינוי הנהגותיהם. עם זאת, התושבים מסרבים להשתנות ומצהירים כי הם ימשיכו בדרכם הרעה לפי מחשבותיהם הישנות, ובכך מוותרים על אפשרות התיקון והטוב שהובטח.
חֲרֹן הַנְּבִיאָה עַל בְּגִידַת יִשְׂרָאֵל
הנביא מציג את חומרת מעשי ישראל ששכחו את ה׳. הוא משווה זאת לשינוי בלתי אפשרי בטבע, כגון התנתקות השלג מההרים. כתוצאה מהדרך הלא נכונה, הארץ עתידה להפוך למקום משממה ומפליא לעיני עוברים אורח.
הקשר נגד ירמיהו ותפילת הנביא
הפסוקים מתארים את תכנון הקשר נגד ירמיהו במטרה להשתיק את נבואותיו. בתגובה, ירמיהו מתפלל להשם שישמע את קולו ויגן עליו מפני אלו שחופרים לו בור ומתכננים לו רע במקום טוב.
העונש על התוכניות הרעות
הפסוקים מתארים תפילה או קללה קשה על אלו שמתכננים רע ומוות. נאמר שילדיהם יירצחו ורעב יכה אותם, וצבא פתאומי יגיע לבתיהם בגלל הבורות שהכינו. הדובר מבקש מהשם לא לסלוח לחטאתם ולבצע את הדין בזמן כעס האל.
הַפֶּסַק מְסַיֵּם בְּתַלְפִּים עַל הַעֲנָשָׁה הַכְּבֵדָה שֶׁעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הָעָם וְהַנָּבִיא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
תעלומי הכיתוב במסכת סופרים
״אלו כותבין [בה"א] ולא קוראין וארא ואביא הארי דשמואל (מוצא) [נמצא] ותרא הזאת רע הרע בא ובא וקו וקו (הרע) אוהבי ורע יעש פקח אריאל״
הקטע מתוך מסכת סופרים עוסק בשיטה המיוחדת שבה כותבים דברי קדושה, שבה משתמשים באותיות מסוימות כדי לרמוז על דברים אחרים מבלי לקרוא אותן בקול. הטקסט מציג רשימה של מילים וביטויים המופיעים בכתיבה אך לא בקריאה, וכולל שמות ודימויים מורכבים. הפרשנות המופיעה כאן מנסה לפענח את רמזי הכתיבה הללו. המפרשים מציעים הסברים למילים שנראות כטעות או כחלק מהרמז, כגון זיהוי המילה "ארי" עם שמואל הנביא או פירוש המילה "קו" כחזרה. מטרת הפענוח היא לחשוף את המשמעויות הנסתרות שבתוך אותיות הכתיבה.
מסכת סופרים ז׳:ב׳ ↗הצדקת שכר הבריאה והנהגת הדין
״לְלַמְּדָךְ שֶׁהַכֶּלֶב מְכֻבָּד מִן הַגּוֹי, שֶׁהֲרֵי הַנְּבֵלָה לַגּוֹי, הַטְּרֵפָה לַכֶּלֶב, לְלַמְּדָךְ שֶׁלֹּא קִפֵּחַ הַמָּקוֹם שְׁכַר חַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יא,ז) "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב״
בְּמַקְצֵעַ הַמִּקְצָעִים, הַמִּקְצָע הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּמִּקְצָעִים הוּא הַלְמִידָה שֶׁהַכֶּלֶב מְכֻבָּד יוֹתֵר מֵהַגּוֹי. הַמִּקְצָע הַזֶּה הוּא מִמְּכוִילְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הַמְבַאר אֶת הַמַּעֲלָה הַקַּייֶמֶת בַּבְּרִיאָה כְּלָל. הַמְדַרֵשׁ מַפְרִיט אֶת הַדְּבָרִים וְאוֹמֵר שֶׁגַּם אֶל חַיַּת הַשָּׁדה יֵשׁ שָׂכָר. הַכַּלְבָּה אֵינָהּ מְחֻסְרֵת בְּכָבוֹד, כִּי אֲפִלּוּ הַטְּרֵפָה שֶׁל הַכֶּלֶב הוּא דָבָר מְכֻבָּד בְּמִבְּחַן הַמַּעֲלָה הַנְּמוֹכָה. כְּשֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, הַמִּקְצָע מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ שָׂכָר עַל הַשְּׁתִיקָה הַזֹּאת. מֵעֶבֶר לְכָךְ, הַמַּסָּר מַקְרִין אֶת הַכֹּחַ הַמַּעֲלָה שֶׁבַּשָּׂכָר הָאָדָמִי. אִם הַשֵּׁם לֹא שׁוֹכֵחַ אֶת הַשָּׂכָר שֶׁל חַיַּת הַשָּׁדה, כַּמָּה יוֹתֵר הוּא מַקְפִיד עַל שָׂכָר שֶׁל אָדָם! הַמַּקְרִין הַזֶּה מְבַסֵּס אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁל הַצְּדָקָה. הוּא מְצַיֵּן אֶת הַמַּצָּב שֶׁל אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה עוֹשֶׁר בְּלִי מִשְׁפָּט וְנֶהְיֶה נָבָל, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ כַּכְּכָךְ הַחֲשִיבוּת שֶׁל הַדְּרָכִים הַנְּכוֹנוֹת וְהַקַּיָּמִים.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְכַסְפָּא ב׳:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
הַיּוֹצֵר וְהַחֹמֶר
״אשר הוא עושה בחומר. אשר הוא עושה מן החומר נשחת ביד היוצר בעודו לח ומקרא מסורס הוא:״
בַּקְטַע הַזֶּה מִסֵּפר יִרְמְיָהוּ, הַנָּבִיא מְתַאַר אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁקָּרָה לַכְּלִי שֶׁהָיָה בְּיַד הַיּוֹצֵר. כַּאֲשֶׁר הַכְּלִי הִשְׁתַּבֵּר בְּיַד הַיּוֹצֵר, הוּא שׁוּב עָבַד אוֹתוֹ וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לוֹ רָצוֹן לַעֲשׂוֹת. הַתְּמוּנָה מְשַׁקֶּת אֶת הַיְכֹלֶת לְשַׁנּוֹת וּלְתַקֵּן. רַשִּׁי מְסַבֵּר עַל הַפֶּסַק שֶׁהַכְּלִי נִשְׁחַט בְּיַד הַיּוֹצֵר כְּשֶׁהַחֹמֶר הָיָה עֲדַיִן לַח. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַחֹמֶר הָיָה בְּמַצָּב שֶׁאֶפְשָׁר לְעַבֵּד אוֹתוֹ מֵחָדַשׁ בְּעוֹד הַמַּצָּב שֶׁהוּא בּוֹ.
רש״י על ירמיהו 18:4:1 ↗הפנים והעורף בשינוי הגורל
״עורף ולא פנים. כשיברחו מפני האויב:״
בְּפֶסַק הַסּוֹד עַל הַכַּבָּר, רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַמָּשָׁל שֶׁל הַנִּבְּאוּת בְּיִרְמְיָהוּ. כְּשֶׁהַנָּבִיא מְדַבֵּר עַל אֹנֶשׁ שֶׁהַשֵּׁם יַצִּיב לִפְנֵיהֶם אֶת הָעֹרֶף, הַכַּוָּנָה הִיא עַל רֶגַע שֶׁל בְּגִידָה. הַמַּשׂׂמָע הוּא שֶׁהַמֻּבְחָרִים יִבְרְחוּ מִפְּנֵי הָאוֹיֵב בִּמְקוֹם לְהַבִּיט בּוֹ בְּיָשָׁר. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל רַשִׁי מַבְחִיל בֵּין הַמַּבָּט הַיָּשָׁר לְעֵינֵי הָאוֹיֵב לְבֵין הַבְּרִיחָה מִמֶּנּוּ. הַמַּטָּע הַנִּבְטָא הוּא שֶׁהַתְּגִישָׁה הַנָּבוּאָה מְתָאֶרֶת מַצָּב שֶׁל חֹסֶר תְּשׁוּרֶת וְהִתְחַמְּקוּת מִן הַמַּטָּרָה.
רש״י על ירמיהו 18:17:1 ↗היד של היוצר
״הנה כחומר. באמת כמו שהחומר הוא ביד היוצר לעשות בו מה שירצה כן אתם בידי:״
בפסוק זה, מופיע דימוי של כד שנקצר ונעשה מחדש בידי היוצר. מפרש ה"מצודת דוד" מסביר שהדימוי הזה מראה איך שהחומר נמצא לגמרי בשליטת היוצר, וכך גם עם בני ישראל. לטענתו, כפי שהיוצר יכול לעשות בחומר כל מה שהוא רוצה, כך גם הַשֵּׁם יכול לפעול עם העם כרצונו. ההסבר מתמקד בכוחו המוחלט של היוצר על החומר. המצודת דוד מדגיש שהכוח נמצא בידי הַשֵּׁם, וזהו הבסיס ליכולת שלו לשנות את גורל העם לפי פעולותיהם. ההסבר מתמקד במשמעות של השליטה של היוצר על החומר המצוי בראשית התהליך.
מצודת דוד על ירמיהו 18:6:2 ↗כוחו של פי הנביא
״כרוח. כמו רוח קדים שהיא העזה שברוחות המפזר דברים הנפזרים כן אפזרם בנוסם מפני האויב:״
הפסוק מציג דימוי של רוח מזרח חזקה שמפזרת דברים לצדדים שונים. לפי מצודת דוד, הרוח הזו היא הרוח העזה ביותר מבין כל הרוחות המפזרות, והיא מדגישה את העוצמה שבה הַשֵּׁם יפזר את העם אל מול האויב. ההסבר מתמקד בטבע הרוח כמקור לפיזור. המפרש מראה כיצד הדימוי הנבואי משתמש בכוח הטבע כדי להמחיש את גורל העם והפיזור המיועד לו בשל המצב המדיני והצבאי.
מצודת דוד על ירמיהו 18:17:1 ↗