ביום ההוא הַשֵּׁם יפקוד בחרבו הקשה, הגדולה והחזקה על לוויתן, נחש הרעיל, ועל לוויתן, נחש המתפתל, והרג את התנין שבים.
בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהוָה֩ בְּחַרְב֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֤ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם׃ (ס)ישעיהו · פרק כז׳
הגנה על הכרם, ברכת ישראל וקריאת השופר
השם מביס את רע לוויתן, שומר על הכרם ושומר על ישראל, וקורא לאיסוף הגולים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הגנה על הכרם וניצחון על הרע.
ביום ההוא כרם יפה מאוד יזכה לשבח.
בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶד עַנּוּ־לָֽהּ׃אני, הַשֵּׁם, שומר על הכרם הזה כל הזמנים ואשקה אותו, כדי שלא יבוא עליו לילה ויום ואשמור עליו.
אֲנִ֤י יְהוָה֙ נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּ֚ן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה׃אין לי כעס, אבל מי ייתן לי לשמור על השייח (הקוץ) במלחמה? אולי אפתח בו חור ואשמיד אותו.
חֵמָ֖ה אֵ֣ין לִ֑י מִֽי־יִתְּנֵ֜נִי שָׁמִ֥יר שַׁ֙יִת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֶפְשְׂעָ֥ה בָ֖הּ אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד׃הַבְּרָכָה וְהַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
אוֹ יַחֲזֵק בַּמִּבְצָר שֶׁלִּי, הוּא יַעֲשֶׂה לִי שָׁלוֹם. הוּא יַעֲשֶׂה לִי שָׁלוֹם.
א֚וֹ יַחֲזֵ֣ק בְּמָעוּזִּ֔י יַעֲשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם לִ֑י שָׁל֖וֹם יַֽעֲשֶׂה־לִּֽי׃הַבָּאִים יִשְׁרַשׁ יַעֲקֹב, יִצְמַח וְיִפְרַח יִשְׂרָאֵל, וְיִמּוֹלְאוּ פְּנֵי הָאָרֶץ בִּתְנוּבָה.
הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה׃ (ס)כְּמוֹ הַמַּכָּה שֶׁהִכָּה אוֹתוֹ, הַכָּה מַכָּה רגילה. אוֹ שֶׁהַכָּה הוּא כְּמוֹ הַמָּוֶת שֶׁהוֹרַג אוֹתוֹ.
הַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג׃על המילים
הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ - ישנה אי-בהירות לגבי עוצמת המכה או סוגה.
הִיא תִּילָחֵם בְּשַׁלְחָהּ וּבְמַכְתִּיהָ, וְהִיא תִּשְׁאֶָה בְּרוּחָהּ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קְדָמִים.
בְּסַּאסְּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים׃כפרת יעקב ואיסוף ישראל
לכן, בזכות זה יכוסה עונם של יעקב, וזה כל פירות הכפרה על חטאתו: כל אבני המזבח יהיו כמו אבני גיר מפורקות, ושלא יקומו אשורים וחמנים.
לָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲוֺֽן־יַעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ ׀ כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים׃כי עיר מבוצרת תהיה בודדה, שממה, נטושה ומוזנחת כמו מדבר; שם ירעה עגל, ושם ישכיב את ענפיה.
כִּ֣י עִ֤יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ׃היבול שלה יהיה מובל כי הוא לא עם שיראו פחד, ולכן היוצר שלו לא ירחם עליו ולא המעצב אותו יחונן אותו.
בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃ (ס)ויהיה ביום ההוא שהשם יאסוף משיבולי הנהר, מהשבולת ועד נחל מצרים, ואתם תאספו אחד אחד מבני ישראל.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)קריאת השופר ושיבת הגולים
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתְקַע שׁוֹפָר גָּדוֹל, וְהַנִּסְחָפִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדְחִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יָבוֹאוּ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לַהַשֵּׁם בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִירוּשָׁלַיִם.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הגנה על הכרם וניצחון על הרע.
בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהוָה֩ בְּחַרְב֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֤ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם׃ (ס)
בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶד עַנּוּ־לָֽהּ׃
אֲנִ֤י יְהוָה֙ נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּ֚ן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה׃
חֵמָ֖ה אֵ֣ין לִ֑י מִֽי־יִתְּנֵ֜נִי שָׁמִ֥יר שַׁ֙יִת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֶפְשְׂעָ֥ה בָ֖הּ אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד׃
הַבְּרָכָה וְהַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
א֚וֹ יַחֲזֵ֣ק בְּמָעוּזִּ֔י יַעֲשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם לִ֑י שָׁל֖וֹם יַֽעֲשֶׂה־לִּֽי׃
הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה׃ (ס)
הַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג׃
בְּסַּאסְּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים׃
כפרת יעקב ואיסוף ישראל
לָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲוֺֽן־יַעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ ׀ כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים׃
כִּ֣י עִ֤יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ׃
בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃ (ס)
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
קריאת השופר ושיבת הגולים
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את ניצחון ה' על כוחות הרע, את הדאגה של ה' לכרם שלו ואת הבטחת ההתחדשות והשיבה של עם ישראל.
הגנה על הכרם וניצחון על הרע.
הפסוקים מתארים את הַשֵּׁם כמי שמעניק מכה קטלנית ליצורים מיתולוגיים מזיקים כמו לוויתן ותנין. לאחר מכן, הַשֵּׁם מבטיח להשקות ולשמור על כרם יפה באופן קבוע, תוך שהוא מצהיר על רצונו להשמיד את הקוצים המזיקים בתוך הכרם כדי להגן עליו.
הַבְּרָכָה וְהַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
הַפֶּסֻקִּים מְתָאֲרִים אֶת הַמִּבְצָר שֶׁל הַשֵּׁם וְאֶת הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה. יִשְׂרָאֵל יִצְמַח וְיִפְרַח עַד שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה מְלֵאָה בִּתְנוּבָה, וְתִתְאָרֵר הַמַּכָּה שֶׁסָּפְתָה הַקּוֹל הַנֶּאֱמָר בְּעוֹצְמָהּ בְּיוֹם קָשֶׁה.
כפרת יעקב ואיסוף ישראל
הפסוקים מתארים את כפרת עונם של יעקב דרך הרס המזבחים הכרזים, את מצבה של עיר מבודדת ונטושה שמתנהגת כמדבר, ואת היעדר הרחמים על היבול חסר התועלת. בסוף, מתואר יום שבו השם יאסוף את בני ישראל מכל מקום, מנהר השבולת ועד מצרים.
קריאת השופר ושיבת הגולים
ביום עתידי, קול שופר גדול יודיע על אירוע משמעותי. האנשים שאבדו בארצות אשור ומתצריים יחזרו מגלותם. הם יגיעו אל ירושלים ויבצעו עבודת השתחייה בפני ה' בירד הקודש.
הטקסט מסתיים בתיאור קריאת השופר שתביא את קציר ישראל מהארץ ומהסביבה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האחריות על הדברים והשינוי שהמטה מביא
״ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי - אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח): ושמעו לקולך, והוא״
בפרשת שמות רבה מוסבר המעמד שבו משה אמר "והנה הם לא יאמינו לי". חז"ל מסבירים שמשה דיבר בצורה שלא הייתה ראויה, והקדוש בצאנו ענה לו בסימנים שיתאימו לדבריו. המטה שהפך לנחש מסמל את ההשלכה של דבריו; כשם שהמטה הפך למשהו שנושך, כך גם משה חש בעצמו את עוצמת הנזק שדבריו על בני ישראל עלולים לגרום. המפרשים, כמו רבי אליעזר, מקשרים בין הנחש לבין פרעה שנמשל לנחש, ומראים כיצד המטה נועד להכות את הכוח הזה. המטרה של האות הזה הייתה לחזק את האמונה בבני ישראל, להראות להם שהשם באמת נראה למשה, ושבסופו של דבר הכוח המזיק יהפוך לחסר טעם, כמו עץ שאינו נושך. הטקסט מציג פרשנות המקשרת בין חטא הדיבור של משה לבין הפחד מהנחש. חז"ל מלמדים כאן על המשמעות של דיבור ועל האחריות הכבדה של מנהיג, ומראים כיצד הכתוב משתמש בדימוי הנחש כדי להסביר את שינוי המטה והשליטה בסיטואציה.
שמות רבה ג׳:י״ב ↗הַמַּטֶּה הַמְּבַלֵּעַ וְהַכֹּחַ הַמְּנַצֵּחַ
״מִיָּד, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וַיְהִי לְתַנִּין. אָמַר פַּרְעֹה: כָּךְ כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּאן יוֹצְאִים כְּשָׁפִים לְכָל הָעוֹלָם. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, קָרָא לִנְעָרִים וּלְתִינוֹקוֹת בְּנֵי״
בַּמִּדְרָשׁ הַמְּסוּר, הַמְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מַטֵּה אַהֲרֹן, הַמִּתְהַפֵּךְ לְתַנִּין. פַּרְעֹה רָאָה בְּכֹחַ זֶה וְהִשְׁלִיךְ גַּם מַטּוֹת שֶׁל יְלָדִים קְטַנּוֹת, כִּי הִבְחִין בְּכֹחַ הַקֶּשֶׁר לְכִשְׁפִים. רַבּוֹתֵינוּ הֶלְכִים בְּדַרֶךְ הַמְסַבֵּר כִּי הַמַּטֶּה שֶׁל אַהֲרֹן הָיָה מְיֻחָד, כִּי הוּא בָּלַע אֶת כָּל שְׁאָר הַתַּנִּינִים וְלֹא הָפַךְ לְיָתָן גָּדוֹל יוֹתֵר. הַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַכֹּחַ הַזֶּה לַפְּסֻק בְּיִשְׁעִיָּה עַל לִוְיָתָן הַנָּחָשׁ, וּמְסַבֵּל אֶת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ הַקֹּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה בְּמַכּוֹת הַמַּכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְחַקֵּן מֵהַשְׁלָחָה. הַמַּעֲשֶׂה מַדְגִּיל כְּבָלַע הַמַּטֶּה אֶת הַכֹּחַ הַמְּנַצֵּשׁ.
מדרש תנחומא, וארא ג׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
ההשקיה האיטית של הדין
״לרגעים אשקנה. מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה ויונתן תירגם״
בפסוק זה, הַשֵּׁם מתאר את עצמו כשומר על כרם, דואג לו ומשקה אותו באופן קבוע. הפרשן רש"י מפרש את הפעולה של הַשֵּׁם כסוג של עניינה של פורענות המגיעה במינונים קטנים. לפי רש"י, הַשֵּׁם משקה את הכוס מעט מעט כדי שלא לאבד את הכרם בבת אחת דרך עונש חזק מדי. הפירוש מציע שהעונשים מגיעים בהדרגה, באופן שמתרגל אליו העולם, במקום שיהיו פתאומיים וקשים מדי. רש"י מדגיש כאן את ההבדל בין השמירה המקלה לבין הפגיעה המהירה, ומראה כיצד הדין יכול לבוא בצעדים מדודים.
רש״י על ישעיהו 27:3:2 ↗העגל המובל אל הרעב
״שם ירעה עגל. אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' (ירמיהו ל״א:י״ח) כעגל לא לומד:״
בפרשתנו, רש"י מפרש את הפסוק העוסק באפרים, ומסביר שהוא נמשל לעגל שירעה. לפי רש"י, השימוש במושג "עגל" מרמז על הירושה של אפרים, כפי שמופיע בנבואה בירמיהו, שם נאמר שהוא נמשל לעגל שאינו יודע לשוב. הפירוש מתבסס על הקשר בין המילה "עגל" לבין מצבו של אפרים בתקופות של קושי. רש"י משתמש במקור מהנביא ירמיהו כדי להעמיק את ההבנה של תמונת העגל בנבואת ישעיהו.
רש״י על ישעיהו 27:10:2 ↗השמירה על ציון
״אני. נוצרה. על השכינה שהיא בציון:״
בפסוק זה מספר ישעיהו, הדובר מבטיח שהשם שומר על כרם ישראל באופן קבוע. הכרם מתואר כמי שזוכה להשקיה וטיפול מסור כדי להצליח ולצמוח. אבן עזרא מפרש את הפסוק הזה ומסביר שהדבר נוגע לשכינה ששוכנת בציון. לפי גישת המפרש, הטיפול בכרם הוא ביטוי לדאגה האלוקית לשכינה עצמה בתוך העם.
אבן עזרא על ישעיהו 27:3:1 ↗ההרס של שמרון
״כי [עיר בצורה] בדד. היא, והיא שמרון:״
בפסוק עשרים ושבע של פרק עשרים ושבע בספר ישעיהו, הנביא מתאר מצב שבו עיר מובלעת נחרבת ונותרת בבודד. לפי אבן עזרא, העיר המובלעת המוזכרת כאן היא שמרון. הפרשן מסביר כי המילה "בודד" מתארת את המצב שבו העיר נשארת ללא תושבים או חומות מגוננות. הוא מזהה את המקום המדובר בשמרון, שהייתה בירת ממלכת ישראל.
אבן עזרא על ישעיהו 27:10:1 ↗