אוי לאלה היורדים למצרים כדי לבקש עזרה עם סוסים, ומתבססים על כוח הרכב כי הוא רב ועל הפרשים כי הם חזקים מאוד, אך הם לא נשענו על הקדוש בישראל ולא ביקשו את ה'שם.
ה֣וֹי הַיֹּרְדִ֤ים מִצְרַ֙יִם֙ לְעֶזְרָ֔ה עַל־סוּסִ֖ים יִשָּׁעֵ֑נוּ וַיִּבְטְח֨וּ עַל־רֶ֜כֶב כִּ֣י רָ֗ב וְעַ֤ל פָּֽרָשִׁים֙ כִּֽי־עָצְמ֣וּ מְאֹ֔ד וְלֹ֤א שָׁעוּ֙ עַל־קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ישעיהו · פרק לא׳
הסתמכות בטעות על מצרים ותיאור חורבן אשור ואדום
ישראל מחפשת עזרה במצרים במקום בַּהַשֵּׁם, בעוד נבואה על הגנה על ירושלים ועל קריסת אויביה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו לא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הסתמכות בטעות על מצרים
הוא גם חכם, והוא מביא רע ומחזיק בדבריו, וקם נגד בית של רשעים ונגד עזרת הפועלים של הרע.
וְגַם־ה֤וּא חָכָם֙ וַיָּ֣בֵא רָ֔ע וְאֶת־דְּבָרָ֖יו לֹ֣א הֵסִ֑יר וְקָם֙ עַל־בֵּ֣ית מְרֵעִ֔ים וְעַל־עֶזְרַ֖ת פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃אבל מצרים הוא רק אדם ולא אלוהים, והסוסים שלהם הם רק בשר ולא רוח, וה'שם ימתח את ידו, והעוזר ימעד והעז יפול, וכולם יחד יכלאו.
וּמִצְרַ֤יִם אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וְסוּסֵיהֶ֥ם בָּשָׂ֖ר וְלֹא־ר֑וּחַ וַֽיהוָ֞ה יַטֶּ֣ה יָד֗וֹ וְכָשַׁ֤ל עוֹזֵר֙ וְנָפַ֣ל עָזֻ֔ר וְיַחְדָּ֖ו כֻּלָּ֥ם יִכְלָיֽוּן׃ (ס)כי כך אמר ה'שם אלוהיי: כמו כשהאריה והלביאה משמיעים קול על טרפם, ולא נבהלים מכל הרעבים בגלל קולם ולא מכל ההמון בגלל רעשם, כך ירד ה'שם צבאות על הר ציון ועל גבעתה.
כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְהוָ֣ה ׀ אֵלַ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־הַר־צִיּ֖וֹן וְעַל־גִּבְעָתָֽהּ׃הגנה על ירושלים וקריסת אשור
כמו ציפורים עפות, כך הַשֵׁם צבאות יגן על ירושלים, יגן ויציל, ויעבור מעליה ויחזיק בה וימלט.
כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃שובו אל אלו שסטו עמוק, בני ישראל.
שׁ֗וּבוּ לַאֲשֶׁ֛ר הֶעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כי ביום ההוא יתערו בבושת פנים אנשים מאלו הפסלים של הכסף ושל הזהב, שאלו הכנתם בידיכם בטעות.
כִּ֚י בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִ֚ישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא׃ואשור ייפול בחרב, אך לא על ידי אדם ולא על ידי חרב ימית. הוא יברח מפני החרב, וגיבורי צבאו יהיו כמי שהתכה.
וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹֽא־אָדָ֖ם תֹּֽאכֲלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִהְיֽוּ׃המשך תיאור חורבן אדום
הסלע שלו יעבור מתוך המערה, והמפקדים שלו יברחו מן האש, כך אמר ה'. לו אור בציוון, והוא כמו כבשן בירושלים.
וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הסתמכות בטעות על מצרים
ה֣וֹי הַיֹּרְדִ֤ים מִצְרַ֙יִם֙ לְעֶזְרָ֔ה עַל־סוּסִ֖ים יִשָּׁעֵ֑נוּ וַיִּבְטְח֨וּ עַל־רֶ֜כֶב כִּ֣י רָ֗ב וְעַ֤ל פָּֽרָשִׁים֙ כִּֽי־עָצְמ֣וּ מְאֹ֔ד וְלֹ֤א שָׁעוּ֙ עַל־קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃
וְגַם־ה֤וּא חָכָם֙ וַיָּ֣בֵא רָ֔ע וְאֶת־דְּבָרָ֖יו לֹ֣א הֵסִ֑יר וְקָם֙ עַל־בֵּ֣ית מְרֵעִ֔ים וְעַל־עֶזְרַ֖ת פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
וּמִצְרַ֤יִם אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וְסוּסֵיהֶ֥ם בָּשָׂ֖ר וְלֹא־ר֑וּחַ וַֽיהוָ֞ה יַטֶּ֣ה יָד֗וֹ וְכָשַׁ֤ל עוֹזֵר֙ וְנָפַ֣ל עָזֻ֔ר וְיַחְדָּ֖ו כֻּלָּ֥ם יִכְלָיֽוּן׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְהוָ֣ה ׀ אֵלַ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵֽהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל־הַר־צִיּ֖וֹן וְעַל־גִּבְעָתָֽהּ׃
הגנה על ירושלים וקריסת אשור
כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃
שׁ֗וּבוּ לַאֲשֶׁ֛ר הֶעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
כִּ֚י בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִ֚ישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא׃
וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹֽא־אָדָ֖ם תֹּֽאכֲלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִהְיֽוּ׃
המשך תיאור חורבן אדום
וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־יְהוָ֗ה אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את הטעות של יהודה בהסתמכות על כוחות מצרים, ואת ההבטחה להגנה אלוהית מול אשור ואדום.
הסתמכות בטעות על מצרים
הנבואה מזהירה את יהודה מפני הסתמכות על כוחם הצבאי של מצרים והסוסים שלהם במקום בטחון בה'. המטעם מדגיש שמצרים היא כוח אנושי חלש מול ה', אשר יתייצב על הר ציון בעוז ובתוקף, כשהוא אינו נרתע מכל איום.
הגנה על ירושלים וקריסת אשור
הנבואה מביאה תקווה להגנה אלוהית על ירושלים מפני אויביה, בדומה לציפורים עפות. עם ישראל נקרא לשוב מדרכי הסיג והעבודה הזרה של פסלי כסף וזהב. בסופו של דבר, אשור ייפול בדרך בלתי צפויה, כשצבאותיו נמסים ובורחים מפני החרב.
המשך תיאור חורבן אדום
הפסוק מתאר את קריסת כוחותיו של מלך אדום. הסלע שלו יתפרק וסדר המפקדים שלו יופרע בשל אש. הכתוב מדגיש שזהו דברים שנאמרו על ידי ה', שהוא מקור האור בציוון ודומה לכבשן בוער בירושלים.
הפסוקים מסתיימים בתיאור חורבן עמוקה של אדום ושל שכם בשל המלחמה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁלוֹשָׁה מָקוֹמִים שֶׁל אָסוּר לָשׁוּב אֶל מִצְרַיִם
״תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוּזְהָרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָשׁוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם. [שֶׁנֶּאֱמַר] כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד״
בַּתַּלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי, רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי לוֹמֵד עַל שְׁלוֹשָׁה מָקוֹמִים בַּכְּתוּבִים שֶׁבָּהֶם הוּזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל לֹא לִבְטֹחַ בְּמִצְרַיִם וְלֹא לָשׁוּב אֵלֶיהָ. הַמְסֹרֶת מְצַיֶּנֶת שֶׁבְּשָׁלוֹשָׁה מַצָּבִים שׁוֹנִים הָיָה חֲלוּט הַנֶּזֶק שֶׁל הַתְּלוּשִׁים בְּמִצְרַיִם, וּבְשָׁלוֹשָׁה מַצָּבִים הַקְּרוֹבִים לָהֶם חָזְרוּ וְגַם נָפְלוּ. הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּיָמֵי סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כְּשֶׁנֶאֱמַר שֶׁמִּצְרַיִם הִיא אָדָם וְלֹא אֵל, וְסוּסֶיהָ הֵם בָּשָׂר. הַשֵּׁנִי בְּיָמֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, כְּשֶׁנֶאֱמַר שֶׁהַחֶרֶב שֶׁמְפַחֵד מִמֶּנָּה תַּשִּׂיג אוֹתָם שָׁם. הַשְּׁלִישִׁי בְּיָמֵי טְרֹגְיָינוּס הָרָשָׁע. הַפֵּרוּשׁ הַמְּקִיבָל בַּמָּקוֹר הוּא שֶׁהַזְּהָרָה הָיְתָה כְּדֵי לִמְנוֹעַ הֶבְטַח בְּכֹחַ בְּשָׁלִי. הַתַּלְמוּד מְצַיֵּן אֶת הַמַּקְרִים הַסְּפִיצִיִּים כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַמַּעֲמָד הַמְסֻכָּן שֶׁל הַתְּלוּשִׁים בַּמִּצְרַיִם.
תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:א׳:ה׳ ↗שְׁלוֹשָׁה הַצְלָחוֹת שֶׁנִּכְשְׁלוּ
״הָא בִשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ, וּבִשְׁלָשְׁתָּם נָפָלוּ. הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה לא,א) "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה! עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב, וְעַל פָּרָשִׁים״
בַּמִּקְחָה הַזּוֹ, הַמִּכְהִילְתָא דְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְסַפֶּרֶת עַל שְׁלוֹשָׁה מַצָּרוֹת שֶׁהַמּוֹצָא הָעָם חָזַר בָּהֶן וְנָפַל. הַמַּצָּרָה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּימֵי סַנְחֵרִיב. בָּעֵת הַזּוֹ, הָעָם הִבְטִיחַ לְעֶזְרָה בַּסּוּסִים וּבָרְכָבִים הָעֲצֻמִּים, אַךְ הַנָּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ מַזְהִיר כִּי הֵם לֹא בָּטְחוּ בַּקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְלֹא דָרְשׁוּ אֶת הַשֵּׁם. הַמַּצָּרָה הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ. בַּזְּמַן זֶה, כְּפִי שֶׁנִּלְמַד מִסֵּפֶר יִרְמְיָהוּ, הַחֶרֶב וְהָרָעָב שֶׁהָעָם חָרַד מֵהֶם יַעֲקְבוּ אַחֲרֵי הָעָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד מוּתָם. הַמַּצָּרָה הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה בִּימֵי טְרָיָאנוּס. הַמְּסִירָה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמַּצָּרוֹת הַקְּדִימוֹת לְמַעֲשֵׂי הַהִיסְטוֹרְיָה וּלְמַצָּרוֹת מְאוּחָרוֹת, וּמַדְגִּישָׁה שֶׁבְּכָל הַפְּעָמִים הָעָם חָזַר מִדֶּרֶךְ רָעָה וְנָפַל בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח ג׳:כ״ו ↗בעקבות המפרשים
ההסתמכות על כוחות אנושיים
״וקם. על עשרת השבטים שהם בית מרעים ועל מצרים אשר הם להם לעזרה:״
הפסוק מתאר את מצבם של עשרת השבטים, שנתפסו כעם שנוטה לבריחה ולחיפוש מקלט אצל אחרים. הנביא ישעיהו מציג את הבעיה המרכזית: השבטים הללו מחפשים עזרה במצרים, שהיא מעצמה חזקה ומרשימה. n רש"י מסביר כי המונח "בית מרעים" מתייחס לעשרת השבטים שנטשו את דרכם. לפי פירושו, מצרים היא המקום אליו הם פונים כדי למצוא הגנה וכוח, במקום להסתמך על הַשֵּׁם.
רש״י על ישעיהו 31:2:2 ↗הזמנה לחזרה אל הַשֵּׁם
״שובו. למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו וסרתם מעליו עתה שובו אליו:״
הַפֶּסַח הַנִּבְדָּק מִתְרַכז בַּקוֹל הַמְּזַמֵּן אֶת הָעָם לַחֲזָרָה. הַנְּבִיאָה יִשְׁעִיאָה מַזְכִּיר אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָעָם מִתְבַּטֵּל מֵהַקֶּשר עִם הַשֵּׁם. הַקוֹל הַזֶּה מְבַקֵּשׁ מֵאֵלּוּ שֶׁעָמְקוּ בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁל הִתְרַחֲקוּת, לַעֲזֹב אֶת הַנְּתִיבָה הַזֶּה וְלָשׁוּב אֶל הַמְּקוֹם הַנָּכוֹן. רַשִׁי, בְּפֶרֶשְׁקוֹ הַמְּסֻבָּל עַל הַפָּשׁוּט, מַסְבִּיר אֶת הַקּוֹל הַזֶּה כַּהַזְמָנָה לַתְּשׁוּבָה. לְפִי רַשִׁי, הַמְּכוֹנִיּוּת שֶׁל הַמִּלִּים הִיא שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָעָם כְּבָר סָר מֵהַשֵּׁם, הַקּוֹל מְקַרֵּא לָהֶם: "עַתָּה שׁוּבוּ אֵלָיו". הַפְּרִישׁוּת הַזֹּאת מַדְגִּישָׁה שֶׁהַדֶּרֶךְ לַחֲזָרָה פְּתוּחָה תָּמִיד.
רש״י על ישעיהו 31:6:1 ↗הביטחון הלא נכון בכוח אנושי
״ואת דברו לא הסיר. לא בטל:״
בפרק זה של ספר ישעיהו, הנביא מזהיר את יהודה מפני ההסתמכות על כוחות זרים. הוא מתאר אנשים שרצים לעזר למצרים, מחפשים עזרה בסוסים ובפרשים במקום לפנות אל הַשֵּׁם. הנביא מדגיש כי בני האדם הם רק בשר ואין בהם רוח, ולכן הם אינם יכולים לספק הגנה אמיתית. הדימויים של הסוסים והפרשים מראים על תקווה שגויה בכוח צבאי אנושי. הפירוש של אבן עזרא על פסוק ב' מציין כי דברי הנביא לא בטלו ולא הוסרו. לפי גישת אבן עזרא, המשמעות היא שהנבואה נותרה תקפה וקיימת כפי שנאמרה. הוא מתמקד בווודאות של דברי הנביא כעובדה היסטורית ורוחנית שלא השתנתה.
אבן עזרא על ישעיהו 31:2:2 ↗החטא הגדול והעובדון המטעה
״וטעם חטא. שאין חטא למעלה ממנו:״
הפסוקים מדברים על הסכנה שבביטחון בכוח אנושי ובבריתות פוליטיות במקום להישען על הַשֵּׁם. הנביא ישעיהו מזהיר את יהודה מפני תלות במצרים ובסוסיה, ומתאר זאת כחטא כבד. הדימוי של פסלי כסף וזהב שמופלים מהקרקע ממחיש את קריסת הביטחון המדומה הזה. אבן עזרא מפרש את המילה "חטא" בהקשר זה ומדגיש שאין חטא גדול יותר מזה. הוא רואה בביטחון בכוח חיצוני חטא מהותי. הפירוש מתמקד בכבדות העוון שבתלות בבני אדם במקום בבורא.
אבן עזרא על ישעיהו 31:7:2 ↗