הוֹי, הַשּׁוֹדֵד שֶׁלֹּא שָׁדַד וְהַבוֹגֵד שֶׁלֹּא בָּגַד. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה שֹׁדֵד, כָּךְ יִשֹּׁדְדוּ אוֹתְךָ, וכְּמוֹ שֶׁאַתָּה בּוֹגֵד, כָּךְ יִבְגְּדוּ בְּךָ.
ה֣וֹי שׁוֹדֵ֗ד וְאַתָּה֙ לֹ֣א שָׁד֔וּד וּבוֹגֵ֖ד וְלֹא־בָ֣גְדוּ ב֑וֹ כַּהֲתִֽמְךָ֤ שׁוֹדֵד֙ תּוּשַּׁ֔ד כַּנְּלֹתְךָ֥ לִבְגֹּ֖ד יִבְגְּדוּ־בָֽךְ׃ (ס)ישעיהו · פרק לג׳
עֲלִיַּת הַשּׁוֹדֵד וּתְפִלַּת הַיְּשׁוּעָה
מִפְגָּשׁ בֵּין הַחֶרֶב הַמַּחַלֶּקֶת לְבֵין הַהַגָּנָה הָאֱלֹהִית וְהַצֶּדֶק הַנִּצְחִי
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו לג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עֲלִיַּת הַשּׁוֹדֵד וּתְפִלַּת הַיְּשׁוּעָה
הַשֵּׁם, חֲנֵנוּ, כִּי לְךָ קִוַּיְנוּ. הֱיֵה כְּזֶרַע לַמְּלַכִּים, וְאַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת הַצָּרָה.
יְהוָ֥ה חָנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה׃מֵקוֹל הַמְּהוּמָה בָּרְחוּ הָעַמִּים, וּמֵרִמּוּתְךָ נָפוצוֹ הַגּוֹיִם.
מִקּ֣וֹל הָמ֔וֹן נָדְד֖וּ עַמִּ֑ים מֵר֣וֹמְמֻתֶ֔ךָ נָפְצ֖וּ גּוֹיִֽם׃וְהַשָּׁלָל שֶׁלָּכֶם יְאֻסָּף, כְּמוֹ שֶׁהַלּוֹקֵחַ אוֹסֵף אֶת הַתְּבוּאָה, וְכַשֶּׁהַמַּשְׁקִיעַ מְשַׁקֵּעַ בּוֹ.
וְאֻסַּ֣ף שְׁלַלְכֶ֔ם אֹ֖סֶף הֶֽחָסִ֑יל כְּמַשַּׁ֥ק גֵּבִ֖ים שׁוֹקֵ֥ק בּֽוֹ׃הַשֵּׁם מֶלֶךְ הַצֶּדֶק וְחַרְדַּת הַחֲכָמִים
הַשֵּׁם גָּבוֹהַּ כִּי הוּא יוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים, וּמָלֵא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וְצֶדֶק.
נִשְׂגָּ֣ב יְהוָ֔ה כִּ֥י שֹׁכֵ֖ן מָר֑וֹם מִלֵּ֣א צִיּ֔וֹן מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃הַאֱמוּנָה שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה בְּכָל עֵת, כּוֹחַ שֶׁל יְשׁוּעוֹת, חָכְמָה וָדַעַת; הַיִּרְאָה אֶת הַשֵּׁם הִיא הָאוֹצָר שֶׁלְּךָ.
וְהָיָה֙ אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא אוֹצָרֽוֹ׃ (ס)הִנֵּה, הַחֲכָמִים צָעֲקוּ בַּחוּץ, שׁוֹלְחֵי הַשָּׁלוֹם בּוֹכִים בְּמַר.
הֵ֚ן אֶרְאֶלָּ֔ם צָעֲק֖וּ חֻ֑צָה מַלְאֲכֵ֣י שָׁל֔וֹם מַ֖ר יִבְכָּיֽוּן׃הַכְּרִיתוּת נֶעֶלְמָה מִן הַדֶּרֶךְ, הַעוֹבֵר בַּנָּתִיב הִפְרִיעַ אֶת הַבְּרִית, הָעֲרִים נִמְאָסוּ, וְאָדָם לֹא חָשַׁב עַל דָּבָר.
נָשַׁ֣מּוּ מְסִלּ֔וֹת שָׁבַ֖ת עֹבֵ֣ר אֹ֑רַח הֵפֵ֤ר בְּרִית֙ מָאַ֣ס עָרִ֔ים לֹ֥א חָשַׁ֖ב אֱנֽוֹשׁ׃הַצְּעָקָה וְהַתְּגוּבָה הָאֱלֹהִית
הָאָרֶץ הָפְכָה לְאֵבֶל וְהִיא בְּלוֹתָה. הַחֹפֵר לְבָנוֹן הָפַךְ לְעָרָבָה, וְהַשָּׁרוֹן, הַנֹּעֵר וְהַכַּרְמֶל הָפְכוּ לְמִדְבָר.
אָבַ֤ל אֻמְלְלָה֙ אָ֔רֶץ הֶחְפִּ֥יר לְבָנ֖וֹן קָמַ֑ל הָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ כָּֽעֲרָבָ֔ה וְנֹעֵ֥ר בָּשָׁ֖ן וְכַרְמֶֽל׃עַתָּה אָקוּם, אומר הַשֵּׁם. עַתָּה אֶתְרוֹם, עַתָּה אֶעֱלֶה.
עַתָּ֥ה אָק֖וּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה עַתָּה֙ אֵֽרוֹמָ֔ם עַתָּ֖ה אֶנָּשֵֽׂא׃תִּקְצְרוּ חֲשָׁשׁ, תֵּלְדוּ קַש. הָרוּחַ שֶׁלְּכֶם תֹּאכַלֶּכֶם כְּאֵשׁ.
תַּהֲר֥וּ חֲשַׁ֖שׁ תֵּ֣לְדוּ קַ֑שׁ רוּחֲכֶ֕ם אֵ֖שׁ תֹּאכַלְכֶֽם׃הָעַמִּים יִהְיוּ כְּמַסְלוּת זִפְתֵּן, וְהַקוֹץ וְהַסּוּכָה יִשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ.
וְהָי֥וּ עַמִּ֖ים מִשְׂרְפ֣וֹת שִׂ֑יד קוֹצִ֥ים כְּסוּחִ֖ים בָּאֵ֥שׁ יִצַּֽתּוּ׃ (ס)עוצמתו של ה' וצדקת החסיד
תשמעו, רחוקים, את מה שעשיתי, ותדעו, קרובים, את העוצמה שלי.
שִׁמְע֥וּ רְחוֹקִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וּדְע֥וּ קְרוֹבִ֖ים גְּבֻרָתִֽי׃חוטאים יחרדו בציון, ורעדה תפגע במרמה; מי יצליח לעמוד בפני האש האוכלת שלנו? מי יצליח לעמוד בפני הלהבות הנצחיות?
פָּחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י ׀ יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ אוֹכֵלָ֔ה מִי־יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם׃האדם שהולך בצדק ומדבר ביושר, שמתעב עושר לא כשר וגזל, שמסרב לקבל שוחד, שסוגר את אוזניו כדי לא לשמוע על דמים, וסוגר את עיניו כדי לא לראות רע.
הֹלֵ֣ךְ צְדָק֔וֹת וְדֹבֵ֖ר מֵֽישָׁרִ֑ים מֹאֵ֞ס בְּבֶ֣צַע מַעֲשַׁקּ֗וֹת נֹעֵ֤ר כַּפָּיו֙ מִתְּמֹ֣ךְ בַּשֹּׁ֔חַד אֹטֵ֤ם אָזְנוֹ֙ מִשְּׁמֹ֣עַ דָּמִ֔ים וְעֹצֵ֥ם עֵינָ֖יו מֵרְא֥וֹת בְּרָֽע׃הוא ישכון במקומות גבוהים, בין צוקים ומבצרים; לחמו יינתן לו ומימיו יהיו אמינים.
ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים׃חזון ירושלים השלווה
את מלך ביופיו תראו, את ארץ רחוקה תראו.
מֶ֥לֶךְ בְּיָפְי֖וֹ תֶּחֱזֶ֣ינָה עֵינֶ֑יךָ תִּרְאֶ֖ינָה אֶ֥רֶץ מַרְחַקִּֽים׃לבך יחשוש: איפה הסופר? איפה השוקל? איפה הסופר של המגדלים?
לִבְּךָ֖ יֶהְגֶּ֣ה אֵימָ֑ה אַיֵּ֤ה סֹפֵר֙ אַיֵּ֣ה שֹׁקֵ֔ל אַיֵּ֖ה סֹפֵ֥ר אֶת־הַמִּגְדָּלִֽים׃עם נסוג לא תראו, עם בעל שפת עמק שמע, לשון ללעוג, אין בינה.
אֶת־עַ֥ם נוֹעָ֖ז לֹ֣א תִרְאֶ֑ה עַ֣ם עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ מִשְּׁמ֔וֹעַ נִלְעַ֥ג לָשׁ֖וֹן אֵ֥ין בִּינָֽה׃הביטו בציון, עיר מועדינו. עיניכם יראו את ירושלים, עיר יושבת בשלווה. המאהל לא יזוז, יתדותיו לא יסוטו לנצח, וכל מיתריו לא ינתקו.
חֲזֵ֣ה צִיּ֔וֹן קִרְיַ֖ת מֽוֹעֲדֵ֑נוּ עֵינֶיךָ֩ תִרְאֶ֨ינָה יְרוּשָׁלִַ֜ם נָוֶ֣ה שַׁאֲנָ֗ן אֹ֤הֶל בַּל־יִצְעָן֙ בַּל־יִסַּ֤ע יְתֵֽדֹתָיו֙ לָנֶ֔צַח וְכָל־חֲבָלָ֖יו בַּל־יִנָּתֵֽקוּ׃ההגנה של ה׳ והמשפט על העיר
כי שם יהיה ה׳ עבורנו, מקום של נהרות גדושים ורחבים מאוד. לא תוכל לעבור שם באונייה, וגם לא תצליח לעבור שם בציוד צבאי גדול.
כִּ֣י אִם־שָׁ֞ם אַדִּ֤יר יְהוָה֙ לָ֔נוּ מְקוֹם־נְהָרִ֥ים יְאֹרִ֖ים רַחֲבֵ֣י יָדָ֑יִם בַּל־תֵּ֤לֶךְ בּוֹ֙ אֳנִי־שַׁ֔יִט וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ׃כי ה׳ הוא השופט שלנו, ה׳ הוא המנהיג שלנו, וה׳ הוא המלך שלנו, והוא זה שיציל אותנו.
כִּ֤י יְהוָה֙ שֹׁפְטֵ֔נוּ יְהוָ֖ה מְחֹקְקֵ֑נוּ יְהוָ֥ה מַלְכֵּ֖נוּ ה֥וּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ׃החבלים שלך ננטשו ולא יחזקו, וגם האוהלים שלך לא יפרסו דגל. אז יחולק שלל רב, עם הרבה פגיעות וביזה רבה.
נִטְּשׁ֖וּ חֲבָלָ֑יִךְ בַּל־יְחַזְּק֤וּ כֵן־תָּרְנָם֙ בַּל־פָּ֣רְשׂוּ נֵ֔ס אָ֣ז חֻלַּ֤ק עַֽד־שָׁלָל֙ מַרְבֶּ֔ה פִּסְחִ֖ים בָּ֥זְזוּ בַֽז׃ואף אחד לא יוכל לומר: "אני עייף", כי העם שגר בעיר זו נושא אשמה.
וּבַל־יֹאמַ֥ר שָׁכֵ֖ן חָלִ֑יתִי הָעָ֛ם הַיֹּשֵׁ֥ב בָּ֖הּ נְשֻׂ֥א עָוֺֽן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עֲלִיַּת הַשּׁוֹדֵד וּתְפִלַּת הַיְּשׁוּעָה
ה֣וֹי שׁוֹדֵ֗ד וְאַתָּה֙ לֹ֣א שָׁד֔וּד וּבוֹגֵ֖ד וְלֹא־בָ֣גְדוּ ב֑וֹ כַּהֲתִֽמְךָ֤ שׁוֹדֵד֙ תּוּשַּׁ֔ד כַּנְּלֹתְךָ֥ לִבְגֹּ֖ד יִבְגְּדוּ־בָֽךְ׃ (ס)
יְהוָ֥ה חָנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה׃
מִקּ֣וֹל הָמ֔וֹן נָדְד֖וּ עַמִּ֑ים מֵר֣וֹמְמֻתֶ֔ךָ נָפְצ֖וּ גּוֹיִֽם׃
וְאֻסַּ֣ף שְׁלַלְכֶ֔ם אֹ֖סֶף הֶֽחָסִ֑יל כְּמַשַּׁ֥ק גֵּבִ֖ים שׁוֹקֵ֥ק בּֽוֹ׃
הַשֵּׁם מֶלֶךְ הַצֶּדֶק וְחַרְדַּת הַחֲכָמִים
נִשְׂגָּ֣ב יְהוָ֔ה כִּ֥י שֹׁכֵ֖ן מָר֑וֹם מִלֵּ֣א צִיּ֔וֹן מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃
וְהָיָה֙ אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא אוֹצָרֽוֹ׃ (ס)
הֵ֚ן אֶרְאֶלָּ֔ם צָעֲק֖וּ חֻ֑צָה מַלְאֲכֵ֣י שָׁל֔וֹם מַ֖ר יִבְכָּיֽוּן׃
נָשַׁ֣מּוּ מְסִלּ֔וֹת שָׁבַ֖ת עֹבֵ֣ר אֹ֑רַח הֵפֵ֤ר בְּרִית֙ מָאַ֣ס עָרִ֔ים לֹ֥א חָשַׁ֖ב אֱנֽוֹשׁ׃
הַצְּעָקָה וְהַתְּגוּבָה הָאֱלֹהִית
אָבַ֤ל אֻמְלְלָה֙ אָ֔רֶץ הֶחְפִּ֥יר לְבָנ֖וֹן קָמַ֑ל הָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ כָּֽעֲרָבָ֔ה וְנֹעֵ֥ר בָּשָׁ֖ן וְכַרְמֶֽל׃
עַתָּ֥ה אָק֖וּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה עַתָּה֙ אֵֽרוֹמָ֔ם עַתָּ֖ה אֶנָּשֵֽׂא׃
תַּהֲר֥וּ חֲשַׁ֖שׁ תֵּ֣לְדוּ קַ֑שׁ רוּחֲכֶ֕ם אֵ֖שׁ תֹּאכַלְכֶֽם׃
וְהָי֥וּ עַמִּ֖ים מִשְׂרְפ֣וֹת שִׂ֑יד קוֹצִ֥ים כְּסוּחִ֖ים בָּאֵ֥שׁ יִצַּֽתּוּ׃ (ס)
עוצמתו של ה' וצדקת החסיד
שִׁמְע֥וּ רְחוֹקִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וּדְע֥וּ קְרוֹבִ֖ים גְּבֻרָתִֽי׃
פָּחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י ׀ יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ אוֹכֵלָ֔ה מִי־יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם׃
הֹלֵ֣ךְ צְדָק֔וֹת וְדֹבֵ֖ר מֵֽישָׁרִ֑ים מֹאֵ֞ס בְּבֶ֣צַע מַעֲשַׁקּ֗וֹת נֹעֵ֤ר כַּפָּיו֙ מִתְּמֹ֣ךְ בַּשֹּׁ֔חַד אֹטֵ֤ם אָזְנוֹ֙ מִשְּׁמֹ֣עַ דָּמִ֔ים וְעֹצֵ֥ם עֵינָ֖יו מֵרְא֥וֹת בְּרָֽע׃
ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים׃
חזון ירושלים השלווה
מֶ֥לֶךְ בְּיָפְי֖וֹ תֶּחֱזֶ֣ינָה עֵינֶ֑יךָ תִּרְאֶ֖ינָה אֶ֥רֶץ מַרְחַקִּֽים׃
לִבְּךָ֖ יֶהְגֶּ֣ה אֵימָ֑ה אַיֵּ֤ה סֹפֵר֙ אַיֵּ֣ה שֹׁקֵ֔ל אַיֵּ֖ה סֹפֵ֥ר אֶת־הַמִּגְדָּלִֽים׃
אֶת־עַ֥ם נוֹעָ֖ז לֹ֣א תִרְאֶ֑ה עַ֣ם עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ מִשְּׁמ֔וֹעַ נִלְעַ֥ג לָשׁ֖וֹן אֵ֥ין בִּינָֽה׃
חֲזֵ֣ה צִיּ֔וֹן קִרְיַ֖ת מֽוֹעֲדֵ֑נוּ עֵינֶיךָ֩ תִרְאֶ֨ינָה יְרוּשָׁלִַ֜ם נָוֶ֣ה שַׁאֲנָ֗ן אֹ֤הֶל בַּל־יִצְעָן֙ בַּל־יִסַּ֤ע יְתֵֽדֹתָיו֙ לָנֶ֔צַח וְכָל־חֲבָלָ֖יו בַּל־יִנָּתֵֽקוּ׃
ההגנה של ה׳ והמשפט על העיר
כִּ֣י אִם־שָׁ֞ם אַדִּ֤יר יְהוָה֙ לָ֔נוּ מְקוֹם־נְהָרִ֥ים יְאֹרִ֖ים רַחֲבֵ֣י יָדָ֑יִם בַּל־תֵּ֤לֶךְ בּוֹ֙ אֳנִי־שַׁ֔יִט וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ׃
כִּ֤י יְהוָה֙ שֹׁפְטֵ֔נוּ יְהוָ֖ה מְחֹקְקֵ֑נוּ יְהוָ֥ה מַלְכֵּ֖נוּ ה֥וּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ׃
נִטְּשׁ֖וּ חֲבָלָ֑יִךְ בַּל־יְחַזְּק֤וּ כֵן־תָּרְנָם֙ בַּל־פָּ֣רְשׂוּ נֵ֔ס אָ֣ז חֻלַּ֤ק עַֽד־שָׁלָל֙ מַרְבֶּ֔ה פִּסְחִ֖ים בָּ֥זְזוּ בַֽז׃
וּבַל־יֹאמַ֥ר שָׁכֵ֖ן חָלִ֑יתִי הָעָ֛ם הַיֹּשֵׁ֥ב בָּ֖הּ נְשֻׂ֥א עָוֺֽן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנְּבִיאֵא יִשְׁעִיָּהוּ מְתָאֵר אֶת הַמּוֹצָר הַקָּשֶׁה שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וְאֶת הַתְּפִלָּה לַיְּשׁוּעָה, וְעַד הַתְּגוּבָה הָאֱלֹהִית הַמְּבַטֶּאַת אֶת הַצֶּדֶק.
עֲלִיַּת הַשּׁוֹדֵד וּתְפִלַּת הַיְּשׁוּעָה
הַנָּבִיא מַתְכּוֹןֵן אֶת הַשּׁוֹדֵד שֶׁמֵּעַכָּר יִשָּׁדַד וְיִבְגְּדוּ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא עָשָׂה. בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה וְהַחֻרְבָּן, הַעֲמִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַחֲמֵי הַשֵּׁם וְיִשְׁעוֹ, כְּשֶׁהַשָּׁלָל נֶאֱסָף כְּמוֹ תְּבוּאָה בְּעֵת הַקִּצִּין.
הַשֵּׁם מֶלֶךְ הַצֶּדֶק וְחַרְדַּת הַחֲכָמִים
הַקְּרִיאָה לַצֶּדֶק בְּצִיּוֹן וְהַמַּצָּב הַקָּשֶׁה בַּחוּץ. הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַשֵּׁם כְּמָקוֹר הַמִּשְׁפָּט וְהַחָכְמָה, וּמַתְכַּן אֶת הַחֶרְדָּה שֶׁל הַחֲכָמִים וְשׁוֹלְחֵי הַשָּׁלוֹם בְּעֵת הַקְּרִיסָה הַמִּבְנִית וְהַמִּשְׁפָּטִית, כְּשֶׁהַבְּרִית מֻפָּרָה וְהַדֶּרֶךְ אֲבִלִית.
הַצְּעָקָה וְהַתְּגוּבָה הָאֱלֹהִית
הַפֶּסֶק מְתָאֵר חֻרְבָּן וְהֶחְרָבָה שֶׁל אֲדָמַת יִשְׂרָאֵל וְהָעוֹלָם, כְּשֶׁהַמְּקוֹמוֹת הַמְּפֹרָחִים הופכים לְמִדְבָר וְאֵבֶל. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהִתְעוֹרֵר וְלִגְבֹּר, וּמַתְחִיל לְהַעֲנִישׁ אֶת הָעַמִּים שֶׁמְּלַכְלְכִים בְּתָעִישָׁה, כְּשֶׁהַתְּגוּבָה הָאֱלֹהִית תִּהְיֶה שַׁלְהֶבֶת הַמְּשַׁמֶּשֶׁת אֶת הַחַיַּיִם כְּקַש וְסוּכָה שֶׁנִּדְחָקִים בָּאֵשׁ.
עוצמתו של ה' וצדקת החסיד
הנביא מכריז בפני הרחוקים והקרובים על עוצמת ה' ועל הדין הבא על החוטאים בציון. הוא מתאר את תכונותיו של האדם הצדיק המתרחק מרע ומרדף עושר לא כשר, ומבטיח כי הוא יזכה למקלט בטוח ולפרנסה וקיום אמינים תחת הגנה אלוהית.
חזון ירושלים השלווה
הפסוקים מתארים חזון של עתיד שבו תתגלה מלוכה מרהיבה וארצות רחוקות. בתוך החשש והבלבול שנובעים מחוסר ודאות, מובטח כי ירושלים תהיה עיר יציבה, שלווה וקבועה לעד, ללא תנועה או פגיעה בבסיס מעמדה.
ההגנה של ה׳ והמשפט על העיר
פסוקים אלו מתארים את ה׳ כמגן ומשפט, המקנה ביטחון ומרחבים בטוחים, אך גם מבהירים כי העיר תעבור מצוקה וביזה בשל חטאיה. ה׳ הוא השופט והמלך המציל, אך העם שגר בעיר נושא אשמה ואינו יכול להשתחרר מהעומס שבחטא.
הַפֶּסָקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּעֲמָד הַמִּשְׁפָּטִי שֶׁל יְרוּשָׁלַם תַּחַת הַשּׁוֹטֵט וְאֶת הַתִּקְוָה לְמַלְכוּת הַצֶּדֶק.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר הַחַי בֵּין הַבְּרִיּוֹת וְהַסַּכָּנָה שֶׁל חֶרֶם
״דבר אחר: לא תהיה לו כנושה, הה"ד (שם קיב): טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. בא וראה! כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה,״
כֹּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם קְשׁוּרוֹת זֶה לָזֶה. הַיּוֹם תָּלוּי בַּלַּיְלָה, וְהַלַּיְלָה בַּיּוֹם. הַכּוֹכָבִים וְהַלְּבָנָה קְשׁוּרִים זֶה לָזֶה, וְכַאֲשֶׁר הַשֵּׁם רוֹצֶה, הֵם יוֹצְאִים. הָאוֹר וְהַשֶּׁמֶשׁ, וְהַחָכְמָה וְהַבִּינָה, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת - כֻּלָּם לְוִיִּים זֶה לָזֶה. כָּךְ גַּם הַבְּרִיּוֹת עוֹשׂוֹת שָׁלוֹם זֶה עִם זֶה בְּלִי מִלִּים. אֲבָל הַבְּנָא אָדָם מְבַקֵּשׁ לִבְלֹעַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִבִּית וּבְגֶּזֶל. הַקֹּבָ"ה מְשַׁלֵּם לַבְּרִיּוֹת בְּאֹוצָרוֹ, אֲבָל הָאָרֶץ לֹא נוֹטֶטֶת רִבִּית, וְהַשֵּׁם גַּם לֹא נוֹטֵט רִבִּית. מִשְׁל הַמֶּלֶךְ מְסַבֵּר כִּי הָאָדָם שֶׁלּוֹאֶה רִבִּית, הופֵךְ אֶת הָאוֹצָר לְמָקוֹם שֶׁל חֶרֶם, עֹנִי, וְגֶּזֶל. הַקֹּבָ"שׁ מַזְהִיר אֶת הַשּׁוֹדֵד שֶׁהוּא בְּעֶצֶם שׁוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ.
שמות רבה ל״א:ט״ו ↗הַשּׁוֹדֵד שֶׁיִּהְיֶה שָׁדוּד
״וּמִי שֶׁהוּא נוֹטֵל רִבִּית מַה כְּתִיב בּוֹ? בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה (יחזקאל יח, יג). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁפָּתַח אוֹצָרוֹ לְאֶחָד, הִתְחִיל מוֹנֶה בּוֹ״
הַמִּדְרָשׁ בַּמְּקוֹר שֶׁלָּנוּ מְסַבֵּל וּמְבִיא בְּמָשָׁל עַל מִי שֶׁלּוֹקֵחַ אֲשָׁמָה וּמַשְׁתִּיל רִבִּית. הַמִּקְרָה הַנִּתְנֶה הִיא אִישׁ עָשִׁיר שֶׁלָּקַח מִן הָאוצָר הָאֱמֶתִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל בִּמְשׁוֹט רֶשַׁע וּבְעֹשֶׂה חָמָס בְּעֶשְׂרָה אֲנָשִׁים. הוּא לֹא רַק לֹא הֶחְזִיר מַשְׁכּוֹנוֹת, אֶלָּא שָׁדַד וְגָזַל אֶת אֵלֶּה שֶׁבָּטְחוּ בּוֹ. הַמִּדְשָׁר מְקַשֵּׁר אֶל הַפָּסוּק בְּיִשַׁעְיָהוּ שֶׁמִּתְנַבֵּא שֶׁהַשּׁוֹדֵד יַשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת שָׁדוּד וְהַבּוֹגֵד יִמְצָא שֶׁבְּגִידָה נֶעֱשָׂה בּוֹ. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּים אֶת הַכְּפִירוֹת בַּצֶּדֶק וּבַמִּשְׁפָּט. הַמִּדְרָשׁ מַצְיֵא בְּעַצְמוֹ הַמּוֹצָא מִפְּסָקִים שׁוֹנִים מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים כְּדֵי לְבַסֵּס אֶת הַמָּשָׁל.
מדרש תנחומא, משפטים י״ב:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
האוצר של יראת ה'
״יראת ה'. שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה:״
בפסוק זה מספר ישעיה הנביא על תקווה ועל יציבות שתהיה לעם בתוך קשיים. הוא מדבר על מצב שבו הַשֵּׁם יהיה מקור של יציבות ואוצר של חוסן. הנביא מתאר עולם שבו האמונה מעניקה כוח להתמודד עם תהפוכות הזמן. רש"י מסביר שיראת ה' אינה רק פחד, אלא היא אוצר טוב שפותח בפני האדם דלתות של ברכה וסיוע מאת הבורא. לפי פירושו, הכבוד והיראה מביאים איתם את השפע של הַשֵּׁם, ודרך היראה הזו האדם יכול לקבל את כל מה שהוא זקוק לו.
רש״י על ישעיהו 33:6:2 ↗התבוננות במבנים הגבוהים
״איה סופר את המגדלים. פירוש שהיה סופר המגדלים אשר בעיר ועיר כי אותם הבתים הגבוהים היו חשובים ונותנים יותר במס וכל אותה המחשבה והפחד לא״
בפסוק זה, ישעיהו מדבר על מי שסופר את המגדלים הגבוהים בעיר. המבנים הללו מסמלים עוצמה, כוח והתבטלות לחשש. המבט על המגדלים מעיד על מצב שבו העיר נשלטת ומתבוננת בבוררות ובשלטון של אחרים. רש"י מפרש שהספירה מתייחסת למגדלים הגבוהים בעיר, כי בתים גבוהים היו בעלי חשיבות רבה ונתנו יותר מס. לפי פירוש זה, המבט על המגדלים מזכיר את הפחד והחשש שהיו קיימים בעבר, אך הנבואה מבטיחה שהתחושות הללו לא יהיו עוד.
רש״י על ישעיהו 33:18:2 ↗היציבות שבאמונה
״חכמת. סמוך, ותחסר חכמת כך:״
בפסוק זה, הנביא ישעיהו מתאר את המצב של אדם שחweisen קשריו עם הַשֵּׁם. הוא מדבר על אוצר של חכמה, צדקה ויראת הַשֵּׁם כבסיס יציב שאינו משתנה. הדימוי של אוצר מראה שהערכים הללו הם הנכסים האמיתיים והקבועים שניתן לסמוך עליהם. רבנו אבן עזרא מציין כאן קושי לשוני קטן בטקסט. לפי פירושו, ישנו חסר במילה "חכמת", והוא מציע שהמילה הנכונה צריכה להיות "וחכמת" (עם ו' החיבור). כך, החכמה הופכת לחלק בלתי נפרד מהאוצר המשותף של האמונה והצדקה.
אבן עזרא על ישעיהו 33:6:2 ↗החורבן והעונש בנבואת ישעיהו
״איה סופר. הוא הכותב כמו [צ"ל כמה] עונש כל אדם:״
בפסוק זה מופיע התיאור של מי שגורם נזק לאחרים, אך בסוף יחווה בעצמו את אותה החורבן. המבנה של הפסוק מדגיש את העיקרון של דין וחשבון, שבו העונש שנוצר מתוך המעשים יחזור אל המבצע. אבן עזרא מפרש את הפסוק הזה כהסבר לכך שהכותב של העונש הוא גם זה שסופג אותו. לפי גישת המפרש, הפגיעה שגורמת לאחר היא זו שתחזור ותפגע בכותב עצמו, כשהוא נחשב כמי שכותב את גורלו על ידי מעשיו.
אבן עזרא על ישעיהו 33:18:2 ↗