בימים של אחז בן יותם בן עזיה, מלך יהודה, רצן מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל עלו על ירושלים למלחמה, והוא לא יכול היה להילחם נגדה.
וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָז בֶּן־יוֹתָ֨ם בֶּן־עֻזִּיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה עָלָ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לַמִּלְחָמָ֖ה עָלֶ֑יהָ וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לְהִלָּחֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃ישעיהו · פרק ז׳
האיום של ארם וישראל על יהודה והאות לבית דוד
בשלהי ימי אחז, ארם וצפון ישראל מתאחדים נגד יהודה. השם מבטיח אות לבית דוד, אך מזהיר מפני הכניסה של אשור שתביא חורבן ושינוי גמור לנוף הארץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
האיום של ארם וישראל על יהודה
הבשורה הגיעה לבית דוד ואמרו: ארם התייצבה על אפרים. לב המלך ולב עמו רעדו כמו עצי יער שמתנועעים בגלל הרוח.
וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר נָ֥חָֽה אֲרָ֖ם עַל־אֶפְרָ֑יִם וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־יַ֖עַר מִפְּנֵי־רֽוּחַ׃השם אמר לישעיהו: צא לקראת אחז, ואתה ומה שנותר בך, בנך יחזור עד לקצה המעלה של הבריכה הגבוהה, אל השביל של שדות הכובשים.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒ צֵא־נָא֙ לִקְרַ֣את אָחָ֔ז אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ אֶל־קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה אֶל־מְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃ואמרת לו: תהיה זהיר ושקט, אל תפחד ואל יתרפה לבך מהעובדה ששני זנבות העידוים המסוக்கים האלה הם רצן וארם ובן רמליהו.
וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃ה–ח
התייעצות ארם ואפרים נגד יהודה
בגלל שאराम וגם אפרים ובן רמלי יהו התייעצו נגדך לרעה.
יַ֗עַן כִּֽי־יָעַ֥ץ עָלֶ֛יךָ אֲרָ֖ם רָעָ֑ה אֶפְרַ֥יִם וּבֶן־רְמַלְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃הם אמרו: נעלה ליהודה, נער אותה ונפרץ לתוכה, ונמליך בה מלך, את בן טבאל.
נַעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶ֔נָּה וְנַבְקִעֶ֖נָּה אֵלֵ֑ינוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֙לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן־טָֽבְאַֽל׃ (ס)כך אמר האדון ה'. התוכנית הזאת לא תצליח ולא תתקיים.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה לֹ֥א תָק֖וּם וְלֹ֥א תִֽהְיֶֽה׃כי מלך ארם הוא דמשק, ומלך דמשק הם רצן, ובעוד ששים וחמש שנים אפרים תיהרס מעם.
כִּ֣י רֹ֤אשׁ אֲרָם֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וְרֹ֥אשׁ דַּמֶּ֖שֶׂק רְצִ֑ין וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם׃ט–יב
הספק של אחז והסירוב לבקש אות
ראש אפרים הוא שומרון, וראש שומרון הוא בן רמליהו. אם לא תאמינו, לא נוכל להבטיח דבר.
וְרֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ שֹׁמְר֔וֹן וְרֹ֥אשׁ שֹׁמְר֖וֹן בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ אִ֚ם לֹ֣א תַאֲמִ֔ינוּ כִּ֖י לֹ֥א תֵאָמֵֽנוּ׃ (ס)והשם הוסיף לדבר אל אחז ולומר:
וַיּ֣וֹסֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֶל־אָחָ֖ז לֵאמֹֽר׃בקש לך אות מהשם אלוהיך. תעמיק את הבקשה או תגlah אותה למעלה.
שְׁאַל־לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה׃ואחז אמר: אני לא אבקש ולא אנסה את השם.
וַיֹּ֖אמֶר אָחָ֑ז לֹא־אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־אֲנַסֶּ֖ה אֶת־יְהוָֽה׃יג–טז
האות לבית דוד
הוא אמר: תנו למשמעתכם, בית דוד, כי אפילו מעט מכם, אנשי העם, מורעבים גם את אלוהיי.
וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֖א בֵּ֣ית דָּוִ֑ד הַמְעַ֤ט מִכֶּם֙ הַלְא֣וֹת אֲנָשִׁ֔ים כִּ֥י תַלְא֖וּ גַּ֥ם אֶת־אֱלֹהָֽי׃לכן אדוני ייתן לכם אות. הנה אישה צעירה תהיה בהריון ותלד בן, ותקראו לו עמנו אלוה.
לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃הוא יאכל חמאה ודבש כשהוא יודע לסרב לרע ולבחור בטוב.
חֶמְאָ֥ה וּדְבַ֖שׁ יֹאכֵ֑ל לְדַעְתּ֛וֹ מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֥וֹר בַּטּֽוֹב׃כי לפני שהנער ידע לסרב לרע ולבחור בטוב, האדמה שעליה אתם כועסים בגלל שני המלכים תתרוקן.
כִּ֠י בְּטֶ֨רֶם יֵדַ֥ע הַנַּ֛עַר מָאֹ֥ס בָּרָ֖ע וּבָחֹ֣ר בַּטּ֑וֹב תֵּעָזֵ֤ב הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה קָ֔ץ מִפְּנֵ֖י שְׁנֵ֥י מְלָכֶֽיהָ׃יז–כ
הַבֹּא מֵאַשּׁוּר וְהַמְּסִירַת הַזָּקָן
הַשֵּׁם יָבִיא עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים שֶׁלֹּא בָּאוּ מֵעֶת שֶׁנִּתְקַע אֶפְרַיִם מִפְּנֵי יְהוּדָה, אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עָלֶ֗יךָ וְעַֽל־עַמְּךָ֮ וְעַל־בֵּ֣ית אָבִיךָ֒ יָמִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בָ֔אוּ לְמִיּ֥וֹם סוּר־אֶפְרַ֖יִם מֵעַ֣ל יְהוּדָ֑ה אֵ֖ת מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (פ)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא הַשֵּׁם יִשְׁלַח לַזְּבוּבִים שֶׁבְּקַצֵּי נְהָרוֹת מִצְרַיִם וְלַדְּבוֹרִים שֶׁבְּאֶרֶץ אַשּׁוּר.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִשְׁרֹ֤ק יְהוָה֙ לַזְּב֔וּב אֲשֶׁ֥ר בִּקְצֵ֖ה יְאֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְלַ֨דְּבוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ אַשּֽׁוּר׃וְהֵם יָבֹאוּ וְיִשְׁכְּנוּ כֻּלָּם בִּנְחָלוֹת הַבָּתּוֹת וּבַסְּדֵקִים שֶׁבַּסְּלָעִים וּבְכָל הַמְּחִים וּבְכָל הַמַּעֲקָשִׁים.
וּבָ֨אוּ וְנָח֤וּ כֻלָּם֙ בְּנַחֲלֵ֣י הַבַּתּ֔וֹת וּבִנְקִיקֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים וּבְכֹל֙ הַנַּ֣עֲצוּצִ֔ים וּבְכֹ֖ל הַנַּהֲלֹלִֽים׃בַּיּוֹם הַהוּא אֲדֹנָי יְגַלֵּחַ בְּסַכִּין שְׂכִירִים בְּעַבְרֵי הַנָּהָר, אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְיַסִּיר אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת שַׂעַר הָרַגְלַיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן.
בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה׃ (ס)כא–כד
תיאור מצב הארץ
ביום ההוא, אדם יגדל עגל בקר ושתי כבשים.
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא יְחַיֶּה־אִ֛ישׁ עֶגְלַ֥ת בָּקָ֖ר וּשְׁתֵּי־צֹֽאן׃ובגלל שיש כל כך הרבה חלב, הוא יאכל חמאה, כי כל מה שיישאר בארץ יאכל חמאה ודבש.
וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־חֶמְאָ֤ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כָּל־הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ביום ההוא, בכל מקום שיהיה שם, יהיו אלף גפנים בשביל אלף כסף, ויהיו שם שמירי ושיטים.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה׃בין הסורגים ובין הקוצים יבואו לשם, כי כל הארץ תהיה שמירי ושיטים.
בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָ֣בוֹא שָׁ֑מָּה כִּי־שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃כה–כה
שינוי נוף ההרים
וְכָל הֶהָרִים שֶׁנִּכְרָתִים בְּמַאֲדֵר, לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם הַפַּחַד שֶׁל שָׁמִיר וְשָׁיִת. הֵם יֵהְיוּ כְּמִשְׁלַח שׁוֹר וּכְמִרְמַס שֶׂה.
וְכֹ֣ל הֶהָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹֽא־תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
האיום של ארם וישראל על יהודה
וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָז בֶּן־יוֹתָ֨ם בֶּן־עֻזִּיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה עָלָ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לַמִּלְחָמָ֖ה עָלֶ֑יהָ וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לְהִלָּחֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃
וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר נָ֥חָֽה אֲרָ֖ם עַל־אֶפְרָ֑יִם וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־יַ֖עַר מִפְּנֵי־רֽוּחַ׃
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒ צֵא־נָא֙ לִקְרַ֣את אָחָ֔ז אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ אֶל־קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה אֶל־מְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃
וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃
ה–ח
התייעצות ארם ואפרים נגד יהודה
יַ֗עַן כִּֽי־יָעַ֥ץ עָלֶ֛יךָ אֲרָ֖ם רָעָ֑ה אֶפְרַ֥יִם וּבֶן־רְמַלְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
נַעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶ֔נָּה וְנַבְקִעֶ֖נָּה אֵלֵ֑ינוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֙לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן־טָֽבְאַֽל׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה לֹ֥א תָק֖וּם וְלֹ֥א תִֽהְיֶֽה׃
כִּ֣י רֹ֤אשׁ אֲרָם֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וְרֹ֥אשׁ דַּמֶּ֖שֶׂק רְצִ֑ין וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם׃
ט–יב
הספק של אחז והסירוב לבקש אות
וְרֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ שֹׁמְר֔וֹן וְרֹ֥אשׁ שֹׁמְר֖וֹן בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ אִ֚ם לֹ֣א תַאֲמִ֔ינוּ כִּ֖י לֹ֥א תֵאָמֵֽנוּ׃ (ס)
וַיּ֣וֹסֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֶל־אָחָ֖ז לֵאמֹֽר׃
שְׁאַל־לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה׃
וַיֹּ֖אמֶר אָחָ֑ז לֹא־אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־אֲנַסֶּ֖ה אֶת־יְהוָֽה׃
יג–טז
האות לבית דוד
וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֖א בֵּ֣ית דָּוִ֑ד הַמְעַ֤ט מִכֶּם֙ הַלְא֣וֹת אֲנָשִׁ֔ים כִּ֥י תַלְא֖וּ גַּ֥ם אֶת־אֱלֹהָֽי׃
לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃
חֶמְאָ֥ה וּדְבַ֖שׁ יֹאכֵ֑ל לְדַעְתּ֛וֹ מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֥וֹר בַּטּֽוֹב׃
כִּ֠י בְּטֶ֨רֶם יֵדַ֥ע הַנַּ֛עַר מָאֹ֥ס בָּרָ֖ע וּבָחֹ֣ר בַּטּ֑וֹב תֵּעָזֵ֤ב הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה קָ֔ץ מִפְּנֵ֖י שְׁנֵ֥י מְלָכֶֽיהָ׃
יז–כ
הַבֹּא מֵאַשּׁוּר וְהַמְּסִירַת הַזָּקָן
יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עָלֶ֗יךָ וְעַֽל־עַמְּךָ֮ וְעַל־בֵּ֣ית אָבִיךָ֒ יָמִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בָ֔אוּ לְמִיּ֥וֹם סוּר־אֶפְרַ֖יִם מֵעַ֣ל יְהוּדָ֑ה אֵ֖ת מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (פ)
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִשְׁרֹ֤ק יְהוָה֙ לַזְּב֔וּב אֲשֶׁ֥ר בִּקְצֵ֖ה יְאֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְלַ֨דְּבוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ אַשּֽׁוּר׃
וּבָ֨אוּ וְנָח֤וּ כֻלָּם֙ בְּנַחֲלֵ֣י הַבַּתּ֔וֹת וּבִנְקִיקֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים וּבְכֹל֙ הַנַּ֣עֲצוּצִ֔ים וּבְכֹ֖ל הַנַּהֲלֹלִֽים׃
בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה׃ (ס)
כא–כד
תיאור מצב הארץ
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא יְחַיֶּה־אִ֛ישׁ עֶגְלַ֥ת בָּקָ֖ר וּשְׁתֵּי־צֹֽאן׃
וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־חֶמְאָ֤ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כָּל־הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה׃
בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָ֣בוֹא שָׁ֑מָּה כִּי־שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃
כה–כה
שינוי נוף ההרים
וְכֹ֣ל הֶהָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹֽא־תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את המצב המדיני המתוח ביהודה תחת שלטון אחז, את התייעצות אויביו ואת הנבואה על העתיד.
פסוקים א–ד
האיום של ארם וישראל על יהודה
בתקופת המלך אחז, שתי מעצמות, ארם וישראל, התאחדו כדי לתקוף את ירושלים. הבשורה על הברית הזו גרמה למלך ולעמו פחד גדול, ובתגובה הורה ה' לנביא ישעיהו לפגוש את המלך ולבטח אותו שהאיום אינו כבד כפי שהוא נראה.
פסוקים ה–ח
התייעצות ארם ואפרים נגד יהודה
ארם ואפרים מתכננים לתקוף את יהודה, לכבוש אותה ולהמליך בה מלך חדש בשם בן טבאל. אך ה' מבטיח שהתוכנית לא תתממש. הנביא מזהיר כי למרות המצב הנוכחי, בעוד ששים וחמש שנים אפרים תיהרס ותיפול.
פסוקים ט–יב
הספק של אחז והסירוב לבקש אות
הנביא ישעיהו מזהיר את אחז על חוסר האמונה ביחס לממלכת ישראל. השם מציע לאחז לבקש אות מופת כדי לחזק את אמונתו, אך אחז מסרב לבקש דבר מתוך רצון לא לנסות את השם.
פסוקים יג–טז
האות לבית דוד
ישעיהו פונה אל בית דוד ומזהיר אותם על חוסר אמונתם. הוא מביא אות מאלוהים: אישה צעירה תלד בן ששמו יזכיר את אלוהים, ובתקופה קצרה, לפני שהנער ידע לבחור בין טוב לרע, האדמה תתרוקן בעקבות המלחמה של שני המלכים.
פסוקים יז–כ
הַבֹּא מֵאַשּׁוּר וְהַמְּסִירַת הַזָּקָן
הַנָּבִיא מַתְרִיע עַל כַּךְ שֶׁהַשֵּׁם יָבִיא עַל יְהוּדָה אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ מַפֶּת שֶׁל זְבוּבִים וּדְבוֹרִים מִצְרַיִם וְאַשּׁוּר. הַכּוֹרֵעִים יַעֲלוּ לַמְּחִים וְלַסְּדֵקִים, וְהַשֵּׁם יְגַלֵּחַ אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּסַכִּין שְׂכִירִים, מַסִּיר אֶת הָרֹאשׁ, הַזָּקָן וְשַׂעַר הָרַגְלַיִם.
פסוקים כא–כד
תיאור מצב הארץ
פסוקים אלו מתארים מצב עתידי שבו הארץ תהיה מלאה בגידולים ובעלי חיים בודדים, אך גם צומחים קוצניים וסבוכים שמשתרעים בכל המקום.
פסוקים כה–כה
שינוי נוף ההרים
הפסוק מתאר מצב שבו ההרים שנכרתים בכלי עבודה יהפכו למקום ללא פחד או סכנה של חיות מסוכנות כמו שמיד ושית. במקום זאת, המקום יהיה פשוט ונוח למרעה שוורים וצאים.
הפסוקים מסתיימים בתיאור השינוי הדרסטי בנוף ההרים כתוצאה מהמלחמה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של הביטוי וַיְהִי בִּימֵי
״חַמְשָׁה ״וַיְהִי בִּימֵי״ הָווּ: ״וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״, ״וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים״, ״וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל״, ״וַיְהִי בִּימֵי אָחָז״, ״וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים״.״
הַטֶּקסט מֵהַמִּגִלָּה מַסְבִּיר אֶת הַבִּטּוּי הַתַּקְנִי שֶׁל הַהִיסטוּרְיָה בַּתַּנָּךְ. הַמְּבוֹאָה "וַיְהִי בִּימֵי" מְצַיֵּן אֶת הַזְּמַן שֶׁבּוֹ קָרָה הָעִנְיָן. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן חֲמִשָּׁה מְקָרִים שׁוֹנִים שֶׁבָּם הַבִּטּוּי הַזֶּה מופיע בַּסּוֹפְרִים. הַמְקוֹר מַפְרִיט שֵׁם שֶׁל מַלְכִים וּתְקופוֹת שִׁלְטוֹן שׁוֹנוֹת. הוּא מְצַיֵּן אֶת יְמֵי אַחַשְׁוֵרוֹשׁ, יְמֵי שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְמֵי אַמְרָפֶל, יְמֵי אָחָז וְיְמֵי יְהוֹיָקִים. הַסּוֹבֵר מוֹרֶה שֶׁהַבִּטּוּי הַזֶּה הוּא כְּלִי לְקַבֵּעַ הַקְשָׁרָה זְמַנִּית בְּסִפּוּר הַמַּעֲשִׂים.
מגילה י׳ ב:י״ב ↗הַמַּשּׁמָעוּת הַכְּבִידָה שֶׁל "וַיְהִי" בִּמְצָבֵי צָרָה
״רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה עָלָה בְּיָדֵינוּ מִן הַגּוֹלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי, צָרָה. רַבִּי חִיָּא רַבָּה״
הַמִּדְרָשׁ, בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּ מָא וְאַחֲרָיו, מְסַבֵּל אֶת הַמִּלָּה "וַיְהִי" כְּסִימָה לְצָרָה. לְפִי הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁנִּכְתָּב "וַיְהִי", זֶה מְצָב שֶׁל קוֹשִׁי, כִּי הַמִּלָּה יְכוֹלָה לְהַוּוֹת גַּם שִׂמְחָה וְגַם צָרָה, אַךְ בַּמְּקֹמוֹת הַנֶּאֱמָרִים בַּמִּדְרָשׁ הִיא מְצַיֶּת לְעֶצֶב. הַמִּדְרָשׁ מְקַבֵּל אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁל אָחָז בִּזְמַן הַמִּלְחָמוֹת בְּיָמָיו, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה רָחוֹק way מֵהַמְּדִינָה וְהַמְּלָכִים הַזָּרוּת בָּאוּ לְהַשְׁפִּיל אוֹתוֹ. הַמִּדְרָשׁ מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּצָּב הַפְּקֻדָּה שֶׁל אָחָז, הַמַּנְחִיל לָנוּ תְּמוּנָה שֶׁל שִׁבְרוֹן הַמִּשְׁפָּחָה וְהַחֶרְדָּה הַמְּלָכִית, וְהוֹנָה שֶׁהַמִּלְחָמָה הִיא כְּמַעֲטָה אֲבִיסָּה שֶׁל הַכֹּל.
רות רבה, פתיחתא ז׳ ↗בעקבות המפרשים
החורבן והשוב כעדות למלכות אחת
״ונבקיענה אלינו. נשוה אותה עמיו כבקעה זו שהיא שוה וכן ת"י ונשוינון עמנא, שיהיו שוין עם עשרת השבטים במלך אחד:״
בְּפֶסַת הַמַּעֲשֶׂה בְּסוֹף הַפֶּסֶק, רַשִׁ"י מַסְבִּיר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמִּלִּים "וְנִשָּׁוְהָה עַמֶּיהָ". הוּא מְבִיא תּוֹרָה שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמַּמְלָכָה תִּהְיֶה שָׁווָה וּמְחוּבֶרֶת לְעַמֶּיהָ, כְּמוֹ הַבֶּקְעָה הַמְּפוּלֶגֶת. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַמַּטָּה תִּהְיֶה שְׁוָה לְעֶשֶׂרת הַשְּׁבָטִים תַּחַת מֶלֶךְ אֶחָד. רַשִׁ"י מַצִּיעַ תּוֹרָה זוֹ כְּהֶסְבֵּר אֶחָד אֶל הַמִּלִּים, וְיֵשׁ לְזַכְּרוֹת שֶׁיֵּשׁ תּוֹרָה אַחֶרֶת הַמְּפרֶשֶׁת אֶת הַדָּבָר כְּמַעֲשֶׂה חֻרְבָּן וּפִרְקוּן.
רש״י על ישעיהו 7:6:2 ↗פירוש רש"י על נחלי הבתות
״בנחלי הבתות. נחלי עמקים שדות בורים:״
בפסוק זה מתאר הנביא ישעיהו תמונה של אזור המכוסה במים. רש"י מסביר שהמושג "נחלי הבתות" מתייחס לנחלים הזורמים בעמקים, בשדות ובמקומות שהם בורים או חפורים באדמה. הפרשן מפרש את המילים המקבילות בטקסט כדי להבהרו את המיקום הגיאוגרפי. הוא מראה שהנחלים הללו עוברים בשדות פתוחים ובתעלות שנחצבו בקרקע, ובכך מעשיר את התיאור המקורי של המים הזורמים בארץ.
רש״י על ישעיהו 7:19:1 ↗עוצמת הפריצה והתקיפה
״נעלה. ונקיצנה. פועל יוצא, עד שיקוצו מפנינו, והטעם על ירוש' על כי [צ"ל כן] ונבקיענה:״
הַפֶּסַק מֵהַמִּקְרָא מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ עַל הַפּוֹעַל הַנִּמְצָא בַּפִּיעוּל "וְנִבְקְעֵנָה". הָאִבֵּן עֶזְרָא מְסַבֵּר כִּי הַכַּוָּנָה הִיא תִּקְפָּה וְעֹצְמָה שֶׁל פְּרִיצָה קָדִימָה, עַד כְּדֵי שֶׁהָאוֹיְבִים יִקְצְצוּ מֵהַפַּחַת מִפְּנֵי הַתֶּקֶף. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַדֶּבֶק וְאֶת הַמְּהִירוּת שֶׁל הַפְּעֻלָּה. הַמִּקְרָא מְתָאֵר תְּהוּלָה שֶׁל פְּרִיצָה וּתְכִיפָה. הַמַּטָּרָה הִיא לַחְצֹר אֶת הַמִּבְצָר אוֹ אֶת הַהֲגָנָה בְּכָזוֹ עֹצְמָה, שֶׁהָאוֹיֵב יַרְגִּישׁ אֶת הַסַּכָּנָה הַמְּשׂוֹמֶתֶת וְיַתְחִיל לִהְיוֹת בְּחַרְדָּה.
אבן עזרא על ישעיהו 7:6:1 ↗המשמעות של הניקיק בסלע
״ובנקיקי הסלעים. אין לו חבר ופירושו לפי מקומו:״
בפסוק זה מופיע הביטוי "וּבִנְקִיקֵי הַסַּלַע". הַאֶבֶן עֶזְרָא מַסְבִּיר כְּבָר שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא מָקוֹם מבודד וּבָדָד, שֶׁאֵין לוֹ חֶבֶר אוֹ שׁוֹתֶף. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַמִּלִּים תָּלוּי בַּהֲקֶרֶט הַסְּפִיקִי שֶׁל הַמָּקוֹם בַּתּוֹכְנִית הַמִּקְצָעִית. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַמִּלִּים יְשָׁר אֶל הַמִּקוֹם שֶׁבּוֹ הֵם נִמְצָאִים. הַמְפַשֵׁר מַתְחִיל בְּהַצָּעָה שֶׁהַמָּקוֹם הוּא בּוֹדֵד, וְאָז מַצִּיעַ שֶׁהַמָּשׁמָע תָּלוּי בַּהַקְרָבָה לַמָּקוֹם הַסְּפִיקִי.
אבן עזרא על ישעיהו 7:19:3 ↗