מי יאמין לבשורה שלנו? וזרוע ה׳ על מי נחשפה?
מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהוָ֖ה עַל־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃ישעיהו · פרק נג׳
סבלו של האיש ושינוי גורלו
תיאור סבלו של האיש, עבדו של ה׳, ותפקידו הכפרתי דרך סבלו ומוות.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו נג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
סבלו של האיש
הוא עלה כמו נבט קטן, כמו שורש מאדמה יבשה. אין לו מראה או יופי, וראו אותו אך ללא מראה שגורם לאדם לרצות בו.
וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃הוא נבוז, וכל אדם מתעווה ממנו. הוא איש של כאבים, ומכיר את המחלה. כמו מי שמסתיר פנים ממנו, הוא נבוז ולא חשבנו עליו.
נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃אבל באמת, הוא נשא את מחלותינו וסבל את כאבינו. ואנחנו חשבנו שהוא נענה, מכה מאלוהים ומוענב.
אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃סבל עבד ה'
הוא חלה בגלל העוונות שלנו, הוא נ crushed מעוותנו, הוצא עליו את מוסר השלום שלנו, ובפציעה שלו אנחנו נתרפא.
וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃על המילים
הטקסט המקורי משתמש במילה 'מדוכא' שפירושה מכוסע או מעוך.
כולנו תעונו כמו צאן, כל אחד הולך בדרך שלו, והשם פגע בו עם העוון של כולנו.
כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃הוא ניגש וסבל, אבל הוא לא פתח את פיו, כמו כבש שמוביל לשחוטה, וככבש לפני גזזיו הוא שותק ולא פתח את פיו.
נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃הוא נלקח מהמצוקה ומהמשפט, ומי ידבר על הדור שלו, כי הוא נגזר מארץ החיים בגלל עוון עמי, פגע בם.
מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ׃סבל עבדו הצדיק ותפקידו הכפר
הוא נתן לרשעים קבר, ואת העשיר בין מותיו, כי הוא לא עשה עוול ולא רמות בפי.
וַיִּתֵּ֤ן אֶת־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃והשם רצה לדכא אותו ולהחלי לו, אם ייתן נפשו כאשם. הוא יראה זרע, יאריך ימים, ורצון השם בידו יצליח.
וַיהוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶֽחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃מעמל נפשו הוא יראה וישבע, בדעתו הוא יצדיק את צדיק עבדי לרבים, והוא יישא את עוויוןם.
מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָֽרַבִּ֑ים וַעֲוֺנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל׃לכן אחלק לו ברבים, ואת גיבורים אחלק לו שלל, אחרי אשר הפרו בנפשו למות ונמנה עם פושעים, והוא נשא חטאי רבים והכה את הפושעים.
לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
סבלו של האיש
מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהוָ֖ה עַל־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃
וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃
נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃
אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃
סבל עבד ה'
וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃
כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃
נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃
מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ׃
סבל עבדו הצדיק ותפקידו הכפר
וַיִּתֵּ֤ן אֶת־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃
וַיהוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶֽחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃
מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָֽרַבִּ֑ים וַעֲוֺנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל׃
לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פסוקים המתארים אדם שסבל קשות, אך סבלו נושא משמעות כפרתית.
סבלו של האיש
הפסוקים מתארים אדם שסבל קשות, שאינו בעל מראה מרשים או יופי, וסבל בזלזול ובהתעלמות. הנביא מציין שהאדם הזה נשא על עצמו את מחלות וכאבות העם, למרות שהאנשים חשבו בטעות שהוא נענש על ידי אלוהים.
סבל עבד ה'
פסוקים אלו מתארים אדם הסובל מתוך עמדו בגלל עוונות הכלל. הוא חלה ונסבל כבמשפט, אך שומר על שתיקה ככבש לפני גזירה. סבלו נובע מעוון העם, והוא נלקח מן החיים כעונש על חטאת הציבור.
סבל עבדו הצדיק ותפקידו הכפר
פסוקים אלו מתארים אדם שסבל ייסורים ומוות, אך דרך עמלו וסבלו הוא יזכה לראות זרע ולצדיקות. הוא נמנה עם רשעים ופושעים ונשא את חטאת הרבים, ובתמורה יקבל חלק גדול בברכה ובשלל.
הפסוקים מפרטים את מהות הסבל ואת התוצאה של חלוקת העוון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התקווה בתוך הדאגה
״תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — יִדְאַג כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, וְאִם עָלְתָה לוֹ שָׁנָה — מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר״
בַּמַּקִור הַמִּשְׁנָה (יוֹמָא פ"ח א:י"א), מֻבָּא הַמִּדָּה הַמַּפְלִיאֵת עַל מִי שֶׁרוֹאֶה דִּמְעָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִשְׁמַע שֶׁהַדְּאָגָה הַזֹּאת מְלוֹאָה בְּכָל הַשָּׁנָה, וְאִם הַדְּמָעָה עָלְתָה — הָאָדָם מְבֻטָּח כְּבָר לִהְיוֹת בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. הַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּאַט אֶת הַקֶּשֶׁר הָעָמֹק שֶׁבֵּין הַחֲרָדָה לַחֲסָדִים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מוֹסִיף תֹּועֶת וְאוֹמֵר שֶׁכָּל הָעוֹלָם רָעֵב וְהוּא שָׂבֵעַ. הַפֵּרוּשׁ הַמּוּקְדָּם מְסַבֵּל קוֹשִׁי שֶׁל מִלִּים שֶׁנֶּעֱלָמוּ, כְּמוֹ הַמִּלִּים "סָגֵי וּמַסְגֶּה", וְזֶה מַעֲמִיד אֶת הַדִּבּוּר בְּמַצָּב שֶׁל חֹלְקִי וְחֹלְקִי.
יומא פ״ח א:י״א ↗הבטחת הניחום והחיזוק
״[ה] ד"א אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב). ר' אבון בשם ריש לקיש למלך שכעס על מטרונא וטרדה והוציאה מבית פלטין שלו. לאחר ימים ביקש״
בַּפְּסִיקְתָא דְּרַב כְּהַנָּא מְבִיאָא הֲסְכָּמָה בֵּין הַנִּחַם שֶׁל הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל לְבֵין הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַבְּרִית. הַמְּפַרֵשׁ מְבִסְסֵט עַל דִּבְרֵי רַבִּי אָבּוֹן שֶׁמְּקַבֵּל עַל שֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ מִלֶּמֶלֶךְ שֶׁרָצָה לְהַחֲזִיר מַתָּנָה וְהִתְעַכֵּב, כָּךְ גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל בְּסִינַי פַּעַם אַחַת, אַךְ בֶּעָתִיד לָבֹא יַחֲזִיר וְיַנְחַם בְּדוּבָּה כְּפוּלָה, כְּפִי הַכְּתוּב בְּ"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחַמְכֶם". הַמְּסֹרָה מְצַיֶּנֶת גַּם אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁבָּעִנְיָנִים שֶׁעָבְרוּ עַל יְהוּדָה, כְּמוֹ יְמֵי הַמָּן, וְאֶת הַתַּזְכִּיר שֶׁאֵין לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשֵּׁם. הַמְּפַרֵשׁ מְסַבֵּל אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁל הַלֵּב בְּעֶזְרַת הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַחלִי, כְּשֶׁהַתְכֵּנוֹת שֶׁל הַחֹלֶה, כְּמוֹ עִיטּוּשׁ אוֹ זִיעָה, הֵן אוֹתִיּוֹת לְחַיּוּת וּלְהַשְׁפָּעָה חֲשׁוּבָה. הַקּוֹרֵא מְקַרְבֵט אֶת הַקְּשָׁרִים בֵּין הַבְּרִית לְבֵין הַתִּקְוָה לַנֶּחָמָה הַמְּשֻׁלֶּמֶת.
פסיקתא דרב כהנא י״ט:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הַהִסְתֵּר וְהַבּוּז בְּמַצָּב הָאֲנוֹשִׁי
״וכמסתיר פנים ממנו. מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתיר פנים ממנו חבושי פנים בטמון כדי שלא נראה אותם כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט:״
הַפֶּסַק מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַמַּצָּוָּה הַקּוֹשָׁה שֶׁל הַמְּבוּז הָאֱנוֹשִׁי בְּמַבָּט הַנּוֹרָא. הַמְּבוּז נִרְאָה כְּמוֹ אָדָם הַמַּסְתִּיר אֶת פָּנָיו מֵעֵינֵי הַשֵּׁם בִּגְלַל בִּשְׁתּוֹת וְשֶׁפֶל. רַשִׁ"י מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ הַמַּצָּב הַנִּרְאוֹת כְּמַצָּב שֶׁל בֹּשֶׁת עֲמוּקָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהָאֲנָשִׁים הָיוּ כְּמוֹ מְחֻבְּשֵׁי פָּנִים הַמְּתַחְבְּאִים בִּסְתַר, כְּדֵי לְהִמָּנַע מֵהַבִּיטוֹן, כְּמוֹ אָדָם הַחָשֵׁשׁ מֵהַמַּבָּט כְּשֶׁהוּא נִגְעָה בּוֹ.
רש״י על ישעיהו 53:3:2 ↗כנותו של האיש
״ולא מרמה בפיו. לקבל עליו עבודת כו"ם.״
בְּפֶרֶט עַל הַפֶּסֶק מִמֵּישָׁעֵי יְשַׁעִיָּהוּ, רַשִׁ"י מַסְבֵּר אֶת הַפֶּסֶק שֶׁהָאִישׁ לֹא הָיָה רָמִים בִּדְבָרָיו. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַדְּבָרִים הַיְּשֵׁרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו מְבַטְּאִים עַל כּוֹשֶׁר הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ שֶׁהָאִישׁ הָרָצוּן לְקַבּוֹל עַל עַצְמוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה הַכְּבִידָה שֶׁל הַסֶּלַח, עָשָׂה זאת בְּלִי רִמָּה וּבְלִי לְהַסְתִּיר אֶת הַמְּצִיאוּת, כְּדֵי לְקַבּוֹל עַל עַצְמוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה הַכְּבִידָה שֶׁל הַכָּפָרָה.
רש״י על ישעיהו 53:9:4 ↗התבוסתת המעמד של האיש הנבוז
״נבזה וחדל אישים. חדל להחשב עם אנשים:״
הפסוק מתאר אדם שנחשב כנבוז ומי שאינו נחשב כבעל ערך בעיני בני האדם. הוא מתואר כמי שאינו מעורר הערכה או התחשבות בקרב הקהילה. האבן עזרא מסביר בפירושו על ישעיהו פרק תשעים ושלוש, שהביטוי "חדל אישים" פירושו שהוא הפסיק להיחשב כבעל חשיבות או מעמד בקרב בני האדם. לפי גישה זו, הדימוי מדגיש את אובדן הכבוד החברתי של הדמות המתוארת.
אבן עזרא על ישעיהו 53:3:1 ↗הקשר בין מותו של האיש לקברו
״ויתן. יש מפרשים על מתי גלות, ויש אומרים שמלת במותיו מגזרת ואתה על במותימו תדרך (דברים ל"ג כ"ט), והטעם בנין שיושם על הקבר, והנה יהיה״
הפסוק מתאר את האופן שבו נלקח האיש ואת הזיקה בין מותו לבין קברו. המפרש אבן עזרא מסביר על הפסוק בתשע: מופיע כאן דימוי המקשר בין המות לבין הבניין שמוקם על הקבר. הוא מציין שיש פרשנים שרואים בביטוי הזה רמז למשהו שקורה בזמן הגלות, אך הפירוש העיקרי הוא שהמבנה שנבנה על קברו יהיה דומה למה שהיה במותיו. ההסבר של אבן עזרא מתמקד במשמעות המילולית של המבנה שמונח על הקבר. הוא מראה כיצד המילה "במותיו" יכולה להתפרש כקשר ישיר למקום המנוחה הסופי. הפרשן אינו קובע תוכן נבואי חדש, אלא מנתח את המבנה הלשוני של הפסוק כדי להבין את התמונה של הקבר והבניין שמעליו.
אבן עזרא על ישעיהו 53:9:1 ↗