תקע בבקעת גרונך, אל תחסוך, כמו שופר. הר את קולך והודע לעמי את אשמתם ולבית יעקב את חטאיהם.
קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃ישעיהו · פרק נח׳
קריאה לתשובה אמיתית ולצום אמיתי
הנביא ישעיהו קורא לעם לחפש את הַשֵּׁם באמת, לתקן את אופן הצום ואת הדין החברתי כדי לזכות בברכה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו נח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאה לתשובה אמיתית
כל יום יחפשו אותי וירצו לדעת את דרכיי, כמו עם שעשה צדק ולא עזב את משפט אלוהיו. הם ישאלו אותי על דיני צדק וירצו בקרבת אלוהים.
וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃למה אנחנו צמים ולא רואים את עניותנו? הנפש שלנו סובלת ולא את יודע. הנה, ביום הצום שלכם תמצאו רק תירוצים ותעסקו רק בכאבות שלכם.
לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃הנה, אתם צמים רק כדי לריב ולחבוט, ובהכות באגרוף רשע. אתם לא צמים כדי להשמיע את קולכם במרומים.
הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃הצום האמיתי
האם זה הצום שאתם בוחרים בו? יום שבו האדם מענה את נפשו? האם תרימו את הראש בקושי כמו אגם, ותשימו שק ואפר על עצמכם? האם זה שאתם קוראים לו צום ויום רצון לה'?
הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃האם זה לא הצום שאתם בוחרים בו: לשבור את כבלי הרשע, לשחרר את קשרי המופת, לשחרר את האסירים ולהתיר את כל המגבלות?
הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃האם זה לא לשבור את לחמך לרעב, ולהביא את העניים המרודים לביתכם? כשאתם רואים אדם עירום, לכסותו, ולא תתעלמו מבשרכם?
הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃אז יבקע אורך כמו השחר, וההתחדשות שלך תצמח במהירות, הצדק שלך ילך לפניך, וכבוד ה' יאסוף אותך.
אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃תנאי התשובה והברכה
אז תקרא והשם יענה לך, תצעק והוא יגיד: הנה אני. אבל זה רק אם תסיר מעצמך את האונס ותפסיק להצביע באצבע ולהדבר רע.
אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃ואם תרעיב את נפשך ותשביע את הנפש המדכאת, אז האור שלך יזרח בחשיכה, והחושך שלך יהיה כמו אור בצהריים.
וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃והשם ינחה אותך תמיד, וישביע את נפשך בשובע, ויחזק את עצמותיך, ותהיה כמו גינה עם השקיה טובה, כמו מעיין שממנו המים לא נגמרים.
וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ואז תבנה מחדש חורבות העבר, ותקים יסודות מדור לדור, ותהיה אתה זה שמתקן את הסדקים ומשקם את הדרכים כדי שאנשים יוכלו ללכת בהן.
וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃השבת כעונג והבטחת הברכה
אם תפסיקו לעשות את העניינים שלכם ביום השבת ותקראו לשבת כעונג, כבוד לקדושת הַשֵּׁם, ולא תשתמשו ביום הזה בשביל המטרות שלכם או כדי לחפש דברים ודברים חדשים.
אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃אז תיהנו בַּהַשֵּׁם, ואתן לכם לרכב על המקומות הגבוהים בארץ, ואתן לכם את נחלת אביכם יעקב, כי הַשֵּׁם אמר.
אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאה לתשובה אמיתית
קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃
וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃
הצום האמיתי
הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃
הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃
הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃
אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃
תנאי התשובה והברכה
אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃
וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃
השבת כעונג והבטחת הברכה
אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃
אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע עוסק בהבחנה בין טקסים חיצוניים לבין עבודת הלב והצדק החברתי.
קריאה לתשובה אמיתית
הנביא קורא לעם להשמיע קול רם ולהודע על חטאיהם. הוא מבקר את הצום הכוזב שאינו מביא לשינוי, אלא משמש רק לעימותים ורדיפה, ומדגיש שחיפוש אחר ה' צריך להתבטא בצדק ולא רק בטקסים חיצוניים.
הצום האמיתי
הפסוקים בוחנים את מהות הצום והתשובה. הנביא קורא להפסיק בטקסים חיצוניים של ענווה וסבל, ולהתמקד בצדקה, בעזרה לעניים ובשחרור מיתורים ומרדימה. רק באמצעות צדק וחסד יבוא האור והגאולה.
תנאי התשובה והברכה
פסוקים אלו מציגים תנאים לפעולה מוסרית וצדק חברתי: עזרה לנזקקים וסילוק העוולה. כתוצאה מכך, מבטיחים הברכה אלוהית של הדרכה, שפע, וחיזוק, וכן תפקיד בשיקום המבנה הלאומי והרוחני של העם.
השבת כעונג והבטחת הברכה
הפסוקים מדברים על החשיבות של שמירת השבת כיום קדוש וטהור, ולא כיום של עבודה או חיפוש אחר אינטרסים אישיים. אם הציבור יכבד את השבת ויקרא לה עונג, הַשֵּׁם מבטיח שיתענגו בו, יזכו למעמד גבוה בארץ ויירשו את נחלת אבותיהם.
הפסוקים מסתיימים בהבטחה על קשר עמוק עם הַשֵּׁם ועל התחדשות תענוג ושמחה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַבְּרָכָה שֶׁל הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד
״אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ (ישעיה נח, ח), אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר אֲפִלּוּ אוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים כב, ז): וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (ישעיה נח, ח): מְהֵרָה״
הַתּוֹרָה מַבְטִיחָה שֶׁכְּשֶׁנַּעֲמֹד בַּדְּרָכִים הַנְּכוֹנוֹת, הָאוֹר שֶׁלָּנוּ יִצְטָח בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ. רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר מְסַבֵּר שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַנֶּפְתָּחִים בַּפֶּסֶק מְהֵרָה יִצְמְחוּ וְיִהְיוּ מְמֻשָּׁתִים. כְּשֶׁנַּסִיר מֵעַצְמֵנוּ אֶת הָעָוֶן וְנַעֲשֶׂה צֶדֶק, הַשֵּׁם יַעֲנֶה לָנוּ וְכִבּוֹדוֹ יְאַסְפֵנוּ. רַבִּי לֵוִי מַסְבִּיר אֶת הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁל הַכְּאֵב: אִם אֵין לָנוּ מַמְשִׁי לוֹ מַשְׁעָה, אֲפִלּוּ לְהַפְלִיג בְּדִבְרֵי נַחַם הַמַּבְטִיחִים לָרָעֵב שֶׁנַּעֲנֶה, עָלֵינוּ לְהַפְלִיג בָּרָצוֹן לַעֲזוֹר. רַבִּי טַבְיוֹמֵי רוֹאֶה בְּכָךְ הִשְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה, כְּמוֹ הַקִּשּׁוּן שֶׁל הַבּוֹרֵא לְעַמּוֹ, וּכְמוֹ הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה עַל הַחֲלוּצִים. הַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת אֶת הַתּוֹצָאָה כְּגַן מְשֻׁתָּף שֶׁבּוֹ הַמַּיִם לְעוֹלָם לֹא יִכְסְפוּ.
ויקרא רבה ל״ד:ט״ו ↗מַשְׂמָעוֹת הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד בְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה
״וְתָפֵק לָרָעֵב (ישעיה נח, י), אִם זְכִיתֶם לִרְעֵבוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְאִם לָאו לִשְׂבֵעוֹ שֶׁל עֵשָׂו. (ישעיה נח, ז): וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, אֵלּוּ הֵם עֲנִיִּים״
הַפֶּסַק מֵיְשַׁעְיָהוּ נָבִיא מְדַבֵּר עַל הַצֶּדֶק הָאֲמִתִּי, וְעַל הַחַיּוּת שֶׁבְּעֶשְׂרַת הַמִּצְוֹת שֶׁל חֶסֶד וְצֶדֶק. הַנָּבִיא מְצַיֵּן אֶת הַפְּעֻלָּה שֶׁל לִתְתֵּן לָרָעֵב, וְהַמַּשׂׂמָע שֶׁל זֶה הוּא הַצְלָחָה בְּמַעֲרָכָה רּוּחָנִית וּגְזָרִים שֶׁל זֶה אֶחָד: אִם נִזְכֶּה לִרְעֵב שֶׁל יַעֲקֹב, אָז לֹא נִזְכֶּה לְשֹׂבַע שֶׁל עֵשָׂו. בַּמָּקוֹם שֶׁהַפֶּסֶק מַזְכִּיר אֶת הַצָּרָה עַל הָעֲנִיִּים, הַמִּדְרָשׁ שֶׁל וַיִּקְרָא רַבָּה מְנַתֵּחַ אֶת הַבְּרִית הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁל הַמַּטָּרָה: הַעֲנִיִּים הֵם הָעֲנִיִּים מִנְּעוּרֵיהֶם, אֲבָל גַּם בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶׁנָּפְלוּ מִנִּכְסֵיהֶם בִּגְלַל חֹסֶר חֶסֶד, אוֹ אֲבָלִים שֶׁנֶּפֶשָׁם עֲגוּמָה, וְגַם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הָעָם אֶת הַתּוֹרָה. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְהַקְרָבָה שֶׁל בִּכּוּרִים.
ויקרא רבה ל״ד:י״ג ↗בעקבות המפרשים
הצום האמיתי
״לא תצומו כיום. כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום:״
בפרק זה בנבואת ישעיהו, הנביא מבקר את אופן הצום של העם. הוא מסביר שהצום הנוכחי אינו מביא תוצאה רוחנית, כי הוא מלווה בקשיים ובירידות רוח שרק שוברים את הלב. לפי רש״י על פסוק ד׳, המטרה של הצום צריכה להיות כזו שקול העם יישמע במרומים, אך הפעולות הנוכחיות רק יוצרות מצוקה. הפרשן מדגיש שהצום כיום אינו מספיק אם הוא אינו מלווה בשינוי פנימי. המטרה היא לא רק הימנעות מאוכל, אלא יצירת מצב שבו התפילה מתקבלת. רש״י מפרש שהכוונה היא שהצום אינו עושה טוב כרגע, כי הוא גורם לשבירת הלב במקום לקרב את האדם להשם.
רש״י על ישעיהו 58:4:1 ↗הַשֵּׁם מְבָרֵךְ אֶת הַמְּשַׁלֵּם אֶת הַצָּמָא
״בצחצחות. בעת צמאון ובצורת כך ת"י:״
בְּפֶרֶק הַשִּׁיר בְּיִשְׁיָהוּ, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַקֶּשר הַמְּשֻׁלָּשׁ בֵּין הַלְּבִישָׁה הַנָּכוֹנָה, הַצְדָּקָה וְהַמְּשִׁימָה הַנָּכוֹנָה. הַנָּבִיא מַבְטִיעַ כִּי אִם הָעֲבוֹדָה הַדַּתִּית הָאֲמִתִּית תְּהִבָּה, הַשֵּׁם יַנְחֶה אֶת הָאָדָם וְיַהֲפֹךְ אֶת הַצָּמָא לְשִׂבְעוֹן. הַתְּנָאי הוּא עֲשִׂיָּה מַעֲשִׂים שֶׁל צֶדֶק וְחֶסֶד עִם הַנִּשְׁכָּחִים. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל הַהַנְחָאָה הָאֱלֹהִית, מַסְבִּיר אֶת הַמְּשׁמע בַּמִּלִּים "בְּצחצחות" וְ"עֵת צָמָהוֹן וּבְצוֹרָה". הוּא מְבִיא אֶת הַהֶבְטָחָה שֶׁהַהַנְחָאָה תַּעֲמֹד לְצָרְכֵי הָעָם גַּם בִּזְמַנִּים קָשִׁים מְאֹד, כְּשֶׁהַכֹּל יַבְטִיחַ וְהַמְּקוֹר הַמְּקִיד הַבְּעָיָה נֶעֱלָם.
רש״י על ישעיהו 58:11:1 ↗הצום האמיתי והצום הכוזב
״לא תצומו כיום. טעמו כיום הזה:״
בפסוק זה, ישעיהו פונה לעם שמתנהג בצורה סותרת. העם מנהל טקסי צום, אך הצום הזה אינו מביא תוצאה רוחנית או מוסרית. ישנה כוונה להראות שהצום החיצוני אינו משנה את המצב אם הלב והמעשים נותרים ללא שינוי. אבן עזרא מפרש את הפסוק ומתרכז במשמעות המילה "כיום". הוא מסביר שהצום שמתקיים ביום הזה אינו צום אמיתי או יעיל, כי הוא מופרד מהמטרה הרוחנית שלו. הפרשן מתמקד בטעם המילים ובאופן שבו הצום מתבצע ביום הספציפי הזה.
אבן עזרא על ישעיהו 58:4:2 ↗ההבטחה שהשם ילווה אותנו תמיד
״ונחך יי תמיד. והטעם שהוא יהיה עמך בכל מקום שתלך:״
בפסוק זה מספר ישעיהו, השם מבטיח לעם ישראל שהוא יהיה איתם וילווה אותם בכל מקום. ההבטחה הזו מופיעה כחלק מהשכר על צדקתם ועל קיום מצוות התענית והצדקה כהלכה. רבי אבן עזרא מסביר את הפסוק הזה ומפרש שהמשמעות של "וְנַחֲכֶךָ ה' תָּמִיד" היא שהשם יהיה עמכם בכל מקום שתלכו. לפי הפירוש שלו, הליווי של השם אינו מוגבל למקום מסוים, אלא הוא מלווה את האדם בכל מסע ובכל דרך שבה יבחר ללכת.
אבן עזרא על ישעיהו 58:11:1 ↗