כך אמר הַשֵּׁם אליי: לך וקנה לעצמך חגורה, שים אותה על המותניים שלך, ואל תביא אותה למים.
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מָתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃ירמיהו · פרק יג׳
החגורה והשבי: אובדן הקשר והעונש הצפוי
סיפור החגורה שהתקצרה והתקלקלה כמטאפורה לבגידה של יהודה וביתרותיה, וקריאת ירמיהו לבכי על חורבן ירושלים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו יג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הפקת החגורה
ולקחתי את החגורה כפי שאמר הַשֵּׁם, ושימתי אותה על המותניים שלי.
וָאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וָאָשִׂ֖ם עַל־מָתְנָֽי׃ (ס)ואז הגיעה אליי מילה שנייה מהַשֵּׁם שאמר:
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃קח את החגורה שקנית, שעל המותניים שלך, לך לנהר הפרת וקבור אותה שם בתוך חלל הסלע.
קַ֧ח אֶת־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מָתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטָמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃חגורת ירמיהו בנהר פרת
והלכתי וקברתי אותו בפרת, כפי שהשם ציווה אותי.
וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אוֹתִֽי׃ועברו הרבה ימים, ואז אמר לי השם: קום לך, לך לפרת וקח משם את החגורה שציוויתי אותך לקבור שם.
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטָמְנוֹ־שָֽׁם׃והלכתי לפרת, וחקרתי ולקחתי את החגורה מהמקום שבו קברתי אותה, והנה החגורה כבר נרקב ואינה ראויה לשום דבר.
וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ (פ)ואז הגיעה אלי דברת השם.
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃אובדן הגאווה והקשר עם ה'
כך אומר ה' אני אשחית את הגאווה של יהודה ואת הגאווה הגדולה של ירושלים.
כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כָּ֠כָה אַשְׁחִ֞ית אֶת־גְּא֧וֹן יְהוּדָ֛ה וְאֶת־גְּא֥וֹן יְרוּשָׁלִַ֖ם הָרָֽב׃העם הרע הזה, שמסרב לשמוע את דברי, הולך אחרי לבם הרע ועובד ומסור לב אלוהים אחרים, המקום הזה יהיה כמו המקום הזה שלא יצליח אף אחד.
הָעָם֩ הַזֶּ֨ה הָרָ֜ע הַֽמֵּאֲנִ֣ים ׀ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֗י הַהֹֽלְכִים֙ בִּשְׁרִר֣וּת לִבָּ֔ם וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וִיהִי֙ כָּאֵז֣וֹר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃כי כפי שהאדם נצמד למותניו, כך הצמדתי את כל בית ישראל וכל בית יהודה אליי, נא ה', כדי שיהיו לי עם, שם, תהילה, כבוד ותפארת, אבל הם לא שמעו.
כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל־מָתְנֵי־אִ֗ישׁ כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַי אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת־כָּל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃ותוכל לומר להם את הדבר הזה: כך אומר ה' אלוהי ישראל, כל כד יתמלא ביין. והם יגידו לך: "האם אנחנו יודעים? אנחנו לא יודעים, כי כל כד יתמלא ביין".
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה (ס) כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כָל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃שיכרון ירושלים והעונש המוחלט
ותאמר להם: כך אומר ה׳, אני ממלא בשיכרון את כל יושבי הארץ הזאת, את המלכים היושבים לדוד על כסאו, את הכהנים, את הנביאים ואת כל יושבי ירושלים.
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל־כִּסְא֜וֹ וְאֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת־הַנְּבִיאִ֗ים וְאֵ֛ת כָּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלִָ֖ם שִׁכָּרֽוֹן׃ואפרק אותם, איש אל אחיו, ואת האבות ואת הבנים יחד, נאמר ה׳. לא אחמול, לא ארחם ולא ארחם מעינו של השמדתם.
וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל־אָחִ֜יו וְהָאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־אֶחְמ֧וֹל וְלֹֽא־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵהַשְׁחִיתָֽם׃ (ס)שמעו והקשיבו, אל תתעלו בראשכם, כי ה׳ דיבר.
שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃תנו כבוד לה׳ אלוהיכם לפני שהחשיך, ולפני שרגליכם יחבטו בהרי נשף, ותקוו לאור, והוא יהפוך אותו לצלmaות ולאפל.
תְּנוּ֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת ישית [וְשִׁ֖ית] לַעֲרָפֶֽל׃הַבְּכָה עַל הַשֶּׁבִי וְהַחֻרְבָּן
ואם לא תקשיבו לדברים האלה, הנשמה שלי תבכה בגלוי, ואז אדמע ואזלגו מעיני דמעות, כי העדר של הַשֵׁם נלקח.
וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהוָֽה׃ (ס)תגידו למלך ולאישה הגבוהה: שבו והנכירו את השפל, כי כבודכם ירד מכבוד המלכות.
אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃ערי הנגב נסגרו ואין שער פתוח, וכל יהודה נחרשה כמו שדות שעובדים.
עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הָגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הָגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ (ס)הרימו את עיניכם וראו את הבאים מצפון; איפה העדר שניתן לכם, הצאן של כבודכם?
שאי [שְׂא֤וּ] עֵֽינֵיכֶם֙ וראי [וּרְא֔וּ] הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃חוסר היכולת להשתנות
מה תגידי כשירדו עלייך העונשים, כשאת למדת את הטעויות שלך כל כך טוב? חבלים יתפסו אותך כמו צעצוע של אישה שמתחילה ללדת.
מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַתְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃וכשתגידי בלבך: למה קראו עלי את כל הדברים האלה? בגלל עוונותיי הרבים, הבגדים שלך נחשפו והעקבים שלך נחבלו.
וְכִ֤י תֹאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃האם כושי יכול לשנות את עורו או נמר את כתמי גופו? גם אתם לא תוכלו להפסיק לעשות רע, למרות שהתרגלתם לכך.
הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃ואני אפזר אתכם כמו קש שמתעופף ברוח המדבר.
וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃עונש ירושלים על בגידותיה
זה הגורל שחילקתי לך מתוכי, אומר הַשֵּׁם, בגלל ששכחת אותי וביטחת בשקר.
זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵֽאִתִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃גם אני חשפתי את שולי בגדייך מול פנייך, וכל הבושה שלך נראתה לעיני.
וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃ראיתי את בגידותייך ואת תזוזותיך, את זנות הגבעות שלך; ראיתי את חוסר הצניעות שלך. אוי לך, ירושלים, לא תטהרי יותר לעולם.
נִֽאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הפקת החגורה
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מָתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃
וָאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וָאָשִׂ֖ם עַל־מָתְנָֽי׃ (ס)
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃
קַ֧ח אֶת־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מָתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטָמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃
חגורת ירמיהו בנהר פרת
וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אוֹתִֽי׃
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטָמְנוֹ־שָֽׁם׃
וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ (פ)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
אובדן הגאווה והקשר עם ה'
כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כָּ֠כָה אַשְׁחִ֞ית אֶת־גְּא֧וֹן יְהוּדָ֛ה וְאֶת־גְּא֥וֹן יְרוּשָׁלִַ֖ם הָרָֽב׃
הָעָם֩ הַזֶּ֨ה הָרָ֜ע הַֽמֵּאֲנִ֣ים ׀ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֗י הַהֹֽלְכִים֙ בִּשְׁרִר֣וּת לִבָּ֔ם וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וִיהִי֙ כָּאֵז֣וֹר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃
כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל־מָתְנֵי־אִ֗ישׁ כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַי אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת־כָּל־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה (ס) כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כָל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃
שיכרון ירושלים והעונש המוחלט
וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל־כִּסְא֜וֹ וְאֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת־הַנְּבִיאִ֗ים וְאֵ֛ת כָּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלִָ֖ם שִׁכָּרֽוֹן׃
וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל־אָחִ֜יו וְהָאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו נְאֻם־יְהוָ֑ה לֹֽא־אֶחְמ֧וֹל וְלֹֽא־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵהַשְׁחִיתָֽם׃ (ס)
שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
תְּנוּ֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת ישית [וְשִׁ֖ית] לַעֲרָפֶֽל׃
הַבְּכָה עַל הַשֶּׁבִי וְהַחֻרְבָּן
וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהוָֽה׃ (ס)
אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃
עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הָגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הָגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ (ס)
שאי [שְׂא֤וּ] עֵֽינֵיכֶם֙ וראי [וּרְא֔וּ] הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃
חוסר היכולת להשתנות
מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַתְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃
וְכִ֤י תֹאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃
הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃
וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃
עונש ירושלים על בגידותיה
זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵֽאִתִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃
וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃
נִֽאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציג דרמה של סימנים ויזואליים 통해 אזהרות הנבואה.
הפקת החגורה
הפסוקים מתארים פעולה סמלית שניתנה לירמיהו על ידי הַשֵּׁם. תחילה הוא מצווה לקנות חגורה ולענוד אותה, ולאחר מכן הוא מצווה עליו לקחת את החץ שקנה ולקבור אותו בתוך סלע ליד נהר הפרת.
חגורת ירמיהו בנהר פרת
ירמיהו מבצע פקודה אלוהית לקבור חגורה בנהר פרת. לאחר זמן רב, הוא מצווה לחלץ אותה ומגלה שהיא נרקה ואינה ראויה לשימוש, דבר הממחיש את המצב של עם ישראל.
אובדן הגאווה והקשר עם ה'
הנבואה מתארת את השחתת הגאווה של יהודה וירושלים בעקבות חוסר שמיעת דברי ה'. ה' מסביר שהיה רוצה שעם ישראל יהיה לו כקשר אינטימי של אדם למותניו, אך העם בחר בעבודה זרה. התמונה מסתיימת בשימוש בדימוי של כד יין מלא כדי להדגים את קשיחות לבם של בני ישראל.
שיכרון ירושלים והעונש המוחלט
הנבואה מביאה אזהרה קשה על שיכרון ושיבוש רוחני של כל שכבות החברה בירושלים, מהמלכים ועד הכהנים. ה׳ מצהיר כי יפרק את המשפחות ויוציא מן הכוח המוחלט את היכולת לרחם על החוטאים לפני שייכנס החשיכה והאופל על הארץ.
הַבְּכָה עַל הַשֶּׁבִי וְהַחֻרְבָּן
הנביא ירמיהו מביע צער עמוק על חורבן יהודה ואובדן העדר של הַשֵׁם. הוא קורא למנהיגים להכיר בשפל המעמד החדש, מתאר את סגירת ערי הנגב ואת חרשת הארץ, ומזהיר מפני הפלישה מצפון שתביא לאובדן הכבוד המלכותי.
חוסר היכולת להשתנות
הנביא מזהיר את ירושלים מפני העונשים המגיעים עליה בגלל חטאיה. הוא מדמה את חוסר היכולת של העם להפסיק לעשות רע לטבע, כמו חוסר היכולת של כושי לשנות את עורו או של נמר לשנות את כתמיו, ומסיים בתחזית לפיזור העם כמו קש ברוח.
עונש ירושלים על בגידותיה
הנביא ירמיהו מבטא את גזר הדין של הַשֵּׁם על ירושלים. בגלל שהיא עזבה את אלוהים ובחרה בביטחון שקרי, הַשֵּׁם חושף את חטאיה ומראה את בגידותיה המוסריות והעובדיות. העונש הוא טהרון נצחי, כיוון שהיא לא תוכל להיטהר עוד ממעשיה.
הפסוקים מפרטים את גודל העונש והחורבן הממתין לעם בשל בגידותיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של "כמתאוננים" והמניעים לפעולה
״ויהי העם כמתאוננים. אין ויהי אלא שהיה להם דבר מתחילה. מלמד שהיו מקולקלים, וחזרו לקלקולם הראשון. ויהי העם. אין העם אלא הרשעים, שנאמר שמות יז״
בספרי על הפסוק בירמיה, מוסבר הביטוי "כמתאוננים" לא כתיאור מצב זמני, אלא ככוונה פנימית מראש של העם לעזוב את ה'. הפרשנים דנים בשאלה האם המילה פירושה חיפוש עילה לפרישה או כעס, ומצביעים על כך שהעוונות הראשוניים של העם היו המנוע המרכזי למעשיהם. חלק מהפרשנים, כמו רבי אליעזר, רואים בזה התלהבות רעה וטעויות חמורות. הפרשנות מביאה משל על אדם שקילל את המלך במטרה רק להשמיע לו, אך המלך שמע וזעם. כך גם העם, שרצה להשמיע את תלונותיו לה', אך כשהשמיע, האש ירדה ופקדה את המחנה. הדיון מדגיש את הסכנה שבניסיון להשמיע תלונות שאינן מובנות כנכונה, ואת ההבחנה בין העם הרשע לבין המושג "עמי" המזוהה עם צדיקים.
ספרי במדבר פ״ה:א׳ ↗הדבקות של עם ישראל להשם
״[ז] מה כת' למעל' מן העינין, וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה (שמות ל:י). מה כת' בתריה, כי תשא את ראש בני ישראל, כי תשה״
בפסיקתא דרב כהנא מוסבר הקשר העמוק והבלתי נפרד שבין הַשֵּׁם לבין עם ישראל. המדרש משתמש בדוגמאות של מלך, עבדים וזקן כדי להמחיש כיצד הקדוש ברוך הוא בוחר לדבוק בבני ישראל. על פי המדרש, כל המעשים והמילים שבהם הַשֵּׁם פונה אל עם ישראל, כמו ציווי ודיבור, נובעים מכך שהעם דבוק בו, בדומה לאזור שנדבק למתני אדם. הפרשן מראה שדווקא הקשר הזה, שבו הַשֵּׁם בוחר להיות מיוחד עבור ישראל, הוא המעלה המרכזית שלו מול שבעים אומות העולם. המדרש מדגיש שהדבקות הזו היא הבסיס לכל המעמד המיוחד של עם ישראל לפני בורא עולם.
פסיקתא דרב כהנא ב׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
חגורת הכבוד והשבר
״לא יצלח לכל. אינו ראוי לכלום:״
בפרק זה מירומים, הַשֵּׁם מצווה על ירמיהו לבצע פעולה סמלית: להכין חגורה מכותנה ולהחביא אותה בסלע. לאחר זמן מה, הַשֵּׁם מצווה עליו להוציא אותה, אך היא כבר אינה ראויה לשימוש כי היא נהרסה. הסימנים הללו מתארים את הקשר בין הַשֵּׁם לעם ישראל, שהיה אמור להיות קשור אליו כחגורה צמודה ומתקהה. כפי שהחגורה התקלקלה, כך גם הגאווה והיהדות של העם הפכו לבלתי ראויים בגלל חטאיהם. רש"י מפרש את המצב של החגורה שאינה יכולה עוד לשמש דבר, ומסביר שהיא איבדה את התכונה שהופכת אותה לראויה לשימוש. הפירוש מדגיש שהחגורה איבדה את ערכה המקורי. המקרא משתמש בדימוי החגורה הנרקבת כדי להמחיש את הנזק הרוחני והלאומי שנוצר כתוצאה מהתנהגות העם.
רש״י על ירמיהו 13:7:1 ↗ההתבוננות בסימני החורבן
״שאו עיניכם וראו. את הבאים עליכם מצפון:״
בפסוק זה, ירמיהו הנביא מביא תיאור של מצב שבו האויב מתקרב. הדיבור מפנה את תשומת הלב של השומעים למבט ח outwards אל צפון, שם מופיעים סימנים של כוחות שמגיעים על הארץ. הדימוי כאן הוא של תנועה של אויבים שמתקדמים לעבר העם. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר כי מדובר במבט על האויבים שעולים ממדינות הצפון. לפי הפירוש, הנביא קורא להביט בבירור וליהנות מהתבוננות בסימנים המעידים על הבאות על הציבור. הפירוש מתמקד בזיהוי הכוחות המגיעים מצפון כחלק מהתחזית הנבואית.
רש״י על ירמיהו 13:20:1 ↗ההסתרה של החגורה
״ואחפור. כי כסהו בעפר ממעל:״
בפסוק זה מופיע חלק מחזון החגורה שירמיהו קיבל מהשם. החגורה, שסימלה את הקשר ההדוק בין עם ישראל לה' בדומה לחגורה הצמודה לגוף, הוסתרה בתוך סדק בסלע. לפי פירוש מצודת דוד, החגורה הוסתרה מכוונת שהעפר שכיסה אותה תגרום לה להיראות כאילו היא נעלמה או מוסתרת מעין. הפרשן מפרש שהכיסוי בעפר הוא הגורם לכך שהחגורה אינה נראית באופן ברור. המצודת דוד מתמקד בהסבר הפיזי של המעשה, וקובע שהעפר שעל החגורה היא זו שכיסתה אותה מלמעלה. הפרשנות מתמקדת בתיאור המעשה כפי שהוא מופיע בטקסט המקראי.
מצודת דוד על ירמיהו 13:7:1 ↗התחבטות מול צבא הדמויות המפחידות
״שאו עיניכם. אתה המלך והגבירה שאו עיניכם וראו חיל כשדים הבאים מצפון:״
בפסוק הזה מופיע תיאור של חזון מפחיד. המלך והמלכה מתבקשים להביט קדימה ולראות צבא של דמויות דמויות שדים שבאים מצד צפון. הדימוי הזה מראה על סכנה גדולה וקרובה שמגיעה מהצפון. מצודת דוד מסביר שהמלך והגבירה צריכים להביט אל הצבא הזה, שהוא כמו חיל כשדים. הפרשן מפרש את הדימוי של ה“כשדים” כתיאור של כוח צבאי מפחיד ומאיים מאוד. הגישה כאן היא מילולית ומתמקדת בזיהוי סוג הכוח שמגיע.
מצודת דוד על ירמיהו 13:20:1 ↗