חַטַּאת יְהוּדָה רְשׁוּמָה בְּעֵט שֶׁל בַּרְזֶל וּבְקַלְמוֹס שֶׁל שַׁפִּיר, חֲרוּטָה עַל לוחות לִבָּם וְעַל קַרְנֵי מִזְבְּחוֹתֵיכֶם.
חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר חֲרוּשָׁה֙ עַל־ל֣וּחַ לִבָּ֔ם וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃ירמיהו · פרק יז׳
חֲטָאֵי יְהוּדָה, הַבְּטָחוֹן בַּשֵּׁם וּמִצְוַת הַשַּׁבָּת
מִבְטָן נִבְדָּק בַּעֲקַבֵּי חֲטָאֵי יְהוּדָה, הַהֶבְלֵד בֵּין בִּטָּחוֹן בָּאָדָם לְבִטָּחוֹן בַּשֵּׁם, וְהַזְּעָקָה לְשִׁמּוּר הַשַּׁבָּת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו יז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חֲטָאֵי יְהוּדָה וְעִנְפָּנָהּ
הִיא נִזְכֶּרֶת כַּאֲשֶׁר בְּנֵיהֶם זוכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, וְהַמְּשַׁבְּחִים אוֹתָם עַל עֵץ רָעָן עַל הַגְּבָעוֹת הַגְּבוֹהוֹת.
כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃אֲנִי אֶהֱרֹס בַּשָּׂדֶה אֶת צָבְךָ וְאֶת כָּל אוֹצָרֶיךָ, וְאֶת הַבָּמוֹת שֶׁלְּךָ אֶתֵּן לַחַטָּאת בְּכָל גְּבוּלְךָ.
הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵילְךָ֥ כָל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ׃וְהִשְׁבַּתָּה, וְנֶחְלְתְּךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ תִּלָּקַח מִמְּךָ, וְאֶעֱבֹד אֹתְךָ אֶת אוֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ, כִּי כְּאֵשׁ חָרַדְתֶּם בְּאַפִּי וְהָאֵשׁ תִּבְעַר עַד עוֹלָם.
וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃ (ס)הבדל בין בטח באדם לבטח בה'
ככה אמר ה׳: ארור הגבר שסומך על האדם, שעושה את זרועו בשר ומתרחק מה׳.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃הוא יהיה כמו שיח יבש במדבר, ולא יראה כשיגיע טוב. הוא ישכון במקום שחום ושממה יחיו בו, בארץ מלוחה שאינה מיושבת.
וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃ (ס)ברוך הגבר שסומך על ה׳, ושם ה׳ הוא הביטחון שלו.
בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ׃הוא יהיה כמו עץ שנטע על המים, ששולח שורשים אל הנחל. הוא לא יפחד כשיבוא חום, העלים שלו יהיו רעננים, ובשנת בצורת הוא לא ידאג ולא יפסיק להוציא פרי.
וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ ׀ שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֤א ירא [יִרְאֶה֙] כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי׃בדיקת הלב ומשכורת המעשים
הלב רע וקשה מכל דבר, וכל אדם לא יכול להבין אותו.
עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ׃אני ה׳, שבודק את הלב ומבחן את הכליות, ונותן לכל אדם לפי מעשיו.
אֲנִ֧י יְהוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כדרכו [כִּדְרָכָ֔יו] כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃ (ס)כמו אדם שדג דגים אבל לא מצליח להוליד, כך מי שעושר בלי צדק, בסוף יתקע ויהיה חסר ערך.
קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤י ימו [יָמָיו֙] יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל׃כיסא כבוד וגבוה מאוד, מעל הכל, בתוך המקום הקדוש שלנו.
כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ׃הַתִּקְוָה בַּשֵּׁם וְהַתְּשׁוּעָה
הַשֵּׁם הוּא הַתִּקְוָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֵלוּ שֶׁעֲזָבוּ אוֹתְךָ יֵבֹשׁוּ. כָּל הַנָּסְרִים מֵהַדֶּרֶךְ יִכָּתְבוּ בָּאָרֶק, כִּי הֵם עָזְבוּ אֶת מְקוֹר מֵוי הַחַיִּים, אֶת הַשֵּׁם.
מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהוָ֔ה כָּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ יסורי [וְסוּרַי֙] בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃ (ס)רְפָא אוֹתִי הַשֵּׁם וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעַ אוֹתִי וְאֵצָלֵחַ, כִּי אַתָּה הַתְּהִלָּה שֶׁלִּי.
רְפָאֵ֤נִי יְהוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃הֵם אוֹמְרִים לִי: אֵיפֹה דְּבַר הַשֵּׁם? מתי הוא יַגִּיעַ?
הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא׃וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי רוֹעֶה אַחֲרֶיךָ, וְלֹא חִפַּשְׂתִּי בְּיוֹם צָרָה. אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מַה שֶּׁיָּצְאוּ מִשְּׂפָתַי לְפָנֶיךָ.
וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃תפילת ירמיהו והקריאה בשערי ירושלים
אל תהיה לי להרס, כי אתה המקלט שלי ביום רע.
אַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה׃יראו מרדפי ואל אבוש, הם יחרדו ואל אחרד. הבא עליהם יום רע, ודרגת שבר תהיה שבריהם.
יֵבֹ֤שׁוּ רֹדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם׃ (ס)כך אמר ה': לך ועמוד בשער בני העם, אלו שמלכי יהודה נכנסים אליו ואלו שיוצאים ממנו, ובכל שערי ירושלים.
כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי־עם [הָעָ֔ם] אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃ואמרת להם: שמעו את דברי ה', מלכי יהודה וכל יהודה וכל יושבי ירושלים הנכנסים בשערים האלה.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֠לֵיהֶם שִׁמְע֨וּ דְבַר־יְהוָ֜ה מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְכָל־יְהוּדָ֔ה וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ (ס)שמירת השבת והמרד בצוואה
כך אמר ה׳: שמרו על נפשותיכם ואל תסבלו משא ביום השבת, ואל תכניסו משא בשערי ירושלים.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל־תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃ואל תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, ואל תעשו כל מלאכה, וקדשו את יום השבת כפי שציוויתי את אבותיכם.
וְלֹא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃הם לא שמעו ולא האזינו, אלא הפכו את צווארם כדי שלא לשמוע ולא לקבל מוסר.
וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣י שומע [שְׁמ֔וֹעַ] וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר׃ויקרה: אם תשמעו לי, כך אומר ה׳, לא אביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת, ותקדשו את יום השבת שלא תעשו בו כל מלאכה.
וְ֠הָיָה אִם־שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֤וּן אֵלַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְבִלְתִּ֣י ׀ הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשֽׂוֹת־בה [בּ֖וֹ] כָּל־מְלָאכָֽה׃הבטחה לעתיד והאזהרה בשבת
מלכים ושרי ירושלים יבואו לשערי העיר הזאת, ישבו על כיסא דוד וירכבו על רכב ועל סוסים, גם שריהם, אנשי יהודה וישבי ירושלים, והעיר הזאת תישאר חייבת לעולם.
וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים ׀ וְשָׂרִ֡ים יֹשְׁבִים֩ עַל־כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹכְבִ֣ים ׀ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים הֵ֚מָּה וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיָשְׁבָ֥ה הָֽעִיר־הַזֹּ֖את לְעוֹלָֽם׃מערים ביהודה, מסביבות ירושלים, מארץ בנימין, מהשפלה, מההר ומהנגב, יביאו עולה, זבח, מנחה, לבנה ומביאי תודה אל בית ה' .
וּבָ֣אוּ מֵעָרֵֽי־יְ֠הוּדָה וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמִן־הַשְּׁפֵלָ֤ה וּמִן־הָהָר֙ וּמִן־הַנֶּ֔גֶב מְבִאִ֛ים עוֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה וּמְבִאֵ֥י תוֹדָ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃אבל אם לא תשמעו לי כדי לקדש את יום השבת, ולא תשאו משא ולא תבואו בשערי ירושלים ביום השבת, אעלה אש בשערי העיר, והיא תאכל את ארמונות ירושלים ולא תכבה.
וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י ׀ שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חֲטָאֵי יְהוּדָה וְעִנְפָּנָהּ
חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר חֲרוּשָׁה֙ עַל־ל֣וּחַ לִבָּ֔ם וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃
כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃
הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵילְךָ֥ כָל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ׃
וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃ (ס)
הבדל בין בטח באדם לבטח בה'
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃
וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃ (ס)
בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ׃
וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ ׀ שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֤א ירא [יִרְאֶה֙] כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי׃
בדיקת הלב ומשכורת המעשים
עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ׃
אֲנִ֧י יְהוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כדרכו [כִּדְרָכָ֔יו] כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃ (ס)
קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤י ימו [יָמָיו֙] יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל׃
כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ׃
הַתִּקְוָה בַּשֵּׁם וְהַתְּשׁוּעָה
מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהוָ֔ה כָּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ יסורי [וְסוּרַי֙] בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃ (ס)
רְפָאֵ֤נִי יְהוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃
הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא׃
וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃
תפילת ירמיהו והקריאה בשערי ירושלים
אַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה׃
יֵבֹ֤שׁוּ רֹדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם׃ (ס)
כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי־עם [הָעָ֔ם] אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֠לֵיהֶם שִׁמְע֨וּ דְבַר־יְהוָ֜ה מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְכָל־יְהוּדָ֔ה וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ (ס)
שמירת השבת והמרד בצוואה
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל־תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃
וְלֹא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃
וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣י שומע [שְׁמ֔וֹעַ] וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר׃
וְ֠הָיָה אִם־שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֤וּן אֵלַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְבִלְתִּ֣י ׀ הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשֽׂוֹת־בה [בּ֖וֹ] כָּל־מְלָאכָֽה׃
הבטחה לעתיד והאזהרה בשבת
וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים ׀ וְשָׂרִ֡ים יֹשְׁבִים֩ עַל־כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹכְבִ֣ים ׀ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים הֵ֚מָּה וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיָשְׁבָ֥ה הָֽעִיר־הַזֹּ֖את לְעוֹלָֽם׃
וּבָ֣אוּ מֵעָרֵֽי־יְ֠הוּדָה וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמִן־הַשְּׁפֵלָ֤ה וּמִן־הָהָר֙ וּמִן־הַנֶּ֔גֶב מְבִאִ֛ים עוֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה וּמְבִאֵ֥י תוֹדָ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י ׀ שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאן אֶת הַחֲטָאִים הַחֲטוּאִים שֶׁל יְהוּדָה, אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל בִּטָּחוֹן בֶּאֱנוֹשׁ, וְאֶת הַדְּרִישָׁה לְשִׁמָּר הַשַּׁבָּת.
חֲטָאֵי יְהוּדָה וְעִנְפָּנָהּ
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַחֲטָאִים הַנֶּחְרָטִים בְּלֵב יְהוּדָה וּבְמִזְבְּחוֹתֶיהָ, כְּמוֹ חֲרִיטָה בְּבַרְזֶל. הַנָּבִיא מַתְרִיעַ שֶׁהַצְּבָא וְהָאוֹצָרִים יֹאבַדּוּ, וְהַבָּמוֹת יִהְיוּ תַּוְכָּה לְחַטָּאת. הָעֲנָשִׁים יִבְעַרו כְּאֵשׁ בְּגֶרֶם הָעַצְמִים כְּתוֹצָאָה מֵהַזָּעַם.
הבדל בין בטח באדם לבטח בה'
פסוקים אלו מציגים שתי דרכי חיים: האדם המסתמך על כוחו האנושי הופך ליבש וחסר תקווה כמו צמח במדבר, בעוד שהאדם המבטח בה׳ נדמה לעץ חזק ופורה ששורשיו מגיעים למקור מים ואינו חושש למצוקות.
בדיקת הלב ומשכורת המעשים
פסוקים אלו עוסקים בטבע המורכב של הלב האנושי ובתכונת ה' לבחון את פנימיות האדם. נמתנת אזהרה על עושר שאינו מגיע ביושר, אשר יסתיים באובדן ובהשחתות, וסיום המדגיש את קדושת המקום המלכותי.
הַתִּקְוָה בַּשֵּׁם וְהַתְּשׁוּעָה
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַקִּישׁוּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַשֵּׁם כְּמָקוֹר חַיִּים, וְאֶת הַקְּרִיאָה לָרִפּוּי וּלְהַצָּלָה. יְרַמְיָהוּ מְבַטֵּאל אֶת הַשֵּׁם וּמְשַׁקֵּף עַל כַּוָּנָתוֹ הַנֶּאֱמָנָה, הַנִּמְצֵאת בְּפָנָיו, וְעַל הַמִּלִּים שֶׁהוּא הֶאֱמִין בְּזִמָּה.
תפילת ירמיהו והקריאה בשערי ירושלים
ירמיהו פונה אל ה' בבקשה שלא יהיה לו להרס, ומבקש הגנה מפני רדפיו. לאחר מכן, ה' מצווה על הנביא לעמוד בשערי ירושלים ולהכריז בפני המלכים והעם הנכנסים והיוצאים בשערים, כי דברי ה' נועדו להישמע על ידי כל יושבי העיר.
שמירת השבת והמרד בצוואה
הפסוקים מציגים ציווי להקפיד על קדושת השבת על ידי איסור נשיאת משא בשערי ירושלים ומחוץ לבתים. לאחר מכן מתוארת העקשנות של העם שלא לשמוע את המוסר, ובסוף מובטח כי ציות לפקודה ימנע את הבאת המשא בשערי העיר.
הבטחה לעתיד והאזהרה בשבת
פסוקים אלו מתארים חזון עתידי של מלכים ושרי ירושלים היושבים על כסא דוד, כשתושבי כל רחבי יהודה מביאים קרבנות לבית ה'. יחד עם זאת, מופיעה אזהרה חמורה: אם העם לא יקדש את השבת ולא יפסיק לשאת משאות בשלה, אש תבער בשערי ירושלים ותשמיד את ארמונותיה ללא יכולת כיבוי.
הַפֶּסֶק מֵסִים בְּאַחֲרָאָה עַל הַעֲלִיָּה לְיְרוּשָׁלַיִם וְעַל הַהֶחְלֵטָה הַקָּרָתִית שֶׁל הַשַּׁלְטָנוֹת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַבִּדּוּק הַפְּנימִי שֶׁל הַלֵּב
״השוקר על שותפו ומי שאין מחזיר אבידה לבעליו והמלוה את חברו על מנת ליטול ממנו ביתו או שדהו והדר בנבלה עם אשתו והמוציא עליה עלילות״
בַּמְקוֹר הַמְצֻיָּן, מִסְנַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ רַבָּה, מְסֻרֶלֶת עַל מִסְפּוֹת שֶׁל עָוֹן וְחֶסְרֵי יוֹשֶׁר. הַקְּרִיא בַּמַּעֲשֶׂה עַל מַיִם עַל כְּנֶסֶת הַבִּדּוּק הַמַּמָּשִׁית שֶׁל הַלֵּב. הַמִּקְרָה מְתָאֵר אֶת הָעוֹלָם שֶׁל הָרֶשַׁע, שֶׁבּוֹ הָאָדָם מְנַצֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, מַחְבִּיא אֲבִידּוֹת, וְעוֹשֶׂה עַלֵּיהֶם עֲלִיּוֹת דִּבְרִים. הַתַּכְלִית הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמַּצֶּב הַחוּץִי לְבֵין הַמַּצָּב הָפְנוּי. הַמְּפֵרֶשׁ בַּמִּקְרָא מְקַשֵּׁר אֶת הַבְּדִיקָה הַשֶּׁל הַלֵּב וְהַכְּלָיוֹת אֶל הַמַּעֲשִׂים הַסְּפִיצִיפִיִּים שֶׁל הָעוֹשֵׂה רֶשַׁע. הַתְּוָעָה הַמְּצֻיֶּת כָּאן הִיא כִּי הַשֵּׁם הוּא הַבּוֹחֵן אֶת כָּל הַמַּצָּב הַפְּנימִי, וְאֵין כִּי בְּרִית אוֹ חֹק שֶׁיּוּכְלוּ לְהַסְתִּיר אֶת הָאֲמִתָּה. הַמַּבָּט הַזֶּה מַדְגִּישׁ כִּי הַבְּדִיקָה הָאֱמֶתִּית הִיא בְּעֶצֶם הַנִּיצוֹץ הַפְּנימִי שֶׁבָּאָדָם, וְלֹא רַק בְּמַעֲשָׂיו הַנִּרְאִים.
מסכת דרך ארץ רבה ב׳:י״ב ↗הַמְּצִיאוּת הַגְּלוּיָה שֶׁל הַבּוֹחֵן אֶת הַלֵּב
״אִישׁ אִישׁ כִּי תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין הַמְּנָאֲפִים נוֹאֲפִים עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶם רוּחַ שְׁטוּת. שֶׁכֵּן כְּתִיב: כִּי תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי לָמַדְנוּ לָאִשָּׁה. לָאִישׁ מִנַּיִן.״
הַמִּדְרָשׁ בְּבָרָא כְּלָל לְהַסְבִּיר אֶת הַיְכֹלֶת שֶׁל הַשֵּׁם לִמְצֹא אֶת הַכֻּלָּה. הַמְּפַרְשִׁים מְקַשְׁרִים אֶת הַפֶּסֶק בִּירוֹמָה שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁאֵין שׁוּם מִסְתָּר כִּי הָעוֹלָם מָלֵא בּוֹ. הֵם מַצִּיגִים אֶת הַמְּנָאֲפִים כְּמוֹ אֲנָשִׁים מְנַסִּים הַמַּחְבִּיאִים כֶּסֶף בְּתוֹךְ מַטְמוֹנִים, וְשׁוֹכְחִים שֶׁהַמַּתְכְנֵן הָרַעְיָה הוּא הַמְּצִיא שֶׁל הַכֹּל. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּים שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַבּוֹחֵן אֶת הַלֵּב, וְשׁוּם מַחְבּאָה לֹא תַּצְלִיחַ לְהַסְתִּיר אֶת הָאֲמִתָּה. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה בֵּין הַכְּתִיבֶת בְּיִרְמְיָהוּ לְעַד מְצִיאַת הַדְּבָרִים הַנֶּעֱלָמִים, וּמְסַבֵּל פְּרָשָׁן לַמַּטְרָה שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמַּבְחִין אֶת הַנִּיסָיוֹן. הַמַּעֲנֶה לְהַסְתֵּר הַכֹּל הוּא הַמּוּבָן שֶׁהַשֵּׁם מָלֵא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְלָכֵן הַלֵּב הַנֶּחְבָּא הוּא גָּלוּי לְעֵינָיו.
מדרש תנחומא, נשא ה׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התוצאה של חוסר אמון בבורא
״ארץ מליחה. ארץ שהיא מליחה ולא תהא מיושבת:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר אדם שאינו נשען על הַשֵּׁם אלא על כוחו שלו, ומשווה אותו לשיח במדבר שאינו רואה בבוא הטוב. לפי רש"י, הכוונה היא לארץ מלוחה, שהיא אדמה שאינה יכולה להחזיק חיים ואינה ראויה למגורים. הפרשן מסביר שהמליחות של הארץ היא הסימן לחוסר היכולת שלה להצמיח חיים. כך גם האדם שמתרחק מהמקור שלו, הופך לצחיח וחסר תקווה, ללא יכולת לצמוח גם כשהנסיבות סביבו משתפרות.
רש״י על ירמיהו 17:6:4 ↗הבושה של הרודפים
״יבושו רודפי. אנשי ענתות לבדם:״
רש"י מפרש את הפסוק בירמיהו לגבי מי שנמצא בסיכון. לפי פירושו, הרודפים יתביישו בטענה שהם תוקפים את ירמיהו לבדו, כלומר ללא הצדקה אמיתית. הפרשן מתמקד בזה שהתוקפים יתביישו בגלל כך שהם פועלים נגד איש האל לבדו. הגישה של רש"י היא הסבר קצר וממוקד למשמעות המילה "לבדם" בטקסט המקראי.
רש״י על ירמיהו 17:18:1 ↗הברכה שבבטח בהשם
״והיה ה׳ מבטחו. ר״ל כמו שיבטח בו כן יהיה למבטח ולעזרה:״
בְּפֶסַק הַפְּסוּק בְּיִרְמְיָהוּ, מִצּוֹדֶת דָּוִד מְסַבֵּר אֶת הַבְּרָכָה הַמַּבְטִיחָה לַבּוֹטֵחַ בַּהַשֵּׁם. הַמְּפָרֵשׁ מַסְבִּיר שֶׁהַבְּרָכָה הַזֹּאת הִיא לֹא רַק הַבְטָחָה בְּעָתִיד, אֶלָּא תְּהוּת הַקֶּשֶׁר עִם הַשֵּׁם. כְּשֶׁאָדָם בּוֹטֵחַ בּוֹ, הוּא הופֵךְ לְחֵלֶק מֵהַמִּשְׁמַעַת הַמְבֹרָךְ וְהַנֶּעֱזָר עַל יְדֵי הַשֵּׁם. הַפֵּרוּשׁ מְדַגֵּשׁ שֶׁהַבְּרָכָה הִיא בְּסֵרוֹק הַמַּצָּב: כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם בּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם, כָּךְ גַּם הַשֵּׁם יִהְיֶה לוֹ לְעֶזְרָה וּלְמָקוֹר בְּרָכָה.
מצודת דוד על ירמיהו 17:7:1 ↗הזהירות בשבת
״השמרו בנפשותיכם. ר״ל היו נשמרים בדבר שיש בו שמירת נפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת להביא אותה בשערי ירושלים מן החוץ:״
בפסוק זה, ירמיהו מזהיר את בני יהודה לשמור על קדושת יום השבת. הבעיה המרכזת כאן היא חשיבות המניעה מפעולות שעלולות להחליש את רוח השבת. הפירוש המצודת דוד מסביר שהזהירות צריכה להיות בתוך הנפש ובמעשה, כדי לשמור על החיים ועל הקדושה. הפרשן מפרש את המילה "שמרו" כך שהאנשים צריכים להתרחק מכל דבר שעלול לפגוע בשמירת נפשם וביום השבת. הוא מדגיש במיוחד את האיסור להוציא משאות מירושלים מחוץ לעיר ביום השבת, כדי לא להביא את עבודת החול אל שערי העיר הקדושה.
מצודת דוד על ירמיהו 17:21:1 ↗