נבואה על עמק חזון. מה לך, כל כך התעלית אל הגגות?
מַשָּׂ֖א גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת׃ישעיהו · פרק כב׳
נבואת עמק חזון
חורבן ירושלים, התעלמות מהשם והחלפת המנהיגים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
ישעיהו כב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
נבואת עמק חזון
הקולות בתוך העיר רועשים, העיר המהולה ושמחה, אבל הפצעים שלך הם לא פצעי חרב ולא מתים בקרב.
תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה חֲלָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה׃כל שריך ברחו יחד, נלקחו בקשת, כל הנמצאים אצלך נאסרו יחד, מרחוק הם נסוגו.
כָּל־קְצִינַ֥יִךְ נָֽדְדוּ־יַ֖חַד מִקֶּ֣שֶׁת אֻסָּ֑רוּ כָּל־נִמְצָאַ֙יִךְ֙ אֻסְּר֣וּ יַחְדָּ֔ו מֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ׃לכן אמרתי: רחמו עליי, בכי ואבלי בלב, אל תנסו לנחם אותי על חורבן בת עמי.
עַל־כֵּ֥ן אָמַ֛רְתִּי שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי אַל־תָּאִ֣יצוּ לְנַֽחֲמֵ֔נִי עַל־שֹׁ֖ד בַּת־עַמִּֽי׃ה–ח
הסערה בעמק החזון
כי זה יום של רעש, אסון ובלבול אצל אדוני ה', אלוהי צבאות, בעמק החזון, שבו התפרקו החומות ונעצו אל ההר.
כִּ֣י יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּגֵ֣יא חִזָּי֑וֹן מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר׃ועילאם הרים את המגן בתוך רכב פרשים, והחומה הפכה למגן.
וְעֵילָם֙ נָשָׂ֣א אַשְׁפָּ֔ה בְּרֶ֥כֶב אָדָ֖ם פָּֽרָשִׁ֑ים וְקִ֥יר עֵרָ֖ה מָגֵֽן׃והחלקים הנבחרים של עמייך מילאו את כלי הרכב, והפרשים שתו את המים בשער.
וַיְהִ֥י מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ מָ֣לְאוּ רָ֑כֶב וְהַפָּ֣רָשִׁ֔ים שֹׁ֖ת שָׁ֥תוּ הַשָּֽׁעְרָה׃הוא חשף את הכיסוי של יהודה, ובאותו היום הסתכלו על הנשק בבית היער.
וַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה וַתַּבֵּט֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֶל־נֶ֖שֶׁק בֵּ֥ית הַיָּֽעַר׃ט–יב
הכנות למלחמה והתעלמות מהבורא
ראיתם את פגיעות החומות בעיר דוד כי הן רבות, ואיגדתם את מי הבריכה התחתונה.
וְאֵ֨ת בְּקִיעֵ֧י עִיר־דָּוִ֛ד רְאִיתֶ֖ם כִּי־רָ֑בּוּ וַֽתְּקַבְּצ֔וּ אֶת־מֵ֥י הַבְּרֵכָ֖ה הַתַּחְתּוֹנָֽה׃ספרתם את בתי ירושלים, וחתכתם את הבתים כדי לחזק את החומה.
וְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְֿצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה׃עשיתם בור מים בין החומות עבור מי הבריכה הישנה, אבל לא הסתכלתם על מי שעשה אותה, ולא ראיתם את יוצרה מרחוק.
וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃ביום ההוא קרא אדוני יהוה צבאות לבכי, למשתה, לקרחת וללבוש שק.
וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃יג–טז
החגיגה המקוללת והקבר החצוב
והנה, שמחה וששון על מי שמרצח שור ואוכל בשר ושותה יין, כי מחר הוא ימות.
וְהִנֵּ֣ה ׀ שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֤ג ׀ בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת׃ולדעת השם צבאות, אם העוון הזה יכפר לכם עד שתמותו, אמר אדוני ה'.
וְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֺ֨ן הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)כך אמר אדוני ה' צבאות: לך להיכנס אל הסוכן הזה, על הבן שנמצא על הבית.
כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־הַסֹּכֵ֣ן הַזֶּ֔ה עַל־שֶׁבְנָ֖א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבָּֽיִת׃מה לך כאן ומי לך כאן, הרי חצבת לך כאן קבר, וחקקת בסלע לו משכן.
מַה־לְּךָ֥ פֹה֙ וּמִ֣י לְךָ֣ פֹ֔ה כִּֽי־חָצַ֧בְתָּ לְּךָ֛ פֹּ֖ה קָ֑בֶר חֹצְבִ֤י מָרוֹם֙ קִבְר֔וֹ חֹקְקִ֥י בַסֶּ֖לַע מִשְׁכָּ֥ן לֽוֹ׃יז–כ
גזר הדין על ירושלים ומינוי אליקים
הנה הַשֵּׁם יטלטל אותך, יטלטל אותך כמו גבר, ויעטוף אותך בחוט.
הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְטַלְטֶלְךָ֔ טַלְטֵלָ֖ה גָּ֑בֶר וְעֹטְךָ֖ עָטֹֽה׃הוא יקשור אותך וירקוד אותך כמו כדור אל ארץ רחבת ידיים. שם תמות, ושם יהיו המרכבות של כבודך, וזה יהיה קלון בית אדוניך.
צָנ֤וֹף יִצְנָפְךָ֙ צְנֵפָ֔ה כַּדּ֕וּר אֶל־אֶ֖רֶץ רַחֲבַ֣ת יָדָ֑יִם שָׁ֣מָּה תָמ֗וּת וְשָׁ֙מָּה֙ מַרְכְּב֣וֹת כְּבוֹדֶ֔ךָ קְל֖וֹן בֵּ֥ית אֲדֹנֶֽיךָ׃ודחפתי אותך ממקומך, ומהעמדה שלך נהרסך.
וַהֲדַפְתִּ֖יךָ מִמַּצָּבֶ֑ךָ וּמִמַּעֲמָֽדְךָ֖ יֶהֶרְסֶֽךָ׃ובאותו יום אקרא לעבדי, לאליקים בן חלקיהו.
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְקָרָ֣אתִי לְעַבְדִּ֔י לְאֶלְיָקִ֖ים בֶּן־חִלְקִיָּֽהוּ׃כא–כד
מינוי עובדיה בכבוד
אֲנִי לַבְּשׁוּ לוֹ אֶת כֻּתְנַתְּךָ, אֲנִי אֲחַזֵּק אוֹתוֹ בַּחֲגֹרָתְךָ, וְאֶת מֶמְשָׁלְתּךְ אֶתֵּן בְּיָדוֹ. הוּא יִהְיֶה כְּאָב לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וּלְבֵית יְהוּדָה.
וְהִלְבַּשְׁתִּ֣יו כֻּתָּנְתֶּ֗ךָ וְאַבְנֵֽטְךָ֙ אֲחַזְּקֶ֔נּוּ וּמֶֽמְשֶׁלְתְּךָ֖ אֶתֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְהָיָ֥ה לְאָ֛ב לְיוֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם וּלְבֵ֥ית יְהוּדָֽה׃וְנָתַתִּי אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שׁכְמוֹ; הוּא יִפְתַּח וְלֹא יִסְגֹּר, וְיִסְגֹּר וְלֹא יִפְתַּח.
וְנָתַתִּ֛י מַפְתֵּ֥חַ בֵּית־דָּוִ֖ד עַל־שִׁכְמ֑וֹ וּפָתַח֙ וְאֵ֣ין סֹגֵ֔ר וְסָגַ֖ר וְאֵ֥ין פֹּתֵֽחַ׃אֲנִי אֶתְקַע אוֹתוֹ כְּיָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וְהוּא יִהְיֶה כְּכִסֵּא כָּבוֹד לְבֵית אָבִיו.
וּתְקַעְתִּ֥יו יָתֵ֖ד בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְהָיָ֛ה לְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד לְבֵ֥ית אָבִֽיו׃וְכָל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו, הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעִים, כָּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים, יִתָּלוּ עָלָיו.
וְתָל֨וּ עָלָ֜יו כֹּ֣ל ׀ כְּב֣וֹד בֵּית־אָבִ֗יו הַצֶּֽאֱצָאִים֙ וְהַצְּפִע֔וֹת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַקָּטָ֑ן מִכְּלֵי֙ הָֽאַגָּנ֔וֹת וְעַ֖ד כָּל־כְּלֵ֥י הַנְּבָלִֽים׃כה–כה
קריסת עמוד היתד
ביום הזה, כך אומר הַשֵּׁם צבאות, יוסר עמוד היתד שמשמש כעוגן במקום אמין, והוא יישבר, ייפול וייכרת הנטל שמונח עליו, כי הַשֵּׁם דיבר.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תָּמוּשׁ֙ הַיָּתֵ֔ד הַתְּקוּעָ֖ה בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְנִגְדְּעָ֣ה וְנָפְלָ֗ה וְנִכְרַת֙ הַמַּשָּׂ֣א אֲשֶׁר־עָלֶ֔יהָ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
נבואת עמק חזון
מַשָּׂ֖א גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת׃
תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה חֲלָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
כָּל־קְצִינַ֥יִךְ נָֽדְדוּ־יַ֖חַד מִקֶּ֣שֶׁת אֻסָּ֑רוּ כָּל־נִמְצָאַ֙יִךְ֙ אֻסְּר֣וּ יַחְדָּ֔ו מֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ׃
עַל־כֵּ֥ן אָמַ֛רְתִּי שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי אַל־תָּאִ֣יצוּ לְנַֽחֲמֵ֔נִי עַל־שֹׁ֖ד בַּת־עַמִּֽי׃
ה–ח
הסערה בעמק החזון
כִּ֣י יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּגֵ֣יא חִזָּי֑וֹן מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר׃
וְעֵילָם֙ נָשָׂ֣א אַשְׁפָּ֔ה בְּרֶ֥כֶב אָדָ֖ם פָּֽרָשִׁ֑ים וְקִ֥יר עֵרָ֖ה מָגֵֽן׃
וַיְהִ֥י מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ מָ֣לְאוּ רָ֑כֶב וְהַפָּ֣רָשִׁ֔ים שֹׁ֖ת שָׁ֥תוּ הַשָּֽׁעְרָה׃
וַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה וַתַּבֵּט֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֶל־נֶ֖שֶׁק בֵּ֥ית הַיָּֽעַר׃
ט–יב
הכנות למלחמה והתעלמות מהבורא
וְאֵ֨ת בְּקִיעֵ֧י עִיר־דָּוִ֛ד רְאִיתֶ֖ם כִּי־רָ֑בּוּ וַֽתְּקַבְּצ֔וּ אֶת־מֵ֥י הַבְּרֵכָ֖ה הַתַּחְתּוֹנָֽה׃
וְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְֿצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה׃
וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃
וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃
יג–טז
החגיגה המקוללת והקבר החצוב
וְהִנֵּ֣ה ׀ שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֤ג ׀ בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת׃
וְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֺ֨ן הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)
כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָא֑וֹת לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־הַסֹּכֵ֣ן הַזֶּ֔ה עַל־שֶׁבְנָ֖א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבָּֽיִת׃
מַה־לְּךָ֥ פֹה֙ וּמִ֣י לְךָ֣ פֹ֔ה כִּֽי־חָצַ֧בְתָּ לְּךָ֛ פֹּ֖ה קָ֑בֶר חֹצְבִ֤י מָרוֹם֙ קִבְר֔וֹ חֹקְקִ֥י בַסֶּ֖לַע מִשְׁכָּ֥ן לֽוֹ׃
יז–כ
גזר הדין על ירושלים ומינוי אליקים
הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְטַלְטֶלְךָ֔ טַלְטֵלָ֖ה גָּ֑בֶר וְעֹטְךָ֖ עָטֹֽה׃
צָנ֤וֹף יִצְנָפְךָ֙ צְנֵפָ֔ה כַּדּ֕וּר אֶל־אֶ֖רֶץ רַחֲבַ֣ת יָדָ֑יִם שָׁ֣מָּה תָמ֗וּת וְשָׁ֙מָּה֙ מַרְכְּב֣וֹת כְּבוֹדֶ֔ךָ קְל֖וֹן בֵּ֥ית אֲדֹנֶֽיךָ׃
וַהֲדַפְתִּ֖יךָ מִמַּצָּבֶ֑ךָ וּמִמַּעֲמָֽדְךָ֖ יֶהֶרְסֶֽךָ׃
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְקָרָ֣אתִי לְעַבְדִּ֔י לְאֶלְיָקִ֖ים בֶּן־חִלְקִיָּֽהוּ׃
כא–כד
מינוי עובדיה בכבוד
וְהִלְבַּשְׁתִּ֣יו כֻּתָּנְתֶּ֗ךָ וְאַבְנֵֽטְךָ֙ אֲחַזְּקֶ֔נּוּ וּמֶֽמְשֶׁלְתְּךָ֖ אֶתֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְהָיָ֥ה לְאָ֛ב לְיוֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם וּלְבֵ֥ית יְהוּדָֽה׃
וְנָתַתִּ֛י מַפְתֵּ֥חַ בֵּית־דָּוִ֖ד עַל־שִׁכְמ֑וֹ וּפָתַח֙ וְאֵ֣ין סֹגֵ֔ר וְסָגַ֖ר וְאֵ֥ין פֹּתֵֽחַ׃
וּתְקַעְתִּ֥יו יָתֵ֖ד בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְהָיָ֛ה לְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד לְבֵ֥ית אָבִֽיו׃
וְתָל֨וּ עָלָ֜יו כֹּ֣ל ׀ כְּב֣וֹד בֵּית־אָבִ֗יו הַצֶּֽאֱצָאִים֙ וְהַצְּפִע֔וֹת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַקָּטָ֑ן מִכְּלֵי֙ הָֽאַגָּנ֔וֹת וְעַ֖ד כָּל־כְּלֵ֥י הַנְּבָלִֽים׃
כה–כה
קריסת עמוד היתד
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תָּמוּשׁ֙ הַיָּתֵ֔ד הַתְּקוּעָ֖ה בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְנִגְדְּעָ֣ה וְנָפְלָ֗ה וְנִכְרַת֙ הַמַּשָּׂ֣א אֲשֶׁר־עָלֶ֔יהָ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר את מצבה של ירושלים תחת איום, את הכנות המוטעות למלחמה ואת השינויים במבנה ההנהגה.
פסוקים א–ד
נבואת עמק חזון
נבואה על עיר בתוך עמק חזון המתוארת בשמחה חיצונית ורעש, אך בפועל היא סובלת מחורבן וכיבוש. המנהיגים נלקחו בשבי והעם מפוזר. הדובר מבטא צער עמוק על חורבן בת העם ואינו מבקש נחמה על האסון שקרה.
פסוקים ה–ח
הסערה בעמק החזון
הנביא מתאר יום של בלבול וסערה קשה בנתיב החזון. ביום הזה, חלקים מהעיר נחשפים ומוצפים בכלי רכב ובפרשים, בעוד המבנים וההגנות משתנים. התמונה מראה הכנה צבאית או התפרקות של הגנות בתוך עמק החזון תחת סערת ה' אלוהי צבאות.
פסוקים ט–יב
הכנות למלחמה והתעלמות מהבורא
הפסוקים מתארים את המאמצים ההנדסיים בערים ירושלים ודוד לצורך חיזוק החומות ואיסוף מים לקראת מצור, תוך הדגשת חוסר תשומת הלב של העם למי שמתכנן ומנהיג את המעשים הללו.
פסוקים יג–טז
החגיגה המקוללת והקבר החצוב
הפסוקים מתארים מצב של חגיגה ובילוי בבשר ויין למרות קרבת המוות. הנביא מביא בשורת ה' צבאות על חומרת העוון שלא יכפר עד מות, וקורא להיכנס אל הסוכן על הבית. הדימוי מסתיים בתיאור קבר שנחצב בסלע עבור מי שחפר לו משכן בתוך האבן.
פסוקים יז–כ
גזר הדין על ירושלים ומינוי אליקים
הפסוקים מתארים את העונש שיהיה על ירושלים, שבו הַשֵּׁם יטלטל את העיר וישליך אותה רחוק כמו כדור, תוך הרס מעמדה וכבודה. בסוף התהליך, הנביא מצהיר שבאותו יום הוא יקרא לעבדו, אליקים בן חלקיהו, למשימה מסוימת.
פסוקים כא–כד
מינוי עובדיה בכבוד
פסוקים אלו מתארים את מינויו של אדם למנהיג בעל סמכות רבה. הַשֵּׁם ייתן לו את מלכותה של ירושלים ויהודה, ויעניק לו את מפתח בית דוד עם סמכות מוחלטת. הוא יהיה יציב וחשוב כעמוד בבית אביו, ועליו יתלו כל כבדי המלוכה והכלים היקרים.
פסוקים כה–כה
קריסת עמוד היתד
נבואה על קריסת עמוד היתד המהווה עוגן במקום אמין. היתד תישבר ותיפול, ובכך יוסר הנטל הכבד שהיה מונח עליה. המעשה יקרה כדבר הַשֵּׁם.
הפרק מסתיים בתיאור קריסת עמוד היתד והמשבר המנהיגותי.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
נפילת המפתחות והחור holes ביהודה
״אַתְּ מוֹצֵא. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְכָאן בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדִיפְנֵי שֶׁלְאַנְטִוֹכִיָּה וְיָצָאָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָמְרָה לוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַבַּיִת הַזֶּה לִיחָרֵב. אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ״
הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, בְּפֶרֶק שַׁקָלִים, מְסַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה בִּזְמַן נְבוּכַדְנֶצַּר. הַמֶּלֶךְ בָּא לְכַאן וְיָשַׁב לְרַחֹק מֵאֲנְטִיּוֹכְיָה. הַסַּנְהֶדְרִין יָצְאָה לְקַבְּלוֹ וְאָמְרָה לוֹ שֶׁזְּמַן הַבַּיִת הַזֶּה הִגִּיעַ לְהֵחָרֵב. נְבוּכַדְנֶצַּר הִשְׁלִים עִמָּם וְאָמַר: תְּנוּ לִי אֶת מַלְכוּתְכֶם וַאֲנִי אֵלֵךְ לְדַרְכִּי. הַמִּקְדָּשׁ הֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת. נְבוּכַדְנֶצַּר עָלָה לְגַג הַהֵיכָל וְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם. הוּא אָמַר שֶׁבְּזֶה הָעֵת שֶׁאֵין הַיְהוּדִים נֶאֱמָנִים, הַמַּפְתְּחוֹת מְסוּרִים לוֹ. הַתַּלְמוּד מְצִיעַ שְׁתֵּי פֵּרוּשִׁים לַמַּשָּׂא שֶׁל עִיר הַהוֹמִיָּה שֶׁעָלְתָה לַגַּגּוֹת. זְרָקָן הֶחֱזִיר אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְעוֹד לֹא יָרְדוּ. וְחוֹרָנָה רָאָה אֶת הַחֲרָבִים כְּמוֹ יָד שֶׁלּוֹתֶתְתָּן מִיָּדוֹ. הַמַּעֲשֶׂה מְסַיֵּם בְּסוֹף מֶרִי שֶׁגָּרַם לְכָל הַמְּבַשְּׂרִים לַעֲלוֹת לַגַּגּוֹת וְלָמוּת.
תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:ב׳:ז׳ ↗התקווה והעצב בעיר הירושלים
״וַעֲלֵיהֶן קוֹנֵן יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: ״מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא״
הפסוק מציג נבואה של ישעיהו הנביא על עיר המאופיינת בחגיגות וקולות שמחה, אך מזהיר שהמצב הזה נובע מסיבה מדאיגה: עליית כולם לגגות כדי לצפות במשהו. העיר מלאה בתפילות ובבקשות, והיא נראית כעיר חוגגת, אך מותו של אנשיה אינו נובע מקרבות או מחרב. הטקסט מביא פרשנות חז"ל מתענית, המפרשת את הנבואה כתיאור של מצב שבו אנשים עולים לגגות מתוך דוחק או ציפייה מסוימת. המפרשים מציינים גם דימוי מקראי אחר של רעש וקול שמופנים כלפי ההר, כדי להמחיש את עוצמת הרעש והתנועה בעיר.
תענית כ״ט א:י״ז ↗בעקבות המפרשים
האשפה והחצים
״נשא אשפה. אשפות חצים קויבר"ץ בלע"ז:״
בפסוק זה, ישעיהו מתאר מצב של חורבן וסכנה בירושלים. המילים "נשא אשפה" מתארות את מצב ההרס של העיר. לפי רש"י, המילה אשפה יכולה להתפרש גם כערמת חצים שנערכה לקראת קרב. הפרשנות של רש"י מתמקדת במשמעות המילה בתוך ההקשר הצבאי. הוא מציע כי האשפה היא או ערימת פסולת או קבוצת חצים מוכנה לשימוש. רש"י מציג אפשרויות שונות למילה כדי להבהיר את התמונה המורכבת של יום המלחמה.
רש״י על ישעיהו 22:6:1 ↗הנפילה מהמדרגה
״וממעמדך. ומשימושך במקדש יהרסך:״
הפרק עוסק בנבואה על ירושלים, שמתוארת כעיר שנמצאת בבלבול וחרדה למרות מצברה הגבוה. הנביא ישעיהו מתאר מצב של חורבן ושינוי דרסטי בגורל הדמויות המנהיגות בעיר. הדיון מתמקד בשינוי המעמד של מי שהיה במקום מכובד אך יאבד את תפקידו. רש"י מפרש את הפסוק על הדמות המוסתרת בביטוי "וממעמדך". לפי דבריו, השימוש הלא ראוי במקדש הוא הגורם להרס ולהדרה מהמדרגה. רש"י מראה שהחטא בתוך המרחב הקדוש מוביל לנפילה מכבוד המעמד ומהתפקיד השומר.
רש״י על ישעיהו 22:19:1 ↗הַחוֹמָה הַנֶּחְטֶרֶת
״וקיר. שאפילו שהם בעלי מדינות קיר, כמו וארס מקיר (עמוס ט' ז'), יגלה מגניו על ישראל סביבות ירושלם:״
בַּפֶּסַק הַזֶּה מֵסְבֵּר אֵבֶן עֶזְרָא עַל יִשְׁכְּיָהוּ, הוּא מְסַבֵּר אֶת הַמָּשַׁל הַנֶּחְטֶר בַּפְּסוּק הַשֵּׁשי. כְּשֶׁהַתּוֹרָה מַזְכִּירָה אֶת הַכִּיר, הַמְּפַרֵשׁ מַסְבִּיר שֶׁזֶּה עוֹלֶה עַל כּוֹחָם שֶׁל הַמְּדִינוֹת שֶׁהַכִּיר הַזֶּה מַגְנֶה. הוּא מְצַטְט אֶת עָמוֹס וְאוֹתִיק אֶת הַכִּיר כְּעִיר מְשׁוֹלֶת מְּדִינוֹת. הַפֵּרוּשׁ מַדְגִּישׁ אֶת הַכֹּחַ הַמִּשְׁטָרִי שֶׁל הַמְּגֵנִים שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם. הַתַּרְגּוּם מְבַסֵּס אֶת הַהֲבָרָה עַל הַמָּקוֹר הַמְּקֻדָּשׁ וְעַל הַמִּקְרָא, וְהוּא מַתְחִיל מִמַּצָּא הַמִּקְרָא עַצְמוֹ לְבַסֵּס אֶת הַהֲסָר. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַבְהִיר אֶת הַמָּשַׁל הַגּוּפָנִי שֶׁל הַכִּיר כְּסֵמֶן לַהֲגָנָה.
אבן עזרא על ישעיהו 22:6:2 ↗משמעות המצנפת בנבואת ישעיהו
״צנוף. מגזרת מצנפת (שמות כח ד') שיקחנו עם כל ממונו וכל כבודו:״
הפסוק מסתיים בתיאור של אדם שמושל בבית ובהון, אך עליו מצנפת המזכירה את הבגד המקודש של הכהן. אבן עזרא מפרש כי המצנפת מסמלת את הכבוד והמעמד הגבוה של האדם הזה. הוא מסביר שהמצנת כוללת את כל עושרו וכל כבודו של האיש. הפרשן מתמקד בחיבור בין המילה מצנפת לבין הבגד שנלבש על ידי הכהן בספר שמות. הוא מציע שהמצנפת אינה רק כיסוי ראש, אלא חלק בלתי נפרד מהזהות המכובדת והעשירה של הדמות המתוארת בנבואה.
אבן עזרא על ישעיהו 22:18:1 ↗