נבואת צור: תעלו על ספינות תרשיש ותשמחו, כי נבלה בית המלוכה וכל המבוא מכרת ארץ כיתים.
מַשָּׂ֖א צֹ֑ר הֵילִ֣ילוּ ׀ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֗ישׁ כִּֽי־שֻׁדַּ֤ד מִבַּ֙יִת֙ מִבּ֔וֹא מֵאֶ֥רֶץ כִּתִּ֖ים נִגְלָה־לָֽמוֹ׃ישעיהו · פרק כג׳
נבואת חורבן צור וצדון
החורבן של ערי הנמל וסיום כבוד המסחר
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נבואת חורבן צור וצדון
תושבי אי יחדמו, כי סוחר צדון עבר בים ומלא אותה.
דֹּ֖מּוּ יֹ֣שְׁבֵי אִ֑י סֹחֵ֥ר צִיד֛וֹן עֹבֵ֥ר יָ֖ם מִלְאֽוּךְ׃במים רבים יש זרע של שחור, וקציר הירדן הוא התוצר שלה, והיא סחר של אומות.
וּבְמַ֤יִם רַבִּים֙ זֶ֣רַע שִׁחֹ֔ר קְצִ֥יר יְא֖וֹר תְּבֽוּאָתָ֑הּ וַתְּהִ֖י סְחַ֥ר גּוֹיִֽם׃צדון תתבייש, כי הים אמר: לא חליתי, לא ילדתי ולא גידלתי צעירים, ולא העליתי בתולות.
בּ֣וֹשִׁי צִיד֔וֹן כִּֽי־אָמַ֣ר יָ֔ם מָע֥וֹז הַיָּ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹֽא־חַ֣לְתִּי וְלֹֽא־יָלַ֗דְתִּי וְלֹ֥א גִדַּ֛לְתִּי בַּחוּרִ֖ים רוֹמַ֥מְתִּי בְתוּלֽוֹת׃הַתְּגוּעָה שֶׁל צֹר וְסוֹד הַחֲרָטָה
כְּמוֹ שֶׁהֵם שָׁמְעוּ עַל מִצְרַיִם וְנִתְרגְשׁוּ, כָּךְ הֵם שָׁמְעוּ עַל צֹר וְהִתְרגְשׁוּ.
כַּֽאֲשֶׁר־שֵׁ֖מַע לְמִצְרָ֑יִם יָחִ֖ילוּ כְּשֵׁ֥מַע צֹֽר׃תַּרְשִׁישָׁה תַּעֲבֹר, וְהַיֹּשְׁבִים בְּאִי הִתְרגְשׁוּ.
עִבְר֖וּ תַּרְשִׁ֑ישָׁה הֵילִ֖ילוּ יֹ֥שְׁבֵי אִֽי׃הַאִם זֹאת הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּכֶם? הָיוּ זֶה כְּבָר יָמִים רַחֲקִים, וּרְגָלֶיהָ הֵלְכוּ רָחוֹק כְּדֵי לָגוּר.
הֲזֹ֥את לָכֶ֖ם עַלִּיזָ֑ה מִֽימֵי־קֶ֤דֶם קַדְמָתָהּ֙ יֹבִל֣וּהָ רַגְלֶ֔יהָ מֵֽרָח֖וֹק לָגֽוּר׃מִי הֵיכִין אֶת זֹאת עַל צֹר, הָעִיר הַמְּעַטִּירָה, שֶׁסּוֹחֲרֶיהָ הֵם הַשַּׂרִים וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁל כְּבָרֵי הָאָרֶץ?
מִ֚י יָעַ֣ץ זֹ֔את עַל־צֹ֖ר הַמַּֽעֲטִירָ֑ה אֲשֶׁ֤ר סֹחֲרֶ֙יה֙ שָׂרִ֔ים כִּנְעָנֶ֖יהָ נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃נְפִילַת צִידוֹן וְהַשְׁבָּטַת גֵּאוֹת הָאָרֶץ
הַשֵּׁם צְבָאוֹת תָּכַן עָלֶיהָ כדי להשבית את כל גאוֹת הַצָּבָא וּלְהַקְלִיל אֶת כָּל כְּבוֹדֵי הָאָרֶץ.
יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יְעָצָ֑הּ לְחַלֵּל֙ גְּא֣וֹן כָּל־צְבִ֔י לְהָקֵ֖ל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃אֶרְצֵךְ הָעִבְרִית הָפְכָה לְחֹרֶב, כְּמוֹ הַכּוֹר הַנִּדְחֶה בְּתַרְשִׁישׁ שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד מָקוֹם לִמְזַח.
עִבְרִ֥י אַרְצֵ֖ךְ כַּיְאֹ֑ר בַּת־תַּרְשִׁ֕ישׁ אֵ֖ין מֵ֥זַח עֽוֹד׃הוּא הֵטָה יָדוֹ עַל הַיָּם וְזִעְזֵעַ מַמְלָכוֹת; הַשֵּׁם צִוָּה עַל כְּנַעַן לְהַשְׁמִיד אֶת הַמִּבְצָרִים שֶׁלָּהּ.
יָדוֹ֙ נָטָ֣ה עַל־הַיָּ֔ם הִרְגִּ֖יז מַמְלָכ֑וֹת יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶל־כְּנַ֔עַן לַשְׁמִ֖ד מָעֻזְנֶֽיהָ׃וְהוּא אָמַר: לֹא תַוְסִיפִי עוֹד לְהִתְגָּאוֹת, הַמְעוּשָׁקָה כְּבַת צִידוֹן. קוּמִי וּלְכִי, גַּם שָׁם לֹא תִמְצְאִי מָנוֹחַ.
וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי ע֖וֹד לַעְל֑וֹז הַֽמְעֻשָּׁקָ֞ה בְּתוּלַ֣ת בַּת־צִיד֗וֹן כתיים [כִּתִּים֙] ק֣וּמִי עֲבֹ֔רִי גַּם־שָׁ֖ם לֹא־יָנ֥וּחַֽ לָֽךְ׃נפילת צור וסוף כבודו
הנה ארץ כדים, זה העם שלא היה. אשור הקימה אותה כחורבות. הם הקימו את החיילים שלהם, העוררו את ארמונותיה, והפכו אותה להריסה.
הֵ֣ן ׀ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֗ים זֶ֤ה הָעָם֙ לֹ֣א הָיָ֔ה אַשּׁ֖וּר יְסָדָ֣הּ לְצִיִּ֑ים הֵקִ֣ימוּ בחיניו [בַחוּנָ֗יו] עֹרְרוּ֙ אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שָׂמָ֖הּ לְמַפֵּלָֽה׃הספינות של תרשיש שירנו בשמחה, כי המבצר שלכם נשדד.
הֵילִ֖ילוּ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מָעֻזְּכֶֽן׃ (ס)ויהיה ביום ההוא, וצור תישכח במשך שבעים שנה, כמו ימי מלך אחד. בתום שבעים שנה, צור יהיה כמו שירת הזונה.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְנִשְׁכַּ֤חַת צֹר֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה כִּימֵ֖י מֶ֣לֶךְ אֶחָ֑ד מִקֵּ֞ץ שִׁבְעִ֤ים שָׁנָה֙ יִהְיֶ֣ה לְצֹ֔ר כְּשִׁירַ֖ת הַזּוֹנָֽה׃קחי כינור, סובבי עיר זונה שנשכחה. נגני היטב, שרי הרבה, כדי שתזכרי.
קְחִ֥י כִנּ֛וֹר סֹ֥בִּי עִ֖יר זוֹנָ֣ה נִשְׁכָּחָ֑ה הֵיטִ֤יבִי נַגֵּן֙ הַרְבִּי־שִׁ֔יר לְמַ֖עַן תִּזָּכֵֽרִי׃שיבת צור וקדושת המסחר
ובסוף שבעים שנה הַשֵּׁם יבקר את צור ותחזור לאתננה, ותפרנס את כל ממלכות הארץ על פני האדמה.
וְהָיָ֞ה מִקֵּ֣ץ ׀ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֗ה יִפְקֹ֤ד יְהוָה֙ אֶת־צֹ֔ר וְשָׁבָ֖ה לְאֶתְנַנָּ֑ה וְזָֽנְתָ֛ה אֶת־כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאָ֖רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃והסחר שלה ושל אתננה יהיה קדוש לַשֵּׁם, לא יירתע ולא ייחסך, כי לאנשים היושבים לפני הַשֵּׁם יהיה הסחר שלה כדי לאכול עד שובע ולכסות בגדים ישנים.
וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽיהוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶאֱכֹ֥ל לְשָׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נבואת חורבן צור וצדון
מַשָּׂ֖א צֹ֑ר הֵילִ֣ילוּ ׀ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֗ישׁ כִּֽי־שֻׁדַּ֤ד מִבַּ֙יִת֙ מִבּ֔וֹא מֵאֶ֥רֶץ כִּתִּ֖ים נִגְלָה־לָֽמוֹ׃
דֹּ֖מּוּ יֹ֣שְׁבֵי אִ֑י סֹחֵ֥ר צִיד֛וֹן עֹבֵ֥ר יָ֖ם מִלְאֽוּךְ׃
וּבְמַ֤יִם רַבִּים֙ זֶ֣רַע שִׁחֹ֔ר קְצִ֥יר יְא֖וֹר תְּבֽוּאָתָ֑הּ וַתְּהִ֖י סְחַ֥ר גּוֹיִֽם׃
בּ֣וֹשִׁי צִיד֔וֹן כִּֽי־אָמַ֣ר יָ֔ם מָע֥וֹז הַיָּ֖ם לֵאמֹ֑ר לֹֽא־חַ֣לְתִּי וְלֹֽא־יָלַ֗דְתִּי וְלֹ֥א גִדַּ֛לְתִּי בַּחוּרִ֖ים רוֹמַ֥מְתִּי בְתוּלֽוֹת׃
הַתְּגוּעָה שֶׁל צֹר וְסוֹד הַחֲרָטָה
כַּֽאֲשֶׁר־שֵׁ֖מַע לְמִצְרָ֑יִם יָחִ֖ילוּ כְּשֵׁ֥מַע צֹֽר׃
עִבְר֖וּ תַּרְשִׁ֑ישָׁה הֵילִ֖ילוּ יֹ֥שְׁבֵי אִֽי׃
הֲזֹ֥את לָכֶ֖ם עַלִּיזָ֑ה מִֽימֵי־קֶ֤דֶם קַדְמָתָהּ֙ יֹבִל֣וּהָ רַגְלֶ֔יהָ מֵֽרָח֖וֹק לָגֽוּר׃
מִ֚י יָעַ֣ץ זֹ֔את עַל־צֹ֖ר הַמַּֽעֲטִירָ֑ה אֲשֶׁ֤ר סֹחֲרֶ֙יה֙ שָׂרִ֔ים כִּנְעָנֶ֖יהָ נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃
נְפִילַת צִידוֹן וְהַשְׁבָּטַת גֵּאוֹת הָאָרֶץ
יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת יְעָצָ֑הּ לְחַלֵּל֙ גְּא֣וֹן כָּל־צְבִ֔י לְהָקֵ֖ל כָּל־נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃
עִבְרִ֥י אַרְצֵ֖ךְ כַּיְאֹ֑ר בַּת־תַּרְשִׁ֕ישׁ אֵ֖ין מֵ֥זַח עֽוֹד׃
יָדוֹ֙ נָטָ֣ה עַל־הַיָּ֔ם הִרְגִּ֖יז מַמְלָכ֑וֹת יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶל־כְּנַ֔עַן לַשְׁמִ֖ד מָעֻזְנֶֽיהָ׃
וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי ע֖וֹד לַעְל֑וֹז הַֽמְעֻשָּׁקָ֞ה בְּתוּלַ֣ת בַּת־צִיד֗וֹן כתיים [כִּתִּים֙] ק֣וּמִי עֲבֹ֔רִי גַּם־שָׁ֖ם לֹא־יָנ֥וּחַֽ לָֽךְ׃
נפילת צור וסוף כבודו
הֵ֣ן ׀ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֗ים זֶ֤ה הָעָם֙ לֹ֣א הָיָ֔ה אַשּׁ֖וּר יְסָדָ֣הּ לְצִיִּ֑ים הֵקִ֣ימוּ בחיניו [בַחוּנָ֗יו] עֹרְרוּ֙ אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שָׂמָ֖הּ לְמַפֵּלָֽה׃
הֵילִ֖ילוּ אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד מָעֻזְּכֶֽן׃ (ס)
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְנִשְׁכַּ֤חַת צֹר֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה כִּימֵ֖י מֶ֣לֶךְ אֶחָ֑ד מִקֵּ֞ץ שִׁבְעִ֤ים שָׁנָה֙ יִהְיֶ֣ה לְצֹ֔ר כְּשִׁירַ֖ת הַזּוֹנָֽה׃
קְחִ֥י כִנּ֛וֹר סֹ֥בִּי עִ֖יר זוֹנָ֣ה נִשְׁכָּחָ֑ה הֵיטִ֤יבִי נַגֵּן֙ הַרְבִּי־שִׁ֔יר לְמַ֖עַן תִּזָּכֵֽרִי׃
שיבת צור וקדושת המסחר
וְהָיָ֞ה מִקֵּ֣ץ ׀ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֗ה יִפְקֹ֤ד יְהוָה֙ אֶת־צֹ֔ר וְשָׁבָ֖ה לְאֶתְנַנָּ֑ה וְזָֽנְתָ֛ה אֶת־כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָאָ֖רֶץ עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽיהוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶאֱכֹ֥ל לְשָׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים את חורבן צור וצדון ואת ההשלכות של חרב כוחן של ערי הנמל.
נבואת חורבן צור וצדון
הנבואה מתארת את חורבן כוחה הכלכלי של צור וצדון. הסחר הימי והתוצר החקלאי של האזור ייעצרו, והים יתייצב כגורם המונע את שגשוגן של הערים הללו.
הַתְּגוּעָה שֶׁל צֹר וְסוֹד הַחֲרָטָה
הַפֶּסֻקִים מְתָאֲרִים אֶת הַתְּגוּעָה הַנִּרְאִית בְּמִצְרַיִם וּבְצֹר עַל יְמֵי הַחֶרְבּוֹן. הַתְּנוּעָה בַּיָּם וְהַנְּתִיבִים הַמְּשֻׁנִּים מְבַשְּׁרִים עַל הַפְּעָלִים הַמְּתַקְפִים בָּעִיר הַמְּעַטִּירָה, שֶׁכָּל סוֹחֲרֶיהָ וּמְצֻיְּנֶיהָ נֶתְּקוּ מִמְּקוֹמָם.
נְפִילַת צִידוֹן וְהַשְׁבָּטַת גֵּאוֹת הָאָרֶץ
הַפֶּסֻקִים מְתָאֲרִים אֶת הַתָּכְנִית הָאֱלֹהִית לְהַשְׁבִית אֶת גֵּאוֹת הָאָרֶץ. הַשֵּׁם יִשְׁבֹּר אֶת כְּבוֹד צִידוֹן וְאֶת עֹז מַמְלָכוֹת הַיָּם, וְיַחֲלִיט שֶׁהַמְּבָצָרִים הַכֹּחִים לֹא יִצְמְחוּ עוֹד, כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אֶת הָאָרֶץ בְּחֹרֶב וּבְחֶרְפָּה.
נפילת צור וסוף כבודו
הפסוקים מתארים את חורבן ארץ כדים ואת השמדת המבצר של צור. אשור הקימה את האזור כשטח הרוס ושימש למטרות צבאיות. נבואה זו מציינת תקופה של שבעים שנה של שכחה ובידוד עבור צור, אשר יסתיים בתקופה שבה עיר זו תזכור דרך שירה ומוזיקה של זנות.
שיבת צור וקדושת המסחר
הנבואה מתארת עתיד שבו לאחר שבעים שנה הַשֵּׁם יבקר את צור ותשוב למצבה, כשהיא מפרנסת את כל ממלכות העולם. המסחר של צור ואתננה יהפוך לקדוש לַשֵּׁם, ולא יהיה חסרון במשאבים, שכן הוא ישמש לצרכים בסיסיים של היושבים לפני הַשֵּׁם, כמו אוכל ובגדים.
הפסוקים מפרטים את תהליך ההרס ואת שינוי הגורל של המקומות הללו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׁלוֹשָׁה הַבְּרִיאוֹת הַמְּסֻכָּנִים
״רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יָאִיר בְּשֵׁם רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר. שְׁלֹשָׁה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתָהָא שֶׁבְּרָאָן. וְאֵילּוּ הֵן. כַּשְׂדִּים וְיִשְׁמְעֵאלִים וְיֵצֶר הָרַע. כַּשְׂדִּים הֵן אֶרֶץ״
בַּתַּלְמוּד הִירוּשָׁלְמִי, בְּסֵדֶר תַּעֲנִית, מֻסְבָּר כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא שְׁלוֹשָׁה דְבָרִים מְסֻכָּנִים. הַמִּקְרָא מְצַטֵט אֶת הַכַּשְׂדִּים, אֶת הַיִשְׁמְעֵאלִים וְאֶת הַיֵּצֶר הָרַע. הַמְפַרְשִׁים מַסְבִּים כִּי הַכַּשְׂדִּים הֵם עָם שֶׁלֹּא הָיָה וְגַם הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיָה. הַיִשְׁמְעֵאלִים מֻגָּרִים כְּאֵלֶּה שֶׁיִּשְׁלִיוּ אֹהָלִים לְשׁוֹדְדִים וְלַמַּרְגִּיזִים. הַיֵּצֶר הָרַע מְקוּשָׁר לְפִסַּת הַנְּבִיאָה בְּיִשַׁעְיָהוּ שֶׁמְדַבֶּרֶת עַל אֹסְפַת הַצּוֹלֵעָה וְהַנִּדָּחָה. הַדְרָשָׁה הַמִּתְבַּסֶּסֶת עַל הַמִּקְרָא מְסַבֶּלֶת הַקְשָׁאוֹת עַל הַדְּמוּיוֹת הַמְסֻכָּנוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יָאִר, בְּשֵׁם רַבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִר, מְסַבֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַיֵּצֶר הָרַע לְאֵלֶּה שֶׁהָיוּ כְּאִילּוּ הָרֵעוֹת שֶׁהַנְּבִיאָה צִיְּנָה. הַמְקוֹר מַצִּיעַ הֶבְלֵט שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע הוּא כְּאִלּוּ הַתְּכֵנָה הַמְּשֻׁבֶּשֶׁת שֶׁמְּבִיאָה אֶת הַחֲרָב וְהַנִּדָּחוֹת לְהִתְקַבֵּץ כְּחֶרֶב מְשֻׁבֶּשֶת.
תלמוד ירושלמי תענית ג׳:ד׳:ה׳ ↗ארבעה דברים שגורמים לצער בבריאה
״אָמַר רַב חָנָא בַּר אַחָא, אָמְרִי בֵּי רַב: אַרְבָּעָה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּרָאָם, וְאֵלּוּ הֵן: גָּלוּת, כַּשְׂדִּים, וְיִשְׁמְעֵאלִים, וְיֵצֶר הָרָע. גָּלוּת, דִּכְתִיב: ״וְעַתָּה״
במדרש סוכה, רב חנה בר אחא מביא את דברי בית רב, לפיהם יש ארבעה דברים שהקדוש ברוך הוא מתחרט עליהם בבואם לעולם. ארבעת הדברים הללו הם הגלות, הכשדים, הישמעאליים והיצר הרע. המדרש מסביר את הדברים בעזרת פסוקים. הגלות מוצגת דרך פסוק המבטא את חוסר הטעם בגלות העם, שבה נלקחו בני ישראל ללא סיבה מובנת. הכשדים מוצגים דרך פסוק המתאר את ארץ כשדים כעם שלא היה קיים בעבר. המדרש אינו מפרש את כל הארבעה, אך מציג את הקשר בין המושגים לבין המקורות המקראיים.
סוכה נ״ב ב:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
השמחה והבכי בחדשות מצרים
״כאשר שמע למצרים. אשר שמעו על מצרים שהבאתי עליהם עשר מכות וסוף טבעו בים:״
בפסוק זה, הנביא ישעיהו מתאר את התגובות הרגשיות של אנשים ששומעים את החדשות על מצרים. כששומעים על המצב במצרים, ישנה שמחה גדולה וגם בכי. הפסוק מתמקד ברגע שבו החדשות מגיעות אל האנשים. רש"י מסביר את הפסוק דרך זיכרון היסטורי. הוא מציין שהשמחה והבכי קשורים לזיכרון של עשר המכות בים. לפי רש"י, התגובה הזו מבוססת על מה שאנשים כבר שמעו בעבר על מה שקרה למצרים בצאת מצרים.
רש״י על ישעיהו 23:5:1 ↗החרבת המבנים
״עוררו ארמנותיה. יחריבו ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳) ל' נתיצה עד היסוד:״
בפסוק זה מספר ישעיה הנביא על חורבן המבנים והארמונות. המפרש רש"י מסביר שהחורבן הוא מוחלט, עד כדי כך שהבסיס של המבנים נשלף מהשורש. הוא משתמש כאן בביטוי המוכר מתהילים על עריצת המבנים. ההסבר של רש"I מתמקד בעוצמת ההרס. המילה "נתיצה" מתארת פעולה של עקירה מן היסוד, כך שלא נשאר דבר מהמבנה המקורי. זהו תיאור של כוח הרסני שמשאיר את המקום ריק ומפורק.
רש״י על ישעיהו 23:13:4 ↗ההלם של צור על חורבן מצרים
״כאשר. נשמע שוד מצרים ויתחלל השומע כן יחילו כשמע צור:״
בפסוק זה מופיע תיאור של רגע שבו שומעים על השוד במצרים. השומע מרגיש כאילו צור נכבש, כי הבשורה המרעישה על מצרים נשמעת כמו חורבן של עיר חזקה ומבוצרת. אבן עזרא מסביר שההשוואה נובעת מההלם העצום. כאשר המודעות לשוד במצרים מתפשטת, השומע חווה תחושה של פגיעה בביטחון, בדיוק כפי שמרגישים כששומעים על נפילת צור.
אבן עזרא על ישעיהו 23:5:1 ↗פירוש אבן עזרא על ארץ כסיים
״הן וגו'. הנה ארץ כשדים, והטעם על יושביה:״
בפסוק זה ישנו תיאור של ארץ כסיים. אבן עזרא מסביר שהכוונה בתיאור המקום היא לא רק על האדמה עצמה, אלא על האנשים שגרים בה. הוא מפרש שהמילה "כשדים" מתייחסת לתושבים של אותה ארץ. לפי גישה זו, התיאור מתמקד באופי ובמצב של היושבים במקום.
אבן עזרא על ישעיהו 23:13:1 ↗