ועכשיו, כך אומר ה׳: יוצרך יעקב ובונה ישראל. אל תפחד, כי גאלתי אותך. קראתי בשמך, אתה שייך לי.
וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה׃ישעיהו · פרק מג׳
הבטחת הגאולה וההשגחה
ה' מבטיח את עמו את הגאולה, את איסוף הגלויות ואת חידוש הבריאה, תוך הדגשת השגחתו האישית והסליחה על חטאי ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת הגאולה וההשגחה
כי כשתעבור במים, אני אהיה איתך, ובתעלות לא יציפו אותך. וכשתלך בתוך אש, לא תישרף, והלהבה לא תכה אותך.
כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ׃כי אני ה׳ אלוהיך, קדוש ישראל ומושיעך. נתתי כפרתך במקום מצרים, כוש וסבא במקום שמך.
כִּ֗י אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֤תִּי כָפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ׃כי יקר אתה בעיני, כבד ואהבתי אותך. ואתן אדם במקום שמך, ועמים במקום נפשך.
מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ׃הבטחת ה' לאיסוף עם ישראל
אל תפחד, כי אני איתך. מהמזרח אביא את צאצאיי ומהמערב אאסוף אותך.
אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃אומר לצפון: תני, ולתמן: אל תעצרי. הביאו את בניי מרחוק ואת בנותיי מקצה הארץ.
אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃כל הנקרא בשמי ולילדות כבודי, יצרתי אותו ואף עשיתי אותו.
כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃הוצא עם עיוור ויש לו עיניים, וחרשים ויש לו אוזניים.
הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃העדות של עם ישראל
כל העמים התקבצו יחד וכל האומות התאספו. מי מהם יגיד את זה ומי יספר לנו את הדברים הראשונים? הם יציגו את העדים שלהם ויוכיחו את דבריהם, הם ישמעו ואמירת האמת יגידו.
כָּֽל־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֤י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִֽאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֤וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹאמְר֥וּ אֱמֶֽת׃אתם עedיי, כך אומר ה', ועבדי שבחרתי, כדי שתדעו ותאמינו לי ותבינו, כי אני הוא, לא נברא אלוה אחר לפניי ולא יהיה אחרי.
אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃ (ס)אני, אני ה', ואין מלבדיי מושיע.
אָנֹכִ֥י אָנֹכִ֖י יְהוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ׃אני סיפרתי, הצלתי והשמעתי, ואין בכם זר, ואתם עedיי, כך אומר ה', ואני אלוה.
אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽאֲנִי־אֵֽל׃ריבונות ה' והגאולה מבבל
גם מיום שהתחלתי, אני ה, ואין איש שיכול להציל מיד שלי. אני פועל, ומי יוכל להפסיק אותי?
גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ (ס)כך אומר ה', הגואל אתכם, הקדוש מישראל. למענכם שלחתי את בבל, וסגרתי את כל השערים, והכשדים צורחים בתוך הסירות שלהם.
כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם׃אני ה', הקדוש שלכם, בורא ישראל ומלךכם.
אֲנִ֥י יְהוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃ (ס)כך אומר ה', שיוצר דרך בים וסלולה בתוך המים העמוקים.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה׃הבטחת החדש וההשקיה במדבר
זה שמביא רכב וסוסים, כוח ועוצמה, הם יתרדם יחד ולא יקומו, הם יימחקו ויתכווצו.
הַמּוֹצִ֥יא רֶֽכֶב־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֤ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל־יָק֔וּמוּ דָּעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ׃אל תזכרו את הדברים הראשונים ואל תחשבו על העניינים הקדומים.
אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃הנה אני עושה דבר חדש, הוא כבר צומח, האם לא תשימו לב אליו? אני אשים דרך במדבר ונהרות בשממה.
הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃חיי הברייה, התנינים ובנות היעל יכבדו אותי, כי נתתי מים בתוך המדבר ונהרות בשממה כדי להשקות את עמי, את הבחור שלי.
תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃העם של ה' והעייפות מהעבודה
העם הזה יצרתי לעצמי, והוא יספר את תהילתי.
עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃ (ס)אבל לא קראת לי, יעקב, כי עייפת בי, ישראל.
וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃לא הבאת לי את שמן העולות שלך, ולא כבדת אותי בזבחות שלך. לא עמלת אותי במנחה ולא טרחת אותי בלבונה.
לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃לא קנית לי בכסף קורבן, ולא השקית אותי בשומן זבחותיך. במקום זאת, עייפת אותי בחטאייך וטרחת אותי בעוונותיך.
לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃ (ס)הבטחת הסליחה והדין
אני, אני הוא זה שמחק את העוונות שלך בשבילי, ואת החטאים שלך אני לא אזכור בכלל.
אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃תזכיר לי את הדברים, בוא נשפט יחד. תספר את הטענות שלך כדי שתוכל להיות צודק.
הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃אבא הראשון שלך חטא, גם המליצים שלך עשו מעלילים נגדִי.
אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃אשחית את שרי הקודש, ואת יעקב וישראל אתן לחמה של גנזת וקללות.
וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת הגאולה וההשגחה
וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה׃
כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ׃
כִּ֗י אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֤תִּי כָפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ׃
מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ׃
הבטחת ה' לאיסוף עם ישראל
אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃
אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃
כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃
הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃
העדות של עם ישראל
כָּֽל־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֤י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִֽאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֤וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹאמְר֥וּ אֱמֶֽת׃
אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃ (ס)
אָנֹכִ֥י אָנֹכִ֖י יְהוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ׃
אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽאֲנִי־אֵֽל׃
ריבונות ה' והגאולה מבבל
גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ (ס)
כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם׃
אֲנִ֥י יְהוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃ (ס)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה׃
הבטחת החדש וההשקיה במדבר
הַמּוֹצִ֥יא רֶֽכֶב־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֤ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל־יָק֔וּמוּ דָּעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ׃
אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃
הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃
תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃
העם של ה' והעייפות מהעבודה
עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃ (ס)
וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃
לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃ (ס)
הבטחת הסליחה והדין
אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃
הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃
אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃
וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג את הבטחות ה' לעם ישראל: מכפר וגאולה, דרך המים והאש, ועד להבטחה על יציאה חדשה מהמדבר.
הבטחת הגאולה וההשגחה
הפסוקים מביאים הבטחה מאת ה׳ לעם ישראל. ה׳ מבטיח להגן על עמו מכל סכנה, בין אם במים ובין אם באש. הוא מצהיר על אהבתו העמוקה לישראל ועל ערכו הגבוה, עד כדי כך שהוא מוכן לתת עמים אחרים במקום בני ישראל כדי להצילם.
הבטחת ה' לאיסוף עם ישראל
הפרק מתאר את הבטחת ה' לעם ישראל שלא לחש ובתקווה לאיסוף הגולה מכל קצוות הארץ, מהמזרח ועד המערב. ה' מצהיר שהוא ברא את כל מי שנקרא בשמו למען כבודו, ומתאר את הוצאת עם שזכה לראות ולשמוע למרות קשייו.
העדות של עם ישראל
הפסוקים מדגישים את עמדתם של העמים מול עמו של ה'. ה' קורא לעמים להוכיח את דבריהם דרך עדים, ומצהיר כי הוא היחיד שקובע את ההיסטוריה. הוא מציג את עם ישראל כעדיו המוחלטים על כך שהוא האלוהים היחיד, שסיפר, הציל והשמיע את דבריו ללא תיווך של אל אחר.
ריבונות ה' והגאולה מבבל
פסוקים אלו מדגישים את כוחו המוחלט של ה' ואינו יכול איש לעמוד בפני רצונו. ה' מצהיר שהוא הגואל של ישראל, ששלח את בבל כחלק מתוכניתו, ומבטיח את מעמדו כבורא ומלך. הוא מתאר את היכולת שלו ליצור נתיבים במים העמוקים.
הבטחת החדש וההשקיה במדבר
הפסוקים מתארים את הפסקת הכוח של כוחות צבאיים קודמים ומתמקדים ביצירה חדשה של ה'. הקדוש ברוך הוא מבטיח לפתוח דרכים במדבר ולספק מים בשממה, כדי להשקות את עמו הנבחר, תוך הבטחה שהטבע עצמו יכבד את הפעולה הזו.
העם של ה' והעייפות מהעבודה
הפסוקים מתארים את עם ישראל, שאותו ברא ה' לכבודו, אך מציינים את המצב שבו עם ישראל לא קרא לה' ועייף בשירותו. הדובר מציין כי לא הובאו קורבנות ראויים ולא נעשה כבוד למצווה, אלא שהעוונות והחטאים של העם הם שהכבידו על הקשר.
הבטחת הסליחה והדין
הפרק עוסק בהבטחת ה' למחוק את עבר העם למען עצמו. ה' מזמין את העם להציג את טענותיו למשפט, אך מציין את אשמת אבותיהם והמליצים שחטאו נגדו. בסוף מופיעה אזהרה על השחתת שרי הקודש ועל גורל יעקב וישראל שיינתנו לגינוי.
הפרק מסתיים בזיכרון החטאים ובהבטחה של ה' למחוק את העבר למען עמו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים כְּסִימָן לַזְּכוּת וְלָעֲבוֹדָה
״דבר אחר: ראה קראתי בשם זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות. יש שנקראו לו ארבעה, זה אליהו, בצלאל ו', ויהושע ו', ומשה ז',״
הַמִּקְרָא שֶׁלּוֹ דּוּבֵר עַל אֲנָשִׁים שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם מְבַטְּאִים עַל הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁלָּהֶם לַהַשֵּׁם וְלַקְּהַבָּ"ה. הַמְּסֹרֶת בְּשֶׁמוֹת רַבָּה מְסַבֶּרֶת כֵּיפָה נִקְרָאוּ לְמַטָּרִים שׁוֹנִים אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם, כְּמוֹ בְּצַלְאֵל שֶׁשְּׁמוֹתָיו מְסַמְּלִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת הַקֶּשֶׁר לַמִּשְׁכָּן. הַמַּעֲרָךְ שֶׁל הַטֶּקסט הוּא מְסֹרֶת הַמְּבַטֶּאַת הַשְּׁמוֹת כְּסִימָן לִזְכוּת הָאָבוֹת אוֹ לְעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. הַמַּסּוֹרֶת מְפַרְטֶת אֶת הַשּׁוֹשלֶת הַמִּשְׁפַּחְתִּית שֶׁל בְּצַלְלְאֵל וְעַד הַקְּשֶׁר לְמִשְׁפַּחַת יְהוּדָה. הַמַּסּוֹרֶת מְסַבֶּלֶת הֶתְכּוּנוֹת שׁוֹנוֹת עַל שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, כְּמוֹ הַסְּבָרָה שֶׁבְּצַלְאֵל נִקְרָא בְּשֵׁמוֹת שֶׁמְבַטְּאִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. הַטֶּקסט מְסַיֵּג אֶת הַדְּרוּשִׁים הַשּׁוֹנִים, כְּמוֹ הַפֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲמָד הַמְּסֻמָּן שֶׁל שְׁבַט דָּן לְעוּבְרָה כְּמַעֲמָד הַקְּדֻשָּׁה, וּמַבְחִין בֵּין הַמַּסֹרֶת הַמְּחַבֶּרֶת לָעֲבוֹדָה לָבין הַפֵּרוּשִׁים הַשּׁוֹנִים עַל הַמִּשְׁפָּחוֹת.
שמות רבה מ׳:ד׳ ↗הַבְּרִיאָה בִּזְכוּת יַעֲקֹב
״דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, א): וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן״
הַסּוֹד לַבְּרִיאָה שֶׁל יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. הַמְּקוֹר שֶׁל הַדָּבָר הוּא מִמִּשְׁנַת חֲזַ"ל בְּוַיקְרָא רַבָּה. הַסְּבָרָה הַמּוּצֶרֶת כָּאן מַתְחִילָה בְּדִבְרֵי רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, שֶׁלְּפִי הַכָּתוּב בְּיִשְׁעִיָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַטֵּט לְעוֹלָמוֹ וְקוֹרֵא לְיַעֲקֹב בְּשֵׁם הַבּוֹרֵא וְהַיּוֹצֵר. הַמִּשְׁאָר שֶׁל הַקְּרִיאָה מְסַבֵּל הַרְבֵּה תּוֹכְנוֹת שׁוֹנוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין, בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, טוֹעֵן שֶׁהַבְּהֵמוֹת נִבְרְאוּ בִּזְכוּת יַעֲקֹב. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה, בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק, מַרְחיָב וְאוֹמֵר שֶׁגַּם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִבְרְאוּ בִּזְכוּתוֹ, וּמְצַטְט אֶת תְּהִלִּים וּדְבָרִים. רַבִּי בֶּרְכְיָה טוֹעֵן שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶשׁ נִבְרְאוּ בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ. רַבִּי אַבָּהוּ מְסִיים בְּדַעָה שֶׁהַכֹּל נוֹצַר בִּזְכוּת יַעֲקֹב. בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ, רַבִּי בֶּרְכְיָה וְרַבִּי לֵוִי מַצִּיעִים מָשָׁל עַל אַבְרָהָם שֶׁנִּצַּל מֵאֵשׁ בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁעָתִיד לָלֶדֶת בַּת שֶׁתִּהְיֶה לַמֶּלֶךְ.
ויקרא רבה ל״ו:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הכנה לגאולה בתוך הקושי
״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. כל הצדיקים הנקראים בשמי וכל העשוי לכבודי יצרתיו אף עשיתיו תכנתיו בכל הצריך לו והכנתי הכל כלומר אע"פ שעברו בגולה״
בפסוק זה מספר ישעיהו, הַשֵּׁם מדבר על כל מי שנוצר למטרת כבודו. לפי רש"י, הכוונה היא לצדיקים ולכל מי שעושה דברים למען כבוד השם. even though these people might experience exile or deep suffering, God has already prepared everything they will need for their future redemption. הפרשן מסביר שהתכנון של הַשֵּׁם הוא מראש ומקיף את כל הצרכים. הקושי הנוכחי אינו ביטול התוכנית, אלא חלק מהמסע שבו הכל כבר מוכנה מראש. רש"י מתמקד בכך שהבורא דואג לכל פרט בצרכי הגאולה של צדקיו.
רש״י על ישעיהו 43:7:1 ↗מטרת הבריאה: לתת תהילה להשם
״עם זו יצרתי לי. למען תהלתי יספרו:״
בפסוק זה מספר ישעיהו שהעם שנבחר נוצר וקיים כדי להלל את הַשֵּׁם. לפי רש״י, המטרה המרכזית של בני ישראל היא לספר ולבטא את התהילה של הבורא לכל העולם. הפירוש מתמקד בכך שהעבר וההווה של עם ישראל נועדו לשמש כעדות לכבודו של אלוהים. המדרש והפרשנות כאן מדגישים שהתכלית של הקיום היא לא רק הישרדות, אלא שליחות של שבח והודיה.
רש״י על ישעיהו 43:21:1 ↗כבוד שמי בבני ישראל
״ולכבודי. להיות כבוד לשמי:״
בפסוק זה מישעיהו, הַשֵּׁם מדבר על הקשר המיוחד שלו עם בני ישראל. הוא קורא לכל אלו שנבראו למען כבודו. המטרה של בני האדם היא להראות את הוד השם בעולם. אבן עזרא מסביר על הפסוק הזה שבתרגום המילה "לכבודי" הכוונה היא שהכבוד יהיה לשמו. כלומר, המעשים של ישראל צריכים להביא לידי הכרה בגדלותו של הבורא.
אבן עזרא על ישעיהו 43:7:2 ↗הזהות של עם ה' ושבתו אליו
״עם זו. כמו זה, והטעם, זה הוא העם שלו והטעם על אלו השבים:״
הפסוק מדבר על העם שברא ה' ועל הקשר המיוחד שקיים איתו. לפי אבן עזרא, הכוונה היא שהעם הזה הוא בבעלותו של ה' ומוכר לו באופן אישי. זהו עם שהקדוש ברוך הוא יצר במיוחד עבור עצמו. הפרשן מסביר שהפסוק מתייחס לאלו שחוזרים אל ה'. המטרה של עם זה היא לשבח את בוראו. הפירוש מתמקד בזה שהעבר והעתיד של העם קשורים ליצירתו המכוונת של ה' עבור עצמו.
אבן עזרא על ישעיהו 43:21:1 ↗