אֲשִׁירָה לָכֶן שִׁירָה לַחֲבֵרִי, לְכֶרֶם שֶׁל אֹהַבִי. הָיָה לִי כֶרֶם בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן.
אָשִׁ֤ירָה נָּא֙ לִֽידִידִ֔י שִׁירַ֥ת דּוֹדִ֖י לְכַרְמ֑וֹ כֶּ֛רֶם הָיָ֥ה לִֽידִידִ֖י בְּקֶ֥רֶן בֶּן־שָֽׁמֶן׃ישעיהו · פרק ה׳
שִׁירַת הַכֶּרֶם וְהַדִּין הַבָּא
שִׁירָה עַל כֶּרֶם שֶׁנִּכְשַׁל בְּתוֹךְ עַוְלָה, וְתַנְבְּאוֹת עַל הַחֶרֶב וְהַזַּעַם הַבָּא עַל הָעַם וְעַל הָרְשָׁעִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁירַת הַכֶּרֶם
הוּא פִרַּק אֶת הַגְּעָרִים, הֶעֱלִים אֶת הָאֲבָנִים, זָרַע שׁוֹרֶק, בָּנה מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם יַעֲקֹב חָצַב בּוֹ. הוּא קִוָּה לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים טוֹבִים, וְהִיא עָשְׂתָה עֲנָבִים רָעִים.
וַֽיְעַזְּקֵ֣הוּ וַֽיְסַקְּלֵ֗הוּ וַיִּטָּעֵ֙הוּ֙ שֹׂרֵ֔ק וַיִּ֤בֶן מִגְדָּל֙ בְּתוֹכ֔וֹ וְגַם־יֶ֖קֶב חָצֵ֣ב בּ֑וֹ וַיְקַ֛ו לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃וְעַתָּה, תֵּשְׁבוּ אַתֶּם, תֹּשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְכָל אִישׁ בִּיהוּדָה, וְתִשְׁפְּטוּ בֵּינִי לְבֵין כֶרְמִי.
וְעַתָּ֛ה יוֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֑ה שִׁפְטוּ־נָ֕א בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין כַּרְמִֽי׃מָה עוֹד אֶעֱשֶׂה לְכֶרֶם שֶׁלִּי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי בּוֹ? לָמָּה קִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים טוֹבִים, וְהִיא עָשְׂתָה עֲנָבִים רָעִים?
מַה־לַּעֲשׂ֥וֹת עוֹד֙ לְכַרְמִ֔י וְלֹ֥א עָשִׂ֖יתִי בּ֑וֹ מַדּ֧וּעַ קִוֵּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃שיר הכרם והעוולה החברתית
ועכשיו, אני רוצה להודיע לכם מה אני הולך לעשות עם כרם שלי. אני אוריד את הגדר שלו כדי שיהיה פרוץ, ואהפוך אותו למקום שניתן לרמוס.
וְעַתָּה֙ אוֹדִֽיעָה־נָּ֣א אֶתְכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה לְכַרְמִ֑י הָסֵ֤ר מְשׂוּכָּתוֹ֙ וְהָיָ֣ה לְבָעֵ֔ר פָּרֹ֥ץ גְּדֵר֖וֹ וְהָיָ֥ה לְמִרְמָֽס׃אהפוך אותו לשממה, כך שלא יגדלו בו גפנים ולא יצמחו בו שיחים, ואשלח על העבים מלרדת גשם עליו.
וַאֲשִׁיתֵ֣הוּ בָתָ֗ה לֹ֤א יִזָּמֵר֙ וְלֹ֣א יֵעָדֵ֔ר וְעָלָ֥ה שָׁמִ֖יר וָשָׁ֑יִת וְעַ֤ל הֶעָבִים֙ אֲצַוֶּ֔ה מֵהַמְטִ֥יר עָלָ֖יו מָטָֽר׃כי כרם ה׳ צבאות הוא בית ישראל ואיש יהודה, זה מה שהוא שתל בכימים ורצה שיהיה משפט, אבל הנה במקום משפט הייתה זעקה.
כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה׃ (ס)אוי לכם, מי שמוסיף בית לבית ושדה לשדה, שמרחיבים את השדות עד שלא נשאר מקום, ובהחלט תישארו לבד בתוך הארץ.
ה֗וֹי מַגִּיעֵ֥י בַ֙יִת֙ בְּבַ֔יִת שָׂדֶ֥ה בְשָׂדֶ֖ה יַקְרִ֑יבוּ עַ֚ד אֶ֣פֶס מָק֔וֹם וְהֽוּשַׁבְתֶּ֥ם לְבַדְּכֶ֖ם בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃הַחֲרָבָה עַל הַבָּתִים וְהַחַיִים הַמְּבַזְבְּזִים
הַשֵּׁם צְבָאוֹת הִתְחַיַּבְתִּי לִשְׁמֹעַ: אִם לֹא, הַבָּתִים הַגְּדוֹלִים וְהַטּוֹבִים הַרְבֵּה יִהְיְיוּ רֵיקִים מֵאֲנָשִׁים.
בְּאָזְנָ֖י יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֞א בָּתִּ֤ים רַבִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה יִֽהְי֔וּ גְּדֹלִ֥ים וְטוֹבִ֖ים מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃כִּי בְּמִצְעַר אֶחָד יַעֲבֹדוּ עֲשׂוֹרָה כָּרְמִים, וּמִכֶּסֶת אֶחָת יֵצֵא זֶרַע כָּמוֹ חֹמֶר אֵיפָה.
כִּ֗י עֲשֶׂ֙רֶת֙ צִמְדֵּי־כֶ֔רֶם יַעֲשׂ֖וּ בַּ֣ת אֶחָ֑ת וְזֶ֥רַע חֹ֖מֶר יַעֲשֶׂ֥ה אֵיפָֽה׃ (פ)אֵйלָה הָעוֹבְדִים מְקַלְקְלִים! אֵלֶּה שֶׁמְּקַבְּצִים אֶת הַבֹּקֶר כְּדֵי לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר, וְרוֹדְפִים אַחֲרֵי הַנֶּשֶׁף כְּדֵי לִמְצֹא יַיִן.
ה֛וֹי מַשְׁכִּימֵ֥י בַבֹּ֖קֶר שֵׁכָ֣ר יִרְדֹּ֑פוּ מְאַחֲרֵ֣י בַנֶּ֔שֶׁף יַ֖יִן יַדְלִיקֵֽם׃הֵם יִהְיוּ מְמוּכָרִים בְּכִנּוֹר, וּנְבֶל, וְתוֹף, וְחָלִיל, וְיִשְׁתּוּ יַיִן לְלֹא רֶוַח, וְלֹא יִתְבַּסְרוּ בְּמַעֲשֵׂי הַשֵּׁם וְלֹא יַבִּיטוּ בְּמַעֲשֵׂה יָדוֹ.
וְהָיָ֨ה כִנּ֜וֹר וָנֶ֗בֶל תֹּ֧ף וְחָלִ֛יל וָיַ֖יִן מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֨ת פֹּ֤עַל יְהוָה֙ לֹ֣א יַבִּ֔יטוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדָ֖יו לֹ֥א רָאֽוּ׃גלות העם והתעלות ה׳
לכן עמי גולה ללא ידע, וכבודו רעב, וההמון שלו יבש וצמא.
לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא׃לכן שכול הרחיבה את נפשה ופתחה את פיה ללא גבול, וירדה הודו, המוןו, רעשו ושמתו בו.
לָכֵ֗ן הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ לִבְלִי־חֹ֑ק וְיָרַ֨ד הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ וְעָלֵ֥ז בָּֽהּ׃ואדם ישתחווה ואיש ייפול, ועיניים גבהות יורדו.
וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְעֵינֵ֥י גְבֹהִ֖ים תִּשְׁפַּֽלְנָה׃אבל ה׳ צבאות יתעלה במשפט, והאל הקדוש יתקדש בצדק.
וַיִּגְבַּ֛ה יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃הדין על הרשעים והערפול המוסרי
הם ירעו כצאים בדיוק כפי שדיברו, והחורבות שבין הכרמים יאכלו כצאים רעבים.
וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדָבְרָ֑ם וְחָרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ׃אוי למי שמושך את העוון בחבלי שקר, וחוטט בעוון כמו עגלה חוטאת.
ה֛וֹי מֹשְׁכֵ֥י הֶֽעָוֺ֖ן בְּחַבְלֵ֣י הַשָּׁ֑וְא וְכַעֲב֥וֹת הָעֲגָלָ֖ה חַטָּאָֽה׃האומרים מעשהיהם ימהר ויזדרז כדי שיראו, ותתקרב ותבוא תוכנית קדוש ישראל ותוּדע.
הָאֹמְרִ֗ים יְמַהֵ֧ר ׀ יָחִ֛ישָׁה מַעֲשֵׂ֖הוּ לְמַ֣עַן נִרְאֶ֑ה וְתִקְרַ֣ב וְתָב֗וֹאָה עֲצַ֛ת קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְנֵדָֽעָה׃ (ס)אוי לאומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, מריר למתוק ומתוק למריר.
ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ (ס)התנבואה על חכמת השקר והעוול
אוי להם, החכמים בעיניהם והנבונים לנגד פניהם.
ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים׃אוי לגיבורים שאוהבים לשתות יין, ולאנשי עוצמה שאוהבים להשתכר.
ה֕וֹי גִּבּוֹרִ֖ים לִשְׁתּ֣וֹת יָ֑יִן וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לִמְסֹ֥ךְ שֵׁכָֽר׃הם מצדיקים רשעים תמורת שוחד, ומחריבים את צדקת הצדיקים.
מַצְדִּיקֵ֥י רָשָׁ֖ע עֵ֣קֶב שֹׁ֑חַד וְצִדְקַ֥ת צַדִּיקִ֖ים יָסִ֥ירוּ מִמֶּֽנּוּ׃ (ס)לכן, כמו אכילת קש של לשון אש וניצצת להבה, שורשם יתקצר כמו מק ופרחם יעלה כמו אבק, כי הם סלידו לתורת יהוה צבאות וביזו את דברי קדוש ישראל.
לָכֵן֩ כֶּאֱכֹ֨ל קַ֜שׁ לְשׁ֣וֹן אֵ֗שׁ וַחֲשַׁ֤שׁ לֶֽהָבָה֙ יִרְפֶּ֔ה שָׁרְשָׁם֙ כַּמָּ֣ק יִֽהְיֶ֔ה וּפִרְחָ֖ם כָּאָבָ֣ק יַעֲלֶ֑ה כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֵ֛ת אִמְרַ֥ת קְדֽוֹשׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל נִאֵֽצוּ׃זעם הַשֵּׁם והכוח הצבאי שיבוא
לכן הכעס של הַשֵּׁם על עמו רתח, והוא הושיט את ידו אליהם והכה אותם. ההרים רעדו, והם הפכו ל כמו כבשים פצועות בתוך חומות. למרות כל זה, הכעס שלו לא פסק, והוא עדיין מושיט את ידו.
עַל־כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־יְהוָ֨ה בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃הוא מניף דגל לעמים מרחוק, וצופית לו מקצה הארץ. הנה, הוא יבוא במהירות.
וְנָֽשָׂא־נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃לא יהיה בו עייפות או חולשה, הוא לא יתעייף ולא יירדם, לא יתרפה חגורתו ולא יתנתק רצועת נעליו.
אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃חציו חדים מאוד, וכל קשתותיו מוכנות. פרסות סוסיו נחשבות לנחושת, וגלגלי מרכבתו כמו צמר.
אֲשֶׁ֤ר חִצָּיו֙ שְׁנוּנִ֔ים וְכָל־קַשְּׁתֹתָ֖יו דְּרֻכ֑וֹת פַּרְס֤וֹת סוּסָיו֙ כַּצַּ֣ר נֶחְשָׁ֔בוּ וְגַלְגִּלָּ֖יו כַּסּוּפָֽה׃השמדתו של אויב
הוא יצעק כמו אריה, ישאג כמו זאבים, ירעם ויחזיק בטרף, יחטוף ואין מציל.
שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יא ושאג [יִשְׁאַ֨ג] כַּכְּפִירִ֤ים וְיִנְהֹם֙ וְיֹאחֵ֣ז טֶ֔רֶף וְיַפְלִ֖יט וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃ביום ההוא ירעים עליו כמו רעמת ים, והוא יביט אל הארץ, וראה, חושך צר וצר, וחושך על רעדיה.
וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁירַת הַכֶּרֶם
אָשִׁ֤ירָה נָּא֙ לִֽידִידִ֔י שִׁירַ֥ת דּוֹדִ֖י לְכַרְמ֑וֹ כֶּ֛רֶם הָיָ֥ה לִֽידִידִ֖י בְּקֶ֥רֶן בֶּן־שָֽׁמֶן׃
וַֽיְעַזְּקֵ֣הוּ וַֽיְסַקְּלֵ֗הוּ וַיִּטָּעֵ֙הוּ֙ שֹׂרֵ֔ק וַיִּ֤בֶן מִגְדָּל֙ בְּתוֹכ֔וֹ וְגַם־יֶ֖קֶב חָצֵ֣ב בּ֑וֹ וַיְקַ֛ו לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃
וְעַתָּ֛ה יוֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֑ה שִׁפְטוּ־נָ֕א בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין כַּרְמִֽי׃
מַה־לַּעֲשׂ֥וֹת עוֹד֙ לְכַרְמִ֔י וְלֹ֥א עָשִׂ֖יתִי בּ֑וֹ מַדּ֧וּעַ קִוֵּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃
שיר הכרם והעוולה החברתית
וְעַתָּה֙ אוֹדִֽיעָה־נָּ֣א אֶתְכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה לְכַרְמִ֑י הָסֵ֤ר מְשׂוּכָּתוֹ֙ וְהָיָ֣ה לְבָעֵ֔ר פָּרֹ֥ץ גְּדֵר֖וֹ וְהָיָ֥ה לְמִרְמָֽס׃
וַאֲשִׁיתֵ֣הוּ בָתָ֗ה לֹ֤א יִזָּמֵר֙ וְלֹ֣א יֵעָדֵ֔ר וְעָלָ֥ה שָׁמִ֖יר וָשָׁ֑יִת וְעַ֤ל הֶעָבִים֙ אֲצַוֶּ֔ה מֵהַמְטִ֥יר עָלָ֖יו מָטָֽר׃
כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה׃ (ס)
ה֗וֹי מַגִּיעֵ֥י בַ֙יִת֙ בְּבַ֔יִת שָׂדֶ֥ה בְשָׂדֶ֖ה יַקְרִ֑יבוּ עַ֚ד אֶ֣פֶס מָק֔וֹם וְהֽוּשַׁבְתֶּ֥ם לְבַדְּכֶ֖ם בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
הַחֲרָבָה עַל הַבָּתִים וְהַחַיִים הַמְּבַזְבְּזִים
בְּאָזְנָ֖י יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֞א בָּתִּ֤ים רַבִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה יִֽהְי֔וּ גְּדֹלִ֥ים וְטוֹבִ֖ים מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
כִּ֗י עֲשֶׂ֙רֶת֙ צִמְדֵּי־כֶ֔רֶם יַעֲשׂ֖וּ בַּ֣ת אֶחָ֑ת וְזֶ֥רַע חֹ֖מֶר יַעֲשֶׂ֥ה אֵיפָֽה׃ (פ)
ה֛וֹי מַשְׁכִּימֵ֥י בַבֹּ֖קֶר שֵׁכָ֣ר יִרְדֹּ֑פוּ מְאַחֲרֵ֣י בַנֶּ֔שֶׁף יַ֖יִן יַדְלִיקֵֽם׃
וְהָיָ֨ה כִנּ֜וֹר וָנֶ֗בֶל תֹּ֧ף וְחָלִ֛יל וָיַ֖יִן מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֨ת פֹּ֤עַל יְהוָה֙ לֹ֣א יַבִּ֔יטוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדָ֖יו לֹ֥א רָאֽוּ׃
גלות העם והתעלות ה׳
לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא׃
לָכֵ֗ן הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ לִבְלִי־חֹ֑ק וְיָרַ֨ד הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ וְעָלֵ֥ז בָּֽהּ׃
וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְעֵינֵ֥י גְבֹהִ֖ים תִּשְׁפַּֽלְנָה׃
וַיִּגְבַּ֛ה יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃
הדין על הרשעים והערפול המוסרי
וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדָבְרָ֑ם וְחָרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ׃
ה֛וֹי מֹשְׁכֵ֥י הֶֽעָוֺ֖ן בְּחַבְלֵ֣י הַשָּׁ֑וְא וְכַעֲב֥וֹת הָעֲגָלָ֖ה חַטָּאָֽה׃
הָאֹמְרִ֗ים יְמַהֵ֧ר ׀ יָחִ֛ישָׁה מַעֲשֵׂ֖הוּ לְמַ֣עַן נִרְאֶ֑ה וְתִקְרַ֣ב וְתָב֗וֹאָה עֲצַ֛ת קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְנֵדָֽעָה׃ (ס)
ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ (ס)
התנבואה על חכמת השקר והעוול
ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים׃
ה֕וֹי גִּבּוֹרִ֖ים לִשְׁתּ֣וֹת יָ֑יִן וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לִמְסֹ֥ךְ שֵׁכָֽר׃
מַצְדִּיקֵ֥י רָשָׁ֖ע עֵ֣קֶב שֹׁ֑חַד וְצִדְקַ֥ת צַדִּיקִ֖ים יָסִ֥ירוּ מִמֶּֽנּוּ׃ (ס)
לָכֵן֩ כֶּאֱכֹ֨ל קַ֜שׁ לְשׁ֣וֹן אֵ֗שׁ וַחֲשַׁ֤שׁ לֶֽהָבָה֙ יִרְפֶּ֔ה שָׁרְשָׁם֙ כַּמָּ֣ק יִֽהְיֶ֔ה וּפִרְחָ֖ם כָּאָבָ֣ק יַעֲלֶ֑ה כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֵ֛ת אִמְרַ֥ת קְדֽוֹשׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל נִאֵֽצוּ׃
זעם הַשֵּׁם והכוח הצבאי שיבוא
עַל־כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־יְהוָ֨ה בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
וְנָֽשָׂא־נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃
אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃
אֲשֶׁ֤ר חִצָּיו֙ שְׁנוּנִ֔ים וְכָל־קַשְּׁתֹתָ֖יו דְּרֻכ֑וֹת פַּרְס֤וֹת סוּסָיו֙ כַּצַּ֣ר נֶחְשָׁ֔בוּ וְגַלְגִּלָּ֖יו כַּסּוּפָֽה׃
השמדתו של אויב
שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יא ושאג [יִשְׁאַ֨ג] כַּכְּפִירִ֤ים וְיִנְהֹם֙ וְיֹאחֵ֣ז טֶ֔רֶף וְיַפְלִ֖יט וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃
וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסַק מַתְחִיל בְּשִׁירָה עַל כֶּרֶם שֶׁהָיָה לוֹ כֹּחַ וְהוּא מְצַפֶּה לְתוֹצָרָה טוֹבָה, אַךְ מְקַבֵּל תְּוָצָאוֹת מְקֻדְּמוֹת.
שִׁירַת הַכֶּרֶם
הנביא שׁיר שיר אהבה המתאר כרם של אדם אהוב, אשר השקיע בו מאמץ רב: ניקוי האדמה, בניית מגדל וחקירת הקרקע. למרות הציפייה ליבול איכותי, הכרם הניב פירות רעים. הנביא קורא לתושבי ירושלים ויהודה לשפוט את המצב ולהבין מדוע הציפייה ליבול טובה לא התממשה.
שיר הכרם והעוולה החברתית
הנביא מתאר את כרם ה' שהוא עם ישראל, ומתאר כיצד ה' הולך להשמיד את הכרם בשל חוסר הצדק. במקום משפט וצדקה, נמצא זעקה ועוול חברתי של אדם השוטף רכוש ושטחים, מה שיוביל לכך שהעם יישאר מבודד וריק.
הַחֲרָבָה עַל הַבָּתִים וְהַחַיִים הַמְּבַזְבְּזִים
הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּהַבְטָחָה שֶׁהַבָּתִים הַגְּדֹלִים יֵהָיוּ רֵיקִים מֵאֲנָשִׁים בְּגֶלֶל הַחֵטְא. הַפִּקְדוּת מְתָאֲרֶת אֹנֶשׁ שֶׁמְּבַזְבְּזִים אֶת כֹּחָם בַּעֲבוֹדָה מְאֹד מְאֹד רַק כְּדֵי לִשְׁתּוֹת, וּמְבַזְבְּזִים אֶת הַכֹּל בְּחִיפּוּשׁ אַחֲרֵי עֶרֶב שִׂמְחָה וְהַנְשָׁאָה, כְּשֶׁהֵם מַתְעַלְּמִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
גלות העם והתעלות ה׳
הפסוקים מתארים את תוצאות חוסר הידע והחטא של העם, שמובילים לגלות, רעב, צמא וחורבן. תוך כדי תהליך זה של שפל אנושי והרחבת שכול, ה׳ צבאות יתעלה במשפטו ויתקדש בצדקתו, בעוד שכל הגאווה האנושית תתכלה.
הדין על הרשעים והערפול המוסרי
פסוקים אלו מתארים את תוצאות החורבן ורעב הצאים, ומגנים על אלו שמשתמשים בשקר כדי להסתיר עוונות. הנביא קורא 'אוי' לאלו המבלבלים בין טוב לרע ויוצרים בלבול מוסרי עמוק, תוך שהם מנסים להקדים את גילוי רצון קדוש ישראל.
התנבואה על חכמת השקר והעוול
הנביא מזהיר את אלו שרואים עצמם כחכמים אך פועלים ברשע. הוא מבקר את מי שמשתמש בכוחו כדי להשתכר ולמכור צדק בשוחד. בשל ביזוי התורה ודברי קדוש ישראל, תוצאת הרשעים תהיה חורבן מהיר ומשמם, כשרק שורשם יתקצר ופריים יתפוגגו כמו אבק.
זעם הַשֵּׁם והכוח הצבאי שיבוא
פסוקים אלו מתארים את עונש הַשֵּׁם על עמו, המשתמש בדימוי של כוח צבאי מבוהל ומהיר. הכעס של הַשֵּׁם מוביל להרס ורעידות, ולאחר מכן הוא מביא כוחות מן המרחב, קשתות חדות וסוסים חזקים, שבאים במהירות רבה לביצוע משימתו.
השמדתו של אויב
הפסוקים מתארים כוח אדם או אומה שתוקפת בעוצמה רבה. האויב שואג כמו אריה וזאבים, תופס טרף ואינו משאיר סיכוי למציל. ביום הזה יגיע רעש גדול כמו רעמת ים, והאדמה תהיה מכוסה בחושך צר וקשה.
הַפֶּסַק מֵסִים בְּתִּיאור הַמַּטָּה הַמְּהִירָה שֶׁל הָאוֹיֵב וְהַהַשְׁמָדָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁתַּבֹּא.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מַעֲבַר הַשָּׁנָה וּמַעֲלוֹת הַתְּרוּמָה
״רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ שִׁבְעָה זְקֵינִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּבִקִעַת רִימּוֹן. וּמִי הָיוּ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יּוֹסֵי וְרִבִּי״
רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּה בַּר בָּא מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁל שִׁבְעָה זְקֵנִים, בֵּין הַשְּׁבָעָה רַבָּנִים הָיוּ: רַבִּי מֵאִיר, רַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. הַשְׁמִיתוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּבִקְעַת רִימּוֹן בְּעֵת מַעֲבַר הַשָּׁנָה. הֵם רָצוּ לָדַעַת כַּמָּה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּקֹּדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה. רַבִּי מֵאִיר אָמַר שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. רַבִּי מֵאִיר צִפָּה אֶת הַדִּבּוּר לְמַעֲשֵׂי רַבִּי עֲקִיבָה שֶׁאָמַר שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, אַךְ רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת רַבִּי עֲקִיבָה, הִבְחִין בַּהֶבְדֵּל בֵּין הַדְּרָשׁוֹת בֵּין הַיְּשִׁיבוֹת. הַזְּקֵנִים הִתְנַשְּׁקוּ בְּאוֹהַב. כָּל מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ חֵלֶק מִן הַגּוּלָה, חַבְרֵיהוּ נָתְנוּ לוֹ. כָּל הַדְּרָשִׁים הַלָּעֲצָבוֹת שֶׁל הַפָּסוּק בְּשִׁירַת הַדּוֹד וְהַכַּרְמוֹ, הָיוּ מִדִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי. הַדְּרָשָׁה הַקָּשָׁה שֶׁל "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָךְ" מְסַבֶּת כִּי הַכָּתוּב לְעֵינֵי הַשְּׁנִי, בְּנוֹכְחוּת חַג הַמַּצּוֹת, מְצַוֶּה לִשְׁמוֹר אֶת הַחַג. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְכֹלֶת לַעֲבֹר אֶת הַשָּׁנָה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה זאת, כְּאִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה. בַּמָּקוֹם הַהוּא הָיָה כֵּף שֶׁנֶּחְתַּךְ וְהוּא נָח וְשָׁקַע בְּתוֹךְ הַפְּלֶג, וְעַד הַיּוֹם קוֹרְאִים לוֹ כֵּיפָא מַסְמֵרָא.
תלמוד ירושלמי חגיגה ג׳:א׳:ג׳ ↗הַכֶּרֶם וְהַשִּׁיתִין
״תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁיתִּין מְחוֹלָלִין וְיוֹרְדִין עַד תְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ״
בַּמָּקוֹם הַזֶה, הַתַּלְמוּד בְּסוּכָה מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ אַחַד לַשִּׁירָה הַמִּתְחַלֶּת בְּיִשַׁעִיָּהוּ. רַבִּי יוֹסֵי מְסַבֵּר שֶׁהַשִּׁירָה עַל הַכֶּרֶם הַמְּיֻחָד שֶׁל הַשֵּׁם מְצַייֶנת אֶת הַבַּיִת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ. הַפְּרָטִים בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ הַשּׂוֹרֵק וְהַמִּגְדָּל, הֵם סִימּוֹת לַמִּקְדָּשׁ וּלְמִזְבֵּחַ. עַד כָּךְ, הַתַּלְמוּד מְקַשֵּׁר אֶת הַכֶּרֶם לְעִנְיַן הַשִּׁיתִין, הַבַּרְיָה הַמְּתַחַלֶּת שֶׁיּוֹרְדִים עַד תְּהוֹם. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְחַבֵּר בֵּין הַמָּצִיאוּת הַמַּעֲשִׂיתִית שֶׁל הַכֶּרֶם לְבֵין הַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ וְאֶת הַמִּבְנֶה הַרוּחָנִי שֶׁל הָעוֹלָם. רַבִּי יוֹסֵי מְבִיא אֶת הַדָּרָשׁ הַזֶּה כְּחֵלֶק מֵהַקּוֹשֶׁר שֶׁל הַכֶּרֶם לַמִּקְדָּשׁ.
סוכה מ״ט א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
השיר והאכזבה של הכרם
״ויעש באושים. קילקלו מעשיהם:״
בפרק חמש של ספר ישעיהו, הנביא מציג שיר המדמה את עם ישראל לכרם שקיבל טיפול מסור. הַשֵּׁם השקיע בכרם, חפר אותו, הסיר אבנים ושתל בו גפנים משובחות. הוא ציפה לפירות טובים, אך הכרם הניב פירות רעים ומרים. הנביא משתמש בדימוי זה כדי להראות את הפער בין הציפייה לבין המציאות המוסרית והרוחנית. רש"י מפרש את הפסוקים הללו ומסביר כי המילה "אושים" מתייחסת למעשים שהשתבשו. לפי פירושו, הכרם קילכל את מעשיו, כלומר הפך את הטוב לרע. רש"י מתמקד בכך שהתוצאה הסופית של הכרם היא כישלון של המעשים המקוריים שהיו אמורים להיות טובים.
רש״י על ישעיהו 5:7:22 ↗המשמעות של מזיגת שכר
״למסוך שכר. למזוג שכר תיקון המשקה קרוי מסך:״
בפסוק הזה מדבר ישעיה הנביא על מי ששותים הרבה יין ומתעבים בבירה. הוא מתאר פעולה שבה מזיגים את השכר, שזהו הכוס או הכלי שבו שמים את המשקה. רש"י מסביר שהמילה "מסך" בתנ"ך מתייחסת למזיגת המשקה לתוך הכלי. לפי פירושו, המילה מסך מתארת את פעולת המזיגה עצמה של השכר לתוך הכוס.
רש״י על ישעיהו 5:22:1 ↗הַבְּדִיקָה שֶׁל הַגֶּפֶן
״מספח. מגזרת שאת המספחת היא (ויקרא י"ג ו'):״
בְּפֶסַק הַמַּקְור בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ, הַנָּבִיא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִמְיוֹן שֶׁל גֶּפֶן כְּסֵמֶל לְעַם יִשְׂרָעֵל. הוּא מְתָאֵר כְּבָר אֲנָשִׁים שֶׁבְּנוּ כְרֶמֶת מְשֻׁבָּץ וְדָרְשׁוּ בָּהּ לְתוֹצָרָה טוֹבָה, אַךְ הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁהוּא הִפְרִיעַ לָהֶם לְהוֹצִיא עָצִים רְעוּתִים. הַנָּבִיא מְסַיֵּג אֶת הַתְּהוּמָה עַל יְדִי הַשְׁבָּחָה לַעֲבוֹדָה הַמְּיוּחֶדֶת שֶׁנֶּעֶשְׂתָה, וּמַבְדִּיל בֵּין הַכַּוָּנָה לְבֵין הַתְּמוּנָה הַמְּאַכזֶבֶת. הָאֶבֶן עֶזְרָא בְּפֵרוּשׁוֹ עַל יְשַׁעְיָהוּ מְסַבֵּר אֶת הַמַּשָּׁל בְּמַבָּט הַמְּבִיאִים אֶת הַמַּשְׁמָע הַדִּק הַנִּמְצָא בַּמִּלִּים. הוּא מְחַבֵּר בֵּין הַמִּלִּים בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ לְבֵין הַמַּשְׁמָע שֶׁבְּמַקְור הַתּוֹרָה בְּוַיקְרָא עַל הַמַּסְפֶּחֶת. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמַּשְׁמָעִי שֶׁל הַמַּשָּׁל לַמְּצִיאוּת הַקְּדוּשָׁה.
אבן עזרא על ישעיהו 5:7:2 ↗חוסר הישר בקרב הגיבורים
״הוי גבורים. הטעם נבערה חכמתם בעבור היין:״
הפסוק מפרט גיבורים שמתנהגים בצורה לא ראויה. הם משתמשים בכוחם ובמעמדם כדי לעשות דברים שאינם מוסריים. הפסוק מתאר מצב שבו הנהגה חזקה אינה מתעלה בערכים של צדק ויושר. אבן עזרא מסביר על הפסוק הזה שחכמתם של הגיבורים הללו נעלמה או נבלתה בגלל היין. לפי פירושו, השימוש המוגזם ביין גרם לאובדן השיקול הדעת והתבונה שלהם, כך שהעוצמה שלהם כבר אינה מנוהלת בתבונה.
אבן עזרא על ישעיהו 5:22:1 ↗