בל וקוס קורסים, והאלוהים שלהם נשבר, הם הופכים למשקולת כבדה שעייפה וקשה לנשיאה.
כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃ישעיהו · פרק מו׳
חוסנו של ה' לעומת חולשת האלילים
ההבדל בין האלילים שצריכים להיסער מול ה' שנושא את עמו את עם ישראל לאורך הדורות.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חוסנו של ה' לעומת חולשת האלילים
הם נפלו וקרסו יחד, ולא הצליחו להציל את המשא הזה, והנשמה שלהם הלכה לאיבוד.
קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃ (ס)way listen לי, כל שארית בית יעקב וכל בני ישראל, אלו שנושאים אתכם ממעי ואתכם שנושאים מרחםי.
שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְכָל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם׃עד זקנה אני כן, ועד שיבה אני אסדר, אני שעשיתי ואני אסור ואני אסור ואני אציל.
וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֤י עָשִׂ֙יתִי֙ וַאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַאֲמַלֵּֽט׃ (ס)חוסר התועלת של האלילים
למי תשוו אותי ותדמה אותי ותסכלו אותי ותדמה אותי?
לְמִ֥י תְדַמְי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה׃הזללים (הפסלים) יוצקים זהב מכיס, וכסף במוט שוקלים. הצורף משתכר ועושה ממנו אל, וגם הוא יירדם וישתחווה.
הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃נושאים אותו על הכתף, סובלים אותו, ומניחים אותו מתחתם. הוא עומד במקומו ולא יזוז. הוא יצעק אליו והוא לא יענה לו, ומצרהו הוא לא יציל אותו.
יִ֠שָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵ֨ף יִסְבְּלֻ֜הוּ וְיַנִּיחֻ֤הוּ תַחְתָּיו֙ וְיַֽעֲמֹ֔ד מִמְּקוֹמ֖וֹ לֹ֣א יָמִ֑ישׁ אַף־יִצְעַ֤ק אֵלָיו֙ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֔ה מִצָּרָת֖וֹ לֹ֥א יוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃ (ס)זכרו זאת ועצרו בלבכם. שבו, רשעים, והתבוננו בלבכם.
זִכְרוּ־זֹ֖את וְהִתְאֹשָׁ֑שׁוּ הָשִׁ֥יבוּ פוֹשְׁעִ֖ים עַל־לֵֽב׃ריבונות האל וקיומו של התכנון
תזכרו את הדברים הראשונים ממעמקי הזמן, כי אני אלוהים ואין עוד אלוהים אחר, ואין כמותי.
זִכְר֥וּ רִאשֹׁנ֖וֹת מֵעוֹלָ֑ם כִּ֣י אָנֹכִ֥י אֵל֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד אֱלֹהִ֖ים וְאֶ֥פֶס כָּמֽוֹנִי׃אני מספר את ההתחלה ואת הסוף, ואת מה שטרם נעשה מלפנים. אני אומר: תוכניי תעמוד, ואת כל רצוני אבצע.
מַגִּ֤יד מֵֽרֵאשִׁית֙ אַחֲרִ֔ית וּמִקֶּ֖דֶם אֲשֶׁ֣ר לֹא־נַעֲשׂ֑וּ אֹמֵר֙ עֲצָתִ֣י תָק֔וּם וְכָל־חֶפְצִ֖י אֶעֱשֶֽׂה׃אני קורא מן המזרח את הציפור, מארץ רחוקה את האיש שעושה את תוכני. אני דיברתי, ואני גם אביא זאת, אני יצרתי, ואני גם אעשה זאת.
קֹרֵ֤א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ עצתו [עֲצָתִ֑י] אַף־דִּבַּ֙רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַף־אֶעֱשֶֽׂנָּה׃ (ס)הקשיבו אליי, אתם אנשים קשי עורף שרחוקים מלעשות את מה שצודק.
שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה׃צדקת ה' וגאולת ציון
קירבתי את הצדק שלי, הוא לא יתרחק, ותשועתי לא תתעכב. אני אתן בציון ישועה, ואת גאווה לישראל אתן.
קֵרַ֤בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָתַתִּ֤י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חוסנו של ה' לעומת חולשת האלילים
כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃
קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃ (ס)
שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְכָל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם׃
וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֤י עָשִׂ֙יתִי֙ וַאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַאֲמַלֵּֽט׃ (ס)
חוסר התועלת של האלילים
לְמִ֥י תְדַמְי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה׃
הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃
יִ֠שָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵ֨ף יִסְבְּלֻ֜הוּ וְיַנִּיחֻ֤הוּ תַחְתָּיו֙ וְיַֽעֲמֹ֔ד מִמְּקוֹמ֖וֹ לֹ֣א יָמִ֑ישׁ אַף־יִצְעַ֤ק אֵלָיו֙ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֔ה מִצָּרָת֖וֹ לֹ֥א יוֹשִׁיעֶֽנּוּ׃ (ס)
זִכְרוּ־זֹ֖את וְהִתְאֹשָׁ֑שׁוּ הָשִׁ֥יבוּ פוֹשְׁעִ֖ים עַל־לֵֽב׃
ריבונות האל וקיומו של התכנון
זִכְר֥וּ רִאשֹׁנ֖וֹת מֵעוֹלָ֑ם כִּ֣י אָנֹכִ֥י אֵל֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד אֱלֹהִ֖ים וְאֶ֥פֶס כָּמֽוֹנִי׃
מַגִּ֤יד מֵֽרֵאשִׁית֙ אַחֲרִ֔ית וּמִקֶּ֖דֶם אֲשֶׁ֣ר לֹא־נַעֲשׂ֑וּ אֹמֵר֙ עֲצָתִ֣י תָק֔וּם וְכָל־חֶפְצִ֖י אֶעֱשֶֽׂה׃
קֹרֵ֤א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ עצתו [עֲצָתִ֑י] אַף־דִּבַּ֙רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַף־אֶעֱשֶֽׂנָּה׃ (ס)
שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה׃
צדקת ה' וגאולת ציון
קֵרַ֤בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָתַתִּ֤י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציג את חוסר האונים של אלילים המועקה ואת הנאמנות של ה' לעמו.
חוסנו של ה' לעומת חולשת האלילים
הפסוקים מראים את ההבדל בין האלילים בבל, שנעשים למשקולת כבדה ובלתי ניתנת לנשיאה, לבין ה' שדואג לעם ישראל. בעוד האלילים קורסים ואינם מצילים את עצמם, ה' מבטיח לשאת ולסבּל את בני ישראל מגיל צעירות ועד זקנה, מתוך נאמנות ודאגה מתמדת.
חוסר התועלת של האלילים
הפסוקים מדגישים את ההבדל בין האלוהים לבין הפסלים. הפסלים הם תוצר של עבודת אדם, הם כבדים וקשים לנשיאה, ואין להם כל יכולת להגיב או להציל את יוצריהם. הנביא קורא לרשעים להיזכר בכך ולהתבונן במעשיהם.
ריבונות האל וקיומו של התכנון
פסוקים אלו מציגים את ייחודיותו של אלוהים, שאין לו משתווה, ואת שליטתו המוחלטת על ההיסטוריה. האל מצהיר כי הוא יודע את העתיד ומתכנן אותו מראש, וכי כל דבריו ויוצרו יתקיימו ללא כשל. הוא קורא לאנשים המרוחקים מהצדק להקשיב למשמעת הזמן והגורל.
צדקת ה' וגאולת ציון
הפסוק מבטיח שהצדק של ה' קרוב ולא יתרחק, ושעצם הישועה שלו לא תתעכב. ה' מתכוון להביא ישועה לציון ולהעניק לישראל תפארת וגאווה דרך צדקו וגאולתו.
הפרק מסתיים בהבטחה לצדקה ולגאולת ציון קרובה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקָּשָׁה עַל הַשְּׁפָטַת הַמִּשְׁטָר
״רִבִּי יַנַּאי בְשֵׁם רִבִּי. יַד הַשְׁטָרוֹת לַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. לֹא כָתַב לָהּ שְׁכִיב מְרַע וְהוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע וכול׳. וַהֲוָה״
הַטֶּקְסְט מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי בְּבָא בַּתְּרָא מְדַבֵּר עַל הַקָּשָׁה לְגַבֵּי הַמִּשְׁתַּמֶּשׁ בַּמִּשְׁפָּט וּבַמִּשְׁטָר. רַבִּי יַנַּאי מְצִיעַ אֲמִיתָה שֶׁהַשְּׁפָטָה וְהַכְּתִיבָה בַּמִּשְׁטָר הֵם לַשִּׁפְלוּת, כְּדֵי לְהַשְׁפִּית אֶת הַצְּדָקָה. רַבִּי יוֹחָנָן מִתְפֹּלֵט וְאוֹמֵר שֶׁהַמִּשְׁטָר הָעֶלְיוֹנָה הִיא הַשֶּׁפָּה הַמְּדַבֶּרֶת אֶת הָאֱמֶת, וְעַל זֹאת עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיוֹת מוּל כָּל טַעֲנָה, בִּמְיֻחָד כְּשֶׁמּוֹלָכים לְלָקַח נְכָסִים. הַמִּסְפָּר וְהַדְרָכַת הַמַּעֲשֶׂה מִתְאַיְּנִים בְּמִמְשַׁכְתּוֹת הַוִּיחוּי שֶׁל רַבִּי חִיָּה בַּר יוֹסֵף וְרַבִּי יוֹחָנָן. הַפַּרְשָׁנוּת בַּמָּקוֹר מְבִיאָה דִּירוֹת שׁוֹנוֹת בְּסִבְּת הַמִּשְׁטָר. מֵצֵא מִכָּאן מַחֲלוֹקֶת בֵּין הָעוֹמְדִים בַּמִּשְׁפָּט: הַאִם הַשְּׁפָטָה שׁוֹאֶפֶת לְהַשְׁפִּית אֶת הַצַּד הַנִּצָּח, אוֹ שֶׁהִיא נִכְלֶאת תַּחַת הַשְּׁפָטָה עֶלְיוֹנָה וּמְדַיֶקֶת בַּהֲכָנָה הַמִּשְׁפָּטִית. הַמְּסִירֵי הַמַּעֲשֶׂה מְדַגְשִׁים אֶת הַקָּשָׁה הַלְכּוֹדִית עַל הַגְּדַרִים שֶׁל הַמַּתְנִיתָה וְהַבְּרִיאוּת הַמִּשְׁפָּטִית.
תלמוד ירושלמי בבא בתרא ט׳:ו׳:ד׳ ↗הקשר בין לעג לבין חוסר יכולת לשאת משא
״אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא, בַּר מִלֵּיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה — דְּשַׁרְיָא. דִּכְתִיב: ״כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ״, וּכְתִיב: ״קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּיו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא״
בַּמְקֹרֵד הַמְּקוֹר הַמְּדוּּיק, רַב נַחְ מָן מְסַבֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין לֵיצָנוּת לְבֵין עֲבוֹדָה זָרָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁכָּל לֵיצָנוּת מְשַׁבֶּרֶת אֶת הַכֹּחַ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְזֶה נִלְמָד מִהַקֶּשֶׁר שֶׁבּוֹ הָאֱלִהִים נְבוֹ וּבֵל נִכְרָעוּ וְלֹא יָכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּשָּׂא שֶׁלָּהֶם. הַדָּבָר מַדְגִּישׁ אֶת הַחֻלְשָׁה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הָאֱלִהִים הַכַּזָּבִים. רַבִּי יַנַּאי מְפַסֵּר פָּסוּק אֶחָד בְּקֶשֶׁר לְשׁוֹנוֹת הַמַּקְרֵן עֶצֶב. הוּא מְסַבֵּל שֶׁהָעֶגְלוֹת שֶׁבְּשֹׁמְרוֹן יִתְעַלּוּ עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁל הָעִיר, כִּי הָעָם וְהַמְּרוֹאִים שָׂמְחוּ עַל הַגָּלוּת. רַבִּי יַלְכֵד פֵּשׁוּט אַחַר אֶת הַמִּלָּה "כְּבוֹדוֹ" וְטוֹעֵן שֶׁנִּכְתַּב שֶׁהָיוּ "כְּבֵידוֹ" - כְּבֵידָה שֶׁל הָעִיר. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא מִן הַמִּדְרָשׁ וְאֵינוֹ הַפֵּשׁוּט הַמְּקֹרִי.
מגילה כ״ה ב:י״ז ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין עבודה אל מול משא
״העמוסים מני בטן. מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו"ם בכל דור ודור ולא כעכו"ם שהיו עומסים ונושאים״
בפסוק זה מספר ישעיהו, הַשֵּׁם מדבר אל בני ישראל. הוא מזכיר להם שהם מלווים ומוסרים לו על זרועותיו מרגע לידתם. בני ישראל אינם צריעים וקשים, אלא הם אלו שאוחזים בהשם ומוחזקים על ידי כוחו. רש"י מסביר את ההבדל בין בני ישראל לעבודה הזרה. בעוד שעכו"ם וכל אלוהיהם הם משא כבד שצריך לסמוך עליו ולסחוף אותו, בני ישראל הם אלו שמוסרים על זרועות הַשֵּׁם. ההבדל הוא בין עבודה שמעיקה על האדם, לבין קשר שבו הַשֵּׁם הוא זה שנושא את עמו.
רש״י על ישעיהו 46:3:1 ↗הכרזה על עתיד וזיכרון העבר
״מגיד מראשית אחרית. גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה:״
בפסוק זה, השם מצהיר על היכולת שלו להכריז על העתיד מראש ועל סוף הדברים עוד לפני שהם קרו. הוא מדגיש כי הוא יודע מה יקרה, גם לפני תחילת הגלות ממצרים וגם לפני הגאולה שלה. ההכרזה הזו מראה על שליטה מוחלטת בזמן ובתהליכים ההיסטוריים. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר כי ההודעה על סוף הגלות והגאולה נתנה כבר בפרק הקודם, ב"בין הבתרים". לפי גישה זו, התקווה לגאולה נטע בתוך תקופת הקושי, עוד לפני שהתחילה הגלות עצמה. רש"י מתמקד בפרטים הכרונולוגיים של הבטחות הנביא.
רש״י על ישעיהו 46:10:1 ↗ההבדל בין אלוהי בבל לאלוהי ישראל
״שמעו וגו'. אלהי בבל היו נשואים, ואני אלהי ישראל נשאתי':״
בפסוק זה, ישעיהו מדגיש את ההבדל הגדול בין האלוהים של ישראל לבין האלוהים של בבל. בעוד שאלוהי בבל הם פסלים כבדים שצריך לסמוך עליהם ולסמוך אותם, אלוהי ישראל הם אלו שנושאים את בני עמו לאורך כל הדרך. רבנו אבן עזרא מסביר על הפסוק הזה כי יש הבדל מהותי במושג הנטע: האלוהים של בבל הם אלו שנושאים את הפסלים, ואילו אלוהי ישראל הם אלו שנושאים את עם ישראל. הוא מראה כיצד התמונה של הנטל מתהפכת בין הפסלים לבין הקדוש ברוך הוא.
אבן עזרא על ישעיהו 46:3:1 ↗היכולת לבטל את גזרות הַשֵּׁם
״מגיד וגו'. כי הגדתי האחרית מראשית, והטעם קודם היותו, כי מי יוכל לבטל גזרותי, כי לעולם עצתי תקום וכל חפצי אעשה:״
בַּפֶּסַח הַנָּבִיא יִשְׁעִיאָהּ מְדַבֵּר עַל הַיְּכוֹלֶת שֶׁל הַשֵּׁם לְהַשְׁלִים אֶת מַה שֶׁהוּא תּוֹכֵן. הַפֶּסַח מַדְגִּישׁ שֶׁהַשֵּׁם יוֹדֵעַ אֶת הָאַחֲרִית מֵהָרֵאשִׁית, כִּי אֵין אִישׁ שֶׁיּוּכַל לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרוֹת שֶׁהוּא קוֹרֵא. כָּל מַה שֶׁהוּא מְתַכְנֵן, הוּא בְּוֶדַאי יַעֲשֶׂה. אֲבֵן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה בְּעֵינַי הַתּוֹרָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַדָּבָר נֶאֱמַר כְּבָר בְּעוֹד הַדָּבָר בְּהַתְחָלָתוֹ. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַיְּכוֹלֶת הַנֶּצַחִית שֶׁל הַשֵּׁם לְמַמֶּשֶׁת אֶת רְצוֹנוֹ לְלֹא שׁוּם מִבְטָל.
אבן עזרא על ישעיהו 46:10:1 ↗