ביקשו אותי בלי שביררו, מצאו אותי בלי שחיפשו. אמרתי: הנה אני, הנה אני, לעם שלא קרא בשמי.
נִדְרַ֙שְׁתִּי֙ לְל֣וֹא שָׁאָ֔לוּ נִמְצֵ֖אתִי לְלֹ֣א בִקְשֻׁ֑נִי אָמַ֙רְתִּי֙ הִנֵּ֣נִי הִנֵּ֔נִי אֶל־גּ֖וֹי לֹֽא־קֹרָ֥א בִשְׁמִֽי׃ישעיהו · פרק סה׳
הקדוש בָּרוּךְ הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת הָעָם וּבוֹאֵת שְׁלֹם הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ
מֵהַחֲיִית בֵּין הַמַּעֲקָבִים שֶׁל הַמַּעֲקָבִים לְבֵית הַתְּפִלָּה: מֵהַמַּעֲקָבִים שֶׁל הַמַּעֲקָבִים לְבֵית הַתְּפִלָּה: מֵהַמַּעֲקָבִים שֶׁל הַמַּעֲקָבִים לְבֵית הַתְּפִלָּה: מֵהַמַּעֲקָבִים שֶׁל הַמַּעֲקָבִים לְבֵית הַתְּפִלָּה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו סה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הקדוש ברוך הוא מחפש את העם
פרשתי את ידי כל היום לעם שמרד, שהולך בדרך לא טובה אחרי המחשבות שלו.
פֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כָּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב אַחַ֖ר מַחְשְׁבֹתֵיהֶֽם׃העם שמכעיס אותי מול פניי תמיד, מקריבים קורבנות בגנים וצורבים על האבנים.
הָעָ֗ם הַמַּכְעִיסִ֥ים אוֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים׃היושבים בקברים והנצור הם שמתעטפים, האוכלים בשר חזיר ומבשלים מאכלים טמאים.
הַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר ופרק [וּמְרַ֥ק] פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם׃הדין והחסד של ה'
האומרים לעצמם: "תתקרבו אלי, אל תתקרבו אלי, כי אני קדוש". האלה הם כמו עשן באף, אש ששורפת כל היום.
הָאֹֽמְרִים֙ קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּ֖י כִּ֣י קְדַשְׁתִּ֑יךָ אֵ֚לֶּה עָשָׁ֣ן בְּאַפִּ֔י אֵ֥שׁ יֹקֶ֖דֶת כָּל־הַיּֽוֹם׃הנה זה כתוב לפניי. אני לא אעלם מעין, אלא אשלם, ואני אשלם על מעשיהם.
הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י לֹ֤א אֶחֱשֶׂה֙ כִּ֣י אִם־שִׁלַּ֔מְתִּי וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם׃חטאיכם וחטאי אבותיכם יחד, אמר ה', אלה שריחו בערפל על ההרים והגבעות והשמיצו אותי. אני אגמל להם את מעשיהם הראשונים על גבם.
עֲ֠וֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתֵיכֶ֤ם יַחְדָּו֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר קִטְּרוּ֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַל־הַגְּבָע֖וֹת חֵרְפ֑וּנִי וּמַדֹּתִ֧י פְעֻלָּתָ֛ם רִֽאשֹׁנָ֖ה על־[אֶל־] חֵיקָֽם׃ (ס)כך אמר ה': כמו שנמצא מיץ ענבים בתוך האשכול ומישהו אומר: "אל תהרס אותו, כי יש בו ברכה", כך אני אעשה למען עבדי כדי שלא אהרס הכל.
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל׃הבטחת הצאצאים והעונש על עזיבת ה׳
ואוציא מצאקוב זרע, ומיהודה יורשי מרעים, והבחורים שלי והעבדים שלי ישתקעו שם.
וְהוֹצֵאתִ֤י מִֽיַּעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה׃והשרון יהיה למקום מגורים של צאן, ועמק עכור למקום מרעה של בקר, עבור עמי שחיפשו אותי.
וְהָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי׃אבל אתם, שנטשתם את ה׳ ושלחתם מהצד את הר הקודש שלי, מכינים שולחן לאל, וממלאים קערה למסך.
וְאַתֶּם֙ עֹזְבֵ֣י יְהוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַֽעֹרְכִ֤ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמְמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ׃ואתם תהיו מיועדים לחרב, וכולכם תיפלו בטבח, כי קראתי ולא עניתם, דיברתי ולא שמעתם, עשיתם רע בעיניי ובמה שלא רציתי בחרתם.
וּמָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם לַחֶ֗רֶב וְכֻלְּכֶם֙ לַטֶּ֣בַח תִּכְרָ֔עוּ יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְלֹ֣א עֲנִיתֶ֔ם דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בְּחַרְתֶּֽם׃ (פ)ההבדל בין עבדי הַשֵּׁם לבין האחרים
לכן אומר אדוני הַשֵּׁם: הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדי ישמחו ואתם תתביישו.
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֤י ׀ יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֹֽשׁוּ׃הנה עבדי יזמרו מרוב טוב לב, ואתם תצעקו מרוב כאב לב ותבכו מרוב שבירת רוח.
הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ׃תשתמשו בשמכם כדי להישבע עבור הבחורים שלי, אבל אדוני הַשֵּׁם יהרוג אתכם, ולעבדי יקרא שם אחר.
וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְלַעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר׃מי שמתברך בארץ, יתברך באלוהי אמן, ומי שנשבע בארץ, יישבע באלוהי אמן, כי הצרות הראשונות נשכחו ונעלמו מעיניי.
אֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵעֵינָֽי׃בריאת העולם החדש וירושלים
כי הנה אני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, והדברים הראשונים לא ייזכרו ולא יעלו על הלב.
כִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֤א תִזָּכַ֙רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב׃אלא שתשמחו ותגלו לנצחח, את מה שאני בורא; כי הנה אני בורא את ירושלים לשמחה, ואת עמה לששון.
כִּֽי־אִם־שִׂ֤ישׂוּ וְגִ֙ילוּ֙ עֲדֵי־עַ֔ד אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י בוֹרֵ֑א כִּי֩ הִנְנִ֨י בוֹרֵ֧א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם גִּילָ֖ה וְעַמָּ֥הּ מָשֽׂוֹשׂ׃ואני אשמח בירושלים ואשמח בעמי, ולא יישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה.
וְגַלְתִּ֥י בִירוּשָׁלִַ֖ם וְשַׂשְׂתִּ֣י בְעַמִּ֑י וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע בָּהּ֙ ע֔וֹד ק֥וֹל בְּכִ֖י וְק֥וֹל זְעָקָֽה׃לא יהיה שם עוד עול ימים, וזקן שלא ימלא את ימיו; כי הנער בן מאה שנה ימות, והחוטא בן מאה שנה יקולל.
לֹא־יִֽהְיֶ֨ה מִשָּׁ֜ם ע֗וֹד ע֤וּל יָמִים֙ וְזָקֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְמַלֵּ֖א אֶת־יָמָ֑יו כִּ֣י הַנַּ֗עַר בֶּן־מֵאָ֤ה שָׁנָה֙ יָמ֔וּת וְהַ֣חוֹטֶ֔א בֶּן־מֵאָ֥ה שָׁנָ֖ה יְקֻלָּֽל׃הבטחת השפע והמנוחה לעם הברוך
הם יבנו בתים וישבו בהם, ויטעו כרמים ואכלו מהפירות שלהם.
וּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָכְל֖וּ פִּרְיָֽם׃לא יבנו אחר יתגורר בבתים, ולא יטעו אחר יאכל מהפירות, כי ימי העם שלנו יהיו כמו ימי העץ, ומעשה ידיהם יהיה למנוחה ארוכה.
לֹ֤א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֤י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי׃הם לא יעבדו לשווא ולא יולידו לטרודה, כי הם זרע הברכות של ה' וגם צאצאיהם יהיו איתם.
לֹ֤א יִֽיגְעוּ֙ לָרִ֔יק וְלֹ֥א יֵלְד֖וּ לַבֶּהָלָ֑ה כִּ֣י זֶ֜רַע בְּרוּכֵ֤י יְהוָה֙ הֵ֔מָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם אִתָּֽם׃עוד לפני שיקראו אני כבר אענה, ובעודם מדברים אני כבר אשמע.
וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע׃הַשָּׁלוֹם בַּהַר הַקֹּדֶשׁ
זְאֵב וְטֶל יִרְעוּ יַחַד, וְאַרְיֵה יֹאכַל קשֶׁת כְּמוֹ שֶׁהַבָּקָר אוֹכֶלֶת עֵשֶׂב, וְהַנָּחָשׁ יֹאכַל עָפָר כַּלֶּחֶם שֶׁלּוֹ. לֹא יִרְעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ, כִּי בְּכָל הַהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁלִּי, כּוֹרָז הַשֵּׁם.
זְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכָל־הַ֥ר קָדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הקדוש ברוך הוא מחפש את העם
נִדְרַ֙שְׁתִּי֙ לְל֣וֹא שָׁאָ֔לוּ נִמְצֵ֖אתִי לְלֹ֣א בִקְשֻׁ֑נִי אָמַ֙רְתִּי֙ הִנֵּ֣נִי הִנֵּ֔נִי אֶל־גּ֖וֹי לֹֽא־קֹרָ֥א בִשְׁמִֽי׃
פֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כָּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב אַחַ֖ר מַחְשְׁבֹתֵיהֶֽם׃
הָעָ֗ם הַמַּכְעִיסִ֥ים אוֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים׃
הַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר ופרק [וּמְרַ֥ק] פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם׃
הדין והחסד של ה'
הָאֹֽמְרִים֙ קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּ֖י כִּ֣י קְדַשְׁתִּ֑יךָ אֵ֚לֶּה עָשָׁ֣ן בְּאַפִּ֔י אֵ֥שׁ יֹקֶ֖דֶת כָּל־הַיּֽוֹם׃
הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י לֹ֤א אֶחֱשֶׂה֙ כִּ֣י אִם־שִׁלַּ֔מְתִּי וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם׃
עֲ֠וֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹ֨ת אֲבוֹתֵיכֶ֤ם יַחְדָּו֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֤ר קִטְּרוּ֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַל־הַגְּבָע֖וֹת חֵרְפ֑וּנִי וּמַדֹּתִ֧י פְעֻלָּתָ֛ם רִֽאשֹׁנָ֖ה על־[אֶל־] חֵיקָֽם׃ (ס)
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל׃
הבטחת הצאצאים והעונש על עזיבת ה׳
וְהוֹצֵאתִ֤י מִֽיַּעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה׃
וְהָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי׃
וְאַתֶּם֙ עֹזְבֵ֣י יְהוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַֽעֹרְכִ֤ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמְמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ׃
וּמָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם לַחֶ֗רֶב וְכֻלְּכֶם֙ לַטֶּ֣בַח תִּכְרָ֔עוּ יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְלֹ֣א עֲנִיתֶ֔ם דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בְּחַרְתֶּֽם׃ (פ)
ההבדל בין עבדי הַשֵּׁם לבין האחרים
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֤י ׀ יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֹֽשׁוּ׃
הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ׃
וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְלַעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר׃
אֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵעֵינָֽי׃
בריאת העולם החדש וירושלים
כִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֤א תִזָּכַ֙רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב׃
כִּֽי־אִם־שִׂ֤ישׂוּ וְגִ֙ילוּ֙ עֲדֵי־עַ֔ד אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י בוֹרֵ֑א כִּי֩ הִנְנִ֨י בוֹרֵ֧א אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם גִּילָ֖ה וְעַמָּ֥הּ מָשֽׂוֹשׂ׃
וְגַלְתִּ֥י בִירוּשָׁלִַ֖ם וְשַׂשְׂתִּ֣י בְעַמִּ֑י וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע בָּהּ֙ ע֔וֹד ק֥וֹל בְּכִ֖י וְק֥וֹל זְעָקָֽה׃
לֹא־יִֽהְיֶ֨ה מִשָּׁ֜ם ע֗וֹד ע֤וּל יָמִים֙ וְזָקֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְמַלֵּ֖א אֶת־יָמָ֑יו כִּ֣י הַנַּ֗עַר בֶּן־מֵאָ֤ה שָׁנָה֙ יָמ֔וּת וְהַ֣חוֹטֶ֔א בֶּן־מֵאָ֥ה שָׁנָ֖ה יְקֻלָּֽל׃
הבטחת השפע והמנוחה לעם הברוך
וּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָכְל֖וּ פִּרְיָֽם׃
לֹ֤א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֤י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי׃
לֹ֤א יִֽיגְעוּ֙ לָרִ֔יק וְלֹ֥א יֵלְד֖וּ לַבֶּהָלָ֑ה כִּ֣י זֶ֜רַע בְּרוּכֵ֤י יְהוָה֙ הֵ֔מָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם אִתָּֽם׃
וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ וַאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע׃
הַשָּׁלוֹם בַּהַר הַקֹּדֶשׁ
זְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכָל־הַ֥ר קָדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסַק מַתְחִיל בְּחִפּוּשׂ הַשֵּׁם אַחֲרֵי הָעָם וּמַמְשִׁיךְ בִּבְשׂוֹרוֹת עַל הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ.
הקדוש ברוך הוא מחפש את העם
הפסוקים מתארים את יוזמתו של ה' למצוא עמו גם כשהם לא חיפשו אותו. הקדוש ברוך הוא מגיב בכעס על התנהגות העם: המרד בדרכיו, עבודת אלילים בטקסים טמאים, וקיום אורח חיים שאינו הולם, הכולל פגיעה בטהרה ובקדושה.
הדין והחסד של ה'
הפסוקים מתארים את הגישה של המורדים לקרבת ה', המדמים את קדושתו לעשן ואש. ה' מצהיר שהוא יתחשבן על חטאת הדורות שביזיו אותו, אך מביא תקווה דרך דימוי האשכול, שבו הוא מבטיח לשמור על ברכה למען עבדיו ולא להשמיד הכל.
הבטחת הצאצאים והעונש על עזיבת ה׳
הפסוקים מתארים את הבטחת ה׳ להשכין את צאצא יעקב ויהודה בארץ פורייה ומשגשגת עבור עמו שחיפש אותו. מנגד, מפורטת תוצאת עזיבת ה׳ והפנייה לאמונות אחרות, שתוביל לחורבן ומוות.
ההבדל בין עבדי הַשֵּׁם לבין האחרים
הפסוקים מתארים ניגוד גמור בין גורל עבדי הַשֵּׁם לבין גורל האחרים. בעוד שעבדיו יזכו לשובע, שמחה וטוב לב, האחרים יחוו רעב, צמא וצער עמוק. הנביא מבשר על שינוי זה, שבו הצרות הישנות יישכחו ויימחקו, וייווצר סדר חדש שבו השם יקנה שמות חדשים לעבדיו.
בריאת העולם החדש וירושלים
הנבואה מתארת יצירה חדשה של שמיים וארץ, שבה הדברים הישנים יישכחו. ירושלים ועמה יחיו בשמחה נצחית ללא בכי או זעקה. בעולם החדש לא יהיה אורך חיים קצר של זקנים או מוות מוקדם של צעירים, אלא מצב שבו גם בן מאה שנה ייחשב כמי שמת בצעירותו.
הבטחת השפע והמנוחה לעם הברוך
הפסוקים מתארים עתיד של יציבות וברכה, שבו העם יזכה ליהנות מתוצרי עמלו ללא חשש מאובדן הבית או היבול. הבוטחים בה' יזכו לצאצאים ולקיום ארוך ורגוע, כאשר התשובה לא תפילותיהם תהיה מיידית ומהירה.
הַשָּׁלוֹם בַּהַר הַקֹּדֶשׁ
הַפֶּסַק מְתָאֵר תְּמוּנָה שֶׁל שָׁלוֹם וְהַרְמוֹנְיָה בָּעוֹלָם הָעָתִיד בְּהַר הַשֵּׁם. הַחַיּוֹת הַטִּבעִיּוֹת הַמְּנוֹגְדוֹת, כְּמוֹ זְאֵב וְטֶל אוֹ אַרְיֵה וּבָקָר, יִחְיוּ בְּשַׁלְוָה לְלֹא אָכְלָה וְלֹא הַרְסָה. הַנָּחָשׁ יֹאכַל עָפָר, וְאַף חַיָּה לֹא תַּשְׁחִית אֶת הַשְּׁאָר, כִּי כָּךְ הַבְטִיחַ הַשֵּׁם בְּקִדְשָׁתוֹ.
הַטֶּקסט מַתְכֵן אֶת הַבְטָחוֹת הַשֵּׁם לַעֲבָדָיו וְאֶת הַמַּעֲדָן שֶׁל הַיּוֹם הַקֹּדֶשׁ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּמְתֵּר הַמְּחַכֶּה לַבְּקִישָׁה
״דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, א): נדרשתי ללא שאלו. מה כתיב למעלה מהענין? (שמות טז, ב): וילונו״
בַּמְּקוֹם שֶׁהָיָה מַזְקוּק לְבַקֵּשׁ, הַשֵּׁם הִגִּיעַ לְעֶזְרָה בְּעַצְמוֹ. הַמִּקְרָא בְּשֵׁמוֹת רַבָּה מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסוּק בְּיִשְׁעָיָה שֶׁהַשֵּׁם אוֹמֵר "הִנֵּנִי", כְּבָר מִלִּפְנֵי שֶׁהָעָם בִּקְשׁוּ אֹתוֹ. הַמַּרְאֶה בַּמִּקְרָא הוּא הַמַּן בַּמִּדְבָּר. הָעָם אָכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא הִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא הִתְלַהֲבוּ בְּמָרִיבָה וּבְרִבְיוֹת עַל הָאוֹכֶל וְעַל הַמַּצּוּרָה בַּמִּדְבָּר. הַפֵּרוּשׁ בְּשֵׁמוֹת רַבָּה מַבְחִין בֵּין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵין תְּגוּבַּת הַשֵּׁם. הָעָם הִתְלַהֲבוּ בְּתַלּוּנוֹת, וְהַשֵּׁם הֵשִׁיב לָהֶם בְּחֶסֶד עָמוֹק וּבְמַתָּנָה שֶׁהִיא מִלְּפָנֶיהם. הַמַּפרִישׁ בַּמִּקְרָא מַסְבִּיר כְּבָר שֶׁהַמַּנְעָנוּת שֶׁל הַשֵּׁם לַמְּתֵּן לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם לֹא הָיְתָה תְּגוּבָה לְבַקָּשָׁה, אֶלָּא הִיא הַמַּתָּנָה שֶׁהַשֵּׁם הֶעֱמִיד לִפְנֵיהֶם כְּבָר מֵרֹאשׁ.
שמות רבה כ״ה:ד׳ ↗התרה מאיסורים והטבת עם ישראל
״דָּבָר אַחֵר, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמו, ז): עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (ירמיה נ, לג): כֹּה אָמַר ה'״
הַמִּקְרָא בְּוַיִקְרָא רַבָּה מְסַבֵּר כֵּיפָה אַחֶת שֶׁבְּעוֹלָם, שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמֵּצִיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַקְּשָׁיִים. הַמְפַרְשֵׁים בַּמִּקְרָא מְקַשְׁרִים אֶת הַמְּעַלָּה שֶׁל הַשֵּׁם כְּמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים וּמְנַתֵּן לֶחֶם לָרְעֵבִים, כְּשֶׁהַדָּבָר הַמְּדֻגָּר הוּא אֲנַשֵׁי יִשְׂרָאֵל. הַדְרָכָה זוֹ מְבִיאָה כְּבָר אֶת הַיְּכֹלֶת שֶׁל הַשֵּׁם לְהַתִּיר אִיסּוּרִים שֶׁנִּתְּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ הַתְּרָעוֹת הַמְבַטְּלוֹת אִיסוּרֵי בְּהֵמוֹת אוֹ עוֹפוֹת, וְאַף הַרְחָבָה בְּמַעֲלָה לְאִסּוּרִים אֲחֵרִים בְּעֵת רָצוֹן. חֲכָמֵי הַמִּקְרָא מְבִיאִים מַגוֹון תּוֹרִים עַל הַתְּרָעוֹת הַנִּתְּנוֹת בַּתּוֹרָה. רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹנָתָן מְצַיְּנִים שֶׁהַשֵּׁם הִתִּיר דְּבָרִים שֶׁבֶּטַח נֶחְשְׁבוּ לְאִיסוּר, כְּמוֹ הַשְּׁבוּיָה אוֹ יְבָמָה. מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, רַבִּי יוֹנָתָן וְחֲבֵרוֹ מְסַבְּלִים עַל הַתְּרָעוֹת שֶׁהֵן מַגְדִּיל אוֹ הַקָּלָה, כְּמוֹ הַתְּרָעָה שֶׁמְהַפְּכֶת דָּג אִסּוּר לְטָהוֹר. הַמְּסִבָּה הַמֶּרְאִית שֶׁנֶּתְּנוּ בַּמִּקְרָא הִיא הַקֶּשֶׁר לַטֶּבַע, כְּמוֹ הַנֶּץ הַפּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו, כְּדֵי לְהַדְגִּיל אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשֵּׁם בַּטֶּבַע וּבַהֲלָכוֹת.
ויקרא רבה כ״ב:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הדין הנקצב מראש
״הנה כתובה. חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם:״
בפרשנותו על ישעיהו, רש"י מסביר כי החטאים של בני האדם כבר נרשמו ונקבע דינם מראש. לפי גישה זו, החטא אינו רק מעשה, אלא דבר שכבר נחתם בבית הדין העליון. הפירוש מתמקד בכך שהעונש נגזר עוד לפני ביצוע החטא עצמו. רש"י מציג כאן תפיסה שבה הדין הוא דבר קבוע ובלתי ניתן לשינוי, וכל מה שקורה הוא מימוש של מה שכבר נכתב.
רש״י על ישעיהו 65:6:1 ↗המשמעות של חוסר הגיל בנצח החדש
״יקולל. בעבירה שהיא צריכה נדוי:״
בפסוק זה מספר ישעיהו, הנביא מתאר עתיד שבו התקופה הקצרה של חיי אדם תשתנה. הוא מדבר על מצב שבו תינוק שנולד לא ימות מיד בגלל גילו הקטן, אלא יחיה זמן רב. זהו חלק מתיאור העולם החדש שבו הכל יהיה שונה מהמצב הנוכחי. רש"י מפרש את הפסוק הזה ומסביר שהשינוי הזה קשור לעונש ולקללה. לפי פירושו, הדיון כאן נוגע לעבירה שדורשת נדוי, כלומר התרחקות או קללה שמשפיעה על אורך החיים. רש"י מציע שמקור השינוי בסיטואציה הזו הוא הקשר לעונש על חטא מסוים.
רש״י על ישעיהו 65:20:3 ↗הזיכרון של הַשֵּׁם
״הנה וגו'. זאת הרעה שעשו כתוב' היתה לפני לא שכחתיה:״
הַפֶּסֶק בְּיִשְׁעִיָּהוּ שִׁשִּׁים-חָמֵשׁ מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹרְאִים, אַךְ הַמְּחַפְּשִׁים בּוֹ לֹא מוֹצְאִים אוֹתוֹ. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַזְּעָקָה שֶׁל הָעָם בְּצורה שֶׁמְּצַיֶּרֶת מַצָּב שֶׁל אֶתְעַלְעוּת וְחֵטְא. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה שֶׁהָרָעָה שֶׁעָשׂוּ הַכּוֹתְבִים הָיְתָה מַלְאָה בְּמַעֲשִׂים רָעִים, וְהַשֵּׁם לֹא שָׁכַח אֶת הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַשִּׁינוּי שֶׁבּוֹ הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הָיָה קַיָּם מִלְּפָנִים וְהַשֵּׁם זוכֵר אוֹתוֹ.
אבן עזרא על ישעיהו 65:6:1 ↗הקול המבשר בשמחה
״קול בכי. על חלל או מת בלא עתו, כי הפסוק הבא אחריו לעד:״
הפסוק מתאר קול של בכי וזעקה על אדם שנפגע או מת לפני הזמן הנכון שלו. המפרש אבן עזרא מסביר את הבכי הזה כקול על חלל או על מוות שקרה בטרם עת, ומקשר זאת לפסוק הבא שמדבר על שמחה נצחית. הגישה של אבן עזרא מתמקדת בפרשנות המילולית של המילים, ומראה כיצד הכאב המיידי של המוות המוקדם מוביל בתוך התהליך הנבואי אל עבר תקופה של שמחה שתהיה לעד, ללא סוף.
אבן עזרא על ישעיהו 65:19:1 ↗