הנה, יד של הַשֵּׁם לא קצרה מכדי להושיע, ואוזנו לא כבדה מכדי לשמוע.
הֵ֛ן לֹֽא־קָצְרָ֥ה יַד־יְהוָ֖ה מֵֽהוֹשִׁ֑יעַ וְלֹא־כָבְדָ֥ה אָזְנ֖וֹ מִשְּׁמֽוֹעַ׃ישעיהו · פרק נט׳
המחסום בין האדם לאלוהים
התפרקות הצדק, הכרה בחטא ותקווה לגאולה דרך ברית נצחית
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו נט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
המחסום בין האדם לאלוהים
אלא העוונות שלכם הפרידו ביניכם לבין אלוהיכם, והחטאים שלכם הסתירו מכם את פניו מלהישמע.
כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּֽאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃כי כפות ידיכם מלאות בדם ואצבעותיכם בעוון, שפתיכם דיברו שקר ולשונכם רק הרהרה ברשע.
כִּ֤י כַפֵּיכֶם֙ נְגֹאֲל֣וּ בַדָּ֔ם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶ֖ם בֶּֽעָוֺ֑ן שִׂפְתֽוֹתֵיכֶם֙ דִּבְּרוּ־שֶׁ֔קֶר לְשׁוֹנְכֶ֖ם עַוְלָ֥ה תֶהְגֶּֽה׃אין מי שקורא בצדק ואין מי ששופט בנאמנות, כולם מסתמכים על הבל ודברים שווא, מפיצים רע ויוצרים רשע.
אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֙הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃מעשי הרשע והעוולה
הם בונים קן של נחש כמו קן של צפע, וסוגרים אותו בביצים של עכביש. מי שאוכל מהביצים האלו ימות, והקליפה תתפוצץ ותוציא רעיל.
בֵּיצֵ֤י צִפְעוֹנִי֙ בִּקֵּ֔עוּ וְקוּרֵ֥י עַכָּבִ֖ישׁ יֶאֱרֹ֑גוּ הָאֹכֵ֤ל מִבֵּֽיצֵיהֶם֙ יָמ֔וּת וְהַזּוּרֶ֖ה תִּבָּקַ֥ע אֶפְעֶֽה׃הקנים שלהם לא יהיו בגד שיכסה אותם, כי מעשיהם הם מעשי רשע, וידיהם מלאות בעוול.
קֽוּרֵיהֶם֙ לֹא־יִהְי֣וּ לְבֶ֔גֶד וְלֹ֥א יִתְכַּסּ֖וּ בְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם מַֽעֲשֵׂיהֶם֙ מַֽעֲשֵׂי־אָ֔וֶן וּפֹ֥עַל חָמָ֖ס בְּכַפֵּיהֶֽם׃הרגליהם רצות לעשות רע, והם ממהרים לשפוך דם נקי. המחשבות שלהם הן מחשבות רשע, ובדרכיהם יש שוד והרס.
רַגְלֵיהֶם֙ לָרַ֣ע יָרֻ֔צוּ וִֽימַהֲר֔וּ לִשְׁפֹּ֖ךְ דָּ֣ם נָקִ֑י מַחְשְׁבֽוֹתֵיהֶם֙ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֔וֶן שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּמְסִלּוֹתָֽם׃הם לא מכירים את דרך השלום, ובנתיביהם אין צדק. כל ההולכים בהם עקומים, ואיש מהם לא יודע מה זה שלום.
דֶּ֤רֶךְ שָׁלוֹם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ וְאֵ֥ין מִשְׁפָּ֖ט בְּמַעְגְּלוֹתָ֑ם נְתִיבֽוֹתֵיהֶם֙ עִקְּשׁ֣וּ לָהֶ֔ם כֹּ֚ל דֹּרֵ֣ךְ בָּ֔הּ לֹ֥א יָדַ֖ע שָׁלֽוֹם׃המרחק מהצדק והכרה בחטא
לכן המשפט רחוק מאיתנו והצדק לא מגיע אלינו. אנחנו מחכים לאור, אבל הנה חושך, ואנחנו הולכים בערפל.
עַל־כֵּ֗ן רָחַ֤ק מִשְׁפָּט֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תַשִּׂיגֵ֖נוּ צְדָקָ֑ה נְקַוֶּ֤ה לָאוֹר֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ לִנְגֹה֖וֹת בָּאֲפֵל֥וֹת נְהַלֵּֽךְ׃מרגישים את הקיר כמו עיוורים, ואין לנו עיניים כדי לגעת בו. אנחנו מועדים בצהרי היום כמו ברוח חמה, ומרגישים כמו המתים.
נְגַֽשְׁשָׁ֤ה כַֽעִוְרִים֙ קִ֔יר וּכְאֵ֥ין עֵינַ֖יִם נְגַשֵּׁ֑שָׁה כָּשַׁ֤לְנוּ בַֽצָּהֳרַ֙יִם֙ כַּנֶּ֔שֶׁף בָּאַשְׁמַנִּ֖ים כַּמֵּתִֽים׃כולנו נאבקים כמו דובים, ומשמיעים קולות כמו יונים. אנחנו מחכים למשפט, אבל אין ישועה, והיא רחוקה מאיתנו.
נֶהֱמֶ֤ה כַדֻּבִּים֙ כֻּלָּ֔נוּ וְכַיּוֹנִ֖ים הָגֹ֣ה נֶהְגֶּ֑ה נְקַוֶּ֤ה לַמִּשְׁפָּט֙ וָאַ֔יִן לִֽישׁוּעָ֖ה רָחֲקָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃כי העוונות שלנו רבים לפניך, והחטאים שלנו עומדים מולנו. כי העוונות שלנו איתנו, ועוונותינו אנו מכירים בהם.
כִּֽי־רַבּ֤וּ פְשָׁעֵ֙ינוּ֙ נֶגְדֶּ֔ךָ וְחַטֹּאותֵ֖ינוּ עָ֣נְתָה בָּ֑נוּ כִּֽי־פְשָׁעֵ֣ינוּ אִתָּ֔נוּ וַעֲוֺנֹתֵ֖ינוּ יְדַֽעֲנֽוּם׃התמוטטות הצדק והשכינה
הם מרד וסרדו מֵהַשֵּׁם, והתרחקו מאלוהינו. הם מדברים על עוול, מתנהגים בדרך רעה, וצועקים ומתלוננים מתוך לב מלא שקרים.
פָּשֹׁ֤עַ וְכַחֵשׁ֙ בַּֽיהוָ֔ה וְנָס֖וֹג מֵאַחַ֣ר אֱלֹהֵ֑ינוּ דַּבֶּר־עֹ֣שֶׁק וְסָרָ֔ה הֹר֧וֹ וְהֹג֛וֹ מִלֵּ֖ב דִּבְרֵי־שָֽׁקֶר׃הצדק נדחק לאחור, והמשפט עומד מרחוק. האמת נתקלה ברחוב, והיושר לא מסוגל להגיע.
וְהֻסַּ֤ג אָחוֹר֙ מִשְׁפָּ֔ט וּצְדָקָ֖ה מֵרָח֣וֹק תַּעֲמֹ֑ד כִּֽי־כָשְׁלָ֤ה בָֽרְחוֹב֙ אֱמֶ֔ת וּנְכֹחָ֖ה לֹא־תוּכַ֥ל לָבֽוֹא׃האמת נעלמה, והיושר התרחק מהרע. הַשֵּׁם ראה וזה היה רע בעיניו, כי אין משפט.
וַתְּהִ֤י הָֽאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל וַיַּ֧רְא יְהוָ֛ה וַיֵּ֥רַע בְּעֵינָ֖יו כִּֽי־אֵ֥ין מִשְׁפָּֽט׃הוא ראה שאין אף אדם, והוא נדהם כי אין מי שיעמוד למשפט. זרועו התעייפה, והצדק שלו הוא שמסר לו כוח.
וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃התגלות ה' וגאולת ציון
הוא לבש צדק כמו שריון, וכובע ישועה על ראשו. הוא לבש בגדי נקמה, ועט את עצמו כמו מעיל של קנאה.
וַיִּלְבַּ֤שׁ צְדָקָה֙ כַּשִּׁרְיָ֔ן וְכ֥וֹבַע יְשׁוּעָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּלְבַּ֞שׁ בִּגְדֵ֤י נָקָם֙ תִּלְבֹּ֔שֶׁת וַיַּ֥עַט כַּמְעִ֖יל קִנְאָֽה׃כגמול הוא ישלם חמה ליריביו, ותשובה כגמול הוא ישלם לאויביו, ושלום לאימים הוא ישלם.
כְּעַ֤ל גְּמֻלוֹת֙ כְּעַ֣ל יְשַׁלֵּ֔ם חֵמָ֣ה לְצָרָ֔יו גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָ֑יו לָאִיִּ֖ים גְּמ֥וּל יְשַׁלֵּֽם׃מערב ייראו משם ה' וממזרח השמש מכבודו, כי יבוא אויב כנהר, ורוח ה' תנשב אחריו.
וְיִֽירְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וּמִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ אֶת־כְּבוֹד֑וֹ כִּֽי־יָב֤וֹא כַנָּהָר֙ צָ֔ר ר֥וּחַ יְהוָ֖ה נֹ֥סְסָה בֽוֹ׃על המילים
הביטוי 'תנוסע' במקור יכול להשתמע כרוח שמתקדמת או כרוח שבורחת; הכוונה היא לכוח הרוח שמשתלט על האויב.
הגואל יבוא לציון, ולחוטאי יעקב, כך אומר ה'.
וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ברית ה' הנצחית
ואני, זאת הברית שלי איתם, אמר ה', הרוח שלי שנמצאת בך והדברים שלי ששמתי בפיך, לא יפוגו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעכשיו ועד עולם.
וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
המחסום בין האדם לאלוהים
הֵ֛ן לֹֽא־קָצְרָ֥ה יַד־יְהוָ֖ה מֵֽהוֹשִׁ֑יעַ וְלֹא־כָבְדָ֥ה אָזְנ֖וֹ מִשְּׁמֽוֹעַ׃
כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּֽאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃
כִּ֤י כַפֵּיכֶם֙ נְגֹאֲל֣וּ בַדָּ֔ם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶ֖ם בֶּֽעָוֺ֑ן שִׂפְתֽוֹתֵיכֶם֙ דִּבְּרוּ־שֶׁ֔קֶר לְשׁוֹנְכֶ֖ם עַוְלָ֥ה תֶהְגֶּֽה׃
אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֙הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃
מעשי הרשע והעוולה
בֵּיצֵ֤י צִפְעוֹנִי֙ בִּקֵּ֔עוּ וְקוּרֵ֥י עַכָּבִ֖ישׁ יֶאֱרֹ֑גוּ הָאֹכֵ֤ל מִבֵּֽיצֵיהֶם֙ יָמ֔וּת וְהַזּוּרֶ֖ה תִּבָּקַ֥ע אֶפְעֶֽה׃
קֽוּרֵיהֶם֙ לֹא־יִהְי֣וּ לְבֶ֔גֶד וְלֹ֥א יִתְכַּסּ֖וּ בְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם מַֽעֲשֵׂיהֶם֙ מַֽעֲשֵׂי־אָ֔וֶן וּפֹ֥עַל חָמָ֖ס בְּכַפֵּיהֶֽם׃
רַגְלֵיהֶם֙ לָרַ֣ע יָרֻ֔צוּ וִֽימַהֲר֔וּ לִשְׁפֹּ֖ךְ דָּ֣ם נָקִ֑י מַחְשְׁבֽוֹתֵיהֶם֙ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֔וֶן שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּמְסִלּוֹתָֽם׃
דֶּ֤רֶךְ שָׁלוֹם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ וְאֵ֥ין מִשְׁפָּ֖ט בְּמַעְגְּלוֹתָ֑ם נְתִיבֽוֹתֵיהֶם֙ עִקְּשׁ֣וּ לָהֶ֔ם כֹּ֚ל דֹּרֵ֣ךְ בָּ֔הּ לֹ֥א יָדַ֖ע שָׁלֽוֹם׃
המרחק מהצדק והכרה בחטא
עַל־כֵּ֗ן רָחַ֤ק מִשְׁפָּט֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תַשִּׂיגֵ֖נוּ צְדָקָ֑ה נְקַוֶּ֤ה לָאוֹר֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ לִנְגֹה֖וֹת בָּאֲפֵל֥וֹת נְהַלֵּֽךְ׃
נְגַֽשְׁשָׁ֤ה כַֽעִוְרִים֙ קִ֔יר וּכְאֵ֥ין עֵינַ֖יִם נְגַשֵּׁ֑שָׁה כָּשַׁ֤לְנוּ בַֽצָּהֳרַ֙יִם֙ כַּנֶּ֔שֶׁף בָּאַשְׁמַנִּ֖ים כַּמֵּתִֽים׃
נֶהֱמֶ֤ה כַדֻּבִּים֙ כֻּלָּ֔נוּ וְכַיּוֹנִ֖ים הָגֹ֣ה נֶהְגֶּ֑ה נְקַוֶּ֤ה לַמִּשְׁפָּט֙ וָאַ֔יִן לִֽישׁוּעָ֖ה רָחֲקָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃
כִּֽי־רַבּ֤וּ פְשָׁעֵ֙ינוּ֙ נֶגְדֶּ֔ךָ וְחַטֹּאותֵ֖ינוּ עָ֣נְתָה בָּ֑נוּ כִּֽי־פְשָׁעֵ֣ינוּ אִתָּ֔נוּ וַעֲוֺנֹתֵ֖ינוּ יְדַֽעֲנֽוּם׃
התמוטטות הצדק והשכינה
פָּשֹׁ֤עַ וְכַחֵשׁ֙ בַּֽיהוָ֔ה וְנָס֖וֹג מֵאַחַ֣ר אֱלֹהֵ֑ינוּ דַּבֶּר־עֹ֣שֶׁק וְסָרָ֔ה הֹר֧וֹ וְהֹג֛וֹ מִלֵּ֖ב דִּבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
וְהֻסַּ֤ג אָחוֹר֙ מִשְׁפָּ֔ט וּצְדָקָ֖ה מֵרָח֣וֹק תַּעֲמֹ֑ד כִּֽי־כָשְׁלָ֤ה בָֽרְחוֹב֙ אֱמֶ֔ת וּנְכֹחָ֖ה לֹא־תוּכַ֥ל לָבֽוֹא׃
וַתְּהִ֤י הָֽאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל וַיַּ֧רְא יְהוָ֛ה וַיֵּ֥רַע בְּעֵינָ֖יו כִּֽי־אֵ֥ין מִשְׁפָּֽט׃
וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃
התגלות ה' וגאולת ציון
וַיִּלְבַּ֤שׁ צְדָקָה֙ כַּשִּׁרְיָ֔ן וְכ֥וֹבַע יְשׁוּעָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּלְבַּ֞שׁ בִּגְדֵ֤י נָקָם֙ תִּלְבֹּ֔שֶׁת וַיַּ֥עַט כַּמְעִ֖יל קִנְאָֽה׃
כְּעַ֤ל גְּמֻלוֹת֙ כְּעַ֣ל יְשַׁלֵּ֔ם חֵמָ֣ה לְצָרָ֔יו גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָ֑יו לָאִיִּ֖ים גְּמ֥וּל יְשַׁלֵּֽם׃
וְיִֽירְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וּמִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ אֶת־כְּבוֹד֑וֹ כִּֽי־יָב֤וֹא כַנָּהָר֙ צָ֔ר ר֥וּחַ יְהוָ֖ה נֹ֥סְסָה בֽוֹ׃
וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
ברית ה' הנצחית
וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הנבואה מתארת את המצב הרוחני והמוסרי של העם, שבו מעשי הרע יצרו הפרדה מהאל, ומפרטת את תגובת ה' להשחתת המוסר ואת הבטחת הגאולה.
המחסום בין האדם לאלוהים
פסוקים אלו מסבירים כי הַשֵּׁם אינו חסר כוח או יכולת לשמוע ולעזור, אלא שהחטאים והעוונות של העם יצרו הפרדה בינו לבין אלוהיו. הפעולות האלימות, השקר והעוול החברתי הם הגורמים שהסתירו את פני האל ומנעו את התקשרותם.
מעשי הרשע והעוולה
פסוקים אלו מתארים את טבעם של הרשעים, המשתמשים בערמומיות ובאלימות. הכותב משווה את מעשיהם לקן נחש וסוג של רעילות שמוביל למוות. דרכיהם מלאות בשוד, דם נקי וחוסר צדק, עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לדעת או לצעוד בדרך השלום.
המרחק מהצדק והכרה בחטא
הפסוקים מתארים מצב של עמידה בערפל מוסרי ורוחני, שבו הצדק והמשפט נמנעים מהעם. הדוברים מתארים תחושת עיוורון, חולשה וייאוש, תוך הודאה מלאה שהעוונות והחטאים שלהם הם הסיבה לכך שהם רחוקים מהישועה ומפגישים את האמת המרה מול פניהם.
התמוטטות הצדק והשכינה
פסוקים אלו מתארים מצב של מרד והתרחקות מהאל, שגורם לעוול, שקר וחוסר צדק חברתי. האמת והיושר נעלמים מהמרחב הציבורי, והַשֵּׁם רואה את חוסר המשפט בדרכו. מול חוסר האדם שיעמוד למשפט, הַשֵּׁם נותר לבדו עם צדקו.
התגלות ה' וגאולת ציון
הפסוקים מתארים את ה' כמי שמתלבש בצדק ובגדי נקמה כדי להשיב כגמול לאויבי ישראל. הוא יבוא בעוצמה שתגרום לכל העולם להכיר בכבודו, ובסוף יבוא הגואל לציון כדי להשיב את עם יעקב מדרכי החטא.
ברית ה' הנצחית
הפסוק מציג את הברית של ה' עם בניו. ה' מבטיח שהרוח שלו שתלויה באדם והדברים שנתן לו בפיו לא ייגמרו לעולם. הברית הזו כוללת גם את צאצאיו של האדם, מדור לדור, ומהווה התחייבות נצחית של ה' שלא תשתנה לעולם.
הפסוקים מסתיימים בהבטחה של ה' לשמור על דברי בניו ועל הברית הנצחית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המרחק שבין הַשֵּׁם לבין העם
״[ב] ואומר חלותי היא שנות ימין עליון (תהלים עז:יא), א"ר שמואל בר נחמן על שלא חילינו פניך בתשובה ונשתנית הימין. א"ר אלכסנדרי נתחלה אותה השבועה״
בְּפִסִיקְתָא דְרַב כַּהֲנָא, מְסֻבָּלִים הַסְּבָרָה אוֹתִיּוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַמִּקְרָא. מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מְסַבֵּר שֶׁהַמַּרְחָק הַנִּרְאֶה בַּמִּקְרָא, כְּאִלּוּ יְד הַשֵּׁם קָצְרוֹת, הוּא בְּשֶׁל חֻלְשַׁת הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלֹּא הִחְזַקְנוּ אֶת פְּנֵי הַשֵּׁם. מִקְרָא אַחֵר מְסַבֵּל שֶׁהַמַּרְחָקָה הִיא כְּתוֹצָאָה שֶׁל בְּרִית שֶׁנִּפְרְעָה בַּחרָב. הַמְפרָשִׁים מְנַסִּים לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּעֲמָד הַמְהוּם שֶׁבַּמִּקְרָא. רַבִּי יִצְחָק מַקְשִׁיר בֵּין הַמִּשְׁאָה לְמַלְכִּים לְבֵין הַנִּצָּחוֹן הָאֱמֶתִי, וּמַדְגִּישׁ שֶׁהַקֹּדֶשׁ אֵינוֹ נֶעֱלָם בִּגְלַל חֻלְשָׁה, אֶלָּא שֶׁהָעֲווֹנוֹת שֶׁל הָעָם הֵם אֵלּוּ שֶׁיּוֹצְרִים אֶת הַמִּבְדֵּל וְהַמַּחְסוֹם בֵּין הָאֱנוֹשׁ לְבֵין אֱלוֹהָיו.
פסיקתא דרב כהנא י״ז:ב׳ ↗הצורך של ישראל להאיר
״לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי, כשם שהארתי לכם. למה? כדי להעלות אתכם בפני כל האומות, שיהיו אומרים: ישראל מאירים למי שמאיר לכל. משל״
בפרשת שמות רבה מובא משל על אדם רואה ואדם עיוור שהיו הולכים יחד. האדם הרואה עוזר לעיוור ללכת, אך כשהגיעו לבית הוא מבקש מהעיוור להדליק את הנר. המטרה של האדם הרואה היא שלא יהיה תלוי רק בטובתו של העיוור, אלא שיהיה חלק מהאור. המפרש מסביר שהקב"ה הוא האדם הרואה, וישראל הם העיוורים שצריכים להאיר. הסבר זה מתבסס על פסוקים מספר ישעיהו וספר שמות. לפי הגישה הזאת, הקב"ה מוליך את ישראל ומאיר להם בדרכם, אך הוא רוצה שהם יתפתחו ויהפכו למקור של אור בעצמם. המטרה היא להעלות את ישראל בפני כל האומות, כדי שכולם יראו שעם ישראל מפיץ אור לכל מי שמתכוון להאיר.
שמות רבה ל״ו:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
התוצאות של הרע
״אפעה. מין נחש שהוא רע כך לא ישתלמו במעשיהם אלא רעה:״
בפסוק זה מספר ישעיהו, הנביא מתאר תמונה של רע שיוצר רע. הוא משתמש בדימוי של ביצים רעילות שבוקעות נחשים, כדי להראंश שהמעשים הרעים מולידים רק תוצאות רעילות וקטלניות. המעשים עצמם הם הדרך שבה הרע מתפתח ומתפשט. רש"י מפרש את הפסוק הזה ומסביר שהנחש הוא סמל לרע. לפי דבריו, לא ניתן לצפות לתוצאות טובות ממעשים רעים, אלא הם רק יביאו איתם רע נוסף, בדיוק כפי שהנחש מביא רע כשהוא מופיע.
רש״י על ישעיהו 59:5:5 ↗כוחו של הַשֵּׁם בתוך המצוקה
״ותושע לו זרועו. וינקם מאויביו:״
בפסוק זה מופיע הַשֵּׁם כמי שמושיט את זרועו בעצמו. לפי רש"י, הפעולה הזו כוללת גם את הנקמה באויביו של עם ישראל. הפירוש מדגיש שההתערבות האלוהית אינה רק עזרה פסיבית, אלא פעולה אקטיבית של צדק. הפרשן מתמקד בתוכן הפעולה של הַשֵּׁם. הוא מסביר שהזרוע המושטת היא הכלי שבאמצעותו מתבצעת הנקמה. הגישה הזו מראה כיצד הכוח האלוהי פועל כדי להשיב דין וחשבון לעמדו.
רש״י על ישעיהו 59:16:3 ↗הקשר בין המעשים לתוצאות
״האוכל מביציהם. מביצי צפעוני:״
הפסוק מתאר דימוי של ביצים רעילות וסכנה המגיעה מתוך המעשים עצמם. המעשים הרעים נמשו לצפורני צפע, כך שהם יוצרים מצב של סכנה ורעילות שקשה להימנע ממנה. אבן עזרא מפרש את המילים "מביציהם" כהתייחסות לביצי צפורי צפע. לפי גישה זו, הדימוי מדגיש שהחטא מכיל בתוכו את עצמו את הרע, בדיוק כפי שביצת הצפע נושאת בתוכה את הרע שתצא ממנה.
אבן עזרא על ישעיהו 59:5:3 ↗הענישה כחלק מהצדק האלוהי
״מפגיע. כמו ולפושעים יפגיע (ישעיהו נ"ג י"ב):״
בפירושו על ישעיהו, אבן עזרא מסביר את הקשר בין הפגיעה של ה’שם לבין מעשיהם של הפוגעים. הוא משתמש בפסוק מישעיהו נ”ג י”ב כדי להראות שהענישה אינה מקרית, אלא קשורה ישירות לחטא המוכר בכתובים. הפרשן מדגיש את הדמיון בין הפגיעה בנביא לבין הפגיעה בחוטים שנעשו כעונש על עבירות. הגישה שלו מתמקם בחיבור המילולי והרעיוני בין פסוקי הנבואה, ומראה כיצד המושגים של ענישה ופשע מופיעים בבסיס הדברים.
אבן עזרא על ישעיהו 59:16:3 ↗