כשהמלך חזקיה שמע, הוא קרע את בגדיו והתכס בבגד שׂק, ואז הלך לבית יהוה.
וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ישעיהו · פרק לז׳
התמודדות חזקיה עם איומי אשור
מלך יהודה שולח שליחים לנביא ישעיהו לאחר ששמע את דברי מלך אשור. הנביא מביא את תשובת הַשֵּׁם, הכוללת איומים על אשור, תפילת חזקיה והבטחות להצלת ירושלים ומות סנחריב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו לז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הודעת השליחים למנביא
הוא שלח את אליהקים, אחראי הבית, ואת שבנא הסופר, ואת זקני הכהנים הלובשים שׂקים, אל ישעיהו בן אמץ הנביא.
וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְאֵ֣ת ׀ שֶׁבְנָ֣א הַסּוֹפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל־יְשַֽׁעְיָ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃הם אמרו לו: כך אמר חזקיה: היום הוא יום צרה, תוכחה ובושת, כי באו בנים עד רגע השבר ואין כוח להוליד.
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃אולי יהוה אלוהיך ישמע את דברי רב-שקה, שאותו שלח מלך אשור אדוניו כדי ללגלג על אלוהים חי, ויהוה אלוהיך ישיב לו מילים על הדברים ששמע, ותעלה תפילה למען השארית שנותרה.
אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ דִּבְרֵ֣י רַב־שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃תשובת הנביא למשלחי חזקיה
עבדי המלך חזקיה הלכו אל ישעיהו.
וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶל־יְשַׁעְיָֽהוּ׃ישעיהו אמר להם: כך אמרו לאדונכם: כך אמר ה' אל תפחדו מהדברים ששמעתם, שהנערים של מלך אשור קיללו אותי.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֔עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אוֹתִֽי׃הנה אני נותן לו רוח, כך שישמע את הבשורה ויחזור לארצו, ואפילו יהרג בחרב בארצו.
הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃רבשקה חזר ומצא את מלך אשור נלחם על בני לבנה, כי שמע שהוא עזב את לכיש.
וַיָּ֙שָׁב֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃האיום של מלך אשור על ירושלים
כשמלך כוש שמע שהתקפה עליו החלה, הוא יצא למלחמה נגדו. כשחזקיה שמע על כך, הוא שלח שליחים אל מלך כוש.
וַיִּשְׁמַ֗ע עַל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיִּשְׁמַע֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃תגידו למלך יהודה חזקיה: אל תיתן לאלוהיך, שאתה סומך עליהם, להטעות אותך ולומר לך שירושלים לא תיפול לידי מלך אשור.
כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּֽׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃הנה, אתה כבר שמעת מה מלכי אשור עשו לכל הארצות ואיך הם השמידו אותן, והאם אתה תצליח להינצל?
הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃האם האלוהים של העמים האלו הצילו את גוזן וחרן, או את רצף ובני עדן שנמצאים בתלאסר, כשהם השמידו גם את אבותיך?
הַהִצִּ֨ילוּ אוֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִשְׁחִ֣יתוּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַשָּֽׂר׃תפילת חזקיה מול איומי אסשל
איפה מלך חמת, ומלך ארפאד, ומלך העיר ספרוים? הם ברחו והתפזרו.
אַיֵּ֤ה מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃חזקיה לקח את המכתבים מידי השליחים, קרא אותם, עלה לבית ה' ופרש אותם לפני ה'.
וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑הוּ וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃חזקיה התפלל אל ה' ואמר:
וַיִּתְפַּלֵּל֙ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ה' צבאות, אלוהי ישראל, היושב על הכרובים, אתה לבדך הוא האלוהים. כל ממלכות הארץ שייכות לך, אתה ברא את השמיים ואת הארץ.
יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃תפילת חזקיה מול איומי אשור
הט את אוזנך ושמע, פתח את עיניך וראה, ושמע את כל דברי סנחריב ששלח כדי לזלזל באל חי.
הַטֵּ֨ה יְהוָ֤ה ׀ אָזְנְךָ֙ וּֽשְׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהוָ֛ה עֵינֶ֖ךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֔ח לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי׃זה נכון, ה' - מלכי אשור הרסו את כל הארצות ואת ארצם שלהם.
אָמְנָ֖ם יְהוָ֑ה הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֖וֹת וְאֶת־אַרְצָֽם׃והם נתנו את האלוהים שלהם באש, כי הם לא אלוהים אלא מעשה ידי אדם, עץ ואבן, והם פשוט נהרסו.
וְנָתֹ֥ן אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃ועכשיו, ה', אלוהינו, הצילו אותנו מידו, כדי שכל ממלכות הארץ ידעו שאתה ה' לבדד.
וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֖נוּ מִיָד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהוָ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃תשובת הנביא למלך חזקיהו
ישעיהו בן אמץ נשלח אל חזקיהו ואמר: כך אמר ה׳ אלוהי ישראל, אחרי שהתפללת אליי אל מול סנחריב מלך אשור.
וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ הִתְפַּלַּ֣לְתָּ אֵלַ֔י אֶל־סַנְחֵרִ֖יב מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃זה הדבר שדובר ה׳ עליו: הוא ביזה אותך וזלזל בך, והטה את ראשו לעג בבת ציון, ואחריך הוא יטה את ראשו בבת ירושלים.
זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃את מי בזית וקיללת, ועל מי הרמת את קולך? הרמת את עיניך אל הקדוש ישראל.
אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָה קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃באמצעות עבדייך בזית, אדוני, ואמרת: בכמות רכוביי עליתי למרומי ההרים, ירכבות לבנון, ואכרת את גובה ארזיו, ואבחר בשיחי ברושיו, ואגיע לקצה היער, למרגלות כרמל.
בְּיַ֣ד עֲבָדֶיךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר בְּרֹ֥ב רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְחַ֣ר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָבוֹא֙ מְר֣וֹם קִצּ֔וֹ יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃הַשְּׁלִיחוּת שֶׁל הַנְּבִיאָה עַל מִצְרַיִם
שָׁתִיתִי מַיִם וְכָרַתִּי, וְאֶחֱרֹב בְּכַף יָדַי אֶת כָּל נְהָרוֹת מִצְרַיִם.
אֲנִ֥י קַ֖רְתִּי וְשָׁתִ֣יתִי מָ֑יִם וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מֵרָחוֹק אֶת מַה שֶׁעָשִׂיתִי בִּימֵי קֶדֶם וּבְנִיתִי? עַתָּה הֵבֵאתִי אוֹתָהּ, וְהִיא תִּהְיֶה כְּגַלִּים שֶׁנֶּחְרָצִים בִּצְחוּרִים.
הֲלֽוֹא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אוֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי מִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵאתִ֔יהָ וּתְהִ֗י לְהַשְׁא֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃וְהַיֹּשְׁבִים בָּהֶם נִשְׁבְּרוּ וְנֶהַמּוּ; הֵם נִהיוּ כְּעֵשֶׂב שָׂדֶה וְעֵשֶׂב יָרֹק, כְּעֵשֶׂב עַל הַגַּגִּים וּכְשְׁדִימָה שֶׁצָּמְחָה לְפָנֶיהָ כָּל כֹּה.
וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וָבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַיְּשִׁיבָה שֶׁלְּךָ, אֶת הַיְּצִיאָה וְאֶת הַכְּבוּדָה שֶׁלְּךָ, וְגַם אֶת הַהִתְרגְּזוּת שֶׁלְּךָ אֵלַי.
וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבוֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃הבטחת ההישרדות לשארית יהודה
אולי תרגיש פחד ממני, והסערה שלך תעלה לאוזניי. אני אשים את הנשימה שלי באף שלך ואגיד מילים מול שפתייך, ואחזיר אותך בדרך שבה באת.
יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃וזה הסימן עבורך: השנה תאכלו קציר מאוחר, בשנה השנייה תאכלו שוב קציר מאוחר, ובשנה השלישית תזרעו ותקצרו, ותשתלו כרמים ותאכלו את פירותיהם.
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית שָׁחִ֑יס וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים ואכול [וְאִכְל֥וּ] פִרְיָֽם׃השארית שתישאר מבית יהודה תהיה כמו שורש ששורד מתחת לאדמה, ותוציא פירות למעלה.
וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃כי מירשלים תצא שארית, ומהר ציוֹן יהיה פליטה, כי קנאת הַשֵּׁם צבאות תעשה את זה.
כִּ֤י מִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ (ס)הבטחת ההצלה לירושלים
לכן, כך אמר ה׳ למלך אשור: הוא לא יבוא לעיר הזאת, לא יירה בה חץ, לא יתקוף אותה במגן ולא יבנה עליה ערימת אבנים.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבוֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹֽא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עֳלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה׃בדרך שבה בא, הוא יחזור, והוא לא יגיע לעיר הזאת, נא ה׳.
בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָב֖וֹא נְאֻם־יְהוָֽה׃אני אגן על העיר הזאת כדי להצילה, למעני ולמען דוד עבדי.
וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ (ס)מלאך ה׳ יצא והכה במחנה אשור מאה וששים וחמישה אלף איש, ובבוקר הם היו כולם גופות מתות.
וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיַּכֶּה֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה וּשְׁמֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃חזרתו של סנחריב ומות בניו
סנחריב, מלך אשור, נסע, הלך וחזר והתיישב בבבל, בנינווה.
וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃הוא השתחווה למקדש אלוהיו של נרד, ואדרמלך ושרצֶר בניו נהרגו בחרב, והם ברחו לארץ אררט. בנו, אסר-חדון, מלך במקום אביו.
וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר בָּנָיו֙ הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הודעת השליחים למנביא
וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֙עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְאֵ֣ת ׀ שֶׁבְנָ֣א הַסּוֹפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל־יְשַֽׁעְיָ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹץ הַנָּבִֽיא׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃
אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ דִּבְרֵ֣י רַב־שָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֙יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃
תשובת הנביא למשלחי חזקיה
וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶל־יְשַׁעְיָֽהוּ׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֔עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַעֲרֵ֥י מֶלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אוֹתִֽי׃
הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃
וַיָּ֙שָׁב֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃
האיום של מלך אשור על ירושלים
וַיִּשְׁמַ֗ע עַל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיִּשְׁמַע֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּֽׁאֲךָ֣ אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בּוֹטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכָל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃
הַהִצִּ֨ילוּ אוֹתָ֜ם אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִשְׁחִ֣יתוּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַשָּֽׂר׃
תפילת חזקיה מול איומי אסשל
אַיֵּ֤ה מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃
וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑הוּ וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
וַיִּתְפַּלֵּל֙ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָֽאֱלֹהִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
תפילת חזקיה מול איומי אשור
הַטֵּ֨ה יְהוָ֤ה ׀ אָזְנְךָ֙ וּֽשְׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהוָ֛ה עֵינֶ֖ךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֔ח לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי׃
אָמְנָ֖ם יְהוָ֑ה הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֖וֹת וְאֶת־אַרְצָֽם׃
וְנָתֹ֥ן אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹהִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵֽי־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃
וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֖נוּ מִיָד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהוָ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃
תשובת הנביא למלך חזקיהו
וַיִּשְׁלַח֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ הִתְפַּלַּ֣לְתָּ אֵלַ֔י אֶל־סַנְחֵרִ֖יב מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃
אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָה קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
בְּיַ֣ד עֲבָדֶיךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אֲדֹנָי֒ וַתֹּ֗אמֶר בְּרֹ֥ב רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְחַ֣ר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָבוֹא֙ מְר֣וֹם קִצּ֔וֹ יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃
הַשְּׁלִיחוּת שֶׁל הַנְּבִיאָה עַל מִצְרַיִם
אֲנִ֥י קַ֖רְתִּי וְשָׁתִ֣יתִי מָ֑יִם וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃
הֲלֽוֹא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אוֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי מִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵאתִ֔יהָ וּתְהִ֗י לְהַשְׁא֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃
וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וָבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃
וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבוֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃
הבטחת ההישרדות לשארית יהודה
יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאָזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית שָׁחִ֑יס וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים ואכול [וְאִכְל֥וּ] פִרְיָֽם׃
וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃
כִּ֤י מִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ (ס)
הבטחת ההצלה לירושלים
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבוֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹֽא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹֽא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹֽא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עֳלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה׃
בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָב֖וֹא נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ (ס)
וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיַּכֶּה֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה וּשְׁמֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃
חזרתו של סנחריב ומות בניו
וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שָׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃
וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹהָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר בָּנָיו֙ הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵֽסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את המשבר המדיני והרוחני של יהודה תחת האיום האשורי.
הודעת השליחים למנביא
המלך חזקיה מגיב בייסור ובשׂק לשליחי מלך אשור. הוא שולח את אנשיו, כולל זקני הכהנים, לישעיהו הנביא. השליחים מתארים מצב של מצוקה קשה וקצירת חיים, ומבקשים שהנביא יתפלל שהאל יגיב לביזיונות מלך אשור ויגן על מה שנותר מעם ישראל.
תשובת הנביא למשלחי חזקיה
עבדי המלך חזקיה מגיעים לישעיהו בעקבות קללות הנערים של מלך אשור. הנביא משיב להם בשם ה' ומבטיח שהמלך יקבל רוח שתחזיר אותו לארצו, שם הוא ייהרג בחרב. בזמן הזה, רבשקה חוזר ומוצא את מלך אשים עסוק במלחמה נגד בני לבנה לאחר שעזב את לכיש.
האיום של מלך אשור על ירושלים
מלך כוש יוצא למלחמה נגד אשור. השליחים של מלך אשור מגיעים למלך חזקיה ומנסים לערער את בטחתו באלוהים, תוך שימוש בדוגמאות של ערים שהושמדו על ידי האשורים בעבר.
תפילת חזקיה מול איומי אסשל
לאחר ששמע המלך חזקיה את איומי שליחי אשור, הוא קורא את המכתבים המאימים לפני ה'. בחזקיה מודה לה' כבורא העולם וכי הוא האלוהים היחיד, ומבקש עזרה מבורא השמיים והארץ מול כוחם של המלכים שהתפזרו.
תפילת חזקיה מול איומי אשור
המלך חזקיה מודה לפני ה' בכוחם ההרסני של מלכי אשור, אשר השמידו ארצות רבות ואת אלוהיהן בכך ששרפו אותם. הוא מציג את אלוהי אשור כעצמים חסרי כוח, עץ ואבן שמתפוררים. חזקיה מבקש מה' להצילו מיד סנחריב, כדי שכל העולם יכיר בכך שה' הוא האל היחיד.
תשובת הנביא למלך חזקיהו
ישעיהו מביא את דברי ה׳ למלך חזקיהו בתגובה לתפילתו מפני איום סנחריב מלך אשור. הנביא מתאר את הזלזול של מלך אשור ביהודה ובקדושת ישראל, ומפרט את הבוז שהביע המלך דרך עבדיו, תוך שימוש בדימויים של חורבן יערות.
הַשְּׁלִיחוּת שֶׁל הַנְּבִיאָה עַל מִצְרַיִם
הַנָּבִיא אֶסְיָהוּ מְבַשֵּׂר אֶת מִצְרַיִם שֶׁהַשֵּׁם יַחֲרֹב אֶת נְהָרוֹתָהּ וְיַחְלִיט אֶת כֹּחָהּ. הַשֵּׁם מְזַכֵּר לָהּ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלּוֹ, וְמַדְגִּישׁ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת כָּל פְּעִילּוּתָהּ וְאֶת הַתְּגִיבָה שֶׁלָּהּ לְעוֹשָׂיו.
הבטחת ההישרדות לשארית יהודה
הנביא מוסר מסר של הגנה על שארית יהודה מפני האיום. הַשֵּׁם מבטיח להחזיר את העם למסלולו ולתת סימן של התחדשות חקלאית שתתקיים לאורך שלוש שנים, תוך הבטחה שהשורד מירושלים יצמח מחדש בזכות קנאת הַשֵּׁם.
הבטחת ההצלה לירושלים
הנביא מביא את דברי ה׳ למלך אשור, המבטיחים כי הצבא האשורי לא יצליח לכבוש את ירושלים ולא יגיע אליה שוב. ה׳ מבטיח להגן על העיר למענו ולמען דוד עבדו. בסופו של דבר, מלאך ה׳ פוגע במחנה האשורי ומשמיד מאה וששים וחמישה אלף חיילים בלילה אחד.
חזרתו של סנחריב ומות בניו
הפסוקים מתארים את סוף שלטונו של סנחריב, מלך אשור, שחזר להתיישב בנינווה. בתיאור זה מצוין כי הוא השתחווה לאלוהי נרד, וכי בניו, אדרמלך ושרצֶר, נהרגו בקרב ובסופם ברחו לאררט. לאחר מכן עלה לשלטון בנו, אסר-חדון.
הפרק מסתיים בתיאור מותו של סנחריב בביתו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אבני חן ותחומי ירושלים בעתיד לבוא
״[ו] וכל גבולך לאבני חפץ (ישעיה נד:יב). א"ר בנימן בן לוי עתידין תחומי ירושלם להיות מליאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישר' באין ונוטלין חפציהן מהם.״
בְּפִסִיקְתָא דְּרַב כַּהֲנָא מְסֻבֵּר הַמַּעֲשֶׂה עַל תְּחוּמֵי יְרוּשָׁלַיִם בָּעֲתִיד לָבֹּא. בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ, הַגְּבוּלוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם יִהְיוּ מְלֵאִים בְּאֲבָנֵי חֵן, מַרְגָּלִיּוֹת וְאֶבֶן טוֹבוֹת. בְּשֶׁנָּה לְנִגְדֵּנוּ, הַגְּבוּלוֹת נִבְנִים מֵאֶבֶן רגילה, אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא הַיוֹפִי שֶׁל הַמָּקוֹם יִהְיֶה כָּל כָּךְ רַב, שֶׁכָּל הַיְשָׁרִים יָבֹאוּ וְיִקְחוּ אֶת הַחֶפֶץ שֶׁלָּהֶם מִן הַגְּבוּל. הַמַּרְאֶה הַזֶּה מַבְדִּיל בֵּין הַמִּשְׁפָּט הַמְּנוֹעַ מֵהַכְּבִידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ הָרַבִּים מְנַסִּים לְהַפְרִיד בֵּין צֶדֶק לְחֶפֶץ, לְבִלְעֲדֵי הַמִּשְׁפָּט בָּעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַבָּא, הַדִּין יֵעָשֶׂה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַתְּחוּמִים הַמְּלֵאִים בְּאֲבָנֵי חֵן יַעֲזֹרוּ לְהַסְבִּיר אֶת הַצֶּדֶק וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין הַצַּדִּים, כְּשֶׁהַכֹּל מְפוּסָּה וּמְכֻוָּן.
פסיקתא דרב כהנא י״ח:ו׳ ↗חָכְמַת הַהִתְכּוֹנוּת שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה
״דָּבָר אַחֵר, טוֹבָה חָכְמָה, זוֹ חָכְמָתוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. מִכְּלֵי קְרָב, שֶׁל סַנְחֵרִיב. אָמַר רַבִּי לֵוִי שָׁלשׁ גָּלֻיּוֹת הִגְלָה סַנְחֵרִיב, פַּעַם רִאשׁוֹנָה הִגְלָה שֵׁבֶט״
הַטֶּקְסְט מֵהַמְּקוֹר שֶׁנִּתַּן מְסַפֵּר עַל חָכְמָתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. רַבִּי לֵוִי מְסַבֵּר שֶׁסַּנְחֵרִיב הִגְלָה בְּשָׁלשׁ פְּעָמוֹת: רִאשׁוֹנָה עַל שְׁבֵט רְאוּבֵן וְגָד, שֵׁנִית עַל עֶשֶׂרת הַשְּׁבָטִים, וּשְׁלִישִׁית עַל יְהוּדָה. כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ לְיְהוּדָה, חִזְקִיָּהוּ הִתְכּוֹנֵן וְהִתְקִין אֶת עַצְמֹו לִשְׁלֹשׁ דְּבָרִים: לִתְפִלָּה, לִדְּרוֹן (מַתָּנוֹת) וּלְמִלְחָמָה. הַמְּקוֹר מְצַיֵּן כְּבָר לִתְפִלָּה בְּעֶדָּת הַמֶּלֶךְ הַמִּתְפַּלֵּל אֶל הַשֵּׁם. לְדְּרוֹן, הַמֶּלֶךְ צִמְצֵם אֶת הַמַּתָּנוֹת וְהַשּׁוֹלְחִים לְהַשְּׁלֵטָה. לְמִלְחָמָה, הַמֶּלֶךְ הֵכִין כְּלֵי קֶרֶב וְגַם שָׂם חֶרֶב בְּפֶתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְמִי שֶׁאֵינוֹ עֹסֵק בַּתּוֹרָה. הַמְּקוֹר מְסִיים בְּצִיֱנוּת שֶׁסַּנְחֵרִיב אִבֵּד טוֹבָה רַבָּה בִּגְלַל חֲטָאוֹ הַיָּחִיד, וְהַמֶּלֶךְ אֶסַר חַדּוֹן בָּאתָה בִּמְקוֹמוֹ.
קוהלת רבה ט׳:י״ח:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
האיום של תרהקה
״על תרהקה. לאמר יצא תרהקה להלחם אתך:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את המילים המופיעות בסיפור על המלך חזקיהו, כאשר תרהקה מלך מצרים יוצא למלחמה נגדו. רש"י מתמקד בפרשנות של המילה "להלחם", ומסביר שהכוונה היא לפעולה צבאית ישירה נגד יהודה. הפירוש של רש"י מתרכז במשמעות הפועל המציין את כוונת האויב. הוא אינו מביא סיפור חדש, אלא מסביר את הפעולה המתוארת בטקסט המקראי בצורה ברורה.
רש״י על ישעיהו 37:9:2 ↗התחזקות האויב והבטחת הַשֵּׁם
״התרגזך. התרעשך והתגברך עלי:״
בְּפֶסַק הַטֶּקסט מִתְמוֹתֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. הַמּוֹנִים מִתְחַזְקִים וְהַמּוֹנִים הַמְּאַבְּדִים אֶת הָעָם מִתְעוֹרְרִים וְעוֹשִׂים רַעַשׁ וּמַתְכַּבְּדִים כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הָעִיר. הַתְּמוּנָה הַזּוֹ מְתָאֶרֶת כּוֹחַ שֶׁמַּעֲלֶה אֶת רָמְתוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִתְקָפָה מְיוּשֶׁדֶת. רַשִׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים הַלְּלוּ אֶת הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאוֹיֵב מִתְעוֹרֵר וּמִתְחַזֵּק. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הַפְּשׁוּטָה שֶׁל הַפְּעָלִים הַלְּלוּ הִיא הַתְּנוּעָה הַפְּניּוּת שֶׁל הָאוֹיֵב הַמִּתְגַּבֵּר וְעוֹשֶׂה רַעַשׁ כְּדֵי לְהַטְוִית אֶת הָעָם וּלְתַקְפֶת אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
רש״י על ישעיהו 37:29:1 ↗הקריאה הכתובה בתוך האיום
״ובמלכים (מלכים ב' י"ט י"ד) ויקראם על הספרים. ובישעיהו (ישעיהו ל"ז י"ד) ויקראהו על הספר לבדו ששם החרפות, ובשני ספרי' ויפרשהו:״
בפסוק זה אנו רואים את המלך חזקיהו מגיב לאיום של סרדון. הוא לוקח את המכתב ששלח אליו השליח ומניח אותו לפני ה–ה–שם. הפעולה הזאת מראה כיצד המלך מביא את החרפה והדברי המזלזלים ישירות אל מול האל, כדי שישמע את מה שנכתב. אבן עזרא מסביר על פי הפסוק בירמיהו ובישעיהו, שיש הבדל באופן שבו המלכים קוראים את המכתבים. הוא מציין שבספר ישעיהו, המלך קורא את המכתב בפני ה–ה–שם לבדו. המטרה של הקריאה היא להציג את החרפות והביזוי שכתובים בספר באופן ישיר, כדי שהאל יראה את עוצמת ההשפלה.
אבן עזרא על ישעיהו 37:14:1 ↗דמיון בין המלכים
״ובמלכים [ל"ז כ"ו] שדפ' ובישעיה (ישעיהו י"ט כ"ז) שדמה והם שתי לשונות והטעם אחד:״
בְּקֶצֶת הַפֶּסַק, אִבֶּן עֶזְרָא מְצַיֵּן עַל הַמְּלָכִים הַמִּתְתָּכְנִים בְּמַלְכוּתָם בְּסוֹף יְשַׁעִיָּהוּ לְחַד לְחַד. הוּא מְצַיֵּן כְּתוּבָה בְּיִשְׁעִיָּהוּ לְחַד וּמַלְכִים בְּעוֹד מָקוֹם לְחַד, וְהַכַּתָּב בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי דּוֹמֶה לַכַּתָּב בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן. הַסּוֹרֵר מַסְבִּיר שֶׁלַאַף שֶׁמַּדוּעָה כְּתוּבָה אַחַת בְּמָקוֹם אֶחָד וּלְשׁוֹן אַחַת בְּמָקוֹם אַחֵר, הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלָּהֶם אַוֹּ מַהֲוִית. הוּא מַתְחִיל בְּדִבְּרֵי הַמְּלָכִים בְּסוֹף הַלֶּחֶת, וּמַקְשִׁיר לַשָּׁנוֹת שֶׁנִּמְצָאוּ בְּיִשְׁעִיָּהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמַסְקִים שֶׁהַטַּעַם הוּא אֶחָד.
אבן עזרא על ישעיהו 37:27:1 ↗