תשמעו את זה, בני יעקב שנקראים בשם ישראל ויוצאים מיהודה. הם נשבעים בשם ה' ובאלוהי ישראל, אבל הם לא נשבעים באמת ולא בצדק.
שִׁמְעוּ־זֹ֣את בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הַנִּקְרָאִים֙ בְּשֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִמֵּ֥י יְהוּדָ֖ה יָצָ֑אוּ הַֽנִּשְׁבָּעִ֣ים ׀ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וּבֵאלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א בֶאֱמֶ֖ת וְלֹ֥א בִצְדָקָֽה׃ישעיהו · פרק מח׳
השבועות הכוזבות והעקשנות של ישראל
הנביא ישעיהו פונה לעם שקוראים לו בשם ה' אך לבו אינו יציב, ומדגיש את ריבונות הַשֵּׁעם ואת הבטחת הגאולה למרות הבגידה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השבועות הכוזבות והעקשנות
הם נקראו מעיר הקודש וסמכו את עצמם על אלוהי ישראל, ושמו הוא ה' צבאות.
כִּֽי־מֵעִ֤יר הַקֹּ֙דֶשׁ֙ נִקְרָ֔אוּ וְעַל־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נִסְמָ֑כוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)מסרתי על הדברים הראשונים מראש, מהפה שלי הם יצאו והשמעתי אותם. פתאום עשיתי וזה קרה.
הָרִֽאשֹׁנוֹת֙ מֵאָ֣ז הִגַּ֔דְתִּי וּמִפִּ֥י יָצְא֖וּ וְאַשְׁמִיעֵ֑ם פִּתְאֹ֥ם עָשִׂ֖יתִי וַתָּבֹֽאנָה׃ידוע לי שאתה קשה, שהעורף שלך כמו גיד ברזל והמצח שלך כמו נחושת.
מִדַּעְתִּ֕י כִּ֥י קָשֶׁ֖ה אָ֑תָּה וְגִ֤יד בַּרְזֶל֙ עָרְפֶּ֔ךָ וּמִצְחֲךָ֖ נְחוּשָֽׁה׃הכעת הברית מול הבגידה
סיפרתי לך כבר מלפני שהדבר קרה, כדי שלא תגיד שהאלוהים שלך, הפסלים והניסים שלך, הם אלו שעשו זאת.
וָאַגִּ֤יד לְךָ֙ מֵאָ֔ז בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא הִשְׁמַעְתִּ֑יךָ פֶּן־תֹּאמַר֙ עָצְבִּ֣י עָשָׂ֔ם וּפִסְלִ֥י וְנִסְכִּ֖י צִוָּֽם׃שמעת, תראה, תבין הכל. האם לא תכריזו? סיפרתי לך דברים חדשים מעכשיו, דברים נסתרים שלא ידעת.
שָׁמַ֤עְתָּֽ חֲזֵה֙ כֻּלָּ֔הּ וְאַתֶּ֖ם הֲל֣וֹא תַגִּ֑ידוּ הִשְׁמַעְתִּ֤יךָ חֲדָשׁוֹת֙ מֵעַ֔תָּה וּנְצֻר֖וֹת וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃הדברים נוצרו עכשיו, ולא מלפני זמן רב, ומלפני יום לא שמעת אותם, כדי שלא תגיד: הנה, כבר ידעתי.
עַתָּ֤ה נִבְרְאוּ֙ וְלֹ֣א מֵאָ֔ז וְלִפְנֵי־י֖וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתָּ֑ם פֶּן־תֹּאמַ֖ר הִנֵּ֥ה יְדַעְתִּֽין׃גם לא שמעת וגם לא ידעת. גם מלפני זמן רב לא פתחת את אוזניך, כי ידעתי שתבגד ותמרד כבר מהבטן.
גַּ֣ם לֹֽא־שָׁמַ֗עְתָּ גַּ֚ם לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ גַּ֕ם מֵאָ֖ז לֹא־פִתְּחָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ בָּג֣וֹד תִּבְגּ֔וֹד וּפֹשֵׁ֥עַ מִבֶּ֖טֶן קֹ֥רָא לָֽךְ׃השם וקדושת עמו
בגלל השם שלי אני מאריך את כעסי, ואני משאיר לעצמי את התהילה, כדי שלא אחת אותך.
לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ אַאֲרִ֣יךְ אַפִּ֔י וּתְהִלָּתִ֖י אֶחֱטָם־לָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הַכְרִיתֶֽךָ׃הנה, זיקקתי אותך לא בכסף, בחרתי אותך כמו כור של עוני.
הִנֵּ֥ה צְרַפְתִּ֖יךָ וְלֹ֣א בְכָ֑סֶף בְּחַרְתִּ֖יךָ בְּכ֥וּר עֹֽנִי׃למעני, למעני אני אעשה, כי איך אפשר לסבול? וכבודי לא אתן לאחר.
לְמַעֲנִ֧י לְמַעֲנִ֛י אֶעֱשֶׂ֖ה כִּ֣י אֵ֣יךְ יֵחָ֑ל וּכְבוֹדִ֖י לְאַחֵ֥ר לֹֽא־אֶתֵּֽן׃ (ס)תשמעו לי, יעקב וישראל, קריאתי. אני הוא, אני הראשון ואני האחרון.
שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹרָאִ֑י אֲנִי־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַחֲרֽוֹן׃ריבונות הַשֵּׁם והבטחת הגאולה
גם היד שלי הקימה את הארץ, ויד ימיני פרסה את השמים. אני קורא להם, והם יעמדו יחד.
אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃תתאספו כולכם ותשמעו. מי מהם יכריז את הדברים האלה? הַשֵּׁם אהובו, הוא יעשה את רצונו בבבל, וזרועו היא כפרעה.
הִקָּבְצ֤וּ כֻלְּכֶם֙ וּֽשֲׁמָ֔עוּ מִ֥י בָהֶ֖ם הִגִּ֣יד אֶת־אֵ֑לֶּה יְהוָ֣ה אֲהֵב֔וֹ יַעֲשֶׂ֤ה חֶפְצוֹ֙ בְּבָבֶ֔ל וּזְרֹע֖וֹ כַּשְׂדִּֽים׃אני, אני דיברתי וגם קראתי לו, הבאתי אותו והצלחת דרכו.
אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף־קְרָאתִ֑יו הֲבִיאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃התקרבו אליי ותשמעו את זה. לא בערפל דיברתי, אלא מראש, מהזמן שהייתה שם הייתי אני, ועכשיו אדוני הַשֵּׁם שלח אותי ואת רוחו.
קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ׃ (פ)הדרכה וגאולת ישראל
כך אומר ה' , הגואל שלכם , הקדוש של ישראל : אני ה' אלוהיכם, מלמד אתכם מה יועיל לכם ומדריך אתכם בדרך שבה תלכו.
כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְךָ֖ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מְלַמֶּדְךָ֣ לְהוֹעִ֔יל מַדְרִֽיכֲךָ֖ בְּדֶ֥רֶךְ תֵּלֵֽךְ׃לו רק הייתם מקשיבים למצוותיי, שלומכם היה כמו נהר, וצדקתכם הייתה כמו גלי הים.
ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֺתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם׃זרעכם וצאצאים ממעיכם היו יהיו כמו החול, בכמותם; הם לא יכחדו ולא ישתנו שמם לפניי.
וַיְהִ֤י כַחוֹל֙ זַרְעֶ֔ךָ וְצֶאֱצָאֵ֥י מֵעֶ֖יךָ כִּמְעֹתָ֑יו לֹֽא־יִכָּרֵ֧ת וְֽלֹא־יִשָּׁמֵ֛ד שְׁמ֖וֹ מִלְּפָנָֽי׃צאו מבבל, רעדו מכשדים, בשמחה ובקול רינה ספרו והכריזו על כך עד קצוות הארץ, ואמרו: ה' גאל את עבדו יעקב.
צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהוָ֖ה עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃השגחה במדבר ואין שלום לרשע
הם לא צמאו, כי בתוך השממות הוליכם מים, מצד הסלע הזרמו להם מים, והסלע נבקע והמים זלגו החוצה.
וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בָּחֳרָבוֹת֙ הֽוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃אין שלום, אמר ה' לרשעים.
אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לָרְשָׁעִֽים׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השבועות הכוזבות והעקשנות
שִׁמְעוּ־זֹ֣את בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הַנִּקְרָאִים֙ בְּשֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִמֵּ֥י יְהוּדָ֖ה יָצָ֑אוּ הַֽנִּשְׁבָּעִ֣ים ׀ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וּבֵאלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א בֶאֱמֶ֖ת וְלֹ֥א בִצְדָקָֽה׃
כִּֽי־מֵעִ֤יר הַקֹּ֙דֶשׁ֙ נִקְרָ֔אוּ וְעַל־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נִסְמָ֑כוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)
הָרִֽאשֹׁנוֹת֙ מֵאָ֣ז הִגַּ֔דְתִּי וּמִפִּ֥י יָצְא֖וּ וְאַשְׁמִיעֵ֑ם פִּתְאֹ֥ם עָשִׂ֖יתִי וַתָּבֹֽאנָה׃
מִדַּעְתִּ֕י כִּ֥י קָשֶׁ֖ה אָ֑תָּה וְגִ֤יד בַּרְזֶל֙ עָרְפֶּ֔ךָ וּמִצְחֲךָ֖ נְחוּשָֽׁה׃
הכעת הברית מול הבגידה
וָאַגִּ֤יד לְךָ֙ מֵאָ֔ז בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא הִשְׁמַעְתִּ֑יךָ פֶּן־תֹּאמַר֙ עָצְבִּ֣י עָשָׂ֔ם וּפִסְלִ֥י וְנִסְכִּ֖י צִוָּֽם׃
שָׁמַ֤עְתָּֽ חֲזֵה֙ כֻּלָּ֔הּ וְאַתֶּ֖ם הֲל֣וֹא תַגִּ֑ידוּ הִשְׁמַעְתִּ֤יךָ חֲדָשׁוֹת֙ מֵעַ֔תָּה וּנְצֻר֖וֹת וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃
עַתָּ֤ה נִבְרְאוּ֙ וְלֹ֣א מֵאָ֔ז וְלִפְנֵי־י֖וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתָּ֑ם פֶּן־תֹּאמַ֖ר הִנֵּ֥ה יְדַעְתִּֽין׃
גַּ֣ם לֹֽא־שָׁמַ֗עְתָּ גַּ֚ם לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ גַּ֕ם מֵאָ֖ז לֹא־פִתְּחָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ בָּג֣וֹד תִּבְגּ֔וֹד וּפֹשֵׁ֥עַ מִבֶּ֖טֶן קֹ֥רָא לָֽךְ׃
השם וקדושת עמו
לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ אַאֲרִ֣יךְ אַפִּ֔י וּתְהִלָּתִ֖י אֶחֱטָם־לָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הַכְרִיתֶֽךָ׃
הִנֵּ֥ה צְרַפְתִּ֖יךָ וְלֹ֣א בְכָ֑סֶף בְּחַרְתִּ֖יךָ בְּכ֥וּר עֹֽנִי׃
לְמַעֲנִ֧י לְמַעֲנִ֛י אֶעֱשֶׂ֖ה כִּ֣י אֵ֣יךְ יֵחָ֑ל וּכְבוֹדִ֖י לְאַחֵ֥ר לֹֽא־אֶתֵּֽן׃ (ס)
שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹרָאִ֑י אֲנִי־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַחֲרֽוֹן׃
ריבונות הַשֵּׁם והבטחת הגאולה
אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃
הִקָּבְצ֤וּ כֻלְּכֶם֙ וּֽשֲׁמָ֔עוּ מִ֥י בָהֶ֖ם הִגִּ֣יד אֶת־אֵ֑לֶּה יְהוָ֣ה אֲהֵב֔וֹ יַעֲשֶׂ֤ה חֶפְצוֹ֙ בְּבָבֶ֔ל וּזְרֹע֖וֹ כַּשְׂדִּֽים׃
אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף־קְרָאתִ֑יו הֲבִיאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃
קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ׃ (פ)
הדרכה וגאולת ישראל
כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְךָ֖ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מְלַמֶּדְךָ֣ לְהוֹעִ֔יל מַדְרִֽיכֲךָ֖ בְּדֶ֥רֶךְ תֵּלֵֽךְ׃
ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֺתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם׃
וַיְהִ֤י כַחוֹל֙ זַרְעֶ֔ךָ וְצֶאֱצָאֵ֥י מֵעֶ֖יךָ כִּמְעֹתָ֑יו לֹֽא־יִכָּרֵ֧ת וְֽלֹא־יִשָּׁמֵ֛ד שְׁמ֖וֹ מִלְּפָנָֽי׃
צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהוָ֖ה עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃
השגחה במדבר ואין שלום לרשע
וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בָּחֳרָבוֹת֙ הֽוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃
אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לָרְשָׁעִֽים׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה עוסק במצב הרוחני של עם ישראל, בין העקשנות והשבועות הכוזבות לבין הבטחת הַשֵּׁם להוציא אותם מהגלות.
השבועות הכוזבות והעקשנות
הנביא פונה לבני יעקב ולישראל, המכריזים על קדושה וסומכים על אלוהי ישראל בשבועות שווא. הוא מזכיר שהנבא על העתיד עוד לפני שהתרחש, ומציין את קשיות העורף והעקשנות של העם, הדומה בחוזקו לברזל ונחושת.
הכעת הברית מול הבגידה
הנביא מדגיש כי הַשֵּׁם מודיע את הנבואות מראש כדי למנוע טענה שהם תוצאה של כוחות טבע או פסלים. הוא חושף דברים חדשים ונסתרים כדי להוכיח את ריבונותו, מול הידיעה המקדימה של בגידת עם ישראל שמתחילה כבר מראשית חייו.
השם וקדושת עמו
הפסוקים מתארים את רצון הַשֵּׁם לשמור על עמו למען שמו, למרות התלאות והזיקוק שעובר עם עוני. הַשֵּׁם מדגיש את אחדותו וקיומו הנצחי כראשון ואחרון, ומזמן את יעקב וישראל להקשיב לקולו, מתוך מטרה לשמור על כבודו האישי ולא לוותר על עמו.
ריבונות הַשֵּׁם והבטחת הגאולה
הפסוקים מתארים את כוחו של הַשֵּׁם כבורא העולם ומנהיג ההיסטוריה. הַשֵּׁם מבטיח להוציא את רצונו לפועל בבבל באמצעות שליח, ומדגיש כי נבואתו אינה סודית אלא גלויה מראש, כחלק מתכנית אלוהית קבועה.
הדרכה וגאולת ישראל
הנביא מציג את ה' כאל המלמד את ישראל את הדרך הנכונה והמטיבה. הוא מבטיח שצייתם למצוותיו, השלום והצדק היו שופעים. הנביא מבטיח את המשכיות עם ישראל כחול הים, וקורא לעם לצאת מבבל ולהכריז על גאולת יעקב בכל העולם.
השגחה במדבר ואין שלום לרשע
הפסוקים מתארים את ההשגחה של ה' על בני ישראל במסע, כשהוא מספק להם מים מסלע נבקע כדי שלא יצמאו בשממות. לעומת זאת, ה' קובע שאין שלום עבור הרשעים.
הפרק מסתיים באזהרה שאין שלום לרשע, לאחר פירוט ההשגחה האלוהית במדבר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכח של עם ישראל בשינוי המציאות
״ת"ר הלל זה מי אמרו ר"א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים הם אמרו (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו משיבה״
בגמרא במסכת פסחים מובא דיון על המעמד שבו עם ישראל הכיר בכך שהכוח אינו שלהם. רב אומר שברגע שעמדו על שפת הים, הם הודו שאין להם כוח לשנות את המציאות ושהכל תלוי בהשם בלבד. המקור מצטט את תהלים שבו הם אומרים שהם לא לבדם, ומשתמש ביראת הכבוד של הדרך שבה הם התנהגו. רבי יהודה מפרש מעמד אחר, כשהעמים המקומיים עמדו מול עם ישראל. גם אז, עם ישראל הכיר בכך שאין להם כח עצמאי לשנות את הגורל, אלא רק הנהגת השם. הגישה כאן מראה שחשיבות האמונה היא לא רק בבקשה, אלא בהכרה המוחלטת שהכל מגיע מלמעלה, ושהאדם הוא רק כלי למימוש רצון הנתון לו.
פסחים קי״ז א:י״ח ↗הבחירה בין דור צדיק לדור חייב
״וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי, אוֹ כּוּלּוֹ חַיָּיב. בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי – דִּכְתִיב: ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ״.״
רַבִּי יוֹחָנָן מַסְבֵּר כְּבָר שֶׁהַבָּאוּ הַבָּאִים לְעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ בֶּן דָּוִד, יָבוֹאוּ בְּאֶחָד מִשְׁתֵּי מַצָּבִים. אוֹ שֶׁהַדּוֹר כְּלָל הִוא זַכָּאי וְצַדִּיק, אוֹ שֶׁהַדּוֹר כְּלָל הִוא חַיָּב עַל הַחֵטְא. הַמַּצָּב הָרִאשׁוֹן שֶׁבוֹ הַכֹּל צַדִּיק מְבֻשָּׁר בְּהַבְטָחָה שֶׁעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. בַּמַּצָּב הַשֵּׁנִי, שֶׁבּוֹ הַדּוֹר חַיָּב, הַנָּבִיא מַתְחִיל בְּתִיאּוּר שֶׁהוּא רָאָה שֶׁאֵין אִישׁ וְהוּא נִתְפַּעַל מִכָּךְ, וְאָז הַשֵּׁם אוֹמֵר שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ לְמַעֲנִי.
סנהדרין צ״ח א:י״א ↗בעקבות המפרשים
הכנת הדברים מראש
״ונצורות. ושמורות באוצרותי ואתה לא ידעתם:״
בפסוק זה מספר ישעיהו על דברים שהשם מכין מראש ומחביא באוצרותיו. הנביא מציין שהעבר הכיל דברים נסתרים שלא היו ידועים בזמן אמת. לפי פירוש רש"י, הכוונה היא לדברים שהשם שומר ומרכז בתוך אוצרותיו, אך בני ישראל לא היו מודעים אליהם באותו רגע. הפרשן מתמקד בפרטים הטכניים של הידיעה והשמירה. הוא מסביר כי הקושי בבנת המעשה נובע מכך שהדברים היו מוסתרים ומתוכננים מראש על ידי אלוהים, בלי שהעם ידע על קיומם עד שהם התגלו.
רש״י על ישעיהו 48:6:4 ↗הקשר העתיק בין ה’ם לאבות
״מעת היותה שם אני. מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני:״
בפרשנותו על ישעיהו, רש’י מסביר את הפסוק שבו ה’שם מדבר על עצמו. לפי רש’י, מנקודת הזמן שבה הקרבת את עמי, אני נמצא שם. הוא מסביר שהקשר של ה’שם לעם ישראל הוא עתיק מאוד, עוד מימי אברהם אביהם, כדי שיעבדו אותו. רש’י מפרש את הפסוק על ידי הדגשת המשכיות הקשר בין ה’שם לבין העם. הוא מראה שהקשר הזה אינו חדש, אלא מבוסס על הברית המקורית עם אבות האומה.
רש״י על ישעיהו 48:16:1 ↗התעוררות לידיעת הדברים
״שמעת. מה ששמעת ראה, הכל בא:״
בפסוק זה, אבן עזרא מסביר את המשמעות של הפעולה הנבואית המוצגת בישעיהו. הוא טוען כי הנבואה אינה רק דיבור על העתיד, אלא היא כוללת בתוכה את המציאות עצמה. כל מה שנאמר ונבוא על ידי הַשֵּׁם, יתממש ויהיה נראה לעין. הפרשן מפרש את המילים "מה ששמעת ראה" כהוכחה לכך שהנבואה וההתממשות שלה הן חלק מאותו דבר. לפי גישה זו, השמיעה של הדבר מביאה איתה את הידיעה שהוא אכן יקרה ויתרחש באופן ממשי.
אבן עזרא על ישעיהו 48:6:1 ↗הגילוי של הדברים מראש
״לא מראש וגו'. מבתחלה לא אמרתי זה הסוד וזאת הגזירה בסתר:״
בפסוק זה מספר ישעיה הנביא שהדברים שנאמרו אינם חדשים או נסתרים לחלוטין. הַשֵּׁם מבהיר את התוכניות שלו מראש כדי למנוע בלבול או טעויות של עבודת אלילים. אבן עזרא מסביר על הפסוק הזה שבתחילה הנביא לא חשף את כל הסוד או את כל הגזירה בצורה נסתרת. לפי פירושו, הכוונה היא שהדברים לא נאמרו כסוד מוחלט מלכתחילה, אלא הועברו בבהירות מסוימת.
אבן עזרא על ישעיהו 48:16:2 ↗