הַשֵּׁם אָמַר לִי: קַח לְךָ לוח גָּדוֹל וְכַתֵּב עָלָיו בְּכִתּוֹב אֲנָשִׁים: "הַשְּׁבָי הַמְהֵר, הַשְּׁבָי הַכֶּסֶף".
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קַח־לְךָ֖ גִּלָּי֣וֹן גָּד֑וֹל וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ בְּחֶ֣רֶט אֱנ֔וֹשׁ לְמַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃ישעיהו · פרק ח׳
הַצְדָּאָה לַשְּׁבָי הַמְהֵר וְהַשִּׁטְפוֹן הַבָּא מֵאַשּׁוּר
הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מַזְהִיר אֶת יְהוּדָה מִפְּנֵי הַשְּׁבִי הַמְהֵר, הַמְּתָאֵים בְּסוֹד, וּמֵהַבָּאָה הַבָּא מֵאַשּׁוּר כְּשִׁטְפוֹן שֶׁיַּמְטִיחַ עַל הָאָרֶץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַצְדָּאָה לַשְּׁבָי הַמְהֵר
וְהִנֵּה אֲנִי מְעִידִים לְעצְמִי עֵדִים אֲמִנִּים: אֶת עוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָה.
וְאָעִ֣ידָה לִּ֔י עֵדִ֖ים נֶאֱמָנִ֑ים אֵ֚ת אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־זְכַרְיָ֖הוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָֽהוּ׃וְנִצְטָרַךְ אֶל הַנְּבִיאָה, וְהִיא הָלְכָה וְהֵלִידָה בֵּן. וְהַשֵּׁם אָמַר לִי: קְרָא אֶת שְׁמוֹ: "הַשְּׁבָי הַמְהֵר, הַשְּׁבָי הַכֶּסֶף".
וָאֶקְרַב֙ אֶל־הַנְּבִיאָ֔ה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֣א שְׁמ֔וֹ מַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר: "אָבִי וְאִמִּי מְשַׁאִים אֶת הַהוֹצָאוֹת מִדַּמֶּשֶׂק וְאֶת שְׁלֵי שֹׁמְרוֹן" לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
כִּ֗י בְּטֶ֙רֶם֙ יֵדַ֣ע הַנַּ֔עַר קְרֹ֖א אָבִ֣י וְאִמִּ֑י יִשָּׂ֣א ׀ אֶת־חֵ֣יל דַּמֶּ֗שֶׂק וְאֵת֙ שְׁלַ֣ל שֹׁמְר֔וֹן לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (ס)הַשִּׁטְפוֹן הַבָּא מֵאַשּׁוּר
הַשֵּׁם דִּבֵּר אֵלַי עוֹד.
וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד לֵאמֹֽר׃בִּגְלַל שֶׁהָעָם הַזֶּה סָרֵב לָלֶכֶת בַּמַּיִם הַשְּׁקֵטִים שֶׁזֶּה הַזֶּה, וּבִמְקוֹם לִבְחֹר בְּמַיִם שֶׁזֶּה הַזֶּה, הִעֲדִיפוּ אֶת הַמַּיִם הַזֶּה, מֵי בֶּן-רְמַלְיָהוּ.
יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־רְצִ֖ין וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃על המילים
הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהָעָם הִעֲדִיף אֶת הַמַּיִם הַקְּרָעִיִּים וְהַזֶּה, וְלֹא אֶת הַמַּיִם הָרְגִיעִים.
לְכָךְ, הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּיִם הָעֲצוּמִים וְהַרַבִּים, אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ. הַמַּיִם הָלוּ יַעֲלוּ עַל כָּל הַנַּחֲלִים וְעַל כָּל הַגְּדוֹת הַנַּהָר.
וְלָכֵ֡ן הִנֵּ֣ה אֲדֹנָי֩ מַעֲלֶ֨ה עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֵ֣י הַנָּהָ֗ר הָעֲצוּמִים֙ וְהָ֣רַבִּ֔ים אֶת־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹד֑וֹ וְעָלָה֙ עַל־כָּל־אֲפִיקָ֔יו וְהָלַ֖ךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃הַשִּׁטְפוֹן יַעֲבֹר בְּיְהוּדָה וְיַגִּיעַ עַד הַצַּוָּאר. הַמַּיִם יִהְיוּ כְּמוֹ כְּנָפַיִם שֶׁמְּכַסִּים אֶת כָּל רוֹחַב הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ.
וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃ (ס)התארגנות העמים והזהרה מפני פחד
תנו הוראה לעמים, תנו פקודות, והקשיבו מכל קצוות הארץ. התארגנו למלחמה ותנו פקודות, התארגנו למלחמה ותנו פקודות.
רֹ֤עוּ עַמִּים֙ וָחֹ֔תּוּ וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל מֶרְחַקֵּי־אָ֑רֶץ הִתְאַזְּר֣וּ וָחֹ֔תּוּ הִֽתְאַזְּר֖וּ וָחֹֽתּוּ׃תתייעצו ותתכננו, ותקיצו לשkrieg. דברו דבר, אך הוא לא יתקיים, כי האל איתנו.
עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם אליי, בתחושת כוח חזק, שהוא יחזיק אותי בחוזקה כדי ללמד אותי בדרך של העם הזה, באומר:
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י כְּחֶזְקַ֣ת הַיָּ֑ד וְיִסְּרֵ֕נִי מִלֶּ֛כֶת בְּדֶ֥רֶךְ הָֽעָם־הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃אל תגידו קשר לכל מה שהעם הזה קורא לו קשר, ואת הפחד שלו אל תחשדו ואל תתעצמו.
לֹא־תֹאמְר֣וּן קֶ֔שֶׁר לְכֹ֧ל אֲשֶׁר־יֹאמַ֛ר הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה קָ֑שֶׁר וְאֶת־מוֹרָא֥וֹ לֹֽא־תִֽירְא֖וּ וְלֹ֥א תַעֲרִֽיצוּ׃הַשֵּׁם כְּמוֹכָל וְכִמְכֹשָׁה
את הַשֵׁם צבאות תקדשו, הוא יהיה הפחד שלכם והוא יהיה המכשול שלכם.
אֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֹת֣וֹ תַקְדִּ֑ישׁוּ וְה֥וּא מוֹרַאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַֽעֲרִֽצְכֶֽם׃הוא יהיה מקדש, ואבן נגף וסלע מכשול לשני בתי ישראל, ולו יושבי ירושלים, כטרפה וכמוקש.
וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃רבים יכשלו בהם, יפלו, יישברו, ייחטפו ויילכדו.
וְכָ֥שְׁלוּ בָ֖ם רַבִּ֑ים וְנָפְל֣וּ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃ (ס)סלע עדות, תורה חתומה אצלי בלימודי.
צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃המתנה להשם והסימנים בישראל
ואני אמתין להשם, שמסתיר את פניו מבית יעקב, ואקווה לו.
וְחִכִּ֙יתִי֙ לַיהוָ֔ה הַמַּסְתִּ֥יר פָּנָ֖יו מִבֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ׃הנה אני והילדים שנתן לי השם, להיות סימן ומופת בישראל, מצד השם צבאות ששוכן בהר ציון.
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לִ֣י יְהוָ֔ה לְאֹת֥וֹת וּלְמוֹפְתִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל מֵעִם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַשֹּׁכֵ֖ן בְּהַ֥ר צִיּֽוֹן׃ (ס)ואם יגידו לכם: 'לכו לבקש עזרה מארבי המתים וממכשפים שמתעסקים בקוסם ובחזיונות', האם עם לא יבקש את אלוהיו עבור החיים אצל המתים?
וְכִֽי־יֹאמְר֣וּ אֲלֵיכֶ֗ם דִּרְשׁ֤וּ אֶל־הָאֹבוֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים הַֽמְצַפְצְפִ֖ים וְהַמַּהְגִּ֑ים הֲלוֹא־עַם֙ אֶל־אֱלֹהָ֣יו יִדְרֹ֔שׁ בְּעַ֥ד הַחַיִּ֖ים אֶל־הַמֵּתִֽים׃עיינו בתורה ובעדות, אם הם לא יגידו לפי הדברים האלה, שאין להם שחר.
לְתוֹרָ֖ה וְלִתְעוּדָ֑ה אִם־לֹ֤א יֹֽאמְרוּ֙ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ שָֽׁחַר׃המשך מצוקת הארץ
רעב וצמא יעברו בה, וכשהוא ירעב ויתעצבן, הוא יקלל את המלך שלו ואת האלים שלו ויביט למעלה.
וְעָ֥בַר בָּ֖הּ נִקְשֶׁ֣ה וְרָעֵ֑ב וְהָיָ֨ה כִֽי־יִרְעַ֜ב וְהִתְקַצַּ֗ף וְקִלֵּ֧ל בְּמַלְכּ֛וֹ וּבֵאלֹהָ֖יו וּפָנָ֥ה לְמָֽעְלָה׃הוא יביט אל הארץ, והנה צרה וחושך, קושי וחושך כבד מאוד.
וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃כי לא יהיה יותר מנוחה לאלו שסובלים צרה. בזמן הראשון נהיו קלים ארצות זבולון ונפתלי, ובזמן האחרון יהיה כבד דרך הים מעבר לירדן, גליל הגויים.
כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֮ לַאֲשֶׁ֣ר מוּצָ֣ק לָהּ֒ כָּעֵ֣ת הָרִאשׁ֗וֹן הֵקַ֞ל אַ֤רְצָה זְבֻלוּן֙ וְאַ֣רְצָה נַפְתָּלִ֔י וְהָאַחֲר֖וֹן הִכְבִּ֑יד דֶּ֤רֶךְ הַיָּם֙ עֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן גְּלִ֖יל הַגּוֹיִֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַצְדָּאָה לַשְּׁבָי הַמְהֵר
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קַח־לְךָ֖ גִּלָּי֣וֹן גָּד֑וֹל וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ בְּחֶ֣רֶט אֱנ֔וֹשׁ לְמַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃
וְאָעִ֣ידָה לִּ֔י עֵדִ֖ים נֶאֱמָנִ֑ים אֵ֚ת אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־זְכַרְיָ֖הוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָֽהוּ׃
וָאֶקְרַב֙ אֶל־הַנְּבִיאָ֔ה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֣א שְׁמ֔וֹ מַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃
כִּ֗י בְּטֶ֙רֶם֙ יֵדַ֣ע הַנַּ֔עַר קְרֹ֖א אָבִ֣י וְאִמִּ֑י יִשָּׂ֣א ׀ אֶת־חֵ֣יל דַּמֶּ֗שֶׂק וְאֵת֙ שְׁלַ֣ל שֹׁמְר֔וֹן לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (ס)
הַשִּׁטְפוֹן הַבָּא מֵאַשּׁוּר
וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד לֵאמֹֽר׃
יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־רְצִ֖ין וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃
וְלָכֵ֡ן הִנֵּ֣ה אֲדֹנָי֩ מַעֲלֶ֨ה עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֵ֣י הַנָּהָ֗ר הָעֲצוּמִים֙ וְהָ֣רַבִּ֔ים אֶת־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹד֑וֹ וְעָלָה֙ עַל־כָּל־אֲפִיקָ֔יו וְהָלַ֖ךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃
וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃ (ס)
התארגנות העמים והזהרה מפני פחד
רֹ֤עוּ עַמִּים֙ וָחֹ֔תּוּ וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל מֶרְחַקֵּי־אָ֑רֶץ הִתְאַזְּר֣וּ וָחֹ֔תּוּ הִֽתְאַזְּר֖וּ וָחֹֽתּוּ׃
עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל׃ (ס)
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י כְּחֶזְקַ֣ת הַיָּ֑ד וְיִסְּרֵ֕נִי מִלֶּ֛כֶת בְּדֶ֥רֶךְ הָֽעָם־הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃
לֹא־תֹאמְר֣וּן קֶ֔שֶׁר לְכֹ֧ל אֲשֶׁר־יֹאמַ֛ר הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה קָ֑שֶׁר וְאֶת־מוֹרָא֥וֹ לֹֽא־תִֽירְא֖וּ וְלֹ֥א תַעֲרִֽיצוּ׃
הַשֵּׁם כְּמוֹכָל וְכִמְכֹשָׁה
אֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֹת֣וֹ תַקְדִּ֑ישׁוּ וְה֥וּא מוֹרַאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַֽעֲרִֽצְכֶֽם׃
וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃
וְכָ֥שְׁלוּ בָ֖ם רַבִּ֑ים וְנָפְל֣וּ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃ (ס)
צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃
המתנה להשם והסימנים בישראל
וְחִכִּ֙יתִי֙ לַיהוָ֔ה הַמַּסְתִּ֥יר פָּנָ֖יו מִבֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ׃
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לִ֣י יְהוָ֔ה לְאֹת֥וֹת וּלְמוֹפְתִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל מֵעִם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַשֹּׁכֵ֖ן בְּהַ֥ר צִיּֽוֹן׃ (ס)
וְכִֽי־יֹאמְר֣וּ אֲלֵיכֶ֗ם דִּרְשׁ֤וּ אֶל־הָאֹבוֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים הַֽמְצַפְצְפִ֖ים וְהַמַּהְגִּ֑ים הֲלוֹא־עַם֙ אֶל־אֱלֹהָ֣יו יִדְרֹ֔שׁ בְּעַ֥ד הַחַיִּ֖ים אֶל־הַמֵּתִֽים׃
לְתוֹרָ֖ה וְלִתְעוּדָ֑ה אִם־לֹ֤א יֹֽאמְרוּ֙ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ שָֽׁחַר׃
המשך מצוקת הארץ
וְעָ֥בַר בָּ֖הּ נִקְשֶׁ֣ה וְרָעֵ֑ב וְהָיָ֨ה כִֽי־יִרְעַ֜ב וְהִתְקַצַּ֗ף וְקִלֵּ֧ל בְּמַלְכּ֛וֹ וּבֵאלֹהָ֖יו וּפָנָ֥ה לְמָֽעְלָה׃
וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃
כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֮ לַאֲשֶׁ֣ר מוּצָ֣ק לָהּ֒ כָּעֵ֣ת הָרִאשׁ֗וֹן הֵקַ֞ל אַ֤רְצָה זְבֻלוּן֙ וְאַ֣רְצָה נַפְתָּלִ֔י וְהָאַחֲר֖וֹן הִכְבִּ֑יד דֶּ֤רֶךְ הַיָּם֙ עֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן גְּלִ֖יל הַגּוֹיִֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפסוקִים מְתָאֲרִים אֶת הַסְּכָנָה הַמְּהִירָה שֶׁל הַשְּׁבִי וְאֶת הַמִּצְעוֹת הַמְּפַחְדוֹת שֶׁל הָעַמִּים, כְּבָר הַמְּתָאֵים בְּהַשֵּׁם כְּמוֹכָל.
הַצְדָּאָה לַשְּׁבָי הַמְהֵר
הַנָּבִיא מְקַבֵּל מִן הַשֵּׁם מַצָּוָה לִכְתֹּב עַל לוח גָּדוֹל אֶת מַהְלֵךְ הַשְּׁבָי הַמְהֵר. הַנָּבִיא מְעִיד עַל עֵדִים אֲמִנִּים וְעַל הַלֵּד הַבֵּן שֶׁשְּׁמוֹ מְבַשֵּׁר עַל הַשְּׁבָי הַקָּרֵב מִדַּמֶּשֶׂק וּמִשֹּׁמְרוֹן עַל יְדֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
הַשִּׁטְפוֹן הַבָּא מֵאַשּׁוּר
הַנָּבִיא מַשְׁלִיךְ עַל יְהוּדָה אֶת הַתְּוֹצָאוֹת שֶׁל בְּחִירָת הַמַּיִם הַקְּרָעִיִּים. כְּבִמְקוֹם לִבְחֹר בְּשִׁלְוָה, הָעָם בָּחַר בְּכָבוֹד הַמַּים הַקְּרָעִיִּים, וְעַל כֵּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְצָבָאוֹ יַעֲלוּ כְּשִׁטְפוֹן עֲצוּם שֶׁיְּכַסֶּה אֶת כָּל הָאָרֶץ.
התארגנות העמים והזהרה מפני פחד
פסוקים אלו מתארים קריאה לעמים להתארגן למלחמה ולתת פקודות, אך מדגישים כי תוכניותיהם לא יצליחו כי האל נמצא עם עמו. הנביא מזהיר שלא יהיה צורך לחשוש מקשרי העם או מפחדו, שכן הַשֵּׁם מורה לו שלא ללכת בדרכיהם של המורדים.
הַשֵּׁם כְּמוֹכָל וְכִמְכֹשָׁה
הַנָּבִיא מַזְהִיר אֶת יְרוּשָׁלִַם לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. אִם לֹא, הַשֵּׁם יַהֲוֶה לָהֶם לִמְכֹשָׁה וּלְסֶלַע מְכַשֵּׁל. הַמְּבִינִים יִכָּשְׁלוּ בְּכָךְ וְיִפְרְקוּ, וְהַנָּבִיא יִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה הַחֲתוּמָה בְּלִמּוּדָיו.
המתנה להשם והסימנים בישראל
הנביא מצהיר כי הוא ממתין להשם שמסתיר פניו, וכי הוא וילדיו משמשים כסימן בתוך עם ישראל. הוא מזהיר מפני פנייה לכוחות רפאים ומכשפים, ומדגיש כי המקור היחיד להדרכה הוא התורה והעדות, ואין בדרכים אחרות שחר או אמת.
המשך מצוקת הארץ
פסוקים אלו מתארים אדם שסובל מרעב וצמא עד כדי קללה של המלך והאלים. הניבוי מראה על חושך וקושי כבד בארץ. בתחילה ארצות זבולון ונפתלי היו קלות מ beban, אך בהמשך הדרך תהיה כבדה וקשה באזור גליל הגויים, מעבר לירדן.
הַטֶּקְסֵט מֵסִים בְּתיאור הַחֲשֵׁכָה וְהַסְּעָרָה הַמְּבִיאִים אֶת הַמְּתוּנִים לַמְּצִיאוּת הַמְּפַחֶדֶת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השילוב בין החול לקודש
״אספרה אל חוק (תהילים ב׳:ז׳) הרי זה (קודש וחכ"א הרי [זה]) חול אל אלהים בציון (שם פד) הראשון חול והשני קודש להלוך אל אל במשפט״
במדרש ממסכת סופרים מוסבר מושג המשלב בין עולם החול לעולם הקודש דרך ניתוח המילים בתפילה. המדרש מפרש את המילים המסורתיות ומבחין בין רמות שונות של קדושה. לפי גישה זו, ניתן למצוא שילוב של חול וקודש בביטויים שונים, כאשר חלקם מתארים תהליך של התעלות והתקדמות אל האלוהות. הפירוש מתבסס על חלוקה פנימית של מילים כמו עמנואל ועמנו אל. המדרש מזהה בתוך המבנה הלשוני הפרדה בין מה ששייך לחול לבין מה ששייך לקודש, תוך התמקדות בכך שחלק מהדרכים הן נפרדות וחלקן מאוחדות. המדרש אינו מנסה לשנות את המציאות אלא חושף את המבנה הרוחני הקיים בתוך השפה והתפילה.
מסכת סופרים ד׳:ח׳ ↗הַבְּשׂוֹרוֹת שֶׁל הַתַּיָּנוֹת וּכְבִידּוּת הַמּוֹעֲדָה
״[אסתר ד א] ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. וכשיצא המן מפלטין של מלך ואיגרות בידו וכל שרי המלך אחריו. פגע בהם מרדכי, ראה שלשה״
הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר עַל הַמִּפְגָּשׁ בֵּין מַרְדְּכַי לְשָׁלוֹשׁ תַּיָּנוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִבֵּית רַבָּן. הַתַּיָּנוֹת שָׁרוּ פְּסָקִים מִמִּקְרֵי הַנְּבִיאִים וּמִמִּזְמֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁמְּבַשְּׂרִים עַל הַגְּבוּרָה שֶׁל הַשֵּׁם וְעַל הַהַצְלָחָה שֶׁל עַמּוֹ. מַרְדְּכַי שָׂמַח וְהַמָּן כָּעַס, כִּי הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהֵן הֵבִיאוּ לְמַרְדְּכַי הָיוּ כְּמוֹ אִיתָּן לְמַעֲשָׂיו הָרָעִים. הַמִּדְרָשׁ מְתַקְשֵׁן אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּתִיאּוּר הַסֻּכָּן הָרָע שֶׁעָשָׂה הַמָּן לְעַם יִשְׂרָאֵל, וּמְסַבֵּל שֶׁאֲפִלּוּ הַטֶּבַע וְהַמַּלְאָכִים הִתְעַטְּפוּ בְּאֵבֶל עַל הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה. הַמִּסְפֵּר מֵבִיא מִמְצָאוֹת מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים כְּדֵי לְהַדְגִּשׁ אֶת הַכּוֹבֶד הַנִּסְתָּר בַּמַּעֲשֵׂה הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש אבא גוריון ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
השליחים המטעים וההשלכות של פנייה לכוחות זרים
״את מי השלוח ההולכים לאט. במלכותא דבית דוד דמדבר להון בניח כמי שלוחא דנגדין בניח, שלוח מעין הוא ושמו גיחון ושילוח שרצו להסיר את מלכות״
בפסוק הזה, רש"י מסביר את דימוי הנהר המופיע בנבואה. הוא מפרש את "מי השילוח" כנביאים או שליחים שפועלים באיטיות ובאופן מסוים. לפי פירושו, מדובר באנשים שבימי אחז ניסו להחליף את שושלת בית דוד ולהעמיד בראשות העם את בן רמליהו. המפרש מציין שהם הושוו לשליחים שחweisen ורעבים, בעוד הכוחות שיתמכו בהם היו חלשים ורעבים פחות. רש"י מציג פרשנות המקשרת בין תזונה לבין מנהיגות. הוא מתאר כיצד השליחים הללו ביקרו את בן רמליהו, שאכל בכמות גדולה מאוד, ושיבחו אותו לעומת חזקיהו. לפי הגישה הזו, הפנייה לכוחות זרים והתענית של חזקיהו יצרו מצב שבו השליחים רצו להחליף את המלך. הפירוש מתמקד בשינוי הדימוי מהנהר העצום לנהר החלש, כביטוי לשינוי בכוחם של המורדים.
רש״י על ישעיהו 8:6:1 ↗ההמתנה לה' שבישעיהו
״וחכיתי לה'. אמר ישעיה אני המחכה לה' המסתיר פניו מי' השבטים קויתי לו לאמת דברי אלה ולהושיע את בית דוד:״
בפסוק זה, ישעיהו מבטא את האמונה שלו בה'. הוא מתאר את עצמו כאדם שמחכה לה' שמתחבא ומסתיר את פניו משבעת השבטים. ישעיהו מקווה שה' יקיים את דברי אלה ויביא ישועה לבית דוד. רש"י מפרש את דברי הנביא ומסביר כי ישעיהו מחכה לה' שחוסך את פניו מיתר השבטים. לפי פירושו, הנביא מצפה לכך שה' יקיים את הבטחותיו ויושיע את שושלת דוד.
רש״י על ישעיהו 8:17:1 ↗הַשְּׁלִיחִים שֶׁל הַמַּיִם וְהַמַּמְלָכָה
״יען. מי השלוח. יש אומרים שהם ירושלם, והנכון מלכות בית דוד שרובי מלכי בית דוד היו צדיקים, ומלכי ישראל היו כלם רעים וחטאים, וטעם השילוח״
בַּקֶּצֶת הַפֶּסַק, הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ מְזַכֵּר אֶת הָעָם שֶׁבָּחֲרוּ לִבְרֹחַ מֵהַמַּמְלָכָה הַנִּתְקַעַת בְּרִנָּה וּבְשִׂמְחָה חֲבוּיָה, וּבִמְקוֹם לִבְטוֹחַ בְּהַשֵּׁם, בָּחֲרוּ בַּשְּׁלִיחִים הַזֶּה. הַמַּבָּט הַנָּבִיאִּי מְתָאֵר אֶת הַמַּמְלָכָה הַמְּסֻכֶּנֶת לְסוֹף וְאֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּסֻבָּךְ לִשְׁלִיחִים שֶׁמְּבִיאִים מַיִם וּבְרִיחוֹת. הָאֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּל בְּחֵירוּת בְּפֵרוּשׁ הַמַּשְׁלָה שֶׁל הַשְּׁלִיחִים. הוּא מַצִּיעַ שֶׁהַשְּׁלִיחִים הֵם הַמַּמְלָכָה שֶׁל בֵּית דָּוִד, כִּי בָּהּ הָיוּ הַמְּלָכִים הַצַּדִּיקִים, לְעוֹד מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ רָעִים. בְּנוֹסָף, הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשְּׁלִיחִים עֲשׂוּיִים לִהְיוֹת כְּמַעְיְנוֹת מַיִם שֶׁמִּתְפַּרְסְטִים, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מְשִׁירַת הַפְּרָדוֹס בְּשִׁיר הַשִּׁירים.
אבן עזרא על ישעיהו 8:6:1 ↗המתנה לגלוי הסוד
״וחכיתי. אלה דברי הנביא שאמתין עד שהשם יתן לי רשות לגלות סודי:״
בפסוק זה, אבן עזרא מסביר את דברי הנביא ישעיהו. הוא מציין שהנביא מחכה למצווה מיוחדת מהאל כדי לחשוף סודות עמוקים יותר. הפרשן מציג גישה לפיה הנביא אינו חושף הכל בבת אחת, אלא מחכה לרשות של הַשֵּׁם. כך נלמד שהחשיפה של דברי הנבואה תלויה בזמן ובאישור אלוהי.
אבן עזרא על ישעיהו 8:17:1 ↗