הנה, מלך ימלוך בצדק, ושרים ינהגו בצדק.
הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃ישעיהו · פרק לב׳
מלוכת הצדק והשיקוד בטבע
התנבואת מלכות צדק, ההבדל בין החכם לרשע, ושינוי הנוף והחברה בעת בוא השלום.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו לב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מלוכת הצדק והשינוי בחושים
הוא יהיה כמו מקום מסתור מהרוח וכמו צל זרם מים, כמו צל סלע גדול בארץ יבשה.
וְהָיָה־אִ֥ישׁ כְּמַֽחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶֽלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃עיני הרואים לא יתעו, ואוזני השומעים יקשיבו היטב.
וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃לבבות חסרי דעת יבינו את הידע, ולשון המעוורים תהיה מהירה וברורה לדבר.
וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃ההבדל בין הרשע לנדיב
אדם רשע לא ייקרא יותר אדם רחב לב או נדיב, וגם לא יקרא לעשיר שווא.
לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃כי הרשע מדבר דברי שטות, ולבו מתכנן רע, כדי לעשות עוול; הוא מדבר דברי תועלת לשם ריקנות, ומסרב לתת אוכל לרעב ומים לצמא.
כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־יְהוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃התכנונים שלו הם רעים; הוא מתכנן לפגוע בעניים באמצעות שקרים, וכל מה שהוא אומר לעני הוא משפט לא צדק.
וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל ענוים [עֲנִיִּים֙] בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃אבל האדם הנדיב מתכנן בנדיבות, והוא יקום על פי הנדיבות שלו.
וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃ (פ)החרדה של הנשים והבנות
נשים רגועות, קומו ותשמעו את קולי. בנות בטוחות, תקשיבו לדבריי.
נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃הימים יהפכו לשנים של חרדה לבנות הבטוחות, כי כל היבול יסתיים ולא יהיה מה לאסוף.
יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃הנשים הרגועות יחרדו, והבנות הבטוחות ירעדו, כשירדו בגדי העבודה וחגורת המותניים.
חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃על שדות התאווה שיתרוקנו, ועל כרמי התענוג שייעצבו ללא פרי.
עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃חורבן ושינוי הטבע
על אדמת עמי יעלו קוצים ושיחים, כי על כל בתי השמחה והעיר המרוחשת.
עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃כי המבצר ננטש, וההמולה של העיר נזנחה, ועופל ובחן יהיו כמו מערות לעד, ומרעה של עדרים יהיה שמחה של פראים.
כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃עד שרוח מן עלייה תירד עלינו, והמדבר יהפוך לכרמל, והכרמל יהפוך ליער.
עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וכרמל [וְהַכַּרְמֶ֖ל] לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃והמשפט ישכון במדבר, והצדקה תשכון בכרמל.
וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃תוצאות הצדק והשלומי בשבט ישראל
והתוצאה של מעשי הצדק תהיה שלום, ועבודת הצדק תביא שקט וביטחון לעד.
וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃עמי ישכון במעונות שלום, בבתים בטוחים ובמנוחת רוגע.
וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃גשם ירד על היער, והעיר תצפה למצוק או לירידה.
וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃ברוכים אתם, הזרעים שעל כל המים, השולחים את השור והחמור לעבוד.
אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מלוכת הצדק והשינוי בחושים
הֵ֥ן לְצֶ֖דֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ וּלְשָׂרִ֖ים לְמִשְׁפָּ֥ט יָשֹֽׂרוּ׃
וְהָיָה־אִ֥ישׁ כְּמַֽחֲבֵא־ר֖וּחַ וְסֵ֣תֶר זָ֑רֶם כְּפַלְגֵי־מַ֣יִם בְּצָי֔וֹן כְּצֵ֥ל סֶֽלַע־כָּבֵ֖ד בְּאֶ֥רֶץ עֲיֵפָֽה׃
וְלֹ֥א תִשְׁעֶ֖ינָה עֵינֵ֣י רֹאִ֑ים וְאָזְנֵ֥י שֹׁמְעִ֖ים תִּקְשַֽׁבְנָה׃
וּלְבַ֥ב נִמְהָרִ֖ים יָבִ֣ין לָדָ֑עַת וּלְשׁ֣וֹן עִלְּגִ֔ים תְּמַהֵ֖ר לְדַבֵּ֥ר צָחֽוֹת׃
ההבדל בין הרשע לנדיב
לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃
כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־יְהוָה֙ תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃
וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל ענוים [עֲנִיִּים֙] בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃
וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃ (פ)
החרדה של הנשים והבנות
נָשִׁים֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת קֹ֖מְנָה שְׁמַ֣עְנָה קוֹלִ֑י בָּנוֹת֙ בֹּֽטח֔וֹת הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִֽי׃
יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּֽטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃
חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּֽטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃
עַל־שָׁדַ֖יִם סֹֽפְדִ֑ים עַל־שְׂדֵי־חֶ֕מֶד עַל־גֶּ֖פֶן פֹּרִיָּֽה׃
חורבן ושינוי הטבע
עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּֽעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כָּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃
כִּֽי־אַרְמ֣וֹן נֻטָּ֔שׁ הֲמ֥וֹן עִ֖יר עֻזָּ֑ב עֹ֣פֶל וָבַ֜חַן הָיָ֨ה בְעַ֤ד מְעָרוֹת֙ עַד־עוֹלָ֔ם מְשׂ֥וֹשׂ פְּרָאִ֖ים מִרְעֵ֥ה עֲדָרִֽים׃
עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל וכרמל [וְהַכַּרְמֶ֖ל] לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃
וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃
תוצאות הצדק והשלומי בשבט ישראל
וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃
וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃
וּבָרַ֖ד בְּרֶ֣דֶת הַיָּ֑עַר וּבַשִּׁפְלָ֖ה תִּשְׁפַּ֥ל הָעִֽיר׃
אַשְׁרֵיכֶ֕ם זֹרְעֵ֖י עַל־כָּל־מָ֑יִם מְשַׁלְּחֵ֥י רֶֽגֶל־הַשּׁ֖וֹר וְהַחֲמֽוֹר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים תקופה של צדק ושינוי בדרך התפיסה והנהגת המלך, ומתארים גם את התהפוכות בטבע ובחברה.
מלוכת הצדק והשינוי בחושים
הנבואה מתארת תקופה שבה המנהיגות תנהג בצדק ומשפט. המנהיגים יהיו מקור של הגנה ורענון כמו מים וצל בסלעים. בתקופה זו, היכולת להבין ולהקשיב תשתפר, וגם אלו שהיו מוגבלים בחושיהם או בדעתם יזכו לבהירות ולידע אמיתי.
ההבדל בין הרשע לנדיב
פסוקים אלו מתארים את אופיו של האדם הרע, שדבריו שקריים ותכנוניו פוגעים בעניים ומונעים עזרה לנזקקים. לעומת זאת, מתוארת הנדיבות של האדם הטוב, אשר תכנוניו מבוססים על נדיבות ומובילים אותו לעמוד על מעשיו הטובים.
החרדה של הנשים והבנות
הנביא פונה לנשים רגועות ולבנות בטוחות וקורא להן להקשיב. הוא מזהיר מפני תקופה קשה שבה היבול יסתיים בבת אחת, מה שיגרום לנשים ולבנות לחרדה גדולה ולשממה בשדות ובכרמים שבעבר היו פוריים.
חורבן ושינוי הטבע
הפסוקים מתארים מצב של חורבן ונטש של ערים ומבצרים, שבהם האדמה הופכת למקום של קוצים ושיחים ומרעה לחיות בר. בסופו של דבר, רוח מן השמים תחולל שינוי עמוק, ותהפוך את המדבר והכרמל למקום שבו שוכנים המשפט והצדקה.
תוצאות הצדק והשלומי בשבט ישראל
הפסוקים מתארים את פירות הצדק: שלום, ביטחון ומנוחת עמי בבתים בטוחים. הטבע משתתף בברכה זו, עם גשמים ליערות וברכה לזרעים העובדים עם בעלי החיים בשדות.
הטקסט מסתיים בהבטחה לנוחות וביטחון בתוך השבט.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השבועה בבנות ירושלים
״הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, בַּמֶּה הִשְׁבִּיעָן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הִשְׁבִּיעָן בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בִּצְבָאוֹת, בְּצָבָא שֶׁל מַעְלָה וּבְצָבָא שֶׁל מַטָּה, בִּשְׁתֵּי צְבָאוֹת, הֱוֵי אוֹמֵר בִּצְבָאוֹת אוֹ״
בְּמַקְור הַדָּרָשׁ, הַמְפַסֵּק בְּדִבְרֵי הַחֲזָ"ל מִשִּׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה, נִמְצָא מִסְפָּר רַב מִבְּרִיּוֹת שֶׁמְּבַארִים אֶת הַמִּשְׁאָה: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם". הַמְפַסֵּק מַצִּיג מַבָּט מְגוּדָּר שֶׁל פֵּרוּשִׁים עַל הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַשְׁבָּעָה זוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא מְבִיאִים רְמָזִים לְצָבָאוֹת הַשָּׁמַיִם אוֹ לַדּוֹרוֹת הַקְּדֹמִים. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְאַחרִים מְקַשְׁרִים אֶת הַמִּשְׁאָה לַמִּילָה אוֹ לַמַּאֲבָק בְּדוֹר הַשֶּׁמֶד. הַדְּרָשָׁה מַצִּיגָה אֶת הַכְּאָב שֶׁל הַמַּשְׁאִיּוּת הַנֶּפֶשׁ בְּעֵת רְדִיפַת הַמְּרַשְׁדִּים, וְאֶת הַדְּבֵיקוּת בְּקֹדֶשׁ הַשֵּׁם.
שיר השירים רבה ב׳:ז׳:א׳ ↗הקושי לדבר עם אלוהים
״כי ה' דבר (שם שם), אמרו לו לישעיה וכי דיבר הקב"ה ולא רעשה ארץ, והכתיב ארץ רעשה (וגם) [אף] שמים נטפו (תהלים סח ט), והמים״
בַּמִּדְרָשׁ הַמּוּבָא בְּ"תַנְחוּמָא בּוֹבַר", מֻסְבַּר הַקּוֹשִׁי הַגָּדוֹל שֶׁבְּדִבֵּר הַשֵּׁם עִם יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא. הַמִּדְרָשׁ מְשַׁוֶּה אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר הַמַּעֲנִיק לֵאלֹהִים לְכֹחַ שֶׁמַּרְעִיד אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁהַשֵּׁם מְדַבֵּר, הַמַּעֲמָד הוּא כָּה מַפְחִיד, כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹלְטֹן שֶׁנִּכְנָס לְעִיר וְהַמְּלַכִּים בָּהּ מְפַחֲדִים מִכֹּחַ שְׁלִיטוֹתוֹ. הַמִּשְׁלָשׁ הַמּוּצָר בַּמִּדְרָשׁ מְסַבֵּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְפַחֲדִים מִכֹּחַ הַדִּבּוּר הַנָּבִיא, כִּי הַדִּבּוּר הָיָה עַז וּמַרְעִיד כְּמוֹ חֹרֶב. הַמְּסֹרָה בַּמִּדְרָשׁ מַסְבִּים שֶׁעַל כֵּן הַמַּעֲמָד הָיָה כָּל כָּךְ מַפְחִיד, שֶׁהָעָם בָּקְשׁוּ מַעֲטֵף עָדִין יוֹתֵר, וּבָקְשׁוּ מִישַׁעְיָהוּ לְהִתְקָרֵב וְלִשְׁמֹעַ בְּעֶדְנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
תנחומא בובר, האזינו ב׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הצדק והמלך המגן
״ולכילי. רמאי נוכל חורש רעים:״
הפרק מתאר תקופה שבה מלך ינהג בצדק ויהיה מקור הגנה עבור העם. בפרק זה יש הבטחה שהחברה תשתנה לטובה, כאשר המנהיגים ינהגו ביושר והתנהגות רעה תמוגר. הדימויים הנבואיים מראים כיצנות של מגן וצוהר, המבטאים ביטחון וצדק תחת שלטון ישר. רש"י מסביר בביאורו על פסוק חמש, כי המונחים המתארים אדם רע מתייחסים למי שמתנהג כרמאי, נוכל או חורש רעים. הפירוש מתמקד בזיהוי התכונות המוסריות השליליות בתוך הטקסט המקורי, ומסביר את המושגים המורכבים דרך תיאור אופי האדם.
רש״י על ישעיהו 32:5:1 ↗הַצֶּמַח שֶׁיִּצְמַח בְּאַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה
״ליער יחשב. קירוין סגיאין כיער הזה שהוא מלא עצים:״
בְּפֶסַק הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ, אֲנַחְנוּ רוֹאִים תְּמוּנָה שֶׁל מַלְכוּת צְדָק. הַנָּבִיא מַבְטִיחַ שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לְמֶלֶךְ לִמְשֹׁל בְּצֶדֶק וְלְאַדִּימִים לִמְשֹׁל בְּיָשָׁר. הַשֶּׁגָּה הַמַּרָה הִיא שֶׁלפֶּקֶר הַיַּעַר, שֶׁהוּא מְלֵא בְּעֵצִים עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִהְיוֹת בַּעַל מַשְׁמָעוּת חִיּוּתִית, אֶלָּא רַק כְּסֵךְ צִפְצָפִים וְחַנְדָּקִים. רַשִׁי מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלָּה "יֵחָשֵׁב לְיַעַר" מְצַייֶנת שֶׁהַיַּעַר הַזֶּה נִתְפָּס כְּמַעֲמַד עָמוֹק וצָפוּף שֶׁל עֵצִים. הַמְּשֶׁל הַנָּבִי יְשַׁעְיָהוּ מַטְעִים שֶׁהַמַּצָּב הַזֶּה יַעֲבֹר, וְהַדָּבָר יִהְיֶה שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁפִיעַ אֶת רוּחוֹ מִמְּרוֹם, וְהַשָּׁדַיִם יַפְרִיחוּ בַּמִּדְבָּר. הַתְּמונה הַנָּבִיאּית מְתֶאֶַת מַעֲבָר מִמּצָב שֶׁל בְּלִי גְּבוּלוֹת וְסֵדֶר לְמַצָּב שֶׁל שִׁבְר וְחֻרְבָּן, וּמִשָּׁם לְצִימְחָה חֲדָשָׁה וְצִדְקָה.
רש״י על ישעיהו 32:15:2 ↗ההבדל בין המלך הנכון למלך הרע
״ולא. נבל. מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'):״
בְּפֶסַק הַתְּוָעָה מֵאֶת יְשַׁעְיָהוּ, הַנָּבִיא מַשְׁוֶה בֵּין מַלְכוּת רַעָה לְמַלְכּוּת צְדָקָה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁבְּמַלְכוּת הַצֶּדֶק הַדְּבָרִים יִהְיוּ בָּרוּכִים, אַךְ בְּמַלְכוּת הָרֶשַׁע הַמַּצָּב יִתְקַלֵּט. הַנָּבִיא מְצַיֵּן שֶׁבְּמַצִּיאוּת הָרֶשַׁע, הָאֱנוֹשׁ הַמְכֻבָּד יִהְיֶה נֶעְכָּב וְהַנֶּבֶל יִהְיֶה מְכֻוָּן כְּבָר לְמַעֲשֶׂה רָע. רַבִּי אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַמִּלָּה "נֶבֶל" בְּפִתּוּחַ לַשּׁוֹרֶשׁ הַלְשׁוֹנִי. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלָּה מִשְׁתֹּרֶשֶׁת מֵהַמִּקְצָע שֶׁל הַמְּנַבֵּל, מְשֶׁל הַמְּגַזֵּר אֶת הַמְּנַבֵּל, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמִּשְׁמַע הַכְּבֵד שֶׁל הַמַּצָּב.
אבן עזרא על ישעיהו 32:5:1 ↗השינוי של הטבע והרוח
״והיה. כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב כחבירו הראשון:״
הפסוק מתאר מצב שבו פתאום יורדת רוח על המדבר, וגורמת לשינוי עמוק בטבע. השדה שהיה יבש הופך להיות פורץ פרי, והחורש הופך למעין יער עבות. זהו תיאור של התחדשות פנימית וצמיחה שבאה בעקבות כוחות רוחניים חדשים. אבן עזרא מפרש את הדימוי של הפריחה והצמיחה בכך שהדבר שצומח במקום יבש יהיה עבות ומרשים כמו כרמל. הוא רואה בכרמל מדגם ליער עבות, ומסביר שהתוצאה של השינוי הזה תהיה צמיחה חזקה ומלאת חיים.
אבן עזרא על ישעיהו 32:15:2 ↗