הוֹי אַרְיֵאל, אַרְיֵאל, עִיר קִרְיַת חַנָּה שֶׁל דָּוִד, תִּסְפְּרוּ שָׁנָה אַחַת אַחַת, וְהַחֲגִיגֹת יַעַבְרוּ.
ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃ישעיהו · פרק כט׳
עֲלִישַׁת אַרְיֵאל וְהַהֲפָכָה בְּיְרוּשָׁלַם
נְבִיאֵי יְהוּדָה מַבִּיעִים דְּאָגָה עַל הַטּוֹעוּת הַדָּתִית וְעַל הַבְּרִית הַמִּתְחַדֶּשֶׁת שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
עֲלִישַׁת אַרְיֵאל
אֲנִי אֶל הַלְּחֵץ אֶל אַרְיֵאל, וְהִיא תִּהְיֶה שְׁקֵטָה וְשַׁקְטָה, וְהִיא תִּהְיֶה לִי כְּאַרְיֵאל.
וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃אֲנִי אֶקְבַּע עָלַיִךְ מַחֲנֶה כְּמוֹ מַחֲנֶה, אֶצַר עָלַיִךְ בְּמְצוּרָה, וְאֶקִים עָלַיִךְ מַחֲסוֹם.
וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃תְּדַבְּרִי מֵהָאָרֶץ בְּשִׁפְלוּת, וּמֵהָעָפָר תִּהְיֶה דְּבָרַיִךְ, וְקוֹלֵךְ יִהְיֶה כְּקוֹל אדם שֶׁנִּכְלָה מֵהָאָרֶץ, וּמֵהָעָפָר דְּבָרַיִךְ יִהְיוּ חִירָדוֹת.
וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃על המילים
הפירוש של צפצפות העפר כחירדון מבוסס על משמעות המילה במקור.
החזון על חורבן העיר
ועיקר העצמות והעושר של העיר יהיה כמו קמח דק, וההמון של האויבים החזקים יעבור כמו קש, וזה יקרה פתאום ובפתע.
וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃הַשֵּׁם צְבָאוֹת יבוא לעניש בברק, וברעש, ובקול גדול, וסופה, וסערה, ולהב אש אוכלת.
מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃זה יהיה כמו חלום בלילה, המון של כל העמים הצבאים על אריאל, וכל צבאותיה, ודייגיה, והאנשים שמציקים לה.
וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־אֲרִיאֵ֑ל וְכָל־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ׃על המילים
אריאל היא שם סמלי לירושלים.
זה יהיה כמו כשהרעב חולם ופתאום הוא אוכל ואז מתעורר ונשאר רעב, וכמו כשהצמא חולם ופתאום הוא שותה ואז מתעורר ונשאר עייף וצמא מאוד, כך יהיה המון כל העמים הצבאים על הר ציון.
וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃ (ס)העיוורון הרוחני של עמי ירושלים
הם נתקעו בבלבול ושיגעון, הם שוטים ומתעלים, הם שותים ולא שוקרים, ורוקדים אך אין להם שמחה.
הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃כי הַשֵּׁם שפך עליכם רוח של תרדמת, וגרם לעיניכם להירדם, גם לנביאים וגם למנהיגיכם שרואים חזיונות.
כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם יְהוָה֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶ֥ם הַחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃כל החזיונות שלכם הפכו להיות כמו דברי ספר חתום, שאותו נותנים לאדם שמבין בקריאה ואומרים לו: "אנא קרא את זה", והוא עונה: "לא אוכל, כי הוא חתום".
וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַ הספר [סֵ֛פֶר] לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃ואת הספר הזה נותנים לאדם שלא יודע לקרוא, ואומרים לו: "אנא קרא את זה", והוא עונה: "לא ידעתי לקרוא".
וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃ (ס)הַצַּדָּה הַרוּחָנִית שֶׁל עַם יְהוּדָה
הַאֲדֹנָי אָמַר: הָעָם הַזֶּה מַקְרִיב אֶתְנִי בְּפִיו וּבְשִׂפָתָיו, אֲבָל הוּא מְכַבֵּד אוֹתִי. הַלֵּב שֶׁלּוֹ רָחוֹק מִמֶּנִּי, וְהַפַּחַד שֶׁלּוֹ מִמֶּנִּי הוּא רַק מִצְוַת אֲנָשִׁים שֶׁלָּמְדוּ לְהִצְטַוּוֹת.
וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃לְכָךְ, הִנֵּה אֲנִי עוֹשֶׂה בְּעָם הַזֶּה דְּבָרִים מַפְלִיאִים וּמַפְלִיאִים מְאֹד, וְחָכְמַת הַחֲכָמִים וּבִינַת הַנְּבִנִּים תִּסְתַּתֵּר.
לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ (ס)הוֹי אֵלֶּה הַמַּחְבִּיאִים מֵהַשֵּׁם אֶת הַעֵצָה וְעוֹשִׂים דְּבָרִים בַּחֲשֵׁכָה, וְאוֹמְרִים: מִי יִרְאוּנוּ וּמִי יַכִּיר אוֹתָנוּ?
ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃הַפְכֵּכֶם! הַאִם הַחֹמֶר שֶׁהַיּוֹצֵר יוֹצֵר יָכוֹל לְהַחְלִיט עַצְמוֹ? כִּי יֹאמַר הַיּוֹצֵר לַמַּעֲשֶׂה: הוּא לֹא עָשִׂיתִי אוֹתוֹ, וְהַכְּלִי יֹאמַר לַיּוֹצֵר שֶׁלּוֹ: לֹא הֵבַנְתִּי.
הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵֽחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיוֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃שינוי הגורל וגאולת הענווים
האם עוד לא יעבור זמן קצר, וכבוד ירושלים יחזור למצב של כרמל, והכרמל יהפוך ליער?
הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃וביום הזה יקשיבו חירשים לדברי הספר, ועיני העוורים יראו מתוך האופל והחושך.
וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃הענווים ישמחו מאוד בהשם, והעניים בבני אדם יחגגו בקדוש ישראל.
וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃כי הפרעונים והעזים יהיו מופתעים, וכל המונות רע ומתכנת עיוות ייכRuthו.
כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃הַבְטָחָה לְתִקּוּן יִשְׂרָאֵל
אֲנָשִׁים שֶׁמַּטִּים אֶת אַחֵיהֶם בַּדָּבָר, וְשֶׁמְּבַקְּשִׁים לְהַבְטִיחַ אֶת הַמְּבַקְּרִים בַּשַּׁעַר, יַגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁל בּוּלְבּוּל וְתֹהוּ, וְגַם הַצַּדִּיק יִתְעַטֵּף בְּכָבֶד.
מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃ (ס)לָכֵן כֹּה אָמַר הַשֵּׁם לְבֵית יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה מְפַדֶּה אֶת אַבְרָהָם: עַכְשָׁו יַעֲקֹב לֹא יֵבַש, וְעַכְשָׁיו פָּנָיו לֹא יִתְכַּלּוּ.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃כִּי כְּשֶׁיִּרְאוּ בְּנָיו אֶת מַעֲשֵׂי יָדַי בְּתוֹכָם, הֵם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמִי, וְהֵם יַקְדִּישׁוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִתְעַצְּמוּ.
כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃וְהַמְּשַׁבְּבִים בְּרוּחַ יְדִיעוּ בְּחָכְמָה, וְהַמְּבַלְבְּלִים יִלְמְדּוּ מִצְוָה.
וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
עֲלִישַׁת אַרְיֵאל
ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃
וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃
וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃
וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃
החזון על חורבן העיר
וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃
מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃
וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־אֲרִיאֵ֑ל וְכָל־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ׃
וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃ (ס)
העיוורון הרוחני של עמי ירושלים
הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃
כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם יְהוָה֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶ֥ם הַחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃
וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַ הספר [סֵ֛פֶר] לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃
וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃ (ס)
הַצַּדָּה הַרוּחָנִית שֶׁל עַם יְהוּדָה
וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃
לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ (ס)
ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃
הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵֽחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיוֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃
שינוי הגורל וגאולת הענווים
הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃
וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃
וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃
כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃
הַבְטָחָה לְתִקּוּן יִשְׂרָאֵל
מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃
כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃
וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל יְרוּשָׁלַם, מֵעֶצֶם הַתַּעֲלוּת שֶׁל הָעִיר וְעַד הַתִּקּוּן הַתַּכְלִיתִי שֶׁל עַמֵּהָ.
עֲלִישַׁת אַרְיֵאל
הנבואה מתארת מצור וקושי על ירושלים (ארשל). השם יקים מחנה וצורות סביב העיר, מה שיוביל לשתיקה, שפל ודיבור מן העפר, עד שהעיר תהיה שקטה וחסרת כוח.
החזון על חורבן העיר
הפסוקים מתארים חזון של חורבן ירושלים (אריאל). העושר של העיר יתפזר כמו קמח וקש בגלל עונש הַשֵּׁם שבא עם סופה ואש. המצור של העמים ייראה כחלום רע וחסר תועלת, שמתעוררים ממנו ומתגלים כריקים וצמאים כפי שהיה המצב לפני החזון.
העיוורון הרוחני של עמי ירושלים
פסוקים אלו מתארים מצב של בלבול ושיגעון בקרב ירושלים. הַשֵּׁם גורם לנביאים ולמנהיגים לישון ולקבל חזיונות שאינם ניתנים להבנה, כשהמסר הופך לספר חתום עבור המשכילים וחסר הבנה עבור הלא יודעים לקרוא.
הַצַּדָּה הַרוּחָנִית שֶׁל עַם יְהוּדָה
הַפּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הָעָם הַמַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁם בְּשְׂפָתָיו אַךְ לְבָבוֹ רָחוֹק מִמֶּנּוּ, וּמְחַלְּקִים אֶת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם יַפְלִיא בְּעַצְמוֹ בְּעֵינֵי הָעָם, כְּשֶׁהַחָכְמָה הָאָדָמִית נֶהְמֶרֶת וְהַמִּסְתּוֹרִים הַנֶּעֱלִים נֶחְשָׁפִים.
שינוי הגורל וגאולת הענווים
הנבואה מתארת שינוי עתידי שבו ירושלים תחזור לשגייתה ויהיה רענון טבעי. ביום זה יתקבלו דברי התורה על ידי מי שהיו חירשים ועוורים, והענווים והעניים יחגגו בבורא, בעוד שהרשעים והמתכנתים יושמדו.
הַבְטָחָה לְתִקּוּן יִשְׂרָאֵל
הַנָּבִיא יִשְׂרָאֵל מַתְחִיל בְּתִיאּוּר הַמַּצָּב הַכְּבֵד שֶׁל הַצַּדִּיקִים בְּעוֹד הַמַּטִּים אֶת הָאֱמֶת. אָז הוּא מַבְטִיחַ שֶׁהַשֵּׁם יַחֲזִיר אֶת כְּבוֹד בֵּית יַעֲקֹב, שֶׁבְּנֵי הָעָם יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם וְיִתְקַדְּשׁוּ, וְאֶפְשַׁר שֶׁאֲפִילּוּ הַמְּבַלְבְּלִים יֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת.
הַקּוֹרֵא מִתְעוֹרֵר לַהַבְטָחָה שֶׁהַחֲכָמִים וְהַמְּבַקְּשִׁים יִלְמְדוּ לְהַכִּיר אֶת הָאֱמֶת.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מידות המקדש וקריאתו של אריאל
״מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה, כֹּתֶל הָאוּלָם חָמֵשׁ, וְהָאוּלָם אַחַד עָשָׂר, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, אַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כֹּתֶל הַהֵיכָל״
הַמִּשְׁנָה בְּמִדּוֹת מְתָאֶרֶת אֶת הַמֶּמְשָׁל הַמִּתְמַדֵּד שֶׁל הַבַּיִת, מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב וּמֵהַצָּפוֹן לַדָּרוֹם. הִיא מְצַיֶּנֶת בְּדִיּוּק רַב אֶת הַמֶּמְשָׁךְ שֶׁל הַכְּתָלִים, הַעוֹלָם וְהַהֵיכָל, וְגַם אֶת הַמִּדּוֹת הַפְּניּוֹת שֶׁל בֵּית קֹדֶשׁ הַקּדָשִׁים. הַמִּשְׁנָה מְצִינָה גַּם שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא "בֵּית הַחֲלִיפוֹת", הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת הַסַּכִּינִים. הַמִּשְׁנָה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמִּמְשָׁל הַמִּתְמַדֵּד לַנְּבִיאָה יִשְׁעִיָּה. הִיא מְצַטְּטֶת אֶת הַפּסוּק שֶׁלּוֹ: "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִשְׁל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד". הַקֶּשֶׁר הוּא הַדֹּמֶה לַאֲרִי, שֶׁהַהֵיכָל, כְּמוֹ הָאַרְיֵה, צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו. הַמַּתְחִילִים לְהַסְבִּיר אֶת הַכְּתָב עַל בְּסִיס הַמִּמְשָׁל הַמִּתְמַדֵּד שֶׁל הַמִּבְנֶה.
משנה מדות ד׳:ז׳ ↗אֲרִיאֵל וְהַשֶּׁבֶר שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
״[טו] אשר היה דבר י"י אליו בימי יאשיהו מלך יהודה עד תם עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלם בחדש החמישי (ראה״
הַפֶּסִיקְתָּא דְּרַב כְּהַנָּא מְסַבֶּרֶת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לִישַׁעִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁנִּקְצְרוּ בְּזַמַן כַּמָּה. הַפֵּרוּשׁ הַמַּקְדִּימִי מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלִּים "עָלָה אַרְיֵה" לְבִּיאַת נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשַׁע בְּמַזָּל אַרְיֵה, וְאֶת הַחֶרְבָּן שֶׁל אֲרִיאֵל לְהַחְרָבַת הָעִיר. הַמַּטְרָה הָזוֹ הָיְתָה כְּדֵי שֶׁבְּסוֹף הַתְּהוּלָה, בְּעֵת בִּיאַת הָאַרְיֵה בַּמַּזָּל הַנָּכוֹן, הַשֵּׁם יִבְנֶה מֵחָדָשׁ אֶת אֲרִיאֵל. הַפֵּרוּשׁ מְבַדֵּל בֵּין הַמַּצָּב הַמַּתְחִילִי שֶׁל הַחֶרְבָּן לְבֵין הַתִּקְוָה הָעֲתִידִית לְבִנְיַן יְרוּשָׁלַם. הַמְּסֹרֶת מְצַלֶּבֶת גְּרָסוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַזְּמַנִּים וְעַל הַמַּשְׁמָעוּת הַמַּזָּלִית שֶׁל הָאֲרִי, וּבְעֶצֶם מְחַפְּשֶׂת לִמְצֹא קֶשֶׁר בֵּין הַגּוֹזֵר וּבֵין הַבּוֹנֶה בְּתוֹךְ הַנְּבִיאָה.
פסיקתא דרב כהנא י״ג:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
ביקורת של הַשֵּׁם על ירושלים
״מעם ה' צבאות תפקד. ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו':״
בפֶּסַק הַמַּקְורִי, רַשִׁ"י מְבַאר אֶת הַפֶּסוּק בְּיִשְׁעִיָּהוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּקְרֶה לְאֲרִיאֵל. הַנָּבִיא מְתֶאֶת הַשֵּׁם יְבַקֵּר אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּעֵת שֶׁהַמִּלִּים וְהַתְּפִילוֹת שֶׁל הָעָם יַהְיוּ חֲלָשִׁים וְלֹא מְדֻבָּקִים. הַבִּיקּוּרֶת תָּבֹא כְּמוֹ רַעַם וְרַעַשׁ כְּבָרַעַם הַמְּחַלֵּק אֶת הָאֲדָמָה. רַשִׁ"י מַסְבִּיר שֶׁהַשֵּׁם יְבַקֵּר אֶת הָעָם אַחֲרֵי שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ יִהְיוּ חַלְשִׁים וְלֹא מְקֻבָּצִים. הַתְּמוּנָה הַנָּבִיא מַצִּיג מְתָאֶת הַשֵּׁם הִיא כְּזוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִבְסוֹת אֶת הָעָם בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וּבְעֹצְמָה שֶׁל קוֹל כְּמוֹ רַעַם.
רש״י על ישעיהו 29:6:1 ↗התחדשות השמיעה וההבנה
״ושמעו ביום ההוא וגו'. ותיבטל הקללה האמורה למעל' כי נסך ה' עליכם וגו' ותהי לכם חזות הכל ואבדה חכמת חכמיו:״
הַפֶּסֶק מְתָאֵר מַצָּב שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת, כַּאֲשֶׁר הַמַּטֶּה הַחַם יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם בְּצורה בְּרורה. הַתְּמוּנָה הַנִּמְצֵאת בַּפֶּסֶק מְבַשֶּׁרֶת עַל תְּקוּמָה רוּחָנִית שֶׁבָּאָה לְהִתְקַדֵּם, כְּשֶׁהַכֹּל מְבִיט בְּדֶרֶךְ מְשֻׁנָּה וּמֵבִין אֶת הָאֱמֶת. רַשִׁי מְסַבֵּר עַל הַפֶּסֶק הַזֶּה שֶׁהַקְּלָלָה שֶׁנֶּתְּנָה בִּקְדֶּם תִּבְטַל, כִּי הַשֵּׁם יִשְׁתּוֹף בְּחַיֵּי הָעָם. לְפִי הַפֵּרוּשׁ, הַהִתְחַדְּשׁוּת הַקּוֹל וְהַהַבְנָה הִיא תְּוֹצָאָה שֶׁל הַבְּרָכָה שֶׁתָּבֹא, וְכָךְ הַחָכְמָה הַיְשָׁנָה תִּתְבַּטֵּל וְתִהְיֶה הַבְּרִיאוּת הַחֲדָשָׁה.
רש״י על ישעיהו 29:18:1 ↗העונש שהשם מביא על ירושלים
״מעם יי [תפקד]. תהיה זאת הפקידה על הצרים:״
בפרק זה של ספר ישעיהו, הנביא מתאר מצב שבו ירושלים תעבור תקופה קשה. השם יביא עליה צרות שיהפכו את העיר למקום שונה ומבוקש על ידי אויביה. המצוקה תהיה כה גדולה, עד שהיא תהיה כמו פקידה או שומרת על ענייני אויביה. הפירוש של אבן עזרא על פסוק שש מסביר כי המצב הזה יהיה כמו תפקיד או אחריות שתחול על ירושלים מול צרותיה. הוא מפרש את המילה "תהיה" כתיאור של מצב שבו הירושלים תהיה כמי שמנהלת או דואגת לענייני האויבים שלה תחת הלחץ של המלחמה.
אבן עזרא על ישעיהו 29:6:1 ↗התעוררות הראייה בתוך החשיכה
״ושמעו. אז יבינו דברי הנבואה, ולא יראו אלה העורים כי אם אחר שיהיו באופל:״
הפסוק מדבר על רגע שבו אנשים יבינו את דברי הנבואה. לפי אבן עזרא, ההבנה הזו לא תתרחש מיד, אלא רק לאחר תקופה של חשיכה וערפול. הנבואה מתארת מצב שבו העיוורים יראו דברים חדשים, אך זה יקרה רק אחרי שהמצב יהיה קשה. הפרשן מסביר שרק לאחר ה'אופל' – תקופת אי-הבנה או קושי – יתאפשר לאנשים להבין את האמת. ההסבר מתמקד בתהליך של התעוררות רוחנית שמתרחשת דווקא מתוך החשיכה, ואינו קובע באופן ודאי מתי או איך זה יקרה.
אבן עזרא על ישעיהו 29:18:1 ↗