התעוררי, התעוררי, לבשי את עוזך, ציון. לבשי בגדי תפארתך, ירושלים, העיר הקדושה, כי מעתה לא יבוא אלייך עוד ערל וטומאה.
עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃ישעיהו · פרק נב׳
קְרָאת הַתְעוֹרְרוּת וּבְשׂוֹרוֹת הַגְּאֻלָּה
הַתְעוֹרְרְתָה שֶׁל צִיּוֹן, הַבְּשׂוֹרָה עַל שוּב הַשֵּׁם וּפְרִיטַת הַמּוֹפֵתִים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו נב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קְרָאת הַתְעוֹרְרוּת לְצִיּוֹן
התנקי מעפר, קומי ושבי, ירושלים. התפתחי, מצחני צוארי, בת ציון.
הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם התפתחו [הִֽתְפַּתְּחִי֙] מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן׃ (ס)כי כך אמר ה', נמכרתם בחינם, ולא בכסף תגאלון.
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה חִנָּ֖ם נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶ֖סֶף תִּגָּאֵֽלוּ׃כי כך אמר אדוני ה', מצרים עמי ירד לשם בראשית, ואשור באפס עשאקו.
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מִצְרַ֛יִם יָֽרַד־עַמִּ֥י בָרִֽאשֹׁנָ֖ה לָג֣וּר שָׁ֑ם וְאַשּׁ֖וּר בְּאֶ֥פֶס עֲשָׁקֽוֹ׃הבשורה על שוב ציון
ועכשיו, מה לי כאן, נא ה׳, כי עמי נלקח בחינם. בעלי המשכנתא שלו ישמחו בצעקה, נא ה׳, ושמי ימשיך להשמיע תמיד בגלל הניגוח.
וְעַתָּ֤ה מי־לי־[מַה־] [לִּי־] פֹה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־לֻקַּ֥ח עַמִּ֖י חִנָּ֑ם משלו [מֹשְׁלָ֤יו] יְהֵילִ֙ילוּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְתָמִ֥יד כָּל־הַיּ֖וֹם שְׁמִ֥י מִנֹּאָֽץ׃על המילים
המילה מֹשְׁלָיו מופיעה בטקסט המקורי עם ספק כתיב, הכוונה היא ככל הנראה למלוכים או למנהיגים המנצלים את המצב.
לכן עמי ידע את שמי. לכן ביום ההוא, כי אני הוא המדבר, הנה אני.
לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי׃כמה יפים הם על ההרים רגלי המבשרים, שמבשרים שלום, מבשרים בשורה טובה, שמבשרים ישועה, ואומרים לציון: מלך אלוהייך בא.
מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃קולי צופיייך נשאו קול יחד, בשירי שמחה, כי עין בעין יראו, עם שוב ה׳ לציון.
ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן׃בשורת הגאולה ויציאת העם
תתעוררו ותשמחו יחד, החרבות של ירושלים, כי הַשֵׁם נחם על עמו וגאל את ירושלים.
פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃הַשֵׁם חשף את כוח הזרוע הקדוש שלו מול כל העמים, וכל קצוות הארץ יראו את הישועה של אלוהינו.
חָשַׂ֤ף יְהוָה֙ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)תתרחקו, תתרחקו, צאו משם! טמאים, אל תיגעו! צאו מתוכה, נושאי כלי הַשֵׁם, התנקו!
ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י יְהוָֽה׃כי לא בבהילות תצאו ולא בבריחה תלכו, כי הַשֵׁם הולך לפניכם ואלוהי ישראל מלווה אתכם.
כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)עבודת השם והתגברות מופתית
הנה עבדי יפעל בצורה חכמה, הוא יתרומם, יוסר ויתגבר מאוד.
הִנֵּ֥ה יַשְׂכִּ֖יל עַבְדִּ֑י יָר֧וּם וְנִשָּׂ֛א וְגָבַ֖הּ מְאֹֽד׃כמות שאנשים רבים נחרבו בגללך, כך מראהו של האיש נהרס, והאור שלו נמוג מול בני האדם.
כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ רַבִּ֔ים כֵּן־מִשְׁחַ֥ת מֵאִ֖ישׁ מַרְאֵ֑הוּ וְתֹאֲר֖וֹ מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃כך הוא יטה עמים רבים, מלכים יפתחו את פיהם בתדהמה, כי הם ראו דבר שלא נספר להם והתבוננו בדבר שלא שמעו.
כֵּ֤ן יַזֶּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עָלָ֛יו יִקְפְּצ֥וּ מְלָכִ֖ים פִּיהֶ֑ם כִּ֠י אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־סֻפַּ֤ר לָהֶם֙ רָא֔וּ וַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ הִתְבּוֹנָֽנוּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קְרָאת הַתְעוֹרְרוּת לְצִיּוֹן
עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃
הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם התפתחו [הִֽתְפַּתְּחִי֙] מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן׃ (ס)
כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה חִנָּ֖ם נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶ֖סֶף תִּגָּאֵֽלוּ׃
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מִצְרַ֛יִם יָֽרַד־עַמִּ֥י בָרִֽאשֹׁנָ֖ה לָג֣וּר שָׁ֑ם וְאַשּׁ֖וּר בְּאֶ֥פֶס עֲשָׁקֽוֹ׃
הבשורה על שוב ציון
וְעַתָּ֤ה מי־לי־[מַה־] [לִּי־] פֹה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־לֻקַּ֥ח עַמִּ֖י חִנָּ֑ם משלו [מֹשְׁלָ֤יו] יְהֵילִ֙ילוּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְתָמִ֥יד כָּל־הַיּ֖וֹם שְׁמִ֥י מִנֹּאָֽץ׃
לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי׃
מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃
ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן׃
בשורת הגאולה ויציאת העם
פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃
חָשַׂ֤ף יְהוָה֙ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)
ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י יְהוָֽה׃
כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
עבודת השם והתגברות מופתית
הִנֵּ֥ה יַשְׂכִּ֖יל עַבְדִּ֑י יָר֧וּם וְנִשָּׂ֛א וְגָבַ֖הּ מְאֹֽד׃
כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ רַבִּ֔ים כֵּן־מִשְׁחַ֥ת מֵאִ֖ישׁ מַרְאֵ֑הוּ וְתֹאֲר֖וֹ מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃
כֵּ֤ן יַזֶּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עָלָ֛יו יִקְפְּצ֥וּ מְלָכִ֖ים פִּיהֶ֑ם כִּ֠י אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־סֻפַּ֤ר לָהֶם֙ רָא֔וּ וַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ הִתְבּוֹנָֽנוּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא יִשַּׁעְיָהוּ קוֹרֵא לְצִיּוֹן לְהִתְעוֹרֵר מֵעֲבוֹדָהּ, מְבַשֵּׁר עַל הַשּׁוּבָה לַחֶסֶד וְעַל הַגְּאֻלָּה הַמְּצַפָּה.
קְרָאת הַתְעוֹרְרוּת לְצִיּוֹן
הנבואה קוראת לירושלים להתעורר משינה ומעפר, להתנקה וללבוש שוב את תפארתה. הנביא מבהיר שהגאולה לא תבוא דרך כסף, ומתאר את המצב ההיסטורי שבו העם ירד למצרים ואת עול אשור.
הבשורה על שוב ציון
הנביא מתאר את מצב עמו של ישראל שנלקח לגלות ללא סיבה נראית לעין, אך מבשר על שינוי עתידי. הבשורה מגיעה דרך רגלי מפיצי בשורת שלום וישועה, המכריזים על חזרת המלוך אלוהים לציון, דבר שיוביל לשמחה גלויה וראיית יש ישירה של גאולת ה׳.
בשורת הגאולה ויציאת העם
הפסוקים מתארים את שמחת ירושלים על גאולת עמה על ידי הַשֵׁם, חשיפת כוחו של אלוהי ישראל בפני העולם, והקריאה לעם לצאת מהטומאה בטהרה ובביטחון, כשהאל מוביל אותם בדרכם.
עבודת השם והתגברות מופתית
הפסוקים מתארים עבד שפועל בתבונה ומתעלה למעלה. המראה שלו נהרס ומצבו משתנה בגלל קשיים, אך בסופו של דבר הוא יגרום לעמים ולמנהיגים בעולם להשתאות. המלכים יתפלאו לראות ולהבין דברים שלא הכירו קודם לכן.
הַפֶּסַח הַקָּדוֹשׁ וְהַיְצֵא הָעָם יִתְקַיְּמוּ בְּנוֹכְחוּת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התעוררות ליציאה מהגלות
״ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ר' (ישמעאל) [יהושע] אומר אין להן לישראל אלא נסיעה: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב"ה למשה בני שרוין״
הַפֶּסֶק מִנִּסְיוֹנוֹת הַנִּבְּאוּת מְבַשֵּׁר עַל הִתְעוֹרְרוּת הַצִּיּוֹן וְהַקְּרִיאָה לַתְּקוּמָה. הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ קוֹרֵא לְצִיּוֹן לִתְעוֹרֵר, לִלְבֹּשׁ אֶת עֻזָּהּ וְלִתְעוֹרֵר מִשְּׁנַת הַגָּלוּת. הַנִּבְּאוּת מְתָאֲרֶת כְּבָר אֶת הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי שֶׁיַּחְצִיץ אֶת הַיָּם וְיַעֲבִיר אֶת הַגְּאוּלִים בְּדֶרֶךְ מְבֻקָּעַת. בַּמִּקְשָׁה הַנִּלְמֶדֶת מֵהַמִּכְלִיתָה דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי, הַתְּשׁוּבָה לַמִּצָּרִים אֵינֶהָ רַק בַּתְּפִלָּה, אֶלָּא בְּפְעֻלָּה וּבְמַהֲלָה שֶׁל יְצִיאָה. הַמפרשים בַּמִּקְשָׁה מְקַשְּׁרִים אֶת הַיְּכֹלֶת לִפְרֹץ אֶת הַיָּם וְאֶת הַגְּאוּלָה לזְכוּיוֹת הָעֲבֹדִים וְהָאָבוֹת, כְּמוֹ זְכוּת אַבְרָהָם, יַעֲקֹב וְהַמִּילָה, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּשֻׁלָּשׁ בֵּין הַהִיסְטוֹרְיָה לַגְּאוּלָה הַבָּאָה.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:י״ד ↗הַקְשָׁרוֹת בֵּין נִחֲמַת צִיּוֹן לְמָבְנֵה הַתְּפִלָּה
״כי בא סוס פרעה מלמד שאף פרעה בכלל: וישב ה' עליהם את מי הים. עליהם שב אבל עמך ונחלתך וצאן מרעיתיך בני אברהם אוהבך זרע״
הַטֶּקְסְטְ הַמְּסֻר מִמְּכִילְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוחַי מְסַבֵּל אֶת הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בְּיִשְׁעָיָהוּ כְּכְכִירוֹת וְהַקְשָׁרוֹת רַבּוֹת. הַמַּסּוֹר מֵסַבֵּל שֶׁהַמִּלִּים עַל כְּבִיסַת צִיּוֹן וְהִתְעוֹרְרוּת הָעִיר מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּסֻבָּךְ שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁלָּהֶלְכַת סוּסֵי פַּרְעֹה. הַמַּסּוֹר מְסַבֵּל כְּבָר בְּמַעֲמַד הַפְּסָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבְּעוֹלָם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְהַקְשִׁיר אֶת הַנִּחַם שֶׁל הַשֵּׁם אֶל הַמַּבְעָרָה שֶׁל עַמּוֹ. הַמַּסּוֹר מְסַבֵּל אֶת הַקְשָׁרוֹת הַמְּסָרָה בֵּין הַפְּסָקִים שֶׁל יִשְׁעָיָהוּ לְבֵין הַמְּסוֹרָה שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ. הַמַּסּוֹר מְסַבֵּל כְּדֵי לְהַבְהִיר כְּבָר אֶת הַמַּבְנֶה הַמְּבֻלְבֵּל שֶׁל הַבְּרָכוֹת שֶׁלּוֹ. הַמַּסּוֹר מְסַבֵּל כְּבָר בְּעַלְיָה שֶׁל הַקְשָׁרוֹת בֵּין הַפְּסָקִים הַקְּדִימִים לַבְּרָכוֹת הַמְּקַדְּמוֹת בַּתְּפִלָּה.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ט״ו:י״ט ↗בעקבות המפרשים
התעוררות ציון וההבדל בין עמים
״מצרים ירד עמו וגו'. הם המצריים היו להם קצת חוב עליהם שנעשו להם אכסניא וכלכלו' אבל אשור באפס ובחנ' עשקו:״
בפסוק זה, ישעיהו קורא לציון להתעורר ולהתפרע מכילי כפיה. הנביא מתאר מצב שבו אשור עולה למעלה ומתעלה על עמו, בעוד מצרים יורדת יחד עם עם ישראל. התמונה מראה את הכוח המדכא של אשור ששולט בבוררות ובעוול, ואת המעמד המורכב של מצרים בתקופה זו. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהמצרים היו בעלי חוב לעם ישראל, ולכן הם שימשו עבורם כבית הארחה וכלכלו אותם. לעומת זאת, אשור פעל בקיצוניות רבה יותר, תוך שימוש בכוח ובחנפה כדי לעשוק את העם. הפשט מציג את המצב הגיאופוליטי המשתנה, והמפרש מוסיף את ההקשר הכלכלי-חברתי בין העמים.
רש״י על ישעיהו 52:4:1 ↗ההוראה להתרחק מן הטומאה
״טמא. אל תגעו, שקץ יהיו לכם מליג' בהם:״
בפסוק הזה מופיעה הוראה עבור אלו שיוצאים מן המחנה. הנביא ישעיהו אומר לאנשים שלא לגעת בדברים טמאים, כדי שהסוף של הדברים הטמאים יהיה רע עבורם. המטרה היא לשמור על טהרה וריחוק מכל מה שאינו נקי לפני הגאולה. רש"י מסביר את המילים "אל תגעו" ומפרש שהטומאה תהפוות למקור של קץ וסוף רע עבור מי שמתעסק בה. לפי פירושו, יש להימנע ממגע בדברים הללו כדי לא לספוג את השפעתם הרעה.
רש״י על ישעיהו 52:11:1 ↗העושק חסר הסיבה
״ואשור באפס עשקו. כמו בלא דבר, כמו חנם עשקו, הטעם על גלות אשור:״
בפסוק זה, אבן עזרא מסביר את משמעות המילים "וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עָשַׁק". לפי הפירוש, המילה "אֶפֶס" משמעה שאין שום סיבה או הצדקה למעשה. אשור עשתה זאת ללא כל דבר, ובלי כל טעם מוצדק. הפרשן מתייחס לתקופת הגלות תחת שלטון אשור. הוא מדגיש שהעשק לא נבע מחוב או מסיבה מוסרית, אלא היה מעשה של אלימות חסרת בסיס, שנעשתה סתם כך ובלי כל דבר מצד השבויים.
אבן עזרא על ישעיהו 52:4:2 ↗הקומה החדשה של צִיּוֹן
״צאו משם. כל אחד ואחד ממקום גלותו:״
הפסוק הקריא לעם להתעורר ולהתעשת, כי תקופת השעבוד הסתיימה. צִיּוֹן צריכה להתרענן, להתלבש בבגדי כבוד ולהתעורר משינתה, כי היא כבר לא נכזבת. הַשֵּׁם מבטיח שהיא תשתחרר מעכבותיה ותקום מחדש. בנוסף להוראה לצאת מן המחנה ולהישמר מטמאות, אבן עזרא מסביר שהציווי "צאו משם" מתייחס לכל אדם ומקום גלותו. כל אחד צריך להתרחק מהמקום שבו הוא נמצא בגלות כדי להתכונן לגאולה.
אבן עזרא על ישעיהו 52:11:3 ↗