תנחמו, תנחמו את עמי, כך אומר אלוהיכם.
נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם׃ישעיהו · פרק מ׳
נחמת עם ישראל ועליונות הבורא
הבטחת הנחמה לעם ישראל, גילוי כבוד הַשֵּׁם בעולם, וההבדל המוחלט בין עוצמת הבורא לבין חוסר הערך של האלילים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו מ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נחמת עם ישראל
דברו אל לב ירושלים וקראו לה, כי מלאה את צבאותיה, כי נסלח לה מעונה, כי קיבלה מיד ה' כפל עונש על כל חטאיה.
דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ (ס)קול קורא במדבר: סללו דרך לה', ובעמק יישר את המסילה לאלוהינו.
ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃כל גבעה גבוהה תתרומם, וכל הר ועמק ירד, ויהיה העקלקל למישור וסלעים לבקעה.
כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה׃כְּבֹד הַשֵּׁם וְעֶשֶׂב הָעָם
וְכָל הַבְּשָׂר יִרְאוּ יַחַד אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם, כִּי הַשֵּׁם עַצְמוֹ דִּבֵּר.
וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)קול קורא: "קְרָא!" וְאָמַרְתִּי: "מָה אֶקְרָא?" כָּל הַבְּשָׂר הוּא כְּמוֹ עֵשֶׂב, וְכָל פְּרִיחוֹ כְּמוֹ כֶּשֶׁת הַשָּׂדֶה.
ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כָּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכָל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה׃הָעֵשֶׂב יִבְלַשׁ וְהַכֶּשֶׁת יִנְדַּפּ, כִּי רוּחַ הַשֵּׁם נִשְׁבֶּת עָלֵיהֶם; רַק הָעֵשֶׂב הוּא הָעָם.
יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם׃הָעֵשֶׂב יִבְלַשׁ וְהַכֶּשֶׁת יִנְדַּפּ, אֲבָל דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יַעֲמֹד לְעוֹלָם.
יָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַר־אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם׃ (ס)בְּשׂוֹרוֹת הַגְּאוֹן וְהַמִּשְׁמַר
עַל הַר גָּבוֹהַּ עָלִי, הַמְבַשֶּׁרֶת לְצִיּוֹן, הָרִימִי בְּכֹחַ אֶת קוֹלֵךְ. הַמְבַשֶּׁרֶת לִירוּשָׁלַים, הָרִימִי אֶת קוֹלֵךְ, אַל תִּירְאִי. אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה: הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.
עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃הִנֵּה הָאָדוֹן הַשֵּׁם בְּעֹז יָבוֹא, וְזֵרוּעַ יָדוֹ יִמְשֹׁל. הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפָעלוֹתָיו לְפָנָיו.
הִנֵּ֨ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּחָזָ֣ק יָב֔וֹא וּזְרֹע֖וֹ מֹ֣שְׁלָה ל֑וֹ הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃כְּרוֹעֶה, הוּא יִרְעֶה אֶת עֶדְרוֹ. בִּזְרוֹעוֹ יְאַסֵּף אֶת הַכְּבָשִׂים הַקְּטַנִּים, וּבְזרועותָיו יִשָּׂא אֶת הַגֹּרִים, וְיַנְחֶה אֶת הָעֹלִים בְּנַחַת.
כְּרֹעֶה֙ עֶדְר֣וֹ יִרְעֶ֔ה בִּזְרֹעוֹ֙ יְקַבֵּ֣ץ טְלָאִ֔ים וּבְחֵיק֖וֹ יִשָּׂ֑א עָל֖וֹת יְנַהֵֽל׃ (ס)מִי מָדַד בְּכַפ הַיָּד מַיִם, וּמָדַד אֶת הַשָּׁמַיִם בְּמִשְׁקָל? מִי קִבֵּעַ אֶת כָּל קְצֵה הָאָרֶץ בְּעָפָר, וּמָדַד הָהָרִים וְהַגְּבָעוֹת בְּמִשְׁקַל?
מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם׃עליונות האל מעל העמים
מי יכול למדוד את הרוח של ה“ה” ומי יוכל להסביר לאדם את העצה שלו?
מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאִ֥ישׁ עֲצָת֖וֹ יוֹדִיעֶֽנּוּ׃עם מי התייעץ והבין אותו? מי יכול ללמד אותו את דרך המשפט, ללמד אותו דעת ודרך תבונה?
אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יוֹדִיעֶֽנּוּ׃הנה, העמים הם כמו טיפת מים מדלי, וכמשקל קטן מאוד בכף המאזניים הם נחשבים, כמו רסיסי אבק קטנים שנופלים.
הֵ֤ן גּוֹיִם֙ כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י וּכְשַׁ֥חַק מֹאזְנַ֖יִם נֶחְשָׁ֑בוּ הֵ֥ן אִיִּ֖ים כַּדַּ֥ק יִטּֽוֹל׃ולבנון אין מספיק בשר, וחיות ההר אין מספיק לעלות עליה.
וּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַיָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה׃ (ס)עליונות הבורא מול חוסר ערכם של האלילים
כל העמים הם כמו כלום מולו, הם נחשבים בעיניו כחוסר משמעות וריק.
כָּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ׃עם מי תוכלו להשוות את האלוהים? ואיך תוכלו לתאר את הדמיון שלו?
וְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ׃הפסל נוצר על ידי אומן, והצורף יוצק לו זהב ומשתמש בחיבורי כסף.
הַפֶּ֙סֶל֙ נָסַ֣ךְ חָרָ֔שׁ וְצֹרֵ֖ף בַּזָּהָ֣ב יְרַקְּעֶ֑נּוּ וּרְתֻק֥וֹת כֶּ֖סֶף צוֹרֵֽף׃המתנה שהיא פסל עשויה מעץ שלא יירקב, ואומן חכם יתאמץ להכין פסל שלא יפול.
הַֽמְסֻכָּ֣ן תְּרוּמָ֔ה עֵ֥ץ לֹֽא־יִרְקַ֖ב יִבְחָ֑ר חָרָ֤שׁ חָכָם֙ יְבַקֶּשׁ־ל֔וֹ לְהָכִ֥ין פֶּ֖סֶל לֹ֥א יִמּֽוֹט׃עליונות הבורא על העולם
האם אתם לא יודעים? האם אתם לא שומעים? האם לא סופר לכם מהתחלה? האם לא הבנתם מי שקבע את יסודות הארץ?
הֲל֤וֹא תֵֽדְעוּ֙ הֲל֣וֹא תִשְׁמָ֔עוּ הֲל֛וֹא הֻגַּ֥ד מֵרֹ֖אשׁ לָכֶ֑ם הֲלוֹא֙ הֲבִ֣ינֹתֶ֔ם מוֹסְד֖וֹת הָאָֽרֶץ׃הוא יושב מעל עיקול כדור הארץ, והאנשים שגרים עליה הם כמו חגבים. הוא מותח את השמים כמו אוהל כדי לשבת בו.
הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת׃הוא הופך את שופטי הארץ ללא משמעות, כאילו הם לא קימים.
הַנּוֹתֵ֥ן רוֹזְנִ֖ים לְאָ֑יִן שֹׁ֥פְטֵי אֶ֖רֶץ כַּתֹּ֥הוּ עָשָֽׂה׃גם אם לא נטעו וגם אם לא זרעו וגם אם לא צמחו שורשים בארץ, הגזעים שלהם יתייבשו ברגע שהוא ינשוף עליהם, וסופה של סופה תסחף אותם כמו קש.
אַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַ֚ף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֤ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם׃ (ס)עוצמת הבורא ואינסופיותו
עם מי תוכלו להשוות אותי? אני אהיה שווה לו, אומר הקדוש.
וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃הרימו את עיניכם למעלה וראו מי ברא את כל אלה. הוא מוציא את הצבא שלהם לפי מספר, וקורא לכולם בשם. בגלל שיש להם הרבה כוח ועוצמה, אף אחד מהם לא חסר.
שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃ (ס)למה אתה אומר יעקב, ומדבר ישראל: הדרך שלי נסתרת מהשם, והמשפט שלי נעלם מאלוהי?
לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵֽיְהוָ֔ה וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר׃האם לא ידעת? האם לא שמעת? אלוהי העולם, ה' שבורא את קצוות הארץ, לא מתעייף ולא נחלש. אי אפשר להבין עד סוף את חכמתו.
הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ יְהוָה֙ בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ׃כוח למי שמחכה להשם
הוא נותן כוח לעייף, ולקלי לאין כוח הוא מגדיל מאוד.
נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃גם צעירים יתעיפו וייחלשו, וגם בחורים ימעדו וייפלו.
וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ׃אבל שמחרי הַשֵּׁם יחליפו כוח, יעלו בכנפי נשרים, ירוצו ולא יתעייפו, ילכו ולא יחלשו.
וְקוֹיֵ֤ יְהוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נחמת עם ישראל
נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם׃
דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ (ס)
ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃
כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה׃
כְּבֹד הַשֵּׁם וְעֶשֶׂב הָעָם
וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)
ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כָּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכָל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה׃
יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם׃
יָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַר־אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם׃ (ס)
בְּשׂוֹרוֹת הַגְּאוֹן וְהַמִּשְׁמַר
עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
הִנֵּ֨ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּחָזָ֣ק יָב֔וֹא וּזְרֹע֖וֹ מֹ֣שְׁלָה ל֑וֹ הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃
כְּרֹעֶה֙ עֶדְר֣וֹ יִרְעֶ֔ה בִּזְרֹעוֹ֙ יְקַבֵּ֣ץ טְלָאִ֔ים וּבְחֵיק֖וֹ יִשָּׂ֑א עָל֖וֹת יְנַהֵֽל׃ (ס)
מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם׃
עליונות האל מעל העמים
מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאִ֥ישׁ עֲצָת֖וֹ יוֹדִיעֶֽנּוּ׃
אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יוֹדִיעֶֽנּוּ׃
הֵ֤ן גּוֹיִם֙ כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י וּכְשַׁ֥חַק מֹאזְנַ֖יִם נֶחְשָׁ֑בוּ הֵ֥ן אִיִּ֖ים כַּדַּ֥ק יִטּֽוֹל׃
וּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַיָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה׃ (ס)
עליונות הבורא מול חוסר ערכם של האלילים
כָּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ׃
וְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ׃
הַפֶּ֙סֶל֙ נָסַ֣ךְ חָרָ֔שׁ וְצֹרֵ֖ף בַּזָּהָ֣ב יְרַקְּעֶ֑נּוּ וּרְתֻק֥וֹת כֶּ֖סֶף צוֹרֵֽף׃
הַֽמְסֻכָּ֣ן תְּרוּמָ֔ה עֵ֥ץ לֹֽא־יִרְקַ֖ב יִבְחָ֑ר חָרָ֤שׁ חָכָם֙ יְבַקֶּשׁ־ל֔וֹ לְהָכִ֥ין פֶּ֖סֶל לֹ֥א יִמּֽוֹט׃
עליונות הבורא על העולם
הֲל֤וֹא תֵֽדְעוּ֙ הֲל֣וֹא תִשְׁמָ֔עוּ הֲל֛וֹא הֻגַּ֥ד מֵרֹ֖אשׁ לָכֶ֑ם הֲלוֹא֙ הֲבִ֣ינֹתֶ֔ם מוֹסְד֖וֹת הָאָֽרֶץ׃
הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת׃
הַנּוֹתֵ֥ן רוֹזְנִ֖ים לְאָ֑יִן שֹׁ֥פְטֵי אֶ֖רֶץ כַּתֹּ֥הוּ עָשָֽׂה׃
אַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַ֚ף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֤ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם׃ (ס)
עוצמת הבורא ואינסופיותו
וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃
שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃ (ס)
לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵֽיְהוָ֔ה וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר׃
הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ יְהוָה֙ בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ׃
כוח למי שמחכה להשם
נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃
וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ׃
וְקוֹיֵ֤ יְהוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את הבשורות המנחמות לעם ישראל, את גילוי כבוד הַשֵּׁם בטבע ובבריאה, ואת ההשוואה בין כוחו האינסופי של הבורא לבין חוסר התועלת של הפסלים.
נחמת עם ישראל
הנביא מכריז על נחמת אלוהי ישראל לעמו. ירושלים מקבלת בשורת הגאולה לאחר שעברה עונש כפול על חטאיה. הכרזה זו דורשת הכנה מוקדמת של הדרך דרך יישור המכשולים והשטחת ההרים והעמקים עבור בוא ה'.
כְּבֹד הַשֵּׁם וְעֶשֶׂב הָעָם
הַפּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַבְּטָחָה לְהוֹצִיא אֶת כְּבוֹד הַשֵּׁם לָעֵינֵי כָּל הָאָדָם. הַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי וְהַטֶּבַע הַצִּבְעוֹנִי כֻּלָּם כְּמוֹ עֵשֶׂב שֶׁנֶּעֱלָם, אַךְ דְּבַר הָאֱלֹהִים הוּא נִצְחִי וְנִצְבָא לְעוֹלָם.
בְּשׂוֹרוֹת הַגְּאוֹן וְהַמִּשְׁמַר
הַנָּבִיא מַכְרִיז עַל הַבְּשׂוֹרָה הַמְבַשֶּׁרֶת אֶת צִיּוֹן עַל בּוֹא הָאֱלֹהִים. הַפסוקִים מְתִּאֲרִים אֶת עֶזְתּוֹ הַמַּפְלֶגֶת, אֶת הַדְּאָגָה הָרַחֲמָנִית שֶׁלּוֹ כְּרוֹעֶה, וְאֶת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁלּוֹ עַל כָּל הַיְקוּם, מֵהַמַּיִם וְהַשָּׁמַיִם וְעַד הָהָרִים.
עליונות האל מעל העמים
פסוקים אלו מדגישים את אי-היכולת של האדם להבין או להנחות את רצון ה“ה”. האל הוא מעל לכל הבנה אנושית, והעמים והטבע כולכם אינם מהווים דבר לעומת כוחו, שכן הם נחשבים כדבר קל וחסר משמעות במאזני היקום.
עליונות הבורא מול חוסר ערכם של האלילים
הפסוקים מדגישים את חוסר המשמעות של כל אומות העולם מול האלוהים. המחבר משתמש בדימוי של יצירת פסל מאדם ומתכות יקרות כדי להמחיש את הפער בין הבורא לבין האלילים המעוצבים ביד אדם.
עליונות הבורא על העולם
הפסוקים מתארים את עוצמתו המוחלטת של הבורא ואת שליטתו בבריאה. הוא יושב מעל כדור הארץ, מותח את השמים וקובע את יסודות העולם. כוחו כה רב, שהוא הופך את השליטים הגדולים לאין, ומכולם יתייבשו ויתנשאו כקש ברגע נשימתו.
עוצמת הבורא ואינסופיותו
הפסוקים מדגישים את עוצמתו ואינסופיותו של הבורא. הקדוש מבהיר שאין לו אחליף, כפי שניתן לראות בברוב הכוכבים שהוא ברא ומנהג בשם. הוא משיב לשאלה על תחושת הנטישה של עם ישראל בכך שהוא נצחי, חזק ותבונתו בלתי נתפסת.
כוח למי שמחכה להשם
פסוקים אלו מתארים כיצד הַשֵּׁם מעניק כוח חדש לאנשים חלשים ועייפים. בעוד שגם אנשים צעירים בעוצמתם עלולים להתעייף, מי שמחכה להשם יקבל כוח מיוחד שיאפשר לו לעלות גבוה כנשרים, לרוץ וללכת מבלי לאבד את כוחו או להיחלש.
הקטע מסתיים בהבטחה שהבודדים והחלשים יקבלו כוח חדש מתוך ההמתנה להַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ממעשה יוסף ועד נחמת ירושלים
״[ה] מי יתנך כאח לי יונק (שה"ש ח:א), כאי זה אח, כקין להבל, קין הרג את הבל. כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא ליצחק. כעשו ליעקב, עשו״
הַפְּסִיקְתָא דְּרַב כְּהַנָּא מְקַרְבָּה בֵּין הַמַּעֲשִׂים שֶׁל יוֹסֵף לָאָחִים לְבֵין הַנְּחָמָה שֶׁל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ. הַמֵּקָרֵן מַשְׁלִיט בָּעִנְיָן הַקָּשִׁיחַ שֶׁל הַקִּידוּשׁ וְהַמַּעֲשֶׂה הַמְּתֻכָּר: כְּמוֹ שֶׁיוֹסֵף הִתְמַדֵּד בְּטוֹב וְהַטּוֹב הִגִּיעַ לְלֵב אֲחִיו way לַמְרוֹדִים, כָּךְ גַּם הַנְּחָמָה הַקָּרָה בְּיוֹסֵף תַּעֲמֹד כְּעֵד לַנְּחָמָה הָעַצְמָה שֶׁיָּבֹא הַשֵּׁם לְיְרוּשָׁלַיִם. הַמֵּקָרֵן מַשְׁתִּיף דַּרְכֵי פִּירוּשׁ שׁוֹנִים. חֲבֵרִים לָנוּ מְבִיאַים דִּמְיוֹסֵף שֶׁהוּא הָרֹאשׁ וְהָאָחִים הֵם הַגּוּף, אוֹ מְשַׁלִּים אֶת הַקִּירְבּוּת בֵּין הָאָדָם לַטֶּבַע. מִתְנַדְּדִים גַּם בְּעִנְיַן הַשְּׁלִיטוּת שֶׁל הַבּוֹרֵא עַל סֵדֶר הָעוֹלָם וְעַל הַהִיסְטוֹרְיָה. הַקְּרִיטִיקָה בַּפֶּסֶק כְּבָר מַבְחִין בֵּין הַקּוֹרֵי הַמַּעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ לְבֵין הַפֵּרוּשִׁים הַמִּתְנַדְּדִים, וּמְסִיק בְּקַל וְחֹמֶר שֶׁאִם דִּבֶּר יוֹסֵף דְּבָרִים נְחוּמִים לְאָחִיו, כָּךְ הַרְבּוֹה יוֹתֵר הַנְּשָׁמָה הַנְּחָמָה שֶׁתַּעֲלֶה מִן הַשֵּׁם לְעַמּוֹ.
פסיקתא דרב כהנא ט״ז:ה׳ ↗השליחות המיוחדת של ישעיה
״[ד] אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (תהלים מה:ח). ר' עזריה בשם ר' אחא פתר קריא באבינו אברהם, את״
בַּפְּסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא מְסֻבֶּלֶת הַקְּרִיאָה שֶׁל יִשְׁיָהוּ בְּמַצָּב שֶׁל מַעֲמָד מְיֻחָד. הַמַּרְגִּים מְסַבִּים שֶׁיִּשְׁיָהוּ הָיָה שָׁלוּחַ עַל יְדֵי הַשֵּׁם בְּמַצָּב שֶׁל קְטִיעַת לָשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים לְעָמוֹס "פְּסִילוֹס". הַמְּסוֹרֶת מְסַבֶּת שֶׁהַשֵּׁם שָׁלַח אֶת הַנְּבִיאִים לִהְיוֹת כּוֹפְפִים וּמַכִּים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר מַכְתָּב בְּעַצְמוֹ. מִשְׁלִי הַמַּרְגִּים הֵם שֶׁיִּשְׁיָהוּ הָיָה שָׁלוּחַ בְּמַצָּב שֶׁל הַשְּׁלָחָה קָשָׁה, כִּי בָּנָיו הַנְּבִיאִים הָיוּ סַרְבָנִים וְטִרְחָנִים. אַךְ יִשְׁכּוֹן בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא מְתַנְבֵּא מִפִּי הַגְּבוּרָה עַצְמָהּ, וְלֹא רַק מִפִּי נָבִיא אַחֵר. הַמַּרְגִּים מְסַבִּים שֶׁזֶּהוּ הַסֵּבֶת לַשִּׁמָּן הַמְּשַׁמֵּן אֶת מַעֲמָדוֹ כְּחֲבֵר הַשֵּׁם.
פסיקתא דרב כהנא ט״ז:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבְּשׂוֹרָה הַמְּבַשֶּׁרֶת אֶת צִיּוֹן
״מבשרת ציון. נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן כב) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ:״
בְּפֶרֶק מ' שֶׁל יִשְׁעִיָּהוּ, הַנָּבִיא מַכְרִיז עַל נֶחָמָה וְעַל הַבְּשׂוֹרָה הַבָּאָה לְצִיּוֹן. הַטֶקְסְט מְתָאֵר אֶת הַקּוֹל הַקּוֹרֵא בַּמִּדְבָּר וְאֶת הַהַכְּנָאָה לַדֶּרֶךְ. הַנָּבִיא מַדְגִּישׁ אֶת הַכֹּחַ הַמִּתְעוֹרֵר בְּעַם הַשֵּׁם, וְהַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת מְבַשֶּׁרֶת עַל הַגְּאֻלָּה הַמְּצַפָּה. רַשִׁי מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּלִּים "רַגְלֵי מְבַשֵּׁר" כְּהַבְּשׂוֹרָה הַמִּתְקַדֶּמֶת לְצִיּוֹן. הוּא מְסַבֵּל הַקְשָׁה לְגַבֵּי הַמִּלִּים בַּפֶּסוּק, וּמַבְחִין בֵּין זָכָר לְנָקֵב וּבֵין קַל לְכָבֵד, וְטוֹעֵן שֶׁהַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת מְתַקֶּפֶת אֶת כָּל הָעוֹלָם, מִכָּל הַקָּלִים וְעַד הַכְּבֵדִים, וּמִכָּל הַזְּכָרִים וְעַד הַנְּקֵבוֹת, מֵעֵת הַנְּבִיאָה וְעַד קְצֵי הַזְּמַן.
רש״י על ישעיהו 40:9:1 ↗הכוח והחולשה של צמחים ושל בני האדם
״אף בל נטעו. אף הרי הם כמי שלא נטעו:״
בפסוק הזה מספר ישעיהו על חוסר היציבות של דברים שצומחים בארץ. הוא משווה בין צמחים שגדלו ובין כאלו שלא נטעו כלל. הנביא מדגיש שגם מי שנדמה לנו שהוא קיים וגדל, יכול להיראות כאילו מעולם לא היה. רש"י מסביר את הפסוק וטוען שהכוונה היא שגם הצמחים שצמחו, נראים כרגע כאילו הם מעולם לא נטעו. הפירוש שלו מדגיש את מהירות השינוי והחוסר הקבוע של עולם הטבע מול כוחו הנצחי של הַשֵּׁם.
רש״י על ישעיהו 40:24:1 ↗עוצמת המילה מול חולשת הטבע
״כי רוח יי. והטעם הרוח שישלח נושב בחציר וייבש:״
הפסוק מדבר על כך שהדשא נובל והפרח קמל, אך דברי הַשֵּׁם עומדים לנצח. בפירושו על הפסוק הזה, אבן עזרא מסביר שהרוח שתשלח הַשֵּׁם פועלת כמו רוח שנושבת בשדה ומיבשת את החציר. הוא מפרש את דימוי הרוח ככוח שמשפיע על הטבע ומשנה אותו. ההסבר מתמקד בכוח המניע של הרוח על הצמחייה, ולא רק כביטוי מופשט של נצחיות המילה.
אבן עזרא על ישעיהו 40:8:2 ↗השפלת המנהיגים
״הנותן רוזנים. סגנים, כמו מחתת רזון (משלי י"ד כ"ח), כי שמות התואר ישתנו:״
בְּפֶרֶק מ', הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ מְתָאֵר אֶת הַשְּׁפֵלַת הַמִּנְהָגִים וְהַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי הַשֵּׁם. הַטֶּקסט מַדְגִּישׁ כֵּיצַד הַשֵּׁם מְבַטֵּל אֶת כֹּחָם שֶׁל הַמִּנְהָגִים, שֶׁנִּתְפָּסוּ כְּזֵידִים וְאַנְשֵׁי כֹּחַ. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלִּים שֶׁל הַשְּׁפֵלָה מְבַטְּאוֹת אֶת הַסְּגָנִים שֶׁל הַמִּנְהָגִים. הוּא מַצְמִיד אֶת הַבִּינוּי הַלָּזוֹ בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ בַּמִּשְׁלֵי, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ כַּמָּה הַמַּעֲמָד שֶׁלָּהֶם נִהְיֶה חַלָּשׁ וְרָע כְּמוֹ מַחֲתַת רִזּוֹן.
אבן עזרא על ישעיהו 40:23:1 ↗