הנה עבדי שאני תומך בו, הבחור שאותו בחרתי ואהבתי מאוד. נתתי את הרוח שלי עליו, כדי שיביא משפט לעמים.
הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא׃ישעיהו · פרק מב׳
עבד הַשֵּׁם, תפקידו ופועלו בעולם
הנבחר שנשלח להביא צדקה, הבטחת דברים חדשים, ופעולת הַשֵּׁם כלוחם ומנהיג ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עבדו הנבחר של הַשֵּׁם
הוא לא יצעק ולא ירים קול, ולא ישמיע את קולו ברחובות.
לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ׃קנה שבור הוא לא ישבור, ופתיל כבוי הוא לא יכבה, הוא יוביל את המשפט בעזרת האמת.
קָנֶ֤ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט׃על המילים
הדימוי של קנה רצוץ ופתיל כהה מתאר עבודה עדינה וזהירה שלא תהרוס דברים רגישים.
הוא לא יתעייף ולא יירתע, עד שהוא יבסס את המשפט בארץ, ואיים יקבלו את התורה שלו.
לֹ֤א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽילוּ׃ (פ)בחירתו של עבד הַשֵׁם ותפקידו
כך אומר אלוהים, הַשֵׁם, שיוצר את השמים ומותח אותם, וצור הארץ עם צאצאיה, נותן נשימה לאנשים שחיים עליה ולרוח לאלו ההולכים בה.
כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃אני הַשֵׁם, קראתי לך בצדק, ואחזיק בيدك, אגן אותך ואתנה אותך בברית של עם, כדי להיות אור לעמים.
אֲנִ֧י יְהוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם׃כדי לפתוח עיני עיוורים, ולהוציא מהכלא אסיר, ומהבית המעensר את היושבים בחושך.
לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃אני הַשֵׁם, זה שמי, וכבודי לא אתן לאחר, ותפארתי לא אתן לפסלים.
אֲנִ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃הבטחת הדברים החדשים ותהילת ה' בעולם
הדברים הראשונים כבר באו, ואני מספר על דברים חדשים. עוד לפני שהם יצמחו, אני אגיד לכם אותם.
הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם׃ (פ)שירו להשם שיר חדש. הודלו בכל קצוות הארץ, כל היורדים בים, האיים ומכל תושביהם.
שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם׃המדבר ועריו, חצרות קדר, יושבי הסלע ויערו מפסגות ההרים.
יִשְׂא֤וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ׃הם יתנו להשם כבוד, ויספרו על תפארתו בתוך האיים.
יָשִׂ֥ימוּ לַֽיהוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ׃פְּעִילַת הַשֵּׁם כְּלוֹחֵם וּמַנְחֶה
הַשֵּׁם יֵצֵא כְּגִבּוֹר, כְּאִישׁ הַנִלְחָם בַּמִּלְחָמָה. הוּא יָעִיר אֶת הַקִּנְאָה, יִזְעַק וְיִתְנַשֵּׁף, וְיִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבָיו.
יְהוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ (ס)הִשְׁתַּקְתִּי מֵעוֹלָם, הִתְמַנְתַּנִּית בְּכַעַס, כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁמּוֹלֶדֶת, אֶתְעַצֵּב וְאֶתְנַשֵּׁף בְּיַחַד.
הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃אָהַרֵּשׁ הָרִים וְגִבְעוֹת, וְאֶת כָּל הַצֶּמַח שֶׁבָּהֶם, אֲשַׁבֵּשׁ. אֶעֱשֶׂה נְהָרוֹת לְאֲגָמִים, וְאֶשַּׁבֵּשׁ אוֹתָם.
אַחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ׃אָדְרֵךְ עִוְרִים בְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם לֹא מַכִּירִים, וּבְנְתִיבִים שֶׁהֵם לֹא מְדִיעִים. אֶהְפֹּךְ חֹשֶׁךְ לְאוֹר לִפְנֵיהֶם, וְעִקְשַׁנִּים לְיָשָׁר, וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים עָשִׂיתִי וְלֹא עֲזַבְתִּים.
וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים׃עִוְּרִין וְחֵרֶשׁ בְּעַבְדֵּי הַשֵּׁם
הַנִּסּוֹגים לְאַחֲרָה יֵבֹשׁוּ, אֵלוּ הַבּוֹטְחִים בִּפְסֵל, שֶׁאָמְרוּ לַמַּסֵּכָה: אַתְּ אֱלֹהֵינוּ.
נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)הַאֲילְמִים יִשְׁמְעוּ, וְהָעִוְּרִים יַבִּיטוּ כְּדֵי לִרְאוֹת.
הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת׃מִי הֶעִוֵּה, אִם לֹא עַבְדִּי? וּמִי הֶחֵרֵשׁ, אִם לֹא מַלְאָכִי אֲשֶׁלַח? מִי הֶעִוֵּה, כְּמִשְׁלֵם, וּמִי הֶעִוֵּה, כְּעֶבֶד הַשֵּׁם?
מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֤י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהוָֽה׃רָאִיתָ הַרְבֵּה, אַךְ לֹא שָׁמַרְתָּ; פָּקַחְתָּ אֹזְנַיִם, אַךְ לֹא שָׁמַעְתָּ.
ראית [רָא֥וֹת] רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע׃הַצְדָּקָה וְהַשְׁלָכָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁהַתּוֹרָה תִּהְיֶה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרֶת, וְזֶה כְּדֵי הַצְדָּקָה שֶׁלּוֹ.
יְהוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃הוּא עָם שֶׁנִּבְזֶה וְנִשְׁבִּים. כָּל הַנַּעֲרִים וְהַגִּבּוֹרִים נִסְתָּרוּ בְּבָתֵּי כְּלָאִים. הֵם נִבְזוּ וְאֵין שֶׁמּוֹצִיא אוֹתָם, וְאֵין שֶׁמּוֹדֶה לָהֶם לָשׁוּב.
וְהוּא֮ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב׃מִי בָּכֶם יַקְשִׁיב לְכָאן? מִי יִתְמוֹדֵד וְיַקְשִׁיב לְמַעֲמַד הַדָּבָר?
מִ֥י בָכֶ֖ם יַאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר׃מִי נָתַן לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל לְהִשָּׁבֵט וּלְהִבָּזֶה עַל יְדֵי שׁוֹלְטִים? הֲלוֹא הַשֵּׁם. חָטָאנוּ לוֹ, לֹא רָצִינוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ.
מִֽי־נָתַ֨ן למשוסה [לִמְשִׁסָּ֧ה] יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהוָ֑ה ז֚וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתוֹרָתֽוֹ׃כַּעַס הַמִּלְחָמָה הַשּׂוֹרֵף
הַזֹּעַם וְהַכַּעַס שֶׁל הַמִּלְחָמָה נִשְׁפְּכוּ עָלָיו, וְהַכֹּחַ שֶׁל הַקְּרָב שָׂרַף אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר. הוּא לֹא הֵבִין מָה קוֹרֶה וְלֹא הִרְגִישׁ אֶת הָאֵשׁ שֶׁבְּתוֹכוֹ.
וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַהֲטֵ֤הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עבדו הנבחר של הַשֵּׁם
הֵ֤ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֤תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא׃
לֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ׃
קָנֶ֤ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט׃
לֹ֤א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽילוּ׃ (פ)
בחירתו של עבד הַשֵׁם ותפקידו
כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃
אֲנִ֧י יְהוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם׃
לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃
אֲנִ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃
הבטחת הדברים החדשים ותהילת ה' בעולם
הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם׃ (פ)
שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם׃
יִשְׂא֤וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ׃
יָשִׂ֥ימוּ לַֽיהוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ׃
פְּעִילַת הַשֵּׁם כְּלוֹחֵם וּמַנְחֶה
יְהוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ (ס)
הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃
אַחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ׃
וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים׃
עִוְּרִין וְחֵרֶשׁ בְּעַבְדֵּי הַשֵּׁם
נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס)
הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת׃
מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֤י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהוָֽה׃
ראית [רָא֥וֹת] רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע׃
הַצְדָּקָה וְהַשְׁלָכָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל
יְהוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃
וְהוּא֮ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב׃
מִ֥י בָכֶ֖ם יַאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר׃
מִֽי־נָתַ֨ן למשוסה [לִמְשִׁסָּ֧ה] יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהוָ֑ה ז֚וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתוֹרָתֽוֹ׃
כַּעַס הַמִּלְחָמָה הַשּׂוֹרֵף
וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַהֲטֵ֤הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג את עבד הַשֵּׁם הנבחר, את שליחותו להחזיר את עם ישראל למסלולו, ואת כוחו של הַשֵּׁם הפועל בעולם ומנהיג את עמו.
עבדו הנבחר של הַשֵּׁם
הפסוקים מתארים את העבד הנבחר של הַשֵּׁם, שאותו הבחר והרצון שלו יצאו אל העולם. העבד פועל בעדינות רבה ובאמת, ללא רעש או כוח גס, כדי להוביל צדק ומשפט. משימתו היא להנהיג את המשפט בעולם עד כדי כך שאפילו איים יזכו לתורה שלו.
בחירתו של עבד הַשֵׁם ותפקידו
פסוקים אלו מתארים את הַשֵׁם כבורא העולם המחזיק בחיים. הַשֵׁם בוחר את עבדו, מעניק לו כוח וקובע אותו בברית עם, כדי שיהיה אור לעמים. תפקידו כולל שחרור אסירים והצלת עיוורים, תוך שהַשֵׁם שומר על כבודו ועל שמו הייחודי, ולא ייתן תפארתו לפסלים.
הבטחת הדברים החדשים ותהילת ה' בעולם
הנביא מבשר על בוא דברים חדשים שטרם התרחשו. הוא קורא לכל העולם לשיר להשם שיר חדש: מהמדבר ועד האיים הרחוקים. כל תושבי הארץ, מהיבשה ועד הים, יתכנסו כדי להודות להשם ולספר על כבודו ותפארתו.
פְּעִילַת הַשֵּׁם כְּלוֹחֵם וּמַנְחֶה
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת הַפְּעִילָה הַמּוֹעֶשֶׂת שֶׁל הַשֵּׁם. הַשֵּׁם מַתְחִיל לִפְעֹל כְּלוֹחֵם בְּקוֹל רָם וּבְכַעַס, מַחֲרִיב אֶת הַטֶּבַע, וּמַנְחֶה אֶת הָעִוְרִים בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה וּמְשֻׁלֶּמֶת.
עִוְּרִין וְחֵרֶשׁ בְּעַבְדֵּי הַשֵּׁם
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת גּוֹלֶת הַבּוֹטְחִים בִּפְסֵלִים שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ וְיֵצְאוּ מֵאַחֲרָה. הַשֵּׁם מְצַיֵּן כְּבִלְתִי יְשׁוּרָה אֶת הָעִוְּרִים וְהָאֲילְמִים שֶׁהוּא הֶעֱוֵה, וְהוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ. הַתּוֹכֶן מְצַיֵּן כְּבִלְתִי יְשׁוּרָה אֶת הַחֹסֶר בְּהַבְּרִיחָה וְהַשְּׁמִיעָה בְּנֶבֶא הַמְּתָאֵר אֶת הָעִוְּרִים שֶׁלְּאָדָם.
הַצְדָּקָה וְהַשְׁלָכָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם לְהַגְדִּיל אֶת הַתּוֹרָה. הַקְּרִיאָה מַתְחִילָה בְּתיאור מַצָּבָם הַקָּשֶׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּעַם שֶׁנִּבְזֶה וְנֶאֱסָר, וּמְסַיְּמִים בְּהַכְרָה שֶׁזֶּה קָרָה בִּגְלַל הַחֵטְא שֶׁלָּהֶם וְהַחֹלֶט הָאֲנוֹשִׁי שֶׁלֹא שָׁמְעוּ אֶת הַדְּרָכִים.
כַּעַס הַמִּלְחָמָה הַשּׂוֹרֵף
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֵיךְ הַכַּעַס וְהַכֹּחַ שֶׁל הַמִּלְחָמָה נִשְׁפְּכוּ עַל אדם וְהִשְׁפִּיעוּ עָלָיו בְּאֵימָה. הַאֵשׁ שֶׁל הַקְּרָב שָׂרְפָה אוֹתוֹ מִכָּל צַדֵּד, אַךְ הוּא לֹא הֵבִין אֶת הַכֹּחַ הַמַּשְׁמִיד וְלֹא הִרְגִישׁ אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ.
הטקסט מתאר את פועלו של הַשֵּׁם, את תפקידו של עבדו ואת מצבו של עם ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הָאוֹר הַנִּגְנָז וְהַבְּשׂוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל
״קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח [כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה] (ישעיה ס א'״
הַתְּמָנוֹת בַּפְּסִיקְתָא רַבְּתִי מְסַבְֵּרִים אֶת הַבְּשׂוֹרָה עַל הַמָּשִׁיחַ כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב בְּיִשַּׁעְיָהוּ. הַפְּסָקָה מְבִיאָה רִאשׁוֹן אֶת הַקְּשֶׁר בֵּין הָאוֹר שֶׁנִּתֵּן לְכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוֹר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ. הַמְּפָרֵשׁ מְסַבֵּר כְּבָר בְּרֹחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כּוֹנוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁנִּגְנַז אֶת הָאוֹר תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. הַדַּרְכָה בַּתְּמָנוֹת הִיא הַצְמָה שֶׁל מִקְרָא וּמִדְרָשׁ. הִיא מַתְחִיל בְּקֶשֶׁר לִדָּוִד הַמֶּלֶךְ וְַהַמְּשִׁיחַ. הַתְּמָנוֹת מְתָאֲרִים אֶת הַמָּשִׁיחַ כְּמִי שֶׁיִּכְבִּישַׁת הָאוֹיְבִים וְיַחֲזִיר אֶת הָעַמּוּ. הַתְּמָנוֹת מַסְבִּירִים גַּם אֶת הַכְּאֵב שֶׁל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַבְּרִית שֶׁל הַהַצָּלָה הַמְּתֻקָּה לְכָל הַנָּפְלִים.
פסיקתא רבתי ל״ו:א׳ ↗שינוי שפת הצרות ושפת השמחה
״כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות, לומר, מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת, כך הן הצרות באות עליהן, והיו אומרים שירות בלשון נקבות, לכך״
בפרשת שמות רבה (כ״ג, י״א) מובאת פרשנות המקשרת בין לשון הנקבה לבין מצוקות העבר. לפי גישה זו, המילה "שירות" משמשת בלשון נקבה כדי לתאר צרות שחוזרות ועוברות כמו תהליך הריון ולידה. המפרש מסביר כי כך באו עליה ישראל מממלכות בבל, מדי, יוון ואדום, ששיעבדו אותן במחזוריות של קשיים. הפרשנות מסתיימת בתקווה לעתיד לבוא, שבו יבוטלו הצרות. בשעה זו, השמחה תתבטא בשיר בלשון זכר, כפי שנאמר בתהילים על שיר חדש. הגישה הזו מפרשת את המבנה הלשוני של המילים כסמל למצב ההיסטורי של עם ישראל, בין הצרות החוזרות לבין הגאולה הסופית והקבועה.
שמות רבה כ״ג:י״א ↗בעקבות המפרשים
התפקיד של עם ישראל מול אומות העולם
״לאור גוים. כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:״
בפרק זה של ספר ישעיהו, הַשֵּׁם מציג את עבדו הנבחר ומסביר את התפקיד שהוטל עליו. העבד אמור להיות אור לעמים, כלומר להביא את האור של אמת האל לכל העולם. התפקיד הזה כולל גם להביא את העם השבויים למעמדם מחדש. רש"י מסביר על הפסוק שעוסק בשימוש במילה "גוי", שכל שבט יכול להיקרא לעצמו כגוי. לפי פירושו, המושג גוי מתייחס לקבוצת אנשים מאוחדת, כפי שמופיע גם בביטוי "גוי וקהל גוים". הפשט מראה שהתפקיד של עם ישראל הוא להשפיע על כל הקבוצות השונות בעולם.
רש״י על ישעיהו 42:6:3 ↗הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַסּוֹבֵל
״מי עור כמשולם. מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:״
בְּפֶרֶק מ״ב בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַעִוּר שֶׁל עַבְדּוֹ שֶׁל הַשֵּׁם. הַפֶּסַק שׁוֹאֵל מִי הָיָה עִוּר בָּכֶם, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמַּצָּב שֶׁל אֶתְמוֹל. רַשִׁי מַסְבִּיר כְּאן שֶׁמִּי שֶׁכְּבָר חָוָה וְסָבַל אֶת הַיִּסּוּרִים, הָרָאוּי לְהִתְכַּלֵּל כְּאִלּוּ הָיָה מְשֻׁלָּם כָּל חַיָּבוֹ. לְפִי הַפֵּרוּשׁ, הַסְּבִילָה הַמְּחִירָה הופכת אֶת הָאָדָם לְנָקִי וּשְׁלֵמִים מִן הַחֶטְא וּמִן הַחֹבֶל.
רש״י על ישעיהו 42:19:2 ↗הבטחת השם לעבדו
״אני. אלה דברי הנביא שאמר לו השם בעד נפשו:״
הפסוק מציג את הבטחת הַשֵּׁם לעבדו הנבחר. לפי אבן עזרא, אלו הם דברי הנביא שאמר לו הַשֵּׁם עבור עצמו. הנביא מתאר תפקיד של חשיבות גדולה, שבו הַשֵּׁם ממנה אותו להיות עבד ואור לעמים. הפרשן מתמקד בזה שהמסר הוא ישיר מהאל אל הנביא. הוא מדגיש שהדיבור נובע מהשם עצמו, ולא רק כהודעה חיצונית. הפרשנות מתמקדת במקור הנבואה ובזהות הדובר.
אבן עזרא על ישעיהו 42:6:1 ↗העיוורון של עמו
״מי וגו'. זה הכתוב לעד על יושר פירושי:״
בפסוק זה, ישעיהו פונה אל עמו ומתאר מצב של חוסר תפקוד רוחני. הנביא שואל האם עיוור הוא זה שהאוזניים שלו פתוחות לשמוע, או האם הוא חירש למרות שהוא יכול להביט. זהו תיאור של אדם שמרים את עיניו אך אינו רואה את האמת הפשוטה שלפניו. אבן עזרא מפרש את הפסוק הזה כהוכחה לישרות הפירוש שלו. הוא רואה בטקסט הזה עדות לכך שמה שכתוב בנביא הוא ברור ואינו דורש פרשנות מורכבת מדי, אלא שהוא משקף את המציאות כפי שהיא נראית בטקסט עצמו.
אבן עזרא על ישעיהו 42:19:1 ↗