בשנה הרמונית-עשר של מלכות חזקיהו, סנחריב מלך אשור עלה על כל ערי יהודה המבוצרות ותפס אותן.
וַיְהִ֡י בְּאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗הוּ עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃ישעיהו · פרק לו׳
הפלישה האשורית לירושלים
רב-שליח אשור מתייצב מול המלך חזקיהו כדי להפחיד את יהודה ולהטיל ספק בביטחון במצרים ובאלים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו לו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הפלישה האשורית לירושלים
מלך אשור שלח את רב-שקֶה מלכיש לירושלים אל המלך חזקיהו עם צבא גדול. הוא עמד ליד תעלת הבריכה העליונה, בדרך שדה כובס.
וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלְַ֛מָה אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּחֵ֣יל כָּבֵ֑ד וַֽיַּעֲמֹ֗ד בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃אל רב-שקֶה יצאו אליו אליקים בן חילקיהו, הממונה על הבית, יחד עם שבן הסופר ויוֹאָח בן אסף המזכיר.
וַיֵּצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶלְיָקִ֥ים בֶּן־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָא֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃רב-שקֶה אמר להם: תגידו למלך חזקיהו, כך אומר מלך אשור הגדול: מה הביטחון הזה שאתם סומכים עליו?
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ רַב־שָׁקֵ֔ה אִמְרוּ־נָ֖א אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃ה–ח
התערבות אשור וזלזול בביטחון במצרים
אמרתי רק דברי שפתיים, עצה ועוצמה למלחמה. עכשיו על מי בטחת, כי מרדת בי?
אָמַ֙רְתִּי֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃הנה בטחת על משענת הקנה הנשבר הזה, מצרים, שעליו נשען כל אדם ובא בכף ידו ונעקב. כך פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים בו.
הִנֵּ֣ה בָטַ֡חְתָּ עַל־מִשְׁעֶנֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְכָֽל־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃ואם תאמר לי, שהבטחנו בה' אלוהינו, הרי הוא אשר הסיר מחזקיהו את הבמות ואת המזבחות שלו, ויאמר ליהודה ולירושלים לפני המזבח הזה תשתחוו.
וְכִי־תֹאמַ֣ר אֵלַ֔י אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִפְנֵ֛י הַמִּזְבֵּ֥חַ הַזֶּ֖ה תִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ועכשיו, תתקשר נא עם אדוני המלך אשור, ואתן לך שני אלף סוסים, אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם.
וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃ט–יב
התמודדות רב-שליח עם חזקיהו
איך תפנה את פני חזקיהו ותבטח במצרים, בכוח הרכב והפרשים?
וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃עכשיו, מלבד ה', עלי על הארץ הזאת כדי להחריב אותה. ה' אמר לי: עלה על הארץ הזאת והחריב אותה.
וְעַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה עָלִ֛יתִי עַל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְהַשְׁחִיתָ֑הּ יְהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה אֶל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃אמר אלקיה, בנו ושבנא, לרב-שליח: תדבר עם עבדיך בארמית, כי אנחנו שומעים, ואל תדבר איתנו בעברית ליד העם שעומד על החומה.
וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִים֩ וְשֶׁבְנָ֨א וְיוֹאָ֜ח אֶל־רַב־שָׁקֵ֗ה דַּבֶּר־נָ֤א אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־הַחוֹמָֽה׃ענה רב-שליח: האם אלו האלים של אדוניך ושלך? אדוני שלח אותי לדבר את הדברים האלה. הרי לא על האנשים שיושבים על החומה אמרתי, כדי שיאכלו את המזון שלהם וישתו את המים שלהם איתכם.
וַיֹּ֣אמֶר רַב־שָׁקֵ֗ה הַאֶ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל־הַ֣חוֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת־חראיהם [צוֹאָתָ֗ם] וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת־שיניהם [מֵימֵ֥י] [רַגְלֵיהֶ֖ם] עִמָּכֶֽם׃יג–טז
הודעת מלך אשור ליהודה
רב-שקֶה נעמד וקרא בקול גדול ביהודה ואמר: תקשיבו לדברי המלך הגדול, מלך אשור.
וַֽיַּעֲמֹד֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ככה אמר המלך: אל תיתנו לחזקיהו תקווה, כי הוא לא יוכל להציל אתכם.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל־יַשִּׁ֥א לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּ֥י לֹֽא־יוּכַ֖ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶֽם׃ואל תתנו לחזקיהו לבטוח בהשם, כשהוא אומר שהשם יציל אותנו, שהעיר הזאת לא תיפול ליד מלך אשור.
וְאַל־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהוָ֑ה לֹ֤א תִנָּתֵן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃אל תקשיבו לחזקיהו. כי ככה אמר מלך אשור: תעשו איתי ברית, תבואו אלי, שכל אחד יאכל מענביו ומפרי התאנה שלו, וכל אחד ישתה מבורו.
אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ (ס) כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵי־בוֹרֽוֹ׃יז–כ
איומי מלך אשור
עד שאבוא ואקח אתכם לארץ שהיא כמו הארץ שלכם, ארץ של דגן ויין, ארץ של לחם וכרמים.
עַד־בֹּאִ֕י וְלָקַחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֑ם אֶ֤רֶץ דָּגָן֙ וְתִיר֔וֹשׁ אֶ֥רֶץ לֶ֖חֶם וּכְרָמִֽים׃כדי שחזקיהו לא יטעיט אתכם לומר: הַשֵּׁם יציל אותנו? הרי אלו האלים של העמים, כל אחד מציל את ארצו מיד מלך אשור.
פֶּן־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֖ה יַצִּילֵ֑נוּ הַהִצִּ֜ילוּ אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֔וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃איפה האלים של חמת וארפד? איפה האלים של ספרים? הרי הם לא הצילו את שומרון מידי.
אַיֵּ֞ה אֱלֹהֵ֤י חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֣י סְפַרְוָ֑יִם וְכִֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃מי מכל האלים של הארצות האלה הציל את ארצו מידי? כי הַשֵּׁם יציל את ירושלים מידי.
מִ֗י בְּכָל־אֱלֹהֵ֤י הָֽאֲרָצוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי־יַצִּ֧יל יְהוָ֛ה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי׃כא–כב
השתיקה מול חזקיהו והבאת הדברים
הם נשארו בשתיקה ולא ענו לו שום דבר, כי המלך ציווה לא לענות לו.
וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹֽא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃אליקים בן חילקיהו, שר הארמון, ובניו של הסופר, ויוואח בן אסף המזכיר, באו אל חזקיהו כשהבגדים שלהם קרועים, וסיפרו לו את דברי רב-שקיה.
וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣הוּ אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסּוֹפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י רַב־שָׁקֵֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הפלישה האשורית לירושלים
וַיְהִ֡י בְּאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗הוּ עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃
וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלְַ֛מָה אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּחֵ֣יל כָּבֵ֑ד וַֽיַּעֲמֹ֗ד בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃
וַיֵּצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶלְיָקִ֥ים בֶּן־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָא֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ רַב־שָׁקֵ֔ה אִמְרוּ־נָ֖א אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּֽה־אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃
ה–ח
התערבות אשור וזלזול בביטחון במצרים
אָמַ֙רְתִּי֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃
הִנֵּ֣ה בָטַ֡חְתָּ עַל־מִשְׁעֶנֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְכָֽל־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃
וְכִי־תֹאמַ֣ר אֵלַ֔י אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִפְנֵ֛י הַמִּזְבֵּ֥חַ הַזֶּ֖ה תִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃
ט–יב
התמודדות רב-שליח עם חזקיהו
וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃
וְעַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה עָלִ֛יתִי עַל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְהַשְׁחִיתָ֑הּ יְהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה אֶל־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִים֩ וְשֶׁבְנָ֨א וְיוֹאָ֜ח אֶל־רַב־שָׁקֵ֗ה דַּבֶּר־נָ֤א אֶל־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּ֤ר אֵלֵ֙ינוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־הַחוֹמָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר רַב־שָׁקֵ֗ה הַאֶ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל־הַ֣חוֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת־חראיהם [צוֹאָתָ֗ם] וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת־שיניהם [מֵימֵ֥י] [רַגְלֵיהֶ֖ם] עִמָּכֶֽם׃
יג–טז
הודעת מלך אשור ליהודה
וַֽיַּעֲמֹד֙ רַב־שָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל־יַשִּׁ֥א לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּ֥י לֹֽא־יוּכַ֖ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶֽם׃
וְאַל־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהוָ֑ה לֹ֤א תִנָּתֵן֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ (ס) כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵי־בוֹרֽוֹ׃
יז–כ
איומי מלך אשור
עַד־בֹּאִ֕י וְלָקַחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֑ם אֶ֤רֶץ דָּגָן֙ וְתִיר֔וֹשׁ אֶ֥רֶץ לֶ֖חֶם וּכְרָמִֽים׃
פֶּן־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֖ה יַצִּילֵ֑נוּ הַהִצִּ֜ילוּ אֱלֹהֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֔וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
אַיֵּ֞ה אֱלֹהֵ֤י חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֣י סְפַרְוָ֑יִם וְכִֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃
מִ֗י בְּכָל־אֱלֹהֵ֤י הָֽאֲרָצוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי־יַצִּ֧יל יְהוָ֛ה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי׃
כא–כב
השתיקה מול חזקיהו והבאת הדברים
וַֽיַּחֲרִ֔ישׁוּ וְלֹֽא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃
וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣הוּ אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסּוֹפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י רַב־שָׁקֵֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מתאר את המפגש בין נציגי אשור לבין המלך חזקיהו במהלך המצור על ירושלים.
פסוקים א–ד
הפלישה האשורית לירושלים
בשנה ה-14 למלכות חזקיהו, סנחריב מלך אשור כבש את ערי יהודה המבוצרות. הוא שלח את רב-שקֶה לירושלים עם צבא גדול כדי לדרוש מהמלך חזקיהו, תוך שהוא קורא לו להטיל ספק בביטחון עצמו.
פסוקים ה–ח
התערבות אשור וזלזול בביטחון במצרים
הסר שליח מלך אשור פונה אל חזקיהו במטרה להחליש את אמונתו. הוא לועג לביטחון במצרים, הדומה לקנה נשבר, ומאשים את חזקיהו בשינוי בדת ובהסרת המזבחות. השליח מציע ביהירות ברית עם אשור וסיוע צבאי מוגבל בתמורה להתקשרות למלך אשור.
פסוקים ט–יב
התמודדות רב-שליח עם חזקיהו
רב-שליח של אשור מנסה להחליש את מורל יְהוּדָה. הוא קורא לחזקיהו לבטוח במצרים ומשתמש בטקטיקה של דיבור בארמית כדי להטעות את העם. הוא מכחיש שהאיומים שהוא מביא הם נגד האנשים על החומה, ומתעמר בדתם ובאלוהיהם.
פסוקים יג–טז
הודעת מלך אשור ליהודה
רב-שקֶה, שליח מלך אשור, פונה ליהודה בקול רם. הוא מזהיר את העם לא לסמוך על חזקיהו המלך, וטוען שהוא לא יוכל להציל אותם מהכיבוש. השליח מציע תמורת כניעה לאשור לאכול מתוצרי הארץ ולחיות בשלום תחת שלטונו.
פסוקים יז–כ
איומי מלך אשור
מלך אשור מאיים על יהודה בגלות לארץ דומה לארצם, מלאת חקלאות. הוא מנסה לערער את אמונתם של אנשי חזקיהו על הישועה של הַשֵּׁם, על ידי השוואה לאלים של עמים אחרים שנכבשו על ידו, וטוען שרק הוא בעל כוח להשמיד.
פסוקים כא–כב
השתיקה מול חזקיהו והבאת הדברים
השליחים נמנעו מלהשיב למלך אשור בשל צו המלך, והשאירו את השאלה ללא מענה. לאחר מכן, אליקים בן חילקיהו, בני הסופר ויוואח בן אסף באו אל המלך חזקיהו בבגדים קרועים כדי לדווח לו על דברי רב-שקיה.
הקטע מסתיים בכך שהאנשים ביהודה בוחרים לשתוק ולא לענות למשלח אשור.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התמודדות עם איום חיצוני: המסר של רב רבנא
״בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים שהיו מונין לחדשים ליציאתן ממצרים: אין לי אלא לחדשים לשנים מנין ת"ל (במדבר א' א') וידבר ה' אל״
הקטע מתוך מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי עוסק בשיטת המניין של תקופות שונות בתולדות ישראל, החל מיציאת מצרים ועד בניית המקדש והגלות. המפרש מראה כיצד ספירת השנים משתנה בהתאם לאירועים הגורליים, כמו הכניסה לארץ ישראל או בניית בית המקדש. הטקסט מרחיב על משמעות התורה שהתקבל בסיני, ומדגיש כי היא ניתנה בגלוי ולא בסתר. לפי הפירוש במכילתא, הקדוש ברוך הוא חשף את התורה לכל העולם, אך האנושות לא הצליחה לעמוד במצוותיה. המפרש מסביר כי התורה היא מדד של צדק ויושרה, וכי ישראל קיבלו בה מסר של אמת ודבקות בערכים, גם כאשר המציאות ההיסטורית הייתה קשה ומאתגרת.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ט:א׳ ↗הַכֹּחַ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּפִלָּה
״רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַכֹּל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל וּתְפִלָּה״
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִדְּאָרְבֵּין דְּבָרִים הִפְרִישׁוּ אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּפִלָּה. רַבִּי יְהוּדָה הֶעֱדִישׁ שֶׁהַתְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה וְהַתְּפִלָּה עוֹשָׂה אֶת הַכֹּל. הוּא הֵסִיק אֶת זֹאת מִדְּבַר קַיִן, שֶׁכִּי בְּעֵת שֶׁהִתְשׁוֹרֵר בּוֹ הַגְּזֵרָה, הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה הַפְחִיתָה מֵעוֹלָתוֹ। רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֶעֱדִישׁ אֶת הַהֲפַכָּה, וְאָמַר שֶׁהַתְּשׁוּבָה עָשְׂתָה אֶת הַכֹּל וְהַתְּפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה. הַמִּקְרָא מְסַפֵּר עַל קַיִן שֶׁכִּי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הִתְגַּדֵּל חֶצְיִהַּ כֹּחַ הַגְּזֵרָה שֶׁעָלָיו. הַמְּפַרְשִׁים בִּשְׁמוֹת הָרַבִּים מְסַפְּרִים גְּוָרְיוֹת שׁוֹנוֹת עַל אֵיךְ יָצָא קַיִן מֵהַמַּעֲמָד שֶׁלּוֹ, מִן הַמַּעֲמָד שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה וְעַד הַמַּשְׂכִּים שֶׁלּוֹ. אֶחָד מֵהַקּוֹשְׁיִים הַמְּרֻכָּזִים הוּא הַמַּעֲמָד שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כְּכֹחַ מַשְׁפִּיעַ. רַבִּי יְהוּדָה הוּא הַמְּבַסֵּס אֶת הַתְּשׁוּבָה כְּכֹחַ שֶׁמַּפְחִית מֵעוֹלָתוֹ שֶׁל הַגְּזֵרָה, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְקַיִן. מִן הַהֶתְכֵּן זֶה הוּא גַּם מְסַבֵּל אֶת הַדָּבָר שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁעוֹשָׂה אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ שֶׁהַתְּפִלָּה הוֹסִיפָה לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
ויקרא רבה י׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הביטחון המוטעה של רבשיקע
״עתה. שבא העת אמור נא על מי בטחת למרוד בי:״
בפסוק הזה, רבשיקע, שליח המלך אשור, פונה אל חזקיהו המלך. הוא משתמש במילים שנועדו לערער את האמונה של העם. רבשיקע טוען שהביטחון של חזקיהו הוא חסר תועלת, ושהעזרה שאולי מגיעה ממדינות אחרות לא תוכל לעצור את כוחו של אשור. רש"י מפרש את המילה "עתה" כשאלה שנועדה להשפיל את המלך. לפי רש"י, השליח שואל את חזקיהו על מי הוא באמת מסתמך כדי למרוד בכוחו של אשור. רש"י מדגיש שהמילים הללו נועדו לבחון את כוח הביטחון של חזקיהו מול האיום המוחשי.
רש״י על ישעיהו 36:5:2 ↗הבטחה שאינה מובטחת
״ברכה. שלו"ד בלע"ז כמו ויברך יעקב את פרעה (בראשית מז י):״
בפסוק זה, חזקיהו המלך מגיב למסר של רבסרקיש. המלך משתמש במילה "ברכה" כדי להדגים את המניפולציה של האויב. רבסרקיש מנסה לשכנע את העם שהתקווה של חזקיהו היא רק מילה ריקה ללא תוכן אמיתי. רש"י מסביר שהשימוש במילה "ברכה" כאן הוא בשיטת קיצור כתיבה (בלע"ז). הוא משווה זאת למקרה שבו יעקב בירך את פרעה. המטרה של רבסרקיש היא להראות שההבטחה של המלך אינה באמת ברכה, אלא רק דיבור ריק שאין בו כוח להציל.
רש״י על ישעיהו 36:16:2 ↗עצמת הדיבור וסכנת הדיבור
״במלכים (מלכים ב' י"ח כ') כתוב אמרת אך דברי שפתים. והטעם אמרת לאנשי' כי יש לך עצה וגבור' וזה הוא דבר שפתים, והטעם כי גבורתך״
בפסוק הזה, רבשקה מדברת אל חזקיהו בשם המלך סנחריב. היא טוענת שכל מה שהיא אומרת הוא רק דיבור שווא ואין לו משמעות אמיתית. היא מנסה להקטין את האיומים ולהציג אותם כסתם מילים בלי כוח מעשי. אבן עזרא מסביר את דברי רבשקה באופן מעניין. הוא מפרש את המילה "אמרת" כך שהיא פונה לאנשי חזקיהו. היא טוענת שהעצה והגבורה של חזקיהו נמצאות רק במילים שלו, ואין להן ביצוע בשטח. לפי הפירוש, רבשקה מנסה לומר שהעוצמה של הצד השני היא רק דיבור שפתים, ללא כוח אמיתי להציל את העיר.
אבן עזרא על ישעיהו 36:5:1 ↗ההבדלים בין התיאור בישעיהו למלכים
״פ' ויהי בארבע עשרה שנה מפורשת בספר מלכים, ואם יש מלות נוספות הטעמים הם שוים כי המלות נוספות הטעמי' הם שוים כי המלות ככלים והטעמים״
הפסוק הראשון בפרק זה מתאר את המלחמה שניהל רצחן בן רחצפ על יהודה. בטקסט המקראי מצוין שהאירוע התרחש בארבע עשרה שנה מפורשות. מפרשים רבים מצביעים על כך שקיימים הבדלים בניסוח בין ספר ישעיהו לספר מלכים. אבן עזרא מסביר כי גם אם יש מילים נוספות בכתוב, הכוונה והטעמים נשארים זהים. הוא משווה את המילים לכלים ואת הטעמים לפעילים, כך שהתוכן המהותי אינו משתנה למרות שינויי הניסוח.
אבן עזרא על ישעיהו 36:1:1 ↗