תּוּתִי כְּאֵשׁ הַמְּמַסֶּה מַיִם, תִּשְׁפֹּךְ אֵשׁ כְּדֵי לְהַכְרִיז אֶת שִׁמְכָּה לְאוֹתָם אֹיְבֶיךָ, כְּדֵי שֶׁהָעַמִּים יִרְעֲדוּ מִפָּנֶיךָ.
כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃ישעיהו · פרק סד׳
תפילה להתגלות אלוהית ולרחמים
הנביא ישעיהו מבקש את התגלות השם, מתלונן על חטאי העם ומציין את חורבן המקדש והעיר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו סד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת הַבַּקָּשָׁה לְהִתְגַּלּוּת הָאֵל
כְּשֶׁעָשִׂיתָ דְבָרִים מַרְעִישִׁים וַחֲדָשִׁיִּים, הָרִים הִמָּסוּ מִפָּנֶיךָ.
בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ וְלֹא הִקְשַׁבְנוּ, וְעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים דָּבָר כָּזֶה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְמִי שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ.
וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ׃פָּגַשְׁתָּ אֶת הַצַּדִּיקִים וְעוֹשֵׂי הַצֶּדֶק, שֶׁבִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּ אוֹתְךָ. אַךְ אַתָּה כָּעַסְתָּ, וְחָטָאנוּ בָּעֲוֹנוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם וְלְעוֹלָם.
פָּגַ֤עְתָּ אֶת־שָׂשׂ֙ וְעֹ֣שֵׂה צֶ֔דֶק בִּדְרָכֶ֖יךָ יִזְכְּר֑וּךָ הֵן־אַתָּ֤ה קָצַ֙פְתָּ֙ וַֽנֶּחֱטָ֔א בָּהֶ֥ם עוֹלָ֖ם וְנִוָּשֵֽׁעַ׃תחינה על חטאי העם
כולנו נהינו כמו לכלוך, וכל מעשי הצדקה שלנו הם כמו בגד מלוכלך. כולנו נבלנו כמו עלה, והעוונות שלנו נושאים אותנו כמו רוח.
וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כָּל־צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲוֺנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃ואף אחד לא מתעורר כדי לדבוק בך ולקרוא בשמך, כי הסתרת את פניך מאיתנו, ונמסנו בגלל העוונות שלנו.
וְאֵין־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־עֲוֺנֵֽנוּ׃ועכשיו, ה', אתה אבינו. אנחנו החומר, ואתה היוצר שלנו, וכולנו מעשה ידיך.
וְעַתָּ֥ה יְהוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ׃אל תכעס כל כך, ה', ואל תזכור את העוון לנצח. הנה, תראה את כל עמך.
אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃תחינה על חורבן ירושלים
הערי הקודש שלך הפכו למדבר. ציון הפכה למדבר, וירושלים נשארה שוממה.
עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה׃בית הקודש שלנו והתפארת שלנו, שאותם אבותינו הללו לך, הפכו לשרפה. כל הדברים היקרים לנו הפכו לחורבות.
בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה׃האם תתעלם מכל זה, ה'? האם תסתיר פניך ותעניש אותנו כל כך הרבה?
הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת הַבַּקָּשָׁה לְהִתְגַּלּוּת הָאֵל
כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃
בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃
וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ׃
פָּגַ֤עְתָּ אֶת־שָׂשׂ֙ וְעֹ֣שֵׂה צֶ֔דֶק בִּדְרָכֶ֖יךָ יִזְכְּר֑וּךָ הֵן־אַתָּ֤ה קָצַ֙פְתָּ֙ וַֽנֶּחֱטָ֔א בָּהֶ֥ם עוֹלָ֖ם וְנִוָּשֵֽׁעַ׃
תחינה על חטאי העם
וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כָּל־צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲוֺנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃
וְאֵין־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־עֲוֺנֵֽנוּ׃
וְעַתָּ֥ה יְהוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ׃
אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃
תחינה על חורבן ירושלים
עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה׃
בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה׃
הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק כולל תחינות על הצורך בנוכחות השם, הודאה בחטאים ותיאור המצב הקשה של ירושלים.
תְּפִלַּת הַבַּקָּשָׁה לְהִתְגַּלּוּת הָאֵל
הַנָּבִיא מְבַקֵּשׁ מֵהָאֱלֹהִים לְהִתְגַּלּוּת מַחְשֶׁמֶת וְעֹצְמָה, כְּדֵי לְהַכְרִיז אֶת שְׁמוֹ לָעַמִּים. הַתְּפִלָּה מְשַׁלֶּבֶת הַכְרָאָה שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹצֵר נִסִּים לֹא נִשְׁמְעוּ מִקֹּדֶם, וּמְשַׁלֶּמֶת בְּהַכְרָאָה שֶׁל הָעָם חָטָא וְהָאֵל כָּעַס עֲלֵיהֶם.
תחינה על חטאי העם
הפסוקים מתארים את מצב העם כנקי מן הצדקה, כעלה נובל וכחומר חסר צורה. הדוברים פונים אל ה' כאל אב ויוצר, ומבקשים ממנו שלא יכעס בגלל חטאתם, אלא יביט ברחמים על עמו.
תחינה על חורבן ירושלים
הנביא מתאר את מצב ערי הקודש, ציון וירושלים, שהפכו למדבר ושממה. בית המקדש והדברים היקרים לעם הפכו לשרפה ולחורבן. בסוף הוא פונה אל ה' בשאלה האם הוא יתעלם מהסבל הזה וימשיך להעניש את העם בצורה כה קשה.
הפרק מסתיים בתיאור העצב על חורבן המקדש והעיר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הָאֵשׁ וְהַכְּבַשָּׁן: הַתּוֹרָה כְּכֹחַ מְזַכֶּה וּבּוֹדֵק
״והר סיני עשן יכול מקום קודש ת"ל כולו לא מקום הקודש: מפני מה מפני אשר ירד עליו ה' באש מגיד הכתוב שהאש ליחכה את הרקיע״
הַתְּמַצָּה הַלְאָה מִמְּכִילְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַי, הַמְּבִיאָה פֵּרוּשׁ עַל יִשְׁעִיָּהוּ סִבְתָּא. הַמַּקְצִיא בַּטֶּקְסְט הַזֶּה מְנַצֵּל אֶת הַדְּמָיוֹת הַנִּבְטְאוֹת בַּפֶּסַק הַנִּדּוֹן. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הָאֵשׁ הַמְּתַלַּבֶּטֶת בַּנְּבִיאָה לְמָשָׁל עַל הַתּוֹרָה, הַמְּחַמֶּמֶת וּמְזַכֶּהת. הַמַּקְצִיא הַמְּבִיאֵה אֶת הַדִּרְשׁ מְסַבֵּל אֶת הַכַּוָּנָה הַמַּקְצִיאָה בַּסּוֹף, כְּשֶׁהוּא מְסַבֵּל שֶׁהַתּוֹרָה כְּמוֹ כְּבַשָּׁן הַבּוֹדֵק אֶת הַחֲבִיּוֹת, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַבְּדִיקָה הַנֶּחְדֶּשֶׁת שֶׁל הַדַּעַת. הַדְּרַשׁ כְּבָר לֹא מְבִיאַת כְּדַי הַמַּשְׁאָלָה כְּעוֹלָם הַמִּתְקַדֵּם, אֶלָּא כְּכְלִי לְהַבְנָה הַמַּפְלֶגֶת בֵּין הַפְּנִימִיּוּת לַחִיצוֹנִיּוּת.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ט:י״ח ↗פְּרוּצִיָה שֶׁל הָאֵשׁ הָאֱלֹהִית
״וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר יכול ירד ודאי ת״ל (כ' כ"ב) כי מן השמים דברתי עמכם [ומה ת"ל] וירד ה' על הר״
הַמַּשְׁאָלָה שֶׁל הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ בַּפֶּסַק הַזֶּה, שֶׁמַּתְחִיל בְּתַחֲנוּנִים לֵאלּוּ, מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לִפְרוֹץ אֶת הַמְּסִכָּבִים הַמַּרְכִּיבִים אֶת הַמַּעֲטָה הַמְּחֻסֶּרֶת שֶׁל עַמּוֹ. הַנָּבִיא מְתַאַר אֶת הַרְצוֹן הָעַז שֶׁהַשֵּׁם יָרֵד וְיִתְגַּלֶּה, כְּמוֹ אֵשׁ שֶׁמְּמַסָּה מַיִם, כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אֶת עַמּוֹ בְּקִשּׁוּר יְשִׁיר וְחַי אֶל הַבּוֹרֵא. הַפֶּסַק מְבַטֵּט בְּתִשְׁעָה מַצָּבִים שֶׁל רִחּוּם וְהִתְרַחֲקוּת, וּבְמִשְׁאָלָה שֶׁל קוֹשִׁיּוּת הַמַּצָּב הַקִּידָּמִי. הַמַּטְעָן הַמֶּרְכָּזִי הוּא הַבְּקָשָׁה לַחֲדִישׁוּת שֶׁל הַתְּהוּמָה הָאֱלֹהִית, בְּלִי לְהַשְׁרִים אֶת הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁל הַחֶטְא, אֲבָל בְּמַטָּרָה שֶׁהַקִּשּׁוּר הָרִגְשִׁי לֹא יִפָּרֵד מֵהַקִּידָּם.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ט:כ׳ ↗בעקבות המפרשים
ההפתעה האלוהית במעשי גאולה
״ומעולם לא שמעו. כאותן נוראות שנעשות לאחת מכל העכו"ם לפני כן וגם עין לא ראתה אלהים אחר זולתך אשר יעשה האלהים למחכה לו מה שעשית״
בפרשתנו, רש"י מפרש את דברי ישעיהו על פלא אלוהי שטרם נשמע או נראה. הוא מציין כי מעשים אלו הם כנוראות נוראות שהתרחשו לעמים אחרים בעבר, אך כאן מדובר במשהו ייחודי. רש"י מביא דעות שונות לגבי היקף התחזית הזו. לפי דעה אחת, הנביאים לא חזו את מה שייעשה לעולם הבא, אלא רק את ימי המשיח. הפירוש מדגיש את המוגבלות של הראייה הנבואית אל מול היכולת האלוקית. כלומר, עיני הנביאים לא ראו דברים שאלמלא היו מעשים מופלאים אחרים, לא ייתכן שהיו חולמים לראות את מה שהאל יעשה למחכים לו. רש"י משתמש בטקסט כדי להמחיש שהגאולה המיוחלת היא מעבר לכל דמיון נבואי קודם.
רש״י על ישעיהו 64:3:1 ↗תפילת התחינה והתקווה לשינוי
״מתעורר. כמו מתגבר על יצרו:״
בפרק זה מספר ישעיה הנביא מבטא כיסופים עמוקים לכך שהאל יפרץ ויתגלה בעולם בצורה מוחשית. הנביא משתמש בדימויים של הרים מתבקעים כדי לתאר את הרצון לראות את נוכחותו האלוהית פועלת בתוך המציאות. זוהי תפילה שאינה רק על עונש, אלא על הקשר הישיר בין הבורא לעמו. הנביא מתאר מצב שבו מעשי בני האדם נראים כבגדים מלוכלכים, ומדגיש את הפער בין קדושת האל לבין חוסר היכולת האנושית להגיע אליה בכוחות עצמם. רש"י מפרש את הפסוק על המעשים המלוכלכים כהתמודדות של האדם עם היצר שלו, ומסביר שגם המעשים הטובים ביותר עלולים להיות מושפעים מהנטייה הרעה של האדם.
רש״י על ישעיהו 64:6:1 ↗מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם הַנִּסִּים
״ומעולם לא שמעו. השומעי', ולא האזינו, גם עין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה למחכה לו, אשר יחכה לו:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵסֶפֶר יְשַׁעְיָהוּ, הַנִּבְּאוֹת מְתַאֲרִים אֶת הַיְּכֹלֶת הַמַּדְהִימָה שֶׁל הַשֵּׁם. הַמֶּרְאֶה הַנָּבִיא הוּא שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה דְּבָרִים כְּכָל הַכֹּחַ, דְּבָרִים שֶׁמַּעֲשֵׂהיהֶם הֵם נִסִּים וּמַפְלָאוֹת. אֵין מַעֲשֶׂה כָּזֶה שֶׁעָשָׂה אֱלֹהִים לְמִי שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ, וְכָל מַה שֶׁהָעַיִן רָאָה וְכָל מַה שֶׁהָאָזֶן שָׁמְעָה, הַשֵּׁם עוֹשֶׂה לְמִי שֶׁמְּצַפֶּה לוֹ בְּסֵבֶר אֶל הַמְּחַכִּים לוֹ. הָאִבְּן עֶזְרָא מְסַבֵּר בְּפֶרֶשׁ בְּרִית הַנִּבְּאוֹת כְּשֶׁהַמַּטֶּה הַתְּרַגּוּם מַדְגִּישׁ אֶת הַנִּסִּים הַמְּצֻפִּים. הוּא מַצְיִיעַ חֵרוּת לְהַבִּין כְּשֶׁהַמִּלִּים "שֹׁמְעִים" וְ"מַאֲזִינִים" מְדַבְּרוֹת עַל הַחֲווָיָה הַמַּדְהִימָה שֶׁל הַתְּגִיבָה לַנִּסִּים. לְפִי הַבְּרִישָׁה שֶׁלּוֹ, הַמַּטֶּה הַמְּרִיעֶה עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים הַמְּפִלִים הָעוֹלְמִים שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם, וְהַנִּסִּים הַמְּחַכִּים הַשְּׁלֵמִים הֵם מַה שֶׁהָעַיִן רָאָה וְהָאָזֶן שָׁמְעָה.
אבן עזרא על ישעיהו 64:3:1 ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין הָעָם לַעֲרִים הַקְּדוֹשׁוֹת
״ערי וגו'. הבט כי אנחנו עמך וראה ערים שקדשת בשמך הם חרבות:״
בַּסּוֹף הַפֶּסֶק, הַנָּבִיא מַזְכִּיר כִּי הָעָם הוּא עַמְּךָ, אַךְ הַעֲרִים שֶׁהִקְדַּשְׁתָּ לְשִׁמְךָ הֵן כְּבָר חֲרָבוֹת. הַבּוֹרֵא רוֹאֶה אֶת הַחֶרְבּוֹן שֶׁחַל בַּעֲרִים הַקְּדִימוֹת, וְהַמַּשְׁמָעוּת הַמְּרֻכֶּזֶת הִיא הַקֶּשֶׁר הַחֲדּוּת שֶׁל הַשֵּׁם לַמְּקוֹמוֹת הָרְוִיּים שֶׁהָיוּ פוֹעֲלִים בְּשֵׁם הַשֵּׁם. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר בְּפֶרֶשְׁתּוֹ כִּי הָעֲרִים הָאֵלוּ הָיוּ קְדוֹשׁוֹת וּמֻקְדָּשׁוֹת לַשֵּׁם, וְעַכְשָׁו הַחֶרֶב הִשְׁחִיתָה אוֹתָן. הַפֵּרֶשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַמְּצִיאוּת הַקַּרְתִית שֶׁל הַחֻרְבָּן שֶׁחַל בַּעֲרִים אֵלּוּ.
אבן עזרא על ישעיהו 64:9:1 ↗