אוי לילדים המרדנים, אומר הַשֵּׁם, שמתכננים תוכניות בלי להתייעץ איתי, ושבוקעים מים בלי רוחי, רק כדי להסתיר חטאת אחת עם חטאת אחרת.
ה֣וֹי בָּנִ֤ים סֽוֹרְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֤וֹת עֵצָה֙ וְלֹ֣א מִנִּ֔י וְלִנְסֹ֥ךְ מַסֵּכָ֖ה וְלֹ֣א רוּחִ֑י לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת חַטָּ֖את עַל־חַטָּֽאת׃ישעיהו · פרק ל׳
המרד, התלות במצרים והתקווה לתשובה
ישעיהו מתאר את תוצאות הברית עם מצרים, את הסירוב לשמוע את הנביאים ואת ההבטחה לריפוי ולברכה בדרכם של ה’.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו ל׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
המרד והתלות במצרים
אלו שהולכים למצרים, בלי לשאול אף אחד, כדי למצוא כוח בעוצמתו של פרעה ולחוס על עצמם בצל מצרים.
הַהֹלְכִים֙ לָרֶ֣דֶת מִצְרַ֔יִם וּפִ֖י לֹ֣א שָׁאָ֑לוּ לָעוֹז֙ בְּמָע֣וֹז פַּרְעֹ֔ה וְלַחְס֖וֹת בְּצֵ֥ל מִצְרָֽיִם׃העוצמה של פרעה תהיה לכם לבושה, וההסתתרות בצל מצרים תהיה לכם למבוכה.
וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם מָע֥וֹז פַּרְעֹ֖ה לְבֹ֑שֶׁת וְהֶחָס֥וּת בְּצֵל־מִצְרַ֖יִם לִכְלִמָּֽה׃כי השליחים והשרים של צוען יחזרו בבושה.
כִּֽי־הָי֥וּ בְצֹ֖עַן שָׂרָ֑יו וּמַלְאָכָ֖יו חָנֵ֥ס יַגִּֽיעוּ׃ה–ח
חוסר התועלת בברית עם מצרים
כל מי שמנסה להטעות את העם הזה, לא יעזור להם בכלל. הם לא יועילו ולא יסייעו, כי יביאו רק בושה וחרפה.
כֹּ֣ל הבאיש [הֹבִ֔ישׁ] עַל־עַ֖ם לֹא־יוֹעִ֣ילוּ לָ֑מוֹ לֹ֤א לְעֵ֙זֶר֙ וְלֹ֣א לְהוֹעִ֔יל כִּ֥י לְבֹ֖שֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּֽה׃ (ס)יש נבואה על חיות בנגב, בארץ צרה וקשה, שמעיקים על העם. הם מביאים איתם שור וסרף מעופף, וסוחבים על הכתפיים של הצעירים את כוחם, ועל גב הגמלים את אוצרותיהם, אבל הם לא יועילו לעם הזה.
מַשָּׂ֖א בַּהֲמ֣וֹת נֶ֑גֶב בְּאֶרֶץ֩ צָרָ֨ה וְצוּקָ֜ה לָבִ֧יא וָלַ֣יִשׁ מֵהֶ֗ם אֶפְעֶה֙ וְשָׂרָ֣ף מְעוֹפֵ֔ף יִשְׂאוּ֩ עַל־כֶּ֨תֶף עֲיָרִ֜ים חֵֽילֵהֶ֗ם וְעַל־דַּבֶּ֤שֶׁת גְּמַלִּים֙ אֽוֹצְרֹתָ֔ם עַל־עַ֖ם לֹ֥א יוֹעִֽילוּ׃מצרים היא רק חוסר תועלת וריקנות, וגם היא לא תעזור. לכן קראתי להם כך: הם רהב שעצר מלכת.
וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת׃עכשיו בוא וכתוב את זה על לוח איתם, וכתוב את החוק הזה בספר, כדי שזה יהיה למחר ולימים עתידיים, לעד.
עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃ט–יב
סירוב לשמוע את האמת
כי זה עם מרדני, ילדים שמתים, ילדים שלא רצו לשמוע את תורת ה'.
כִּ֣י עַ֤ם מְרִי֙ ה֔וּא בָּנִ֖ים כֶּחָשִׁ֑ים בָּנִ֕ים לֹֽא־אָב֥וּ שְׁמ֖וֹעַ תּוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃אלו שאמרו לרואים: אל תראו אותנו, ולא לחזים לנו דברים קשים. אמרו לנו דברים פשוטים, ותראו לנו רק רעיונות קלים.
אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙ לֹ֣א תִרְא֔וּ וְלַ֣חֹזִ֔ים לֹ֥א תֶחֱזוּ־לָ֖נוּ נְכֹח֑וֹת דַּבְּרוּ־לָ֣נוּ חֲלָק֔וֹת חֲז֖וּ מַהֲתַלּֽוֹת׃סורו מהדרך, תסירו מהדרך את הנתיב. תרחיקו מעינינו את הקדוש מישראל.
ס֚וּרוּ מִנֵּי־דֶ֔רֶךְ הַטּ֖וּ מִנֵּי־אֹ֑רַח הַשְׁבִּ֥יתוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)לכן כך אמר הקדוש מישראל: בגלל שסרבתם לדבר הזה, בטח בשקר ובמרמה, ונשענתם עליו.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥עַן מָֽאָסְכֶ֖ם בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽתִּבְטְחוּ֙ בְּעֹ֣שֶׁק וְנָל֔וֹז וַתִּֽשָּׁעֲנ֖וּ עָלָֽיו׃יג–טז
ההרס שבבחירה בבריחה במקום בתשובה
לכן העוון הזה יהיה לכם כמו התפרצות שמתמוטטת, כמו סדק בחומה גבוהה, שפתאום ובפתע יבוא שבריה.
לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֺ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ׃ושבריה יהיה כמו שבירת נבל שיוצר כותת לא ירחם, ולא ימצא בערב הכנתו חרש כדי להחמיר אש או לחשוף מים מכלי קיבול.
וּ֠שְׁבָרָהּ כְּשֵׁ֨בֶר נֵ֧בֶל יוֹצְרִ֛ים כָּת֖וּת לֹ֣א יַחְמֹ֑ל וְלֹֽא־יִמָּצֵ֤א בִמְכִתָּתוֹ֙ חֶ֔רֶשׂ לַחְתּ֥וֹת אֵשׁ֙ מִיָּק֔וּד וְלַחְשֹׂ֥ף מַ֖יִם מִגֶּֽבֶא׃ (פ)על המילים
הדימוי מתאר הרס מוחלט ללא אפשרות תיקון.
כי כך אמר אדוני יהוה, קדוש ישראל: בשוב ובמנוחה תיוושעו, בשקט ובביטחון תהיה עוצמתכם, אך לא רציתם.
כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּהְיֶ֖ה גְּבֽוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם׃ואמרתם: לא, על סוס נברח, על כך תברחו, ועל פרש קל על כך יקללו הרודפים שלכם.
וַתֹּ֨אמְר֥וּ לֹא־כִ֛י עַל־ס֥וּס נָנ֖וּס עַל־כֵּ֣ן תְּנוּס֑וּן וְעַל־קַ֣ל נִרְכָּ֔ב עַל־כֵּ֖ן יִקַּ֥לּוּ רֹדְפֵיכֶֽם׃יז–כ
התקווה לגלות ורחמים
אלף אחד יברחו מפני רעש אחד, וחמישה יברחו מפני רעש של חמישה, עד שלא יישארו לכם כמו שארית על ראש ההר וכשארית על הגבעה.
אֶ֣לֶף אֶחָ֗ד מִפְּנֵי֙ גַּעֲרַ֣ת אֶחָ֔ד מִפְּנֵ֛י גַּעֲרַ֥ת חֲמִשָּׁ֖ה תָּנֻ֑סוּ עַ֣ד אִם־נוֹתַרְתֶּ֗ם כַּתֹּ֙רֶן֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וְכַנֵּ֖ס עַל־הַגִּבְעָֽה׃ולכן הַשֵּׁם יחכה לחסות עליכם, ולכן הוא יתעלה כדי לרחם אתכם, כי הַשֵּׁם הוא אלוהי משפט; אשרי כל מחכים לו.
וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֤ה יְהוָה֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י מִשְׁפָּט֙ יְהוָ֔ה אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ׃ (ס)כי עם שיש בציון, שיש בירושלים, יבכה; לא תבכו, כי הוא יחוס עליכם כשיישמע את קול זעקתכם ויענה לכם.
כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ׃והאדון ייתן לכם לחם בצער ומים במצוקה, אך המורים שלכם לא יעלמו מעיניכם עוד ותראו את מוריכם.
וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹֽא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃כא–כד
הדרכה לדרך הנכונה והברכה המתבטאת בשפע
ואז אזניך ישמעו קול מאחוריך אומרים: זה הדרך, לכו בה, כי תאמינו ותשמעו.
וְאָזְנֶ֙יךָ֙ תִּשְׁמַ֣עְנָה דָבָ֔ר מֵֽאַחֲרֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר זֶ֤ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ לְכ֣וּ ב֔וֹ כִּ֥י תַאֲמִ֖ינוּ וְכִ֥י תַשְׂמְאִֽילוּ׃ותו לכל מה שכיסה את פסלי הכסף שלך ואת הכלפה של בגד הזהב שלך, תזרקו כמו לכלוך, ותצאו לומר לו: תזרוק.
וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃והוא ייתן גשם לזרעים שאתה זורע באדמה, וללחם מתנובת האדמה, וזה יהיה שופע ושמן, ומרעה לך את שורת בעלי החיים ביום ההוא כמו שדה רחב.
וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָֽאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב׃ואלפי ועשרת העובדים של האדמה יאכלו בלילה חמוץ, את מה שזור בגרານ ובמטחנה.
וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָֽאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃כה–כח
הבטחת הריפוי והשינוי הטבעי
וביום שרע גדול, כשמגדלים נופלים, יהיו מעיינות מים זורמים בכל הר גבוה ובכל גבעה גבוהה.
וְהָיָ֣ה ׀ עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַ וְעַל֙ כָּל־גִּבְעָ֣ה נִשָּׂאָ֔ה פְּלָגִ֖ים יִבְלֵי־מָ֑יִם בְּיוֹם֙ הֶ֣רֶג רָ֔ב בִּנְפֹ֖ל מִגְדָּלִֽים׃אור הירח יהיה כמו אור השמש, ואור השמש יהיה שבע פעמים חזק כמו אור שבעת הימים, ביום שהשם ירפא את שבר עמו ויחלים מפגיעתו.
וְהָיָ֤ה אֽוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ (ס)הנה, שם השם בא מרחוק, חרונו בוים, משאה כבד, שפתיו מלאות כעס ולשונו כמו אש אוכלת.
הִנֵּ֤ה שֵׁם־יְהוָה֙ בָּ֣א מִמֶּרְחָ֔ק בֹּעֵ֣ר אַפּ֔וֹ וְכֹ֖בֶד מַשָּׂאָ֑ה שְׂפָתָיו֙ מָ֣לְאוּ זַ֔עַם וּלְשׁוֹנ֖וֹ כְּאֵ֥שׁ אֹכָֽלֶת׃ברוחו כמו נחל שוטף שיחנק את העמים בגלל שקרים, וכמו רסן שמשתלט על לחיי העמים.
וְרוּח֞וֹ כְּנַ֤חַל שׁוֹטֵף֙ עַד־צַוָּ֣אר יֶֽחֱצֶ֔ה לַהֲנָפָ֥ה גוֹיִ֖ם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא וְרֶ֣סֶן מַתְעֶ֔ה עַ֖ל לְחָיֵ֥י עַמִּֽים׃כט–לב
שירת חג וזעם יהוה
השיר יהיה שלכם כמו ליל חג קדוש, ושמחת לב כמו אדם שהולך בריקוד כדי להיכנס להר יהוה, לצור ישראל.
הַשִּׁיר֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כְּלֵ֖יל הִתְקַדֶּשׁ־חָ֑ג וְשִׂמְחַ֣ת לֵבָ֗ב כַּֽהוֹלֵךְ֙ בֶּֽחָלִ֔יל לָב֥וֹא בְהַר־יְהוָ֖ה אֶל־צ֥וּר יִשְׂרָאֵֽל׃ויהוה יכריז את הוד קולו ויראה את עוצמת זרועו בזעם, עם להבת אש שאוכלת רסיסים וזרם ואבן ברד.
וְהִשְׁמִ֨יעַ יְהוָ֜ה אֶת־ה֣וֹד קוֹל֗וֹ וְנַ֤חַת זְרוֹעוֹ֙ יַרְאֶ֔ה בְּזַ֣עַף אַ֔ף וְלַ֖הַב אֵ֣שׁ אוֹכֵלָ֑ה נֶ֥פֶץ וָזֶ֖רֶם וְאֶ֥בֶן בָּרָֽד׃כי מקול יהוה תתנתק אשור, והוא יכה אותה בשבט.
כִּֽי־מִקּ֥וֹל יְהוָ֖ה יֵחַ֣ת אַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֖בֶט יַכֶּֽה׃וכל מטה המכה יושב על היסוד שהיהוה יניח עליו, וזה יקרה בצלילי תופים, כינורים וזעקת מלחמה.
וְהָיָ֗ה כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה מֽוּסָדָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יָנִ֤יחַ יְהוָה֙ עָלָ֔יו בְּתֻפִּ֖ים וּבְכִנֹּר֑וֹת וּבְמִלְחֲמ֥וֹת תְּנוּפָ֖ה נִלְחַם־בה [בָּֽם׃]לג–לג
העונש של תפתה
כי תפתה כבר הוכנה למלך, היא רחבה ועמוקה מאוד. שם יש הרבה אש ועצים, ונשימת הַשֵּׁם היא כמו נחל גופרית שבו שורפת אש.
כִּֽי־עָר֤וּךְ מֵֽאֶתְמוּל֙ תָּפְתֶּ֔ה גַּם־הוא [הִ֛יא] לַמֶּ֥לֶךְ הוּכָ֖ן הֶעְמִ֣יק הִרְחִ֑ב מְדֻרָתָ֗הּ אֵ֤שׁ וְעֵצִים֙ הַרְבֵּ֔ה נִשְׁמַ֤ת יְהוָה֙ כְּנַ֣חַל גָּפְרִ֔ית בֹּעֲרָ֖ה בָּֽהּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
המרד והתלות במצרים
ה֣וֹי בָּנִ֤ים סֽוֹרְרִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֤וֹת עֵצָה֙ וְלֹ֣א מִנִּ֔י וְלִנְסֹ֥ךְ מַסֵּכָ֖ה וְלֹ֣א רוּחִ֑י לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת חַטָּ֖את עַל־חַטָּֽאת׃
הַהֹלְכִים֙ לָרֶ֣דֶת מִצְרַ֔יִם וּפִ֖י לֹ֣א שָׁאָ֑לוּ לָעוֹז֙ בְּמָע֣וֹז פַּרְעֹ֔ה וְלַחְס֖וֹת בְּצֵ֥ל מִצְרָֽיִם׃
וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם מָע֥וֹז פַּרְעֹ֖ה לְבֹ֑שֶׁת וְהֶחָס֥וּת בְּצֵל־מִצְרַ֖יִם לִכְלִמָּֽה׃
כִּֽי־הָי֥וּ בְצֹ֖עַן שָׂרָ֑יו וּמַלְאָכָ֖יו חָנֵ֥ס יַגִּֽיעוּ׃
ה–ח
חוסר התועלת בברית עם מצרים
כֹּ֣ל הבאיש [הֹבִ֔ישׁ] עַל־עַ֖ם לֹא־יוֹעִ֣ילוּ לָ֑מוֹ לֹ֤א לְעֵ֙זֶר֙ וְלֹ֣א לְהוֹעִ֔יל כִּ֥י לְבֹ֖שֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּֽה׃ (ס)
מַשָּׂ֖א בַּהֲמ֣וֹת נֶ֑גֶב בְּאֶרֶץ֩ צָרָ֨ה וְצוּקָ֜ה לָבִ֧יא וָלַ֣יִשׁ מֵהֶ֗ם אֶפְעֶה֙ וְשָׂרָ֣ף מְעוֹפֵ֔ף יִשְׂאוּ֩ עַל־כֶּ֨תֶף עֲיָרִ֜ים חֵֽילֵהֶ֗ם וְעַל־דַּבֶּ֤שֶׁת גְּמַלִּים֙ אֽוֹצְרֹתָ֔ם עַל־עַ֖ם לֹ֥א יוֹעִֽילוּ׃
וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת׃
עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כָתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃
ט–יב
סירוב לשמוע את האמת
כִּ֣י עַ֤ם מְרִי֙ ה֔וּא בָּנִ֖ים כֶּחָשִׁ֑ים בָּנִ֕ים לֹֽא־אָב֥וּ שְׁמ֖וֹעַ תּוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃
אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙ לֹ֣א תִרְא֔וּ וְלַ֣חֹזִ֔ים לֹ֥א תֶחֱזוּ־לָ֖נוּ נְכֹח֑וֹת דַּבְּרוּ־לָ֣נוּ חֲלָק֔וֹת חֲז֖וּ מַהֲתַלּֽוֹת׃
ס֚וּרוּ מִנֵּי־דֶ֔רֶךְ הַטּ֖וּ מִנֵּי־אֹ֑רַח הַשְׁבִּ֥יתוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥עַן מָֽאָסְכֶ֖ם בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽתִּבְטְחוּ֙ בְּעֹ֣שֶׁק וְנָל֔וֹז וַתִּֽשָּׁעֲנ֖וּ עָלָֽיו׃
יג–טז
ההרס שבבחירה בבריחה במקום בתשובה
לָכֵ֗ן יִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֺ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ׃
וּ֠שְׁבָרָהּ כְּשֵׁ֨בֶר נֵ֧בֶל יוֹצְרִ֛ים כָּת֖וּת לֹ֣א יַחְמֹ֑ל וְלֹֽא־יִמָּצֵ֤א בִמְכִתָּתוֹ֙ חֶ֔רֶשׂ לַחְתּ֥וֹת אֵשׁ֙ מִיָּק֔וּד וְלַחְשֹׂ֥ף מַ֖יִם מִגֶּֽבֶא׃ (פ)
כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּהְיֶ֖ה גְּבֽוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם׃
וַתֹּ֨אמְר֥וּ לֹא־כִ֛י עַל־ס֥וּס נָנ֖וּס עַל־כֵּ֣ן תְּנוּס֑וּן וְעַל־קַ֣ל נִרְכָּ֔ב עַל־כֵּ֖ן יִקַּ֥לּוּ רֹדְפֵיכֶֽם׃
יז–כ
התקווה לגלות ורחמים
אֶ֣לֶף אֶחָ֗ד מִפְּנֵי֙ גַּעֲרַ֣ת אֶחָ֔ד מִפְּנֵ֛י גַּעֲרַ֥ת חֲמִשָּׁ֖ה תָּנֻ֑סוּ עַ֣ד אִם־נוֹתַרְתֶּ֗ם כַּתֹּ֙רֶן֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר וְכַנֵּ֖ס עַל־הַגִּבְעָֽה׃
וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֤ה יְהוָה֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י מִשְׁפָּט֙ יְהוָ֔ה אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ׃ (ס)
כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ׃
וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹֽא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃
כא–כד
הדרכה לדרך הנכונה והברכה המתבטאת בשפע
וְאָזְנֶ֙יךָ֙ תִּשְׁמַ֣עְנָה דָבָ֔ר מֵֽאַחֲרֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר זֶ֤ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ לְכ֣וּ ב֔וֹ כִּ֥י תַאֲמִ֖ינוּ וְכִ֥י תַשְׂמְאִֽילוּ׃
וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃
וְנָתַן֩ מְטַ֨ר זַרְעֲךָ֜ אֲשֶׁר־תִּזְרַ֣ע אֶת־הָאֲדָמָ֗ה וְלֶ֙חֶם֙ תְּבוּאַ֣ת הָֽאֲדָמָ֔ה וְהָיָ֥ה דָשֵׁ֖ן וְשָׁמֵ֑ן יִרְעֶ֥ה מִקְנֶ֛יךָ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כַּ֥ר נִרְחָֽב׃
וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָֽאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃
כה–כח
הבטחת הריפוי והשינוי הטבעי
וְהָיָ֣ה ׀ עַל־כָּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַ וְעַל֙ כָּל־גִּבְעָ֣ה נִשָּׂאָ֔ה פְּלָגִ֖ים יִבְלֵי־מָ֑יִם בְּיוֹם֙ הֶ֣רֶג רָ֔ב בִּנְפֹ֖ל מִגְדָּלִֽים׃
וְהָיָ֤ה אֽוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַֽחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים בְּי֗וֹם חֲבֹ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־שֶׁ֣בֶר עַמּ֔וֹ וּמַ֥חַץ מַכָּת֖וֹ יִרְפָּֽא׃ (ס)
הִנֵּ֤ה שֵׁם־יְהוָה֙ בָּ֣א מִמֶּרְחָ֔ק בֹּעֵ֣ר אַפּ֔וֹ וְכֹ֖בֶד מַשָּׂאָ֑ה שְׂפָתָיו֙ מָ֣לְאוּ זַ֔עַם וּלְשׁוֹנ֖וֹ כְּאֵ֥שׁ אֹכָֽלֶת׃
וְרוּח֞וֹ כְּנַ֤חַל שׁוֹטֵף֙ עַד־צַוָּ֣אר יֶֽחֱצֶ֔ה לַהֲנָפָ֥ה גוֹיִ֖ם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא וְרֶ֣סֶן מַתְעֶ֔ה עַ֖ל לְחָיֵ֥י עַמִּֽים׃
כט–לב
שירת חג וזעם יהוה
הַשִּׁיר֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כְּלֵ֖יל הִתְקַדֶּשׁ־חָ֑ג וְשִׂמְחַ֣ת לֵבָ֗ב כַּֽהוֹלֵךְ֙ בֶּֽחָלִ֔יל לָב֥וֹא בְהַר־יְהוָ֖ה אֶל־צ֥וּר יִשְׂרָאֵֽל׃
וְהִשְׁמִ֨יעַ יְהוָ֜ה אֶת־ה֣וֹד קוֹל֗וֹ וְנַ֤חַת זְרוֹעוֹ֙ יַרְאֶ֔ה בְּזַ֣עַף אַ֔ף וְלַ֖הַב אֵ֣שׁ אוֹכֵלָ֑ה נֶ֥פֶץ וָזֶ֖רֶם וְאֶ֥בֶן בָּרָֽד׃
כִּֽי־מִקּ֥וֹל יְהוָ֖ה יֵחַ֣ת אַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֖בֶט יַכֶּֽה׃
וְהָיָ֗ה כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה מֽוּסָדָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יָנִ֤יחַ יְהוָה֙ עָלָ֔יו בְּתֻפִּ֖ים וּבְכִנֹּר֑וֹת וּבְמִלְחֲמ֥וֹת תְּנוּפָ֖ה נִלְחַם־בה [בָּֽם׃]
לג–לג
העונש של תפתה
כִּֽי־עָר֤וּךְ מֵֽאֶתְמוּל֙ תָּפְתֶּ֔ה גַּם־הוא [הִ֛יא] לַמֶּ֥לֶךְ הוּכָ֖ן הֶעְמִ֣יק הִרְחִ֑ב מְדֻרָתָ֗הּ אֵ֤שׁ וְעֵצִים֙ הַרְבֵּ֔ה נִשְׁמַ֤ת יְהוָה֙ כְּנַ֣חַל גָּפְרִ֔ית בֹּעֲרָ֖ה בָּֽהּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה עוסק בביטחון השגוי של יהודה בברית עם מצרים ובקריאת הנביא לחזור אל ה’.
פסוקים א–ד
המרד והתלות במצרים
הנביא מזהיר את בני ישראל המנסים לבנות תוכניות פוליטיות וצבאיות ללא אלוהים. הם מחפשים בריתות עם מצרים כדי לקבל הגנה וכוח, אך הנביא מבהיר שהעזרה הזו תהפוך למבוכה ובושה עבורם, שכן כוחם המדומה יתברר כחסר תועלת.
פסוקים ה–ח
חוסר התועלת בברית עם מצרים
הנבואה מזהירה כי ניסיונות להטעות את העם וחיפושי עזרה במצרים ובחיי בקר בנגב הם חסרי תועלת. המאמצים הללו יביאו רק בושה, ולכן יש לתעד את המצב הזה כהוכחה היסטית לעתיד רחוק.
פסוקים ט–יב
סירוב לשמוע את האמת
פסוקים אלו מתארים עם שמתנהג כילדים מרדנים, שאינם רוצים לשמוע את תורת ה'. העם מבקש מהנביאים להימנע מהאמת הקשה ולהציע לו רק דברים קלים ונוחים. בגלל הבחירה הזו לדבוק בשקר ובמרמה במקום באמת, הקדוש מישראל מודיע שהתוצאה היא חוסר הישענות על האמת.
פסוקים יג–טז
ההרס שבבחירה בבריחה במקום בתשובה
הנבואה מתארת את התוצאה של חוסר הנאמנות לישראל. העוון יביא להרס פתאומי ובלתי ניתן לתיקון, כמו חרסה שנשברת. למרות שהתשובה והשקט הם המקור לגבורה, העם בוחר בבריחה ובהסתמכות על כוח צבאי זר, מה שיגרום להרס מהיר.
פסוקים יז–כ
התקווה לגלות ורחמים
הפסוקים מתארים את עוצמת המנוסה והחורבן שעלולים לבוא, אך מביאים הבטחה של הַשֵּׁם לחסד ולתשובה. למרות הקושי והמצוקה שיגיעו, הַשֵּׁם יקשיב לזעקה ויחזיר את ההדר למורי העם.
פסוקים כא–כד
הדרכה לדרך הנכונה והברכה המתבטאת בשפע
הפסוקים מתארים תקופה של הדרכה רוחנית וגשמית. בראשית מובטחת הכוונה בדרך הנכונה דרך שמיעת קול מאחור. לאחר מכן מתוארת התנערות מעבודת עבודה זרה ופסלים, מה שיוביל לברכה חקלאית גדולה, שפע של גשם ותנובת אדמה משובחת שתספק את צורכי העובדים והחיים.
פסוקים כה–כח
הבטחת הריפוי והשינוי הטבעי
פסוקים אלו מתארים תקופה של שינוי דרמטי בטבע ובהנהגה האלוהית. מצד אחד, הבטחה לריפוי עם ישראל והצטרפות מקורות מים לכל הגבהים. מצד שני, תיאור עוצמתו של השם הבא משפט ודין עם כעס ורוח משתלטת על העמים.
פסוקים כט–לב
שירת חג וזעם יהוה
הפסוקים מתארים מצב של שמחה רוחנית כמו ביום חג, אך מיד לאחר מכן מתארים את כעסו של יהוה. הקול האלוהי יביא לחורבן אשור באמצעות אש וברד, כאשר כוחו של ה' יתבסס על מטה שבור ועל קולות מלחמה ותופים.
פסוקים לג–לג
העונש של תפתה
הפסוק מתאר את גורלה של תפתה, שעוצמה ומרחב מוגדלים שם הופכים למקום של חורבן. האש והעצים הרבים הופכים את המקום למקום שבו נשימת הַשֵּׁם פועלת כנחל גופרית בוער, מה שמדגיש את עוצמת העונש והשריפה.
הפרק מסתיים בתיאור העונש והזעם על תפתה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השימוש בחֶרֶס ומשמעות הזיכרון
״חֶרֶס, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית. אָמַר״
בַּמִּשְׁנָה שֶׁל מִשְׁנַת שַׁבָּת, דּוֹסְרִים הַמִּשְׁנָיוֹת עַל הַסִּיּוּם שֶׁל חֶרֶס בִּמְלוֹא הַתְּפִילָה. רַבִּי יְהוּדָה רוֹאֶה בּוֹ כְּלוּחַ לְפֶצִיעַ חֲבֵרוֹ. רַבִּי מֵאִיר רוֹאֶה בּוֹ כְּלִי לְחִתּוּת אוֹר, וְרַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה בּוֹ כְּלִי לְקַבֵּל רְבִיעִית. הַמִּשְׁנָה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַדְּבָרִים לַפֶּסַק בְּיִשְׁעִיָּהוּ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בִּמְכִתָּתוֹ חֶרֶס לַחְתּוֹת אֵשׁ. רַבִּי מֵאִיר מְסַבֵּר שֶׁעַל פִּי הַפּסוּק, הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַדָּבָר קוֹרֶה גַּם כְּשֶׁאֵין רְאָיָה מוחשית. רַבִּי יוֹסֵי מַשִּׁיב שֶׁהַפּסוּק עַצְמוֹ הוּא הָרְאָיָה. הַתַּלְמוּד מְבַקֵּשׁ לְחַבֵּר בֵּין הַמִּדִּים הַמַּעֲשֵׂה שֶׁל הַחֶרֶס לְבֵין הַמִּצָּעִים הַנִּבְלִיעִים בַּנָּבִיא, וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ רַבִּי יוֹסֵלִי הַמְחַפֵּשׂ רְאָיָה בִּמְצֹא הַמִּקְרָה בַּמִּקְרָה.
משנה שבת ח׳:ז׳ ↗שימושי החֶרֶס בפרשנות המשנה
״משנה: חֶרֶס כְּדֵי לִיתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּדֵי לְקַבֵּל רְבִיעִית. אָמַר״
הַטֶּקְסְט מֵהַמִּשְׁנָה בְּשַׁבָּת מְבֵאֵא שְׁתֵּי דַּעות שׁוֹנוֹת עַל הַתַּפְקִיד שֶׁל הֶחֶרֶס. רַבִּי יְהוּדָה רוֹאֶה בּוֹ כְּמוֹ כְּלִי שֶׁמְּבַדֵּל בֵּין פֶּצִיעוֹת שׁוֹנוֹת. מִתְחַלֵּט מִכָּאן, רַבִּי מֵאִיר רוֹאֶה בּוֹ כְּלִי לְחִתּוּת אוֹר, וְכָךְ גַּם רַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה בּוֹ כְּלִי לְקַבֵּל רְבִיעִית. רַבִּי מֵאִיר מַצְעִיד עֶדְכָּה שֶׁאֲפִילּוּ אֵין רְאָיָה לַדָּבָּר, הַזִּכְרוֹן שֶׁל הַדָּבָר יִשָּׁאֵר, וְאֵין חֶרֶס שֶׁיּוּכַל לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. רַבִּי יוֹסֵי מְשַׁלֵּם לוֹ שֶׁקַיָּם רְאָיָה לַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁמְּבַדְּלִים מַיִם מִגֶּבֶא. הַמִּשְׁנָה מַצִּיג אֶת הַמַּחְלוֹקֶת כְּכָלִי לְהַעֲמָקַת הַהֲגְדָרָה שֶׁל הַכְּלִי.
תלמוד ירושלמי שבת ח׳:ז׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
כתיבת הנבואה לשמירה
״חוקה. חקוק אותה, הנבואה הזאת:״
בקטע זה מופיעה הנבואה של ישעיהו כדבר שנקבע מראש ומוכן לכתיבה. לפי רש״י, הנבואה הזאת כבר נחקקה ונקבעה בכתב כדי שתוכל לשמש כהוכחה עתידית. המפרש מדגיש שהדברים אינם רק דיבור רגעִי, אלא תוכנית כתובה ומפורטת הממתינה לזמנה. ההסבר מתמקד בתהליך הכתיבה של הנקודות הנבואיות. רש״י מסביר שהנבואה נחקקה, כלומר היא נרשמה באופן קבוע. בכך הוא מציין שהדברים נשמרו בזיכרון או בכתב כדי שיהיו עדות ברורה ובלתי ניתנת לערעור לדורות הבאים.
רש״י על ישעיהו 30:8:1 ↗שפע מים בנחלים
״יבלי מים. נהרי מים כמו (ירמיהו י״ז:ח׳) ועל יובל ישלח שרשיו:״
בפסוק זה, נבואת ישעיהו מתארת מצב של שפע וצמיחה בנחלים. המים הופכים לזרמים חזקים ומרעננים, כמו שנמשל אדם ששורשיו נשלחים אל מקור מים בירמיהו. הדימוי הזה מדגיש את החיות והעוצמה של הזרם שמתחדש. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהמים בנחלים יהיו זורמים ובשפע, בדומה לתיאור בירמיהו על העץ ששורשיו נשלחים אל הנחל. הוא משתמש במקור מקראי אחר כדי להבהיר את עוצמת החיוניות וההתחדשות של המים בתיאור הנבואי.
רש״י על ישעיהו 30:25:1 ↗ההכנה לכתוב את המסר
״עתה בא. אליהם, כי הנביא היה משתומם משבת אתם:״
בפסוק הזה, ישעיהו מתאר פעולה של תיעוד ורישום. הנביא מוכמן לכתיבת הדברים כדי שהמסר יישמר ויהיה ברור לדורות הבאים. הוא מבקש לכתוב את הדברים על לוח וגם בתוך ספר, כדי שהעדות תהיה חזקה ובלתי ניתנת למחיקה. אבן עזרא מפרש את הפסוק הזה ומסביר שהנביא הרגיש צורך עז להקפיד על התיעוד. לפי פירושו, הנביאה היה מודאג מהעובדה שהעם לא יקשיב למסר, ולכן הוא בחר להקפיט על הכתיבה המדויקת של הדברים. הוא לא רק מבטא נבואה, אלא גם יוצר מסמך היסטורי ומשפטי.
אבן עזרא על ישעיהו 30:8:1 ↗גשמי ברכה ושינוי הנוף
״והיה על כל הר גבוה. פלגים יבלי מים. כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י"ז ח'), והטעם רב המטר עד שיעמוד על ההרים:״
הַפֶּסַק מִמְּסַר אֶת תְּמוּנַת הַגֶּשֶׁם הָרַב בְּיְמֵי הַמָּשִׁיחַ. הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מְתָאֵר כִּי הַגֶּשֶׁם יִשְׁטֹף אֶת הָהָרִים וְיִגְמֹר אֶת הַפְּלָגִים שֶׁבָּם יִזְרֹם מַיִם. הַמַּטָּר יִהְיֶה כָּה רַב, עַד שֶׁהַמַּיִם יַעֲמֹדוּ עַל הַהָרִים וְיִהְיוּ כְּמַעְיָן שֶׁל מַיִם זֹרְמִים. אֶבֶן עֶזְרָא מַסְבֵּר אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת וּמְקַשֵּׁר אוֹתָהּ לְפֶסֶק בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַכַּכָּתוּת הַמְּתֻלֹּתוֹת שֶׁל הַגֶּשֶׁם יִהְיוּ כְּמוֹ שְׁרָשִׁים שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּיּוֹבֵל, וְזֶה מַדְגִּישׁ אֶת הַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּבֶת בַּמַּיִם הַשֶּׁלֵּמִים.
אבן עזרא על ישעיהו 30:25:1 ↗