אוי לכתר הגאווה של שכרות אפרים, וגם לפרח הנובל של צבי תפארתו, שנמצא על ראש עמק שמנים, שזה בעצם יין.
ה֗וֹי עֲטֶ֤רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן׃ישעיהו · פרק כח׳
החורבן של גאוות אפרים והיסוד האמיתי
נבואת ישעיהו על נפילת המנהיגים השכירים, הברית השקרית מול אבן היסוד, ושיטת העבודה של החקלאי.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
החורבן של גאוות אפרים
הנה, חזק ואמיץ הוא הדובר, כמו מפל של ברד שסערה חזקה, כמו זרם מים גדול ששוטף, הנה הוא הניח לארץ ביד.
הִנֵּ֨ה חָזָ֤ק וְאַמִּץ֙ לַֽאדֹנָ֔י כְּזֶ֥רֶם בָּרָ֖ד שַׂ֣עַר קָ֑טֶב כְּ֠זֶרֶם מַ֣יִם כַּבִּירִ֥ים שֹׁטְפִ֛ים הִנִּ֥יחַ לָאָ֖רֶץ בְּיָֽד׃כתר הגאווה של שכרות אפרים יירמס תחת רגליים.
בְּרַגְלַ֖יִם תֵּֽרָמַ֑סְנָה עֲטֶ֥רֶת גֵּא֖וּת שִׁכּוֹרֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃ויהיה הפרח הנובל של צבי תפארתו, שנמצא על ראש עמק שמנים, כמו פרי ראשון של קיץ, שמי שרואה אותו, עוד כשהוא בכף ידו, יבלע אותו.
וְֽהָ֨יְתָ֜ה צִיצַ֤ת נֹבֵל֙ צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹ֖אשׁ גֵּ֣יא שְׁמָנִ֑ים כְּבִכּוּרָהּ֙ בְּטֶ֣רֶם קַ֔יִץ אֲשֶׁ֨ר יִרְאֶ֤ה הָֽרֹאֶה֙ אוֹתָ֔הּ בְּעוֹדָ֥הּ בְּכַפּ֖וֹ יִבְלָעֶֽנָּה׃ (ס)ה–ח
ההבטחה לעם והנפילה של המנהיגים
ביום ההוא יהיה הַשֵׁם צבאות ככתר של יופי וכאור נוצץ לשארית עמו.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַעֲטֶ֣רֶת צְבִ֔י וְלִצְפִירַ֖ת תִּפְאָרָ֑ה לִשְׁאָ֖ר עַמּֽוֹ׃והוא יהיה כמו רוח של משפט ליושבים על המשפט, וככוח למשיבי מלחמה בשער.
וּלְר֖וּחַ מִשְׁפָּ֑ט לַיּוֹשֵׁב֙ עַל־הַמִּשְׁפָּ֔ט וְלִ֨גְבוּרָ֔ה מְשִׁיבֵ֥י מִלְחָמָ֖ה שָֽׁעְרָה׃ (ס)וגם אלו שנטו ביין ואיבדו את דרכם, כהן ונביא שנטו בשיכר, נבלעו ביין ואיבדו את דרכם בשיכר, טעו ונטו בראייה.
וְגַם־אֵ֙לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּֽרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִילִיָּֽה׃כי כל השולחנות מלאים בלכלוך ושאריות מלוכלכות, ואין שום מקום נקי.
כִּ֚י כָּל־שֻׁלְחָנ֔וֹת מָלְא֖וּ קִ֣יא צֹאָ֑ה בְּלִ֖י מָקֽוֹם׃ (ס)ט–יב
התנגדות לעמו הפשוט
למי מלמדים ידע, ולמי מבינים את הבשורה? אלו שחווים את התשלום מהחלב, שהם ישנים בשדות.
אֶת־מִי֙ יוֹרֶ֣ה דֵעָ֔ה וְאֶת־מִ֖י יָבִ֣ין שְׁמוּעָ֑ה גְּמוּלֵי֙ מֵֽחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם׃כי מצווה על מצווה, צווה על צווה, שורה על שורה, שורה על שורה, קצת שם, קצת שם.
כִּ֣י צַ֤ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם׃על המילים
הביטוי מתאר חזרתיות של הוראות או פקודות קצרות וקטועות.
כי בשפה לגלגת ובשפה זרה ידבר אל העם הזה.
כִּ֚י בְּלַעֲגֵ֣י שָׂפָ֔ה וּבְלָשׁ֖וֹן אַחֶ֑רֶת יְדַבֵּ֖ר אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃אשר אמר להם: זו המנוחה לעייף, וזו המנוחה למנוחה, אבל הם לא רצו לשמוע.
אֲשֶׁ֣ר ׀ אָמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם זֹ֤את הַמְּנוּחָה֙ הָנִ֣יחוּ לֶֽעָיֵ֔ף וְזֹ֖את הַמַּרְגֵּעָ֑ה וְלֹ֥א אָב֖וּא שְׁמֽוֹעַ׃יג–טז
הברית השקרית והיסוד האמיתי
דבר ה׳ יהיה להם פקודה אחר פקודה, פקודה אחר פקודה, קו אחר קו, קו אחר קו, קצת אחר קצת, קצת אחר קצת, כדי שילכו וייכשלו לאחור ויישברו וייחפשו ויילכדו.
וְהָיָ֨ה לָהֶ֜ם דְּבַר־יְהוָ֗ה צַ֣ו לָצָ֞ו צַ֤ו לָצָו֙ קַ֤ו לָקָו֙ קַ֣ו לָקָ֔ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֣יר שָׁ֑ם לְמַ֨עַן יֵלְכ֜וּ וְכָשְׁל֤וּ אָחוֹר֙ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃ (פ)לכן שמעו את דברי ה׳, אנשי לצון, המנהיגים של העם הזה שנמצא בירשלים.
לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה אַנְשֵׁ֣י לָצ֑וֹן מֹֽשְׁלֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃כי אמרתם: כרתנו ברית עם המוות ועשינו ברית עם שאול, וחשבנו ששיט של מים שוטף יעבור אך לא יגיע אלינו, כי הפכנו את השקר למחסה שלנו.
כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת־מָ֔וֶת וְעִם־שְׁא֖וֹל עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה שיט [שׁ֣וֹט] שׁוֹטֵ֤ף כִּֽי־עבר [יַֽעֲבֹר֙] לֹ֣א יְבוֹאֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ׃ (ס)לכן כך אמר אדוני ה׳: הנה אני מניח בציון אבן, אבן ניסיון, אבן יקרה, יסוד יציב, ומי שמאמין לא ימהר.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן אֶ֣בֶן בֹּ֜חַן פִּנַּ֤ת יִקְרַת֙ מוּסָ֣ד מוּסָּ֔ד הַֽמַּאֲמִ֖ין לֹ֥א יָחִֽישׁ׃יז–כ
השיטפון והמשפט
אני אקבע את המשפט כסטנדרט ואת הצדק כמשקל. הגבעה תיראה כמו צמח שנובל בגלל הבריחת, והמים הגונים ישטפו הכל.
וְשַׂמְתִּ֤י מִשְׁפָּט֙ לְקָ֔ו וּצְדָקָ֖ה לְמִשְׁקָ֑לֶת וְיָעָ֤ה בָרָד֙ מַחְסֵ֣ה כָזָ֔ב וְסֵ֥תֶר מַ֖יִם יִשְׁטֹֽפוּ׃אני אכפר את הברית שלכם עם המוות, והחזיונות שלכם לגבי שאול לא יתקיים. שיטפון חזק יעבור, ותהיו עבורו כמו הונאה.
וְכֻפַּ֤ר בְּרִֽיתְכֶם֙ אֶת־מָ֔וֶת וְחָזוּתְכֶ֥ם אֶת־שְׁא֖וֹל לֹ֣א תָק֑וּם שׁ֤וֹט שׁוֹטֵף֙ כִּ֣י יַֽעֲבֹ֔ר וִהְיִ֥יתֶם ל֖וֹ לְמִרְמָֽס׃כשהוא יעבור, הוא יקח אתכם, כי בבוקר בבוקר הוא יעבור, ביום ובלילה. ויישאר רק פחד, מי שישמע את הבשורה.
מִדֵּ֤י עָבְרוֹ֙ יִקַּ֣ח אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־בַבֹּ֧קֶר בַּבֹּ֛קֶר יַעֲבֹ֖ר בַּיּ֣וֹם וּבַלָּ֑יְלָה וְהָיָ֥ה רַק־זְוָעָ֖ה הָבִ֥ין שְׁמוּעָֽה׃כי המגן קצר מדי ולא מספיק רחב, והמחסה צר ומתכנס.
כִּֽי־קָצַ֥ר הַמַּצָּ֖ע מֵֽהִשְׂתָּרֵ֑עַ וְהַמַּסֵּכָ֥ה צָ֖רָה כְּהִתְכַּנֵּֽס׃כא–כד
התערבות הַשֵּׁם ושיטת העבודה
כי הַשֵּׁם יקום כמו הר שבור, ויעמוד כעמק בגיבואון בתוכם, כדי לבצע את מעשיו. מעשיו הם מעשה זר, ועבודתו היא עבודה של זר.
כִּ֤י כְהַר־פְּרָצִים֙ יָק֣וּם יְהוָ֔ה כְּעֵ֖מֶק בְּגִבְע֣וֹן יִרְגָּ֑ז לַעֲשׂ֤וֹת מַעֲשֵׂ֙הוּ֙ זָ֣ר מַעֲשֵׂ֔הוּ וְלַֽעֲבֹד֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ נָכְרִיָּ֖ה עֲבֹדָתֽוֹ׃ועכשיו, אל תלעגו, פן יתחזקו המכות שלכם. כי שמעתי ממאורי הַשֵּׁם צבאות, על כל הארץ, שהדברים כבר הסתיימו והוחלטו.
וְעַתָּה֙ אַל־תִּתְלוֹצָ֔צוּ פֶּֽן־יֶחְזְק֖וּ מֽוֹסְרֵיכֶ֑ם כִּֽי־כָלָ֨ה וְנֶחֱרָצָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי מֵאֵ֨ת אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃הקשיבו ושמעו את קולי. שימו לב ושמעו את דברי.
הַאֲזִ֥ינוּ וְשִׁמְע֖וּ קוֹלִ֑י הַקְשִׁ֥יבוּ וְשִׁמְע֖וּ אִמְרָתִֽי׃האם החורש חורש כל היום כדי לזרוע? האם הוא פותח ואז מפוזר את האדמה שלו?
הֲכֹ֣ל הַיּ֔וֹם יַחֲרֹ֥שׁ הַחֹרֵ֖שׁ לִזְרֹ֑עַ יְפַתַּ֥ח וִֽישַׂדֵּ֖ד אַדְמָתֽוֹ׃כה–כח
שיטת החקלאי
האם הוא לא משווה את פניה, מפזר את הקצף, זורק כמו כמן, ומניח חיטה, שור, שעורה נסמנת וכוסמת בגבולו?
הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ׃והוא ילמד את המשפט, ואלוהיו ינחו אותו.
וְיִסְּר֥וֹ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֱלֹהָ֥יו יוֹרֶֽנּוּ׃כי לא בסכין דופקים את הקצף, וגלגל העגלה לא נגרס על הכמן, כי במטה נחבט הקצף ובשבט הכמן.
כִּ֣י לֹ֤א בֶֽחָרוּץ֙ י֣וּדַשׁ קֶ֔צַח וְאוֹפַ֣ן עֲגָלָ֔ה עַל־כַּמֹּ֖ן יוּסָּ֑ב כִּ֧י בַמַּטֶּ֛ה יֵחָ֥בֶט קֶ֖צַח וְכַמֹּ֥ן בַּשָּֽׁבֶט׃הלחם נדחק, כי הוא לא יהיה לנצח גרוס ומועך, וגלגל העגלה שלו לא יכה ולא יגרס אותו.
לֶ֣חֶם יוּדָ֔ק כִּ֛י לֹ֥א לָנֶ֖צַח אָד֣וֹשׁ יְדוּשֶׁ֑נּוּ וְ֠הָמַם גִּלְגַּ֧ל עֶגְלָת֛וֹ וּפָרָשָׁ֖יו לֹֽא־יְדֻקֶּֽנּוּ׃כט–כט
חוכמת הַשֵּׁם
גם זה מגיע מֵאֵצֶל הַשֵּׁם צְבָאוֹת. הוא בנה תּוֹכְנָה מופלאה וממש גדל את הכוח שלה.
גַּם־זֹ֕את מֵעִ֛ם יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יָצָ֑אָה הִפְלִ֣יא עֵצָ֔ה הִגְדִּ֖יל תּוּשִׁיָּֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
החורבן של גאוות אפרים
ה֗וֹי עֲטֶ֤רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן׃
הִנֵּ֨ה חָזָ֤ק וְאַמִּץ֙ לַֽאדֹנָ֔י כְּזֶ֥רֶם בָּרָ֖ד שַׂ֣עַר קָ֑טֶב כְּ֠זֶרֶם מַ֣יִם כַּבִּירִ֥ים שֹׁטְפִ֛ים הִנִּ֥יחַ לָאָ֖רֶץ בְּיָֽד׃
בְּרַגְלַ֖יִם תֵּֽרָמַ֑סְנָה עֲטֶ֥רֶת גֵּא֖וּת שִׁכּוֹרֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃
וְֽהָ֨יְתָ֜ה צִיצַ֤ת נֹבֵל֙ צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹ֖אשׁ גֵּ֣יא שְׁמָנִ֑ים כְּבִכּוּרָהּ֙ בְּטֶ֣רֶם קַ֔יִץ אֲשֶׁ֨ר יִרְאֶ֤ה הָֽרֹאֶה֙ אוֹתָ֔הּ בְּעוֹדָ֥הּ בְּכַפּ֖וֹ יִבְלָעֶֽנָּה׃ (ס)
ה–ח
ההבטחה לעם והנפילה של המנהיגים
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַעֲטֶ֣רֶת צְבִ֔י וְלִצְפִירַ֖ת תִּפְאָרָ֑ה לִשְׁאָ֖ר עַמּֽוֹ׃
וּלְר֖וּחַ מִשְׁפָּ֑ט לַיּוֹשֵׁב֙ עַל־הַמִּשְׁפָּ֔ט וְלִ֨גְבוּרָ֔ה מְשִׁיבֵ֥י מִלְחָמָ֖ה שָֽׁעְרָה׃ (ס)
וְגַם־אֵ֙לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּֽרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִילִיָּֽה׃
כִּ֚י כָּל־שֻׁלְחָנ֔וֹת מָלְא֖וּ קִ֣יא צֹאָ֑ה בְּלִ֖י מָקֽוֹם׃ (ס)
ט–יב
התנגדות לעמו הפשוט
אֶת־מִי֙ יוֹרֶ֣ה דֵעָ֔ה וְאֶת־מִ֖י יָבִ֣ין שְׁמוּעָ֑ה גְּמוּלֵי֙ מֵֽחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם׃
כִּ֣י צַ֤ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם׃
כִּ֚י בְּלַעֲגֵ֣י שָׂפָ֔ה וּבְלָשׁ֖וֹן אַחֶ֑רֶת יְדַבֵּ֖ר אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
אֲשֶׁ֣ר ׀ אָמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם זֹ֤את הַמְּנוּחָה֙ הָנִ֣יחוּ לֶֽעָיֵ֔ף וְזֹ֖את הַמַּרְגֵּעָ֑ה וְלֹ֥א אָב֖וּא שְׁמֽוֹעַ׃
יג–טז
הברית השקרית והיסוד האמיתי
וְהָיָ֨ה לָהֶ֜ם דְּבַר־יְהוָ֗ה צַ֣ו לָצָ֞ו צַ֤ו לָצָו֙ קַ֤ו לָקָו֙ קַ֣ו לָקָ֔ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֣יר שָׁ֑ם לְמַ֨עַן יֵלְכ֜וּ וְכָשְׁל֤וּ אָחוֹר֙ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃ (פ)
לָכֵ֛ן שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה אַנְשֵׁ֣י לָצ֑וֹן מֹֽשְׁלֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃
כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת־מָ֔וֶת וְעִם־שְׁא֖וֹל עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה שיט [שׁ֣וֹט] שׁוֹטֵ֤ף כִּֽי־עבר [יַֽעֲבֹר֙] לֹ֣א יְבוֹאֵ֔נוּ כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֥קֶר נִסְתָּֽרְנוּ׃ (ס)
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן אֶ֣בֶן בֹּ֜חַן פִּנַּ֤ת יִקְרַת֙ מוּסָ֣ד מוּסָּ֔ד הַֽמַּאֲמִ֖ין לֹ֥א יָחִֽישׁ׃
יז–כ
השיטפון והמשפט
וְשַׂמְתִּ֤י מִשְׁפָּט֙ לְקָ֔ו וּצְדָקָ֖ה לְמִשְׁקָ֑לֶת וְיָעָ֤ה בָרָד֙ מַחְסֵ֣ה כָזָ֔ב וְסֵ֥תֶר מַ֖יִם יִשְׁטֹֽפוּ׃
וְכֻפַּ֤ר בְּרִֽיתְכֶם֙ אֶת־מָ֔וֶת וְחָזוּתְכֶ֥ם אֶת־שְׁא֖וֹל לֹ֣א תָק֑וּם שׁ֤וֹט שׁוֹטֵף֙ כִּ֣י יַֽעֲבֹ֔ר וִהְיִ֥יתֶם ל֖וֹ לְמִרְמָֽס׃
מִדֵּ֤י עָבְרוֹ֙ יִקַּ֣ח אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־בַבֹּ֧קֶר בַּבֹּ֛קֶר יַעֲבֹ֖ר בַּיּ֣וֹם וּבַלָּ֑יְלָה וְהָיָ֥ה רַק־זְוָעָ֖ה הָבִ֥ין שְׁמוּעָֽה׃
כִּֽי־קָצַ֥ר הַמַּצָּ֖ע מֵֽהִשְׂתָּרֵ֑עַ וְהַמַּסֵּכָ֥ה צָ֖רָה כְּהִתְכַּנֵּֽס׃
כא–כד
התערבות הַשֵּׁם ושיטת העבודה
כִּ֤י כְהַר־פְּרָצִים֙ יָק֣וּם יְהוָ֔ה כְּעֵ֖מֶק בְּגִבְע֣וֹן יִרְגָּ֑ז לַעֲשׂ֤וֹת מַעֲשֵׂ֙הוּ֙ זָ֣ר מַעֲשֵׂ֔הוּ וְלַֽעֲבֹד֙ עֲבֹ֣דָת֔וֹ נָכְרִיָּ֖ה עֲבֹדָתֽוֹ׃
וְעַתָּה֙ אַל־תִּתְלוֹצָ֔צוּ פֶּֽן־יֶחְזְק֖וּ מֽוֹסְרֵיכֶ֑ם כִּֽי־כָלָ֨ה וְנֶחֱרָצָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי מֵאֵ֨ת אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃
הַאֲזִ֥ינוּ וְשִׁמְע֖וּ קוֹלִ֑י הַקְשִׁ֥יבוּ וְשִׁמְע֖וּ אִמְרָתִֽי׃
הֲכֹ֣ל הַיּ֔וֹם יַחֲרֹ֥שׁ הַחֹרֵ֖שׁ לִזְרֹ֑עַ יְפַתַּ֥ח וִֽישַׂדֵּ֖ד אַדְמָתֽוֹ׃
כה–כח
שיטת החקלאי
הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ׃
וְיִסְּר֥וֹ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֱלֹהָ֥יו יוֹרֶֽנּוּ׃
כִּ֣י לֹ֤א בֶֽחָרוּץ֙ י֣וּדַשׁ קֶ֔צַח וְאוֹפַ֣ן עֲגָלָ֔ה עַל־כַּמֹּ֖ן יוּסָּ֑ב כִּ֧י בַמַּטֶּ֛ה יֵחָ֥בֶט קֶ֖צַח וְכַמֹּ֥ן בַּשָּֽׁבֶט׃
לֶ֣חֶם יוּדָ֔ק כִּ֛י לֹ֥א לָנֶ֖צַח אָד֣וֹשׁ יְדוּשֶׁ֑נּוּ וְ֠הָמַם גִּלְגַּ֧ל עֶגְלָת֛וֹ וּפָרָשָׁ֖יו לֹֽא־יְדֻקֶּֽנּוּ׃
כט–כט
חוכמת הַשֵּׁם
גַּם־זֹ֕את מֵעִ֛ם יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יָצָ֑אָה הִפְלִ֣יא עֵצָ֔ה הִגְדִּ֖יל תּוּשִׁיָּֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את המשפט על אפרים ויהודה, את הכאוס שנוצר מהחטא, ואת התוכנית המדויקת של הַשֵּׁם לתיקון העם דרך חוכמה וצדק.
פסוקים א–ד
החורבן של גאוות אפרים
הנביא מזהיר מפני גאוותם של שכרות אפרים, המתוארת ככתר ופרח שנובלים. הכוח המביא את החורבן נמשל למפל ברד וזרם מים שוטף, אשר ירמס את כתר הגאווה ויבליע את פרי התפארת המדומה.
פסוקים ה–ח
ההבטחה לעם והנפילה של המנהיגים
הפסוקים מתארים תקופה שבה הַשֵׁם יהיה מקור של יופי וכוח לעם שנותר, ויתן חכמה ומשפט. מנגד, מתוארת נפילה רוחנית של הכהנים והנביאים שאיבדו את שפיותם וראייתם בגלל שיכרון ביין ובשיכר. המצב מתואר כטבלאות מלאות בלכלוך ושאריות שאינן ראויות לאכילה.
פסוקים ט–יב
התנגדות לעמו הפשוט
הנביא שואל עם מי ניתן ללמד את האמת, כשהוא מתאר קשיים בהבנת המסר. המסר מועבר בשפה קטועה וזרת, ועל אף שהבטחת המנוחה והמנוחה הוצעה לעם, העם סירב לקבל את הדרכה.
פסוקים יג–טז
הברית השקרית והיסוד האמיתי
הנביא מזהיר את מנהיגי ירושלים שביטלו את אמון ה׳ באמצעות ברית שקרית עם המוות. בעוד שהם התבססו על שקרים כמחסה, ה׳ מבטיח להקים בציון אבן יסוד אמינה ויציבה, שעליה יתבסס מי שמאמין בו באמת.
פסוקים יז–כ
השיטפון והמשפט
הנביא מתאר את הדין שייצא על העם באמצעות משפט וצדק שמשמשים כסטנדרט. שיטפון חזק יחריב את הברית עם המוות ויבטל חזיונות שווא, ויהיה כל כך מהיר ורחב שהוא יביא פחד גדול. המקלט וההגנה יהיו לא מספיקים מול עוצמת המבול שבא ביום ובלילה.
פסוקים כא–כד
התערבות הַשֵּׁם ושיטת העבודה
הפסוקים מתארים את הַשֵּׁם פועל בעולם בעוצמה כמו הר שבור, וקוראים לעם להקשיב לדברי הנביא ולא ללעוג. הנביא משתמש בדימוי של חורש, שאינו חורש את האדמה באופן שרירותי, אלא פועל לפי צורך ושלב מסוות בשדה, כדי להמחיש את התכנון המדויק של אלוהים.
פסוקים כה–כח
שיטת החקלאי
הפסוקים מתארים את הדרך שבה החקלאי מעבד את התבואה. הוא משתמש בכל כלי מתאים לכל סוג של זרע, כדי שלא להרוס את הזרעים העדינים. החקלאי פועל לפי הדרכה אלוהית, ומשתמש במטה ובשבט בדיוק לפי הצורך, כך שהלחם לא ייווצר מגרס גרעינים חסרי ערך.
פסוקים כט–כט
חוכמת הַשֵּׁם
פסוק זה מדגיש כי גם הדבר המתואר בטקסט הוא חלק מתוכנית אלוהית. הַשֵּׁם צְבָאוֹת הוא המקור לתכנון המופלא הזה, והוא זה שמגדיל את העוצמה והיכולת של הדברים הללו להתממש.
הפסוקים מסתיימים בהתבוננות בחוכמתו של הַשֵּׁם, שפועל בדיוק ובסדר לפי צרכי העבודה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חֲשְׁבוּת הַזְּקֵנִים וְהַכָּבוֹד שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לָהֶם
״וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְעוֹף. מָה עוֹף זֶה אֵינוֹ יָכֹל לִפְרֹחַ בְּלֹא כְּנָפַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּלֹא זְקֵנִים. אָמַר״
בַּמִדְרָשׁ הַמּוּבָא מִתַּנְחוּמָא, נִלְמַד עַל הַחֲשִׁיבוּת הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל זְקֵנֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי עֲקִיבָא מְשַׁלֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעוֹף, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָעוּף בְּלִי כְּנָפַיִם, וְכֵן אֵין לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּלִי הַזְּקֵנִים. רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲלַפְתָּא מוֹסִיף כִּי הַזְּקֵנִים הֵם הַחֲבִיבִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּץ לָהֶם אֶת הַזְּקֵנָה כְּשֶׁהֵם צעירים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מְצַיֵּן שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן כָּבוֹד לַזְּקֵנִים בְּמַקּוֹמוֹת רַבִּים, מִמִּצְרַיִם וְעַד הַעָתִיד הַבָּא בְּהַר צִיּוֹן. הַמִּדְרָשׁ מַצְהִית אֶת הַכְּבִידָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים, אַךְ מַזְהִיר גַּם שֶׁהַשֵּׁם מְיַסֵּר אוֹתָם בְּשֶׁגָּגָה. הַמַּעֲרָךְ מְבִיא דֻּגְמָה מֵעַל הַיַּיִן, כְּמוֹ בְּעִנְיַן בְּנֵי אַהֲרֹן וְאַף נֹחַ, כְּדֵי לְלַמֵּד עַל הַצֶּרֶךְ לְהִזָּהֵר מֵהַשְּׁתִיָּה.
מדרש תנחומא, שמיני י״א:א׳ ↗מקור העולם ואבן היסוד
״אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִיָיה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. וְלָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָיה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. כָּתוּב מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל״
בַּתַּלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי, רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי חִיָּה מְסַבְּרִים מָה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַכִּינוּי "אֶבֶן שְׁתִיָּה". לְפִי הַקְּרִיאָה הַזֹּאת, הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נוֹצַר וּבוּרָא מִן הָאֶבֶן הַזֹּאת. הַמַּקְור הַזֶּה מְבִיא מִצְתָּעוֹת מֵהַמָּקוֹר הַתַּלְמוּדִי עַל הַבְּרִיאָה. הַסִּבָּה לַכִּינוּי הַמְּיֻחָד הַזֶּה הוּא כִּי הָעוֹלָם נִשְׁעָן עָלֶיהָ. הַטֶּקסט מְצַיֵּן גַּם מַקָּורִים מֵהַמִּזְמוֹרִים וּמֵהַנְּבִיאִים עַל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל צִיּוֹן וְהַבְּרִיאָה הָעוֹלַמִית.
תלמוד ירושלמי יומא ה׳:ג׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הַטָּעַת הַשּׁוֹפְטִים
״פקו פליליה. הכשילו המשפט:״
הַפֶּסֶק מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ מְסֻמָּן עַל הַפּוֹסֶעַת בְּסוֹף הַפָּסוּק הַשְּׁבִיעִי בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ. רַשִׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים "פִּקּוּ פִּלְלִיָּה" כְּמַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא מְסַבֵּל הַכְשָׁאָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּט. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמּוֹפְקִים אוֹ הַמְּשַׁלְּטִים הִשְׁגִּיאוּ אֶת הַדִּין וְהַפְסִידוּ אֶת הַצֶּדֶק. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל רַשִׁ"י מַתְחִיל בְּהַבָּטָה לְמַבְטֵט בַּתּוֹכֶן הַמּוּתְחָה, וְהוּא מַתְחִיל לְהַסְבִּיר אֶת הַמִּלִּים הַקְּשׁוֹת בְּעַצְמוֹ. הוּא מַבִּיעַ אֶת הַמַּשּׁמָע הַמּוּתְחָה שֶׁל הַכְּשָׁאַת הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְּשַׁלְּטִים הַמְּהַשְׁגִּיעִים אֶת הַמִּשְׁפָּט, בְּלִי לְטַעֵט אֶת הַכַּוָּנָה הַמּוּתְחָה שֶׁל הַנָּבִיא.
רש״י על ישעיהו 28:7:3 ↗האזהרה מפני הניסיונות המטעים
״ועתה אל תתלוצצו. לאחר כרתנו ברית את מות:״
בפסוק זה מספר רש"י על דברים שנעשו לאחר שמישהו חתך ברית של מוות. הוא מפרש את המילים "אל תתלוצצו" כקריאה להפסיק את ההתבדחות או הניסיונות המוטעים שעושים בניסיון לבטל את מה שנגזר. הפרשנות של רש"י מתמקדת בתוכן של המעשה שנעשה בעבר. הוא מסביר שהדיבור מופנה כלפי אלו שמנסים להתנכר למציאות הקשה שנוצרה. לפי גישה זו, יש כאן התייחסות למצב שבו הקשר הבריתי נפרע באופן בלתי הפיך.
רש״י על ישעיהו 28:22:1 ↗הַכְּלִית הַמְּסֻקָּה וַאֲנָשֵׁי יְהוּדָה
״וגם [אלה]. יש מאנשי יהודה:״
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל יְהוּדָה, הַנֶּחְשֶׁבֶת כְּכִלְיָה שֶׁנֶּחְרְבָה וְנִשְׁאָרָה רַק הַמֶּרְכָּז שֶׁל הַקּוֹץ. הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ מַטְעִים אֶת הַתְּמוּנָה הַמַּקְרִיבָה אֶת הַחֻרְבָּן שֶׁעָלֶיהָ לְבָאֵל. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר בְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים מִבֵּית יְהוּדָה שֶׁנִּכְלָלִים בַּתּוֹכַן הַזֶּה. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּדַויָּק שֶׁל הַתּוֹכֶן לַכֻּלָּה שֶׁל הָעָם בְּתוֹךְ הַמִּצָּרָה.
אבן עזרא על ישעיהו 28:7:1 ↗הגזירה הנקצעת
״ונחרצה. גזרה גזורה כמו אתה חרצת (מלכים א' כ' מ'):״
בפסוק זה, אבן עזרא מפרש את המילה "וְנֶחְרָצָה" מתוך ספר ישעיהו. הוא משווה את המילה "נֶחְרָצָה" למילה "חָרַצְתָּ" המופיעה בספר מלכים א'. הפירוש שלו מראה כי בנבואה ישנה קביעות של גזירה שכבר נקצעה ונקבעה. אבן עזרא מסתמך על דמיון לשוני בין המקורות כדי להסביר את המשמעות של דבר שאינו ניתן לשינוי.
אבן עזרא על ישעיהו 28:22:2 ↗