הנה, הַשם הופך את הארץ ומחריב אותה, משנה את פניה ומפזר את יושביה.
הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ׃ישעיהו · פרק כד׳
חורבן הארץ והעולם
השם יביא חורבן על הארץ ועל כל מה שבה, כשהעולם מתפרק ומאבד את חיוניותו בשל חטא האנושות.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חורבן הארץ והעולם
המצב יהיה כמו של העם: כמו של הכהן, כמו של העבד, כמו של האדון, כמו של הגברת, כמו של הקונה, כמו של המוכר, כמו של המלווה, כמו של הלוה, כמו של הלווה וכמו של זה שלוקח הלוואה.
וְהָיָ֤ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן כַּעֶ֙בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלֹּוֶ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ׃הארץ תתרוקן ותבוז, כי הַשם אמר את הדבר הזה.
הִבּ֧וֹק ׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז ׀ תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יְהוָ֔ה דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃הארץ תתאבל ותתבלה, העולם יתעצב ויזדעזע, וגם המעמד של אנשי הארץ יתמוטט.
אָבְלָ֤ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ׃ה–ח
חֶרְבַּן הָאָרֶץ בִּגְלַל הַפְּרִיָה הַמּוּסָרִית
והארץ נחרשה מבחינה מוסרית בגלל תושביה, כי הם עברו על התורות, שינו את החוקים והפר את ברית עולם.
וְהָאָ֥רֶץ חָנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃לכן הארץ נחרבה ונשחתה, וגם התושבים בה נהרגו, כי הארץ נחרבה ורק מעט מאוד אנשים נשארו.
עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר׃הגפן נחרבה והיבול נהרס, וכל מי ששמח בלב נאנח.
אָבַ֥ל תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלְלָה־גָ֑פֶן נֶאֶנְח֖וּ כָּל־שִׂמְחֵי־לֵֽב׃השמחה של התופים הפסיקה, הרעש של השמחים נגמר, והשמחה של הנבל הפסיקה.
שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר׃ט–יב
חורבן הארץ והעיר
בשיר לא יהיו יותר יין, וגם לא יהיה משקה מתוק למזיקים שלו.
בַּשִּׁ֖יר לֹ֣א יִשְׁתּוּ־יָ֑יִן יֵמַ֥ר שֵׁכָ֖ר לְשֹׁתָֽיו׃עיר השממה נהרסה, וכל הבית נסגר מכל כניסה.
נִשְׁבְּרָ֖ה קִרְיַת־תֹּ֑הוּ סֻגַּ֥ר כָּל־בַּ֖יִת מִבּֽוֹא׃קול צעקה נשמע על היין ברחובות, כל השמחה נעלמה, וכל שמחת הארץ אבדה.
צְוָחָ֥ה עַל־הַיַּ֖יִן בַּֽחוּצ֑וֹת עָֽרְבָה֙ כָּל־שִׂמְחָ֔ה גָּלָ֖ה מְשׂ֥וֹשׂ הָאָֽרֶץ׃בעיר נשארו רק חורבן ושממה, והשערים נפרצו.
נִשְׁאַ֥ר בָּעִ֖יר שַׁמָּ֑ה וּשְׁאִיָּ֖ה יֻכַּת־שָֽׁעַר׃יג–טז
התגלות ה' בעמים ובארץ
כי כך יהיה בתוך הארץ, בקרב העמים, כמו חיתוך זית, כמו קטיף ענבים בסוף העונה.
כִּ֣י כֹ֥ה יִהְיֶ֛ה בְּקֶ֥רֶב הָאָ֖רֶץ בְּת֣וֹךְ הָֽעַמִּ֑ים כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת כְּעוֹלֵלֹ֖ת אִם־כָּלָ֥ה בָצִֽיר׃הם ירימו את קולם, יצעקו בגאווה בגלל ה' וישמחו מתוך הים.
הֵ֛מָּה יִשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם יָרֹ֑נּוּ בִּגְא֣וֹן יְהוָ֔ה צָהֲל֖וּ מִיָּֽם׃לכן, במקומות רחוקים, כבודו של ה' יתקדם באי הים, שמו של ה' אלוהי ישראל.
עַל־כֵּ֥ן בָּאֻרִ֖ים כַּבְּד֣וּ יְהוָ֑ה בְּאִיֵּ֣י הַיָּ֔ם שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)מקצוות הארץ שמענו שירים על הצדיק, ואז אמרתי: סוד לי, סוד לי, אוי לי, בוגדים בוגדו ובוגדים בוגדו.
מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֤ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וָאֹמַ֛ר רָזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י א֣וֹי לִ֑י בֹּגְדִ֣ים בָּגָ֔דוּ וּבֶ֥גֶד בּוֹגְדִ֖ים בָּגָֽדוּ׃יז–כ
זעזוע הארץ
פחד, הלם ומשבר יחלו עליך, על הארץ שיושבת.
פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃הסימן יפול מרעשת הפחד אל המשבר, והעולה מתוך המשבר יילכד בבור, כי שערי מעל נפתחו והיסודות של הארץ ירעדו.
וְֽ֠הָיָה הַנָּ֞ס מִקּ֤וֹל הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אֲרֻבּ֤וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃הארץ תתנדנד בצרות, הארץ תתפורר, והארץ תטה.
רֹ֥עָה הִֽתְרֹעֲעָ֖ה הָאָ֑רֶץ פּ֤וֹר הִֽתְפּוֹרְרָה֙ אֶ֔רֶץ מ֥וֹט הִֽתְמוֹטְטָ֖ה אָֽרֶץ׃הארץ תתנועע כמו שיכור ותתנדנד כמו אדם המבולבל, כי חטאה כבד עליה, היא תיפול ולא תקום עוד.
נ֣וֹעַ תָּנ֤וּעַ אֶ֙רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר וְהִֽתְנוֹדְדָ֖ה כַּמְּלוּנָ֑ה וְכָבַ֤ד עָלֶ֙יהָ֙ פִּשְׁעָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה וְלֹא־תֹסִ֥יף קֽוּם׃ (ס)כא–כג
משפט השמים והארץ
ויהיה ביום ההוא שהשם יפקוד על צבא השמים במרומים ועל מלכי הארץ על הארץ.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִפְקֹ֧ד יְהוָ֛ה עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם וְעַל־מַלְכֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה עַל־הָאֲדָמָֽה׃הם ייאספו כשיבוי בבור ויינעלו בבית אסור, ובעת חלוף ימים ארוכים הם יחכו למשפט.
וְאֻסְּפ֨וּ אֲסֵפָ֤ה אַסִּיר֙ עַל־בּ֔וֹר וְסֻגְּר֖וּ עַל־מַסְגֵּ֑ר וּמֵרֹ֥ב יָמִ֖ים יִפָּקֵֽדוּ׃על המילים
הביטוי "מֵרֹב יָמִים" מצביע על תקופה ארוכה של המתנה.
הירח יאבד את אורו והשמש תתבייש, כי השם צבאות ימלוך בהר ציון ובירושלים, ויהיה כבוד לפני זקני העם.
וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חורבן הארץ והעולם
הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ׃
וְהָיָ֤ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן כַּעֶ֙בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלֹּוֶ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ׃
הִבּ֧וֹק ׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז ׀ תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יְהוָ֔ה דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
אָבְלָ֤ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ׃
ה–ח
חֶרְבַּן הָאָרֶץ בִּגְלַל הַפְּרִיָה הַמּוּסָרִית
וְהָאָ֥רֶץ חָנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר׃
אָבַ֥ל תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלְלָה־גָ֑פֶן נֶאֶנְח֖וּ כָּל־שִׂמְחֵי־לֵֽב׃
שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר׃
ט–יב
חורבן הארץ והעיר
בַּשִּׁ֖יר לֹ֣א יִשְׁתּוּ־יָ֑יִן יֵמַ֥ר שֵׁכָ֖ר לְשֹׁתָֽיו׃
נִשְׁבְּרָ֖ה קִרְיַת־תֹּ֑הוּ סֻגַּ֥ר כָּל־בַּ֖יִת מִבּֽוֹא׃
צְוָחָ֥ה עַל־הַיַּ֖יִן בַּֽחוּצ֑וֹת עָֽרְבָה֙ כָּל־שִׂמְחָ֔ה גָּלָ֖ה מְשׂ֥וֹשׂ הָאָֽרֶץ׃
נִשְׁאַ֥ר בָּעִ֖יר שַׁמָּ֑ה וּשְׁאִיָּ֖ה יֻכַּת־שָֽׁעַר׃
יג–טז
התגלות ה' בעמים ובארץ
כִּ֣י כֹ֥ה יִהְיֶ֛ה בְּקֶ֥רֶב הָאָ֖רֶץ בְּת֣וֹךְ הָֽעַמִּ֑ים כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת כְּעוֹלֵלֹ֖ת אִם־כָּלָ֥ה בָצִֽיר׃
הֵ֛מָּה יִשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם יָרֹ֑נּוּ בִּגְא֣וֹן יְהוָ֔ה צָהֲל֖וּ מִיָּֽם׃
עַל־כֵּ֥ן בָּאֻרִ֖ים כַּבְּד֣וּ יְהוָ֑ה בְּאִיֵּ֣י הַיָּ֔ם שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֤ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וָאֹמַ֛ר רָזִי־לִ֥י רָֽזִי־לִ֖י א֣וֹי לִ֑י בֹּגְדִ֣ים בָּגָ֔דוּ וּבֶ֥גֶד בּוֹגְדִ֖ים בָּגָֽדוּ׃
יז–כ
זעזוע הארץ
פַּ֥חַד וָפַ֖חַת וָפָ֑ח עָלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃
וְֽ֠הָיָה הַנָּ֞ס מִקּ֤וֹל הַפַּ֙חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אֲרֻבּ֤וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃
רֹ֥עָה הִֽתְרֹעֲעָ֖ה הָאָ֑רֶץ פּ֤וֹר הִֽתְפּוֹרְרָה֙ אֶ֔רֶץ מ֥וֹט הִֽתְמוֹטְטָ֖ה אָֽרֶץ׃
נ֣וֹעַ תָּנ֤וּעַ אֶ֙רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר וְהִֽתְנוֹדְדָ֖ה כַּמְּלוּנָ֑ה וְכָבַ֤ד עָלֶ֙יהָ֙ פִּשְׁעָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה וְלֹא־תֹסִ֥יף קֽוּם׃ (ס)
כא–כג
משפט השמים והארץ
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִפְקֹ֧ד יְהוָ֛ה עַל־צְבָ֥א הַמָּר֖וֹם בַּמָּר֑וֹם וְעַל־מַלְכֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה עַל־הָאֲדָמָֽה׃
וְאֻסְּפ֨וּ אֲסֵפָ֤ה אַסִּיר֙ עַל־בּ֔וֹר וְסֻגְּר֖וּ עַל־מַסְגֵּ֑ר וּמֵרֹ֥ב יָמִ֖ים יִפָּקֵֽדוּ׃
וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים תהליך של הרס מוחלט ושינוי קיצוני של המציאות, החל מהארץ ועד לשמים.
פסוקים א–ד
חורבן הארץ והעולם
הפסוקים מתארים תהליך של חורבן מוחלט של הארץ ושל העולם כולו. התהליך כולל ריקון האוכלוסייה ושינוי פני הטבע. כל רבדי החברה, מעשירי האדמה ועד העבדים, יחוו את אותה צרה. המצב יהיה שווה בין כולם, כשהחורבן יכה בכולם ללא יוצא מן הכלל, כפי שהוצהר בדבר הַשם.
פסוקים ה–ח
חֶרְבַּן הָאָרֶץ בִּגְלַל הַפְּרִיָה הַמּוּסָרִית
הפסוקים מתארים את חורבן הארץ והטבע כתוצאה מהפרת התורה והברית על ידי תושביה. כתוצאה מכך, היבולים נהרסים, השמחה נעלמת והאוכלוסייה מצטמצמת באופן קיצוני.
פסוקים ט–יב
חורבן הארץ והעיר
פסוקים אלו מתארים מצב של חורבן וריקון של הארץ והעיר. השמחה והמשקה נעלמים, והמבנים נסגרים או נפרצים. הכל הופך לשממה וצער, כאשר כל שמחת הארץ אבדה ונותרה רק חורבן וריקון.
פסוקים יג–טז
התגלות ה' בעמים ובארץ
הפסוקים מתארים מצב שבו הארץ והעמים עוברים תהליך של חורבן ושינוי. בתוך המצוקה, העמים ירימו קול ותהיה תהילה לה' ממרחקים גדולים ומהים. למרות השירה על הצדיק, הנביא מבטא כאב וקריעת לב על הבגידה והחורבן שמתרחשים בעולם.
פסוקים יז–כ
זעזוע הארץ
הנבואה מתארת חורבן עולמי וזעזוע אדיר של כדור הארץ. האדמה תתמוטט, תתפורר ותתנדנד בגלל חטאי האנושות. המשבר יהיה כל כך חזק, עד שהיסודות ירעדו והארץ תיפול בבלי יכולת לקום מחדש.
פסוקים כא–כג
משפט השמים והארץ
הנבואה מתארת יום שבו השם יבוא למשפט על כוחות השמים ומנהיגי הארץ. הכוח העולמי יוכרע וייכלא, בעוד שבתהליך זה יתרחשו שינויים קוסמיים ויראו כבוד ה' בציון ובירושלים.
הפסוקים מסתיימים בתחזית על משפט השם על צבאות השמים והארץ ועל ביטול כוחם של מלכים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התנועה של הארץ
״"וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ". אֵין נוּעַ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא זִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד,כ) "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ".״
בפסוק הזה מספר ישעיהו מתאר מצב שבו הארץ רועדת ומתנועעת. המילה "נוע" בביטוי הזה מתארת תנועה חזקה ומרעידה של כדור הארץ, כחלק מתיאור קץ הימים והחורבן של העולם. המכילתא דרבי ישמעאל מסביר את המילה "ינועו" בדרך אחרת. לפי פרשנות זו, הכוונה היא לזיעה. המפרש משתמש בפסוק אחר מספר ישעיה כדי להראות ששימוש במילה זו יכול להתייחס גם לזיעה של אנשים מרוב פחד או קושי.
מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְבַחֹדֶשׁ ט׳:ח׳ ↗הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּעֲטָרָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁבַּמִּשְׁכָּן
״דבר אחר: ויביאו את המשכן, הה"ד (שיר ד): צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. אימתי נאמר״
הַסְּפֶר שְׁמוֹת רַבָּה מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ עָמוֹק לַמִּשְׁאָה שֶׁל הַמִּשְׁכָּן וְלַשִּׂמְחָה בְּצִיּוֹן. הַמְּפרִישׁ הַמּוּבְחָר מְקַשֵּׁר בֵּין הַמִּשְׁכָּן לְעֲטָרָה שֶׁעָטְרָה לְשִׁלֹּה אִמּוֹ, כִּי הַמִּשְׁכָּן הָיָה מְפֹאָר וּמְצוּיָּר בְּתָכְלַת וּבְאַרְגָמָן. הַמְּפרִישׁ מַסְבִּיר כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְעָה שְׁמוֹת אַהֲבָה: בְּתֵּבֶת הַשִּׁיר, בְּתֵּבֶת הַתְּהִלִּים, בְּתֵּבֶת הַשִּׁיר הַשָּׁנִי וּבְתֵּבֶת יְשַׁעְיָהוּ. הַמְּפרִישׁ מְצַיֵּן גַּם אֶת הַשִּׂמְחָה בְּירוּשָׁלַם כְּמַעֲשֶׂה הַמּוֹכֵר הַפּרָקְמָטִיּוֹת, שֶׁהִרְגִישׁ בְּיוֹפִי הַמָּקוֹם וּמָכַר הַכֹּל. הַמְּפרִישׁ מְבִיא מִשּׁוּעוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַיּוֹם שֶׁבוֹ הִתְחַתְּנוּ הַמִּשְׁכָּן וְהַמֶּלֶךְ, מֵהַיָּם וְעַד הָאָהל. הַמְּפרִישׁ מְסַיֵּם בְּסוֹד הַחֲשֵׁכָה שֶׁבְּעֶרֶב, שֶׁמְּבִיאָה לְחֶשְׁכָּה וְקַבָּלָה, וּמְבַטֵּאַ לְיָמִים שֶׁבָּם הַשִּׂמְחָה תָּשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלַם.
שמות רבה נ״ב:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
ההרס של העולם בגלל חטא השבועות
״על כן אלה. בעון שבועת שוא:״
בספר ישעיהו, פרק עב, מתוארת תמונה של עולם שמתפרק. האדמה נחרבת והכל נגמר. הכל קורה בגלל שהחוקים הופרו והעולם התלכלך. האדם לא שמר על הברית, והתוצאה היא חורבן גמור של האדם, הבהמה והעיר. רש"י מסביר שסיבת ההרס הספציפי הזה היא חטאת השבועות השוא. זה אומר שהאנשים השבו את שבועות שווא, וזה מה שגרם לכך שהארץ תתקלקע ותיהר. לפי הפירוש, השבועות הללו הם אלו שגרמו למצב הקשה שמתואר בטקסט.
רש״י על ישעיהו 24:6:1 ↗המלכודת והנפילה
״פחת. גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומר:״
בפסוק זה מופיע דימוי של פחד ואימה שרודפים אחרי אנשים. הדימוי מתאר מצב שבו מישהו נתפס על ידי בור או שחפץ נופל וגורם למכה חזקה. לפי פירוש רש"י, הכוונה היא שהסכנה גורמת לאדם ליפול בתוך המלכודת, בדיוק כפי שדבר שנפל פוגע במי שנמצא מתחתיו. הפרשן מסביר את תמונת הנפילה באמצעות דימוי של גומא, כלומר חפץ שנופל ומכה. הגישה כאן היא להבהיר את עוצמת הדימוי המקורי דרך הסבר פשוט של הפעולה הפיזית שמתוארת בטקסט.
רש״י על ישעיהו 24:17:2 ↗ההרס והחורבן של העולם
״חרו. כמו וחרה נחשתה (יחזקאל כ"ד י"א), כמו נשרפו:״
בפרק זה של ספר ישעיה, הנביא מתאר חורבן עולמי נורא. האדמה נחרבת ומתרוקנת מכל חי, והעיר והקהילה נמגרות. החורבן אינו רק פיזי, אלא גם רוחני, כי האדמה מתקשטה בטמאה בגלל הפרת החוקים והמצוות. הכל נהרס ומתבלה, והתוצאה היא שנותרה רק שממה וריקנות. אבן עזרא מפרש את המילים "נשרפו" כהשוואה לתהליך של כיתה או התכה, בדומה לתיאור הנחושת בנבואת יחזקאל. הוא מראה כיצד המילה משתמשת בדימוי של אש כדי להסביר את עוצמת ההרס והתפרקות המציאות.
אבן עזרא על ישעיהו 24:6:2 ↗הפחד וההשלכות שלו
״פחד וגו'. ובעבור זה בא הרע לכל עם והנה כאשר תפחד הנפש, והפחת שהיא כמו בור קרובה, ונלכדה רגלו בפח, מיד יפול:״
בְּפֶסַק הַטֶּקְסְט מֵאִבֶּן עֶזְרָא עַל יִשְׁעִיָּהוּ, הוּא מְסַבֵּר אֶת הַתְּחוּמָה שֶׁל הַפַּחַד שֶׁמְּבַשֵּׂר הַנָּבִיא. הַמְּפרֵשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַרָע שֶׁבָּא עַל כָּל הָעַם לִתְחוּשַׁת הַפַּחַד הַקָּרָה. כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ בְּמַצָּב שֶׁל פַּחַד וּמַהוּמָה, הִיא הופֶכֶת לְחַלּוּשָׁה וְקַלָּה. הַפַּחַד הופֵךְ לִכְמוֹ בּוֹר עָמוֹק שֶׁקָּרוֹב וּמְסֻכָּן. הַמְפרֵשׁ מַמְשִׁיל אֶת הַמַּצָּב לְאדם שֶׁרַגְלוֹ נִלְכְּדָה בְּפַח. בְּרֶגַע הַלְּכִידָה, הַנֶּפֶשׁ הַמְפוּחֶדֶת תִּפֹּל מִיָּד. הַתְּרִיּוּת הַזֹּאת מַסְבִּירָה אֶת הַשֶּׁבֶר בַּסֵּדֶר הַטֶבַעִי כְּתוֹצָאָה מִמַּצָּב רֶגֶשִׁי שֶׁל חַלְשׁוֹן וְעֶצֶם הַפַּחַד.
אבן עזרא על ישעיהו 24:17:1 ↗