התקרבו אומות כדי לשמוע, והעמים הקשיבו. הארץ תשמע, וכל העולם ומלואו, כל יושבי כדור הארץ.
קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכָל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃ישעיהו · פרק לד׳
גזר הדין על האומות ואדום
השם מכריז על חורבן העמים, על אדום ועל הפיכת הארץ למדבר ובסיס לחיות פרא.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו לד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
גזר הדין על האומות
כי כעס הַשֵּׁם על כל העמים, וזעם על כל צבאותיהם. הוא הרים אותם ונתן אותם לקצבים.
כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהוָה֙ עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כָּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃והמתים שלהם יושלכו, וגופותיהם יעלו כעשן שרוף, וההרים יימסו בגלל הדמים.
וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בָאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃כל צבא השמיים יתנוק, ורקיע השמים יתגלגל כמו ספר, וכל כוכבי השמים ייראו כעלה יבש מהגפן וכעלה נפול מהתאנה.
וְנָמַ֙קּוּ֙ כָּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃ה–ח
הדין על אדום
כי החרב שלי מלאה בשמיים. הנה היא תרד על אדום ועל עם חרמון למשפט.
כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃החרב של ה׳ מלאה בדם, היא רטובה משומן, מדם כבשים ושל גדיים, ומשומן כליות אילים. כי זה זבח לה׳ בבצרה, וטבחה גדולה בארץ אדום.
חֶ֣רֶב לַיהוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהוָה֙ בְּבָצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃הרועים ירדו עם הגיבורים, והארץ שלהם מלאה בדם והאבק שלה מלא בשומן רטוב.
וְיָרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃כי זה יום נקמה לה׳, שנת גמול למאבק של ציון.
כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהוָ֑ה שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃ט–יב
חורבן הארץ
והנה נהרותיה יהפכו לזפת, והאדמה שלה תהפוך לגופרית, והארץ כולה תהיה זפת בוערת.
וְנֶהֶפְכ֤וּ נְחָלֶ֙יהָ֙ לְזֶ֔פֶת וַעֲפָרָ֖הּ לְגָפְרִ֑ית וְהָיְתָ֣ה אַרְצָ֔הּ לְזֶ֖פֶת בֹּעֵרָֽה׃בלילה וביום היא לא תכבה לעולם. העשן שלה יעלה תמיד, היא תחרב מדור לדור לנצח נצחים, ולא יעבור בה אף אחד.
לַ֤יְלָה וְיוֹמָם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה לְעוֹלָ֖ם יַעֲלֶ֣ה עֲשָׁנָ֑הּ מִדּ֤וֹר לָדוֹר֙ תֶּחֱרָ֔ב לְנֵ֣צַח נְצָחִ֔ים אֵ֥ין עֹבֵ֖ר בָּֽהּ׃חיות הבר והעטלפים, הזיזים והנחשים ישכנו בה. היא תהיה מלאה בתוהו ובתהום.
וִירֵשׁ֙וּהָ֙ קָאַ֣ת וְקִפּ֔וֹד וְיַנְשׁ֥וֹף וְעֹרֵ֖ב יִשְׁכְּנוּ־בָ֑הּ וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ׃הם יחפרו בה אבל לא תהיה שם מלכות. יקראו לשמה שמות, וכל שריה יהיו ריקים.
חֹרֶ֥יהָ וְאֵֽין־שָׁ֖ם מְלוּכָ֣ה יִקְרָ֑אוּ וְכָל־שָׂרֶ֖יהָ יִ֥הְיוּ אָֽפֶס׃יג–טז
החורבן והפיכת הארץ למעון חיות
והעלו למעלה ממגדליה המבצרים שלה חיות כמו קמיש וחוח, והיא תהיה מעון לנחשים וצמח חציר לבנות וענה.
וְעָלְתָ֤ה אַרְמְנֹתֶ֙יהָ֙ סִירִ֔ים קִמּ֥וֹשׂ וָח֖וֹחַ בְּמִבְצָרֶ֑יהָ וְהָיְתָה֙ נְוֵ֣ה תַנִּ֔ים חָצִ֖יר לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃והצצים יפגשו עם האילים, ושעיר יקרא לחבר שלו. שם תמצא הלילה מנוחה ותמצא שם שקט.
וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃שם תבנה הקפוז את קנה שלה, תצא ותבקע ותדגור בצל שלה, ושם יתקבצו דייות, אישה שמרעה בתוכה.
שָׁ֣מָּה קִנְּנָ֤ה קִפּוֹז֙ וַתְּמַלֵּ֔ט וּבָקְעָ֖ה וְדָגְרָ֣ה בְצִלָּ֑הּ אַךְ־שָׁ֛ם נִקְבְּצ֥וּ דַיּ֖וֹת אִשָּׁ֥ה רְעוּתָֽהּ׃חפשו בספר של יהוה וקראו; אחת מהן לא תחסר, אישה שמרעה בתוכה לא תעזוב. כי הוא ציווה והוא זה שרוחו קיבצה אותן.
דִּרְשׁ֨וּ מֵֽעַל־סֵ֤פֶר יְהוָה֙ וּֽקְרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּֽי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃יז–יז
חלוקת הגורל לנחלה נצחית
הוּא הִטִּיל לָהֶם גּוֹרָל, וְיָדוֹ חָלְקָה לָהֶם אֶת הַקֶּבֶץ, כְּדֵי שֶׁיִּירְשׁוּ אוֹתָהּ לְעוֹלָם, וְדּוֹר וָדֹר יִשְׁכְּנוּ בָּהּ.
וְהֽוּא־הִפִּ֤יל לָהֶן֙ גּוֹרָ֔ל וְיָד֛וֹ חִלְּקַ֥תָּה לָהֶ֖ם בַּקָּ֑ו עַד־עוֹלָם֙ יִֽירָשׁ֔וּהָ לְד֥וֹר וָד֖וֹר יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
גזר הדין על האומות
קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכָל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃
כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהוָה֙ עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כָּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃
וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בָאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃
וְנָמַ֙קּוּ֙ כָּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃
ה–ח
הדין על אדום
כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃
חֶ֣רֶב לַיהוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהוָה֙ בְּבָצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃
וְיָרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃
כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהוָ֑ה שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃
ט–יב
חורבן הארץ
וְנֶהֶפְכ֤וּ נְחָלֶ֙יהָ֙ לְזֶ֔פֶת וַעֲפָרָ֖הּ לְגָפְרִ֑ית וְהָיְתָ֣ה אַרְצָ֔הּ לְזֶ֖פֶת בֹּעֵרָֽה׃
לַ֤יְלָה וְיוֹמָם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה לְעוֹלָ֖ם יַעֲלֶ֣ה עֲשָׁנָ֑הּ מִדּ֤וֹר לָדוֹר֙ תֶּחֱרָ֔ב לְנֵ֣צַח נְצָחִ֔ים אֵ֥ין עֹבֵ֖ר בָּֽהּ׃
וִירֵשׁ֙וּהָ֙ קָאַ֣ת וְקִפּ֔וֹד וְיַנְשׁ֥וֹף וְעֹרֵ֖ב יִשְׁכְּנוּ־בָ֑הּ וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ׃
חֹרֶ֥יהָ וְאֵֽין־שָׁ֖ם מְלוּכָ֣ה יִקְרָ֑אוּ וְכָל־שָׂרֶ֖יהָ יִ֥הְיוּ אָֽפֶס׃
יג–טז
החורבן והפיכת הארץ למעון חיות
וְעָלְתָ֤ה אַרְמְנֹתֶ֙יהָ֙ סִירִ֔ים קִמּ֥וֹשׂ וָח֖וֹחַ בְּמִבְצָרֶ֑יהָ וְהָיְתָה֙ נְוֵ֣ה תַנִּ֔ים חָצִ֖יר לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃
וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃
שָׁ֣מָּה קִנְּנָ֤ה קִפּוֹז֙ וַתְּמַלֵּ֔ט וּבָקְעָ֖ה וְדָגְרָ֣ה בְצִלָּ֑הּ אַךְ־שָׁ֛ם נִקְבְּצ֥וּ דַיּ֖וֹת אִשָּׁ֥ה רְעוּתָֽהּ׃
דִּרְשׁ֨וּ מֵֽעַל־סֵ֤פֶר יְהוָה֙ וּֽקְרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּֽי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃
יז–יז
חלוקת הגורל לנחלה נצחית
וְהֽוּא־הִפִּ֤יל לָהֶן֙ גּוֹרָ֔ל וְיָד֛וֹ חִלְּקַ֥תָּה לָהֶ֖ם בַּקָּ֑ו עַד־עוֹלָם֙ יִֽירָשׁ֔וּהָ לְד֥וֹר וָד֖וֹר יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
נבואה על עונש האומות ועל השינוי הדרמטי שיראו בעולם.
פסוקים א–ד
גזר הדין על האומות
הנביא קורא לאומות העולם להקשיב למסר של חורבן. הַשֵּׁם ברוחו כועס על העמים וגזר עליהם השמדה מוחלטת. הדין יכלול הרס של כוחות צבאות האדמה וגם של כוחות השמים, כאשר הטבע והיקום כולכם יתפוררו ויתנוק כעלה יבש.
פסוקים ה–ח
הדין על אדום
הנבואה מתארת את חרב ה' ככלי שנועד להוציא משפט על אדום ועל עם חרמון. הדין מתואר כזבח גדול ומר, שבו החרב רוויה בדם ובשומן, מה שגורם להרס מוחלט של הארץ, הרועים והגיבורים. זהו יום שבו ה' מבצע נקמה וגמול על המאבק של ציון.
פסוקים ט–יב
חורבן הארץ
תיאור נורא של חורבן ארץ כתוצאה משיפוט אלוהי. הארץ תהפוך למקום בוער, מלא בעשן ובחיי תועה, שבו המלוכה תתבטל והכל יהפוך לתוהו ובוהו נצחי ללא שום קשר אנושי.
פסוקים יג–טז
החורבן והפיכת הארץ למעון חיות
פסוקים אלו מתארים את המצב של הארץ לאחר הדין, כשהיא הופכת ממקום מיושב לשממה. המבצרים יהפכו למעון של חיות בר, זוחלים וציפורים שונות. התהליך הזה מוצג כתוצאה מכוחו של הדין האלוהי, המבטיח שכל החיות הללו יתקבצו ויתקיימו במקום הזה כפי שציווה.
פסוקים יז–יז
חלוקת הגורל לנחלה נצחית
הפסוק מתאר את קביעת הגורל של המקומות שיוחרבו, כאשר יד ה' מחלקת את הקבצים בין השומרים החדשים. המטרה היא שהארץ תהיה נחלה קבועה וקצובה, שבה יתגוררו דורות רבים ללא פסק, כחלק מעונש נצחי וקבוע.
הפסוקים מתארים את השמדתו של אדום ואת השממה שתשתלט על הארץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העונש הנצחי והאש שלא תכבה
״אמר רבי אלעזר בן פדת: כשם שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים, כך הוא עתיד להביא על צור, שנאמר (ישעיה כג, ה): כאשר שמע למצרים״
בפרשת שמות רבה, רבי אלעזר בן פדת מסביר את מה שקורה בפרשת ישעיהו לג'. הוא משווה את העונש של צור לעונש של מצרים. כשם שהקדוש ברוך הוא עשה עם מצרים נסים וגזר עליהם עונש, כך הוא יעשה גם עם צור. הוא מסביר שהכתוב מדבר על ממלכת הרשע, שדומה למצרים בחרב ודם. הפרשה מתארת שהאש לא תכבה לעולם, ביום ובלילה. רבי אלעזר קושר זאת לכך שהתורה בטלה בימי הרשעים, בעוד שהתורה צריכה להיות מדליקה את הלב יומם ולילה. העשן יעלה והאש תבער כעונש על חטאת האדם, וכל זאת מתוך קול שאון גדול וקול מהיכל, שבו ה' משלם גמול לאויביו.
שמות רבה ט׳:י״ג ↗חורבן אדום והשמדה נצחית
״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר (ישעיה כג,״
בַּמִּדְרָשׁ, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מְסַבֵּר אֶת הַחֲרָבָה הַנּוֹרָאָה שֶׁבַּתּוֹרָה. הוּא אוֹמֵר שֶׁכְּמוֹ הַנְּבִיא יְשַׁעְיָהוּ דִּבֵּר עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הַדָּבָר יִקְרֶה גַּם לְמַלְכוּת אֱדוֹם. הַמִּדְרָשׁ מַקְבִּיעַ שֶׁכָּל הַמִּלִּים הַמְּתָאֲרוֹת אֶת צֹר הַנִּקְרֶעֶת, בְּעֶצֶם מְדַבְּרוֹת עַל אֱדוֹם, שֶׁהִיא הַמְּצָרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ מִצְרַיִם, גַּם אֱדוֹם תִּפָּחֵת בְּדָם. הַתּוֹכֶנֶת הַנְּבִיאִית הַמּוּתֶרֶת בַּפְּסָקִים הָאֵלֶּה מְתָאֶרֶת אֶרֶץ שֶׁנִּהְפְּכִית לְזֶפֶת וּגְפָרִית. הַמַּדְחָה הִיא כָּה כֹּה חֲזָקָה, שֶׁהַנְּחָלִים הופכים לְזֶפֶת וְהָעֲפָר הופך לְגָפְרִית. הָאֵשׁ בָּאָרֶץ לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם, וְהָעֲשָׁן יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם מִדּוֹר לְדוֹר. הַמִּדְרָשׁ מְפַרֵט אֶת הַמּוֹעֲדִים וְהַמְּצָאִים הַמְּתָאֲרִים אֶת הַחֶרְבָּן הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁתַּקְרֶה לָעָם הַמְּצָרֵר.
מדרש תנחומא, וארא י״ג:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
ההרס של צבאות השמים
״ונמקו כל צבא השמים. יפחדו כשאשליך את שרי אשור ובבל:״
בפסוק זה, ישעיהו מתאר חזון של הרס מוחלט ושינוי של הטבע. השמים והארץ יתקפלו ויתמוססו, וכל הכוחות שמעל ומתחת יאבדו. זהו תיאור של כוח אלוהי שמשנה את פני העולם בצורה דרסטית. רש"י מפרש את הפסוק על כך שכל צבאות השמים ייראו מפוחדים. לפי דבריו, הפחד הזה הוא בדומה לפחד שהרגשו שרי אשור ובבל. הוא מראה כיצד הכוח האלוהי גורם גם לכוחות הגדולים ביותר לחשוש ולהיכנע.
רש״י על ישעיהו 34:4:1 ↗התנים והחיות בגלות אדום
״נוה תנים. הוא מדבר שהוא דרך להיו' בו תנים שהוא מין חיה רעה:״
הפסוק מתאר עולם של חיות וזוחלים שיחיו על ההר המפורק. כחלק מהחורבן שצופה ישעיהו על אדום, המקום יהפוך למקום של טבע פראי ומפחיד. המילה "תנים" יכולה להיתפס כסוג של דרקון או חיה מיתולוגית, אך לפי רש"י, הכוונה היא פשוט לסוג של חיה רעה ורעה מאוד. הפרשן מסביר שהתנים הם בעלי חיים מזיקים ורעים. התיאור בנביא מדגיש את השממה והריקנות של המקום, שבו רק חיות הרע מנהלות שם את חייהן. המטרה היא להראות את עוצמת ההרס שבאמצעות חיות אלו המקום הופך לבלתי ראוי למגורים אנושיים.
רש״י על ישעיהו 34:13:2 ↗התפרקות השמיים והארץ
״ונמקו. מבנין נפעל וכן נגלו, מגזרת מגלה:״
בפרק זה מישעיהו מתאר הנבואה על ענישה קשה ומשפט על אומות. הנביא מתאר תמונה של הרס כולל, שבו השמיים מתגלגלים כמו ספר והארץ מתייבשת ומתפרקת. הדימויים החזקים מדגישים שהתהליך הוא עמוק ומהותי, ומשפיע על כל הבריאה. באשר למילה "ונמקו" בפסוק ארבע, אבן עזרא מסביר שמדובר בפועל בבניין נפעל. הוא מציין שהשורש הוא מגזרת מגלה, מה שמרמז על התגלות או חשיפת המצב החדש של השמיים והארץ.
אבן עזרא על ישעיהו 34:4:2 ↗המשמעות של תני השדה
״תנים. כמו אח הייתי לתנים (איוב ל' כ"ט):״
בפסוק זה מישעיהו, מוזכר המילה "תנים" כחלק מתיאור המקום שיהיה שממה. המילה מתארת יצורים מסוימים שיתגוררו שם. אבן עזרא מסביר את המילה "תנים" בהתבסס על דוגמה מספר איוב. הוא רואה בביטוי זה התייחסות ליצורים דומים לאלו שהוזכרו בסיפורי איוב, אך הוא אינו טוען שזו הדרך היחידה להבינו.
אבן עזרא על ישעיהו 34:13:2 ↗