כך אומר ה׳: איפה ספר הגט של אמכם, שאותה שלחתי? או מי הם אלו מחובריכם שקניתי אתכם?
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֤וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ א֚וֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֤ן בַּעֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם׃ישעיהו · פרק נ׳
הצדקת ה׳ והנביא כחסיד
השם מוכיח את חוסר נאמנות בני ישראל ומציג את הנביא כמי ששומע ומודיע את דבריו בביטחון מלא.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו נ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הצדקת ה׳ והנביא כחסיד
מדוע הגעתי ואין איש שקרא או ענה? האם ידי קצרה מכפר? ואם אין בי כוח להציל, הרי שאני אשפוך ים ואעמיד נהרות, והמדבר יבשל דגיםיהם מחוסר מים ויתייבשו בצמא.
מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָֽאתִי֮ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַעֲרָתִ֞י אַחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא׃אני אלבש את השמים כערפל ואשים שק כבגדיהם.
אַלְבִּ֥ישׁ שָׁמַ֖יִם קַדְר֑וּת וְשַׂ֖ק אָשִׂ֥ים כְּסוּתָֽם׃ (ס)אדוני ה׳ נתן לי לשון של תלמיד, כדי שאדע איך להרגיע את העיף בדבר. הוא מעורר אותי בבוקר בבוקר, מעורר את אוזני לשמוע כמו תלמיד.
אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה נָ֤תַן לִי֙ לְשׁ֣וֹן לִמּוּדִ֔ים לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת־יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר יָעִ֣יר ׀ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר יָעִ֥יר לִי֙ אֹ֔זֶן לִשְׁמֹ֖עַ כַּלִּמּוּדִֽים׃בִּטְחוֹן הַנָּבִיא בְּצִדְקַת הַשֵּׁם
הָאֲדוֹן הַשֵּׁם פָּתַח לִי אֹזֶן, וְאֲנִי לֹא הִתְמַרְתִּי, לֹא הִסְתַּכְלִי בַּאֲחוֹר.
אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ פָּתַֽח־לִ֣י אֹ֔זֶן וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א מָרִ֑יתִי אָח֖וֹר לֹ֥א נְסוּגֹֽתִי׃נָתַתִּי אֶת גּוּפִי לַמַּכּוֹת וְאֶת לְחַיַּי לַמְפַּרְדִּים. לֹא הִסְתַּרְתִּי אֶת פָּנַי מִכְּלִמּוֹת וְלֹקְיָן.
גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק׃וְהָאֲדוֹן הַשֵּׁם יַעֲזֹר לִי, לָכֵן לֹא נִכְלַמְתִּי. לָכֵן שַׂמְתִּי אֶת פָּנַי כְּמוֹ הַבַּרְזֶל, וִידַעְתִּי שֶׁלֹּא אֵבוֹשׁ.
וַאדֹנָ֤י יְהוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י עַל־כֵּ֖ן לֹ֣א נִכְלָ֑מְתִּי עַל־כֵּ֞ן שַׂ֤מְתִּי פָנַי֙ כַּֽחַלָּמִ֔ישׁ וָאֵדַ֖ע כִּי־לֹ֥א אֵבֽוֹשׁ׃מְצַדִּיקִי קָרוֹב לִי. מִי יִוָּכַח אִתִּי? נַעֲמֹד יַחַד. מִי יַגִּישׁ אֵלַי אֶת הַטְעָנָה נֶגְדִּי?
קָרוֹב֙ מַצְדִּיקִ֔י מִֽי־יָרִ֥יב אִתִּ֖י נַ֣עַמְדָה יָּ֑חַד מִֽי־בַ֥עַל מִשְׁפָּטִ֖י יִגַּ֥שׁ אֵלָֽי׃הביטחון בה׳ מול אש כוזבת
הנה, אדוני ה׳ יעזור לי. מי הוא שימצא אותי אשם? הנה, כולם יתעטפו כמו בגד, והעש יאכל אותם.
הֵ֣ן אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י מִי־ה֖וּא יַרְשִׁיעֵ֑נִי הֵ֤ן כֻּלָּם֙ כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֔וּ עָ֖שׁ יֹאכְלֵֽם׃מי מכם מפחד את ה׳ ושומע את קול עבדו? מי שהולך בחשיכה ואין לו אור, יבטח בשם ה׳ וישען על אלוהיו.
מִ֤י בָכֶם֙ יְרֵ֣א יְהוָ֔ה שֹׁמֵ֖עַ בְּק֣וֹל עַבְדּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר ׀ הָלַ֣ךְ חֲשֵׁכִ֗ים וְאֵ֥ין נֹ֙גַהּ֙ ל֔וֹ יִבְטַח֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וְיִשָּׁעֵ֖ן בֵּאלֹהָֽיו׃הנה, כולכם מדליקים אש ומכינים גחלים. לכו באור הכתפיים שלכם, ובגחלים ששרפתם מידי, כי זה יהיה לכם למצוקה ותשכבו.
הֵ֧ן כֻּלְּכֶ֛ם קֹ֥דְחֵי אֵ֖שׁ מְאַזְּרֵ֣י זִיק֑וֹת לְכ֣וּ ׀ בְּא֣וּר אֶשְׁכֶ֗ם וּבְזִיקוֹת֙ בִּֽעַרְתֶּ֔ם מִיָּדִי֙ הָיְתָה־זֹּ֣את לָכֶ֔ם לְמַעֲצֵבָ֖ה תִּשְׁכָּבֽוּן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הצדקת ה׳ והנביא כחסיד
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֤וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ א֚וֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֤ן בַּעֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם׃
מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָֽאתִי֮ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַעֲרָתִ֞י אַחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא׃
אַלְבִּ֥ישׁ שָׁמַ֖יִם קַדְר֑וּת וְשַׂ֖ק אָשִׂ֥ים כְּסוּתָֽם׃ (ס)
אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה נָ֤תַן לִי֙ לְשׁ֣וֹן לִמּוּדִ֔ים לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת־יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר יָעִ֣יר ׀ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר יָעִ֥יר לִי֙ אֹ֔זֶן לִשְׁמֹ֖עַ כַּלִּמּוּדִֽים׃
בִּטְחוֹן הַנָּבִיא בְּצִדְקַת הַשֵּׁם
אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ פָּתַֽח־לִ֣י אֹ֔זֶן וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א מָרִ֑יתִי אָח֖וֹר לֹ֥א נְסוּגֹֽתִי׃
גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּלִמּ֖וֹת וָרֹֽק׃
וַאדֹנָ֤י יְהוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י עַל־כֵּ֖ן לֹ֣א נִכְלָ֑מְתִּי עַל־כֵּ֞ן שַׂ֤מְתִּי פָנַי֙ כַּֽחַלָּמִ֔ישׁ וָאֵדַ֖ע כִּי־לֹ֥א אֵבֽוֹשׁ׃
קָרוֹב֙ מַצְדִּיקִ֔י מִֽי־יָרִ֥יב אִתִּ֖י נַ֣עַמְדָה יָּ֑חַד מִֽי־בַ֥עַל מִשְׁפָּטִ֖י יִגַּ֥שׁ אֵלָֽי׃
הביטחון בה׳ מול אש כוזבת
הֵ֣ן אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ יַֽעֲזָר־לִ֔י מִי־ה֖וּא יַרְשִׁיעֵ֑נִי הֵ֤ן כֻּלָּם֙ כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֔וּ עָ֖שׁ יֹאכְלֵֽם׃
מִ֤י בָכֶם֙ יְרֵ֣א יְהוָ֔ה שֹׁמֵ֖עַ בְּק֣וֹל עַבְדּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר ׀ הָלַ֣ךְ חֲשֵׁכִ֗ים וְאֵ֥ין נֹ֙גַהּ֙ ל֔וֹ יִבְטַח֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וְיִשָּׁעֵ֖ן בֵּאלֹהָֽיו׃
הֵ֧ן כֻּלְּכֶ֛ם קֹ֥דְחֵי אֵ֖שׁ מְאַזְּרֵ֣י זִיק֑וֹת לְכ֣וּ ׀ בְּא֣וּר אֶשְׁכֶ֗ם וּבְזִיקוֹת֙ בִּֽעַרְתֶּ֔ם מִיָּדִי֙ הָיְתָה־זֹּ֣את לָכֶ֔ם לְמַעֲצֵבָ֖ה תִּשְׁכָּבֽוּן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים דנים בקשר שבין ה׳ לעם ישראל ובנאמנות הנביא למשימת הדיבור.
הצדקת ה׳ והנביא כחסיד
הפרק עוסק בטענת ה׳ כי הגלות אינה בגלל חוסר זכות בגיליון הגט, אלא בגלל עבירות העם. ה׳ מצהיר על כוחו העצום לשנות את הטבע, בעוד הנביא מתאר את יכולתו להקשיב ולהעביר מסר מנחם ומדויק, כמי שלומד ומקשיב להשראת ה׳.
בִּטְחוֹן הַנָּבִיא בְּצִדְקַת הַשֵּׁם
הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַקְשִׁירוּת שֶׁלּוֹ לַשֵּׁם, הַמְּלַמֵּד אוֹתוֹ לִשְׁמֹעַ. לַמְרוֹת הַסֵּעֲרוֹת וְהַמַּכּוֹת שֶׁהַנָּבִיא חָוֶה, הוּא מַמְשִׁיךְ לְהַפְלִית אֶת פָּנָיו כְּמוֹ הַבַּרְזֶל בִּבְטִיחוֹן שֶׁהַשֵּׁם יַעֲזֹר לוֹ וְיַצְדִּיק אוֹתוֹ בַּמִּשְׁפָּט.
הביטחון בה׳ מול אש כוזבת
הפסוקים מציגים את ביטחונו של עבדו של ה׳ מול טענות האשמים, וקוראים למי שמתבסס על אור כוזב להכיר בתוצאות מעשיו. בעוד שהאשמים יתבלו כבגד, מי שצועד בחשיכה יבטח בשם ה׳. מי שמנסה להאיר לעצמו בכוח עצמו באמצעות גחלים, ימצא עצמו במצוקה ובקושי.
הפסוקים מסתיימים באזהרה מפני הסתמכות על כוחות שאינם אמיתיים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין עונש לבין גלות
״שְׁמוּאֵל אָמַר: ״בָּאוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶן: חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, וְאִשָּׁה שֶׁגֵּרְשָׁהּ בַּעְלָהּ, כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה״
בְּקֶצֶת הַמַּקֹור מִסַּנֶּדְרִין קֶה ע', מֻסְתָּר הֶעָלַם הַנּוֹטֶה אֶל הַקְשֵׁׁר בֵּין הַגְּלוּת לְבֵין הֶעָלָם הַמּוֹנָה. עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שׁוֹאֲלִים אֶת הַנָּבִיא אִם יֵשׁ לָהֶם עוֹד תְּשׁוּבָה, כְּשֶׁהֵם מְדַמְיִים אֶת עַצְמָם כְּמוֹ עֲבָדִים שֶׁנִּמְכְּרוּ עַל יְדֵי אֲדֹנֵיהֶם אוֹ כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁגֵּרְשָׁהּ בַּעְלָהּ. הַתְּשׁוּבָה הַנִּתֶּנֶת לָהֶם מַדְגִּישָׁה שֶׁהַגְּלוּת לֹא נִגְמְרָה בִּגְלַל חֻיְּבַי אֲדֹנִים, אֶלָּא בִּגְלַל הֶעָוֹן שֶׁל הָעָם עַצְמוֹ. הַמַּקֹור מְצִיג רְעָיוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַנָּבִיא לְהַסְבִּיר לָהֶם שֶׁהַמִּכְרָה שֶׁלָּהֶם לַנּוֹכְרִים וְהַנִּתְקִיעַ שֶׁל הָאֵם (עַם יִשְׂרָאֵל) נֶעֶשׂוּ בִּגְלַל הֶפְשָׁעִים שֶׁלָּהֶם. הַפֶּסַק הַזֶּה מַבְחִין בֵּין הַמּוֹטִיב הַחִיצוֹנִי לְבֵין הַתְּנַאי הַפְּנִימִי שֶׁהוֹבִיל לַסוֹף הַזֶּה.
סנהדרין ק״ה א:ג׳ ↗עדים לשינוי ולקשר הנצחי
״עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הרי עדיי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אומר לה הריני״
בקטע זה מתוך ספרי דברים שו, מובאת תמונה של קהילת ישראל העומדת לפני ה' ביום עתידי. עם ישראל מציגים את השמים והארץ כעדים לקשר הישן, אך ה' מבטיח להחליף את העולם הזה בעולם חדש לגמלה. הדיון מתמקד במעבר מן הישן לחדש, כאשר ה' מבטיח להסיר שמות ותצורות ישנות כדי ליצור מציאות חדשה לגמרי. הפרשנות מראה כי למרות הניסיון להחליף את המציאות, הזיכרון של הקשר עם ה' נשאר בלב בני ישראל. התמצית היא המאבק בין כוחו של השינוי האלוקי לבין עמידותם של העדים והזיכרונות הישנים, המדגישים את נאמנות ה' למרות גזר הדין.
ספרי דברים ש״ו:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הקשב לקול הַשֵּׁם
״אלביש שמים. צבא השמים שרי העכו"ם כשאני בא ליפרע מן האומה:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵאִסַיָּהוּ, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשׁוּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בְּזֵכֶר הַגָּלוּת. הַנָּבִיא מַצִּיעַ הַשְׁוָאָה לְשִׁאלָה: הַאִם הַשֵּׁם נִטְרוּק אוֹ שֶׁהַגָּלוּת הִיא תְּוֹצָאָה שֶׁל חֲטָאִים? הַטֶּקסט מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַיְּשִׁיר בֵּין הַמַּעֲשִׂים לְבֵין הַתְּוֹצָאוֹת, וּמְצַיֵּר תְּמוּנָה שֶׁל פְּרִידָה וְהַשְׁבָּה. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַשְּׁלִישִׁי, מַסְבִּיר אֶת הַתְּמוּנָּה הַנָּבִיאּית בְּדֶרֶךְ מְשַׁלֵּם. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַמַּעֲשִׂים שֶׁהַנָּבִיא מְתָאֵר, כְּמוֹ הַכִּבּוּשׁ שֶׁל צְבָא הַשָּׁמַיִם, הֵם הַמּוֹצָא שֶׁל הַמַּצָּב שֶׁל הָעַכָּוִים כְּשֶׁהַשֵּׁם בּוֹחֵן אֶת הָאוּמָה וּמַחְלִיט לִפְרֹעַ מִמֶּנָּה. רַשִׁי מַתְחִיל בְּהַבָּטָה הַמְּשַׁלֶּבֶת אֶת הַכֹּחַ הַמַּטְעִים בְּמַטְרָה הַנָּבִיאּית.
רש״י על ישעיהו 50:3:1 ↗הביטחון בצדק הדין
״קרוב מצדיקי. הקב"ה קרוב לי לזכותי בדין:״
בפסוק זה, ישעיהו מדבר על עמי ישראל ועל הביטחון שהם יכולים להיות בעמוד התורה והצדק. הנביא מבטא כאן את האמונה שהבורא לא יתייאש מעמיו ושהם יוכלים לעמוד מול טענות ודינים. רש"י מסביר על הפסוק הזה שחלק מהביטחון הזה מגיע מכך שהקב"ה נמצא קרוב לצדקתו של האדם. לפי פירושו, הדין אינו רק ענישה, אלא הזדמנות שבה זכותו של האדם מופיעה מול הדין וסוכמת לטובתו.
רש״י על ישעיהו 50:8:1 ↗הכיסוי הכהה של השמיים
״אלביש שמים קדרות. מלבוש קדרות, הטעם על העבים, ויש אומרים על קדרות השמש כאשר תקדר כולה בחצי היום, וכאילו שק כסותם, בעבור שהשק הוא שחור:״
בפסוק זה מישעיהו, מתוארת תמונה של עולם קודם שבו השמים נראים כהים או עכורים. אבן עזרא מסביר שייתכן שהכוונה היא לעבות העננים, או שהשמש עצמה הופכת כהה וקדר במהלך היום. הוא מציע דימוי של שק שחור המכסה את המראה של השמיים. הפרשנות מתמקדת בפירוש המילה קדרות כחשיכה או עמימות. ישנן גישות שונות לגבי אופי הכיסוי הזה, בין אם מדובר בתופעה אטמוספרית של עננים ובין אם מדובר בשינוי באור השמש עצמו.
אבן עזרא על ישעיהו 50:3:1 ↗הביטחון של הצדיק מול העדויות
״קרוב מצדיקי. קרוב הוא העת שאראה אני צדיק בדברי הנבואות, אז אומר מי יריב אתי:״
בפסוק זה, ישעיהו מדבר על המצב של הצדיק שיודע שהאמת עומדת לצדו. הוא שואל מי יוכל להתווכח איתו או להפריך את דבריו, כי הוא בוטח שהצדק עומד לצידו. זהו ביטחון עצמי שמבוסס על האמונה שהאמת לא תתבטל. אבן עזרא מסביר את הפסוק בגישה שמתמקדת בזמן העתידי. לפי פירושו, הצדיק מצפה לרגע שבו הנבואות יתממשו ויראה במו עיניו שהדברים נכונים. ברגע הזה, הוא יוכל לעמוד בביטחון מול כל מי שינסה להתווכח איתו.
אבן עזרא על ישעיהו 50:8:1 ↗