בשנה שמת המלך עזיה, ראיתי את האדון יושב על כיסא גבוה ומרשים, וקצוות בגדיו מילאו את ההיכל.
בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃ישעיהו · פרק ו׳
חזונו של ישעיהו
חזון השכינה, טהרת הנביא והתקלה על עם ישראל עם הבטחת שארית קדושה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חזונו של ישעיהו
שרפים עמדו מעליו, ולכל אחד היו שש כנפיים: בשתיים כיסו את פניהם, בשתיים כיסו את רגליהם, ובשתיים הם עפו.
שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃הם קראו זה לזה ואמרו: קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, כל הארץ מלאה מכבודו.
וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃מצד הקריאה הזאת רעדו מפתחי ההיכל, והבית התמלא עשן.
וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן׃חזון הנביא והטהרת שפתי much
ואמרתי: אוי לי, כי נדממתי, כי אדם טמא שפתיים אני, ואני יושב בתוך עם טמא שפתיים, כי את המלך, ה' צבאות, ראו עיני.
וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃ואחד מהשרפים עף אליי, ובידו מצקת, ולקח גחלים מהמזבח.
וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ׃והוא נגע בפי ואמר: הנה נגע זה על שפתיך, ועוונך יוסר וחטאתך תכפר.
וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃ושמעתי את קול ה' אומר: את מי אשלח, ומי ילך לנו? ואמרתי: הנה אני, שלחני.
וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲדֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי׃התקלה של עם ישראל
והוא אמר: לך ואמור לעם הזה, שמא יקשיבו וגם לא יבינו, ויראו וגם לא ידעו.
וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ׃הפוך את לב העם הזה לכבד, ואת אוזניו למשבשות, ואת עיניו לעצומות, כדי שלא יראו בעיניהם ולא ישמעו באוזניו, ולא יבין בלבבו, וישוב וירפא.
הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ׃ואמרתי: עד מתי, אדוני? והוא ענה: עד אשר יתרוקנו ערים ולא יהיה בהן יושב, ובתים ולא יהיה בהם אדם, והאדמה תהיה שממה.
וָאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃והשם הרחיק את האדם, והנבקרות והעזובה תרבה בתוך הארץ.
וְרִחַ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃שארית קדושה
ועוד בתוכה יש עשירית, והיא תחזור ותהיה בער, כמו העץ והאלון שמוצבים שם בשלולית; זרע קדוש הוא המצבת שלה.
וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חזונו של ישעיהו
בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל׃
שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים ׀ מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם ׀ יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף׃
וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃
וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן׃
חזון הנביא והטהרת שפתי much
וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי׃
וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר׃
וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲדֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי׃
התקלה של עם ישראל
וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ׃
הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ׃
וָאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃
וְרִחַ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
שארית קדושה
וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את החזון המפואר של ישעיהו במקדש, את תחושת החטא שלו ואת שליחותו הנבואית, וכן את הנבואה על קשיות לב עם ישראל.
חזונו של ישעיהו
ישעיהו מתאר את חזונו בשנה למות המלך עזיה. הוא רואה את ה' יושב על כיסא גבוה בתוך ההיכל, כשמעליו שרפים עם שש כנפיים הקוראים בקדושה. כתוצאה מהקריאה, המבנה רועד והבית מתמלא בעשן כברוב ה' הממלא את הארץ.
חזון הנביא והטהרת שפתי much
הנביא מתאר את חזיונו של ה' צבאות, שבו הוא חווה תחושת טומאה עקב פגישתו עם הקדושה. מלאך שרפים מטהר את שפתיו באמצעות גחלים מהמזבח. לאחר הטהרה, הנביא שומע את קול ה' המחפש שליח ומשיב בנכונות לשמש בשליחותו.
התקלה של עם ישראל
הנביא מקבל מסר מהשם להזהיר את העם. המסר קורא להם לשמוע אך לא להבין, כדי למנוע מהם הכרה במציאות שתביא לריפוי. התוצאה של מצב זה תהיה חורבן, ריקון ערים ושממה בארץ, כאשר האדם יתרחק והעזובה תתפשט בכל האדמה.
שארית קדושה
הפסוק מתאר מצב של חורבן וצמיחה מחודשת. למרות שהעץ נחתך ונותר רק חלק קטן, נותר בתוכו זרע קדוש. זהו זרע שיכול לצמוח מחדש ולהוות בסיס לעתיד, בדומה לעץ שנותר בתוך המים.
הפרק מסתיים בתקווה על קיום שארית קדושה למרות החורבן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההבדל בין הראייה של משה לראייה של ישעיהו
״אָמַר רָבָא: מֵידָן דַּיְינֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ: ״וָאֶרְאֶה אֶת ה׳ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא״.״
הַפֶּסַח הַזֶּה מְסַפֵּר עַל דִּיוּן שֶׁל רַבָּא בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנַכְּתִּים אֶת הַקּוֹל הַמַּתְחִיל בְּהַעֲלָאָה. רַבָּא מְצַוֵּה עַל הַשְׁוָאָה בֵּין הַקּוֹל הַמַּשְׁוָה אֶת מֹשֶׁה רַבְּךָ לְבֵין יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא. מֹשֶׁה מְבַטֵּל אֶת הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם בַּחַיִּים וְעוֹסֵק בִּקְרִיאָה אֵלָיו וּבְמִסְפַּר יָמָיו. מִתְכַלֵּל בְּמַעֲשֵׂה הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ שֶׁכְּבָר רָאָה אֶת הַשֵּׁם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. יְשַׁעְיָהוּ מְחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם בְּהִמָּצְאוֹ וְעוֹשֶׂה דְּבָרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַקְּרִיאָה הַפְּשׁוּטָה. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְבַטֵּא אֶת הַבֵּין בֵּין הַמִּשְׁפָּט הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל מֹשֶׁה לְבֵין הַחֲזוֹנוֹת הַנָּבִיִּים שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ. הַמְּקוֹר שֶׁל הַדִּבּוּר הוּא מִגְּמַרָה בְּיוֹבָמוֹת. רַבָּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה כְּדֶדֶל לְהַקְרָיֵה הַנָּבִית, וְהוּא מַעֲמִיד אֶת הַשְׁוָאָה הַזֹּאת כְּנֶגֶד הַנִּלְכֶּה הַמִּתְחַלֵּץ. הַגְּמָרָה מְצַוָּה אֶת הַהֶבְלֵךְ בֵּין הַיְּכֹלֶת הַמֻּגְבֶּלֶת לְהַשְׁתַּתְּפוּת הַמֻּרְחֶבֶת בַּחֲזוֹנוֹת.
יבמות מ״ט ב:ז׳ ↗המשמעות של ימים רבים וזעקת החללים
״ויהי בימים הרבים ההם - ימים של צער היו, לפיכך קורא אותן רבים. ודכוותה (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, לפי״
בפרשתנו, מתוך שמות רבה, מוסבר שהביטוי "ימים רבים" מתייחס לתקופות של סבל וצער רב. הפרשנות משתמשת בפסוקים נוספים כדי להראות שריבוי הימים מעיד על עוצמת הכאב. המדרש מתאר מצב קשה שבו בני ישראל נאלצו לשמוע גזירות אכזריות מאוד מצד מצרים, מה שגרם להם להתאנח ולזעוק בקינה עמוקה אל אלוהים. התפרשות מסבירה שהזעקה של בני ישראל היא "שועת חללים", כלומר צעקת אנשים שנשחקו ונסבלו. למרות חומרת מעשיהם של ישראל, אלוהים נזכר בבריתו עם האבות ומציל אותם. רבותינו מלמדים שההצלה קרתה בזכות האבות, וכך נעשה להם נס והם נרפאו ממצוקתם.
שמות רבה א׳:ל״ד ↗בעקבות המפרשים
הקדושה האינסופית של הַשֵּׁם
״קדוש קדוש קדוש. ג' פעמים כתרגומו:״
בְּפֶרֶק הַשִּׁשִּׁי בְּסֵפֶר יְשַׁעִיָּהוּ, הַנָּבִיא רוֹאֶה אֶת הַשֵּׁם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא גָּבוֹהַּ וְנִשְׂגָּב. הַמַּלְאָכִים קוֹרְאִים זֶה לָזֶה בְּקֹדֶשׁ, וְחוֹזְרִים עַל הַמִּלָּה "קָדוֹשׁ" שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמִּלָּה הַזֹּאת הוּא הַהַפְרֵשׁ הַמֻּחְלָט שֶׁל הַשֵּׁם מִכֹּל הָעוֹלָם. רַשִּׁי מְסַבֵּל אֶת הַדְּגָשׁ בַּחֲזִיּוֹת הַנָּבִיא וּמַסְבִּיר שֶׁהַחֲזָרָה עַל הַמִּלָּה "קָדוֹשׁ" שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַתַּרְגּוּם, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַמַּלְאָכִים מְחַזְּרִים עַל הַמִּלָּה, כָּךְ גַּם הַתַּרְגּוּם מַדְגִּישׁ אֶת הַכַּרְתִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה הַנִּצְחִית שֶׁל הַבּוֹרֵא.
רש״י על ישעיהו 6:3:2 ↗הראייה המטושטשת של העם
״ועיניו השע. טחים כענין שנאמר (לקמן מד) כי טח מראות עיניהם, הטוח מתרגמינן דאיתשע:״
בפסוק זה, הנביא ישעיהו מתאר מצב שבו העם אינו מסוגל להבין או לראות את האמת בצורה ברורה. הדימוי של עיניים טחונו מתאר ראייה חלשה וחסרת הבנה, בדומה למה שנאמר על עמים אחרים שעיניהם טחו. בדרך זו, הראייה הופכת למעורפלת ולא מדויקת. רש"י מפרש את המילים "טחים" ומסביר כי הכוונה היא שהעיניים אינן רואות בבהירות, אלא שהראייה שלהן מעורפלת וחלשה. הוא מתבסס על דמיון למקרה שבו נאמר על עמים אחרים שעיניהם טחונות, כדי להדגיש את חוסר היכולת לתפוס את המציאות כהווייתה.
רש״י על ישעיהו 6:10:2 ↗מַעֲלַת הַמַּלְאָכִים בְּחֶזְיוֹן יְשַׁעִיָּהוּ
״וטעם צבאות הם המלאכים שהן במעלה:״
בְּחֶזְיוֹן הַמַּתְחִיל בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ עָזַיָּהוּ, יְשַׁעִיָּהוּ רוֹאֶה אֶת הַשֵּׁם יָשֵׁב עַל כִּסֵּא גָּבוֹהַּ וְנִשְׂאִים אֵלָיו צְבָאוֹת. הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים אִישׁ אֶל אֲחֵר בְּקֹדֶשׁ מְדַבְּרִים עַל כְּבוֹד הַשֵּׁם וְעַל מְלֵאוּת הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁה. הַאֲבֵן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלָּה "צְבָאוֹת" מְצַייֶנת כָּאן אֶת הַמַּלְאָכִים הַנִּמְצָאִים בְּמַעֲלָה רָבָה. הַתּוֹרָה בַּחֶזְיוֹן מַדְגִּישָׁה אֶת הַמַּעֲמָד הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הַיְצוּרִים הַמְשָׁרְתִים אֶת הַקֹּדֶשׁ בַּשָּׁמַיִם.
אבן עזרא על ישעיהו 6:3:4 ↗שינוי צורת הפועל בנבואת ישעיהו
״השע. מגזרת לא תשעינה (ישעיהו ל"ב ג'), כטעם טח, וכן תרגום ארמית. והיה ראוי להיותו על משקל הרף, והשתנה בעבור אות הגרון, או יהיה מהפעלים״
בפרשנותו על ישעיהו, אבן עזרא בוחן את המבנה הלשוני של הפועל בפרק ו'. הוא מציין כי מבנה המילה היה יכול להיות שונה, אולי בשל צרכי הגייה של אות הגרון. הוא מציע שייתכן והפועל שייך למשקל אחר או לסוג אחר של פעלים. הפרשן מנתח את התחביר המקראי מבחינה דקדוקית. הוא אינו מפרש את המשמעות הרוחנית של הנבואה, אלא מתמקד בלשון המקרא. הגישה שלו היא דקדוקית-לשונית, וכל המפרשים אינם בהכרח מסכימים עם המסקנות התחביריות שלו.
אבן עזרא על ישעיהו 6:10:2 ↗