העם שהולך בחושך ראה אור גדול. היושבים בארץ צלמוות אור נגעה עליהם.
הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃ישעיהו · פרק ט׳
אור ושמחה בפירוק העול, הבטחת המלוכה, ועידו של חורבן על ישראל
הנבואה מתחילה בהבטחת אור וגאולה לעם שסבל אפלה, עוברת להבטחת מלך ילד שיהיה מנהיג צדק, ומסתיימת בתיאור חורבן ומשבר פנימי בגלל הגאווה והמרד של ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו ט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
אור ושמחה בפירוק העול
הגדלת את העמים, הגדלת את השמחה. הם שמחו לפניך כמו שמחת הקציר, כמו כשהם חוגגים בחלוקת השלל שלהם.
הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי לא [ל֖וֹ] הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃כי שברת את עול סבולם ואת מטה משקלם, את שרביט המכה בהם, ופרקת אותו כמו ביום מדין.
כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃כי כל הרעש והסערה, והבגדים הגלגלים בדם, הפכו ללהבת אש שאוכלת.
כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃ה–ח
הבטחת המלוכה והנבואה על הילד
כי ילד נולד לנו, בן שניתן לנו, והשלטנות תהיה על כתפו. יקרא לו שמו: פלא, יועץ, אל גיבור, אביעד, שר השלום.
כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃כי תגדל השלטנות שלו והשלום לא יסתיים. הוא ישב על כסא דוד ועל ממלכתו, כדי לבסס אותה ולתמוך בה במשפט ובצדק. מהעת הזו ועד עולם, קנאות ה' צבאות תעשה זאת.
לםרבה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ (ס)האדון שלח דבר ביעקב, וישראל נפל.
דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃כל העם, אפרים וישבי שומרון, ידעו זאת בגאווה ובגאווה של לב, ואמרו כך.
וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃ט–יב
החורבן והעונש על ישראל
הבנינים נפלו והגזית נבנית מחדש, עצי השיקמים נכרתו ועצי הארזים יוחלפו.
לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃השם הגביה את אויבי רצין עליו ויפרד ביניהם עם אויביו.
וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃ארם ממזרח ופלשת ממערב יאכלו את ישראל מכל עבר. למרות כל זה, העונש לא פסק וידו עדיין נטויה.
אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃והעם לא חזר מדרכו עד למכה שלו, והם לא ביקשו את ה'.
וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ (ס)יג–טז
קריסת ההנהגה של ישראל
השם יכרית מישראל את הראש ואת הזנב, את הקצה ואת הקימור, ביום אחד.
וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃הראש הוא הזקן המתרברב, והזנב הוא הנביא שמלמד שקר.
זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃המנהיגים שמדריכים את העם הם מטעים, והמנהיגים שמחזיקים בשלטון הם משמידים.
וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃לכן אדוני לא ישמח על בחוריו, והוא לא ירחם על יתומיו ועל אלמנותיו, כי כולם חנפנים ורעים, וכל מי שדובר דברי שקר. ועל כל זה הוא לא שב למעונתו, והוא עדיין מושיט את ידו.
עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃יז–כ
חורבן ומלחמה פנימית
כי הרשע שורף כמו אש, הוא אוכל ומשמיד, והוא יתלקד בתוך צמח היער, עד שהעשן יהפוך למשהו מרנין ומכאיב.
כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃בגלל כעס הַשֵּׁם צבאות, הארץ נסוגה, והעם הפך לדבר ששורף כמו אש, ואיש לא ירחם על אחיו.
בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃הצד הימני נחרץ ברעב, והצד השמאלי נאכל ברעב, אך הם לא שבעים, וכל אדם אוכל את בשר זרועו.
וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃מנשה תוקף את אפרים, ואפרים תוקף את מנשה, שניהם יחד על יהודה. למרות כל זה, הכעס לא פג, והיד עדיין מושטת.
מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
אור ושמחה בפירוק העול
הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃
הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי לא [ל֖וֹ] הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃
כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃
כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃
ה–ח
הבטחת המלוכה והנבואה על הילד
כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃
לםרבה [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ (ס)
דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃
ט–יב
החורבן והעונש על ישראל
לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃
וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃
אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ (ס)
יג–טז
קריסת ההנהגה של ישראל
וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃
זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃
וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃
עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
יז–כ
חורבן ומלחמה פנימית
כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃
בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃
וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃
מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה כולל שתי תוכניות שונות: הבטחת אור ושלטון צדק, לצד נבואת חורבן כעונש על חטאיה של ישראל.
פסוקים א–ד
אור ושמחה בפירוק העול
הפסוקים מתארים מעבר מחושך וסבל לאור ושמחה גדולה. העמים חוגגים בשמחה של קציר ושל חלוקת שלל, לאחר שהעול הכבד והמכה של השליט נשברו ופורקו, בדומה למה שקרה בימי מדין. הרעש והמלחמה הופכים לאש ששורפת את כל מה שנותר מהעבר המפרך.
פסוקים ה–ח
הבטחת המלוכה והנבואה על הילד
הפסוקים מתארים ילד שייולד ויקבל עליו את השלטון, וכי שמו יהיה מלא בתארים של עוצמה ושלום. הנבואה מבטיחה שהשלטנות על כסא דוד תהיה נצחית וצודקת בזכות קנאת ה' צבאות. בסוף, מתוארת נפילת ישראל והתגברות הגאווה של אפרים ושומרון.
פסוקים ט–יב
החורבן והעונש על ישראל
הפסוקים מתארים מצב של הרס ובנייה מחדש מתוך קושי, יחד עם הגברת איומי האויבים על ישראל. הארמיים והפלשתים יתקפו מכל הכיוונים, אך עם ישראל לא חזר בתשובה מדרכו הרעה ולא ביקש את ה', ולכן העונש נמשך ללא הפסקה.
פסוקים יג–טז
קריסת ההנהגה של ישראל
הפסוקים מתארים את השמדת המנהיגות בקרב ישראל על ידי השם. ההנהגה, הכוללת זקנים ונביאים, הופכת למטעה ומרע. בשל חוסר הצדק, השקר והחנפנות של הכל, השם אינו משאיר את המנהיגים במעמדם ואינו מרחם על החלשים, בעוד שהמנהיגות ממשיכה בדרכה הרעה.
פסוקים יז–כ
חורבן ומלחמה פנימית
תיאור של הרשע ככוח משמיד ששורף את היער. הַשֵּׁם מביא רעב וסערה שגורמים לאבדן רחמים בין בני האדם, ולמלחמות פנימיות אכזריות בין שבטי ישראל, כאשר הכעס וההרס ממשיכים ללא הפסקה.
הטקסט מציג ניגוד חריף בין תקווה לעתיד לבין תיאור של הרס עצמי ומלחמה פנימית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האור שבתורה שבעל פה
״וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לֹא כָתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה, לְמַעַן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא בַעֲבוּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא בִגְלַל הַדְּבָרִים, אֶלָּא עַל פִּי הַדְּבָרִים, וְזוֹ״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסוּר, הַמְּסַבֵּל אֶת פֵּרוּשֵׁי חֲכָמֵינוּ, מִתְנַתְּחַל אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַחֹשֶׁק לְלַמֵּד אֶת הַתּוֹרָה לְבֵין הַדְּבָרִים בַּנְּבִיאָה יְשַׁעְיָהוּ. הַמִּדְרָשׁ מַסְבִּיר שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לֹא נִכְתְּבָה בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה לְמַעַן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם הַבְּשׂוֹרָה עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּלֶת. הַמִּדְרָשׁ רוֹאה בַּמִּשְׁאָל "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" רְמֶז לַמְּלַמְּדִים שֶׁהָרָאוּ אוֹר גָּדוֹל בְּהַבְחָנָה בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר וּבֵין אִסּוּר לְהֶתֵּר. הַפֵּרוּשׁ הַמִּדְרָשִׁי מְקַבֵּל תַּמְצִית שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָשָׁה וּמְסֻבֶּלֶת, וְהִיא נִדְמֵית לַחֹשֶׁךְ בִּגְלַל קִשּׁוּי הַלִּמּוּד, אַךְ הִיא הָאוֹר הָאֲמִתִּי. הַמִּלִּים בַּמִּדְרָשׁ מְחַבְּרוֹת בֵּין הַחֹשֶׁךְ הַנֶּחְשָׁב לַתּוֹרָה הַקָּשָׁה לְבֵין הָאוֹר שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַלְּמִידָה הַמְּעַמֶּקֶת.
מדרש תנחומא, נח ג׳:ג׳ ↗אהבת ה' וההתמודדות עם עוני
״וּבְפָרָשָׁה שְׁנִיָּה כְּתִיב בָּהּ, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (דברים ו, יג), וְלֹא כָתַב בְּכָל מְאֹדְכֶם, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹהֵב עֹשֶׁר וְתַעֲנוּג, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה״
במדרש תנחומא מוסבר הכינוי "בכל לבבכם ובכל נפשכם" מתוך ספר דברים. המדרש מציין שהפסוק לא השתמש במילה "בכל מאדכם". הסיבה לכך היא כדי ללמד שמי שאוהב עשרות ותענוגים, קשה לו ללמוד תורה בעל פה. הסיבה היא שהעוני והקושי בלימוד גורמים לצער ולקושי בשינה, וכן כי הלימוד דורש מאמץ שעלול להזיק לבריאות. התגמול על הקושי הזה הוא לעולם הבא. המדרש מחבר את הרעיון הזה לפסוק מספר ישעיהו, שבו נאמר שעם שהולך בחשיכה ראה אור גדול. המדרש רואה בקשר הזה מסר על התמדה ועל האור שבתוך הקושי.
מדרש תנחומא, נח ג׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
המשמעות של שרת השלום
״ויקרא שמו. הקב"ה שהוא מפליא עצה ואל גבור ואבי עד, קרא שמו של חזקיהו שר שלום כי שלום ואמת יהיה בימיו:״
בְּפֶסַק הַפְּסוּק מִתְנַצֵּחַ הַתַּיאּוּר הַנֶּעֱלֶה שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה. רַשִׁ"י מְסַבֵּר כִּי הַשֵּׁם קָרָא לְחִזְקִיָּהוּ "שַׂר שָׁלוֹם", כִּי בְּיָמָיו יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. הַפֵּרוּשׁ מְחַבֵּר בֵּין הַשֵּׁם שֶׁל הַמַּלְכּוּת לְבֵין הַמַּצָּב הַמַּמָּשׁ שֶׁל הָעָם. הַמַּטְעִים הַמְּסַבְּלִים בַּתּוֹרָה רוֹאִים בְּזֶה הַבְטָחָה לְעֶת שֶׁל יַצִּיב וְאֱמֶת.
רש״י על ישעיהו 9:5:2 ↗הבסיס למה שיהיה
״מאשרי. מדריכי כמו באשורי אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), ומאושריו שלמדו דרכי מדרכי התועה סא"א:״
הַטֶּקסט הַמְּסֻבָּךְ מִתְכַּוֵּן לְפִי רַשִּׁי עַל הַפֶּסוּק הָעוֹמֵד בְּסוֹף הַפֶּרֶק. הַמְּפַרֵּשׁ מְסַבֵּל אֶת הַקְּשָׁה הַקְּשֵׁר שֶׁל הַקְּשֶׁר בֵּין הַמַּעֲמָד הַקָּיָם לְבֵין הַמַּעֲמָד הֶעָתִיד. הַקְּשֶׁר הַנִּלְמָד כְּאן הוּא הַקְּשֶׁר שֶׁל הַדֶּרֶךְ וְהַמַּדְרִיךְ. רַשִׁׁי מַסְבִּיר כְּבָר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא כְּמוֹ הַדֶּרֶךְ הַנָּבוֹא בְּמַסְלוּל מְדֻיָּק וְהַמַּדְכִּים שֶׁמַּלְוִים אוֹתוֹ. הַתַּהֲלִיךְ הַנִּלְמָד הוּא הַקְּשֶׁר שֶׁל הַהַבְטָחָה לַמַּעֲמָד הַמְּצֻיָּן בַּפֶּסוּק.
רש״י על ישעיהו 9:15:1 ↗משמעות שמות הילד בנבואה
״כי. כל זה בזכות הילד שיולד לנו, וידענו כי בבא סנחריב היה חזקיהו בן שלשים ותשע שנה לכן קראו ילד בעת נבואת הנביא, יש אומרים״
אבן עזרא מפרש את שמות הילד המוזכרים בנבואה כתיאור של המלכים שבאו אחריו, ובמיוחד את חזקיהו המלך. לדעתו, השמות משקפים את התכונות שהיו למלך זה בזכות הילד שייולד. הוא מסביר שכל שמות הילד מתארים את הפלאים שעשה הַשֵּׁם בימי חזקיהו, שהיה יועץ חכם, גיבור ותקיף, ושהשלום שרב בימיו נובע מההנהגה שלו. הפרשן מציע ששמות כמו פלא, יועץ, אל גבור ואבי עד הם תיאורים של המציאות ההיסטורית של חזקיהו ולא רק תארים מופשטים. הוא נשען על פסוקים אחרים כדי להראות שחזקיהו אכן התאים לתיאור זה. אבן עזרא מציג גישה המקשרת בין הנבואה לבין אירועים היסטוריים מוכרים במקרא, אך מציין שיש דעות אחרות בנוגע לפירוש השמות עצמם.
אבן עזרא על ישעיהו 9:5:1 ↗סדר האותיות בנבואה
״ויהיו וגו'. אל"ף מאשרי תחת יו"ד, והפך זה תתיימרו (ישעיהו ס"א ו'), וכן אל"ף ומאשריו:״
הַטֶּקְסְט הַמְּסוּר מֵאֵת אִבְּן עֶזְרָא עַל יִשְׁעִיָּהוּ מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיעַ תּוֹדָעָה לְגַבֵּי הַמִּלּוֹת הַמֻּתְחִילוֹת בְּפֶסַק הַנָּבִיא. הוּא מְצַיֵּן שֶׁהָאָלֶף מְצוֹיֶת תַּחַת הַיּוֹד, וְכָךְ הַמִּלָּה "אַלְּף" מְשַׁנָּה אֶת הַסֵּדֶר שֶׁל הַמִּלָּה "תִּתְיַמְּרוּ" שֶׁנּוֹדְעָה בְּיִשְׁעִיָּהוּ סוֹבֵר וְרֹחַב. הַבִּיטוּי שֶׁל אִבְּן עֶזְרָה מִתְמַקֵּד בַּצֶּבֶע הַלֶּגֶם הַדִּק בְּסֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת וּבְמִבְנֵי הַמִּלִּים. הוּא לֹא מְסַבֵּר אֶת הַמָּשָׁל אוֹ אֶת הַנָּבִיא, אֶלָּא מַתְעִיק אֶת הַמִּבְנֶה הַלֶּגֶם הַלּשּׁוֹנִי שֶׁל הַכְּתִיב.
אבן עזרא על ישעיהו 9:15:1 ↗