שקטו לי האיים והעמים, ותחליפו כוח. התקרבו ודברו יחד למשפט.
הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה׃ישעיהו · פרק מא׳
הקריאה למשפט, בחירת ישראל והבטחת ההצלה
השם מנהיג את ההיסטוריה, מעמיד את העמים למשפט, בוחר את ישראל ומבטיח לה עזרה ושינוי של הטבע.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הקריאה למשפט וריבונות ה'
מי העיר מזרח צדק וקרא לו לרגליו? הוא נותן לפניו עמים ומלכים, וחרבו הופכת לאפר וקשתו נסחפת כמו קש.
מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֤ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ׃הוא ירדוף אותם, אך השלום לא יעבור בדרכו.
יִרְדְּפֵ֖ם יַעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא׃מי עשה וביצע, קורא הדורות מהתחלה? אני ה' הראשון וגם האחרון אני.
מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י יְהוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃הבהלה של העמים ובחירת ישראל
האיים ראו ופחדו, קצוות הארץ נחרדו. הם התקרבו ובאו.
רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶחֱרָ֑דוּ קָרְב֖וּ וַיֶּאֱתָיֽוּן׃כל אחד עוזר לחברו, ואומר לאחיו: התחזק.
אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃החלוץ מחזק את המצמד, והפטיש החלק מכה בהולוגם שוב ושוב. הוא אומר למדבק: זה טוב, ואז מחזק אותו במסמרים כדי שלא יזוז.
וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט׃ (ס)ואתה, ישראל, עבדי יעקב, שבחרתי בך, זרע אברהם אהובי.
וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי׃הבטחת השם לעמו
החזקתי אותך מקצוות הארץ וקראתי לך ממרחוקיה, ואמרתי לך: אתה עבדי, בחרתי בך ולא דחיתי אותך.
אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ׃אל תפחד, כי אני איתך. אל תביט ימינה ושמאלה בדאגה, כי אני אלוהיך. חיזקתי אותך, עזרתי לך ותמכתי אותך בימין הצדק שלי.
אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃הנה, כל אלו שמתנגדים לך יתביישו ויחרפו. כל מי שנואש לך יהיה ככלום וייעלם, וכל האנשים שנלחמים בך יאבדו.
הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃תחפש אותם ולא תמצא אותם. האנשים שמתקשרים נגדך יהיו ככלום וככלום, וכל האנשים שנלחמים בך ייעלמו.
תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃הַבְטָחַת הַעֶזְרָה וְהַגְּאוּלָה לְיִשְׂרָאֵל
כי אני ה׳ אלוהיך, מחזיק ביד ימין שלך, ואומר לך: אל תפחד, אני עזרתי לך.
כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ (ס)אל תפחדי, תולעת יעקב, בני ישראל, אני אעזור לך, כך אומר ה׳, והגואל שלך הוא קדוש ישראל.
אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃הנה, הפכתי אותך למכת חרץ חדשה, עם שיניים חדות, שתגרס הרים ותפרק גבעות כמו קש.
הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃הם יתפרקו ורוח תיקח אותם, וסערה תפזר אותם, ואתה תשמח בה׳ ותהלל את קדוש ישראל.
תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃ (פ)הבטחת השם להשקיית העניים ושינוי הטבע
העניים והעניים המבקשים מים ואין להם, לשונם יבשה מצמא. אני ה’, אענה אותם, אלוהי ישראל, לא אעזוב אותם.
הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֶעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶעֶזְבֵֽם׃אפתח על שפתיהם נהרות, ובתוך הבקעים אשים מעיינות. אהפוך מדבר לאגם מים, וארץ צחיחה למקור מים.
אֶפְתַּ֤ח עַל־שְׁפָיִים֙ נְהָר֔וֹת וּבְת֥וֹךְ בְּקָע֖וֹת מַעְיָנ֑וֹת אָשִׂ֤ים מִדְבָּר֙ לַאֲגַם־מַ֔יִם וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמוֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃אשים במדבר עצי ארז, שיטה, הד ושמן. בערבה אשים ברוש, תדה ועתיר יחד.
אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו׃כדי שיראו, ידעו, ישימו לב ויבינו יחד, ש’ יד ה’ עשתה זאת, וקדוש ישראל ברא זאת.
לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵדְע֗וּ וְיָשִׂ֤ימוּ וְיַשְׂכִּ֙ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד־יְהוָ֖ה עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ׃ (פ)קְרִיאַה לַמִּתְנוֹרִים לְהוֹכִיחַ אֶת כֹּחָם
הַשֵּׁם אוֹמֵר: הַגִּישׁוּ אֶת הָרִיב שֶׁלְּכֶם. מֶלֶךְ יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַגִּישׁוּ אֶת הַהוּכָחוֹת שֶׁלְּכֶם.
קָרְב֥וּ רִֽיבְכֶ֖ם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה הַגִּ֙ישׁוּ֙ עֲצֻמ֣וֹתֵיכֶ֔ם יֹאמַ֖ר מֶ֥לֶךְ יַעֲקֹֽב׃הַגִּישׁוּ וְסַפְרוּ לָנוּ אֶת מָה שֶׁתַּחַדְשׁוּ. מָה הֵן הָעֶבְרוֹת? סַפְרוּ וְנַעֲמִיק בְּלִבֵּנוּ וְנֵדַע אֶת הַסוֹף אוֹ אֶת מָה שֶׁיָּבֹא לָעֶבְרָה.
יַגִּ֙ישׁוּ֙ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֔נוּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר תִּקְרֶ֑ינָה הָרִאשֹׁנ֣וֹת ׀ מָ֣ה הֵ֗נָּה הַגִּ֜ידוּ וְנָשִׂ֤ימָה לִבֵּ֙נוּ֙ וְנֵדְעָ֣ה אַחֲרִיתָ֔ן א֥וֹ הַבָּא֖וֹת הַשְׁמִיעֻֽנוּ׃סַפְרוּ אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר וְנֵדַע שֶׁאַתֶּם אֱלֹהִים. אולי תַעַשׂוּ דְבָרִים טוֹבִים וְתַקְרְעוּ וְתַשְׁמִיעוּ וְנִרְאֶה בְּיַחַד.
הַגִּ֙ידוּ֙ הָאֹתִיּ֣וֹת לְאָח֔וֹר וְנֵ֣דְעָ֔ה כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים אַתֶּ֑ם אַף־תֵּיטִ֣יבוּ וְתָרֵ֔עוּ וְנִשְׁתָּ֖עָה ונרא [וְנִרְאֶ֥ה] יַחְדָּֽו׃הֵן אַתֶּם, וּמֵאַיִן הַמַּעֲשִׂים שֶׁלְּכֶם? הַכֹּל מֵאֵפֶת. הַכֹּל דְבַר תּוֹעֵבָה, וְזֶה מָה שֶׁנִּבְחַר בָּכֶם.
הֵן־אַתֶּ֣ם מֵאַ֔יִן וּפָעָלְכֶ֖ם מֵאָ֑פַע תּוֹעֵבָ֖ה יִבְחַ֥ר בָּכֶֽם׃ההכרעה האלוהית והעדר המצדיקים
העוררתי מאותב ואת מזרח השמש, הוא קורא בשמי. והבאים הם כמו חומר, וכמו יוצר שמוסך את החרץ בחימר.
הַעִיר֤וֹתִי מִצָּפוֹן֙ וַיַּ֔את מִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֑י וְיָבֹ֤א סְגָנִים֙ כְּמוֹ־חֹ֔מֶר וּכְמ֥וֹ יוֹצֵ֖ר יִרְמָס־טִֽיט׃מי דיבר מההתחלה וזה ידוע? ומי מן העתיד אמר בצדק? אין מצהיר, אין מודיע ואין שומע את דבריכם.
מִֽי־הִגִּ֤יד מֵרֹאשׁ֙ וְנֵדָ֔עָה וּמִלְּפָנִ֖ים וְנֹאמַ֣ר צַדִּ֑יק אַ֣ף אֵין־מַגִּ֗יד אַ֚ף אֵ֣ין מַשְׁמִ֔יעַ אַ֥ף אֵין־שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵיכֶֽם׃ראשונים לציון, הנה הם נרדמים, ולערושלים אשלח מבשׂר.
רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן׃הבטתי ואין איש, ומהם אין יועץ, ביקשתי מהם ואין תשובה.
וְאֵ֙רֶא֙ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ וּמֵאֵ֖לֶּה וְאֵ֣ין יוֹעֵ֑ץ וְאֶשְׁאָלֵ֖ם וְיָשִׁ֥יבוּ דָבָֽר׃חוסר ערך של האלילים
הנה כולם הם ריק, מעשיהם הם אפס, והנשימה שלהם היא רק תוהה וריק.
הֵ֣ן כֻּלָּ֔ם אָ֥וֶן אֶ֖פֶס מַעֲשֵׂיהֶ֑ם ר֥וּחַ וָתֹ֖הוּ נִסְכֵּיהֶֽם׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הקריאה למשפט וריבונות ה'
הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה׃
מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֤ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ׃
יִרְדְּפֵ֖ם יַעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא׃
מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י יְהוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃
הבהלה של העמים ובחירת ישראל
רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶחֱרָ֑דוּ קָרְב֖וּ וַיֶּאֱתָיֽוּן׃
אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃
וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט׃ (ס)
וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי׃
הבטחת השם לעמו
אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ׃
אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃
הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃
תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃
הַבְטָחַת הַעֶזְרָה וְהַגְּאוּלָה לְיִשְׂרָאֵל
כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ (ס)
אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃
תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃ (פ)
הבטחת השם להשקיית העניים ושינוי הטבע
הָעֲנִיִּ֨ים וְהָאֶבְיוֹנִ֜ים מְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙ וָאַ֔יִן לְשׁוֹנָ֖ם בַּצָּמָ֣א נָשָׁ֑תָּה אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֶעֱנֵ֔ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֶעֶזְבֵֽם׃
אֶפְתַּ֤ח עַל־שְׁפָיִים֙ נְהָר֔וֹת וּבְת֥וֹךְ בְּקָע֖וֹת מַעְיָנ֑וֹת אָשִׂ֤ים מִדְבָּר֙ לַאֲגַם־מַ֔יִם וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמוֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו׃
לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵדְע֗וּ וְיָשִׂ֤ימוּ וְיַשְׂכִּ֙ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד־יְהוָ֖ה עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ׃ (פ)
קְרִיאַה לַמִּתְנוֹרִים לְהוֹכִיחַ אֶת כֹּחָם
קָרְב֥וּ רִֽיבְכֶ֖ם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה הַגִּ֙ישׁוּ֙ עֲצֻמ֣וֹתֵיכֶ֔ם יֹאמַ֖ר מֶ֥לֶךְ יַעֲקֹֽב׃
יַגִּ֙ישׁוּ֙ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֔נוּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר תִּקְרֶ֑ינָה הָרִאשֹׁנ֣וֹת ׀ מָ֣ה הֵ֗נָּה הַגִּ֜ידוּ וְנָשִׂ֤ימָה לִבֵּ֙נוּ֙ וְנֵדְעָ֣ה אַחֲרִיתָ֔ן א֥וֹ הַבָּא֖וֹת הַשְׁמִיעֻֽנוּ׃
הַגִּ֙ידוּ֙ הָאֹתִיּ֣וֹת לְאָח֔וֹר וְנֵ֣דְעָ֔ה כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים אַתֶּ֑ם אַף־תֵּיטִ֣יבוּ וְתָרֵ֔עוּ וְנִשְׁתָּ֖עָה ונרא [וְנִרְאֶ֥ה] יַחְדָּֽו׃
הֵן־אַתֶּ֣ם מֵאַ֔יִן וּפָעָלְכֶ֖ם מֵאָ֑פַע תּוֹעֵבָ֖ה יִבְחַ֥ר בָּכֶֽם׃
ההכרעה האלוהית והעדר המצדיקים
הַעִיר֤וֹתִי מִצָּפוֹן֙ וַיַּ֔את מִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ יִקְרָ֣א בִשְׁמִ֑י וְיָבֹ֤א סְגָנִים֙ כְּמוֹ־חֹ֔מֶר וּכְמ֥וֹ יוֹצֵ֖ר יִרְמָס־טִֽיט׃
מִֽי־הִגִּ֤יד מֵרֹאשׁ֙ וְנֵדָ֔עָה וּמִלְּפָנִ֖ים וְנֹאמַ֣ר צַדִּ֑יק אַ֣ף אֵין־מַגִּ֗יד אַ֚ף אֵ֣ין מַשְׁמִ֔יעַ אַ֥ף אֵין־שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵיכֶֽם׃
רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן׃
וְאֵ֙רֶא֙ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ וּמֵאֵ֖לֶּה וְאֵ֣ין יוֹעֵ֑ץ וְאֶשְׁאָלֵ֖ם וְיָשִׁ֥יבוּ דָבָֽר׃
חוסר ערך של האלילים
הֵ֣ן כֻּלָּ֔ם אָ֥וֶן אֶ֖פֶס מַעֲשֵׂיהֶ֑ם ר֥וּחַ וָתֹ֖הוּ נִסְכֵּיהֶֽם׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את הקריאה של השם לכל האומות להתייצב למשפט, את הבהלה של העמים אל מול פעולותיו, ואת הבטחת הגאולה והחוסן לעמו ישראל.
הקריאה למשפט וריבונות ה'
הפסוקים מתארים קריאה לאומות להתכנס ולעמוד למשפט. נשאלת שאלה מי העיר מזרח לפעולה, והתשובה מציגה כוח שמשמיד אויבים כקש ואפר. בסוף, ה' מצהיר שהוא המקור לכל מעשה בדורות, שהוא הראשון וגם האחרון.
הבהלה של העמים ובחירת ישראל
הפסוקים מתארים מצב של פחד והתעוררות בקרב העמים, שבהם אנשים מחזקים זה את זה בעבודה קשה. בתוך המהומה הזו, הדובר פונה לישראל ומצהיר על קשרו המיוחד איתו כעבד שנבחר וזרע אברהם אהוב.
הבטחת השם לעמו
הפסוקים מתארים את הקשר המיוחד בין השם לעמו. השם מצהיר כי בחר בו ממרחקי הארץ ומתחייב להגן עליו, לחזק אותו ולסייע לו. מנגד, השם מבטיח כי כל האויבים והמתנגדים יתביישו, ייחלשו וייעלמו ללא עקבות, עד שהאדם לא יוכל למצוא אותם בחיפוש.
הַבְטָחַת הַעֶזְרָה וְהַגְּאוּלָה לְיִשְׂרָאֵל
הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְיִשְׂרָאֵל עֶזְרָה וְגְאוּלָה. הוּא מַבְטִיחַ לְהַפוֹךְ אֶת הַחַלּוּשָׁה לְעֹצְמָה שֶׁתְּפַרֵק אֶת הָאוֹיְבִים, וְלִגְמוֹר אֶת הַמִּלְחָמָה בְּשִׂמְחָה וּתְהִלָּה לַהַשֵּׁם.
הבטחת השם להשקיית העניים ושינוי הטבע
הפסוקים מתארים את דאגת ה’ לעניים הצמאים וכיצד הוא מבטיח להפוך מדבר וארץ צחיחה למקורות מים עשירים. השינוי הדרסטי בטבע, הכולל שתילת עצים יקרים במדבר, נועד להוכיח לכולם שזהו מעשה ידי ה’ ובורא העולם.
קְרִיאַה לַמִּתְנוֹרִים לְהוֹכִיחַ אֶת כֹּחָם
הַפסוקִים מַצִּיגים דִּיון בֵּין הַשֵּׁם וְהָעֲמִים הַפֶּרֶטִים. הַמֶּלֶךְ מַזְמִין אֶת הָעֲמִים לְהַצִּיג הוּכָחוֹת, לְסַפֵּר עַל הֶעָבָר וְעַל הָעָתִיד כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת אֱלֹהוּתָם, אַךְ הַתְּשׁוּבָה מְחַשֶּׁבֶת אֶת כֹּחָם כְּדָבָר חֲסַר תּוֹעֶלֶת וְכַעַס.
ההכרעה האלוהית והעדר המצדיקים
פסוקים אלו מתארים את שליטת הַשֵׁם בהיסטוריה דרך קריאה למנהיגים מצפון וממזרח. הַשֵׁם קובע כי אין מי שדיווח או ניבא את העתיד בצדק מלבד רצונו. בני ציון נמצאים במצב של שנת רע ממושכת, ואין מצא יועץ או עדים אנושיים שיכולים להוכיח את צדקת דברי העמים מול הַשֵׁם.
חוסר ערך של האלילים
פסוק זה מתאר את חוסר התועלת של כל הכוחות או האמונות שאינם אמת. כל מעשיהם הם ריק מוחלט, ואין בהם כל משמעות או יציבות, אלא הם רק רוח ותוהו שאין בהם דבר ממש.
הפרק מסתיים בהדגשת חוסר התועלת של האלילים ובחוסר היכולת של עמי האומות להוכיח את צדקתם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הביטחון בכוח השם
״[ויתן לך] מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז א), ורבקה אמרה וגו' (שם שם ו), ותתן את המטעמים וגו'״
בפרשתנו מופיע הפסוק שבו הַשֵּׁם מנחם את ישראל ואומר: "אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אֲנִי". רַבָּן יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּמִדְרָשׁ מְסַבֵּר אֶת הַכֹּחַ הַנִּסּוּד מִן הַמִּלִּים הַכְּלָלִיּוֹת שֶׁבַּפֶּסַק. הַמִדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַבְּרָכָה לְעִנְיַן הַמַּעֲמָד הַגְּבוֹהַּ שֶׁל יַעֲקֹב וְעֶשָׂו בְּפֶרֶק כְּבַר בְּרֵאשִׁית. הַמִדְרָשׁ מַסְבִּיר כִּי הַבְּרָכָה שֶׁל הַשֵּׁם לְיַעֲקֹב הִיא כֹּחַ מְשַׁנֶּה אֲפִילוּ אֶת הַמַּהְלֻּךְ הַפְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם. הַמַדְרִישׁ מְפֵרֵשׂ אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַשֵּׁם כְּכָל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לַמַּטָּרִים הַדָּתִיִּים בְּעוֹז וּבְעֹז, כְּשֶׁהַשֵּׁם עוֹזֵר בְּמַלְאָכָיו וְתּוֹמֵךְ בְּעַצְמוֹ. הַמַדְרִישׁ עוֹשֶׂה הַשְׁוָאָה בֵּין הַכֹּחַ הַגְּבוֹהַּ שֶׁל הַבְּרָכָה לְיַעֲקֹב לְכָךְ שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלּוֹ מַשְׁפִּיעוֹת עַל הַמְּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא, אֲפִילוּ כְּשֶׁהוּא רָחוֹק.
תנחומא בובר, תולדות ט״ו:א׳ ↗החיזוק של עם ישראל מול הפחד
״ד"א ויירא יעקב, אמרו רבותינו נעשה גופו כשעוה הזו, ורוח הקודש צווחת התרפית ביום צרה צר כחכה (משלי כד י), באותה שעה א"ל הקב"ה אל״
במדרש תנחומא בובר מוסבר שבימי צרה, כשהעם מרגיש חלש ורועד כמו כבשה, הַשֵּׁם נותן לו כוח מיוחד. המדרש משתמש בדימוי של כבשה שמתחבאת ביום קושי, ומראה שבאותו רגע הקדוש ברוך הוא קורא לישראל לא לפחד, כי הוא איתם ונותן להם עזרה וחיזוק. זהו תיאור של תמיכה אלוהית ברגעים של חולשה גשימה. הפרשנות מתמקדת בכך שהחיזוק מגיע מדרכי השם השונות, כמו מיכאל וגבריאל, כדי להעניק ביטחון. המדרש מפרש את הפסוק ישעיהו מתוך הקשר של התחזקות ושליטה בפחד, ומדגיש שההבטחה של ה' להיות איתנו היא המקור לכוח לעמוד מול כל קושי.
תנחומא בובר, וישלח ו׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
חיזוק הדברים והתייצבותם
״במסמרים לא ימוט. כולם יחזקו זה את זה:״
בפסוקים אלו מופיע תיאור של קבוצת אנשים המנסים לחזק את עמדתם באמצעות עבודת מסמרים וחיבורים פיזיים. הכוח של הקבוצה נובע מהחיבור ההדדי של חלקי המלאכה, כך שכל חלק תומך בשני. רש"י מסביר בפירושו על פסוקים שבע ושמונה כי המסמרים הם אלו שמונעים את הדברים מלהתמוטט. לפי דבריו, החיבור בין האנשים יוצר יציבות, כאשר כולם מתחזקים זה את זה דרך המלאכה המשותפת.
רש״י על ישעיהו 41:7:8 ↗הבאת העתיד למשפט
״ויגידו לנו. את אשר תקרינה לעתיד:״
בפסוק זה, ישעיהו מביא את העדויות של העמים המבקשים להוכיח את צדקתם. הם קוראים לאחרים להצהיר על דברים שיקרו בעתיד. המטרה היא לבחון אם הנבואות הללו אכן יתקיימו כפי שהוצהרו. רש"י מסביר שהעמים מתבקשים לספר לנו את הדברים שצפויים להתרחש בהמשך הזמן. לפי הפירוש, מדובר בהצגת אירועים עתידיים כבחינת עדות למה שעומד להגיע.
רש״י על ישעיהו 41:22:2 ↗הדבק של הברזלים
״אומר לדבק. עד שיהיה הדבק טוב:״
בפסוק זה, ישיעו מתאר מצב שבו אנשים מנסים לחזק קשרים או כלי עבודה בעזרת דבק, אך הדבק אינו מספיק כדי להחזיק את הכל יחד. התיאור מדגיש את הניסיונות הכושלים של בני האדם להציל מצבים באמצעות אמצעים חומריים בלבד. אבן עזרא מפרש את הפסוק ומסביר שהכוונה היא למצב שבו הדבק אינו מספיק טוב כדי למלא את תפקידו. הוא מתמקד באיכות החומר שאינה מסוגלת ליצור חיבור חזק ואיתן בין החלקים השונים.
אבן עזרא על ישעיהו 41:7:4 ↗מַטְרַת הַמָּדוֹן: הַמַּאֲבָק בֵּין הָאֱמוּנָה לָעֲבוֹדָה הַזָּרָה
״והנה טעם קרבו [ריבכם וגו'] עם ישראל [ידבר] שלא היו מאמינים, והיו עובדים גם בבבל צלמים וטעם ריבכם עד שנראה אי זה טוב:״
בְּקֶצֶת הַפֶּסַק, הַמְּפֹרֵשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מַסְבִּיר מָה הַמַּטְרָה לַמִּלִּים "קִרְבוּ רִיבְכֶם". הוּא מַסְבִּיר שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בִּמְצִיאוּת שֶׁל חֹלֶק, כִּי הֵם הָיוּ מַאֲמִינִים לַהַשֵּׁם וּבִנְדִים עָבְדוּ גַּם בְּבָבֶל אֶת הַצַּלְמִים. הַמַּטְרָה לַמָּדוֹן הַמַּצְעִיק הוּהַא כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת הַדְּרָכִים שֶׁל הַכּוֹרֵת שֶׁל הַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁהַטּוֹב יִתְגַּלֶּה בְּצַדָּק. הַבְּעָיָה הַמִּקְרִית הָיְתָה כְּבָר קַיָּמָה בְּתוֹךְ הָעָם, וְהַמְּפֹרֵשׁ מַתְחִיל מֵהַמְּצִיאוּת הַזֹּאת. הוּא לֹא מַתְעִיד שֶׁהַמִּלִּים הֵן רַק עַל הַמַּעֲמָד הַהִיסְטֹרִית, אֶלָּא עַל הַמַּאֲבָק הַפְּנימִי שֶׁל הָאֱמוּנָה בְּעֵת הַגָּלוּת.
אבן עזרא על ישעיהו 41:22:2 ↗