ככה אמר הַשֵּׁם: השמים הם הכסא שלי, והארץ היא המושב של רגלי. איזה בית אתם הולכים לבנות לי? ואיזה מקום הוא מקום המנוחה שלי?
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃ישעיהו · פרק סו׳
גודל הַשֵּׁם וסוף הדרך הרעה
התגלות כבוד הַשֵּׁם, הבטחות לשינוי וירושלים, וגזר הדין על האומות
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו סו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
גודל הַשֵּׁם וסוף הדרך הרעה
את כל הדברים האלה עשו ידי, כך אמר הַשֵּׁם. ואל מי אני מסתכל? אל העני והנשבר ברוחו, ואל מי שיראה ופחד מדברי.
וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי׃השור שחטים, האדם שמתים, הזבח של הכבש הוא כמו עורף כלב, המנחה שמעלים היא דם חזיר, והתפילה היא ברכת עוון. גם הם בחרו בדרכיהם, והם נהנים ממה שמרעיל את הנפש.
שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה׃גם אני אבחר בתוצאות המעשים שלהם ואביא עליהם את הגלות שלהם, כי קראתי והם לא ענו, דיברתי והם לא שמעו. הם עשו רע בעיניי, ובמה שלא רציתי הם בחרו.
גַּם־אֲנִ֞י אֶבְחַ֣ר בְּתַעֲלֻלֵיהֶ֗ם וּמְגֽוּרֹתָם֙ אָבִ֣יא לָהֶ֔ם יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְאֵ֣ין עוֹנֶ֔ה דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בָּחָֽרוּ׃ (ס)הבטחות וקולות של שינוי
תקשיבו לדברי ה׳, אתם שמפחדים מדבריו. אומרים: אחיכם שונאים אתכם ומגרשים אתכם, כדי ששמי ה׳ יתכבד, כדי שנתראה בשמחתכם והם יתביישו.
שִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה הַחֲרֵדִ֖ים אֶל־דְּבָר֑וֹ אָמְרוּ֩ אֲחֵיכֶ֨ם שֹׂנְאֵיכֶ֜ם מְנַדֵּיכֶ֗ם לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ יִכְבַּ֣ד יְהוָ֔ה וְנִרְאֶ֥ה בְשִׂמְחַתְכֶ֖ם וְהֵ֥ם יֵבֹֽשׁוּ׃קול רעש מהעיר, קול מההיכל. קול ה׳ שמשלם כגמול לאויביו.
ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃לפני שמתחיל הלידה, לפני שבא חבל, היא כבר הולידה בן.
בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃מי שמע כזה? מי ראה דברים כאלה? האם ארץ יכולה להיוולד ביום אחד? האם עם יכול להיוולד פעם אחת? כי ציון חלתה והולידה את ילדיה.
מִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּֽי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ׃הבטחת הברכה והשיקום לירושלים
האם אני אעצור את הלידה ואז לא אוליד? כך אומר ה'. האם אני המוליד ואז אעצור? כך אומר אלוהייכם.
הַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃ (ס)שמחו עם ירושלים ושחקו בה כל האוהבים אותה. רקדו איתה בשמחה כל המתאבלים עליה.
שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כָּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃כדי שתרועבו ותשבעו מפטריה. כדי שתשתו ותתענגו ממרענות כבודה.
לְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבוֹדָֽהּ׃ (ס)כי כך אמר ה': הנה אני מפנה אליה נהר של שלום וכנחל שוטף כבוד לעמים. תיראו על צד אחד ותישאו על ברכיים.
כִּֽי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶיהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשָׁעֳשָֽׁעוּ׃נחמת ירושלים ודין האש
כמו אדם שאמו מנחמת אותו, כך אני אנחם אתכם, ובירושלים תקבלו נחמה.
כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ׃תראו ויתרגש לבכם, ועצמותיכם יפרחו כמו דשא, ותדעו שיד ה' פועלת למענ עבדיו וכועסת על אויביו.
וּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה וְנוֹדְעָ֤ה יַד־יְהוָה֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו וְזָעַ֖ם אֶת־אֹיְבָֽיו׃כי הנה, ה' יבוא באש, ומרכבותיו יבואו כסופה, כדי להשיב בכעס רב את חרונו ובלהבות אש את זעמו.
כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ בָּאֵ֣שׁ יָב֔וֹא וְכַסּוּפָ֖ה מַרְכְּבֹתָ֑יו לְהָשִׁ֤יב בְּחֵמָה֙ אַפּ֔וֹ וְגַעֲרָת֖וֹ בְּלַהֲבֵי־אֵֽשׁ׃כי ה' יישפט באש ובחרבו על כל בשר, ורבים יהיו ההרוגים בגלל ה'.
כִּ֤י בָאֵשׁ֙ יְהוָ֣ה נִשְׁפָּ֔ט וּבְחַרְבּ֖וֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂ֑ר וְרַבּ֖וּ חַֽלְלֵ֥י יְהוָֽה׃איסוף העמים וגילוי כבוד ה'
אלו שמקדשים את עצמם ומטהרים לגנים, אבל בתוכם יש אוכלים בשר חזיר, טומאה ועכברים; כולם ייאספו יחד, כך אומר ה'.
הַמִּתְקַדְּשִׁ֨ים וְהַמִּֽטַּהֲרִ֜ים אֶל־הַגַּנּ֗וֹת אַחַ֤ר אחד [אַחַת֙] בַּתָּ֔וֶךְ אֹֽכְלֵי֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר וְהַשֶּׁ֖קֶץ וְהָעַכְבָּ֑ר יַחְדָּ֥ו יָסֻ֖פוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ואני בא לבצע את מעשיהם ואת מחשבותיהם, כדי לאסוף את כל העמים ואת כל הלשונות, שיבואו ויראו את כבודי.
וְאָנֹכִ֗י מַעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת־כְּבוֹדִֽי׃אשים בהם אות, ואשלח מתוכם אנשים ששרדו אל העמים: תרשיש, פו, לוד, מושכי קשת, תובל ויוון; האיים הרחוקים שלא שמעו את שמי ולא ראו את כבודי, יספרו את כבודי בין העמים.
וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃והביאו את כל אחיכם מכל העמים, כמנחה לה' על סוסים, בעגלות, בצאנים, בפרדים ובמרכבות, אל הר הקודש שלי, ירושלים, אמר ה', כפי שבני ישראל יביאו את המנחה בכלי טהורים אל בית ה'.
וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ מִנְחָ֣ה ׀ לַֽיהוָ֡ה בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃העולם החדש והעבודת ה'.
וגם מתוכם אקח לכהנים וללוויים, אמר ה'.
וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כי כשהשמים החדשים והארץ החדשה שאני יוצר יעמדו לפניי, נא ה', כך יעמדו זרעכם ושמכם.
כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֳדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם׃ויהיה בכל חודש בחודשו ובכל שבת בשבתה, יבוא כל אדם כדי להשתחוות לפניי, אמר ה'.
וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ויצאו ויראו את הגופות של האנשים הרשעים, כי התולעת שלהם לא תמות והאש שלהם לא תכבה, ויהיו למצרה של כל אדם.
וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
גודל הַשֵּׁם וסוף הדרך הרעה
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃
וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי׃
שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה׃
גַּם־אֲנִ֞י אֶבְחַ֣ר בְּתַעֲלֻלֵיהֶ֗ם וּמְגֽוּרֹתָם֙ אָבִ֣יא לָהֶ֔ם יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְאֵ֣ין עוֹנֶ֔ה דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בָּחָֽרוּ׃ (ס)
הבטחות וקולות של שינוי
שִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה הַחֲרֵדִ֖ים אֶל־דְּבָר֑וֹ אָמְרוּ֩ אֲחֵיכֶ֨ם שֹׂנְאֵיכֶ֜ם מְנַדֵּיכֶ֗ם לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ יִכְבַּ֣ד יְהוָ֔ה וְנִרְאֶ֥ה בְשִׂמְחַתְכֶ֖ם וְהֵ֥ם יֵבֹֽשׁוּ׃
ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃
בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃
מִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּֽי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ׃
הבטחת הברכה והשיקום לירושלים
הַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃ (ס)
שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כָּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃
לְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבוֹדָֽהּ׃ (ס)
כִּֽי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶיהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשָׁעֳשָֽׁעוּ׃
נחמת ירושלים ודין האש
כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ׃
וּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה וְנוֹדְעָ֤ה יַד־יְהוָה֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו וְזָעַ֖ם אֶת־אֹיְבָֽיו׃
כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ בָּאֵ֣שׁ יָב֔וֹא וְכַסּוּפָ֖ה מַרְכְּבֹתָ֑יו לְהָשִׁ֤יב בְּחֵמָה֙ אַפּ֔וֹ וְגַעֲרָת֖וֹ בְּלַהֲבֵי־אֵֽשׁ׃
כִּ֤י בָאֵשׁ֙ יְהוָ֣ה נִשְׁפָּ֔ט וּבְחַרְבּ֖וֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂ֑ר וְרַבּ֖וּ חַֽלְלֵ֥י יְהוָֽה׃
איסוף העמים וגילוי כבוד ה'
הַמִּתְקַדְּשִׁ֨ים וְהַמִּֽטַּהֲרִ֜ים אֶל־הַגַּנּ֗וֹת אַחַ֤ר אחד [אַחַת֙] בַּתָּ֔וֶךְ אֹֽכְלֵי֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר וְהַשֶּׁ֖קֶץ וְהָעַכְבָּ֑ר יַחְדָּ֥ו יָסֻ֖פוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְאָנֹכִ֗י מַעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת־כְּבוֹדִֽי׃
וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃
וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ מִנְחָ֣ה ׀ לַֽיהוָ֡ה בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
העולם החדש והעבודת ה'.
וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֳדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם׃
וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מסכם את המסכת הנבואית בנבואת ישעיהו, החל מעליות השמים של הַשֵּׁם ועד לתיאור העולם החדש.
גודל הַשֵּׁם וסוף הדרך הרעה
הפסוקים מתארים את גודלו של הַשֵּׁם, שהשמים והארץ אינם יכולים להכיל את ביתו. הקדוש ברוך הוא מתמקד באדם העני והירא, בעוד שמתריעים על הריסון המעשים המזעזעים של אלו שבוחרים בדרכים פסולות ומתעלמים מתורתו.
הבטחות וקולות של שינוי
הפסוקים מתארים את קול ה׳ המהדהד מההיכל ומבטיח גמול לאויבים. הנביא משווה את הלידה המהירה של ציון וילדיה לפלא שאין לו דומה בעולם, תוך התייחסות למתח שבין הקהילה המאמינה לבין אלו המגרשים אותם בשם כבוד ה׳.
הבטחת הברכה והשיקום לירושלים
הפסוקים מתארים את הבטחת אלוהים לישראל שהתהליך של הלידה והשיקום לא ייעצר באמצע. ירושלים תהיה מקור של שמחה ורוויה עבור אוהביה, בדומה לנהר של שלום ורוב כבוד המזין את העם כשהם נשענים על ברכיה.
נחמת ירושלים ודין האש
הפסוקים מתארים את ההבטחה לעידוד ירושלים בדומה לנחמת אם לילדה. לאחר מכן מתוארת בואו של ה' בלהבות אש ומרכבות סופה כדי להעניש את אויביו ולשפוט את כל הבשר בחרב, מה שיוביל למות רבים.
איסוף העמים וגילוי כבוד ה'
הפסוקים מתארים את הדין על אלו המקיימים טקסים חיצוניים אך טמאים, ואת הבטחת ה' לאסוף את כל העמים והלשונות. נשלחים שורדים להודיע על כבוד ה' למדינות רחוקות, והעמים יביאו מנחות טהורות לירושלים כחלק משיבה וקדושה.
העולם החדש והעבודת ה'.
הנבואה מתארת את הבריאה החדשה שהשם עתיד ליצור, שבה יקיימו הכהנים והלוויים את תפקידם. בעולם זה, כל הבריאה תבוא להשתחוות לפני האל באופן קבוע במועדי החודש והשבת. בסוף, מוצגת תמונה של עונש נצחי ובלתי נגמר עבור הרשעים, שיהיו עדות למצוקה.
הפרק מסתיים בתיאור גזר הדין על אלו שעושים רע ומרע.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הָעֶלְיוֹנִיּוּת שֶׁל הַתּוֹרָה עַל אוֹצָרֵי הָעוֹלָם
״אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם״
רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא מְסַפֵּר עַל מִפְגָּשׁ שֶׁלּוֹ עִם אָדָם שֶׁפָּגַע בּוֹ בַּדֶּרֶק. הָאִישׁ הִשְׁוִיעַ לוֹ שָׁלוֹם וְשָׁאַל מֵאַיקָּה הוּא מֵבָא. כְּשֶׁעָנָה לוֹ שֶׁהוּא מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְסוֹפְרִים, הָאִישׁ הִשְׁתַּבֵּחַ וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁתַּכֵּן אֶצְלוֹ. הוּא הִבְטִיחַ לָוֶה אֶלְף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. רַבִּי יוֹסֵי עָנָה לוֹ שֶׁגַּם אִם יִתֵּן לוֹ אֶת כָּל הָאוֹצָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, הוּא יִרְצֶה לָדוּר רַק בִּמְקוֹם שֶׁל תּוֹרָה. הוּא הֶסְבִּיר שֶׁבְּרֶגַע הַפְּטִירָה שֶׁל הָאָדָם, הָאוֹצָרִים הַלֶּאֱלֶה לֹא מְלַוִּים אוֹתוֹ, אֶלָּא רַק הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. הַמַּעֲשָׂה מְבִיא לְכֻלָּם אֶת הַמַּהֲלָךְ שֶׁל הַתּוֹרָה בְּחַיֵּי הָאָדָם. רַבִּי יוֹסֵי מְצַטֵּט אֶת מַשְׁלֵשׁ הַפֶּסוּק מִמִּשְׁלֵי שֶׁמַּנְחֶה אֶת הָאָדָם בַּעוֹלָם הַזֶּה, שׁוֹמֵר עָלָיו בַּקֶּבֶר וּמְעִירוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הוּא מְחַבֵּר גַּם אֶת תְּהִלִּים שֶׁל דָּוִד הַמְּסַיֶּםת שֶׁתּוֹרַת הַפֶּתַח טוֹבָה מֵזָהָב וְכֶסֶף. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּיל שֶׁהַמַּעֲרָכִיּוּת שֶׁל הַתּוֹרָה הִיא נֶצַחִית וְאֵינָהּ תְלוּיָה בְּעֹשֶׁן אוֹ בְּהוֹד שֶׁל עוֹשֶׁר.
משנה אבות ו׳:ט׳ ↗סֵדֶר הַבְּרִיאָה בְּמַבָּט בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל
״בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְחִילָּה וְאַחַרְכָּךְ הָאָרֶץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. הָאָרֶץ נִבְרֵאת תְּחִילָּה וְאַחַרְכָּךְ הַשָּׁמַיִם. אֵילּוּ מֵבִיאֵין טַעַם לְדִבְרֵיהֶן וְאֵילּוּ מֵבִיאֵין טַעַם לְדִבְרֵיהֶן. מַה״
בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל מְנַהֲלִים מַחְלוֹקֶת עַל הַסְּדֶר שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיאָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים שֶׁהַשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאָרֶץ. הַהַסְּבָר לְדִבְרֵיהֶם הוּא שֶׁכְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁבּוֹנֶה כִסֵּא וְאָז מוֹסִיף עֲדֵינִים, הַשָּׁמַיִם הֵם הַכִּסֵּא וְהָאָרֶץ הִיא הַמָּקוֹם שֶׁתַּחַת הָרַגְלַיִם. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים שֶׁהָאָרֶץ נִבְרְאָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַשָּׁמַיִם. הַהַסְבָּר לְדִבְרֵיהֶם הוּא שֶׁכְּמוֹ בּוֹנֶה בְּנַיִן, קֹדֶם בּוֹנִים אֶת הַתַּחְתּוֹנִים וְאָז אֶת הָעֶלְיוֹנִים. רַבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי מְסַיֵּעַ אֶת בֵּית הִלֵּל, כִּי הַתְּהוּמָה שֶׁבַּדְּבָרִים מְבִיאָה שֶׁנִּראה כְּאִלּוּ הָאָרֶץ הִיא הַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה. רַבִּי חֲנִינָה טוֹעֵן שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁבֵּית שַׁמַּי הֵם הַתְּחִלָּה, בֵּית הִלֵּל מְסַלְּקִים אוֹתָם, כִּי בַּסּוֹף הָאָרֶץ הָיְתָה כְּבָר קַייֶמֶת. רַבִּי יוֹחָנָן מְסַבֵּל אֶת הַמַּחְלוֹקֶת כְּשֶׁמְּבַטֵּא אוֹתָהּ בְּמַבָּט שׁונה: הַשְּׁאֵלָה הִיא מָה נִבְרָא קֹדֶם — הַשָּׁמַיִם כְּבִירְיָהּ אוֹ הָאָרֶץ כְּשִׁכְלוּלָהּ. לְפִי כָּל הַדַּרְכּוֹת, הַמַּבָּט הַמִּקְדָּמִי תָּלֶה בְּהַגְדָּרַת הַמַּהְיוּת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה.
תלמוד ירושלמי חגיגה ב׳:א׳:י״ז ↗בעקבות המפרשים
התמודדות עם הלבের הנכון
״החרדים אל דברו. הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו:״
בפסוק החמישי בפרק סס לישעיהו, מתוארת תמונה של אנשים שחווים פחד וחרדה. לפי רש"י, מדובר בצדיקים שמרגישים דוחק וחרדה פנימית כדי להתקרב לדברי ה'. הפרשן מסביר שהחרדה הזו אינה פחד שלילי, אלא דחיפות רוחנית ורצון עז להתקרב לאמת. הפרשנות של רש"י מתמקדת במוטיבציה של הלב. הוא רואה בחרדה כלי שגורם לאדם למהור ולקנות את דברי התורה. הגישה הזו מראה כיצד רגש של דוחק יכול להפוך למנוע של התקדמות רוחנית וקירבה לה'.
רש״י על ישעיהו 66:5:1 ↗התגלות כבוד הַשֵּׁם ופרשנות רש"י
״וראו את כבודי. בהלחמי בהם במכת המק בשרו ועיניו ולשונו (שם):״
הפסוק בנבואה מדובר על רגע שבו הַשֵּׁם אוסף את כל העמים והשפות כדי להראות להם את כבודו. הנביא ישעיהו מתאר את הראייה הזו כחוויה שמשפיעה על כל הגוף, כולל חוש הטעם והדיבור. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהראייה של כבוד הַשֵּׁם היא כל כך עוצמתית, שהיא משפיעה פיזית על האדם. לפי פירושו, המכה של הכבוד הזה מגיעה אפילו למקומות כמו הבשר, העיניים והלשון. רש"י מתמקד בהשפעה המוחשית של החוויה הרוחנית על הגוף האנושי.
רש״י על ישעיהו 66:18:2 ↗קול מהיכל הקודש
״קול מהיכל. השם, הוא בית השם, או השמים כי יקראו היכל הקודש, וטעם קול שישמע בכל העולם נקמת השם בהם:״
בפסוק זה, ישעיהו מתאר קול שנשמע מתוך המקדש. לפי אבן עזרא, המילה היכל יכולה להתייחס למקדש או גם לשמיים, שכן הם מכונים היכל הקודש. הקול הזה מבטא את הנקמה של הַשֵּׁם במי שחטאו, וקול זה הולך להישמע בכל העולם. הפרשן מפרש את הדימוי של הקול הנשמע מן ההיכל כביטוי לכך שהעולם כולו ישמע את צדקת הַשֵּׁם. אבן עזרא מציע אפשרות נוספת לזיהוי מקום הקול, אך הוא אינו טוען שזו הדרך היחידה להבין את הפסוק.
אבן עזרא על ישעיהו 66:6:2 ↗ההשוואה בין אלוהות לבין המלך
״ואנכי. כטעם על יי ועל משיחו (תהלים ב' ב'):״
בפירושו על ישעיהו, אבן עזרא מציע פרשנות על הפסוק המתחיל במילים "ואנכי". הוא מסביר כי הכוונה במילים אלו היא דומה לתיאור המופיע בתהלים ב', שם מתואר המלך המשיח. לפי גישה זו, המילים אינן מתייחסות רק להשם, אלא גם למשיחו. הפרשן מציג את הקשר שבין השם לבין המשיח דרך השפה המקראית. הוא אינו טוען שזהו הסבר יחיד, אלא מציע טעם המקשר בין שתי נקודות במקרא. הגישה הזו מדגישה את כוחו של המשיח דרך זיהוי לשוני עם הדיבור האלוהי.
אבן עזרא על ישעיהו 66:18:1 ↗