בשביל ציון אני לא אשקוט, ועבור ירושלים אני לא אשתוק, עד שצדקתה תצא כמו אור בוהק, וישועתה תלהט כמו לפיד.
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃ישעיהו · פרק סב׳
התפארת החדשה של ירושלים
הנבואה על שינוי השם של ירושלים, על השמחה של העיר ועל ההבטחה שהשם לא ישתוקק עוד לעזוב אותה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו סב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התפארת החדשה של ירושלים
והעמים יראו את הצדק שלך, וכל המלכים את כבודך, והשם יקרא לך שם חדש.
וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃תהיי ככתר תפארת ביד הַשֵׁם, וכמצפה של מלכות בכף אלוהייך.
וְהָיִ֛יתְ עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהוָ֑ה וצנוף [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃לא יקראו לך יותר עזובה, ולא יקראו לארצך יותר שממה, כי יקראו לך חפץ שלי, ולארצך יקראו בעולה, כי הַשֵׁם חפץ בך, ולארצך יתחתן.
לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃הבטחת השיקום של ירושלים
כי כמו שחתן שמח עם כלה, כך בנייך יתאהבו בך, ואלוהייך ישמוח בך.
כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃על חומות ירושלים מינתי שומרים, שעובדים כל היום וכל הלילה ללא הפסקה, אלו שמזכירים את הַשֵׁם, אל תשתקו לי.
עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃ואל תנו לו מנוחה, עד שיבסס ויעמיד את ירושלים להלל בכל הארץ.
וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃הַשֵׁם נשבע ביד ימיני ובזרוע עוזי, שלא אתן שוב את היבולים שלך למאכל לאויבייך, ושזרע הענבים שלך, שעבדת בשבילם, לא ישות על ידי זרים.
נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה בִּֽימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃הבטחת הגאולה ושינוי גורל ציון
כי האוספים שלו יאכלו אותו, והמלודיים יהללו את הַשֵּׁם, והאוספים שלו ישתו אותו בחצרי קדשי.
כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃ (ס)עברו, עברו בשערים, סללו דרך לעם, סללו, סללו את המסילה, הסירו אבנים, הרימו דגל מעל העמים.
עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃הנה הַשֵּׁם הודיע עד קצות הארץ, אמרו לבת ציון: הנה הישועה באה, הנה שכר הַשֵּׁם איתה ומעשיו לפניו.
הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃ויקראו להם עם הקודש, גאולי הַשֵּׁם, ושמך יקרא עיר שלא נשכחה.
וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התפארת החדשה של ירושלים
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃
וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃
וְהָיִ֛יתְ עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהוָ֑ה וצנוף [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃
לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃
הבטחת השיקום של ירושלים
כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃
עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃
וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה בִּֽימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃
הבטחת הגאולה ושינוי גורל ציון
כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃ (ס)
עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ הַֽמְסִלָּה֙ סַקְּל֣וּ מֵאֶ֔בֶן הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס עַל־הָעַמִּֽים׃
הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃
וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את השינוי העתידי של ירושלים מביאה נטושה לעיר מפורסמת ומפוארת.
התפארת החדשה של ירושלים
הפסוקים מתארים את העתיד שבו צדקת ירושלים תתגלה לאור בוהק בפני כל העמים והמלכים. ירושלים תהפוך מן העיר הנשכחת לעיר תפארת וכתר ביד הַשֵׁם, וזאת בזכות אהבת הַשֵׁם לה וזכות השם החדש שיינתן לה, מתוך התחדשות ושמחה.
הבטחת השיקום של ירושלים
הפסוקים מתארים את השמחה העתידית של ירושלים, שתזכה לאהבה ושיקום. השומרים על החומות מצועקים ללא הפסקה בבקשות על הַשֵׁם, בעוד הַשֵׁם נשבע בעוזו שלא יאפשר לאויבים או לזרים לנצל שוב את פירות הארץ וברכותיה.
הבטחת הגאולה ושינוי גורל ציון
הפסוקים מתארים את הבטחת הגאולה של ציון. הַשֵּׁם מבטיח שהי ישועה תגיע, וקורא לעם להתכונן על ידי סלילת דרכים וניקוי מכשולים. התהליך יביא לכך שהעיר לא תהיה נטושה עוד, אלא תיקרא עיר קדושה וגאולה, בעוד המלודיים יהללו את הַשֵּׁם על מעשיו.
הפסוקים מסתיימים בתיאור של ארבעה שמות חדשים שיינתנו לעם ולקראת ירושלים כשהם יהיו קדושים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהַבְדָּלָה בֵּין כְּלִי הַקֹּדֶשׁ לְעַצְמְךָ
״עֲשֵׂה לְךָ, מִשֶּׁלְּךָ. עֲשֵׂה לְךָ, לְךָ אַתָּה עוֹשֶׂה וְאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לְאַחֵר, אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל״
תּוֹשָׁעָה הִיא הַמִּשְׁאָר בְּעַצְמְךָ. עֲשֵׂה לְךָ מִשְׁפָּט וְעֲשֵׂה לְךָ מִשְׁפָּט, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים לְעַצְמְךָ וְלֹא לְאַחֵר, וְאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאַף אֶחָד אַחֵר לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. דַּע לְךָ, שֶׁהֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, תַּלְמִידוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצוֹצְרוֹת הָאֵלֶּה אֶלָּא בִּשְׁמֹרוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת. כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם בְּיְרִיחוֹ, הִתְכַּנְּסוּ בְּתוֹכָהּ שֶׁבַע עֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהַמִּלְחָמָה הָיְתָה נֶגֶד הָאֱמֹרִי, הַפְּרִזִּי, הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הִסְבִּיר שֶׁיְרִיחוֹ הָיְתָה הַסּוֹגֵרָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִם נִכְבְּשָׁה יְרִיחוֹ, כֻּלָּהּ שֶׁל הָאָרֶץ נִכְבֶּשֶׁת, וְלָכֶן הַכֹּל הִתְכַּנֵּס בָּהּ. הַחֲצוֹצְרוֹת הָיוּ מִשְׁתַּמָּשׁ בָּהֶם רַק כְּשֶׁהָיוּ בִּחיים. כְּשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ בָּא לְהִפָּטֵר, הִקְהִילוֹ אֵלָיו אֶת רָאשֵׁי הַשִּׁבְטִים, אַךְ הַחֲצוֹצְרוֹת נִגְנְזוּ כִּי אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. גַּם הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ נִגְנְזוּ, וְרַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בִּשְׁכַר הַשִּׁיר וְהַלְּוִיִּם.
מדרש תנחומא, בהעלותך י׳:א׳ ↗המאבק על הכבוד והדרך אל הגאולה
״ד"א עורה כבודי. מהו עורה כבודי, מפני כבוד יוצרי, שהיה יצרו אומר לו דוד הלא אתה מלך, דרך מלכים להיות עומדים בשלש שעות [ביום], ולמה״
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָא בּוֹבֶר, בְּפֶרֶק הַעֲלֹתְכֶם, מְסֻבָּה הַפֶּסַק עַל הַמַּאֲבָק הָעַמוּק שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמִּלִּים "עוּרֵה כְבוֹדִי" כְּמַצְוָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע לְדָוִד, שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לְשַׁבֵּחַ אֶת הַשֵּׁם, כִּי זֶה מְנַגֵּד אֶת כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ. דָּוִד מַשְׁבִּיעַ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע בְּשֵׁם הַשֵּׁם כִּי אִינוֹ לָנוּכַח לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹד הַבּוֹרֵא. הַמִּדְלָשׁ מְסַבֵּר אֶת הַמִּצְוָה "סִלּוּ, סִלּוּ פְּנֵי דֶרֶךְ" מִמָּקוֹם שֶׁבָּא הַצִּוּוּי לְהָסִיר אֶת הַמִּסְתָּרִים מִן הַדֶּרֶךְ. הַמְּדַרְשִׁים, וּבְעִקָּר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּר אַבָּא, רוֹאִים בַּמִּצְוָה עַל הַסִּילּוּק מִסְתָּרִים אֶת הַתָּהֲלָה שֶׁבָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסִּיר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְעוֹקֵעַ אוֹתוֹ מֵעַל כָּל אָדָם. הַמַּטְרָה הַסּוֹפִית הִיא הַטָּהֲרָה הַמְּשׂוֹשֶׂת לַגְּאֻלָּה הַמְּשֻׁלֶּמֶת.
תנחומא בובר, בהעלותך י״ט:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התחייבות הַשֵּׁם לשינוי גורל ציון
״למען ציון. אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה:״
בַּסֶּפֶר יְשַׁעִיָּהוּ, הַנָּבִיא מְבַטֵּאַט אֶל הָעָתִיד וּמְבַשֵּׂר עַל הַהִתְחַדְּשׁוּת שֶׁל צִיּוֹן. הַנָּבִיא מְתָאֵר מַצָּב שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם לֹא יַעֲמֹד דּוּמִי, אֶלָּא הוּא יִפְעִיל אקטיבית עֲבוֹדָה שֶׁל הַצְלָחָה וְתִקּוּן. הַמַּטְרָה הָעֶקְרוֹנִית הִיא שֶׁהַמַּעֲמָד שֶׁל צִיּוֹן יִשְׁתַּנֶּה מְהוֹלָה לְמַעֲמָד שֶׁל תִּפְאַרֶת וְהוֹד. רַשִׁי, בְּפֶרֶשְׁקוֹ הַקְּלָאסִי, מְסַבֵּר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמִּלִּים "לְמַעַן צִיּוֹן אֶעֱשֶׂה וְלֹא אֶחְשֶׁב". הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַשֵּׁם יְבַצֵּעַ אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁלּוֹ וְלֹא יַתְעַכֵּב אוֹ יִתְעַכֵּב בַּעֲבוֹדָתוֹ, כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַמַּצָּב שֶׁל צִיּוֹן כְּבָר עָשָׂה לְעַצְמָהּ בְּעֶבְרָהּ הַקְּדִימָה.
רש״י על ישעיהו 62:1:1 ↗סולו סולו: פתיחת הדרך
״סלו סלו המסלה. כבשו הדרך בטי"ץ לוקמי"ן בלע"ז סולו לשון מסלה הוא:״
בְּפֶסַק הַמַּעֲשֶׂה בְּיִשַׁיָּהוּ שִׁשִּׁים וּשְׁנֵים, הַנָּבִיא מְבַשֵּׁר עַל הַתְּנוּעָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּקְרֶה לְצִיּוֹן. הוּא מְצַוֶּה לְפַתֵּחַ אֶת הַדֶּרֶךְ, לְנַקּוֹת אֶת הַמִּסְעָה וּלְסַדֵּר אֶת הַמַּסְלוֹל כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יוּכַל לַעֲבֹר בְּבִטָּחוֹן. הַמַּטָרָה הִיא לַעֲשׂוֹת נְתִיבָה בְּלִי מִכְשׁוֹל, כְּדִי שֶׁהַבְּשֹׁרָה תַּגִּיעַ לְכָל הַמְּחַכִּים. רַשִׁי מְסַבֵּר עַל הַמִּלָּה "סוֹלוֹ" שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלָּהּ הִיא כְּמוֹ פְּעֻלַּת מַסְלָה. הַכַּוָּנָה הִיא לְפַתֵּחַ אֶת הַמַּסְלוֹל וּלְבַסֵּס אֶת הַדֶּרֶךְ. הַמְּשֶׁל מַדְגִּישׁ אֶת הַצֹּרֶךְ בְּהַכְנָאָה וּבְסִדּוּר הַנְּתִיבִים כְּדֵי שֶׁהַמַּסָּע יִתְקַיֵּם בְּצורה מְשֻׁלֶּמֶת.
רש״י על ישעיהו 62:10:2 ↗העטרת החדשה של ציון
״והיית עטרת. ביד יי, כי יש מקומות שיתקנו העטרות בידים:״
בפסוק זה מספר ישעיהו, הנביא מבטיח שציון תהיה עטרת יפה בידי ה'. הפירוש של אבן עזרא מסביר שניתן להבין את המילים "והיית עטרת" כך שהעטרות יתוקנו או יועצרו בעזרת הידיים של ה'. הפרשן מתמקד באופן שבו העטרת נוצרת ומתקנת, ומציע אפשרות לכך שהעבודה הכרוכה בבניית התפארת של ציון נעשית על ידי ה'. הוא אינו קובע זאת כעובדה מוחלטת אלא מציע הסבר אפשרי למבנה הלשוני של הפסוק.
אבן עזרא על ישעיהו 62:3:1 ↗התחזרו הגידולים לאדמה
״כי וגו'. יאכלוהו שב אל דגנך ומקבציו ישתוהו שב אל התירוש:״
בפסוק זה מספר ישעיה הנביא על הבטחה לעתיד, שבה האוכלים את היבול יאכלו אותו מתוך שובם וסיפוקם. הנביא מתאר מצב שבו התוצרת שתהיה בגידולים ובכרמים תחזור לידי הבעלים שלה באופן מלא. רבנו אבן עזרא מסביר את הפסוק ומתאר כיצד היבול, שכולל את הדגן והתירוש, יחזור לשוב לידי הבעלים בגלל כבודם ורעננותם. הוא מפרש את המילים כתיאור של השלמת המעגל שבו התוצרת חוזרת למקור שלה.
אבן עזרא על ישעיהו 62:9:1 ↗