השם אלוהיי, אני ארום אותך ואודה לשמך, כי עשית דבר מופלא, תכניות רחוקות בנאמנות גמורה.
יְהוָ֤ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵֽרָח֖וֹק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן׃ישעיהו · פרק כה׳
שבח להשם על פעולותיו וניצחון המוות
שבח להשם על מעשיו הנפלאים, משתה של שמחה על ההר, והבטחה למחיקת הדמעות וניצחון על המוות.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
שבח להשם על פעולותיו
כי הפכת עיר למדבר, עיר מבוצרת לחורבה, וארמונות של זרים מתוך עיר, לעולם לא ייבנו יותר.
כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃בגלל זה עם חזק יכבד אותך, וערי עמים אגרסיביים ייראו ממך.
עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ׃כי היית מקור כוח לעני, מקור תמיכה לנזקקים בזמן צרה, מחסה מפני סערה וצל מפני חום יבש, כי רוחות אלימות הן כמו רוח של קיר חרב.
כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃ה–ח
המשתה על ההר והניצחון על המוות
כמו חרב בציוון, הרע של זרים יתמוטט. חרב תחת צל ענן, השירים של האלים יתנו מענה.
כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָֽרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ (פ)והשם צבאות יעשה על ההר הזה עבור כל העמים משתה של שומנים, משתה של כרמים, שומנים איכותיים וכרמים נקיים.
וְעָשָׂה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃וההר הזה יבלע את הכיסוי שעל פניהם של כל העמים, ואת המעטה המשתלח על כל הגויים.
וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט ׀ הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃הוא יבלע את המוות לנצח, והאדון ה', ימחוק דמעות מכל הפנים, ויסיר את בושת עמו מכל הארץ, כי השם דיבר.
בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (פ)ט–יב
שירת הודיה על הישועה וכיבוש האויב
וביום הזה יאמר: הנה אלוהינו, ציפינו לו והוא יצילנו. זה ה׳, ציפינו לו, נשמח ונחגוג בישועתו.
וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃כי יד ה׳ תנוח על ההר הזה, ונדרוש את מואב תחתיה, כמו דריסת גרעיני כוסמת בתוך המעלה.
כִּֽי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָ֤דוֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן במי [בְּמ֥וֹ] מַדְמֵנָֽה׃על המילים
הטקסט המקורי כולל אי-ודאות או וריאציה במילה 'במו' או 'במואב'.
הוא יפרוש את ידיו בתוכו, כמו ששוחה פורש ידיו לשחות, וישפיל את גאוותו יחד עם זרועותיו.
וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּֽאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אָרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃ומבצר, מחסה וחומותיך, הושחתו והושפלו עד שהגיעו לאדמה, עד העפר.
וּמִבְצַ֞ר מִשְׂגַּ֣ב חוֹמֹתֶ֗יךָ הֵשַׁ֥ח הִשְׁפִּ֛יל הִגִּ֥יעַ לָאָ֖רֶץ עַד־עָפָֽר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
שבח להשם על פעולותיו
יְהוָ֤ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵֽרָח֖וֹק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן׃
כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃
עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ׃
כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃
ה–ח
המשתה על ההר והניצחון על המוות
כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָֽרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ (פ)
וְעָשָׂה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃
וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט ׀ הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (פ)
ט–יב
שירת הודיה על הישועה וכיבוש האויב
וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃
כִּֽי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָ֤דוֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן במי [בְּמ֥וֹ] מַדְמֵנָֽה׃
וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּֽאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אָרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃
וּמִבְצַ֞ר מִשְׂגַּ֣ב חוֹמֹתֶ֗יךָ הֵשַׁ֥ח הִשְׁפִּ֛יל הִגִּ֥יעַ לָאָ֖רֶץ עַד־עָפָֽר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את שבח העם להשם על מעשיו המופלאים ועל השמירה על הענווים, וחוזה יום של משתה ושמחה וביטול רע.
פסוקים א–ד
שבח להשם על פעולותיו
ישעיהו משבח את השם על מעשי פלא ותכניות נצחיות. הוא מתאר כיצד השם מפרק ערי מבצרים ומחריב ארמונות זרים. בעקבות זאת, עמים חזקים ייראו ממנו, שכן הוא מהווה מקור הגנה וסלע איתן לעניים ולנזקקים מפני סערות וקשויות החיים.
פסוקים ה–ח
המשתה על ההר והניצחון על המוות
פסוקים אלו מתארים את הפעולה העתידית של ה' על ההר, שבה הוא יקיים משתה מפואר לכל העמים, יסיר את הכיסוי והבושת מעל העמים וימחק את המוות ואת הדמעות לנצח.
פסוקים ט–יב
שירת הודיה על הישועה וכיבוש האויב
פסוקים אלו מתארים את תגובת העם ביום הישועה, כאשר ירידת יד ה׳ על ההר תביא למחיקת מואב. האויב יושפל כמו שוחה המנסה לשמור על עצמו, וחומות המבצר המוגנים יתמוטטו עד לאפר.
הפסוקים מסתיימים בשירת הודיה על הישועה ועל כיבוש האויב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התגברות כוח המצרים והתפארת של ישראל
״ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: וירדף אחרי בני ישראל. מגיד הכתוב שאם היתה אומה״
המכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מסבירה את הפסוק על כך שהשם חיזק את לב פרעה מלך מצרים, מה שגרם לו לרדוף אחרי בני ישראל. לפי הפירוש, המרדף הזה התרחש רק כלפי בני ישראל, כי אם הייתה אומה אחרת, הוא לא היה רודף אחריה. המדרש מדגיש את ההבדל בתגובה: בעוד המצרים מקללים ומבזיים, בני ישראל מגיבים בשבח, הלל ותפילה גדולה להשם. הפרשן משתמש בפסוקים מתהילים כדי להראות כיצד השבח של ישראל הוא עוצמתי מאוד, עד שהרוממות מגיעה לגרונם. המדרש קושר זאת לפסוק בישעיהו, שבו הנביא מודה להשם על פלאיו, ומסביר שהביטוי "ביד רמה" משמעותו שהישועה הייתה גלויה ומונחת מעל המצרים.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי י״ד:ח׳ ↗השבח שבעבודת הלב
״רַבִּי אוֹמֵר: "יי יִלָּחֵם לָכֶם", הַמָּקוֹם יַעֲשֶׂה לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וְאַתֶּם עוֹמְדִין וּשְׁתוּקִין. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה: רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! וּמָה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם תְּהוּ״
במכילתא דרבי ישמעאל, מוסבר שהתפקיד של עם ישראל מול המעשים של הַשֵּׁם הוא לא רק להסתמך על הנסים, אלא להודות ולהלל. כאשר הַשֵּׁם נלחם עבורנו ועושה גבורות, אנחנו צריכים להרים את הקול בשבח, תפארת והודיה למי שהמלחמות הן שלו. זהו תפקיד של הכרה ב greatness של הבורא. הפרשנות משתמשת בפסוקים מספר תהילים וישעיה כדי להדגים איך השבח צריך לבוא מתוך הלב והפה. הפסוקים מראים שההלל צריך להיות גבוה ומרחיק, עד שהכבוד של אלוהים יתעלה מעל כל הארץ. ההסבר מדגיש שההתעלות שלנו נובעת מהידיעה שהפלאים שנעשו הם מעשי ידיו של הַשֵּׁם.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְוַיְהִי בְּשַׁלַּח ג׳:ל׳ ↗בעקבות המפרשים
הַתְּעוּבַת הַמַּמְלָכָה וְהַשָּׁמַיִם
״כי שמת. הר שעיר מעיר לגל:״
בְּפֶסַק הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ, אָנוּ רוֹאִים אֶת הַשֵּׁם מְמַתֵּק אֶת מַעֲשֵׂיו וּמֵבִיא מַחְשָׁבוֹת עֲתִיקוֹת לְהִתְגַּלּוּת. הַנָּבִיא מְתָאֵר עֹשִׂים שֶׁמְּבִיאִים חֶרֶב וְהַרְסָה לְמַמְלָכוֹת רַחֲקוֹת, וּמַעֲשֵׂי הַשֵּׁם הֵם הַגּוֹרְמִים לְעַמִּים רְחוֹקִים לְהַכִּיר בְּעֶצְמוֹתָם. הַתְּרַעְמָה הַזֹּאת בַּמַּמְלָכוֹת הַמְּנוּדָדוֹת הוּא תְּהוּמָה שֶׁהַשֵּׁם מְבַצֵּעַ בְּעוֹלָם. רַשִׁי מְסַבֵּל בְּפֵרוּשׁ אֶת הַמִּלָּה "כִּי שַׁמְתָּ". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא שֶׁהַשֵּׁם הִפְעִיל אֶת הַהֶר הַמְּסֻתָּר וְהוּא הָפַךְ לְמַעֲשֶׂה גָּלוּי וּמַעֲרִיץ. רַשִׁי רוֹאֶה בַּמִּלִּים אֶת הַתְּהוּמָה שֶׁהַשֵּׁם יוֹצֵא מִן הַסְּתָם לְמַעֲשֶׂה גָּלוּי בְּעֵיני כָּל הָעוֹלָם.
רש״י על ישעיהו 25:2:1 ↗התקווה ביום של הַשֵּׁם
״ואמר. עמו ביום ההוא הנה וגו':״
הַפֶּסַק מֵעַתְּשָׁת יִשְׂעִיָּהוּ מְתָאֵר אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הָעַמִּים יִזְעֲקוּ וְיַכִּירוּ בְּעֶלְיוֹן הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַשֵּׁם כְּמָקוֹר הַמִּשְׁעָן וְהַמִּבְצָר לְכָל אָדָם שֶׁנִּשְׁאָר. הַתְּטוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹכַת הַיּוֹם הַזֶּה הֵן בְּרוּרִים וּמְבַשְּׂרוֹת גְּאֻלָּה וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. רַשִּׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק הַתְּשעִיעִי, מַסְבֵּר שֶׁבַּיּוֹם הַזֶּה הָעָם יִתְעוֹרֵר וְיַכִּיר בַּהַשֵּׁם. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַזִּיהוּי שֶׁיִּקְרֶה בֵּין הָעָם לְבֵין הַבּוֹרֵא בְּעֵת הַגְּאֻלָּה.
רש״י על ישעיהו 25:9:1 ↗הַיִּצְרוּ הַמַּרְחָקִים
״על. עם עז, הנמלטים או הרחוקים כאשר ישמעו:״
בְּפֶסַק הַמַּקְבִּיל לְיִשְׁעִיָּהוּ, הַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת הַשֵּׁם כְּמָקוֹר הַגְּבוּרָה וְהַנֶּצַח. הַתְּאַר בְּמַעֲשֵׂי הַשֵּׁם הַמַּפְלִיאִים אֶת הָעַם, אֲשֶׁר מְבַטֵּל אֶת הַסֵּפֶר וּמְזַכֶּה אֶת הַמַּאֲמִינִים בְּהַכְרָתָה חֲדָשָׁה. הַנָּבִיא מְצַיֵּן כְּבָר בְּהַשְּׁמוּת הַמַּעֲשִׂים הַנֶּעֶשִׂים בְּקֹדֶשׁ. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּל בְּפִרְשׁוֹ אֶת הַמַּשְׁמָע כְּשֶׁהָעַם הַמַּרְחָקִים אוֹ הַנִּמְטִים מִן הַמִּלְחָמוֹת יִשְׁמְעוּ עַל הַגְּבוּרָה הָאֱלֹהִית. הוּא מְסַבֵּל אֶת הַמַּשְׁמָע שֶׁהַמַּרְחָקִים הֵם אֵלוּ שֶׁנִּמְצָאִים בְּמֶרְחָק מִן הַמִּלְחָמָה אוֹ אֵלוּ שֶׁבָּרְחוּ מִמֶּנָּה, וְהֵם מַתְפְּעָמִים מֵהַמַּעֲשִׂים הַנֶּעֶשִׂים בְּצִיּוֹן.
אבן עזרא על ישעיהו 25:3:1 ↗הישועה הנצחית של הַשֵּׁם
״ויושיענו. והוא יושיענו תמיד והנה הוא כזמן עומד:״
בְּפֶסַק הַמַּעֲשֶׂה, הַנְּבִיא יִשְׁעִיָּהוּ מְבַשֵּׂר עַל הַיְּשׁוּעָה שֶׁהַשֵּׁם יַעֲשֶׂה לְעַמּוֹ. הַנְּבִיא מְתָאֵר אֶת הַמּוֹעֵד שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי, וּמַדְגִּישׁ כִּי הַיְּשׁוּעָה הַזֹּאת הִיא עִנְיָן מַבְטִיחַ וַאֲמִתִּי. הַתְּוָעָה הַמְּרֻבִּים בַּמֵּסָרִים הִיא שֶׁהַיְּשׁוּעָה אֵינָהּ רַק עִנְיָן חֶלְקִי, אֶלָּא מַעֲמָס הַמַּמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לְכָל הַזְּמַנִּים. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַפְּסוּק הַסּוֹף, כְּשֶׁנִּכְתָּב שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לְהוֹשִׁיעַ. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַיְּשׁוּעָה הַזֹּאת מַמְשִׁיכָה אֶת עַצְמָהּ לְכָל הַזְּמַנִּים, וְהִיא מְתַקֶּבֶת בְּרֶגַע שֶׁהוּא עֹמֵד לְפָנֵינוּ. הַהֶסְבֵּר הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַמַּמְשִׁיךְ אֶת הַמַּבְטָחָה הַתַּקְיָנִית שֶׁל הַיְּשׁוּעָה הָאֱלֹהִית.
אבן עזרא על ישעיהו 25:9:2 ↗