הקשיבו לדבר שהשם אמר לכם, בני ישראל.
שִׁמְע֣וּ אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ירמיהו · פרק י׳
ההבדל בין האלילים לבין הַשֵּׁם
השוואה בין חוסר התועלת של פסלי העמים לבין כוחו של הבורא, והקריאה שלא ללכת בדרכי עבודת האלילים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הזהות של ישראל מול עבודת האלילים
כך אומר השם: אל תלמדו את דרכי העמים, ואל תרתעו מסימני השמיים, כי העמים נרתעים מהם.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דֶּ֤רֶךְ הַגּוֹיִם֙ אַל־תִּלְמָ֔דוּ וּמֵאֹת֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם אַל־תֵּחָ֑תּוּ כִּֽי־יֵחַ֥תּוּ הַגּוֹיִ֖ם מֵהֵֽמָּה׃כי חוקי העמים הם ריק, כי זה עץ שחוט מתוך היער, מעשה ידיים של חרש שמכין את המעמד.
כִּֽי־חֻקּ֥וֹת הָֽעַמִּ֖ים הֶ֣בֶל ה֑וּא כִּֽי־עֵץ֙ מִיַּ֣עַר כְּרָת֔וֹ מַעֲשֵׂ֥ה יְדֵ֥י־חָרָ֖שׁ בַּֽמַּעֲצָֽד׃בכסף ובזהב מעטרים אותו, ובמסמרים ובפטישים מחזקים אותו, אך הוא לא יזוז ממקומו.
בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב יְיַפֵּ֑הוּ בְּמַסְמְר֧וֹת וּבְמַקָּב֛וֹת יְחַזְּק֖וּם וְל֥וֹא יָפִֽיק׃גדולת ה' מול חוסר תועלת האלילים
הם כמו קנים שקשיחים ולא יכולים לדבר. הם יורמו ויוסרו, אבל הם לא יתקדמו. אל תפחדו מהם, כי הם לא יגרמו נזק, וגם אין להם כוח רע.
כְּתֹ֨מֶר מִקְשָׁ֥ה הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְדַבֵּ֔רוּ נָשׂ֥וֹא יִנָּשׂ֖וּא כִּ֣י לֹ֣א יִצְעָ֑דוּ אַל־תִּֽירְא֤וּ מֵהֶם֙ כִּי־לֹ֣א יָרֵ֔עוּ וְגַם־הֵיטֵ֖יב אֵ֥ין אוֹתָֽם׃ (ס)אין כמוך ה', אתה גדול ושמך גדול בכבוד.
מֵאֵ֥ין כָּמ֖וֹךָ יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל אַתָּ֛ה וְגָד֥וֹל שִׁמְךָ֖ בִּגְבוּרָֽה׃מי לא יירא אותך, מלך האומות? כי לך שייכת התשובה. כי בין כל חכמי האומות ובכל מלכותם, אין כמוך.
מִ֣י לֹ֤א יִֽרָאֲךָ֙ מֶ֣לֶךְ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֥י לְךָ֖ יָאָ֑תָה כִּ֣י בְכָל־חַכְמֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם וּבְכָל־מַלְכוּתָ֖ם מֵאֵ֥ין כָּמֽוֹךָ׃הם רק שרופים וחסרי תועלת. הדרשות שלהם הן הבלים, והם בסך הכל עץ.
וּבְאַחַ֖ת יִבְעֲר֣וּ וְיִכְסָ֑לוּ מוּסַ֥ר הֲבָלִ֖ים עֵ֥ץ הֽוּא׃הַשֵּׁם הוּא הַבּוֹרֵא הָאֲמִתִּי
כֶּסֶף עָרוּג מִתַּרְשִׁישׁ מֻבָּא, וְזָהָב מֵאוּפָז, עֲבוֹדַת חַרָּשׁ וִידֵי צֹרֵף. כְּתֹם תְּכֵלֶת וְאַרְגָמָן הַלְבוּשׁ, וְכָל הַחֲכָמִים מְשַׂדְּרִים אוֹתָם.
כֶּ֣סֶף מְרֻקָּ֞ע מִתַּרְשִׁ֣ישׁ יוּבָ֗א וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה חָרָ֖שׁ וִידֵ֣י צוֹרֵ֑ף תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ לְבוּשָׁ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה חֲכָמִ֖ים כֻּלָּֽם׃אַךְ הַשֵּׁם הוּא אֱלֹהִים אֲמִתִּי, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. הָאָרֶץ רוֹעֶדֶת מִזַּעְמוֹ, וְהַגּוֹיִם לֹא יוּכְלוּ לְעַצְרוֹ.
וַֽיהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ אֱמֶ֔ת הֽוּא־אֱלֹהִ֥ים חַיִּ֖ים וּמֶ֣לֶךְ עוֹלָ֑ם מִקִּצְפּוֹ֙ תִּרְעַ֣שׁ הָאָ֔רֶץ וְלֹֽא־יָכִ֥לוּ גוֹיִ֖ם זַעְמֽוֹ׃ (ס)כָּךְ תֹּאמְרוּ לְאֵלֵי הַהוֹם: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא עָבְדוּ אוֹתְךָ. אֵלֶּה יְאבְדוּ מֵעַל הָאָרֶל וּמִתַּחַת לַשָּׁמַיִם.
כִּדְנָה֙ תֵּאמְר֣וּן לְה֔וֹם אֱלָ֣הַיָּ֔א דִּֽי־שְׁמַיָּ֥א וְאַרְקָ֖א לָ֣א עֲבַ֑דוּ יֵאבַ֧דוּ מֵֽאַרְעָ֛א וּמִן־תְּח֥וֹת שְׁמַיָּ֖א אֵֽלֶּה׃ (ס)הוּא עֹשֶׂה אֶת הָאָרֶץ בְּכֹחוֹ, מְכַוֵּן אֶת תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ הַפְרִיד אֶת הַשָּׁמַיִם.
עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃ההבדל בין האלים לפסלים לבין הַשֵּׁם
כמו קול המון מים בשמיים, הוא מביא ברקים וגשם מקצה הארץ, ומוציא רוח ממחסניו.
לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣ה ארץ [הָאָ֑רֶץ] בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃כל אדם נשרף מחוסר ידיעה, וכל צורף מתבייש בפסל שלו, כי השקר נשפך בתוכו ואין בו רוח.
נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃הם הבל, מלאכת תועלת שמתהדקת במועד הפקודה שלהם, הם יאבדו.
הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃אין חלק כזה ליעקב, כי הוא יוצר הכל, ולישראל שֶׁבֶט הירושה הוא, ושמו הַשֵּׁם צבאות.
לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲקֹ֗ב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל שֵׁ֖בֶט נַֽחֲלָת֑וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)קריאת העדפות וחשבון הנזק
אתם מצרים, שיושבת במצודה.
אִסְפִּ֥י מֵאֶ֖רֶץ כִּנְעָתֵ֑ךְ ישבתי [יֹשֶׁ֖בֶת] בַּמָּצֽוֹר׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם: הנה אני קורא ליושבי הארץ הפעם הזאת, ואצמצם עבורם את הדרכים כדי שימצאו.
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י קוֹלֵ֛עַ אֶת־יוֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וַהֲצֵר֥וֹתִי לָהֶ֖ם לְמַ֥עַן יִמְצָֽאוּ׃ (ס)אוי לי על שברי, מכותיי; ואמרתי: זה חולי ואשא אותו.
א֥וֹי לִי֙ עַל־שִׁבְרִ֔י נַחְלָ֖ה מַכָּתִ֑י וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַ֛ךְ זֶ֥ה חֳלִ֖י וְאֶשָּׂאֶֽנּוּ׃האוהל שלי נבגד וכל מיתרי נקרעו; הבנים שלי יצאו ממני ואינם, ואין עוד מי שמקים את האוהל שלי ומניף את דגליי.
אָהֳלִ֣י שֻׁדָּ֔ד וְכָל־מֵיתָרַ֖י נִתָּ֑קוּ בָּנַ֤י יְצָאֻ֙נִי֙ וְאֵינָ֔ם אֵין־נֹטֶ֥ה עוֹד֙ אָהֳלִ֔י וּמֵקִ֖ים יְרִיעוֹתָֽי׃התפרקות המנהיגים והתמודדות עם משפט ה׳
כי הרועים שרפו, והם לא ביקשו את ה׳, ולכן הם לא הבינו כלום, וכל המרעה שלהם התפזר.
כִּ֤י נִבְעֲרוּ֙ הָֽרֹעִ֔ים וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֣א דָרָ֑שׁוּ עַל־כֵּן֙ לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ וְכָל־מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה׃ (ס)הנה מגיעה קול שמועה, ורעש גדול מארץ צפון, כדי להפוך את ערי יהודה לשממה, למקום של נחשים.
ק֤וֹל שְׁמוּעָה֙ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְרַ֥עַשׁ גָּד֖וֹל מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן לָשׂ֞וּם אֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה שְׁמָמָ֖ה מְע֥וֹן תַּנִּֽים׃ (ס)ידעתי, ה׳, שלאדם אין דרך משלו, ולאדם ההולך אין יכולת להכין את צעדיו.
יָדַ֣עְתִּי יְהוָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א לָאָדָ֖ם דַּרְכּ֑וֹ לֹֽא־לְאִ֣ישׁ הֹלֵ֔ךְ וְהָכִ֖ין אֶֽת־צַעֲדֽוֹ׃ה׳, תן לי בייסורים רק בצדק, אל תעשה זאת בכעס, כדי שלא אפול.
יַסְּרֵ֥נִי יְהוָ֖ה אַךְ־בְּמִשְׁפָּ֑ט אַל־בְּאַפְּךָ֖ פֶּן־תַּמְעִטֵֽנִי׃זעם על העמים
שפוך את הכעס שלך על העמים שלא הכירו אותך, ועל המשפחות שנקראו בשמך אבל לא קראו אליך, כי הם אכלו את יעקב, טחנו אותו, אכלו אותו וסיימו אותו, והשמידו את מקום מגוריו.
שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־אָכְל֣וּ אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וַאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הזהות של ישראל מול עבודת האלילים
שִׁמְע֣וּ אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דֶּ֤רֶךְ הַגּוֹיִם֙ אַל־תִּלְמָ֔דוּ וּמֵאֹת֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם אַל־תֵּחָ֑תּוּ כִּֽי־יֵחַ֥תּוּ הַגּוֹיִ֖ם מֵהֵֽמָּה׃
כִּֽי־חֻקּ֥וֹת הָֽעַמִּ֖ים הֶ֣בֶל ה֑וּא כִּֽי־עֵץ֙ מִיַּ֣עַר כְּרָת֔וֹ מַעֲשֵׂ֥ה יְדֵ֥י־חָרָ֖שׁ בַּֽמַּעֲצָֽד׃
בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב יְיַפֵּ֑הוּ בְּמַסְמְר֧וֹת וּבְמַקָּב֛וֹת יְחַזְּק֖וּם וְל֥וֹא יָפִֽיק׃
גדולת ה' מול חוסר תועלת האלילים
כְּתֹ֨מֶר מִקְשָׁ֥ה הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְדַבֵּ֔רוּ נָשׂ֥וֹא יִנָּשׂ֖וּא כִּ֣י לֹ֣א יִצְעָ֑דוּ אַל־תִּֽירְא֤וּ מֵהֶם֙ כִּי־לֹ֣א יָרֵ֔עוּ וְגַם־הֵיטֵ֖יב אֵ֥ין אוֹתָֽם׃ (ס)
מֵאֵ֥ין כָּמ֖וֹךָ יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל אַתָּ֛ה וְגָד֥וֹל שִׁמְךָ֖ בִּגְבוּרָֽה׃
מִ֣י לֹ֤א יִֽרָאֲךָ֙ מֶ֣לֶךְ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֥י לְךָ֖ יָאָ֑תָה כִּ֣י בְכָל־חַכְמֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם וּבְכָל־מַלְכוּתָ֖ם מֵאֵ֥ין כָּמֽוֹךָ׃
וּבְאַחַ֖ת יִבְעֲר֣וּ וְיִכְסָ֑לוּ מוּסַ֥ר הֲבָלִ֖ים עֵ֥ץ הֽוּא׃
הַשֵּׁם הוּא הַבּוֹרֵא הָאֲמִתִּי
כֶּ֣סֶף מְרֻקָּ֞ע מִתַּרְשִׁ֣ישׁ יוּבָ֗א וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה חָרָ֖שׁ וִידֵ֣י צוֹרֵ֑ף תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ לְבוּשָׁ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה חֲכָמִ֖ים כֻּלָּֽם׃
וַֽיהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ אֱמֶ֔ת הֽוּא־אֱלֹהִ֥ים חַיִּ֖ים וּמֶ֣לֶךְ עוֹלָ֑ם מִקִּצְפּוֹ֙ תִּרְעַ֣שׁ הָאָ֔רֶץ וְלֹֽא־יָכִ֥לוּ גוֹיִ֖ם זַעְמֽוֹ׃ (ס)
כִּדְנָה֙ תֵּאמְר֣וּן לְה֔וֹם אֱלָ֣הַיָּ֔א דִּֽי־שְׁמַיָּ֥א וְאַרְקָ֖א לָ֣א עֲבַ֑דוּ יֵאבַ֧דוּ מֵֽאַרְעָ֛א וּמִן־תְּח֥וֹת שְׁמַיָּ֖א אֵֽלֶּה׃ (ס)
עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃
ההבדל בין האלים לפסלים לבין הַשֵּׁם
לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣ה ארץ [הָאָ֑רֶץ] בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃
נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃
הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃
לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲקֹ֗ב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל שֵׁ֖בֶט נַֽחֲלָת֑וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)
קריאת העדפות וחשבון הנזק
אִסְפִּ֥י מֵאֶ֖רֶץ כִּנְעָתֵ֑ךְ ישבתי [יֹשֶׁ֖בֶת] בַּמָּצֽוֹר׃ (ס)
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י קוֹלֵ֛עַ אֶת־יוֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וַהֲצֵר֥וֹתִי לָהֶ֖ם לְמַ֥עַן יִמְצָֽאוּ׃ (ס)
א֥וֹי לִי֙ עַל־שִׁבְרִ֔י נַחְלָ֖ה מַכָּתִ֑י וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַ֛ךְ זֶ֥ה חֳלִ֖י וְאֶשָּׂאֶֽנּוּ׃
אָהֳלִ֣י שֻׁדָּ֔ד וְכָל־מֵיתָרַ֖י נִתָּ֑קוּ בָּנַ֤י יְצָאֻ֙נִי֙ וְאֵינָ֔ם אֵין־נֹטֶ֥ה עוֹד֙ אָהֳלִ֔י וּמֵקִ֖ים יְרִיעוֹתָֽי׃
התפרקות המנהיגים והתמודדות עם משפט ה׳
כִּ֤י נִבְעֲרוּ֙ הָֽרֹעִ֔ים וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֣א דָרָ֑שׁוּ עַל־כֵּן֙ לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ וְכָל־מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה׃ (ס)
ק֤וֹל שְׁמוּעָה֙ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְרַ֥עַשׁ גָּד֖וֹל מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן לָשׂ֞וּם אֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה שְׁמָמָ֖ה מְע֥וֹן תַּנִּֽים׃ (ס)
יָדַ֣עְתִּי יְהוָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א לָאָדָ֖ם דַּרְכּ֑וֹ לֹֽא־לְאִ֣ישׁ הֹלֵ֔ךְ וְהָכִ֖ין אֶֽת־צַעֲדֽוֹ׃
יַסְּרֵ֥נִי יְהוָ֖ה אַךְ־בְּמִשְׁפָּ֑ט אַל־בְּאַפְּךָ֖ פֶּן־תַּמְעִטֵֽנִי׃
זעם על העמים
שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־אָכְל֣וּ אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וַאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את הפער הגדול בין האלילים המיוצרים על ידי ידי אדם לבין הַשֵּׁם, הבורא של הכל.
הזהות של ישראל מול עבודת האלילים
הנביא ירמיהו מזהיר את בני ישראל שלא לחקות את מנהגי העמים וסגידתם לכוכבים ולפסלים. הוא מסביר כי הפסלים הם חפצי עץ מלאכותיים שנוצרו על ידי אדם, ואין בהם כוח או משמעות אמיתית.
גדולת ה' מול חוסר תועלת האלילים
הפסוקים מדגישים את הבדל המהותי בין האל לבין האלילים. האלילים מתוארים כקנים חסרי יכולת שאינם יכולים להזיק, וכיעצים שניתן לשרוף. לעומת זאת, ה' הוא מלך האומות, גדול בכבודו ובמעשיו, ואין לו משתו בחוכמה או בכוח.
הַשֵּׁם הוּא הַבּוֹרֵא הָאֲמִתִּי
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַשּׁוֹנוּת הַמֻּחְלֶטֶת בֵּין הַסְּרָקִים וְהַכַּסְפִּים הַמְּעֻצָּבִים לְבִגְדֵי מַלְכוּת, לְבֵין הַשֵּׁם אֲשֶׁר יְצָר אֶת הַבְּרִיאָה בְּכֹחַ וּבְחָכְמוֹת. הַטֶּקסט מַצִיעַ כְּבוֹד לַבּוֹרֵא הַחַי וּמַזְכִּיר שֶׁהָאֱלֹהִים הַכַּשְׁפִּיִּים הֵם חֲסְרֵי תְכֵלֶת וְאֵינָם יוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּעַצְמוֹתָם מוּל הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי.
ההבדל בין האלים לפסלים לבין הַשֵּׁם
הפסלים הם יצירות יד אדם חסרות חיים, שנוצרו מתוך שקר ואין בהם רוח. לעומת זאת, הַשֵּׁם הוא היוצר של הכל, המנהיג את הטבע עם ברקים ורוח, ונותן לישראל את חלקו ונחלתם כבן של יוצר הכול.
קריאת העדפות וחשבון הנזק
הפסוקים מתארים את גזר הדין על יושבי הארץ דרך פנייה למצרים המבקשת מקלט, וקריאת הַשֵּׁם שתקשיח את נתיבי הארץ. לאחר מכן מופיעה קינה אישית על שבר הלב, על מכות המכה על הלב ועל אובדן המשפחה והבית, כאשר האוהל נבגד והבנים עזבו.
התפרקות המנהיגים והתמודדות עם משפט ה׳
הפסוקים מתארים מנהיגים ששרפו את העם בגלל חוסר חיפוש אחר ה׳, מה שמוביל לחירום ורעש מן הצפון. ירמיהו מודה כי האדם אינו יכול להנהיג את דרכו לבדו, ומבקש מה׳ שמשפטו וייסוריו יהיו צודקים ולא בכעס שעלול לשבור אותו.
זעם על העמים
הנבואה מתארת את הכעס של אלו על העמים שאינם מכירים את ה'. העמים הללו השמידו את עם יעקב באופן יסודי ורצחני, עד כדי השמדת מקום מגוריו, מבלי להכיר בבורא או לקרוא בשמו.
הפרק מסתיים בבקשה למשפט הוגן ובתפילה להסרת הרע מן העמים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין הַשֵּׁם לאמת
״הלכה: אָמַר רִבִּי לֵוִי טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם. וּכְתִיב וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת.״
בְּמַקְור הַהֲלָכָה בַּתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, רַבִּי לֵוִי מַסְבֵּר אֶת הַקֶּשֶׁר הַמַּהוּתִי בֵּין הַשֵּׁם לְעַצְמוֹ. הוּא מְקַשֵּׁר בֵּין הַמִּשְׁאָה שֶׁבָּאָה בַּדְּבָר "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיכֶם" לְעַצְמוּת הַאֱמֶת. הַהֶסְפֵּר מְבִסַּס אֶת הַבְּרִית עַל הַעֲצַם הַנֶּצַחִי שֶׁל הַאֲמִתָּה. רַבִּי לֵוִי מְבִטְּא שֶׁהַפְּסוּק "וַיהוָה אֱלֹהִים אֶמֶת" הוּא הַטַּעַם לְמִשְׁאָת הַמִּשְׁאָה שֶׁהַשֵּׁם מַשְׁאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאֱלֹהֵי עַם יִשְׂרָאֵל. הַהֶסְפֵּר מַפְרִיד בֵּין הַמִּשְׁאָה לְעַצְמוֹ לְבֵין הַמַּהוּת הַמַּהוּתִית שֶׁהִיא הָאֱמֶת.
תלמוד ירושלמי ברכות ב׳:ב׳:ב׳ ↗הַקְּרִיאָה בְּהַר סִינַי וְהַקָּשֶׁר לִשְׁבֻעַת הָאָלָה
״רַבִּי פִּנְחָס פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם. וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (דברים ה, כא): וְאֶת קוֹלוֹ״
הַמַּעֲשֶׂה בַּמַּקְרֶה הַזֶּה מְתַקֵּן אֶת הַמַּבְטַח שֶׁבַּתּוֹרָה עַל הַקְּשֶׁר שֶׁל הַקְּרִיאָה בְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי. רַבִּי פִּנְחָס מְסַבֵּר שֶׁהַקְּרִיאָה הַזּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ הַחֲטָאִים שֶׁנִּגְלָיוֹת בְּזַכּוּת הַקּוֹל וְהַאֵשׁ בְּהַר סִינַי, כְּשֶׁמִּתְכַלִּים הַתְּנָאִים שֶׁל הַבְּרִית. הַתּוֹרָה מְצַוֶּת אֶת הַכֹּהֵן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְהַמִּקְרֶה הַזֶּה מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲמָד הַקַּיָּם שֶׁל הַקְּרִיאָה הַקּוֹנֶנֶת. רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַב נַחְמָן דְּיָפוֹ מְסַבְּלִים מִן הַפְּסוּקִים בְּמִדְבַּר חַמּוֹן עַל הַקָּשֶׁר הַדַּק בֵּין הַשְׁבָּעָה לַאֲלָה, שֶׁכְּאִלּוּ אֵין אֲלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה, וְזֶה הַמַּעֲמָד שֶׁל הַקְּרִיאָה בְּהַר סִינַי.
ויקרא רבה ו׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הערצה של אלים שקריים
״אל תיראו מהם. אם תפרשו מהם כי לא ירעו לכם:״
בפרק עשירי לספר ירמיהו, הנביא משווה בין האלוהים האמיתי לבין האלילים של העמים השכנים. הוא מתאר את האלילים כדברים שניתן להכין בעבודה ידנית, שהם חסרי חיים ואין להם כוח להביא רע או טוב. הנביא מזהיר שלא להתבהל ממה שעמים אחרים עושים, ומדגיש את הריבונות המוחלטת של הַשֵּׁם על כל הבריאה. בפרשנותו על פסוק חמש, מסביר רש"י כי אין צורך לפחד מהאלוהים של העמים האחרים. הוא מוסיף שאם מפרשים את הדברים כך שהאלוֹהִים הללו אינם יכולים להזיק לכם, אז אין סיבה לחשוש מהם. רש"י מתמקד בביטחון שיש לאדם מול כוחות שאינם באמת קיימים.
רש״י על ירמיהו 10:5:2 ↗הַקְּלָלָה עַל הַגִּלּוֹן הַכַּסְפִּי
״ואשאנו. ת"י ואסוברניה אשופריר"לוי בלעז:״
בַּקְּטַע הַמִּקְרָא, יִרְמְיָהוּ מְתָאֵן אֶת הַתְּהוֹמָה שֶׁבַּעוֹלָם הַסְּפָרִי. הוּא מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַגִּילּוֹן, הַמַּתְחִיל בְּמַעֲשֵׂה הַקְּסָמִים וּבְבִרְכַת הַכַּסְפִים. הַתְּהוֹמָה הַזֹּאת מְבִיאָה אֶת הָעַם לְהַבְחִין בֵּין הַלֹּא אֱלֹהִים, שֶׁהֵם רַק פֶּסֶל מִצִּבְעוֹת הַיַּד, לְבֵין הַשֵּׁם הַחַי וְהַקַּיָּם. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפּסוּקִים הַכְּלִילִים בַּפרק, מְצַיֵּן אֶת הַמִּלָּה "וְאַשְׁאֵנוּ". הוּא מְסַבֵּר כְּבָר שֶׁהַמִּלָּה הַזֹּאת מַקְדִּים אֶת הַמִּלָּה הַתּוֹעַבָּה "אֲשֻׁפְרִיר" מִשָּׂפוֹת הַלְוִי. הַסְּבָרָתוֹ שֶׁל רַשִׁי מַתְחִילָה בְּהַבְחָנָה לֶשּׁוֹנִית וּמְסַיֶּעֶת לְהַבְּהִיר אֶת הַמִּבְנֶה הַלְשׁוֹנִי הַמְּסֻבָּךְ שֶׁל הַטֶּקסט.
רש״י על ירמיהו 10:19:2 ↗ההבדל בין אלוהי ישראל לאלי האומות
״בגבורה. במה שאתה מתגבר עליהם לבטל הוראתם:״
בפרק עשר של ספר ירמיהו, הנביא מדגיש את הפער העצום בין אלוהי ישראל לבין האלילים של העמים השכנים. הוא מתאר את הַשֵּׁם כמי שאין דומה לו, בעל עוצמה וגבורה שאי אפשר להשוות לה. לפי המצודת דוד על הפסוק השישי, המילה "בגבורה" מתייחסת לכוח שבו הַשֵּׁם מתגבר על האומות כדי לבטל את חוקיהן ואת השפעתן. הטקסט מראה כיצד האלילים הם רק מלאכת יד אנושית, חסרי חיים וחסרי יכולת, בעוד שהַשֵּׁם הוא הבורא האמיתי. הפירוש שמוצג כאן מתמקד בהשפעה המעשית של כוחו של הַשֵּׁם על גורל האומות, אך חשוב לזכור כי זהו פרשנות אחת על אופי הגבורה בסיטואציה זו.
מצודת דוד על ירמיהו 10:6:2 ↗הקשיים המגיעים בדרך
״נחלה מכתי. המכה הבאה אלי יש בה חולי רב:״
בפסוקים אלו מתואר מצב של סבל וקושי עתידי. הדובר מביא בשורה על מכה שמגיעה לכיוון אליו, והמכה הזו כוללת בתוכה מחלה רבה וקשה. המצודת דוד מסביר כי המכה הקרובה לאדם תהיה חמורה ומכאיבה מאוד, כזו שכוללת הרבה חולי וסבל.
מצודת דוד על ירמיהו 10:19:2 ↗