ביום הזה נשיר שיר הזה בארץ יהודה. עיר חזקה לנו, שהשם יציב את חומותיה וגדריה.
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל׃ישעיהו · פרק כו׳
שִׁיר הַבֶּטַּח בַּהַשֵּׁם
מִזְמוֹר עַל הַהַגָּנָה הָאֱלֹהִית, הַצֶּדֶק בָּאָרֶץ וְהַתְּקוּמָה מִן הַכִּבְשָׁן
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁיר הַבֶּטַח בַּהַשֵּׁם
פתחו את השערים, ושיכנס עם צדיק ששומר מצוות נאמנות.
פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים׃את מי שחושב על הדברים הנכונים, תשמור על שלום שלם, כי אתה בוטח בו.
יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ׃בטחו בהשם לנצח, כי ה' יה, סלע עולם.
בִּטְח֥וּ בַֽיהוָ֖ה עֲדֵי־עַ֑ד כִּ֚י בְּיָ֣הּ יְהוָ֔ה צ֖וּר עוֹלָמִֽים׃השפל הגאים ודרך הצדיקים
כי הוא יכניע את יושבי המקומות הגבוהים, את עיר המצודה, וירד אותה נמוך מאוד עד לאדמה, עד העפר.
כִּ֤י הֵשַׁח֙ יֹשְׁבֵ֣י מָר֔וֹם קִרְיָ֖ה נִשְׂגָּבָ֑ה יַשְׁפִּילֶ֤נָּה יַשְׁפִּילָהּ֙ עַד־אֶ֔רֶץ יַגִּיעֶ֖נָּה עַד־עָפָֽר׃רגלי עני וצעדי עני רעילים אותה.
תִּרְמְסֶ֖נָּה רָ֑גֶל רַגְלֵ֥י עָנִ֖י פַּעֲמֵ֥י דַלִּֽים׃הדרך של הצדיק ישרה, והמסלול של הצדיק יהיה חלק.
אֹ֥רַח לַצַּדִּ֖יק מֵֽישָׁרִ֑ים יָשָׁ֕ר מַעְגַּ֥ל צַדִּ֖יק תְּפַלֵּֽס׃גם בדרך משפטך, ה', חיכינו לך; הנפש שלנו משתוקקת לשמך ולזכרך.
אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּֽלְזִכְרְךָ֖ תַּאֲוַת־נָֽפֶשׁ׃הִתְעַרְרוּת הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם
נִכְסְפָה נַפְשִׁי אֵלֶיךָ בַּלַּיְלָה, וְגַם רוּחִי בְקִרְבִּי מְחַכָּה לְךָ, כִּי כְּשֶׁהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלְּךָ נִגְלִים בָּאָרֶץ, כָּל יוֹשְׁבֵי הָעוֹלָם לָמְדוּ צֶדֶק.
נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֙יךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָמְד֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃הרָשָׁע יִתְעַכֵּב בְּאֶרֶץ שֶׁהִיא נָכוֹנָה, כִּי הוּא לֹא יִרְצֶה לִלְמֹד צֶדֶק, וְהוּא לֹא יִרְאֶה אֶת גְּאוֹת הַשֵּׁם.
יֻחַ֤ן רָשָׁע֙ בַּל־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק בְּאֶ֥רֶץ נְכֹח֖וֹת יְעַוֵּ֑ל וּבַל־יִרְאֶ֖ה גֵּא֥וּת יְהוָֽה׃ (ס)הַשֵּׁם הֵרַחַת יָדְךָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרְרוּ, הֵם יִרְאוּ וְיֵבֹשׁוּ, כִּי קִנְאַת הָעָם תַּאכַּל אֵשׁ אֶת צָרֶיךָ.
יְהוָ֛ה רָ֥מָה יָדְךָ֖ בַּל־יֶחֱזָי֑וּן יֶחֱז֤וּ וְיֵבֹ֙שׁוּ֙ קִנְאַת־עָ֔ם אַף־אֵ֖שׁ צָרֶ֥יךָ תֹאכְלֵֽם׃ (ס)הַשֵּׁם תַּעֲנִיךְ לָנוּ שָׁלוֹם, כִּי גַם כָּל מַעֲשֵׂינוּ עָשִׂיתָ לָנוּ.
יְהוָ֕ה תִּשְׁפֹּ֥ת שָׁל֖וֹם לָ֑נוּ כִּ֛י גַּ֥ם כָּֽל־מַעֲשֵׂ֖ינוּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃הַשְׁבָּחָה וְהַזִּכָּרוֹן לַהַשֵּׁם
הַשֵּׁם אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלְיוּתְךָ, אֲדֹנֵינוּ, אַתָּה הַיְחִידָה שֶׁזִּכַּרְנוּ אֶת שִׁמְךָ.
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּעָל֥וּנוּ אֲדֹנִ֖ים זֽוּלָתֶ֑ךָ לְבַד־בְּךָ֖ נַזְכִּ֥יר שְׁמֶֽךָ׃הַמֵּתִים לֹא יִחְיוּ, וְהַחַלִּים לֹא יָקוּמוּ. לָכֵן בִּקַּרְתָּ וְהַשְׁמַדְתָּ אוֹתָם, וּמָחַצְתָּ כָּל זִכְרוֹנָם.
מֵתִים֙ בַּל־יִחְי֔וּ רְפָאִ֖ים בַּל־יָקֻ֑מוּ לָכֵ֤ן פָּקַ֙דְתָּ֙ וַתַּשְׁמִידֵ֔ם וַתְּאַבֵּ֥ד כָּל־זֵ֖כֶר לָֽמוֹ׃הַשֵּׁם, הַגּוֹיִם הַרְבֵּיתָ, הַגּוֹיִם הַרְבֵּיתָ. הִתְגַּדַּלְתָּ, וְהֶרְחַקְתָּ אֶת כָּל קְצֵי הָאָרֶץ.
יָסַ֤פְתָּ לַגּוֹי֙ יְהוָ֔ה יָסַ֥פְתָּ לַגּ֖וֹי נִכְבָּ֑דְתָּ רִחַ֖קְתָּ כָּל־קַצְוֵי־אָֽרֶץ׃הַשֵּׁם, בַּצַּר בְּקָרוּ אוֹתְךָ, וְהַמּוּסָר שֶׁלְּךָ הָיָה לָהֶם כְּמִצְעָר.
יְהוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃תְּפִלַּת הַתְּקוּמָה וְהַהִתְחַבְּאוּת
כמו אישה שמתכבת ללדת ומתחילה לצעוק מכאבים, כך היינו מולך, ה'.
כְּמ֤וֹ הָרָה֙ תַּקְרִ֣יב לָלֶ֔דֶת תָּחִ֥יל תִּזְעַ֖ק בַּחֲבָלֶ֑יהָ כֵּ֛ן הָיִ֥ינוּ מִפָּנֶ֖יךָ יְהוָֽה׃צעקנו, נחלנו, כמו שילדנו רק רוח; לא עשינו ארץ ולא הפכנו את יושבי העולם.
הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־יִפְּל֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃מתייך שלך יחיו, אבקנו יקומו, תושבי עפר ישתאו וישמחו, כי טל האורות שלך ירד והארץ תתרפא.
יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃ (ס)לך עמי, כנס אל חדריך וסגור את דלתותיך אחריך, תתחבא רק לרגע קט עד שיעבור הזעם.
לֵ֤ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר דלתיך [דְּלָתְךָ֖] בַּעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט־רֶ֖גַע עַד־יעבור־[יַעֲבָר־] זָֽעַם׃העונש על דם יושבי הארץ
כי הנה השם יוצא ממקומו כדי להעניש את עונש יושבי הארץ, והארץ תחשוף את דמיה ולא תכסה יותר את הרוגים שבה.
כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲוֺ֥ן יֹֽשֵׁב־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־דָּמֶ֔יהָ וְלֹֽא־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל־הֲרוּגֶֽיהָ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁיר הַבֶּטַח בַּהַשֵּׁם
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עָז־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל׃
פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים׃
יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ׃
בִּטְח֥וּ בַֽיהוָ֖ה עֲדֵי־עַ֑ד כִּ֚י בְּיָ֣הּ יְהוָ֔ה צ֖וּר עוֹלָמִֽים׃
השפל הגאים ודרך הצדיקים
כִּ֤י הֵשַׁח֙ יֹשְׁבֵ֣י מָר֔וֹם קִרְיָ֖ה נִשְׂגָּבָ֑ה יַשְׁפִּילֶ֤נָּה יַשְׁפִּילָהּ֙ עַד־אֶ֔רֶץ יַגִּיעֶ֖נָּה עַד־עָפָֽר׃
תִּרְמְסֶ֖נָּה רָ֑גֶל רַגְלֵ֥י עָנִ֖י פַּעֲמֵ֥י דַלִּֽים׃
אֹ֥רַח לַצַּדִּ֖יק מֵֽישָׁרִ֑ים יָשָׁ֕ר מַעְגַּ֥ל צַדִּ֖יק תְּפַלֵּֽס׃
אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּֽלְזִכְרְךָ֖ תַּאֲוַת־נָֽפֶשׁ׃
הִתְעַרְרוּת הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם
נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֙יךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָמְד֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃
יֻחַ֤ן רָשָׁע֙ בַּל־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק בְּאֶ֥רֶץ נְכֹח֖וֹת יְעַוֵּ֑ל וּבַל־יִרְאֶ֖ה גֵּא֥וּת יְהוָֽה׃ (ס)
יְהוָ֛ה רָ֥מָה יָדְךָ֖ בַּל־יֶחֱזָי֑וּן יֶחֱז֤וּ וְיֵבֹ֙שׁוּ֙ קִנְאַת־עָ֔ם אַף־אֵ֖שׁ צָרֶ֥יךָ תֹאכְלֵֽם׃ (ס)
יְהוָ֕ה תִּשְׁפֹּ֥ת שָׁל֖וֹם לָ֑נוּ כִּ֛י גַּ֥ם כָּֽל־מַעֲשֵׂ֖ינוּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃
הַשְׁבָּחָה וְהַזִּכָּרוֹן לַהַשֵּׁם
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּעָל֥וּנוּ אֲדֹנִ֖ים זֽוּלָתֶ֑ךָ לְבַד־בְּךָ֖ נַזְכִּ֥יר שְׁמֶֽךָ׃
מֵתִים֙ בַּל־יִחְי֔וּ רְפָאִ֖ים בַּל־יָקֻ֑מוּ לָכֵ֤ן פָּקַ֙דְתָּ֙ וַתַּשְׁמִידֵ֔ם וַתְּאַבֵּ֥ד כָּל־זֵ֖כֶר לָֽמוֹ׃
יָסַ֤פְתָּ לַגּוֹי֙ יְהוָ֔ה יָסַ֥פְתָּ לַגּ֖וֹי נִכְבָּ֑דְתָּ רִחַ֖קְתָּ כָּל־קַצְוֵי־אָֽרֶץ׃
יְהוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃
תְּפִלַּת הַתְּקוּמָה וְהַהִתְחַבְּאוּת
כְּמ֤וֹ הָרָה֙ תַּקְרִ֣יב לָלֶ֔דֶת תָּחִ֥יל תִּזְעַ֖ק בַּחֲבָלֶ֑יהָ כֵּ֛ן הָיִ֥ינוּ מִפָּנֶ֖יךָ יְהוָֽה׃
הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־יִפְּל֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃
יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃ (ס)
לֵ֤ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר דלתיך [דְּלָתְךָ֖] בַּעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט־רֶ֖גַע עַד־יעבור־[יַעֲבָר־] זָֽעַם׃
העונש על דם יושבי הארץ
כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲוֺ֥ן יֹֽשֵׁב־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־דָּמֶ֔יהָ וְלֹֽא־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל־הֲרוּגֶֽיהָ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא יִשַּׁעִיּוּ בַּמִּזְמוֹר הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הַשָּׁלוֹם הַנִּמְצָא בַּבִּטַּח בַּהַשֵּׁם וְאֶת הַבְּדִיל בֵּין הַגֵּאִים לְבֵין הַצַּדִּיקִים.
שִׁיר הַבֶּטַח בַּהַשֵּׁם
הַפֶּסוּקִים מְתִּירִים שִׁיר שֶׁל הוֹדָה וּבִטַּח בַּהַשֵּׁם. הַשִּׁיר מְתָאֵר עִיר חֲזָקָה בְּיְהוּדָה שֶׁהַשֵּׁם מָגֵן עָלֶיהָ. הַמַּעֲשֶׂה מְזַמֵּן אֶת הָעַם הַצַּדִּיק לְהִכָּנֵס אֶל הָעִיר בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה וְהַמַּחְשָׁבָה הַנְּכוֹנָה, וּמְצַוֶּה לִבְטֹחַ בַּהַשֵּׁם הַנֶּצַח כְּסֶלַע עוֹלָם.
השפל הגאים ודרך הצדיקים
פסוקים אלו מתארים את נפילת השליטים המוחצנים והגאים למטה, בעוד שהצדיקים הולכים בדרך ישרה ומישוריים. הנביא מביע את ציפיית עם ישראל למשפט ה' ואת הכמיהה העמוקה לשם ה' ולזכרו.
הִתְעַרְרוּת הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם
הַפסוקִים מְתִאֲרִים אֶת הַכִּסְפוּת לַצֶּדֶק וְאֶת הַמַּאֲבָק שֶׁל הָרָשָׁע מִלִּלְמֹד אֶת דַּרְכֵי הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מְבַקֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יַעֲנִיךְ שָׁלוֹם לַעַם הַמְּחַכֶּה לוֹ, וּמְזַכֵּר כִּי הַשֵּׁם הוּא הַמְּבַצֵּעַ אֶת כָּל מַעֲשֵׂינוּ.
הַשְׁבָּחָה וְהַזִּכָּרוֹן לַהַשֵּׁם
הַפֶּסוּקִים מְבַטְּאִים אֶת הַשְׁבָּחָה לַהַשֵּׁם עַל שִׁלְטוֹנוֹ הַמֻּחְלָט וְעַל הַבְּרִיאוֹת שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בָּם. הַכְּתוּב מְתָאֵר אֶת הַגּוֹיִם הַמְּהֻלָּכִים שֶׁהָיוּ כְּמֵתִים וְנֶעֶלְמִים בְּזִכְרוֹנָם, וְאֶת הַתְּהוּלָה שֶׁל הַגּוֹיִם שֶׁבְּעֵת צָרָה בָּאוּ לִפְגֹּשׁ אֶת הַשֵּׁם וְלִקְבֹּל אֶת מוּסָרוֹ.
תְּפִלַּת הַתְּקוּמָה וְהַהִתְחַבְּאוּת
הַפסֻּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמְּצִיאוּת הַקָּשָׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הַדּוֹמָה לְכִּבּוּד לִדָּה לְלֹא תְּוֹצָאָה, וְאַחַר כָּךְ מְבַשְּׂרִים עַל הַתְּקוּמָה הַמִּתְקַלֶּת וְעַל הַתְּקִיפָה הַזָּמִית בַּחֲדָרִים מִפְּנֵי הַזַּעַם הַמַּעֲבָר.
העונש על דם יושבי הארץ
פסוק זה מתאר את רגע בואו של השם כדי לדון את יושבי הארץ על עוונותיהם. כתוצאה מהעונש, הארץ לא תוכל עוד להסתיר את הדם שנשפך בה, והיא תחשוף את דם הרוגים שבה מול כל העולם.
הַמִּזְמוֹר מְסִיים בִּקְרָאָה לִהְיוֹת מִתְחַבְּאִים בַּמִּקְדָּשׁ עִם הִתְעוֹרְרוּת הָעוֹנֶשׁ עַל הָעָוֶל בָּאָרֶץ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעויות השונות של בנות ירושלים
״בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם. רַבָּנָן אָמְרֵי אַל תִּקְרֵי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אֶלָּא בּוֹנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹשְׁבִין וּמְבִינִין אוֹתוֹ בְּכָל שְׁאֵלָה וּמִשְׁפָּט. דָּבָר אַחֵר, בְּנוֹת״
הַפֶּרֶק הַזֶּה מְבִיא אֶת הַפֵּרוּשִׁים הַמְּגוּעִים שֶׁל חֲזַ"ל עַל הַמּוֹטוֹ הַמְּסֻמָּךְ "בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם". הַסְּרוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמֶּדְרָשׁ מְזַהָה אֶת הַבְּנוֹת כְּסַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁמְּבִינִים בְּכָל עִנְיָן. רַבִּי יוֹחָנָן מוֹסִיף תְּמוּנָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם כְּמֶטְרוֹפּוֹלִין גְּדוֹלָה שֶׁמֵּבִיאָה כָּבוֹד אֵלֶיהָ מִכָּל הַמְּדִינוֹת, וְגַם מְפֵרֵשׁ אֶת הַמּוֹטוֹ "בְּנוֹת יְשָׁלַיִם" כְּכְּפוֹרִים שֶׁנִּשְׁבָּרִים בְּרִיתָם. מִשְׁלָה אַחֶרֶת, בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מְשַׁוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְנְקֵבָה שֶׁמַּקְְבִּיעָה נַחֲלָה מֵאָבִיהָ, וְכָךְ יִרְשׁוּ אֶת שִׁבְעִים הָעַמִּים. הַמְּשִׁיחָה הָעֲתִידִית תִּהְיֶה כְּזָכָר הַיּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הַנַּחֲלָה בְּאֶחָד. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְסַבְּלִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּשְׁתַּעְבֵּד וְנִגְאָל, כְּמוֹ נְקֵבָה שֶׁטּוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת וְחוֹזֶרֶת עַד שֶׁהַמַּצָּב מִשְׁתַּנֶּה.
שיר השירים רבה א׳:ה׳:ג׳ ↗הַשִּׁיר הֶחָדָשׁ וְהַתְּשׁוּעָה הַמְּלַוֶּת אֶת הָעָתִיד
״הָעֲשִׂירִית לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,י) "שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ", וְאוֹמֵר: (תהלים קמט,א) "שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים." כָּל הַשִּׁירוֹת״
בַּמַּקְצֵה שֶׁל הַזְּמַן הַבָּא, הַשִּׁירִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּעָבָר הָיוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. הַמְּסֹרֶת בַּמִּכְלִיתָא דְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְסַבֶּרֶת שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַנְּקֵבָה יוֹלֶדֶת, כָּךְ גַּם הַתְּשׁוּעוֹת הָעֲבָרוֹת הֵיוּ בְּמַטָּרָה שֶׁיְּהֵיהּ אַחֲרֵיהֶן שִׁעְבּוּד. הַתְּשׁוּעָה הָעֲתִידָה תְּקֹרָא בִּלְשׁוֹן זָכָר, כִּי לְשַׁעַת הַקִּיּוּם הַזֶּה לֹא יְהֵיהּ אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ עַל אִישׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹלֵד. הַפֵּרוּשׁ בַּמִּכְלִיתָה מְבַסֵּס אֶת הַהֶבְטָחָה שֶׁהַתְּשׁוֹעָה הָעֲתִידָה הִיא נֶצַחִית וְעַצְמָה, וְלֹא תַּעֲמֹד לִפְנֵי שׁוּם כִּבְשָׁה. הַדָּבָר מִתְבָּרֵר מִפְּסוּקִים בְּסֵפֶר יְשַׁעִיָּהוּ וּבְסֵפֶר יִרְמְיָהוּ, שֶׁמַּדְגִּישִׁים אֶת הַקֶּצֶה הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל הַשִּׁיר הֶחָדָשׁ וְהַחַיּוּת הַמִּתְחַדֶּשֶׁת שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַבָּאָה.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה א׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הַשֵּׁם מַשְׁפִּיל הַגְּבָהִים
״יושבי מרום. צור ושאר ארצות:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵעִם יִשְׁכָּה, הַנָּבִיא יִשְׁעִיאָה מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲמָד הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הָעַר הַמְּשֻׁמָּשׁ וְהַמְּשֻׁלֶט. הַנָּבִיא מְתָאֵר כְּבָר שֶׁהַשֵּׁם יַשְׁפִּיל אֶת הֶעָר הַגָּבוֹהַּ וְאֶת הַמְּבֻלְבְּלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר. הַמַּבָּט הַנָּבִיאִי מְתַקֵּן אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁל הַכֹּחַ הָאָנוֹשִׁי וְהַשְׁלָטָה הַשְׁלַטּוֹנִית. רַשִׁי מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים "יוֹשְׁבֵי מָרוֹם" כְּמַצֶּב שֶׁל גְּבָהִים וְעָרִים גְּבוֹהוֹת. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְעַצְמוּת הַמְּקוֹם הַגָּבוֹהַּ, שֶׁכְּבָר הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל הַשְׁפָּטָה מְתָאֵר אֶת הָעָרִים הַמְּשֻׁלְטוֹת וְאֶת שְׁאָר הָאֲרָצוֹת הַמַּעֲמָד הַגָּבוֹהַּ.
רש״י על ישעיהו 26:5:1 ↗האמונה בתוך המצוקה
״ה' בצר פקדוך. אינם מהרהרים אחר מדותיך:״
הפסוק הזה מציג תמונה של עם שמתמודד עם קשיים וצרות. לפי רש"י, הפסוק מתאר אנשים שאינם מנסים להבין או להטיל ספק במידותיו של הַשֵּׁם בזמן המשבר, אלא פשוט נשענים על האמונה. הפרשנות של רש"י מתמקדת בכך שהתפילה והביטחון אינם דורשים הגיון אנושי או שאלות על הצדק האלוהי, אלא דורשים הכנעה והכרה בכך שהַשֵּׁם שולט בכל מצב.
רש״י על ישעיהו 26:16:1 ↗הַשְּׁמוּרָה בַּמִּצְעָר
״ישפילנה ישפילה. כמו עזי ומעזי (ירמיהו ט"ז י"ט) והטעם תמיד:״
בַּקֶּצֶת הַמִּקְצָע, הַנָּבִיא יִשְׁעִיאָהוּ מְתָאֵר אֶת הַשְּׁמוּרָה שֶׁהַשֵּׁם מַשְׁאִיר לָעָם. הַנָּבִיא מְתָאֵר הַשְּׁמוּרָה כְּעִיר בְּמִצְעָר, שֶׁהַשֵּׁם מְשַׁבֵּר אֶת הַמִּקְצָע וְהוֹרֵס אֶת הַמְּעָרָה הַגְּבֹהָה. הַנָּבִיא מְתָאֵר הַשְּׁמוּרָה כְּעִיר בְּמִצְעָר, שֶׁהַשֵּׁם מְשַּׁבֵּר אֶת הַמִּקְצָע וְהוֹרֵס אֶת הַמְּעָרָה הַגְּבֹהָה. הָאִבֶּן עֶזְרָא הַמְפַרֵשׁ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלָּה "יִשְׁפִּילוּנָה יִשְׁפִּילוּ" מְצַיֶּנת תְּמִידוּת. הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַשְּׁמוּרָה לְפִירוּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יַשְׁאִיר אֶת הָעָם בְּמַצָּב שֶׁל עֲנִיּוּת וְעָנוּת לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ עַל הַשְּׁמוּרָה שֶׁהַשֵּׁם יַשְׁאִיר אֶת הָעָם בְּמַצָּב שֶׁהוּא עָנִי וְעַז.
אבן עזרא על ישעיהו 26:5:2 ↗הסוד שבסבלות
״והטעם [צ"ל וטעם] מוסרך, שהיו אומרים בלחש המוסר שהיית מייסר אותם:״
בפירושו על ישעיהו, אבן עזרא מסביר את המילים שבהן העם מדבר בלחישה. הוא מציין שהם היו אומרים בלחש, בתוך הצרות והייסורים, שהאל מייסר אותם. הפירוש מתמקד בדרך שבה הצרות נתפסות על ידי הסובלים. האבן עזרא מציע שהדיבור בלחש מעיד על התחושה הפנימית של הייסורים. הוא לא מפרש את הטקסט כהכרזה רשמית, אלא כתיאור של רגשות שהיו נאמרים בשיחת סוד בזמן הקושי.
אבן עזרא על ישעיהו 26:16:3 ↗