דברי ירמיהו בן חילקיהו, אחד הכהנים מענאת בנחם, בארץ בנימין.
דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן׃ירמיהו · פרק א׳
פתיחת נבואת ירמיהו
קריאת הנביא, חזיונות המקל והסיר המפוצץ, והבטחת השם להגנתו
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ירמיהו א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
פתיחת נבואת ירמיהו
דבר ה' הגיע אליו בימי יהואשי בן אמון, מלך יהודה, בשנה השלוש עשרה למלכותו.
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃זה קרה גם בימי יהויקים בן יהואשי, מלך יהודה, ועד סוף השנים עשר למלכות צדקיהו בן יהואשי, מלך יהודה, עד שירדו ירושלים בחודש החמישי.
וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִֽׁי׃ (ס)ודבר ה' אמר אליי:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃קריאת ירמיהו לנבואה
לפני שקבעתי אותך בבטן, הכרתי אותך, וגם לפני שיצאת מהרחם הקדשתי אותך; מינת אותך לנביא לעמים.
בְּטֶ֨רֶם אצורך [אֶצָּרְךָ֤] בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ואמרתי: אוי, אדוני ה', הנה אינני יודע לדבר, כי אני רק נער.
וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃ (פ)והשם אמר לי: אל תומר שאני נער, כי לכל מקום שאשלח אותך תלך, וכל מה שאצווה אותך תדבר.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃אל תפחד מהם, כי אני איתך כדי להציל אותך, כך אמר ה'.
אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהוָֽה׃מִשְׁלַח הַנָּבִיא וְחֶזְיוֹנוֹת הַמַּקֵּל
הַשֵּׁם שָׁלַח אֶת יָדוֹ וְנָגַע לְפִי, וְהַשֵּׁם אָמַר לִי: הִנֵּה נָתַתִּי אֶת דִּבְרַי בְּפִּיךָ.
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ׃רְאֵה, הַיּוֹם הִפְקַדְתִּי אוֹתְךָ עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת, כְּדֵי לְעַקֵּר, לְהַשְׁמִיד, לְהַחֲרִיב, לְהַרְס, לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ.
רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃ (פ)וַיְהִי דְּבַר הַשֵּׁם אֵלַי: מָה אַתָּה רוֹאֶה, יִרְמְיָהוּ? וַאֲנִי עָנִיתִי: אֲנִי רוֹאֶה מַקֵּל שָׁקֵד.
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה׃וְהַשֵּׁם אָמַר לִי: הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת, כִּי אֲנִי שׁוֹקֵד עַל דְּבָרַי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתָם.
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (פ)חזון הסיר המפוצץ והעונש מצפון
והיה דברי ה' אליי בפעם השנייה, אמר: מה אתה רואה? ועניתי: אני רואה סיר מפוצץ, ופניו פונים מצפון.
וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה ׀ אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה׃והשם אמר לי: מצפון תצא הרע, על כל יושבי הארץ.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃כי הנה, אני קורא לכל המשפחות והממלכות מצפון, נאמר ה'. הם יבואו, וכל אחד יציב את כיסאו בשער ירושלים, על כל חומותיה מסביב, ועל כל ערי יהודה.
כִּ֣י ׀ הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכָֽל־מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָ֑ה וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח ׀ שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וְעַ֤ל כָּל־חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ואומר את משפטי עליהם, בגלל כל הרע שעשו לי, כשהם עזבו אותי, הקריבו לאלוהים אחרים ועבדו בפני מעשי ידיהם.
וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כָּל־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לְמַעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם׃הבטחת ההגנה של אלוהים לירמיהו
ואת תערך את המותניים שלך, תקום ותדבר אליהם את כל מה שאצווה לך. אל תפחד מהם, כדי שלא אשבור אותך לפניהם.
וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מָתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃והנה, נתתי אותך היום לעיר מבוצרת, לעמוד ברזל ולחומי נחושת על כל הארץ, למלכי יהודה, לשריה, לכוהנים ולעם הארץ.
וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃והם יילחמו בך, אבל הם לא יוכלו לנצח אותך, כי אני איתך, נא הַשֵׁם, כדי להציל אותך.
וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה לְהַצִּילֶֽךָ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
פתיחת נבואת ירמיהו
דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן׃
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמָלְכֽוֹ׃
וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִֽׁי׃ (ס)
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
קריאת ירמיהו לנבואה
בְּטֶ֨רֶם אצורך [אֶצָּרְךָ֤] בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃
אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהוָֽה׃
מִשְׁלַח הַנָּבִיא וְחֶזְיוֹנוֹת הַמַּקֵּל
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ׃
רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃ (פ)
וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה׃
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (פ)
חזון הסיר המפוצץ והעונש מצפון
וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה ׀ אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה׃
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃
כִּ֣י ׀ הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכָֽל־מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָ֑ה וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח ׀ שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וְעַ֤ל כָּל־חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃
וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כָּל־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לְמַעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם׃
הבטחת ההגנה של אלוהים לירמיהו
וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מָתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃
וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה לְהַצִּילֶֽךָ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק הראשון של ספר ירמיהו מתאר את קריאת הנביא לתפקידו ואת החזיונות הראשונים שקיבל מהשם.
פתיחת נבואת ירמיהו
פסוקים אלו מציגים את זהות ירמיהו בן חילקיהו, כהן מענאת בנחם בבנימין, ואת תקופת פעילותו הנבואית. הנבואה נמשכת מימי המלך יהואשי, דרך ימי יהויקים ועד ימי צדקיהו, ומתפרסת על פני שנים רבות עד נפילת ירושלים בחודש החמישי.
קריאת ירמיהו לנבואה
הפסוקים מתארים את מינו של ירמיהו לנביא לעמים עוד לפני לידתו. ירמיהו מביע חשש וטוען שהוא צעיר ואינו יודע לדבר, אך ה' מצווה עליו לא לפחד מהעמים, ומבטיח להיות איתו ולהגן עליו בכל מקום שישלח אליו.
מִשְׁלַח הַנָּבִיא וְחֶזְיוֹנוֹת הַמַּקֵּל
הַשֵּׁם מְכַוֵּן אֶת יִרְמְיָהוּ וּמְטַעֵם אוֹתוֹ בְּדִבְרָיו. הַנָּבִיא מְקַבֵּל מִשְׁלַח לְהַשְׁפִּיעַ עַל הָעוֹלָם בְּכֹחַ הַשְׁמָדָה וּבְכֹחַ בְּרִיאָה מִחָדָשׁ. כְּתַכְלִית הַחֶזְיוֹן, הַשֵּׁם מַאֲשֵׁשׁ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּמַּקֵּל הַשָּׁקֵד, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁהוּא עָמֵד לְמַגִּישַׁת הַדְּבָרִים.
חזון הסיר המפוצץ והעונש מצפון
הנביא ירמיהו מתאר חזון של סיר מפוצץ שפניו פונים מצפון. ה' מבהיר שרע גדול יבוא מממלכות הצפון על כל הארץ. מיתולוגיה זו מפרטת כיצד כוחות צפון יכתחו את ירושלים ויהודה כעונש על עבודת האלילים והעזבת את ה'.
הבטחת ההגנה של אלוהים לירמיהו
הַשֵּׁם מְצַוֶּה אֶת יִרְמְיָהוּ לְהִתְעַצֵּם וְלֹא לִיכְרֹת מֵהָעָמִים, כִּי הוּא מַעֲמִיד אוֹתוֹ כְּכוח שֶׁל בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת הַמִּתְקַיֵּם מִול פְּנֵי כָּל הַיּוֹצְרִים בּוֹ, מִפְּנִי שֶׁהַשֵּׁם יִהְיֶה עִמּוֹ וְיַצִּילוֹ.
הפרק מסתיים בהבטחת השם לישמר ולקלוט את ירמיהו מול כל המתנגדים לו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מקור נבואתו של ירמיהו
״״עֲנִיָּה עֲנָתוֹת״ – עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה וּמִתְנַבֵּא עֲלַהּ מֵעֲנָתוֹת, דִּכְתִיב: ״דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין״.״
הטקסט מציג את זהותו של ירמיהו בן חלקיה, שהיה כהן מארץ בנימין. לפי המדרש בפרקי סנהדרין, הנביא ירמיהו התחיל להתנבא מן העיר ענאתות. המדרש מתבסס על הכתוב המציין את מקום מגוריו של ירמיהו ככהן שנמצא בענאתות. ההסבר מתמקד בחיבור בין השם של העיר לבין פעולת הנבואה. המדרש מסביר שעל שם העיר ענאתות, ירמיהו ענה ודיבר דברי נבואה. המקור מפרש את המילה ענאתות כקשורה לתקופת הנבואה שלו.
סנהדרין צ״ה א:א׳ ↗הקול הקורא וקריאת הנבואה
״דברי ירמיהו. [א] ר' אבא בר כהנא פתח צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות (ישעיה י:ל). צהלי קולך, לבלין בקליך. בת גלים, מה״
בפסיקתא דרב כהנא מוסבר הקשר בין הפסוקים בישעיה לבין דברי ירמיהו. המפרש מנתח את הדימויים של קול וגלים כביטוי לאבותינו שעמדו בסימנים מסוימים בעולם. הוא מסביר שהקריאה "הקשיבי" היא קריאה למצוות, לתורה ולנבואה. אם לא יקשיבו, יבוא רע, כפי שמתואר האריה התוקף. "ענייה" מתארת את הצדיקים הענו בתורה ובמעשים טובים, בעוד ש"ענתות" מסמלת את התוכחה שתבוא אם לא יקיימו את הברית. הפרשנות מציגה את תפקידו של הנביא ירמיהו כמי שעומד מול הסכנה של חורבן וביកម្ម. לפי גישה זו, דברי הנביא הם חלק מרצף של קריאות התעוררות לאורך ההיסטוריה היהודית. המפרש משתמש בביטויים מעולם הנבואה כדי להמחיש את חומרת המצב ואת הצורך בהתנהגות מוסרית ותורנית כדי למנוע את כוח התוכחה.
פסיקתא דרב כהנא י״ג:א׳ ↗בעקבות המפרשים
היכרות מראש עם התפקיד
״ידעתיך. קנייושט"וי בלעז כמו לא נודעתי להם (שמות ו׳:ג׳):״
הפסוק החמישה בפרק הראשון של ספר ירמיהו מתמקד ברגע שבו הַשֵּׁם קובע את ייעודו של ירמיהו עוד לפני לידתו. לפי רש"י, הביטוי "ידעתיך" אינו רק ידיעה של עובדה, אלא מעיד על קשר עמוק והכרה מראש של הַשֵּׁם בירמיהו. רש"י משווה זאת למקרה של משה בפרשת פרשת פרשת פרעה, שם נאמר שה' לא התגלה בשמו הקודם, אלא שנודע בדרכו החדשה. הפרשן מבהיר שהידיעה של הַשֵּׁם היא מעל להבנה האנושית הרגילה של הכרה. זהו תהליך של קביעת גורל ותפקיד ספציפי בתוך התוכנית האלוקית. הגישה כאן מדגישה את המעבר בין מצב של אי-ידיעה לבין מצב של ייעוד מוגדר וברור מראש.
רש״י על ירמיהו 1:5:3 ↗האיום הבא מצפון
״מצפון תפתח הרעה. בבל לצפונה של ארץ ישראל היא:״
בפסוק זה, הנביא ירמיהו מקבל התראה על רע שמתחיל להתפתח בכיוון צפון. הדימוי של הרעה שיוצאת מצפון מראה על סכנה שמתקרבת לממלכה ועל תחילת התפרקות המצב הביטחוני. רש"י מסביר כי הכוונה היא לממלכת בבל, שמיקומה נמצא מצפון לארץ ישראל. הפרשן מציג את זיהוי המדינה המאיימת על בסיס המיקום הגאוגרפי המקובל, אך חשוב לציין שקיימות פרשנויות אחרות לגבי זהות הכוח המגיעה מצפון.
רש״י על ירמיהו 1:14:1 ↗הבחירה הנבואית של ירמיהו
״בטרם. עד לא יצרתיך מבטן אמך הכרתי בך שתהיה הגון ומוכן לנבואה:״
בפסוק זה מתואר הרגע שבו הַשֵּׁם קורא לירמיהו לנבואה. לפי פירוש מצודת דוד, הבחירה של ירמיהו לא קרתה במקרה או רק ברגע הקריאה, אלא שהיא תוכננה מראש. המפרש מסביר שהקדוש ברוך הוא הכיר בירמיהו והכין אותו לתפקיד הנבואי עוד לפני שנולד. ההסבר מדגיש כי ירמיהו כבר היה ראוי ומוכן למשימה זו עוד בבטן אמו. לפי גישה זו, הנבואה אינה אירוע מקרי, אלא חלק מתכנית קבועה של הַשֵּׁם. המפרש מתמקד במוכנות הפנימית של הנביא עוד לפני תחילת פעילותו בעולם.
מצודת דוד על ירמיהו 1:5:1 ↗האיום הבא מצפון
״מצפון תפתח הרעה. זה ירמז אשר מבבל העומדת מצפון תפתח הרעה כי עד הנה כאלו היתה הרעה קשורה לבל תבוא ועתה הותר הקשר ותבוא הרעה״
הפסוק מתאר חזון של רע שמתחיל להתפרץ מכיוון צפון. הדימוי המרכזי כאן הוא של סיר שמתחיל לרתח. כפי שסיר אוסף את כל נתחי הבשר פנימה כדי להרתיח אותם, כך האויב יאסוף את כל העמים סביב העיר כדי להילחם בה. המצודת דוד מסביר שהדימוי של סיר מרתיח נועד להראות כיצד האויב יקיף את יושבי ארץ ישראל ויתקוף אותם. לפי פירוש זה, המילה "נפתח" מרמזת שהקשר שהחזיק את הרע במקומו הותיר, ועכשיו הרע יכול להגיע ולהתפרץ אל הארץ.
מצודת דוד על ירמיהו 1:14:1 ↗