ככה אמר הַשֵּׁם: שמרו על המשפט ועשו צדק, כי הישועה שלי קרובה לבוא והצדק שלי עומד להיחשף.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שִׁמְר֥וּ מִשְׁפָּ֖ט וַעֲשׂ֣וּ צְדָקָ֑ה כִּֽי־קְרוֹבָ֤ה יְשֽׁוּעָתִי֙ לָב֔וֹא וְצִדְקָתִ֖י לְהִגָּלֽוֹת׃ישעיהו · פרק נו׳
צדק, שבת וזכות הזרים
הקריאה לצדק ולשמירת השבת, קבלת הגר והזרים בקהל ישראל, והתנזרה מהמנהיגים שאינם מקימים את תפקידם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו נו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
צדק, שבת וזכות הזרים
מבורך האדם שעושה זאת, ובן האדם שדבק במעשים הללו, ששומר על השבת מלהחלל אותה וששומר על ידו שלא לעשות רע.
אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כָּל־רָֽע׃ (ס)והזר, שמתקרב אל הַשֵּׁם, לא יגיד: "הַשֵּׁם יפריד בי לבין עמו". והסריס לא יגיד: "הנה אני עץ יבש".
וְאַל־יֹאמַ֣ר בֶּן־הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוָ֤ה אֶל־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַבְדֵּ֧ל יַבְדִּילַ֛נִי יְהוָ֖ה מֵעַ֣ל עַמּ֑וֹ וְאַל־יֹאמַר֙ הַסָּרִ֔יס הֵ֥ן אֲנִ֖י עֵ֥ץ יָבֵֽשׁ׃ (ס)כי כך אמר הַשֵּׁם לסריסים ששומרים על שבתותיי, בוחרים במה שרציתי ואוחזים בבריתי.
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָֽחֲר֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃ה–ח
קבלת הזרים ואיסוף נדחי ישראל
אֶתְּנֵה לָהֶם בְּבֵיתִי וּבַחֹומֹתַי שֵׁם טוֹב וּזְכָר מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת. אֶתְּנֵה לָהֶם שֵׁם עוֹלָם שֶׁלֹּא יִמָּחֵ.
וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת שֵׁ֤ם עוֹלָם֙ אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃ (ס)וְהַגְּבִירִים הַזָּרִים שֶׁנִּצְמְדוּ אֶל הַשֵּׁם כְּדֵי לְעַבְדוֹ וּלְאַהֲבַת שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיוּ עֲבָדָיו; כָּל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵינוֹ מְחַלְלָהּ, וְהַדּוֹבְקִים בַּבְּרִית שֶׁלִּי.
וּבְנֵ֣י הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוִ֤ים עַל־יְהוָה֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּֽלְאַהֲבָה֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לִהְי֥וֹת ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים כָּל־שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃אֶבִיא אוֹתָם אֶל הַר קָדְשִׁי וְאַשְׂמַח אוֹתָם בְּבֵית תְּפִלָּתִי; הַקְּרָבֹת וְהַזְּבִיחוֹת שֶׁלָּהֶם יִהְיוּ בְּרִית וּרְצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.
וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קָדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָעַמִּֽים׃כֹּחַ הַדָּבָר הִיא מִמֶּנֶּכֶת הָאָדוֹן הַשֵּׁם, שֶׁמְּאַסֵּף אֶת נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וְעוֹד אֲנִי אֲאַסֵּף אוֹתָם אֶל מְקֻבָּצִים.
נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מְקַבֵּ֖ץ נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֛וֹד אֲקַבֵּ֥ץ עָלָ֖יו לְנִקְבָּצָֽיו׃ט–יב
חוסר האחריות של השומרים
כל חיות השדה, וכל חיות היער, יבואו לאכול את המזון שלהם.
כֹּ֖ל חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י אֵתָ֕יוּ לֶאֱכֹ֥ל כָּל־חַיְת֖וֹ בַּיָּֽעַר׃ (ס)המשגיחים כולם עיוורים, אף אחד מהם לא יודע דבר. כולם כמו כלבים חרשים, שאינם מסוגלים לנבוח, יפים שוממים ואוהבים לישון.
צפו [צֹפָ֞יו] עִוְרִ֤ים כֻּלָּם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ כֻּלָּם֙ כְּלָבִ֣ים אִלְּמִ֔ים לֹ֥א יוּכְל֖וּ לִנְבֹּ֑חַ הֹזִים֙ שֹֽׁכְבִ֔ים אֹהֲבֵ֖י לָנֽוּם׃אבל הכלבים הם בעלי נפש חזקה, הם לא יודעים שובע, הם רועים אך לא יודעים להבין. כולם פועלים לפי דרכם, כל אחד לכיוון שלו.
וְהַכְּלָבִ֣ים עַזֵּי־נֶ֗פֶשׁ לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ שָׂבְעָ֔ה וְהֵ֣מָּה רֹעִ֔ים לֹ֥א יָדְע֖וּ הָבִ֑ין כֻּלָּם֙ לְדַרְכָּ֣ם פָּנ֔וּ אִ֥ישׁ לְבִצְע֖וֹ מִקָּצֵֽהוּ׃אני אקח יין ואתמלא ביין חד.
אֵתָ֥יוּ אֶקְחָה־יַ֖יִן וְנִסְבְּאָ֣ה שֵׁכָ֑ר וְהָיָ֤ה כָזֶה֙ י֣וֹם מָחָ֔ר גָּד֖וֹל יֶ֥תֶר מְאֹֽד׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
צדק, שבת וזכות הזרים
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שִׁמְר֥וּ מִשְׁפָּ֖ט וַעֲשׂ֣וּ צְדָקָ֑ה כִּֽי־קְרוֹבָ֤ה יְשֽׁוּעָתִי֙ לָב֔וֹא וְצִדְקָתִ֖י לְהִגָּלֽוֹת׃
אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כָּל־רָֽע׃ (ס)
וְאַל־יֹאמַ֣ר בֶּן־הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוָ֤ה אֶל־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַבְדֵּ֧ל יַבְדִּילַ֛נִי יְהוָ֖ה מֵעַ֣ל עַמּ֑וֹ וְאַל־יֹאמַר֙ הַסָּרִ֔יס הֵ֥ן אֲנִ֖י עֵ֥ץ יָבֵֽשׁ׃ (ס)
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָֽחֲר֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃
ה–ח
קבלת הזרים ואיסוף נדחי ישראל
וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת שֵׁ֤ם עוֹלָם֙ אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃ (ס)
וּבְנֵ֣י הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוִ֤ים עַל־יְהוָה֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּֽלְאַהֲבָה֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לִהְי֥וֹת ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים כָּל־שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃
וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קָדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכָל־הָעַמִּֽים׃
נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מְקַבֵּ֖ץ נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֛וֹד אֲקַבֵּ֥ץ עָלָ֖יו לְנִקְבָּצָֽיו׃
ט–יב
חוסר האחריות של השומרים
כֹּ֖ל חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י אֵתָ֕יוּ לֶאֱכֹ֥ל כָּל־חַיְת֖וֹ בַּיָּֽעַר׃ (ס)
צפו [צֹפָ֞יו] עִוְרִ֤ים כֻּלָּם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ כֻּלָּם֙ כְּלָבִ֣ים אִלְּמִ֔ים לֹ֥א יוּכְל֖וּ לִנְבֹּ֑חַ הֹזִים֙ שֹֽׁכְבִ֔ים אֹהֲבֵ֖י לָנֽוּם׃
וְהַכְּלָבִ֣ים עַזֵּי־נֶ֗פֶשׁ לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ שָׂבְעָ֔ה וְהֵ֣מָּה רֹעִ֔ים לֹ֥א יָדְע֖וּ הָבִ֑ין כֻּלָּם֙ לְדַרְכָּ֣ם פָּנ֔וּ אִ֥ישׁ לְבִצְע֖וֹ מִקָּצֵֽהוּ׃
אֵתָ֥יוּ אֶקְחָה־יַ֖יִן וְנִסְבְּאָ֣ה שֵׁכָ֑ר וְהָיָ֤ה כָזֶה֙ י֣וֹם מָחָ֔ר גָּד֖וֹל יֶ֥תֶר מְאֹֽד׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים עוסקים בזיקה של הזרים למצוות, בחשיבות הצדק והשבת, ובביקורת על השומרים הלא נאמנים.
פסוקים א–ד
צדק, שבת וזכות הזרים
הנבואה קוראת לשמור על משפט וצדק לקראת הישועה הקרובה. היא מדגישה את ברכת מי שמקיים מצוות שבת ומונע רע, וכן קובעת כי הזרים והסריסים יכולים להתקרב ולהיות חלק מהברית אם ישמרו על מצוות הַשֵּׁם ובחרו בטובו.
פסוקים ה–ח
קבלת הזרים ואיסוף נדחי ישראל
פסוקים אלו מתארים את ההבטחה להכרה בזרים המקיימים את מצוות ה' כחלק מעמו, תוך הבטחת שמינהם וקדושת בית ה' לכל העמים, וסיום בהבטחת איסוף גלות ישראל.
פסוקים ט–יב
חוסר האחריות של השומרים
הפסוקים מתארים מצב של חוסר ערנות ואיבוד שליטה. המשגיחים מתוארים כעיוורים וחרשים שאינם מבצעים תפקידם, בעוד שהכלבים הנהלים הם רעבים וחסרי כיוון. הדימוי מראה על עיוורון מוסרי ואיבוד היכולת להוביל ולהבין.
הפסוקים מסתיימים בתיאור חוסר האחריות של השומרים והכלבים שאינם מגיבים לקריאה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שלושה נביאים ושלוש דרישות
״חָזַר יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה״. בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי״
בְּמַקּוֹת (כ״ד, א:כ״ז) מַסְבֵּר הַמְּקוֹר הַמּוּסָרִי כִּי הַנְּבִיאִים שָׁלוֹשָׁה הֶעֱמִידוּ אוֹתָנוּ עַל הַשְׁתַּיִם, עַל אֶחָד, אוֹ עַל אֶחָד. יְשַׁעְיָהוּ הֶעֱמִיד אוֹתָנוּ עַל שְׁתַּיִם: לִשְׁמֹר מִשְׁפָּט וְלַעֲשׂוֹת צְדָקָה. עָמוֹס הֶעֱמִיד אוֹתָנוּ עַל דָּבָר אֶחָד: לְדַרֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם כְּדֵי לִחְיוֹת. חֲבַקּוּק הֶעֱמִיד אוֹתָנוּ שׁוּב עַל דָּבָר אֶחָד: שֶׁהַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְסַבֵּל אֶת הַקּוֹשִׁין בְּדֶרֶךְ הַבִּינוּת הַתּוֹרָנִית. הוּא שָׁאַל: אִם כֵּן, הַאִם עָמוֹס הִתְכּוֹוֵן שֶׁעָלֵינוּ לְדַרֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בְּכָל הַתּוֹרָה? אֶלָּא הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְהַקְלוֹת אֶת הַדְּרִישָׁה לְמַעַן הַתַּכְלִית הַיְּחִידָה שֶׁנֶּתְנוּ הַנְּבִיאִים.
מכות כ״ד א:כ״ז ↗צדקה ומשפט בכסא הכבוד
״צדקת ה' עשה, מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.״
הַסְּפְרִי מְבַאר שֶׁהַצְּדָקָה וְהַדִּין קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה. כְּשֶׁהַשֵּׁם אוֹמֵר שְׁמֹרוּ מִשְׁפָּט, הוּא מְלַמֵּד שֶׁהַצְּדָקָה תְּלוּיָה בְּקִיּוּם הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ שֶׁהַצֶּדֶק חָבוּי תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. הַתּוֹדָעָה הַזֹּאת מִתְבַסֶּסֶת עַל הַקֶּשֶׁר הַהֶלֶכֶתִי בֵּין הַצֶּדֶק לַצְּדָקָה. הַסְּפְרִי מְסַבֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ בֵּין הַמִּשְׁפָּט לַצְּדָקָה כְּמַעֲשֶׂה הַכָּבוֹד הַמְּחַכֶּה לַצֶּדֶק.
ספרי דברים שנ״ה:י׳ ↗בעקבות המפרשים
התקווה של הזר והנזק של השכחה
״ואל יאמר הסריס. למה איטיב דרכי ומעללי הן אני כעץ יבש מאין זכרון:״
הפסוקים בנביא ישעיהו מדברים על הצדק והצלה. מי שחושב שהוא נחשב למנודה או חסר ערך, כמו עץ יבש שאין זוכרים אותו, צריך לדעת שהשם יכול להשיב לו את המעמד. הסדרה מתארת מצב שבו אפשר לשמור על מצוות ועל הברית כדי לזכות בטובה. רש"י מפרש את המושג "הסריס" כמי שמרגיש חסר תועלת, וכך הוא משווה את המצב לעץ יבש שאינו עולה בזיכרון של איש. הפירוש מתמקד בחשיבות השמירה על המעשים הטובים וההתנהגות הנכונה כדי לא להישאר בנזיק ובתחושת בדידות.
רש״י על ישעיהו 56:3:2 ↗הזמנה לכולם להתקרב להשם
״כל חיתו שדי. כל גירי האומות אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי האומות שאמצו את לבם מלהתגייר:״
בפרק זה של ישעיהו, הנביא מדבר על הזמנה גורלית לכל מי שמתקרב אל הדרך הנכונה. הוא מתאר מצב שבו גם הזרים והמתגיירים יכולים לשמור על הברית ולהשתתף בחסד ה'. הדבר מראה שקשר עם ה' אינו מוגבל רק לשבטים מסוימים, אלא פתוח לכל מי שבוחר בצדק. רש"י מפרש את פסוק תשע ומסביר את המשמעות של הדימוי של החיות והיער. לפי פירושו, הדימוי מתאר כיצד גבורי האומות, שהחזיקו בלב חזק וסירבו להתגייר, יגיעו בסופו של דבר ויתקרבו להשם. לפי גישה זו, הכוח והעוצמה של האומות יהפכו להזדמנות לאימוץ האמת.
רש״י על ישעיהו 56:9:1 ↗השמירה על צדקת הזר והגר
״בן הנכר. אלה הגרים גרי הצדק:״
בפרשת ישעיהו, הנביא מדבר על קדושת הדרך ועל מי שיכול לשמור על מצוות הַשֵּׁם. הוא מתייחס במיוחד לזרים ולגרים, אלו שאינם בני הברית המקוריים, ומדגיש שהם יכולים להשתרע בקדושה. הפירוש של אבן עזרא על פסוק ג מציין כי הזרים והגרים הללו הם חוטאי צדק, כלומר הם פועלים מתוך יושר וצדק. הוא מסביר את המושג "בן הנכר" כמי שמקיימים את הדין והצדק בדרכם.
אבן עזרא על ישעיהו 56:3:1 ↗חשיבות השמירה על צדק וצייתנות
״כל וגו'. הטעם שהצדיקים גם הגרים ישובו, רק המקטרים לע"ז לא ישובו, והנה אתיו לשון ציווי, כמו אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיהו כ"א י"ב)״
בפסוק זה, הנביא ישעיהו מדבר על מצב שבו הכלבים והעטלפים, המייצגים את המקטרים והרשעים, מבהילים ומשגעים את הדרך. המשמעות היא שהרשעים תמיד ימשיכו במעשיהם המזיקים. לפי אבן עזרא, המילה "אֶתְּכוֹ" היא ציווי המורה על חזרה למסלול הנכון, בדומה למילים אחרות בכתובים המורה על חזרה אל הקודש. אבן עזרא מסביר כי בעוד שהצדיקים, גם אלו שהם גרים בתוך העם, יכולים לשוב ולהתקן את דרכם, הרי שהרשעים המקטרים לא ישובו מדרכם הרע. הוא מציין כי רעש הרשעים ופעולותיהם משמשים כעונש שהשם הורה לאומות העולם לבצע כחלק מעונש על רשעי ישראל.
אבן עזרא על ישעיהו 56:9:1 ↗