רדי ושלחי את שערך על העפר, בת בבל, שבי בתוך האדמה. אין לך כסא, בת כשדים, כי לא תוסיפי להפוך רכה ועדינה.
רְדִ֣י ׀ וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃ישעיהו · פרק מז׳
נפילת בבל
חורינה וביטחון שווא של בבל, חוסר היכולת להציל את עצמה והתפרקות החזון של המנחשים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נפילת בבל
קחי אבנים וטחני קמח. גלי את תפרייך, גלי את שבורי האבן שלך, גלי את רגליך וחשפי את הנהרות.
קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃ערוותך תתגלה ובושתך תיראה. אני אקח נקמה ולא ימנע אף אדם ממני.
תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ (ס)גואלנו הַשֵׁם צבאות, שמו קדוש ישראל.
גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃נפילת בבל וביטחונה השווא
תשתקי ותבואי בחשיכה, בת putri בבל, כי לא יקראו לך יותר, גברת הממלכות.
שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃כעסתי על עמי, חיללתי את נחלה שלי, ונתתי אותם לידך; לא רחמת עליהם, וזקן עולך הכבדת מאוד.
קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃ואמרת לעולם: אהיה גברת, עד שלא שמת את הדברים האלו על ליבך, ולא חשבת על התוצאות.
וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ (ס)ועכשיו תקשיבי לזה: את יושבת בביטחון ואומרת בלבך, אני ואחיי תמיד לא אהיה אלמנה ולא אדע שכול.
וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃נפילתה של בבל
שתי אלו יבואו עלייך ברגע אחד, ביום אחד, שכול ואלמנה; בדיוק ככה הם באו עלייך בכוח רב, כמו הקוסמות שלך ובכוח החברות שלך מאוד.
וְתָבֹאנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעָצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃בגלל הרע שבא עלייך בטחת, ואמרת: אף אחד לא רואה אותי. החכמה והידע שלך הם אלו שהטעו אותך, ואמרת בלבך: אני ואף אחד אחר לעולם.
וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חָכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃רע יבוא עלייך, ולא תדעת מתי הוא יגיע. אסון יפול עלייך, ולא תוכלי לכפר עליו, ופתאום יבוא עלייך חורבן, ולא תדעי אותו.
וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שׁוֹאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃עמדי נא בתוך החברות שלך ובכוח הקוסמות שלך, כי התעייפת מהם מאז שהיית צעירה; אולי תצליחי להועיל, אולי תצליחי להציל את עצמך.
עִמְדִי־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃חֶרְפַּת בָּבֶל וְחֻשְׁלַן הַחֲזָיוֹן
נִשְׁלַחְתְּ מִכָּל הַיִּעוּץ שֶׁלָּךְ. בְּבַקּשָׁה, יַעַמְדוּ כָּאן וְיַצִּילוּ אוֹתָךְ הַמְּבַשְּׂרִים שֶׁל הַשָּׁמַיִם, אֵלֶּה הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים וּמְבִיעִים אֶת הַחֹדֶשׁ שֶׁיָּבוֹא עָלַיִךְ.
נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ הברו [הֹבְרֵ֣י] שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִיעִם֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃הֵם יִהְיוּ כְּקַשׁ שֶׁהָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת אוֹתוֹ. הֵם לֹא יוּכְלוּ לְהַצִּיל אֶת נַפְשָׁם מִן הַלֶּהָבָה. לֹא יִהְיֶה לָהֶם גַּחֶלֶת כְּכָבוֹד אוֹ אוֹר שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנֵיהֶם.
הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶֽהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃כָּךְ יִהְיוּ לָךְ כָּל הַסּוֹחֲרִים שֶׁעָמְלוּ עִמָּךְ מֵעוֹלְדֵךְ, כָּל אִישׁ לְעֶבְרוֹ. אֵין מִי שֶׁיַּצִּיל אוֹתָךְ.
כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נפילת בבל
רְדִ֣י ׀ וּשְׁבִ֣י עַל־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת־בָּבֶ֔ל שְׁבִי־לָאָ֥רֶץ אֵין־כִּסֵּ֖א בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃
קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃
תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ (ס)
גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
נפילת בבל וביטחונה השווא
שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃
קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃
וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃ (ס)
וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָ֔בָהּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃
נפילתה של בבל
וְתָבֹאנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעָצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃
וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חָכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃
וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שׁוֹאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃
עִמְדִי־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃
חֶרְפַּת בָּבֶל וְחֻשְׁלַן הַחֲזָיוֹן
נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ הברו [הֹבְרֵ֣י] שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִיעִם֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃
הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶֽהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃
כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את נפילתה של בבל מאחריותה ומהגאווה שלה אל עבודת עבדות, ומדגישים את הכישלון של המכשפים והחזאים שלה.
נפילת בבל
הנבואה מתארת את שפלתה של בבל, המתוארת כבת שבוית שאיבדה את כבודה ומעמדה. הנביא קורא לה להכין את עצמה לעבודה קשה וחשוף, בעוד שהגורל שלה הוא חשיפת בושתה ונקמה. בסוף הפסוקים מופיעה הכרזה על גאולת ישראל על ידי הַשֵׁם צבאות, קדוש ישראל.
נפילת בבל וביטחונה השווא
הפסוקים מתארים את הכחדתה של בבל, ש曾经 הייתה גברת הממלכות, והופכת לחשיכה. הַשֵּׁם מתאר את כעסו על עמו ואת מסירת הנחלה לידי בבל. בבל, בביטחון עצמי מופרז, חושבת שהיא תישאר תמיד חזקה ולא תדע חורבן, אך היא לא לקחה בחשבון את העתיד.
נפילתה של בבל
הנבואה מתארת את חורבנה הבטוח של בבל. הממלכה, שביטחה בעצמה ובכישורי הקוסמות שלה, תתמודד עם רע פתאומי ובלתי נמנע. למרות ניסיונותיה להסתמך על כוחה הישן, היא לא תוכל למנוע את האסון שבא עליה ביום אחד.
חֶרְפַּת בָּבֶל וְחֻשְׁלַן הַחֲזָיוֹן
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת חֻשְׁלַן הַנּוֹרְמָה שֶׁל בָּבֶל וְאֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁיַּחֲלִיף אֶת הַתְּכוּנָה הַמִּקְצָעִית שֶׁלָּהּ. הַמְּבַשְּׂרִים וְהַסּוֹחֲרִים, שֶׁהָיוּ מַתְבַּסְּסִים עַל יֶדַע וּמִסְחָר, לֹא יוּכְלוּ לְהַצִּיל אֶת הָעִיר מֵהַחֶרְפָּה וּמֵהַחֶרְבּוֹן הַבָּא.
הפסוקים מסתיימים בחשיפת חוסר התועלת של כל שיטות הנבואה והכישוף של בבל מול הגורל הנקוב של עליה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
זֶהַתַּעֲנוּת הַמַּלְכֻיּוֹת וְהַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי
״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. עַל יְדֵי מָה נְגָעִים בָּאִים, עַל יְדֵי הַזְּנוּת. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּירוּשָׁלַיִם, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בִּזְנוּת, לְכָךְ לָקוּ בְּצָרַעַת.״
הַמִּדְרָשׁ בָּעוֹסֵק בַּפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁכִּי יִהְיֶה בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ. הוּא מְפַרֵט אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת הַנֶּחְשָׁבוֹת לְ"שְׂאֵת", לְ"סַפַּחַת" וּלְ"בַּהֶרֶת", וּמְזַהֶה אוֹתָן עִם בָּבֶל, מָדַי וְיָוָן. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲשִׂים הַכּוֹשְׁרִים שֶׁל כָּל מַלְכוּת, כְּמוֹ הַהֲרָגָה שֶׁל הָמָן בְּמַדַי וְהַהַשְׁפָּלַת הַיּוֹתְרִים בְּיָוָן. בְּנוֹסַח הַמִּדְרָשׁ, הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינָן רַק כּוחות פּוֹלִיטִיִּים, אֶלָא כּוחות הַנֶּעֱנָשִׁים בְּמִשְׁפָּט אֱלֹהִי. הַמְּסוּרֶת מְסַיֶּגֶת אֶת הַכֹּחַ הַזָּר כְּכָּזוֶה שֶׁנֶּעֱנֶה עַל הַשְׁפָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל. הַמִּדְרָשׁ מְקַרְבֵּת אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת הַמְּשִׁיחוֹת לַמַּעֲשִׂים הַמֻּסְפָּרִים בַּנְּבִיאִים, כְּמוֹ הַחֶרֶב שֶׁל אֲדֹם וְהַכֹּחַ שֶׁל בָּבֶל.
מדרש תנחומא, תזריע י״א:א׳ ↗הַמְּבַקֵּשׁ אֶת דָּנִיֵּל וּמְצִיאַת הַנְּבוּאָה
״דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, זֶה לַיְלָה שֶׁל בָּבֶל. בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, זֶה דָּנִיֵּאל. בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו, אָקוּמָה נָא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, בַּכְּרַכִּים״
בַּלַּיְלָה שֶׁל בָּבֶל, הַמְּבַקֵּשׁ מָצָא רַק עֵדִים. הַמְּבַקֵּשׁ חִפֵּשׂ אֶת דָּנִיֵּל, הָאָהוּב עַל נַפְשׁוֹ, בָּרְחוֹבוֹת וּבַשּׁוֹקוֹת, וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ. הַכַּשְׂדִים שֶׁמִּשְׁמְרִים בָּעִיר הֵם אֵלֶּה שֶׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ, וְהֵם הִסְבִּירוּ לְאָן הוּא הָלַךְ. אֶחָד מֵהֶם הָיָה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ, וְהַשֵּׁנִי הָיָה מְקַרְסֵם עַל הַקְּרִיאָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּט בְּבֵלְשַׁאצַר. רַבִּי מֵאִיר מְסַבֵּר שֶׁהַמִּשְׁפָּט מְדַכֶּה אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁצְּרִיכָה לְהִשְׁלֵם אֶת מְנָאָהּ וְשֶׁלָּהּ לִפְרֹסַת הַמַּלְכוּת. בְּעֵת הַמִּצָּע, כָּל יִשְׂרָאֵל הִתְחַבְּרוּ אֶל דָּנִיֵּל. הֵם הִתְלַונְנוּ שֶׁכָּל הַנְּבוּאוֹת הָרָעוֹת שֶׁנִּבְּאוּ עָלֵינוּ בְּיַד יִרְמְיָה הִתְקַיְּמוּ, אֲבָל הַנְּבוּאָה הַטּוֹבָה שֶׁל שִׁבְעִים הַשָּׁנִים בְּבָבֶל טֶרֶם בָּאָה. דָּנִיֵּל קָרָא בְּסֵפֶר יְשַׁיָּה וּמָצָא שָׁם תְּמוּנוֹת שֶׁל הַמַּלְכֻיּוֹת שֶׁבָּאוּ. הַמְּבַשְּׂרִים בְּסֵפֶר הַזֶּה מְדַבְּרִים עַל הַמַּלְכֻיּוֹת כְּמוֹ עַל חַיּוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת וּמְכַבְּדִים אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה.
שיר השירים רבה ג׳:ד׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
חורבן בבל וגאולת ישראל
״גואלנו ה' צבאות שמו. הנביא אומר כל זה הקב"ה עושה לגאלנו משם:״
הפסוק בחלק מתוך ספר ישעיהו מתאר את המצב של בבל. הנביא מדבר על דמות מיוחדת של מלך או מנהיג, שקשור אליה הַשֵּׁם. הַשֵּׁם הוא זה שנותן לו את הכוח וההדר, והוא מגן עליו בעצמו. הדיבור מתמקד בביטחון של המנהיג הזה בכוח האלוהי. רש"י מפרש את הפסוק בצורה שמעמיקה את המשמעות של הגאולה. לפי רש"י, הַשֵּׁם עושה את כל הדברים הללו עבור הגואל שלנו. הוא רואה בזה חלק מהתהליך שבו הַשֵּׁם מכין את הדרך לגאולת עם ישראל.
רש״י על ישעיהו 47:4:1 ↗הגלה של בבל והתחזית לחורבן
״כפרה. לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק:״
הפסוקים בנבואת ישעיהו מתארים את נפילתה של בבל. הנביא פונה אל בבל, שהייתה בעבר כמו מלכה, ומגלה שהיא תאבד את כבודה ותהפוך למשועבדת. הדימוי המרכזי הוא של אישה שיושבת בקרקע ומשתעבדת לעבודה קשה, בעוד שבעבר היא שלטה בכוח. הטקסט מפרט כי צרות ורעש יגיעו בפתע, וכל מה שהיא בטחה בו יאבד. רש"י מסביר את המילה "כפרה" שבפסוק כפעולה של הסרה וקינוח, כלומר כפרה היא ביטול או הרחקה של הרע. הפרשן מפרש את המילה כהסרת הנזק או הסרת הדבר עצמו, אך חשוב לזכור שזהו פירוש רבני ולא חלק מהטקסט המקורי.
רש״י על ישעיהו 47:11:2 ↗התקווה לגאולה
״גואלנו. אז יאמרו ישראל זה הוא גואלנו:״
בפסוק זה מישעיהו, נשמע קול של עם ישראל שמבטא תקווה עמוקה. הדוברים מתארים רגע שבו ישראל יזדהו ויגידו: "זהו הגואל שלנו". זהו ביטון של הכרה בשיבת עם ישראל אל שורשיו ובחשיבות ההצלה מהגלות. אבן עזרא מפרש את הפסוק ומסביר שהמילה "גואל" מתייחסת למי שפועל להצלת העם. הוא מראה כיצד הדיבור של ישראל משקף את ההבנה שלהם שמי שמושיע אותם הוא אכן המבטיח להם את גאולתם.
אבן עזרא על ישעיהו 47:4:1 ↗החושך שמגיע בפתאומיות
״לא תדעי שחרה. כלילה שאין לו שחר, והטעם אור:״
בפסוק זה, שנמצא בספר ישעיה, מופיעה אזהרה לגבי חושך שיגיע על בבואו. המילה "שחר" כאן אינה מתייחסת רק לזמן בבוקר, אלא לאור שבא להסיר את החשיכה. אבן עזרא מסביר על הפסוק הזה שאין הכוונה לחשיכה שאין לה סוף, אלא לאור שנעלם בבת אחת. לפי פירושו, המילה "שחר" משמשת כסמל לאור שמחליף את הלילה, והשינוי יקרה בצורה מפתיעה.
אבן עזרא על ישעיהו 47:11:2 ↗