מִי זֶה שֶׁבָּא מֵאֱדוֹם, בְּבגָדִים צְבוּעִים מֵהַמִּבְצָר? הוּא מרהיב בְּלֶבֶשׁ שֶׁלּוֹ, וְשׁוֹתֶה מִכֹּחַ רַב. אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, וְרַב לִי לְהוֹשִׁיעַ.
מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבָּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ צֹעֶ֖ה בְּרֹ֣ב כֹּח֑וֹ אֲנִ֛י מְדַבֵּ֥ר בִּצְדָקָ֖ה רַ֥ב לְהוֹשִֽׁיעַ׃ישעיהו · פרק סג׳
הַמּוֹצִיא מֵאֱדוֹם וְזִכְרוֹן הַחֶסֶד
מַבִּיט עַל הַגְּאֻלָּה מִבֵּין הַמִּלְחָמוֹת, הַמֵּצָה אֶת הַקֶּצֶף הָאֱלוֹהִי וְהַתְּחִנָּה לְרַחֲמֵי הָאָב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו סג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַמַּצִּיעַ הַמַּלְכּוּת מֵאֱדוֹם
לָמָּה אַתָּה, אָדָם, לובּשׁ כָּךְ, וּבְגָדֶיךָ נִראִים כְּמוֹ בְּגָדֵי גַּת?
מַדּ֥וּעַ אָדֹ֖ם לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּבְגָדֶ֖יךָ כְּדֹרֵ֥ךְ בְּגַֽת׃בִּעדִּי לְבַדִּי, וְלֹא הָיָה אִישׁ עִמִּי מִקֶּצֶע הָעַמִּים. בְּכַעַס אֲנִי דּוֹרֵךְ בְּדַרְכֶּם וּבְזַעַם אֲנִי מַכְתִּיעַ אוֹתָם. הַדֶּם יִהְיֶה עַל בְּגָדַי, וְאֶגְאָל אֶת כָּל לְבֻשַׁי.
פּוּרָ֣ה ׀ דָּרַ֣כְתִּי לְבַדִּ֗י וּמֵֽעַמִּים֙ אֵֽין־אִ֣ישׁ אִתִּ֔י וְאֶדְרְכֵ֣ם בְּאַפִּ֔י וְאֶרְמְסֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְיֵ֤ז נִצְחָם֙ עַל־בְּגָדַ֔י וְכָל־מַלְבּוּשַׁ֖י אֶגְאָֽלְתִּי׃כִּי בְּלִבִּי יוֹם נָקָם בָּא, וְשְׁנַת הַגְּאֻלָּה שֶׁלִּי מַגִּיעָה.
כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם בְּלִבִּ֑י וּשְׁנַ֥ת גְּאוּלַ֖י בָּֽאָה׃זכר החסד וההבטחה
אני מביט ואין עוזר, אני נותר ללא תמיכה, אך זרועי הציעו לי עזרה וחמצתי תמכה בי.
וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃אני אשפוך על העמים בכעסי ואשקה אותם בחמצתי, ואשפוך על הארץ את זעמי.
וְאָב֤וּס עַמִּים֙ בְּאַפִּ֔י וַאֲשַׁכְּרֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְאוֹרִ֥יד לָאָ֖רֶץ נִצְחָֽם׃ (ס)אזכיר את חסדי הַשֵּׁם ואת שבחי הַשֵּׁם, על כל הטוב שהַשֵּׁם עשה לנו, כי הטוב שהַשֵּׁם עשה לבית ישראל הוא רב, כמרוחו וכריב חסדיו.
חַֽסְדֵ֨י יְהוָ֤ה ׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֖נוּ יְהוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֥ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃והוא אמר: הם רק בניי, הם לא ישקרו, והוא יהיה להם למושיע.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃חמלת השם ומרדת העם
בכל צרה שלהם, הוא לא נתעמר עליהם. מלאך פניו הושיע אותם באהבתו ובחמלו, הוא גאל אותם. הוא הוריד אותם והרים אותם לכל ימי עולם.
בְּֽכָל־צָרָתָ֣ם ׀ לא [ל֣וֹ] צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃והם מרדו ועצבו את רוח קדשו, והוא הפך להיות אויב להם ונלחם בהם.
וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קָדְשׁ֑וֹ וַיֵּהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם־בָּֽם׃הוא נזכר בימי עולם, משה עמו. איפה הוא זה שהעלה מן המים את רועי צאננו? איפה הוא זה שהניח בתוכנו את רוח קדשו?
וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ׃זה שהוביל לימין משה את זרוע תפארתו, ופורץ מים מול פניהם, כדי לעשות לו שם עולם.
מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֙יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם׃הַזִּכְרוֹן שֶׁל הַשֵּׁם כְּאָב וּמְשַׁחְרֵר
הוֹבִילֹת אוֹתָם בַּמַּעֲמַקִּים, כְּמוֹ סוּס בַּמִּדְבָּר, וְלֹא הִתְעַכְּבוּ.
מוֹלִיכָ֖ם בַּתְּהֹמ֑וֹת כַּסּ֥וּס בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֥א יִכָּשֵֽׁלוּ׃כְּמוֹ בְּהֵמָה שֶׁמְּשַׁכְכֶּכֶת בְּעֵמֶק, רוּחַ הַשֵּׁם הִשְׁקִיטָה אוֹתָם. כָּךְ הֵדַרְתָּ אֶת עַמְּךָ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת.
כַּבְּהֵמָה֙ בַּבִּקְעָ֣ה תֵרֵ֔ד ר֥וּחַ יְהוָ֖ה תְּנִיחֶ֑נּוּ כֵּ֚ן נִהַ֣גְתָּ עַמְּךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ שֵׁ֥ם תִּפְאָֽרֶת׃הַבֵּט מִן הַשָּׁמַיִם וּרְאֵה אֶת מְכוֹן קְדֻשְּׁתְּךָ וְאֶת תִּפְאַרְתְּךָ. אֵיפֹה הַקִּנְאָה וְהַגְּבוּרָה שֶׁלְּךָ, הָרַעַשׁ מֵעֶבֶר מֵעֶיךָ, וְהָרַחֲמִים שֶׁלְּךָ שֶׁהִתְעַכְּבּוּ מִמֶּנִּי?
הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֙יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃כִּי אַתָּה אָבִינוּ, אַבְרָהָם לֹא יְדָע אוֹתָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּיר בָּנוּ. אַתָּה הַשֵּׁם אָבִינוּ, גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.
כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃תחינה למשכנות ה'
למה אתה, ה', מתעכב בדרכייך? למה אתה מקשיח לנו את הלב מתוך הפחד ממך? חזור בבקשה למען עבדייך, שבטי נחלתך.
לָ֣מָּה תַתְעֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִדְּרָכֶ֔יךָ תַּקְשִׁ֥יחַ לִבֵּ֖נוּ מִיִּרְאָתֶ֑ךָ שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ׃העם הקדוש שלך נהיה שפל, ואויבינו השתלטו על המקדש שלך.
לַמִּצְעָ֕ר יָרְשׁ֖וּ עַם־קָדְשֶׁ֑ךָ צָרֵ֕ינוּ בּוֹסְס֖וּ מִקְדָּשֶֽׁךָ׃מעולם לא שלטת בהם, ולא קראו בשמך עליהם. אילו רק היית קורע את השמים, יורד לפניך, והרים היו נמסים מולך.
הָיִ֗ינוּ מֵֽעוֹלָם֙ לֹֽא־מָשַׁ֣לְתָּ בָּ֔ם לֹֽא־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם לוּא־קָרַ֤עְתָּ שָׁמַ֙יִם֙ יָרַ֔דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַמַּצִּיעַ הַמַּלְכּוּת מֵאֱדוֹם
מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבָּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ צֹעֶ֖ה בְּרֹ֣ב כֹּח֑וֹ אֲנִ֛י מְדַבֵּ֥ר בִּצְדָקָ֖ה רַ֥ב לְהוֹשִֽׁיעַ׃
מַדּ֥וּעַ אָדֹ֖ם לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּבְגָדֶ֖יךָ כְּדֹרֵ֥ךְ בְּגַֽת׃
פּוּרָ֣ה ׀ דָּרַ֣כְתִּי לְבַדִּ֗י וּמֵֽעַמִּים֙ אֵֽין־אִ֣ישׁ אִתִּ֔י וְאֶדְרְכֵ֣ם בְּאַפִּ֔י וְאֶרְמְסֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְיֵ֤ז נִצְחָם֙ עַל־בְּגָדַ֔י וְכָל־מַלְבּוּשַׁ֖י אֶגְאָֽלְתִּי׃
כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם בְּלִבִּ֑י וּשְׁנַ֥ת גְּאוּלַ֖י בָּֽאָה׃
זכר החסד וההבטחה
וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃
וְאָב֤וּס עַמִּים֙ בְּאַפִּ֔י וַאֲשַׁכְּרֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְאוֹרִ֥יד לָאָ֖רֶץ נִצְחָֽם׃ (ס)
חַֽסְדֵ֨י יְהוָ֤ה ׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֖נוּ יְהוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֥ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃
חמלת השם ומרדת העם
בְּֽכָל־צָרָתָ֣ם ׀ לא [ל֣וֹ] צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃
וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קָדְשׁ֑וֹ וַיֵּהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם־בָּֽם׃
וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ׃
מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֙יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם׃
הַזִּכְרוֹן שֶׁל הַשֵּׁם כְּאָב וּמְשַׁחְרֵר
מוֹלִיכָ֖ם בַּתְּהֹמ֑וֹת כַּסּ֥וּס בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֥א יִכָּשֵֽׁלוּ׃
כַּבְּהֵמָה֙ בַּבִּקְעָ֣ה תֵרֵ֔ד ר֥וּחַ יְהוָ֖ה תְּנִיחֶ֑נּוּ כֵּ֚ן נִהַ֣גְתָּ עַמְּךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ שֵׁ֥ם תִּפְאָֽרֶת׃
הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֙יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃
כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃
תחינה למשכנות ה'
לָ֣מָּה תַתְעֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִדְּרָכֶ֔יךָ תַּקְשִׁ֥יחַ לִבֵּ֖נוּ מִיִּרְאָתֶ֑ךָ שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ׃
לַמִּצְעָ֕ר יָרְשׁ֖וּ עַם־קָדְשֶׁ֑ךָ צָרֵ֕ינוּ בּוֹסְס֖וּ מִקְדָּשֶֽׁךָ׃
הָיִ֗ינוּ מֵֽעוֹלָם֙ לֹֽא־מָשַׁ֣לְתָּ בָּ֔ם לֹֽא־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם לוּא־קָרַ֤עְתָּ שָׁמַ֙יִם֙ יָרַ֔דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמַּבִּיעַ תְּמוּנוֹת שֶׁל מַלְכּוּת הַמַּצִּיעָה מֵאֱדוֹם, שְׁבִיחַת הַחֶסֶד הָעַתִּיק וּתְפִלָּה לְחַדְשׁוּת הַקֶּרֶב.
הַמַּצִּיעַ הַמַּלְכּוּת מֵאֱדוֹם
הַפֶּסֶק מַּתְחִיל בְּשֶׁאֲלָה עַל דְּמוּת הַבָּאָה מֵאֱדוֹם בְּלֶבֶשׁ מַפְלֵיא. הַדּוֹרֵךְ מְשַׁלֵּם עַל הַמִּלְחָמָה הַבּוֹדֶדֶת שֶׁלּוֹ וּמְבַשֵּׂר עַל הַגְּאֻלָּה וְהַנִּקְמָה הַבָּאִים לְבַעַד עַמּוֹ.
זכר החסד וההבטחה
הפסוקים מתארים תמונה של בדידות וחיפוש אחר עזרה, המשתלבת עם דימוי של ענישה וזעם על העמים. לאחר מכן, הדובר מבטיח לזכור את חסדי הַשֵּׁם הרבים כלפי עם ישראל. הפרק מסתיים בהצהרה אלוהית על הקשר העמוק בין הַשֵּׁם לעמו, כקשר של אב לבניו, המבטיח להושיע אותם.
חמלת השם ומרדת העם
פסוקים אלו מתארים את הקשר העמוק בין ה' לעמו. מצד אחד, ה' גואל אותם באהבה ובתמיכה בכל צרותיהם. מצד שני, העם מרד ברוחו הקדושה, מה שגרם לה' להילחם בהם כאויב. הפסוקים מביאים בגעגוע את דמותו של משה ומזכירים את הנסים הגדולים שנעשו בימיו כדי להראות את השכינה.
הַזִּכְרוֹן שֶׁל הַשֵּׁם כְּאָב וּמְשַׁחְרֵר
הַפֶּסוּקִים מְתִיאֲרִים אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַמְּחַיֶּת שֶׁל הַשֵּׁם עַל עַמּוֹ, מֵהַהוֹשָׁעָה בַּמִּדְבָּר וְעַד הַקְּרִיאָה אֵלָיו כְּאָב. הַמְּתַפֵּל מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם וְאֶת רַחֲמָיו, וּמַזְכִּיר שֶׁעַל בְּעֵי שְׁמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, הָאָב הַנִּצְחִי, הַעַמְּנוּ נִשְׁאָר מְקוּשָׁר אֵלָיו גַּם כְּשֶׁאֲבוֹתֵינוּ שָׁכְחוּ אוֹתָנוּ.
תחינה למשכנות ה'
הפסוקים מציגים תחינה דחופה של העם להשם. הדובר מבקש מהאל לא להתרחק מדרכיו ולהפסיק להקשיח את הלבבות מרוב יראה. הוא מתאר את מצב המקדש שנכבש על ידי אויבים ומבקש שהאל יפרוץ את השמיים כדי להופיע ולהציל את נחלתו.
הַפֶּסַח מִן הַשְּׁבִי וְהַמְּלָאכָה בְּעֵינֵי הַמַּבִּיעַ נִתְקָלִים בְּעַמְקָה שֶׁל תְּפִלָּה וְזִכְרוֹן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הטעות בשגאת המלאך
״אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שָׁלֹשׁ טָעִיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ שֶׁל רוֹמִי לִטְעוֹת, דִּכְתִיב: ״מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה״, טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא בֶּצֶר, וְהוּא״
בַּמָּקוֹר מֵסַפַּת מַכּוֹת, רֵישׁ לָקִישׁ מְסַבֵּר כִּי שָׂרוֹ שֶׁל רוֹמִי יִטְעֶה בְּשָׁלוֹשׁ דְּבָרִים שֶׁנֶּעֶלְמִים מֵהַכֹּתֶבֶת. הַטָּעוּת הָרִאשׁוֹנָה הִיא בְּזִהוּי הַמָּקוֹם, כִּי הַכֹּתֶבֶת חָשְׁבָה שֶׁמָּקוֹ מִבְּצָרָה, אַךְ הִיא אַשְׁכְּחָה שֶׁמָּקוֹ הָיָה בְּבֶצֶר. הַטָּעוּת הַשְּׁנִיָּה הִיא בְּסוּג הַשְּׁגָאָה, כִּי הַכֹּתֶבֶת חָשְׁבָה שֶׁזוֹ הָיְתָה שְׁגָגָה, אַךְ הִיא הָיְתָה זְדִידָה. הַטָּעוּת הַשְּׁלִישִׁית הִיא בְּזִהוּי הַדְּמוּת, כִּי הַכֹּתֶבֶת חָשְׁבָה שֶׁמָּדוּעַ לְאָדָם, אַךְ הַמְּסַפֵּר הוּא מַלְאָךְ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְבַסֵּס אֶת הַקּוֹרֵיט בְּמַבָּט שֶׁל הֶעְדָּנוּת מַלְאָכִית שֶׁמִּתְכַלְכֶּלֶת בְּדִקְדּוּק בַּפְּרָטִים הַמַּפְלִיאִים. הַמְּסוֹרָה מַצִּיגָה אֶת הַכֹּתֶבֶת כְּזוֹ שֶׁהִיא אֲדָמִית בְּחֲשְׁבּוֹנָהּ, אַךְ הַמְּצִיאוּת הִיא נִסְתֶּרֶת וְעֶלְיוֹנָה יוֹתֵר.
מכות י״ב א:ד׳ ↗השם בתוך קשי שעבודים
״דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל? אמר רבי יצחק נפחא: משל למטרונה,״
בפירוש שמות רבה, רבי יצחק נפחא משתמש במשל על מטרונה, שפוסעת עם המלך כדי שלא להוציא שם רע, כדי להסביר מדוע השם היה עם ישראל במצרים, בבבל, במדי ובאדום. המטרה היא להראות שהשם היה נוכח בתוך הקשיים והגלויות, וגם כשהעבודה הזרה נראתה כמשתלטת, השם שמר על קדושתו ועל עם ישראל, כשהוא נשאר שלם ולא פוגע בבריתו. הפרשן מביא פסוקים מספר הנביאים כדי להוכיח שגם ברגעים שנראו כאילו האלוהים עזב, הוא היה שם. הוא מסביר את המופע של אדום, ששאלת הווייתו של אלוהי ישראל נבחנה, דרך משל על עשיר המביא ענבים כדי להוכיח את מקור פעולתו. המטרה היא להראות שהשם מלווה את עמו בכל מצב, גם כשהקשיים נראים כהשתלטות של כוחות אחרים.
שמות רבה ט״ו:ט״ז ↗בעקבות המפרשים
השתיקה והבדידות של הַשֵּׁם
״ואשתומם. ל' שתיקה וכבר פירשתי למעלה וישתומם כי אין מפגיע:״
בְּפֶרֶק הַשִּׁיר הַזֶּה, הַמְּבַשֵּׂר מַתְחִיל לְתֵת תְּמוּנָה עַל הַשֵּׁם בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמַלְאָךְ הַבָּא מֵאֵדום, נוֹשֵׂא דִּמְעֵי דִּין. הַמַּבִּיט בַּמַּעֲשֶׂה רוֹאֶה שֶׁהַשֵּׁם מַעֲבִיר בְּמַעֲבָרִים וְאוֹסֵף עַצְמוֹ כְּמוֹ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה הַשְׁבָּרָה בְּקוֹל, וְהַשְׁבָרָה זוֹ מַעֲלָה לְשִׁתְקָה. הַתְּמוּנָה מְתָאֲרֶת רֶגַע שֶׁל חֶרֶם וְחֶרֶב, בַּעֲדָד הַשֵּׁם הוֹפֵךְ לְבַד, כְּאִילוּ אֵין מִי שֶׁיִּמְשֹׁךְ אֶת דִּין הָעוֹלָם. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר אֶת הַמֵּעַל הַנִּמְצָא בַּשִּׁתְקָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין לוֹ מִי שֶׁיִּפְגַּע בּוֹ אוֹ יַעֲצֹר אוֹתוֹ. הַקּוֹל הַמְּשֻׁבָּר הַמְּתָאֵר בַּמֶּרְגִישׁ כְּאִילוּ הַשֵּׁם מַעֲבִיר בְּמַעֲבָרִים, מְדַגֵּשׁ אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁבְּלִי מַעֲנֶה מִן הַשָּׁמַיִם בָּרֶגַע זֶה.
רש״י על ישעיהו 63:5:2 ↗ההשגחה וההנהגה של הַשֵּׁם
״כן נהגת עמך. כן היה הכל כמו שאמרנו נהגת עמך:״
בְּקֶצֶת הַסְפָּר, הַמַּעֲרָכָה בְּמַעֲרָכָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַתְּנוּעָה הַמְּשֻׁכְשָׁכֶת שֶׁל עַם הַשֵּׁם. הַפֶּסָּק מְתָאֵר אֶת הַכּוֹחוֹ שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁמַּוְכִּין אֶת עַמּוֹ וּמַנְחֶה אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמַעֲשֵׂה הַיְצִיאָה מִמִּצְרַיִם. רַשִׁ"י, בְּפִרְשׁוֹ עַל הַפֶּסָק בְּיִשְׁעָיָהוּ, מַסְבֵּר אֶת הַמַּשְׁמָע כְּשֶׁהוּא מְצַיין שֶׁהַבְּרִית וְהַהַנְחָיָה הָיוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְכַרְתִּים וּמְנַסִּים בְּמַעֲשֵׁי הַשֵּׁם. הוּא רוֹאֶה בַּמִּקְרֶה הַזֶּה הַבטָאָה לְהַנְחָיָה הַקְּבוּעָה שֶׁל הַשֵּׁם עִם עַמּוֹ.
רש״י על ישעיהו 63:14:3 ↗המשל בראייה של אבן עזרא
״ואביט. דרך משל, כי אין צורך לשם:״
הפסוק בחזית הפרק מתאר תמונה של מי שצועד לבדו ומתמודד עם קשיים. אבן עזרא מסביר את הדימוי הזה בדרך של משל, כדי להבהיר את המשמעות העמוקה של הדימוי המופיע בטקסט. הוא מציין כי אין צורך להרחיב בפירוט יתר מעבר למשל עצמו. הפרשן משתמש בגישה זו כדי להדגיש שהדימוי אינו חייב להיות תיאור מילולי של אירוע היסטורי בלבד, אלא כלי להעברת מסר רעיוני. לפי גישת אבן עזרא, הדימוי משמש להמחשת המצב שבו הדובר נותר לבדו בדרך.
אבן עזרא על ישעיהו 63:5:1 ↗הנתיב של ישראל
״והנה תניחנו תחת תניחם, והנכון שוי"ו תניחנו שב אל משה, והוסיף כן נהגת עמך, והנה משה וישראל:״
הפסוק מתאר את הדרך שבה עם ישראל הובל אל הארץ. הכתוב מציין שרוח ה' הוליכה את העם, בדומה לאופן שבו משה הוביל את ישראל במדבר. זהו תיאור של הנהגה אלוהית ושל מסע של התקדמות והגעה ליעד. רבנו אבן עזרא, בפירושו על ישעיהו, מציין אפשרות אחרת לקריאת המילה "תניחו". לפי דעתו, ייתכן שהמילה המקורית הייתה "תניחנו", כלומר משה הוא זה שהוביל את העם. הוא מדגיש שההנהגה הזו היא חלק מהדרך שבה הנהיג ה' את עמו לאורך ההיסטוריה.
אבן עזרא על ישעיהו 63:14:2 ↗