הדבר שהיה לירמיהו מהשם ואמר:
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ירמיהו · פרק יא׳
אזהרת הברית והעונש על המזימה נגד ירמיהו
השם מזהיר את יהודה על הפרת הברית עם אבותיו, ומתאר את המזימה נגד הנביא ירמו וגזר הדין על אנשי ענתות.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אזהרת הברית
תשמעו את דברי הברית הזאת, ותדברו אותם לאיש יהודה ולתושבי ירושלים.
שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתָּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ותגידו להם: כך אמר השם אלוהי ישראל: ארור האדם שלא ישמע את דברי הברית הזאת.
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת׃את הברית שציוותי את אבותיכם ביום שהוצאתי אותם מארץ מצרים, מכור הברזל, ואמרתי: תשמעו בקולי ותעשו הכל לפי מה שאצווה עליכם, ותהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאל.
אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֤וּ בְקוֹלִי֙ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃הַבְּרִית וְהַחֹלָל הַיִּשְׂרְאֵלִי
כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַשְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם, לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ שֶׁזּוֹת חָלָב וּדְבַשׁ כְּמוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה, וַאֲנִי עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: אָמֵן, הַשֵּׁם.
לְמַעַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן ׀ יְהוָֽה׃ (ס)וַהַשֵּׁם אָמַר לִי: קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּכָל עָרוֹת יְהוּדָה וּבְסִמְטֵי יְרוּשָׁלַיִם, לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וּעֲשׂוּ אוֹתָם.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃כִּי הָעֵד לַבְּרִית הִבְטַחְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; הַשְׁכֵּם וְהַעַד לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶל קוֹלִי.
כִּי֩ הָעֵ֨ד הַעִדֹ֜תִי בַּאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃אַךְ הֵם לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הֵקִיטוּ אֶת אָזְנָם, וְכָל אֶחָד הָלַךְ בְּעִקְשׁוּת לִבּוֹ הָרָע, וַאֲנִי הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הָאֲלוּ, אֵלֶּה שֶׁצִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת, וְהֵם לֹא עָשׂוּ.
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וָאָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֜ם אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֧י הַבְּרִית־הַזֹּ֛את אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי לַעֲשׂ֖וֹת וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ (ס)הַבְּרִית הַמֻּפָּרֶת וְעָלָה הָרָעָה
הַשֵּׁם אָמַר לִי: קִיצוּץ בַּבְּנֵי יְהוּדָה וּבְתוֹשְׁבֵי יְרֻשָׁלַיִם נִמְצָא.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃הֵם שָׁבוּ אֶל עֲווֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, אֵלּוּ שֶׁסְּרבוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה הֵפְרוּ אֶת הַבְּרִית שֶׁכָּרַתִּי עִם אֲבוֹתֵיהֶם.
שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִֽאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֔י וְהֵ֣מָּה הָלְכ֗וּ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָ֑ם הֵפֵ֤רוּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ וּבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה אֶת־בְּרִיתִ֕י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־אֲבוֹתָֽם׃ (ס)לָכֵן כֹּה אָמַר הַשֵּׁם: הִנֵּנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה. הֵם יִזְעֲקוּ אֵלַי, וַאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע לָהֶם.
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא אֲלֵיהֶם֙ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יוּכְל֖וּ לָצֵ֣את מִמֶּ֑נָּה וְזָעֲק֣וּ אֵלַ֔י וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃הָעָרִים בְּיְהוּדָה וְתוֹשְׁבֵי יְרֻשָׁלַיִם יֵלְכוּ וְיִזְעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים שֶׁהֵם מַקְטִירִים לָהֶם, וְהוּא לֹא יוֹשִׁיעַ אוֹתָם בְּעֵת רָעָה.
וְהָֽלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מְקַטְּרִ֖ים לָהֶ֑ם וְהוֹשֵׁ֛עַ לֹֽא־יוֹשִׁ֥יעוּ לָהֶ֖ם בְּעֵ֥ת רָעָתָֽם׃עבודת הכדשים וחרת ה' על יהודה
כי מספר ערייך היה אלוהייך, יהודה, ומספר רחובות ירושלים שמתם מזבחות לעבודה זרה ומזבחות לקטורת עבור הבעל.
כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם שַׂמְתֶּ֤ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ (ס)ואתה, אל תתפלל למען העם הזה, ואל תשא תפילה או זעקה עבורם, כי אני לא אשמע להם כשהם יקראו לי בגלל רעתם.
וְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה וּתְפִלָּ֑ה כִּ֣י אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֗עַ בְּעֵ֛ת קָרְאָ֥ם אֵלַ֖י בְּעַ֥ד רָעָתָֽם׃ (ס)מה לי לחבר בביתי לעשות את המזימות הרבות שלהם? שרים וכהנים יעברו מעליך, כי רעתך תעלה למרומים.
מֶ֣ה לִֽידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֤הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָֽרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ יַעַבְר֣וּ מֵֽעָלָ֑יִךְ כִּ֥י רָעָתֵ֖כִי אָ֥ז תַּעֲלֹֽזִי׃זית רענן עם פירות יפים, כך קרא ה' לך, בגלל קול המולה גדולה. אש הופעלה עליו ורעיו יירעו אותו.
זַ֤יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל ׀ הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו׃חשיפת המזימה נגד ירמיהו
השם צבאות, שנטע אותך, דיבר עליך רע בגלל הרע שעשו בית ישראל ובית יהודה כדי לכעוס עליי ולעבוד את הבעל.
וַיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַל רָעַ֨ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ (ס)והשם הודיע לי וידעתי, ואז הראית לי את המעשים שלהם.
וַֽיהוָ֥ה הֽוֹדִיעַ֖נִי וָֽאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַעַלְלֵיהֶֽם׃ואני כמו כבש הולך לטבח ולא ידעתי שמתכננים נגדי; השמדת עץ בבשרו וניתוקו מארץ החיים, ושמו לא יזכור עוד.
וַאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י ׀ חָשְׁב֣וּ מַחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד׃על המילים
The phrase 'עץ בבשרו' is a difficult imagery; it literally refers to cutting wood/tree with its flesh/meat.
והשם צבאות, שופט בצדק, בוחן כליות ולב, אראה את נקמתך מהם כי אליך הנה את תלונתי.
וַֽיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ (ס)העונש על אנשי ענתות
לכן, כך אמר הַשֵּׁם על אנשי ענתות שמחפשים את חייך ואומרים: לא תנבא בשם הַשֵּׁם, ולא תמות בידינו.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֖ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וְלֹ֥א תָמ֖וּת בְּיָדֵֽנוּ׃ (ס)לכן, כך אמר הַשֵּׁם צבאות: הנה אני דן אותם. הבחורים שלהם ימותו בחרב, ובניהם ובנותיהם ימותו ברעב.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּֽחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנ֣וֹתֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּרָעָֽב׃ולכם לא יישאר שארית, כי אני מביא רע לשנה של פגישה עם הַשֵּׁם על אנשי ענתות.
וּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּֽי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י עֲנָת֖וֹת שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אזהרת הברית
הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתָּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת׃
אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֤וּ בְקוֹלִי֙ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
הַבְּרִית וְהַחֹלָל הַיִּשְׂרְאֵלִי
לְמַעַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן ׀ יְהוָֽה׃ (ס)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃
כִּי֩ הָעֵ֨ד הַעִדֹ֜תִי בַּאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃
וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וָאָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֜ם אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֧י הַבְּרִית־הַזֹּ֛את אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי לַעֲשׂ֖וֹת וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ (ס)
הַבְּרִית הַמֻּפָּרֶת וְעָלָה הָרָעָה
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃
שָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִֽאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֔י וְהֵ֣מָּה הָלְכ֗וּ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָ֑ם הֵפֵ֤רוּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ וּבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה אֶת־בְּרִיתִ֕י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־אֲבוֹתָֽם׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא אֲלֵיהֶם֙ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יוּכְל֖וּ לָצֵ֣את מִמֶּ֑נָּה וְזָעֲק֣וּ אֵלַ֔י וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃
וְהָֽלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מְקַטְּרִ֖ים לָהֶ֑ם וְהוֹשֵׁ֛עַ לֹֽא־יוֹשִׁ֥יעוּ לָהֶ֖ם בְּעֵ֥ת רָעָתָֽם׃
עבודת הכדשים וחרת ה' על יהודה
כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם שַׂמְתֶּ֤ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ (ס)
וְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה וּתְפִלָּ֑ה כִּ֣י אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֗עַ בְּעֵ֛ת קָרְאָ֥ם אֵלַ֖י בְּעַ֥ד רָעָתָֽם׃ (ס)
מֶ֣ה לִֽידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֤הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָֽרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ יַעַבְר֣וּ מֵֽעָלָ֑יִךְ כִּ֥י רָעָתֵ֖כִי אָ֥ז תַּעֲלֹֽזִי׃
זַ֤יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל ׀ הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו׃
חשיפת המזימה נגד ירמיהו
וַיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַל רָעַ֨ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ (ס)
וַֽיהוָ֥ה הֽוֹדִיעַ֖נִי וָֽאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַעַלְלֵיהֶֽם׃
וַאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י ׀ חָשְׁב֣וּ מַחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד׃
וַֽיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ (ס)
העונש על אנשי ענתות
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֖ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וְלֹ֥א תָמ֖וּת בְּיָדֵֽנוּ׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּֽחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנ֣וֹתֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּרָעָֽב׃
וּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּֽי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י עֲנָת֖וֹת שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק עוסק בזיכרון הברית בין ה' לישראל ובבגידה של העם בה, המביאה למזימה נגד הנביא ירמיהו.
אזהרת הברית
הפסוקים מתארים את המסר של ירמיהו ליהודים וליושבי ירושלים. הנביא מזהיר מפני קללת מי שלא יקשיב לדברי הברית, כפי שהצווה אבותיהם בצאתם ממצרים, בבקשה לשמור על הקשר בין עם ישראל להשם.
הַבְּרִית וְהַחֹלָל הַיִּשְׂרְאֵלִי
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַבְּרִית שֶׁנִּסְמְכָה עַל הַבְטָחָה לַאֲבוֹת יִשְׂרָאֵל לִתְת לָהֶם אֶרֶץ זֹאת. הַשֵּׁם מְצַוֶּה לְהַזְהִיר אֶת עַמ הַבְּרִית לִשְׁמֹר אֶת הַחֹקִים, אַךְ הָעָם לֹא שָׁמַע וְהָלַךְ בְּעִקְשׁוּת לִבּוֹ, מָה שֶׁהוֹבִיל לְקִיָּום הַעֲמוּסִים שֶׁצִוָּה הַשֵּׁם.
הַבְּרִית הַמֻּפָּרֶת וְעָלָה הָרָעָה
הַנָּבִיא מַתְכַּנֵּס אֶל הָעֲונוֹת שֶׁל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם, אֲשֶׁר הֵפְרוּ אֶת הַבְּרִית עִם הַשֵּׁם וְעָבְדוּ אֶת אֱלֹהִים אַחֲרִים. בְּשֶׁבֶת הַבְּרִית, הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהַביא רָעָה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה, וְכָךְ הַתְּפִלּוֹת לֶאֱלֹהִים זָרִים לֹא יַצִּילוּ אוֹתָם בְּעֵת הַצָּרָה.
עבודת הכדשים וחרת ה' על יהודה
הפסוקים מתארים את מצבה של יהודה וירושלים, שבהן הוקמו מזבחות לבעל במקום מקום ה' . ה' מזהיר ירמיהו שלא יתפלל עבור העם הרע, כי התפילות לא יישמעו. הנביא מתאר את המצב כעבודת זרה שמובילה להרס, ומשתמש בדימוי של עץ זית יפה שהופך לטרף של רעים בשל ההמולה.
חשיפת המזימה נגד ירמיהו
הפסוקים מתארים את גילוי המזימה של אנשי יהודה נגד הנביא ירמיהו. השם מודיע לנביא על הרע שנעשה לו בגלל עבודת הבערים של העם. ירמיהו משווה את עצמו לכבש המובל לטבח ללא ידיעה, ומבטח שהשם, השופט הצדיק, ינהל את המאבק על צדק.
העונש על אנשי ענתות
הנביא ירמיהו מוסר את הודעת הַשֵּׁם נגד אנשי ענתות המתכננים לפגוע בחייו. הַשֵּׁם מ decks אותם בעונש קשה הכולל מוות בחרב וברעב לבניהם, וקובע שלא תישאר מהם שארית בשנה שבה הַשֵּׁם דורש את דינם.
הפרק מסתיים בבקשת ירמיהו צדק וגזר דין קשה על המתכננים נגדו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין הברית למציאות
״״הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה״, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתוּבָּתָהּ מְרוּבָּה. ״נְתָנַנִי ה׳ בִּידֵי לֹא אוּכַל״
הקטע מתוך מסכת יבמות מפרש משלים מתוך דברי הנבואה בירמיהו. רב נחמן, על פי רבה בר אבוה, משתמש בביטוי על רעה בלתי ניתנת למניעה כדי לתאר אישה רעה עם כתובת כבדה. רב חסדא, על פי מר עווקבא בר חייא, משתמש בביטוי על חוסר היכולת לקום כדי לתאר גם כן אישה כזו. הפרשנות הזו מנסה להסביר את עוצמת המצוקה המתוארת בטקסט המקורי דרך דימוי של משא כבד ובלתי נמנע. המפרשים בבבליון משתמשים בדימוי של קושי כלכלי או משפטי כדי להמחיש את המצב המתואר בירמיהו, אך יש להבין שמדובר בפרשנות חז"ל המשתמשת בדוגמאות מעולם החיים התלמודי ולא בתיאור היסטורי של האירועים.
יבמות ס״ג ב:ז׳ ↗מזבחות בחוצות ירושלים
״דבר אחר מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות ירושלם וכן הוא אומר (ירמיה יא יג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם״
בקטע זה מהספרי (דברים שכ״א: י״א) מוסבר הפסוק מירמיהו שמתאר כיצד בחוצות ירושלים הוקמו מזבחות עבור אלילים. המפרש מדגיש את המעשה הלא מופתע של בני יהודה, שהעמידו את המזבחות הללו דווקא בתוך העיר עצמה, בתוך הרחובות המוכרים. הספרי מציין כי המעשה הזה קשור למה שנעשה בתוך חדרי החדרים, בפרטיות, כפי שמופיע גם בנבואת יחזקאל. הגישה כאן היא שהחטא לא היה רק ציבורי בחוצות, אלא התרחב גם למקומות הכי סמויים, תוך מחשבה שאין אדם שרואה או שומר.
ספרי דברים שכ״א:י״א ↗בעקבות המפרשים
הברית שנפרה
״ואביא עליהם את כל דברי הברית. האלות האמורות בברית על הדברים אשר צויתי לעשות ולא עשו:״
בפרק זה מירושלים ומהסביבה, אלו המושפעים מדברי הנבואה, שומעים את דברי ה’שם. הנביא ירמיהו מביא לפני העם את כל התוכן של הברית. הברית הזו כוללת את כל המצוות והדברים שה’שם ציווה עליהם לעשות, אך העם בחר לא לשמור עליהם. רש’י מסביר שמה שנאמר כאן על הברית מתייחס למעשה לכל דברי המצוות המופיעים בה. לפי פירושו, הכוונה היא לאותן התחייבויות ספציפיות שהעם קיבל על עצמו בברית, אך הם לא פעלו לפי ההוראות שקיבלו.
רש״י על ירמיהו 11:8:1 ↗הבנת הברית והעונש
״וה' הודיעני. כך אמר הנביא הקדוש ברוך הוא הודיעני את פורענותם:״
בפרק זה מירומית, אנו רואים את התזכורת לברית בין הַשֵּׁם לעם ישראל. הנביא מתאר כיצד הברית שכרת אבות אנוכי הדרשו מהעם לקיים, אך העם הפר אותה. הטקסט מציג את התוצאות של חוסר הנאמנות והברית שנשברה, תוך הצגת הדיבור המהפך שקורה בין אדם לחברו ובין העם לאלוהיו. רש"י מסביר את הפסוק שבו ירמיהו מגלה את התוכניות נגד עצמו, וכותב שהַשֵּׁם הודיע לנביא את התוכניות הרעות של האנשים נגדו. לפי פירוש זה, הנביא קיבל גילוי מראש על הניסיון לפגוע בו, מה שהופך את המעשה לזיהוי של פורענות מתוכננת מול עמדו של ירמיהו.
רש״י על ירמיהו 11:18:1 ↗הברית שהופרה
״את כל הדברים. אשר אני אומר אליך:״
בפרק זה מספר ירמיהו על הברית שכרת אלוהים עם עם ישראל. הַשֵּׁם מזכיר את הציווי והחובה שקיימים מזה דורות. המעמד מציג את התנאים של הברית ואת חובת הציות להם. המצודת דוד מסביר שהדברים שנאמרים בפרק הם כל המסרים שהנביא ירמיהו צריך להעביר לעם. לפי פירוש זה, אין כאן רק חלק מהדברים, אלא את כל תוכן הנבואה והאזהרה שהנביא נושא בפני הקהל.
מצודת דוד על ירמיהו 11:6:1 ↗הסיבה לכעס: עבודת הבעל
״עשו להם. עשו לעצמם למען הכעיסני לקטר לבעל:״
בפסוק זה, ירמיהו מתאר את פעולותיהם של בני יהודה. הם עשו לעצמם דברים שגרמו להשם לכעוס עליהם. הפעולה המרכזית שהם ביצעו הייתה הקרבת קטורת לאלוהות זרה, שהיא הבעל. המעשה הזה נתפס כמעשה שנועד להכעיס את הבורא. המצודת דוד מסביר שהמעשים הללו נעשו בכוונה תחילה, כדי להרגיס את הלב ולגרום לכעס. הפירוש מדגיש שההתנהגות לא הייתה רק טעות, אלא פעולה מכוונת שהייתה מכילה זלזול ומרדנות כלפי הברית.
מצודת דוד על ירמיהו 11:17:3 ↗