ועכשיו שמע יעקב עבדי, וישראל שבחרתי בו.
וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃ישעיהו · פרק מד׳
הבטחת הברכה ליעקב וייחודיותו של הַשֵּׁם
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ אֶת רוּחַ הַבְּרָכָה עַל צֶאֱצֵי יַעֲקֹב, מְשַׁוֶּה בֵּין יְצִירַת הָאָדָם לַיְצִירָה הָאֱלֹהִית, וּמְבַטֵּל אֶת הַכֹּהֲנִים בְּמַעֲשֵׂה הַפְּסָלִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת הברכה ליעקב
כך אומר ה' יוצרך ומעצבך מן המעיים, אעזר לך. אל תירא יעקב עבדי, וישרון שבחרתי בו.
כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃כי אשפוך מים על הצמא, ונהרות על האדמה היבשה. אשפוך את רוחי על זרעך, ואת ברכתי על צאצאייך.
כִּ֤י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃והם יצמחו בין העשב, כמו צמחייה על גדות מים.
וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃ייחודיותו של ה' ועדות העם
זה יגידו לה' "אני שייך ליהוה", וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב את ידו לה' ויקים את מחנהו בשם ישראל.
זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽיהוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ (פ)כך אמר ה' מלך ישראל וגואלו, ה' צבאות: אני הראשון וגם אני האחרון, ומחולי אין אלוהים.
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֧ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ומי כמוני שיקרא ויספר ויכריז לי, עמי שעתי קדם, שיספרו את הסימנים ואת הדברים שיקרו.
וּמִֽי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃אל תפחדו ואל תיבהלו, הרי מעת קדם השמעתי אתכם ואמרתי לכם, ואתם עדים לי. האם יש אלוהים מחולי, ואין סלע מלבד ידי?
אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃חוסר התועלת של עבודה בכישרון אנושי
כל יוצרי הפסל מתבלבלים, והגאים בהם לא מועילים דבר. העדים שלהם כלום לא רואים ולא יודעים, כדי שיתביישו.
יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵׄ֗מָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃מי יצר אלוהים ומה יצק פסל שלא יועיל?
מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃הנה כולם חבריו יתביישו, והם בעצמם בעלי מלאכה אנושיים. כולם יתאספו, יעמדו, יחרדו ויתביישו יחד.
הֵ֤ן כָּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃החלוץ לוקח כלי ברזל, הפועל משתמש בפח ובפטישים כדי ליצור אותו. הוא עושה זאת בכוח זרועו, גם כשהוא רעב וחסר כוח, ולא שתה מים, והוא עייף מאוד.
חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃התהליך של ייצור פסל מעץ
חורש עצים מותח חוט, מודד אותו עם סרגל, יוצר לו תבנית בתוך המקצעות ובתוך המחיצות, ועושה זאת בדיוק כמו שכל אדם עושה כדי לבנות בית יפה.
חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃הוא כורת לו ארזים, לוקח גרזן ואילן, ומתחזק לעצמו עצים מהיער. הוא שתל אורן, והגשם יגדיל אותו.
לִכְרָת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃ואז זה הופך לאדם, שלוקח חלק מהם, מתחמם, אפילו מדליק אש ואופה לחם. הוא גם יוצר ממנו אל, ומשתחווה לו, עושה ממנו פסל ונופל לפניו.
וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ׃חציו שרף באש, ובחציו השני הוא אוכל בשר, הוא יתענג על צלוי וישבע. הוא גם יתחמם ויגיד: "אחי, ראיתי אור, חם לי".
חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃עיוורון הפסלים
והשארית שלו הוא עשה לאל, לפסל שלו. הוא ישתחווה לו, יכרע לפניו, יתפלל אליו ויגיד: הציל אותי, כי אתה אלוהי.
וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ יסגוד־[יִסְגָּד־] ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃הם לא ידעו ולא הבינו, כי עיניהם עממו ממה שהלב שלהם לא הבין.
לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃הוא לא יחזיר לעצמו ידע או הבנה, ויאמר: חצי ממנו שרפתי באש, ואפילו הכנסתי על הגחלים שלו לחם. אני אשמיד בשר ואאכל, ואהפוך את השאר לדבר דוחה, עץ שאשתחווה לפניו.
וְלֹא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃הוא רועה אפר, הלב שלו נטה לטעות והוא נסחף, והוא לא יציל את עצמו ולא יגיד: הרי זה שקר בידיי.
רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ (ס)בְּרִית הַגְּאֻלָּה וְהַיְצִירָה
זְכֹר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, כִּי עַבְדִּי אַתָּה. יִצַּרְתִּי אוֹתְךָ, עֶבֶד לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תִשְׁכַּח.
זְכָר־אֵ֣לֶּה יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃מָחִיתִי אֶת פְּשָׁעֶיךָ כְּעָב, וְאֶת חַטָּאוֹתַיִךְ כְּעָנָן. שׁוּב אֵלַי, כִּי גָּאַלְתִּי אוֹתְךָ.
מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃יִשְׁרְנוּ הַשָּׁמַיִם, כִּי הַשֵּׁם עָשָׂה דָבָר כָּזוֹ. יִרעֲדוּ הָאָרֶץ וּמְתַחַתֶיהָ. הֶהָרִים יִתְזַעֲקוּ בְּשִׂמְחָה, יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ. כִּי הַשֵּׁם גָּאַל אֶת יַעֲקֹב וְהִתְהוַדָּה בְּיִשְׂרָאֵל.
רָנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכָל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהוָה֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃ (פ)כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם גּוֹאֲלֶךָ וְיוֹצֶרְךָ מִן הָרֶחֶם. אֲנִי הַשֵּׁם, עוֹשֶׂה הַכֹּל, מַתְפֵּס הַשָּׁמַיִם לְבַדִּי וּמַרְעִיד אֶת הָאָרֶץ. מִי אִתִּי?
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ מי אתי [מֵאִתִּֽי׃]הַשֵּׁם מְבַטֵּל אֶת הַכֹּהֲנִים וּמְחַזֵּר אֶת יְרוּשָׁלִַם
הַשֵּׁם מַפְרִיץ אֶת הַקּוֹסְמִים וְהַמְקַשְׁקְשִׁים, וּמְחַזֵּר אֶת הַחֲכָמוֹת לְאַחֲרוֹר כְּדֵי שֶׁיַּשְׂכִּילוּ.
מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְשַׂכֵּֽל׃הוּא מְקַיֵּם אֶת דְּבַר עַבְדּוֹ וְאֶת עֲצַת מַלְאָכָיו, וְאוֹמֵר לִירוּשָׁלִַם לָשׁוּב וּלְעָרֵי יְהוּדָה לְהִבָּנוֹת, וְאֶת הַחֲרָבוֹת שֶׁלָּהּ לְהָקִים.
מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃הַמְבַשֵּׁר לַצּוּלָה שֶׁתִּהְיֶה חֲרֵבָה וְלַנְּהָרוֹת שֶׁלָּהּ שֶׁיִּהְיוּ יְבֵשׁוֹת.
הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃הַמְבַשֵּׁר לְכֹרֶשׁ שֶׁהוּא רֹעִיתִי, וְאֶת כָּל רְצוֹנִי הוּא יְבַצֵּעַ, וְאוֹמֵר לִירוּשָׁלִַם לְהִבָּנוֹת וְלַהֵיכָל לְהִתְיַסֵּד.
הָאֹמֵ֤ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת הברכה ליעקב
וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃
כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃
כִּ֤י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃
וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃
ייחודיותו של ה' ועדות העם
זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽיהוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ (פ)
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֧ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃
וּמִֽי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃
אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃
חוסר התועלת של עבודה בכישרון אנושי
יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵׄ֗מָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃
מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃
הֵ֤ן כָּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃
חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃
התהליך של ייצור פסל מעץ
חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃
לִכְרָת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃
וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ׃
חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃
עיוורון הפסלים
וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ יסגוד־[יִסְגָּד־] ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃
לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃
וְלֹא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃
רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ (ס)
בְּרִית הַגְּאֻלָּה וְהַיְצִירָה
זְכָר־אֵ֣לֶּה יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃
מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃
רָנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכָל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהוָה֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃ (פ)
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ מי אתי [מֵאִתִּֽי׃]
הַשֵּׁם מְבַטֵּל אֶת הַכֹּהֲנִים וּמְחַזֵּר אֶת יְרוּשָׁלִַם
מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְשַׂכֵּֽל׃
מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃
הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃
הָאֹמֵ֤ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מְתָאֵר אֶת הַקֶּשר הַמְּתֹק וְהַחֲזָק שֶׁל הַשֵּׁם עִם יַעֲקֹב, מְסַבֵּר מַדּוּעַ עֲבוֹדָה אֱלֹהִית הִיא יְחִידָה, וּמְתָאֵר אֶת הַחֹסֶר בְּעָבוֹדַת הָאֱלִילִים.
הבטחת הברכה ליעקב
הנביא מבטיח ליעקב וישראל שהשם, יוצרם, ייתן להם סיוע וברכה. ההבטחה כוללת שפכת רוח וברכה על צאצאיהם, כך שיצמחו וישגשגו כמו צמחייה רעננה המתרחבת על קרקע יבשה בעזרת מים ורוח.
ייחודיותו של ה' ועדות העם
הפסוקים מדגישים את ייחודיותו המוחלטת של ה' כאל היחיד, הראשון והאחרון, שאין עוד אלוהים מלבדנו. ה' מבטיח לעם ישראל את הגאולה ומזכיר כי הם עדים לדבריו ולסימניו שהודיע להם בעבר, ומורה להם לא לחשוש מפני גויים או מכשולים.
חוסר התועלת של עבודה בכישרון אנושי
פסוקים אלו מתארים את חוסר התועלת של יוצרי הפסלים. הם יוצרים דמויות חסרות חיים באמצעות כלים פשוטים ומאמץ אנושי קשה, אך הפסלים אינם מועילים ואינם ראויים לעבודה. התהליך הזה מוביל רק לבושה ובלבול עבור היוצרים ועבור העדים למעשיהם.
התהליך של ייצור פסל מעץ
פסוקים אלו מתארים את תהליך הכרית והעיבוד של העצים והמתכת על ידי האדם, אשר משתמש בהם לצורך חום ואוכל, אך בסופו של דבר יוצר מהם פסל ומקדיש לו עבודה וסגידה.
עיוורון הפסלים
פסוקים אלו מתארים את חוסר התבונה של פובליקציה פוגענית ושל הפסלים המיוצרים במו ידי אדם. הדובר מציג את האדם המשתמש באותו עץ כדי ליצור אש לאפייה, אך משתמש בשאריות האותו עץ כדי ליצור אל שאינו יכול להציל אותו. תהליך זה מלווה בחוסר מודעות ובהתמסרות לשקר.
בְּרִית הַגְּאֻלָּה וְהַיְצִירָה
הַנָּבִיא מַזְכִּיר לְיַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל אֶת הַקֶּשֶׁר הַנִּצְחִי אִתָּם כְּעֲבָדִים. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לִמְחֹק אֶת הָעֲוֹנוֹת וּלְגַאֵל אוֹתָם, מַה שֶּׁמֵּעוֹרֵר שִׂמְחָה בַּטֶּבַע כֻּלּוֹ. הַשֵּׁם מַצהִיר עַל יְצִירָתוֹ הַיְּחִידָה שֶׁל הַיְּקוּם וְעַל אֵין דְּבַר אַחֵר הָדוֹם לוֹ.
הַשֵּׁם מְבַטֵּל אֶת הַכֹּהֲנִים וּמְחַזֵּר אֶת יְרוּשָׁלִַם
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת כֹּחֲתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם בְּהַשְׁבָּטַת הַקּוֹסְמִים וּבְהַשְׁבָּטַת הַקּוֹסְמִים. הַשֵּׁם מְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ בִּבְשׂוֹרַת שוּבָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלִַם וּבִבְשׂוֹרַת שְׁמוּרַת כֹּרֶשׁ, שֶׁיְּבַצֵּעַ אֶת רְצוֹנוֹ בְּבִנְיַן הָעִיר וְהַהֵיכָל.
הַפסוקִים מְסִימִים אֶת הַיְכֹלֶת שֶׁל הַשֵּׁם לְהַחֲזִיר אֶת יְרוּשָׁלִַם וְלְהַשְׁאִיר אֶת הַבְּרִית עִם עַמּוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהֲזְמָנָה לַתְּשׁוּבָה בְּמִשְׁאָל הַ'
״יְמִינְךָ ה' יְמִינְךָ ה', פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁנָּתַתָּ אַרְכָּה לְדוֹר הַמַּבּוּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם (בראשית ו, ג). וְלֹא גָּמַרְתָּ עֲלֵיהֶם״
מִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא מַסְבֵּר אֶת הַכֹּחַ הַמְּשַׁנֶּה אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הָעָמוּם. הַמִּדְרָשׁ מְסַבֵּל אֶת הַיָּד הַמַּשְׁמִינָה שֶׁל הַשֵּׁם, הַיָּד הַפְּשׁוּטָה לְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים. הַמְּבָרֵר כָּאן הוּא שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לַדּוֹר הֶעָבָר, שֶׁל הַמַּבּוּל, וְלַמְּבַנִּים בְּמִגְדַּל בֶּל, אֶת הַזְּמַן וְהָאַרְכָּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. הַקְּרָאָה הַזֹּאת מַדְגִּישָׁה שֶׁהָעֲנָשָׁה לֹא הִיא קְבוּעָה, אֶלָּא הִיא מִתְקַפֶּצֶת רַק כְּשֶׁהָרֶשַׁע מִשְׁלֵם אֶת כָּל רִשְׁעָתוֹ. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלָּה "וְעַתָּה" לְהַזְמָנָה לְשִׁנּוּי. כְּשֶׁהַתַּנָּא מַצִיג אֶת הַמִּלָּה "וְעַתָּה" בַּפְּסָקִים הַשּׁוֹנִים, הוּא רוֹאֶה בָּהּ רֶגַע שֶׁל תְּשׁוּבָה. הַמַּשְׁאָל הַמִּדְרָשִׁי מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁאָל הַמִּקְרָאִי, בְּעֵינַי הַמַּדְגִּישִׁים אֶת הַחֲרוּת שֶׁל הָאָדָם לַחֲזֹר לַשֵּׁם בְּכָל רֶגַע הַמִּתְחָלֵט בְּמִלַּת הַתְּשׁוּבָה.
מדרש תנחומא, בשלח ט״ו:א׳ ↗זמני הקציר והתנאים בנדרים
״עַד הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ, עַד שֶׁיַתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכַּלּוֹת. עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. עַד הַקָּצִיר, עַד שֶׁיַּתְחִיל הָעָם לִקְצֹר, קְצִיר חִטִּין אֲבָל״
הַמִּשְׁנָה בְּנִדָּרִים מַסְבֶּרֶת מָתַי הַנִּדָּר הַקָּשׁוּר לַזְּמַן הַתֹּקֵף. הַקְּצִיר וְהַקָּצִיר הַמְּתֻקָּן תָּלוּ בַּעוֹרוֹת וּבַמַּזְגִים. הַדָּבָר תָּלוּי בַעֲבוּר הַקַּיִץ וּבְהַכְנָסַת הַתְּבוּאָה לַכַּלְכַּלּוֹת. הַמִּשְׁנָה מְצִינָה שֶׁהַקָּצִיר שֶׁל חִטִּין יַתְחִיל בְּעֵתָתוֹ, אַךְ לֹא אֶת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים. הַכֹּל תָּלוּי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִדַּר הַנִּדָּר. אִם הַנִּדָּר נֶעֶשָׂה בָּהָר, הַתְּנָאִים יִהְיוּ כְּכָךְ וְכֵן בַּבִּקְעָה. הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא שֶׁהַתְּנָאִים הַטֶבַעִיִּים בַּמָּקוֹם מְשַׁנִּים אֶת אֲפִישְׁרוּת הַקְּצִיר.
משנה נדרים ח׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
מי יכול להשוות את הַשֵּׁם לאף אחד?
״ומי כמוני יקרא. ומי יקרא שהוא כמוני ויגיד ויערוך לי את כל מה שהיה משומי עם עולם ועד עתה:״
בְּפֶסַק הַמַּעֲשֶׂה מִתְנַצֵּחַ הַשֵּׁם וְשואֵל אֶת הָעוֹלָם: מִי יוּכַל לִקְרוֹא וּלְהַכְרִיז שֶׁהוּא כְּמוֹנִי? הַשֵּׁם מַצִּיעַ לִפְנֵי כֻּלָּם שֶׁאֵין אִישׁ שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיד אוֹ לְתָפֵר עֲבוֹדָה שֶׁהַשֵּׁם עָשָׂה מֵעֲתִיק עַד הַיּוֹם. אֵין כָּם כָּל אִישׁ שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהַשֵּׁם בָּרָא וְהַשְׁאִיר לְעוֹלָם וָעֶד. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה מַסְבִּיר אֶת הַשְּׁאֵלָה הַמַּתְחִילָה. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשֵׁם שׁוֹאֵל מִי יוּכַל לְהַכְרִיז וְלַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּמוֹנוּ. רַשִׁי מַדְגִּישׁ שֶׁהַשֵּׁם מְצַיֵּן שֶׁלֹּא יֶשׁ אִישׁ שֶׁיּוּכַל לְתָפֵר אוֹ לְסַדֵּר אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָיוּ מֵעֵת עַד הַיּוֹם.
רש״י על ישעיהו 44:7:1 ↗הזכרת העבר והתעוררות הזיכרון
״לא תנשני. לא תהיה שכוח מיראתי:״
בפירושו על פסוק בישעיהו, רש"י מסביר את המשמעות של הדברים הנאמרים לעם. הוא מתמקד בבקשה שלא לשכוח את מה שהשם עשה עבורנו. לפי רש"י, הפסוק מדגיש את הצורך להישאר ערים וערניים למעשי הבורא. הפרשן מפרש את הביטויים "לא תנשני" ו"לא תהיה שכוח" כקריאה לאבדוק את הזיכרון של החסד האלוקי. לפי גישה זו, הזיכרון אינו רק פעולה מנטלית, אלא חובה רוחנית לשמור על המודעות למעשי השם בכל עת.
רש״י על ישעיהו 44:21:1 ↗הַקְּלָע בַּעֲלִישָׁה וְהַשֵּׁם הַמֵּבִין אֶת הַעָבָר
״ויגיד. כל העוברות ויערכם לי:״
בְּפֶסַת יְשַׁעְיָהוּ, הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְעַמּוֹ לְשֶׁפֶךְ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַבְּרָכָה עַל הַזֶּרַע. הַנָּבִיא מַתְיֵן הַבְטָחוֹת עַל הַדּוֹר הַבָּא, כְּשֶׁהַשֵּׁם מְבַטֵּל אֶת הַפַּחַד מֵעַל הַמַּעְיָן וְהַשִּׁבָּר. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַכֹּל כְּמַעְיָן שֶׁהַקֹּדֶשׁ יִשְׁפֹּעַ עָלָיו. הַתַּמְעוּת בַּפֶּסֶת הַזֹּאת נוֹבְאת מִתּוֹךְ הַתְּקִיפָה שֶׁל הַבְטָחוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת. אֲבָל בְּעִנייַן הַמִּלִים "וַיַּגֵּד", אִבֶּן עֶזְרָא מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׁמָע כְּדֵי שֶׁכָּל הַמַעֲבָרוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים יִהְיוּ מְסֻדָּרִים וּמְבוּדָרִים לְפָנָיו. הַמּוֹשֶׁל בַּמַּעֲבָר בַּמִּלִים מְבִיעַ אֶת הַמִּשְׁמַע הַמְּדֻיָּק שֶׁל הַדָּבָר שֶׁנֶּעֶשָׂה אוֹ שֶׁנֶּעֶשָׂה כְּמוּ בְּסֵדֶר מְשֻׁלָּם.
אבן עזרא על ישעיהו 44:7:3 ↗הזיכרון של עם ישראל
״זכר אלה. שעשית בהיותך בארצי:״
בפסוק זה, אבן עזרא מסביר את המשמעות של הדברים שנאמרו בנביא ישעיהו. הוא מפרש את הפסוק כהזכרת העבר של עם ישראל, תוך הדגשת העובדה שהם עשו דברים מסוימים בזמן שהיו בארצם. הפרשן מתמקד בזיכרון של המעשים שהתרחשו בתוך הארץ. הגישה שלו היא פשטנית ומתמקדת בזיכרון האירועים ההיסטור deים כפי שהם קרו.
אבן עזרא על ישעיהו 44:21:1 ↗